שבת בשבתו

 

חיפוש בפרשות
פרשה מחבר המאמר
מדור ערך לחיפוש
ביטוי מדוייק
גיליון 1662: משפטים  כ"ט בשבט תשע"ז 25/02/2017

נקודת מבט

החצר האחורית הצעירה שלנו /זבולון אורלב

עשבים שוטים בחצר האחורית

יש לנו נערים ונערות נהדרים ההולכים ומעצימים מדור לדור את דרך תורה ועבודה ועליהם גאוותנו. הצלחתה של משנת הציונות הדתית להנחיל למדינת ישראל את ערכיה היא בזכותם ובזכות החינוך שקיבלו במשפחותיהם, בחמ"ד, בישיבות ובמכינות, בתנועות הנוער שלנו, בקהילותינו ויישובינו ובזכות ארגוני הציוניות דתיות כאמונה, הקיבוץ הדתי ועוד.

מול הנוער הנפלא שלנו, המונה כ-25 רבבות בגילאי החינוך, יש כמה מאות, ובתוכם גרעין קשה המונה עשרות בלבד, שפרקו כל עול-סמכות ומשמעת הורית, רבנית, חינוכית , מנהיגות ציבורית וחוקית. הם כתבו לעצמם מגילת ערכים לאומית הזרה לרוח תורתנו ואמונתנו. אי אפשר להתעלם מהמאבק האלים של נערים אלה בביה"כ בעמונה כלפי שוטרים וחיילים, למרות קריאת רבנים ומנהיגות היישוב להימנע מאלימות. תמונת ביה"כ ההרוס משקפת את החצר האחורית הצעירה שלנו. נחשפה לעינינו במלוא חריפותה תמונת פורקי עול.

מה עשינו ואיך הגבנו? מלבד קומץ מנהיגים ורבנים המשכנו בסדר היום כאילו לא קרה דבר. חלקנו הפטיר; עשבים שוטים, הם בודדים, המשטרה תטפל בהם. חלקנו אמר; אין ברירה, אין מה לעשות. חלק נוסף פטר את עצמו באומרו "הם לא שלנו, הם לא ציונות דתית" ולא עלינו מוטלת חובת התייחסות אליהם.

'חצר אחורית' זו היא נזק עצום, בראש ובראשונה לנערים ולנערות עצמם. הם מהווים נזק קשה למשפחותיהם, לקהילותיהם, לציונות הדתית ולמדינה. שוכני החצר אינם סובלים מלקות שכלית, קוגניטיבית, רגשית או נפשית. יש להם שיבוש בראש ובלבול מוחלט בנפש, במידות ובערכים. לצערנו יש כמה מבוגרים וארגונים הנותנים להם לגיטימציה, תומכים בהם, מעודדים ואף משתמשים בהם למטרות מעוותות. רשויות החוק לא ממצות עמם את הדין ורשויות החינוך והטיפול לא נערכו כראוי לעצור את הידרדרותם ולהשיבם לחיים נורמטיביים תקינים.

לקחת אחריות

מה לעשות? ראשית, לא להסיר מעצמנו את אחריות למצבם ולחפש דרך לתיקון או לפחות למנוע הצטרפות נוספים לחצר זו. הם גדלו במשפחותינו (אף מהנכבדות והחשובות ביותר), גרו ביישובינו, התחנכו בתנועות הנוער שלנו ובישיבותינו. הם בנינו ובנותינו הביולוגיים, הם תלמידינו וחניכינו. לאף משפחה נורמטיבית ולשום קהילה חזקה אין חסינות שתבטיח שלא יגדלו בה פורעים כאלה. אם נהיה אדישים לא רק שהם לא ייעלמו, אלא הם יתעצמו ויתרחבו ללא גבול.

הבשורה הטובה היא שסטייה התנהגותית, ושיבוש ערכי ורוחני של נער ונערה, ניתנים לצמצום ואף לתיקון בטיפול נכון. יש מודלים חינוכיים וטיפוליים שהוכיחו את הצלחתם להתמודד עם התופעה. יש בתוכנו אנשי מקצוע מעולים שהוכיחו את הישגיהם בטיפול בנערים אלה. אף שלא פיתחנו מספיק מסגרות מתאימות עבורם, יש כמה מסגרות טיפוליות של הציונות הדתית עם קבלות מרשימות להצלחה.

מה חסר? הכרה ומודעות של כולנו לבעיה. צריך שרבנים, מחנכים ומנהיגי ציבור יקחו אחריות להתייחס לתופעה. מודעות ואחריות כשלעצמן כבר יביאו לצמצום החצר האחורית הצעירה. מודעות, אחריות והכרה בחומרת הבעיה יביאו בהכרח גם את המשאבים הדרושים.

כך גם כתב הראי"ה קוק זצ"ל: "מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית היא לעשותו טוב וישר". ועוד כתב: "וגם עיקר של לפנים משורת הדין גם הוא נכנס בכלל הדין לפעמים."

מכאן שחלה עלינו מצווה להקדיש את משאבינו החינוכיים, הרוחניים, החברתיים והכספיים להחזיר את הנערים לצורתם המתוקנת.

הצלחת המשימה תלויה בראש ובראשונה בנו, לא בנערים. נתאמץ ונצליח!

שלח לחבר|הדפס|סגור

קבלת שבת

והמשפט לאלקים הוא /הרב מרדכי גרינברג,
ראש ישיבת 'כרם ביבנה'

 

בראש ספרו "מוסר הקדש", עמד הרב קוק זצ"ל על ההבדל בין המוסר האלקי למוסר האנושי:

המוסר של חול איננו עמוק, ואינו נכנס בפנימיות הנשמה... אין להדרכה זו תפיסה עומדת בפני ההסתערות של תאוות שונות, כשהן מתעוררות בחוזקה, וק"ו שאין ביד מוסר רפוי כזה להדריך את הכללות, את הציבור האנושי בעומקו והיקף גודלו, לחדור אל עומק הנשמה, ולהפוך אל האדם הכללי והפרטי לב בשר תחת לב אבן. לא יש עצה אחרת כי אם שיהיה מודרך עפ"י המוסר האלקי .

