שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1665: כי-תשא כ' באדר תשע"ז 18/03/2017

 

מסופר על חסיד אחד שנהג לתת לרבו חלק מרווחיו, וב"ה עסקיו פרחו ושגשגו. פעם אחת הגיע לבית רבו ולא מצאו, וכששאל היכן הוא, השיבו לו בני הבית כי הוא מבקר אצל רבו שלו, החוזה מלובלין.

החסיד התפלא לשמוע שגם לרבו יש רב, וכאיש עסקים ערך במהירות את החשבון המתבקש: עד שאני נותן מכספי פדיון לתלמיד? אלך אצל הרב, החוזה מלובלין עצמו. ואכן, מאותו היום ואילך לא ביקר עוד אצל רבו, ובמקומו התחיל ללכת אל החוזה.

והנה, אט אט החלו עסקיו להידרדר, עד שירד מנכסיו. החסיד המרושש בא נבוך אל החוזה מלובלין לשאול אותו כיצד זה הצליחו עסקיו אצל התלמיד ואילו אצל הרב כשלו, והלה השיב לו: "כל זמן שלא דקדקת למי אתה נותן את הכסף, גם בשמים לא בדקו אם מגיע לך, אך ברגע שהתחלת אתה לבדוק ולדקדק למי עדיף לתת את הכסף, החלו גם בשמים לבחון אם אין מי שראוי ממך להצלחה… "

"פתחו שעון"

משבר חטא העגל שבפרשתנו החל בשל חוסר הבנה בין משה לעם - ביחס לזמן שבו צריך היה משה לחזור מן ההר.

מיד ברגע שבו היה אמור משה לחזור מן ההר לפי חשבונם - החלו בני ישראל בעבודה קדחתנית למציאת מחליף בדמות עגל הזהב. גם ניסיונותיו של אהרן לדחותם למחר עלו בתוהו. בני ישראל עמדו על "הדקה", ומשלא הגיע משה - תוך שעות בודדות נוצר עגל מזהב.

אילו היו לוקחים בני ישראל מרווח זהירות, "טווח בטיחות", ולו של יום אחד - הכל היה נראה אחרת. משה היה מגיע עם הלוחות בידו והכל היה הולך כסדרו. אולם חוסר הסבלנות והדקדוק הקפדני של בני ישראל על הדקה שבה הבטיח משה, להבנתם, לשוב, הוביל לחטא הגדול ביותר בתולדות עם ישראל.

"מה הוא סבלן ולא דקדקן"

אחדות מי"ג מידותיו של הקב"ה, אשר מופיעות בפרשתנו, מלמדות על סבלנותו הגדולה של הקב"ה כלפינו ועל כך שאינו מדקדק ומקפיד עמנו. למרות היותנו לעתים רעים וחטאים הוא מאריך אפו בסבלנות ואף מוכן לשאת על גבו את עוונותינו ולא להקפיד ולהענישנו על כל חטא בכל רגע ועת.

רבי משה קורדוברו מגדיל להסביר, בספרו "תומר דבורה", שסבלנותו של הקב"ה כלפינו כל כך גדולה, עד שאפילו בשעת החטא עצמו - הוא מחיה אותנו וכביכול נותן לנו את החיות שאותה אנחנו מנצלים לרעה.

שזה מעביר על מידותיו

רבי אליעזר בן הורקנוס היה אחד מגדולי התנאים, עליו אמרה המשנה כי הוא "בור סוד שאינו מאבד טיפה" ושלא קדמו אדם בבית המדרש.

פעם אחת הגיעה שנת בצורת קשה על תושבי ארץ ישראל ורבי אליעזר נשלח לפני התיבה כדי לשנות את רוע הגזרה. למרבה הפלא תפילתו של רבי אליעזר לא נענתה ואחריו נשלח רבי עקיבא להתפלל, עד שהחלו לרדת גשמים.

כל יושבי בית הכנסת עמדו המומים ולא הבינו, כיצד ייתכן שתפילתו של רבי אליעזר הגדול לא נענתה ואילו תפילתו של רבי עקיבא נענתה?! עד שיצאה בת קול מן השמים ואמרה - " לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו, וזה אינו מעביר על מדותיו " (תענית כה,ב).

אותה "העברה על המידות", מסביר רש"י, היא " שאינו מדקדק למדוד מדה למצערים אותו, ומניח מידותיו והולך לו".

לקב"ה ישנה אהבה והקשבה מיוחדת לאותם אנשים המעבירים, כמוהו, על מידותיהם ואינם מדקדקים על חבריהם בכל דבר ונקודה קטנה.

לתגובות והארות: atharnoy7@gmail.com

עבור לתוכן העמוד