שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1669: שמיני כ"ו בניסן תשע"ז 22/04/2017

 

המשורר מתעניין לא אחת לא רק במתרחש בתוך נפשו פנימה. יש אשר יעסוק המשורר בניסוח כללי, במתן שפה לתחושות ולרגשות, בעיצובם של פתגמים ומכתמים שיגדירו עבור דורות של קוראים את תחושותיהם ביחס למציאות.

משורר שכזה היה יהודה עמיחי. בשיר מפורסם (גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות, עמ' 12) הוא מנסח תחושות עבור דור שלם:

זִכְרוּ וְהַזְכִּירוּ לַפְּרִי שֶנָּשַׁר
אֶת הֶעָלִים וְאֶת הֶעָנָף,
הַזְכִּירוּ לַקּוֹצִים הַקָּשִׁים
שֶׁהָיוּ רַכִּים וִירֻוקִּים בָּאָבִיב,
וְאֶל תִּשְׁכָּחוּ שֶׁגַּם הָאֶגְרוֹף
הָיָה פַּעַם כַּף יַד פְּתוּחָה וְאֶצְבָּעוֹת

עמיחי מזכיר לקוראיו שגם לקשה ביותר יש שורשים רכים, גם האלים היה פעם נעים. המשורר מפציר בקוראיו לזכור שגם מחוות האלימות הקשות יכולות היו להיפתר בהושטת יד לשלום. שורותיו שניסחו עמדה הומניסטית עבור דורות של קוראיו מפצירות בהם לזהות את האנושי, את המפויס, גם בקשה ובבוטה.

עבור לתוכן העמוד