דברים אלו אמורים גם ביחס להבדל בין המשפט האנושי למשפט התורני, האלקי. בספר "ערפילי טוהר", עמד הרב על החילוק:

העונשים החברתיים, בייחוד בשביל היזק ממון, יש להם שני מקורות נפשיים, טוב ורע. האחד נובע מתוך ההכרה שאסור לעשות עוולה, והעושה עוול צריך שייוסר כדי שתתחזק ההכרה הטובה הזאת (שאסור לעשות עוולה). והשני בא מתוך צרות עין, שהאיש האחר אין לו ליהנות בשלי, או לנגוע בשלי, מפני שההרגשה של השלי ושל האני היא חזקה ומגושמת באין שעור... ומשפטי הגויים ברובם נובעים מן האנוכיות הגסה הזאת...

אחד משומעי לקחו של הרב זצ"ל פירש את הדברים כך: יש צדק משפטי, ויש צדק מוסרי. הסיסמה של הצדק המשפטי היא: תן לכל אדם את שלו! ותפקידו (של המשפט) הוא לממש זאת בחיים, להגן על הרכוש של כל אחד מפני התקפת חברו.

אולם הצדק המוסרי (של התורה, שהיא צדק אלקי) עליון על הצדק המשפטי. הוא ניגש אל האדם בתביעות מכוח הטענה שהאדם נברא בצלם אלקים, ועל כן עליו להסתלק מן האנוכיות הבהמית, להתעלות עליה, לכבוש את היצרים המשחיתים את הוד תכונתו.

מגמתו העיקרית של הצדק המשפטי היא להגן על זולתי מפניי, מפני מעשיי – לא כן הצדק המוסרי, סוף מגמתו הוא האני שלי, לעשות אותי לאדם עליון (מוסר המקרא והתלמוד ר"ז פינס).

דברים דומים כבר כתב בעל הכלי חמדה בפרשת דברים, על הפסוק "כי המשפט לאלקים הוא":

כי ה' ית' חפץ להעמיד המשפט, שיהיה משפט התורה בישראל. אבל בני נח המצווים על הדינים, אין זה אלא מפני יישוב העולם, ואין זה משפט התורה.

וכבר קדם לכולם המהר"ל מפראג בספרו "תפארת ישראל" (פרק כו), שכתב שכל מצוות התורה הן אלקיות, ואין התורה דת טבעית או נימוסית, או " דרך ארץ לקיים הישוב... אבל היא אלקית, שכל דבריה אלקיים, ומפני כך זוכה לעוה"ב".

משפט התורה לא בא אפוא רק להשתית יחסי חברה מתוקנים, אלא "להדריכנו בנתיבות הרחמים... להיותנו נקיי הנפש... וללמד אותנו המידות הטובות" (רמב"ן דברים כב).

שלח לחבר|הדפס|סגור

חסידות ציונית

תפקידו של הצדיק /רפי אוסטרוף
ראש המועצה הדתית גוש עציון

בשנת תרח"צ (1938) אמר הרבי מהוסיאטין את דברי התורה הבאים:

"לכו נא ונוכחה – יאמר ה' " – הויכוח הזה נוגע עכשיו לארץ ישראל.

עם ישראל טוענים: אנו הולכים לא"י, יותר נכון, אנו מגורשים מארצות פזורינו ואנו פונים לא"י (מהגרים גם לארצות אחרות, אבל רק במטרה פרטית, במטרה כללית לאומית הולכים רק לא"י. והראיה - אוגנדא, גם החופשים בכו אז לשמע ההצעה הזאת אפילו שלא ידעו אז אם הארץ המוצעת טובה או לא) על יסוד ההבטחה: "ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' " (וארא ו,ח),ועל יסוד ההבטחה שבפרשת השבוע, " וצררתי את צורריך ואיבתי את אויביך".

והנה היהודים באים הנה, ואנגלים עומדים על פתח השער ואוסרים את הכניסה. ואלה אשר כבר נכנסו ובנו את הארץ בדמים, תרתי משמע, נתקלו בעם פרא אדם למוד מדבר, העוקר אילנות את מעשה ידיהם, ורוצח נפשות נקיים. יסודי הכלכלה נהרסו, וכל הדרכים בחזקת סכנת נפשות [דברים אלו נאמרים באמצע התקופה המכונה בהיסטוריה הרשמית: תקופת המאורעות - המרד הערבי הגדול, תרצ"ו – תרצ"ט 1936 – 1939].

ומה טענת השי"ת? ההבטחה שנתתי תלויה בתנאי: "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו". על הטענה הזאת משיבים ומלמדים זכות על ישראל (מובא ברש"י שמות כג,יג): "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, ושם אלהים אחרים לא תזכירו". ללמדך ששקולה עבודה זרה כנגד כל המצוות כולן, והנזהר בזה כשומר את כולן. וישראל יהיו מה שיהיו, על זה אינם עוברים ח"ו.

ובדעת זקנים סוף פרשת בהר ראיתי: "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" – לא תעשו לכם אלילים, מה שייך זה לכאן (הלא בדיני יובל איירי)? אלא אומר אני, בא ליתן טעם למה אנו נגאלים בלא קיום מצוות, שהרי מכל מקום קיימו דבור "לא יהיה לך אלהים אחרים".

* * *

הרבי עומד בשנת 1938, עוד לפני השואה הגדולה, ורואה איך בני ישראל מגורשים מארצותיהם [והלוואי שהיו מגרשים עוד, אבל מי היה יכול לצפות את אשר יהיה?].

הרבי עושה חילוק בין ההולכים לארץ ישראל, שלזה יש משמעות תורנית לאומית, לבין אלו המהגרים למקומות אחרים בעולם. הוא לא מביע ביקורת על המהגרים לארצות אחרות, אך מציין שהם לא שייכים למהלך הגדול של החזרה לארץ ישראל. וכאן הוא מזכיר את פרשת אוגנדה ומעלה על נס את ההתנגדות העממית לתוכנית אוגנדה, בעיקר על ידי המוני העם שיוצגו על ידי "ציוני רוסיה" בוועידה המפורסמת בעיר חרקוב (1903).

מה בין בני לבין חמי?

