שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1669: שמיני כ"ו בניסן תשע"ז 22/04/2017

 

לאחרונה האשים יו"ר הקואליציה את ח"כ יהודה גליק בכך שהוא אדם משיחי שכל מה שמעניין אותו הוא לעלות להר הבית. אמירות בגנות העלייה ל'הר הבית' אינן חדשות והן לגיטימיות לגמרי. גם החשש ההלכתי שמטריד רבנים גדולים וחשובים ולהבדיל גם החשש הביטחוני בנוגע להשלכות של מהלך כזה על האזור הם חששות כבדי משקל.

אבל האמירה של ח"כ דוד ביטן חמורה מאוד. הזלזול בתשוקה לעלות ל'הר הבית', וההפיכה של יהודי שחושק בכך לאדם משיחי והזוי היא פשיטת רגל יהודית. אסור שנסכים לשמוע זלזול ברצון לעלות ל'הר הבית'. גם אם דלתות ההר ננעלו (משיקולים ביטחוניים או משיקולים הלכתיים) התשוקה לעלות להר ה' חייבת לפעום בלב כל אחד מאתנו.

* * *

אין לחשוד במורי, הרב עמיטל זצ"ל, במשיחיות יתר או בחוסר רגישות לצרכים ביטחוניים. הרב עמיטל ספג ביקורת קשה מאוד על עמדותיו המדיניות המתונות. ולמרות כל זאת, בשיחה שהעביר לנו, תלמידיו, לפני 16 שנים בשנת תשס"א הסביר הרב כי פגיעה בהר הבית תפגע בלכידות האומה הישראלית.

* * *

הרב עמיטל שמע בשנת 1961 מטדי קולק על כך ש"נשיא מצרים, נאצר, קבע שלעולם לא ייכון שלום בין ישראל לבין העולם הערבי בשל הבעיה הלא פתירה של ירושלים. אפילו נאצר לא העלה על דעתו שיהיו יהודים שיסכימו למסור את הבעלות על הר הבית לאיסלאם".

ובכל זאת סיפר הרב בצער כי "כיום יש בינינו כאלו המוכנים למסור את הר הבית לפלשתינאים, מתוך אמונה שצעד כזה יוביל לשלום...", הרב קבע בפסקנות כי "ויתור כזה אינו עולה בקנה אחד עם תפיסת היהדות. כשם שחייו של אדם פרטי אינם הערך העליון, וישנם איסורים שעליהם אנו מצווים גם להיהרג ולא לעבור – כך גם בחיי הכלל, ישנם ערכים שהחברה והמדינה מחויבות להסתכן למענם, ובפרט – בחיינו כאומה ישנם תחומים שהם "קווים אדומים", בבחינת "יֵהרג ואל יעבור".

חברה המעמידה במרכז תרבותה את "קדושת החיים", וערכיה אינם כוללים ערך עליון של "חיים של קדושה" עתידה להידרדר לשחיתות ולהשחתה מוסרית . גם השלום – על אף חשיבותו – אינו הערך העליון הבלעדי, וישנם דברים שעליהם איננו מוכנים לוותר אפילו למענו...

מסירת הר הבית לערבים משמעותה למעשה התנתקות מהזהות היהודית ההיסטורית. מאז שחר קיומה, העלתה היהדות על נס את ירושלים ואת ההר שבמרכזה: משם נברא העולם, שם עקד אברהם את בנו, שם בנה שלמה את הבית ששכן בו ה' ולשם פנו יהודים, בכל הדורות ובכל התפוצות, בתפילה 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב' ".

הרב חשש ש"מסירת ההר, וההתנתקות מהיהדות ההיסטורית הכרוכה עם צעד זה, עלולה להיות הרת גורל לאחת המצוקות הקיומיות של עם ישראל בימינו – התרחקותם של חלקים גדולים מהעם מיהדותם. רק זהותנו הלאומית ההיסטורית, המבוססת על הכמיהה בת אלפי השנים לירושלים ועל השאיפה לבניינה ולהקמת בית המקדש בתוכה, יכולה לאחד את העם כולו ולהוות בריח תיכון המאגד ביחד את כל חלקי האומה".

* * *

המחשה לטענה של הרב עמיטל על החשיבות של הר הבית כמקשר בין הזהות הלאומית לזהות הדתית אפשר למצוא בסיפור המדהים על ראש מועצת גוש עציון הנכנס, שלמה נאמן.

גורמים בלשכת ראש המועצה מספרים שבלוח הפגישות של ראש המועצה ישנה משבצת קבועה אחת בימי רביעי בבוקר שלא ניתן להזיז. לפני עשרים ואחת שנים קבע שלמה נאמן עם חבר לעלות כל שבוע להר הבית. נאמן לא הצליח להקפיד על הקביעות, החבר דווקא כן. לפני שבע שנים נרצח החבר, יצחק איימס, עם אשתו טלי הי"ד, בדרכם לביתם, ומאז מתאמץ נאמן מאוד לשמור על הקביעות.

איך זה קשור לדבריו של הרב עמיטל? שלמה נאמן נולד בקצה המזרחי של ברית המועצות, קרוב מאוד לסין. נאמן לא הכיר כמעט שום מאפיין יהודי דתי. בעיר שבה גדל היו רבע מתושבי העיר יהודים (20,000) אבל לא היה שם ולו בית כנסת פעיל אחד לרפואה.

כנער חש שלמה נאמן רגש דתי שכמעט וגרם לו להתפתות ולהתנצר. מה שהציל אותו מהתנצרות היה הרגש היהודי הלאומי שפיעם בקרבו. כשנאמן הבין שיש סתירה בין הלאום היהודי לבין הנצרות, הוא בחר ביהדות. התחושה הלאומית היהודית ניצחה.

לא מפתיע לגלות שרבים מבין העולים להר הם אנשים שגדלו בנכר. דווקא הם מבינים את המשמעות העמוקה של 'הר הבית' עבורנו. כנראה שאנחנו הצברים צריכים ללמוד מאחינו העולים מהגולה מהי ציונות אמתית, ומה מקומו של הר הבית בתוך זהותנו הדתית והלאומית.

לתגובות, הערות והארות: benkodesh@gmail.com

עבור לתוכן העמוד