שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1665: כי-תשא כ' באדר תשע"ז 18/03/2017

 

דרכם של המשוררים שהם מתנשאים לעתים על הפזמון, השיר המולחן. המילים הפשוטות, ההתכופפות בפני צרכי המנגינה, המבנה הקבוע, כל אלה צורמים לעוסקים בסתרי המילה ועִרפולה. אך דווקא נתן זך, המתוחכם שבמשוררים, שיצא בשצף נגד אלתרמן רבו בסוגיות של משקל וחרוז, מכיר בערוב יומו בחשיבות הישמעותה של השירה.

הזמר לעולם יישמע יותר מאשר השירה. הלחן מעורר רגשות בצורה שהתחכום וההתחכמות לא יעשו לעולם.

בשירו "אחי המשוררים" (אומרים שממש יפה שם, 96) מודה זך:

רַק הַזִּיוּוּג שֶׁל מִילִים וּמַנְגִּינָה

מוֹלִיד שִׁירָה שְׂאִי-פַּעַם אָהַבְנוּ

כֶּשֶׁסִיפְּרָה עַל פְּלָאִים אַהֲבָה וְתִּקְוָה

וְעַל כָּל מַה שֶּׁאִבַּדְנוּ.

זך, השכלתן שכה רבים משיריו הולחנו, יודע שהמילים זקוקות ללחן, והלחן הוא מולידה של האהבה לשירה. השירה בתורה מתארת עולם רגשי, פלאי, המעניק תקווה לשומע, ומעורר געגוע למה שהיה ואבד.

עבור לתוכן העמוד