התנאי לאפשרות של היאחזות בארץ הוא שמירת מצוות, כי כאן אנחנו בפלטין של מלך. אבל הרבי רואה את תפקידם של גדולי הדור ללמד זכות על ישראל ועל מראה עיניו, שרובו של העם בציון לא שמר מצוות, ועל כן הוא אומר את הדברים הבאים:

כי רצון ה' יתברך הוא שצדיקי ומנהיגי העם מכל דור ודור יעוררו על ישראל רחמים באופן הזה וימתיקו הדינים המתגברים עליהם ח"ו. והאופן היותר מוכשר הוא: להזכיר את האומות, ולהקבילם נגד ישראל כי אז רואים מה בין בני לבין חמי. ובדרך הזה הלך הרב מברדיטשב...

וכאן הוא מספר את אחד הסיפורים המופלאים על הרבי מברדיטשב, שיצא לשוק בשעת לילה מאוחרת והציע אוכל לאלו שקבעו בו את שנת הלילה שלהם. הגויים חטפו ואכלו, ואילו היהודים אמרו לו שקודם הם צריכים ליטול ידיים.

מדגיש הרבי מהוסיאטין: תפקיד הרבנים הוא ללמד זכות על ישראל. הזכות שהוא מצא בדורו היא בכך שהיהודים לא עבדו ולא מוכנים לעבוד עבודה זרה [על אף שלא שמרו שבת או כשרות]. וכמה חסרים לנו היום רבנים שרואים את תפקידם העיקרי בלימוד זכות על עם ישראל, אפילו אם הזכות היחידה היא שהם לא עובדים עבודה זרה...

שלח לחבר|הדפס|סגור

מתוק לנפש

עבד, תעבוד! /הרב איתיאל גלעדי,
מרצה בבית הספר לתורת הנפש ועורך כתבי הרב יצחק גינזבורג

 

למה צריך לעבוד כל כך קשה? אי אפשר למצוא איזה קיצור דרך, איזו שיטה חדישה לריפוי כל בעיות הנפש, איזה פטנט לזוגיות או שלושה-צעדים-קלים להורות טובה? מה, אני עבד?!

"אדם לעמל יולד" ויסוד היסודות של תיקון הנפש הוא עבודה – ללא עבודה עצמית אין שינוי ותיקון אמתיים, וכל הפטנטים והסגולות לא יעזרו (גם אם הם יוצרים אשליה קצרת-טווח של חווית-עומק והתקדמות).

עבודה ועבדות

פרשת משפטים מסתיימת ב'מצוות העבודה' – "ועבדתם את ה' אלקיכם" – אך פותחת בדיני עבד עברי. בשפות זרות יש הבחנה בין עבודה (work) ועבדות (servitude, slavery), אך בלשון הקודש שורשן משותף. עבדות מבטאת שייכות והתמסרות ברמות מעמיקות והולכות – השאלה היא לא רק 'במה אתה עובד?' אלא 'בשביל מי אתה עובד?', 'את מי אתה עובד?' ו'עבד של מי אתה?'

עם ישראל, שיסודו היציאה מבית עבדים, דוגל בחירות ובשלילת העבדות לאדם, אך הכול מכוון לעבדות ה' – "עבדי הם, ולא עבדים לעבדים". לעומתו, העולם המערבי, יחד עם המלחמה בתופעות של עבדות שלילית, 'שפך את התינוק עם המים' בהתנגדות לכל עבדות-התמסרות-שייכות-הזדהות המנוגדת לחירות הפרט המוחלטת.

התמסרות

תודעת העבדות – עבודה מתוך התמסרות ושייכות מוחלטות – הכרחית כדי לבנות אומה (כחתימת הרב קוק זצ"ל, 'עבד לעם קדוש') וגם כדי לטפח משפחה בריאה, שהרי זוגיות והורות דורשות עבודה מתוך התמסרות מלאה, המקיפה את כל חיי האדם (ולא בכדי משפחה ושפחה באות מאותו שורש...). גם בתיקון האישי, ללא מחויבות ועבדות כלפי שמיא האדם נותר 'תקוע', 'אסיר' של טבעו ומידותיו הראשונות, ללא יכולת לחולל שינוי ממשי.

בעבדות יש גם הקלה – על האדם מוטלת עבודה קשה, אך הוא לא עומד לבדו ברשות עצמו, יש לו אדון-אחראי. כך, מצוות "ועבדתם את ה' אלקיכם" מתייחסת בפרט ל"עבודה שבלב זו תפילה" – עבודת העיבוד-העצמי מבוססת על בקשת עזרה מה', ברצינות ומתוך התמסרות כנה. בעל אור החיים הקדוש מוסיף שמצוות "ועבדתם" קשורה לאזהרת איבוד עבודה זרה שלפניה, ובתיקון הנפש היינו זהירות מפנייה לשיטות טיפול זרות ופסולות ובעיקר מלחמה באליל-האגו. העמידה לפני ה' בתפילה מכניעה את האגו בהכרת האדם שאינו יכול לבדו, "בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו להחטיאו ואלמלא ה' עוזרו אין יכול לו", וכוללת את ההכרה שה' הוא מקור העזר היחיד (ולא שיטות רוחניות זרות שהן "בורות נשברים אשר לא יכילו המים").

ארבע ברכות

בהמשך ל"ועבדתם" יש ארבע ברכות-הדרכות ("ברכה עד בלי די" לעבד ה'):

"וברך את לחמך ואת מימיך" – העבודה מתחילה בדברים הפשוטים והבסיסיים, הלחם והמים. מפליא לגלות עד כמה הם מתברכים – מועילים ומשביעים – כשהם נעשים מתוך עבודה מסורה.

"והסירותי מחלה מקרבך" – בכוחה של עבודה יסודית לרפא מהשורש ("מקרבך") את כל מחלות הנפש והגוף.

