שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1594: נח ד' בחשוון התשע"ו 17/10/2015

אני מתחיל דברים, אבל לא מצליח לגמור אותם: מתחיל ללמוד רמב"ן מבראשית ונופל בחומש ויקרא; מצטרף בהתלהבות למחזור הדף היומי החדש ולא גומר אפילו את מסכת ברכות; מתחיל קורס אבל לא עושה את מטלת הסיום; כותב עבודה ונתקע בגימור לפני ההגשה. עובד על פרויקט מבטיח ועוצר לפני שהוא מניב תוצאות.

מכירים את הבעיה? לא מדובר על קושי במימוש החלטות או עשיית שינויים, אלא על הקושי לסיים דברים. התורה מלמדת כי "אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה", ויש אנשים שאף פעם לא גומרים מצוות...

עבודה שאין אחריה עבודה

מי שמתחיל ולא מצליח לסיים חי בתסכול קיומי, גם אם לא תמיד הוא מודע למקור התסכול. חוויה מתמשכת של דברים שלא הגיעו לגמר, של תקיעה באמצע הדרך, משרה על האדם ייאוש, שהוא, כידוע, מקור לכל מיני מרעין בישין בנפש האדם.

בכוחות הנפש, ההתמדה שייכת לספירת ההוד שפנימיותה מידת התמימות – היכולת להמשיך בדברים עד תומם. על חסרון כוח ההתמדה נאמר "הודי נהפך עלי למשחית" – ההתחלה חסרת הסיום 'מדממת', משרה טומאה של עצבות וייאוש, וההוד 'נהפך' ל"כל היום דוה".

מורנו הבעל שם טוב – גדול רופאי הנפש – מדריך את האדם "להיות תמים בעבודתו יתברך עבודה תמה". "עבודה תמה" בלשון חז"ל פירושה "עבודה שאין אחריה עבודה" – עבודה שהגיעה לכלל סיום. כיצד עושים זאת?

עוד מאמץ קטן

ברמה הפשוטה, ידיעת המחלה היא חצי תרופה: אדם שמודע לקושי שלו לסיים יקדיש תשומת לב מיוחדת לדברי חז"ל "המתחיל במצוה אומרים לו: גמור!". אמנם "כל ההתחלות קשות", אך יש מי שנדרשת לו בעיקר ההתחזקות בהמשך, בשגרת ההתמדה מתוך שעבוד ומחויבות, גם לאחר שפגה ההתלהבות הראשונה וגם כשצצים קשיים בדרך.

חלק ממידת ההוד הוא הודאה באמת המחייבת של המשימה גם כשמתעמעמת בהירות ההכרה בחשיבות ובערך. יש גם מי ששורד את רוב המסלול, אבל צריך התחזקות מיוחדת בשביל מאמץ הסיום – כשנדמה שהכל מוכן, אך נדרש עוד מאמץ אחרון להגיע לקו הגמר, עוד 'לילה לבן' לסיום העבודה, עוד 'פיניש' הכרחי או עוד קושי שצץ ברגע האחרון ודורש להתגבר עליו. המודעות לכך שהסיום אינו דבר שקורא 'ממילא' אחרי שמתחילים מעוררת לגייס משאבי נפש מיוחדים לשם כך.

לא עליך המלאכה לגמור

אך לעתים הייאוש, המבוסס על ניסיון רב-שנים, גובר על היכולת לגייס כוחות גם כאשר מוּדעים לקושי. ולעתים, הקושי לסיים נובע מפרפקציוניזם – הרצון שהכל יהיה מושלם הוא אויב היכולת להשלים את המלאכה ולהשלים עם המלאכה במצבה הנוכחי. אז נדרש פירוש כמעט הפוך ל"עבודה תמה" – לא חתירה ל"עבודה תמה", המשאירה את האדם מתוסכל מחוסר השלמות שלו, אלא עבודת ה' תמימה המתייחסת לכל פעולה כ"עבודה תמה". יש לזכור כי "לא עליך המלאכה לגמור". אמנם, "ולא אתה בן חורין להבטל ממנה", שהרי המעשה מצד עצמו אינו מושלם, ויש להמשיך להתקדם מתוך ענוה והכנעה. אך מצד העובד, החסר והמוגבל, המעשה שלם ומספיק, עומד בפני עצמו ולא זקוק להשלמות או גימורים. עבודתי היא "עבודה שאין אחריה עבודה" כי די בה, וגם אילו באתי לעולם רק לצורך הדבר שעשיתי/שלמדתי היום – "דיינו".

זהו שימוש מסוג נוסף בספירת ההוד, כי כשחיים כך כל פעולה קטנה ממלאת את האדם בהודיה ובשמחה עד ש"עושים סעודה לגמרה של תורה". שינוי המנטאליות המאפשר את שמחת הסיומים הקטנים נותן לאדם אמון ביכולתו לסיים, שמחה שמשחררת מפרפקציוניזם ובסופו של דבר כוח להמשיך בדרך הלאה להתחלות וסיומים נוספים – בעזרת ה' הגומר בעדנו.

(עפ"י שיעור הרב גינזבורג – יום עיון בתורת הנפש, י"ג במנחם אב ס"ט)

לקריאת המאמר המורחב: torathanefesh.org

לתגובות:
itiel@pnimi.org.il

הדפסשלח לחבר
תחומין פלוס
havaya
עבור לתוכן העמוד