שבת בשבתו
חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק

1678: קרח ל בסיון תשעז 24/06/2017

אחת... שתיים... שלוש...

זהו נכנסים לאולם. אני לא מצליח לנשום מרוב התרגשות. אני חתן. חתן הבר-מצווה.

הנגנים מנגנים לכבודי. האורחים הרבים מקרוב ומרחוק הגיעו לשמח אותי. חבריי מהכיתה כבר בפתח.

"הי חבוביק," ניגש אליי דוד מיכה ונתן לי חיבוק חזק. "נעשית גבר? מה?" 'מה פתאום גבר? אני עדיין קטן ונמוך..' הרהרתי.

אתם יודעים, אני אוהב את דוד מיכה. הוא מצחיק כזה ומלא אהבה לאחיינים שלו. הוא לא שוכח אף פעם מתי יש לי יומולדת ואני תמיד מרגיש אהוב על ידו. והכי אני אוהב את החידות של דוד מיכה, "מה אפשר לעשות ולא לראות?" או: "בחדר סגור ומבודד יש מקרר מחובר לחשמל, עם דלת פתוחה. מה יקרה לטמפרטורה של החדר לאחר זמן רב?" או: "למה יש צוואר אבל אין ראש?" גם הפעם הוא בא אליי אם חידה. "יש לי חידת מתנת בר מצווה עבורך." הוא אמר וצחק.

"מי נעלה וחשוב יותר? מלאך או אדם?" "ברור שמלאך." אמרתי. "הם בטח קדושים ומשרתים של ה'... הפעם החידה שלך קלה מידי. נכון שזו התשובה?" מיכה ביקש לענות אבל בדיוק באותו רגע התקרבו גל ושי ומשכו אותי למעגל הריקודים. נישאתי על הכתפיים של סבא ולא היה מאושר ממני. אחר כך הזמינו את האורחים לשבת במקומות ואני עמדתי לדרוש את הדרשה שעליה התאמנתי ימים רבים. ושוב מחיאות כפיים, לחיצות יד, נשיקות וחיבוקים.

גם דוד מיכה היה בין המחבקים. "מלאך או אדם?" הוא לחש. רציתי לשאול אותו למה הוא מתכוון אבל בדיוק אז אמא קראה לי ליטול ידיים לסעודת מצווה. מרוב התרגשות לא הצלחתי כל כך לאכול. מזל שהלהקה התחילה שוב לנגן והופ אני מקפץ בתוך מעגל חברים שמח. ממש לקראת הסוף, לפני שהחגיגה הסתיימה, חיכתה לי הפתעה.

על הבמה עמד מיכה לבוש בתחפושת של מלאך עם ביגל'ה על הראש. ולצידו עמד אבא שלי לבוש בבגדיו החגיגיים. "וכעת," צעק מיכה למקרופון "אני רוצה לחוד לקהל החשוב חידה: מה יותר חשוב? מלאך כמוני, או בן אדם?" והוא הצביע על אבא שבקושי התאפק לא לצחוק. כל החברים שלי צעקו: "מלאך! מלאך!"

"קודם תשמעו מה יש למלאך ולאדם לומר ואז תחליטו," אמר מיכה.

המלאך קד קידה ותיאר את סדר יומו: "בכל בוקר אני מתייצב לפני ה' ומקשיב היטב איזו שליחות הוא מייעד לי להיום. ברגע שאני מבין מה אני צריך לעשות אני מנופף בכנפיים שלי ומיד רץ לעשות את מה שה' רוצה – אני יודע שה' שמח שאני עושה את רצונו. אף פעם אני לא מתלבט אם לעשות מה שה' אומר לי – אני תמיד רץ לשליחות."

"מחיאות כפיים למלאך..." קרא מיכה.

האדם (אבא שלי) קד קידה ותיאר את סדר יומו: "בכל בוקר אני מחליט שהיום אהיה טוב יותר. אעזור לאשתי, אלמד תורה, אתרכז בעבודה, אהיה נחמד לילדים שלי... אבל לא תמיד זה כל כך פשוט. לפעמים היצר שלי מפתה אותי לישון או סתם להתעצל. לפעמים אני מאבד את הסבלנות... ביום שבו אני מצליח לבחור בדרך הטובה אני יודע שה' שמח בי."

"מחיאות כפיים לאדם... ובכן חברים מי יותר חשוב?"

כעת נשמעו בקהל תשובות שונות חלק צעקו "האדם..." וחלק צעקו: "המלאך".

"ומה יש לחתן הבר-מצווה להגיד?" פנה אליי דוד מיכה.

"המלאך הוא מושלם. הוא אף פעם לא טועה ותמיד מצליח. וכל זה כי אין לו בחירה! אין לו יצר שיפריע לו. אני בטוח שאם לאדם לא היה יצר הוא היה מצליח להיות מושלם כמו המלאך." עצרתי רגע לקחת נשימה ופרץ של מחיאות כפיים נשמע סביבי.

"אבל נראה לי שה' יותר שמח במי שמתגבר על היצר ומצליח בשליחות שלו. זה באמת חכמה! בגלל זה ה' נתן לנו את היצר, כדי שבאמת נוכל לבחור!" אבא ירד מהבמה ונשק לראשי. ודוד מיכה כל כך התלהב ממה שאמרתי שהוא החל לנאום: "וכעת אחיין יקר, ביום חשוב זה, אתה מצטרף לחבורת הבוגרים שבוחרים את מעשיהם. מעתה אתה גבר! אתה מקיים מצוות כי אתה בוחר ולא כי מישהו אמר לך. אתה מתגבר על היצר ומתקדם.... וכמה שה' יהיה שמח בך!" (עכשיו אני מבין למה דוד מיכה התכוון כשאמר שנעשיתי גבר...)

מאז, בכל פעם שאני בוחר נכון אני מבין שזה שווה יותר מהכול. וכשאני מפספס (וזה קורה לי מידי פעם) אני אומר לעצמי: 'הי, אתה לא מלאך! אל תתייאש! בפעם הבאה תבחר אחרת.'
 
ותאמינו לי, כשאני בוחר בטוב, לא רק ה' שמח.

אשמח לתגובתכם:maggeni@gmail.com

עבור לתוכן העמוד