"לא תהיה משכלה ועקרה בארצך" – עבודה מסורה מבטיחה פירות לעבודה, והיא 'עושה מקום' ו'נותנת זמן' לתהליכי תיקון. מי שמוכן לצאת מאזורי-הנוחות ולהתמסר 'עושה מקום' בנפש להפריה מבחוץ ומפסיק להיות עקרה-נפשית (הדוחה כל ביקורת ודרישת שינוי בטענת 'לא מתאים לי'). ההתמסרות המוחלטת, ההופכת את העבודה לדרך חיים, 'נותנת זמן' להשלמת התהליך (הציפייה 'עם סטופר' להצלחות מידייות, שנובעת מחוסר נכונות להתמסר לעבודה ממושכת, היא "משכלה" הגורמת חלילה ל'הפלה' לפני שתהליכי השינוי והצמיחה מבשילים).

"את מספר ימיך אמלא" – מי שמתמסר לעבודה הופך לאדם חי, המנצל וממלא את ימיו ורגעיו. מילוי מספר הימים מתבטא מחד בהתמדה ארוכת טווח, המחוללת לאט-אבל-בטוח שינויים עמוקים, ומאידך ההתמסרות לעבודה הופכת כל יום בודד לארוך ומלא-תוכן יקר וחשוב.

לקריאה נוספת: torathanefesh.org

לתגובות:
itiel@pnimi.org.il

שלח לחבר|הדפס|סגור

אל שורשי האמונה

חירות באמת? /הרב אורי שרקי,
רב קהילת 'בית יהודה', ר"מ במכון מאיר

כשאנו אומרים שכל בני אדם בני חורין הם, למה אנו מתכוונים? יש משמעות משפטית לאמירה זו, שמצאה את ביטויה במגילת זכויות האדם, הקובעת שכל בני אדם בני חורין הם במידה ואין חירותם פוגעת בחירות של זולתם. הגבול בין החירויות ייקבע על ידי החוק.

האמירה המשפטית אינה אומרת דבר על אופיו העצמי של האדם. מדוע אני בוחר במה שאני בוחר? האם אני מותנה מראש על ידי גורמים שאינם בשליטתי לנהוג כפי שאני נוהג? ניתן לומר שהחירות המשפטית מוענקת לאדם דווקא משום שקשה להאמין שהאדם חופשי באמת, כך שזה יהיה עוול לדרוש ממנו להתנהג באופן השונה ממה שהוא מותנה לו.

הגישה השוללת את חירותו של האדם מכונה דטרמיניזם. יש לדטרמיניזם לבושים שונים. אחד מהם הוא האסטרולוגיה, הסבורה שגורל האדם נקבע על פי מעמד הכוכבים בשעת לידתו, ויש גם דטרמיניזם ביולוגי התולה את הכול במטען הגנטי, וכן הפאטליזם היווני המאמין בגורל עיוור או שיטת הגזרה הקדומה באיסלאם שלפיה הכול נקבע מראש בגזרת הבורא, או הדטרמיניזם הפסיכואנליטי המבקש את שורשי התנהגותו של האדם בטראומות היסוד של הילדות, או ההיסטוריציזם של מרקס המייחס את הכול למלחמת המעמדות, וכן התולים את ההתנהגות בהשפעת החברה, החינוך ועוד.

לעומת כל אלה ניצבת עמדת היהדות בכל גבורתה, בראותה את האדם כיצור חופשי לחלוטין ביחס לטוב ולרע. הרמב"ם (שמונה פרקים פרק ח) ביסס את העמדה הזאת על ארבעה טיעונים: א) עצם קיומן של מצוות מניח את אפשרות העבירה. ב) השכר והעונש אינם אלא עוול ללא בחירה. ג) הלימוד. ד) ההכנות מפני הנזקים.

אך עדיין נותרה שאלה בסיסית. הלוא קיימת כפייה בעצם העובדה של לידתנו. כאן באה ידיעה מפתיעה בתלמוד להשלים את התמונה: "כל מעשה בראשית לדעתן נבראו - שאלם אם רוצים להיברא ואמרו הן" (ראש השנה יא,א וברש"י שם). לאמור שכל נברא בחר את תנאי חייו ואת המרחב שבו תתבטא בחירתו החופשית עוד בטרם התהוותו, בשלב שבו עוד לא הובחן ההבדל בין רצונו לבין רצון הבורא. בכלל זה גם לאיזו אומה להשתייך, לישראל או לעמים.

הרעיון הזה נרמז בדברי המשנה באבות: על כורחך אתה נוצר, נולד, חי, מת, נותן דין וחשבון. השרשרת הבלתי נמנעת מתחילה מ"נוצר" שהוא השלב של התפתחות העובר ארבעים יום אחרי ההפריה (סנהדרין צא,ב), כאן התחיל ההכרח הביולוגי של הקיום, ולא קודם לכן.

שלח לחבר|הדפס|סגור

תובנה בפרשה

גבולות מתוך אמון /איתיאל גולד
פסיכולוג

"בואו והעמידו עלינו מצוות" (ביאליק, הלכה ואגדה)

קשה לי להציב גבולות לילדים. אני מאוד רוצה, אך לא מצליח. אני חושש שזה יפגע בקשר שלנו. לא רוצה להתעמת עם ילדיי האהובים. אמנם הגבולות הם לטובתם, אבל איך הם יבינו את זה?

מה הסוד? איך אפשר בכל זאת להציב גבולות בלי לפגוע בקשר?

* * *

הפרשה שלנו מורכבת מגבולות רבים ומגוונים שהקב"ה מוסר לעם ישראל, כבסיס ראשוני להתהוותו של העם. הגבולות הרבים מגיעים מיד אחרי החוויות המרגשות של יציאת מצרים ומעמד הר סיני. אמנם החוויות הללו היו מסעירות ומרוממות, אך מיד אחריהן מתחילה השגרה ה"אפורה", שבה עם ישראל מתחיל להגשים את תפקידו בעולם צעד אחר צעד. שגרה זו לא תתאפשר בלי הגבולות הברורים, המסדירים את נזקי השור והבור, העבדים, הגניבות וההלוואות.

