שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1678: קרח ל בסיון תשעז 24/06/2017

כאשר אדם מטיח ביקורת או האשמות, מומלץ לשים לב לרבדים השונים של טענותיו. לעתים קרובות הוא יבטא טענות מסוימות, אך מתחת לפני השטח קיים תסכול אחר לגמרי, המצמיח את הטענות. הנטייה הטבעית מול ביקורת היא להגיב מיד ולבקר חזרה. אולם המתנה וניסיון לפתיחת שיח מסייעת להגיע אל שורש העניין.

קרח ועדתו פותחים בביקורת על עצם רעיון המנהיגות בעם ישראל. אולם כשמשה קורא לדתן ואבירם לשיחה, צף ועולה התסכול האמתי: "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו" (טז,יג). הקושי שלהם הוא לא מעצם מנהיגותו של משה, אלא מכך שמנהיגות זו איבדה לדעתם את ההצדקה לקיומה. מנהיגותו של משה נוצרה מתוך המטרה להוציא את העם ממצרים ולהביא אותו לא"י אך בפרשה הקודמת קרסה זו מטרה. בעקבות חטא המרגלים התברר שהדור הזה אינו ראוי להגיע לארץ והוא ימות במדבר. נקל לשער את התסכול הרב שנוצר בעם. התסכול הזה מתורגם בפרשה שלנו לערעור הלגיטימיות של מנהיגות משה  – אם הוא אינו מוביל לארץ, מניין ההצדקה למנהיגותו?

***

מנהיגותו של משה אכן חייבת לעבור תפנית. עד עכשיו המנהיגות שלו דחפה את העם לפעילות מתמדת קדימה – לצאת ממצרים, לקבל את התורה, להקים את המשכן וללכת לארץ. אך התקופה הזו הסתיימה. כעת מגיעה "תקופת ההמתנה" – שנים ארוכות שאין בהן התקדמות. תקופה של החלפת כוחות, של עיבוד תהליכים אמוניים ונפשיים לקראת הכניסה לארץ.

לקרח ועדתו נראה שאין כעת טעם במנהיגות. אכן - מה טעם במנהיג שלא מוביל קדימה?

אלא שהאירועים בפרשה עונים מאליהם על טענתם. משה מתייצב שוב ושוב מול הקב"ה ומגן על עם ישראל ממידת הדין שרוצה לכלות אותם: בהצלה הראשונה משה מתייצב מול ה' וטוען: "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף" (כב). בפעם השנייה הוא פועל אקטיבית יחד עם אהרן נגד המגפה (יז,ט–טו). בכוחותיו המופלאים יוצר משה הגנה על עמ"י ומצליח להכיל אותם למרות החטאים החוזרים ונשנים.

"תקופת ההמתנה" נועדה לתהליכים פנימיים ושקטים בעם. בזמן זה, גדולתו של המנהיג מתבטאת ביכולת להגן ולשמור על הגבולות, כדי לאפשר את התהליכים הללו. הנטייה הטבעית היא לראות מנהיג כ"בולדוזר" הדוחף תהליכים קדימה. אולם ישנו תפקיד מנהיגותי, אולי פחות זוהר, אך לא פחות חשוב – להגן על העם ולאפשר לו להתפתח, בקצב שלו.

עבור לתוכן העמוד