שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1492: סוכות - יו"ט ראשון ט"ו בתשרי תשע"ד 19/09/2013

בספר חסידים מסופר:
ורב היי [האי גאון (ד'תרצ"ט-ד'תשצ"ח 939-1038)] היה עולה בכל שנה לירושלים מבבל. והיה שם בחג הסוכות, כי היו מקיפין את הר הזיתים בהושענא רבה ז' פעמים, ואומרים מזמורים שסידר להם רב היי. ולפני רב היי היו הולכים כהנים מלובשים סריקון ומעילים, ואחריו העם והוא בתווך. ורחוק מאלה שלפניו מאה אמה וכן משל אחריו ... (ספר חסידים מהדורת מקיצי נרדמים סימן תרל).

כפי הנראה יש באגדה זו גרעין של אמת. יש בידינו עדויות שונות שנחשפו מ'הגניזה' המתארות את שהתרחש בימי חג הסוכות בכלל, ובהושענה רבה בפרט בהר הזיתים.
 
באיגרת שנכתבה בירושלים ונמצאה בגניזה הקהירית נכתב: "ומאת א-להינו הייתה זאת, כי הטה עלינו חסד לפני מלכות ישמעאל, בעת אשר פשטה ידם ולכדו ארץ הצבי מיד אדום ובאו ירושלים, היו עמם אנשים מבני ישראל, הראו להם מקום המקדש, וישבו עמהם מאז ועד היום. והתנו עליהם תנאים, כי הם יכבדו את בית המקדש מכל גיאול, ויתפללו על שעריו ואין מוחה על ידיהם, וקנו הר הזיתים אשר עמדה השכינה עליו" (א"א הרכבי, אוצר טוב עמ' 77-81).

מה פשר הביטוי 'וקנו הר הזיתים אשר עמדה השכינה עליו'? במסכת ראש השנה דף לא,א מצאנו: "אמר רב יהודה בר אידי, אמר רבי יוחנן: עשר מסעות נסעה שכינה מקראי [על פי הפסוקים בספר יחזקאל] וכנגדן גלתה סנהדרין מגמרא [על פי המסורת]. עשר מסעות נסעה שכינה מקראי: מכפרת לכרוב, ומכרוב לכרוב, ומכרוב למפתן, וממפתן לחצר, ומחצר למזבח, וממזבח לגג, ומגג לחומה, ומחומה לעיר, ומעיר להר, ומהר למדבר וממדבר עלתה וישבה במקומה שנאמר (הושע ה,טו) 'אלך אשובה אל מקומי'."

במקבילה במדרש איכה נאמר:
אמר רבי יונתן שלש שנים ומחצה עשתה השכינה יושבת על הר הזיתים, סבורה שמא ישראל יעשו תשובה ולא עשו, והייתה בת קול מכרזת ואומרת (ירמיה ג,יד): 'שובו בנים שובבים', (מלאכי ג,ז): 'שובו אלי ואשובה אליכם'. וכיון שלא עשו תשובה, אמרה (הושע ה,טו): 'אלך אשובה אל מקומי'. ואכן במדריך לעולה הרגל שנמצא אף הוא בגניזה נכתב: 'תעלה אל הר הזיתים, אל אבן אורכה י' אמות, רוחבה אמתיים ועוביה אמתיים, היא כורסת הראש, והיא מוצבת במקום בו עמד הכבוד ג' שנים וחצי בהר הזיתים, אחרי שחרבה ירושלים, כמו שנאמר: 'ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמוד על ההר אשר מקדם לעיר' (יחזקאל יא,כג) ... ועוד ... 'ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים' (זכריה יד,ד). (יוסף ברסלבי, עליות רגלים אל הר הזיתים, בתוך: ירושלים לדורותיה, תשכ"ט).

הר הזיתים היא הנקודה האחרונה של השראת השכינה, לפני הסתלקותה. והיא תהיה הנקודה הראשונה של השבת השכינה כמתואר בספר זכריה, בנבואה הנקראת ביום ראשון של חג הסוכות. עולי הרגל המרובים באו לצפות במקום המקדש ממרומי הר הזיתים. ולקיים את ההקפות כזכר למקדש. וכך מספר ראש ישיבת 'גאון יעקב' בירושלים, רבי אהרן בן מאיר: "ומעודנו ועד היום הזה זכרכם לא מש מפינו ותפלתנו עליכם תדירה בהר הזיתים מול היכל ה'... ועל שער הכהן ועל שערי מקדש ה' בקיבוץ כל ישראל לחוג חג ה' חג הסכות...". (ספר הישוב ב, עמ' 21 פסקה 24). בגמר ההקפות היה ראש הישיבה הירושלמית מכריז ומודיע את סדר קביעת המועדים למשך השנה הבאה על כל ישראל לטובה. הכרזה זו נקראה 'הכרזת הר הזיתים'. בכך ניסו גאוני ארץ ישראל לשמר בידם את המסורת העתיקה של קידוש החודשים ועיבור השנים, שעיקרה בארץ ישראל.

הד לציפייה לגאולה שתתרחש בהר הזיתים נמצא בפיוט להושענא רבה 'אומן [נ"א אומץ] ישעך בא', שחיבר הפייטן הארץ ישראלי שחי בתקופה הביזנטית, רבי אלעזר הקליר:


קול מבשר מבשר ואומר
אומן ישעך בא / קול דודי הנה זה בא   מבשר ואומר.
בא ברבבות כתים / לעמוד על הר הזיתים  מבשר ואומר.
גשתו בשופר לתקע / תחתיו הר יבקע   מבשר ואומר.
דפק והציץ וזרח / ומש חצי ההר ממזרח  מבשר ואומר.
קול מבשר מבשר ואומר
 


לתגובות:
Yosephl56@gmail.com

עבור לתוכן העמוד