כאשר משה חוזר לעם ישראל ומציג לו את מכלול המשפטים והגבולות החדשים, מגיב עם ישראל בקבלת הגבולות ללא הסתייגות – "ויספר לעם... ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד... נעשה!" ובהמשך - "נעשה ונשמע"! (כד, ג;ז)

כיצד אפשר להסביר את התגובה המופלאה הזו של עם ישראל? היכן תגובת ההתנגדות הטבעית להצבת הגבולות, המרסנים את החופש? איך אותו עם "קשה עורף", מקבל על עצמו ללא עוררין את המשפטים? כפי שהדגישו חז"ל, ברור כי התגובה של עם ישראל לא נובעת מעיון מדוקדק בחוקים או מסקנה אינטלקטואלית כי הם מוצלחים. יש כאן הקדמת "נעשה" ל"נשמע" – קבלת הגבולות ללא תנאי, עוד לפני ההעמקה בתוכן שלהם. אולי חלומו של כל הורה ומחנך...

אז מה הסוד?

* * *

אמירת "נעשה ונשמע" לא צמחה משום מקום, היא פסגה בקשר בין ה' לעמו. הפסגה הזו מגיעה על רקע עלייה ארוכה ומורכבת בהר, הר האמון בין ה' לעם ישראל. הטיפוס בהר כלל שיעבוד, יציאה ממצרים, קריעת הים, סיפוק הצרכים הראשוניים במדבר ומעמד הר סיני. רק לאחר שנוצרו קשרי האמון ההדוקים ועם ישראל מרגיש כמו יונק הנישא בידי האומן (במדבר יא,יב), הוא מסוגל לתת אמון מלא בגבולות, עוד לפני העיון בהם. הגבולות נתפסים כהמשך ישיר של הדאגה והשמירה האלוקית.

גבול יכול להיתפס כגדר תיל קוצנית המגבילה את החופש. לחלופין, הוא יכול להיתפס כקו מנחה, המאפשר לנו להתהלך בחופשיות בעולם. השאלה היא מתוך איזה קשר הוא נוצר.

שלח לחבר|הדפס|סגור

משו"תת בהלכה

מיקרוגל (א) /הרב יוסף צבי רימון,
ראש מרכז הלכה והוראה וראש בית המדרש במרכז האקדמי לב

 

כיצד מתרחש בישול במיקרוגל?

בישול במיקרוגל הוא תופעה ייחודית, שאינה דומה לכל בישול אחר. פרופ' זאב לב (תחומין ח, עמ' 27) מונה שלושה סוגי בישול המופיעים בגמרא, ומדגיש את ההבדל בינם ובין אופן הבישול והחימום במיקרוגל:

בש"ס מובאים שלושה סוגי בישול: א. צלי - בשר הנצלה באש מגולה. ב. בישול - התבשיל מתבשל בתוך נוזל שנמצא בקדירה, והאש מתחת הקדירה... ג. צלי קידר - הבשר מתבשל בתוך המיץ והשומן שלו שנפרש בזמן החימום.

הבישול בתנור מיקרוגל אינו מתבצע באף אחד מאופנים הללו . הקרינה נבלעת בנוזל או בשומן שבתוך התבשיל ומחממת אותו. הנוזל הפנימי החם מחמם את החלק המוצק, שאינו בולע את הקרינה.

כלומר, בניגוד לתנור, שבו הכלי (והמאכל) מתחמם מהאש שבתנור, במיקרוגל מתרחש תהליך הפוך: גלי המיקרוגל מחממים ישירות את הנוזלים שנמצאים במאכל, והמאכל הוא שמחמם את הכלי. גלי המיקרוגל כשלעצמם אינם מחממים את הכלי.

דין 'זיעה' במיקרוגל

ישנם דיונים רבים כיצד להתייחס לבישול במיקרוגל ביחס לתחומים שונים: בישול בשבת, בישולי נכרים ועוד. מה דינו לגבי בשר בחלב?

כפי שראינו בפינה הקודמת, הבעיה המרכזית בתנור היא האדים העולים מן המאכל ונבלעים בדפנות התנור, שעלולים להטריף את התנור ואת המאכלים הנאפים בו. בדומה לתנור, גם במיקרוגל ישנם אדים העולים מן המאכל המתבשל בו. מצד אחד, ייתכן שיש כאן דין קל יותר, כיוון שדפנות המיקרוגל קרות, ולכן ייתכן שהאדים והטיפות המגיעים לדפנות אינם נבלעים בו, ובנוסף, בדרך כלל עד שהאדים או הטיפות מגיעים לדופן, הם עצמם מתקררים. פרט לכך, ישנו מאוורר מיוחד במיקרוגל המיועד להוציא את האדים החוצה.

מצד שני, המיקרוגל קטן יותר מתנור (ולכן האדים מרוכזים יותר), השימוש בו בדרך כלל יום יומי, דבר המזמין לכלוך רב יותר ותקלות רבות יותר. כמו כן, בניגוד לתנור שבו כיום כמעט ואין אדים (כי חומו מתפשט בצורה שווה), הרי שבמיקרוגל יש הרבה אדים.

שימוש במיקרוגל למעשה

למעשה יש לנהוג במיקרוגל בדומה לתנור, ולא לחמם או לבשל מאכלים חלביים ובשריים מגולים באותו מיקרוגל, אפילו בזה אחר זה .

מהם, אם כן, הפתרונות המאפשרים שימוש במיקרוגל לבשרי ולחלבי?

מבחינה פרקטית, בבתים רבים שבהם משתמשים הרבה במיקרוגל, עדיף לקנות אחד לבשרי ואחד לחלבי. מיקרוגל הוא כלי שבדרך כלל כל בני הבית משתמשים בו, ולכן החשש לתקלות גדול, וגם קשה לשים לב ולנקות אף שאריות בעין של המין הנגדי. לפיכך, כיוון שזהו מכשיר זול - טוב יותר שיהיו שניים כאלו.

עם זאת, מעיקר הדין יש פתרון פשוט לשימוש במיקרוגל אחד גם לבשרי וגם לחלבי (פתרון זה מועיל גם לכתחילה): יש לכסות כל תבשיל שמכניסים למיקרוגל, בין חלבי ובין בשרי. כיסוי זה איננו משפיע כלל על איכות החימום (כיוון שגלי המיקרוגל עוברים דרך זכוכית או פלסטיק וכדומה), אך הוא מפחית בצורה ניכרת את כמות האדים העולים לחלל המיקרוגל. מאכל פרווה ניתן לחמם ללא כיסוי אפילו אם הוא נמצא בכלי חלבי או בשרי (משום שבפרווה אין חשש גם אם יש מעט אדים).

