שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1669: שמיני כ"ו בניסן תשע"ז 22/04/2017


 

הכלבה שלי שומעת ומריחה דברים שאני לא יכולה לשמוע או להריח. ז"א, שהחושים הם מתווך שמסנן לנו את המציאות, מסתירים ממנה יותר ממה שמגלים.

כשהתחלתי ללמוד ציור קלאסי, ציור מהתבוננות, גיליתי שהעיניים שלי משקרות לי.

לשם המחשה צירפתי שני ציורים, בחלוקה לכמה כתמים פשוטים. באיזה ציור ה"ירח" יותר בהיר? בחרתם בציור של הלילה? עבדתי עליכם.

שני הירחים באותו הגוון בדיוק.

העיניים תמיד רואות משהו יחסי. כשהעיגול האפור נמצא ליד כתמים כהים, העיניים יספרו לכם שהוא בהיר. ולהפך.

איך זה עובד בחיים? אתם נוסעים בכביש מהיר, פתאום נחפז רכב וחותך אתכם. נכון שאתם שונאים אותו באותו רגע?

אתם ממהרים לעבודה, מאחרים, לחץ. ברמזור השלישי מגלים ששכחתם את הנייד בבית. מי שלא מקלל את עצמו ברגע הזה, שיקום.

הדוגמאות הנ"ל הן כתמים אפורים בתוך חיים של לובן. התמונה הגדולה של החיים, היא זוהרת. אנחנו רק מסתכלים עליה דרך הכתמים האפורים. כמו נייר שקף עכור שמוצמד לעיניים.

אי אפשר להגיע לתובנה מושכלת, מהתבוננות במציאות חלקית. ככל שיש לי יותר מידע על הנסיבות שסביב האירוע, תפיסת המציאות שלי תהיה יותר נכונה.

אז גם בחיים, כשאני כועסת או פגועה, אני מתיישבת אחרי הסערה ומנסה לראות בעיני רוחי את הקונטקסט.

הנהג חתך אותי כי בטח הילדים שיגעו אותו באוטו. ואני בסה"כ בסדר... למרות ששכחתי נייד בבית...

בשורה התחתונה, האורות בתוך החושך, מלמדים אותנו שהחושך לא באמת קיים. הוא מסך. כמה עננים כבדים שמסתירים את השמש. כשהסערה חולפת העננים מתפזרים, ואז מתברר שהשמש הייתה שם ותהיה שם תמיד.

כתיבה: חני כהן זדה

עבור לתוכן העמוד