שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1665: כי-תשא כ' באדר תשע"ז 18/03/2017

יותר מכל אני אוהבת לצייר. לפעמים אני מציירת מהדמיון ולפעמים אני מציירת ציורים שאני רואה בספרים. אני נהנית לצבוע את הציורים שאני מציירת בצבעי עיפרון מיוחדים ורבים מציוריי תלויים על קירות חדרי. לפעמים כשלא מתחשק לי להשתולל בחוץ עם חברותיי אני מציירת גם בשעת ההפסקה. ועל אחד הציורים האלו שציירתי בהפסקה אני רוצה לספר לכם.

היה זה אחד הציורים היפים והמיוחדים שציירתי אי פעם, ראיתי את הציור הזה בתוך ספר "סיפורי חסידים" והרגשתי שאני מוכרחה לצייר אותו.

אתאר לכם מה ציירתי: סוס אוכל חציר ועל ידו העגלון, איש שמן וכעוס, חבוש כובע רחב ובידו שוט, עגלה ובתוכה יושב רבי זקן מרים אצבע לשמים ומחייך בשובבות.

רציתי להתחיל במלאכת הצביעה אבל לא מצאתי את צבעי העיפרון שלי. איפה הם יכולים להיות? 'אני מוכרחה לצבוע את הציור ממש עכשיו ולהראות אותו לחברותיי, איך שהן יתפעלו...' חשבתי.

'אולי אשתמש בצבעים של חנה? לחנה יש צבעי עיפרון בדיוק כמו שלי, היא חברה טובה ובטח לא תכעס אם אשתמש בצבעיה.' החלטתי וניגשתי לשולחן של חנה. שלפתי מהקלמר שלה עיפרון בצבע חום וחזרתי לציור שלי.

'אולי היא לא מרשה להשתמש בצבעים שלה? אולי הוא כן תכעס? הרי אסור להשתמש בלי רשות בצבעים של אחרים.'. נכנסה מחשבה אחרת לראשי.

קיוויתי שחנה תיהנה מהציור ולא תעשה מזה עניין. וכך ניסיתי להרגיע את עצמי.

כמעט סיימתי לצבוע את הסוס. כעת רציתי צבע תכלת. האם אמשיך לצבוע את הציור בצבעיה של חנה?

לפתע נכנסה לראשי מחשבה חדשה, 'חנה בכלל לא תדע שהשתמשתי בצבעי העפרונות שלה, אף אחד לא יֵדע. אקח רק עוד עיפרון אחד ודי. בעצם, מה אם היא תיכנס פתאום ותראה שהעיפרון הצבעוני שלה נמצא אצלי?' החזרתי את העיפרון החום לקלמר של חנה ולא ידעתי מה לעשות.

"וואו איזה כשרון!" התפעלה רבקה אחותי הגדולה מכיתה ו' שנכנסה לפתע לכיתה שלי ושמה לב לציור שלי. "אני מכירה את הסיפור שמסתתר מאחורי הציור שלך. הזקן שציירת הוא רבי ישראל, הבעל שם טוב, וזה העגלון שלקח אוכל לסוס שלו בלי רשות, ועוד ביקש מהבעל שם טוב שישמור עליו כדי שלא יתפסו אותו..."

לא עניינו אותי סיפוריה של רבקה. "תשמעי," אמרתי. 'אם את רוצה שאסיים את הציור, אז תעזרי לי. הצבע הזה של חנה, אני לא בטוחה שהיא מרשה לי להשתמש ואני לא רוצה שהוא תכעס עליי. את מוכנה לעמוד בחוץ ולהשגיח? אם תראי את חנה מתקרבת תסמני לי ואני אחזיר מהר את הצבע למקום." רבקה הסכימה היא עמדה על יד הדלת והסתכלה החוצה.

לקחתי עיפרון תכלת מהקלמר של חנה והתחלתי לצבוע את השמים. כעבור כמה רגעים שמעתי את רבקה צועקת "מהר, מהר, רואים אותך! מסתכלים עלייך!!"

קפצתי בבהלה והחזרתי את הצבע למקום. את הציור הסתרתי מתחת לספר חשבון ונעמדתי על יד רבקה.

"חנה בכלל לא פה? למה שיקרת לי?" נעלבתי.

"אם תקשיבי עד הסוף לסיפור שמסתתר מאחורי הציור שלך, תוכלי להבין מדוע עשיתי זאת." אמרה רבקה בחיוך שובב.

הפעם הקשבתי:

"מספרים שבאחד ממסעותיו של הבעל שם טוב, עבר עם העגלון שלו בקרבת שדה מלאה במספוא, אוכל לסוסים. 'זו הזדמנות להאכיל את הסוס הרעב שלי,' חשב העגלון, אך חשש שמא בעל השדה יתפוס אותו בקלקלתו. לכן ביקש מהבעל שם טוב שישגיח היטב ואם מישהו מתקרב אליהם בשעה שהוא מאכיל את סוסו מהמספוא, שיצעק אליו כדי להזהיר אותו מבעוד מועד.

כעבור רגעים אחדים החל הבעל שם טוב לצעוק בקול גדול: "רואים אותך, מסתכלים עליך!"

העגלון רץ בבהלה תוך כדי שהוא מושך בחוזקה את הסוס הרעב. כשהגיע חסר נשימה אל העגלה התבונן סביבו, אך לא ראה איש. "מי רואה אותי?" שאל העגלון, ולא הצליח להסתיר את כעסו. הבעל שם טוב הרים אצבעו לשמים ואמר בחיוך שובב: "היושב במרומים רואה אותך, ומסתכל עליך."

אשמח לתגובתכם:maggeni@gmail.com

עבור לתוכן העמוד