האם די בכיסוי אחד מהמינים בלבד?

לגבי תנור כתבנו שיש מקום להקל להשתמש באופן קבוע למין אחד (למשל בשרי) ללא כיסוי, ולכסות היטב כאשר משתמשים במין השני (למשל חלבי). דבר זה אפשרי גם במיקרוגל, אולם במיקרוגל טוב יותר לכסות את שני המינים, מחשש לתקלות (ראו בהמשך). מכל מקום, אם מכסים רק מין אחד יש לכסות את המין השני בשני כיסויים (או לפחות בכיסוי הרמטי) . שני הכיסויים אוטמים בצורה טובה יותר את האדים, ובנוסף, הם מונעים תקלות במקרה שנשפך מהמין הגלוי על הצלחת של המיקרוגל.

מאכל פרווה ניתן לחמם ללא כיסוי , אפילו בכלי מהמין המכוסה, אך אם המאכל הפרווה מחומם תוך 24 שעות מחימום המין הפתוח (וגם הפרווה פתוח), אשכנזים לא יוכלו לאוכלו עם המין הנגדי (אלא רק אחריו או לפניו).

כיסוי עם חורים

ישנם כלים מפלסטיק המיועדים לחימום במיקרוגל, אך יש בהם חורים קטנים. האם ניתן להשתמש בהם?

אם רגילים לכסות את שני המינים נראה שניתן להשתמש במכסה עם חורים קטנים, כיוון שאף אם יוצאים אדים מהמכסה עם החורים הקטנים, בוודאי שאינם נכנסים אליו בחזרה, ולכן הם בוודאי לא ייבלעו במין השני. אם רגילים לכסות רק מין אחד, צריך כאמור שהכיסוי של המין הנגדי יהיה הרמטי ולכן אין להשתמש בכלי עם חורים (אלא אם כן בודקים ורואים שהחורים קטנים כך שלא יוצאים ממנו אדים).

הקפדות נוספות

א. לאחר חימום מאכל מכוסה, אין לפתוח את הכלי בתוך המיקרוגל, אלא להוציאו ולפתוח אותו בחוץ.

ב. אם נשפכו מאכלים חלביים או בשריים על הצלחת של המיקרוגל, יש לנקות אותה ורק אחר כך לשים עליה צלחת עם המין השני. כמו כן, אין לשים אוכל ישירות על הצלחת, כיוון שנשפכות עליה שאריות בשריות וחלביות (וספרדים יכולים להקל בכך לאחר ניקוי של הצלחת).

לסיכום

הטוב ביותר הוא לרכוש שני מכשירי מיקרוגל - אחד לבשרי ואחד לחלבי, מחשש לתקלות . עם זאת, ניתן לכתחילה להשתמש במיקרוגל לשני המינים אם עוטף כל אחד מהמינים (ניתן להקל ולהשתמש גם בכיסוי שיש בו חורים קטנים). פרווה - ניתן לחמם פתוח (גם אם הוא בכלים בשריים או חלביים).

אם משתמשים בדרך כלל במין אחד, ורק לעתים במין השני, ניתן לכסות רק את המין שרגילים לחמם פחות פעמים. במקרה זה יש להקפיד על כיסוי הרמטי (ולנקות את צלחת המיקרוגל משאריות של המין השני), ועדיף שיהיו שני כיסויים (ובמקרה זה גם אם הצלחת לא היתה נקייה ממש, האוכל כשר).

ניתן להשתמש במיקרוגל טרף אם מכסים היטב בשני כיסויים (במקרה צורך, יש מקום להקל בכיסוי אחד הרמטי, אם צלחת המיקרו נקייה ממש ויבשה, אך לכתחילה עדיפים שני כיסויים, שמא תהיה רטיבות בין הצלחת ובין הכיסוי).

ניתן להזמין את ספרו של הרב רימון פורים - הלכה ממקורה

בטלפון 02-5474542/7

שלח לחבר|הדפס|סגור

פרשה וטִבעהּ

האבן בשירות האדם ובעלי החיים /ד"ר משה רענן,
מרצה במכללות 'הרצוג' ו'ירושלים לבנות'

"וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב"

(כא,יח)

כלי הרג

בפסוק שבו פתחנו משמשת האבן ככלי הרג וכך גם בתיאור העונש הנגזר על חטאים מסוימים כדוגמת מעביר בנו למולך: "וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן" (ויקרא כ,ב).

אבן שימשה את דוד בקרב מול גלית: "וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפל עַל פָּנָיו אָרְצָה" (שמואל א, יז,מט).

שימושים מגוונים

השימוש כנשק איננו השימוש העיקרי באבן ובדרך כלל היא מוזכרת בהקשרים של בנייה למטרות שונות כמו מגורים ופולחן (מצבה ומזבח) או להתקנת חפצים שונים. על אבן לבניין אנו קוראים בבראשית (יא,ג): "וַיאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר" וכמצבה (כח,יח): "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקב בַּבּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשׁתָיו וַיָּשֶׂם אתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ".

התורה נחקקה על לוחות אבן: "וַיֹאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרתָם" (שמות כד,יב). פי הבאר כוסה באבן גדולה: "וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן ... וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר" (בראשית כט,ב). במלחמת עמלק נאמר: "וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד" (שמות, יז י"ב). אבנים שימשו כמשקולות: "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה" (דברים כה,יג).

בעלי חיים

בניגוד לשימוש הנפוץ והמגוון שעושה האדם באבן הרי שבעולם בעלי החיים תופעה זו נדירה ובשורות הבאות אתאר כמה דוגמאות שלה.

