שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1678: קרח ל בסיון תשעז 24/06/2017


פרשייה ללא פשר
הרבי מהוסיאטין פותח את פרשנותו לפרשת קרח במילים הבאות:
כשאנו לומדים את הסיפור של מחלוקת קרח ועדתו, אנו עומדים מוכי תמהון וחסרי הבנה.

פתיחה זו מדגישה את הריחוק והסלידה של הרבי מכל אבק של מחלוקת, גאווה וחוסר יושר. הקושי מתעצם בכך שהחולקים על משה היו גדולי הדור ולא פחותי ערך:
אולם מוסר השכל ואזהרה גדולה כלולים בסיפור זה, אם בזמן התגלות גדולה כל כך, היה אפשר שעל ידי תאוות השררה ורדיפה אחר הכבוד ורוע המידות תעו מני דרך נשיאי עדה, קרואי מועד אנשי שם, והעיזו פנים נגד משה רבינו אבי כל הנביאים. על אחת כמה וכמה שאנו צריכים להזהר ולהזהר בזמן הסתרת פנים.

הרבי מצביע בדבריו על מספר נקודות: חטא קרח ועדתו נובע ממידות רעות של תאוות שררה ורדיפה אחר הכבוד. במחשבת האדם הדתי המצוי, חטאים נחשבים לרוב בתחום של עשייה דתית: אי שמירת שבת, עריות, כשרות וכד'. תאוות השררה? הרי זה חטא שכל כך קשה לגלותו. מי יודע אם מה שמניע את נבחר הציבור הוא תאוות שררה או רצון אמתי לשרת? מי יודע מתי הרב או ראש העיר רודף אחר כבוד ומתי הוא עבד לעם קדוש? האם האדמו"ר בימינו [וגם בימים עברו] שנוסע ברכב בעלות של מאות אלפים נוהג כך כיוון שהוא בא להאדיר את התורה או כי הוא נהנה מהכבוד? האם ללבו של רב חשוב נכנסת קצת אהבת שלטון ושררה למראה האלפים הסרים למרותו?

על כל השאלות האלו אומר הרבי, שאם בזמן שהשכינה הייתה גלויה, והעם שראה את כבוד ה' על הר סיני ואת הניסים שנעשו בידי משה טעה בדבר זה, על אחת כמה וכמה שאנו צריכים לחשוש בימינו ליפול בטעות זו.

המשקפיים של קרח
אך איך קורה שאדם כל כך רם מעלה טועה בדבר כל כך פשוט כמו לחלוק על משה רבנו?

הרבי מסביר שמה שהטעה אותו היו מידותיו הרעות שפוגמות בהשגה השכלית. כלומר, יכול אדם להיות חכם ופיקח, ובגלל מידותיו הרעות, הוא יטעה במה שמשיג שכלו.
וזהו שכתב רש"י: וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו, עינו הטעתו [עין, כנוי למדות – עין טובה]. עינו של קרח לא היתה מסתפקת במה שיש לה, שהיתה מלאה תאוה וחמדה רעה, הטעתו. כלומר ע"י גבהות לבו ותאוותו הבוערת לשררה, טח עינו מראות נכוחה ומהשכיל לבו, השגתו השיכלית נפגמה, ולהשגה נפשית על אחת כמה וכמה שלא היה יכול לבוא.

מאז יצירותיו של מאוריץ קורנליס אֶשֶר, אנו מבינים בצורה יותר טובה שבקלות ניתן ליצור אשליות אופטיות עד כדי כך שניתן להכחיש את מה שאנו רואים. קרח ראה בעינו, אך בגלל משקפי מידותיו הרעות, הוא לא ראה נכון. מה הוא ראה?
והפניות של קרח ועדתו ותאוותם לשררה, הכו אותם בסנוורים ובלבלו את מוחותיהם וחשבו את משה כאחד מהם. וזהו שאמרו "רב לכם כי כל העדה כולם קדושים... ומדוע תתנשאו על קהל ה' ". ומדבריו של משה, "לא חמור אחד מהם נשאתי", יוצא שברשעותם חשדוהו שהוא מקבל מן העם ולא משפיע. ולא רק בגשמיות חשדוהו, כי אם גם ברוחניות חשדוהו שהוא רק מקבל.


יש אנשים שמודדים כל אחד אחר רק לפי המידות שלהם. אם הם תאווי בצע, אז הם בטוחים שאף אדם בעולם לא יעשה מעשה אלא תמורת כסף. אם הם בעלי תאוות עריות, אז בטוחים שכולם חוטאים בזה. כך קרח, שהיה תאב שררה, שלטון וכבוד, היה בטוח שגם מה שעומד ביסוד מלכותו של משה רבנו הוא התאווה. ולכן חשדו במשה מאשת איש. רק שמשה הוא גבוה מעל גבוה, ואל לנו לשפוט אחרים לפי המידות הקטנות שלנו. בכך חטא קרח וזו אזהרה גם עבורנו.

עבור לתוכן העמוד