חוקרת השימפנזים גודול תיארה זריקה מכוונת של אבנים ומקלות על אויבים. לוטרת הים ממשפחת הסמוריים משתמשת באבנים על מנת לפצח את הצדפות שמהן היא ניזונה. לאחד ממיני עופות המים הנקרא "אגמיה מקרינה" מדרום אמריקה קן ענק הבנוי כערימה של אבנים המוטלות למים רדודים באגם (ראו תמונה). האבנים שמשקל כל אחת עשוי להגיע ל–450 גרם נאספות בעזרת המקור על ידי בני הזוג. לערימת האבנים צורת חרוט בגובה 0.6 מ' ששטחו בבסיסו מגיע ל–4 מ"ר ו–1 מ"ר בחלק העליון. משקל סך כל האבנים עשוי להגיע ל–1.5 טון. לאחר השלמת המבנה, מכוסה המשטח העליון בשטיח של צמחי מים.

כשירות גנטית

הציפור המדברית שחור זנב מרפדת את המבוא לקינה וסביבתו באבנים קטנות. הסיבה לריצוף מוזר זה, שככל הנראה איננו פונקציונאלי, היה יעד למחקר ואחת ההשערות היא שמדובר בהתנהגות טקסית שנועדה "להרשים" את הנקבה. יכולתו של הזכר לשאת אבנים כבדות יחסית לקן מעידה על כשירותו הגנטית.

כלי אבן בשימוש הקופים

אחד מהשלבים המוקדמים בתולדות האנושות נקרא "תקופת האבן". שלב פרהיסטורי זה קרוי כך מכיוון שהשרידים הנפוצים ביותר שנותרו מתרבות ה אדם בתקופה זו הם כלי אבן, סלעים הניתנים לסיתות, בעיקר צור לסוגיו, בזלת ו גי ר. חומרי גלם אלה עוצבו לשימוש ככלי עבודה, חיתוך ועיבוד וככלי נשק. למרבה ההפתעה גילו ארכיאולוגים שמיני קופים מסוימים הגיעו אף הם ל"תקופת אבן" משלהם.

בעת האחרונה מתפתח ענף מחקר הנקרא "ארכיאולוגית קופים". בחפירות שנעשו ביערות הגשם של מערב אפריקה, ביערות ברזיל ובחופי תאילנד נחשפו "כלי אבן" גסים שלמרבה הפלא היו של מיני קופים כשימפנזים, קופי מקק וקפוצ'ונים. משמעות התגלית היא שהאדם איננו היחיד המשאיר עדויות לתרבות קדומה הניתנת לבחינה בעזרת הארכיאולוגיה. קבוצות רבות של בעלי חיים משתמשות בכלים, אלא שבדרך כלל מדובר בכלים העשויים מחומרים מתכלים כעלים או זרדים. המקק ארוך הזנב למשל יוצא דופן בכך שהוא משתמש בכלי אבן על מנת לפצח אגוזים, צדפות, חלזונות וסרטנים (ראו תמונה). בהתנהגות זו הפך המקק לאחד מהמינים הנדירים שעקבו אחר האדם ל"תקופת האבן". במחקר שנעשה במקום התגלו "כלי אבן" שיוחסו לקופי המקק על פי אופן הבלייה שלהם. תיארוך גיל הכלים התבצע בעזרת השוואה לגיל הצדפות (שנקבע בעזרת האיזוטופ פחמן 14) שנמצאו באותה שכבה. תוצאות המחקר הראשוני הצביעו על כך שתחילת השימוש בכלי האבן במקום היה לפני 65 שנה אך החוקרים מקווים שחפירה לעומק רב יותר תאפשר לחשוף את מקורות השימוש באבנים. מחקר דומה שנעשה בשימפנזים מצא שתחילת "תקופת האבן" שלהם הייתה לפני 4,000 שנה. החוקרים מקווים גם למצוא מהם הגורמים הסביבתיים שהניעו את התחלת השימוש ב"כלי אבן" באוכלוסיות הקופים.

לתגובות ורישום לקבלת מאמרי צמחים ובעלי חיים על פי סדר הדף היומי: raananmoshe1@gmail.com

שלח לחבר|הדפס|סגור

בגובה העיניים

האתגר של אדר – מדורדר או נהדר?/הרב יוני לביא,
מנהל מוקד הנוער 'חברים מקשיבים'

חודש אדר בפתח וכולם במתח. ילדים ובני נוער רבים מצפים לתקופה הזו בכיליון עיניים, אך בתי ספר רבים דווקא נכנסים בה לכוננות ספיגה. לא מעט מנהלים התחילו את ספירת הגומר למוצאי פורים כשליבם רוחש תפילה חרישית שנצלח את השבועיים האלו עם כמה שפחות נזקים.

את הביטוי החריף ביותר שמעתי ממחנכת אחת שאמרה: "שנת הלימודים מתחלקת לשניים. בחצי הראשון אנחנו מחנכים אותם, בונים, מכוונים ודוחפים למעלה. בחצי השני אנחנו אוספים את השברים ומשקמים נזקים. מה שמפריד בין החלקים הוא – פורים...".

זהו אומנם תיאור קצה, אך אין ספק שאצל רבים קיימת תחושה חזקה של פספוס והחמצה באשר לחג שהאר"י הקדוש ראה אותו כגדול אפילו מיום הכיפורים(!) (על פי הרמז המפורסם "כיפורים" – הוא רק כְּ-פּוּרִים), אך שנה אחר שונה גורר אתו תופעות והתנהגויות שמזכירות יותר את תשעה באב...

ברוך מתיר איסורים

למה זה קורה? הסיבה מאוד פשוטה. תלמידים רבים רואים בחודש הזה הזדמנות פז לפריצת גבולות והכשר לכל מיני מעשים שאסורים כל השנה. הם מנפנפים בשמחה בהוכחה תורנית: עובדה ששתייה שאסורה כל השנה מותרת בפורים ואפילו הופכת למצווה ("חייב איניש לבסומי בפוריא". מגילה ז,ב), וממילא המסקנה ה'הגיונית' המתבקשת היא: כל שכן ששאר האיסורים מותרים גם הם... כל השנה אסור לפגוע בזולת ובפרט אם הוא מבוגר ממך ואתה חייב בכבודו – ועכשיו מותר לצחוק, לחקות ולהגחיך בלי חשבון. כל השנה חייבים לשמור על צניעות בלבוש והתנהלות – ועכשיו הכול פתוח ואפשרי. בשורה התחתונה הניחוח העולה מפורים מזכיר יותר את משתה אחשוורוש והמן מאשר את של מרדכי היהודי ואסתר המלכה.

סימני דרך

אז הנה כמה תזכורות קטנות לקראת החודש המופלא שעומד לפנינו:

א. המבחן האמתי – לא סתם אמרו חז"ל ש"אדם ניכר בכוסו" ו"נכנס יין יצא סוד" (עירובין סה). הימים האלו מהווים עבורנו מבחן גדול. מה יש בתוכנו ומה יוצא מאתנו החוצה בשעה שנופלות המחיצות הרגילות? החודש הזה מהווה מַרְאָה המשקפת היכן אנו עומדים אחרי כל מה שטיפחנו ובנינו בעצמנו כל השנה.

ב. לא התוכן אלא הצורה – העיקרון המנחה הוא שמה שמשתנה בחודש הזה הוא הצורה ולא התוכן. מי שמאמין בעיקרון מסוים, לא ייתכן שיוותר עליו רק משום שבלוח השנה כתוב 'אדר'. אם צניעות היא ערך אמתי, היא תקפה גם עכשיו. אם הלבנת פנים היא עוון חמור כל השנה, לא ניתן להלבין ולהכשיר אותה רק כי פורים הגיע. כמו שכוח המשיכה ושאר חוקי הטבע לא מתבטלים בחודש הזה, גם חוקי התורה והלכותיה רלוונטיים במאת האחוזים.

ג. ונהפוכו – האתגר האמתי העומד בפנינו הוא איך להשתמש בכלי של הצחוק, ההתחפשות וההפיכה כדי לגשת אל המציאות ואל התופעות שמתרחשות בתוכה ולהביט עליהן באור אחר. לעתים דווקא בדרך הזו, ה'פורימית', ניתן להעביר ביקורת בונה ולהתגבר על מכשולים ומחסומים שכל השנה תוקעים אותנו.

ד. מי שטרח בערב שבת - היערכות נכונה לאדר מתחילה כבר בשבט ובמובן רחב יותר כבר מאלול. כיצד אנחנו מחנכים את עצמנו ואת תלמידינו, מה חשוב לנו, מה יש לנו לומר לעולם וממה אנחנו נזהרים. ככל שנטמיע עמוק יותר בתוכנו את הערכים שאנחנו מאמינים בהם, וככל שנכוון את עצמנו יותר גבוה כל השנה – גם הפורים שלנו ייראה כזה. החודש הזה מזמן לפנינו שאלות חשובות שחיוני לתת עליהן את הדעת: מהי שמחה אמתית ואיך מגיעים אליה? האם יש לנו נושא מסוים להכתרה או לחודש בכללו ומסר שאותו אנו רוצים להעביר? איך מצליחים לערב ולשתף את כל הכיתה/השכבה מבלי להשאיר אף אחד מאחור?

ה. כללים ברורים – כדאי מאוד לקבוע מראש, ביישוב הדעת וללא השפעת אלכוהול, את הכללים שינחו אותנו ברגע האמת: בלי "קורבנות אדם", מהם הגבולות שלנו מבחינת עירוב בנים ובנות, לבוש, שתייה וכו'. חשוב שנבין שהגבולות האלו לא באים לחסום את השמחה מלהתפרץ אלא מטרתם לנתב אותה למקומות הנכונים והבריאים ולהגן עלינו מדברים שאנו עלולים להצטער עליהם לאחר מכן.

ו. הכנה רוחנית – לכל חג ובוודאי לפורים יש תוכן רוחני ואוצר של מסרים שהוא מביא אתו לכל מי שיכין את הכלים ויפתח את הלב כדי לקבל אותם. ככל שנעשה יותר הכנות רוחניות, בלימוד ובהתבוננות, נצליח להפיק יותר מן החג הזה.

ז. מבחן היום שאחרי – אחד המדדים לבדוק האם עשינו את פורים כמו שצריך הוא השאלה איך אנחנו נראים ביום שאחריו - מרוקנים, סחוטים ו'סוחבים' בקושי עד חופשת פסח שתגאל אותנו, או שאנחנו מלאי כוחות, חיוניות ורעננות לימים הבאים עלינו לטובה.

שיהיה חודש טוב ושמח!

לתגובות, חומרי העשרה והצטרפות לרשימת תפוצה: milatova.org.il

שלח לחבר|הדפס|סגור

החידה השבועית

חידה לפרשת משפטים /יואב שלוסברג,
מנכ"ל החידון והחוויה

שניים משלושת האחרונים, מתוך שנים עשר בסך הכל - מופיעים בפרשתנו. אחד מהם בשינוי ניקוד באות אחת. מי הם השניים?

תשובה ליתרו

החידה הייתה :

מהו צמד המילים המופיע פעם אחת בלבד בפרשתנו, אבל בפרשת השבוע הבאה, פרשת משפטים, מופיע לא פחות מחמש פעמים!

הפתרון : "מוֹת יוּמָת"

בפרשת יתרו: "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת" (יט,יב).

בפרשת משפטים: "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת" (כא,יב). "וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת", "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת", "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (טו-יז). " כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת" (כב,יח).

נשמח לארח את חידותיכם במדור זה. רעיונות שלחו לכתובת הדואר האלקטרוני המצורפת מטה עד שלושה שבועות לפני פרסום החידה.

"החידון והחוויה" מפיקה חידון תנ"ך מאתגר וייחודי, ביוזמת וחסות בית טובי העיר, למבוגרים מעל גיל 70, תושבי ירושלים והסביבה.

פרסום בעיתונים ועלוני פרשת השבוע. להרשמה 02-5318377

לתגובות: info@hidonim.com‏

שלח לחבר|הדפס|סגור

תמיד ב'צומת'

מחשב-סורק לשבת לכבדי ראיה /מכון צומת , צוותי מדע ותורה באלון שבות

כבדי ראיה נהנים כיום מאפשרות קריאה סבירה באמצעות מתקן המכונה טמ"ס (=טלוויזיה במעגל סגור). מדובר במגש שעליו מניחים את חומר הקריאה ובמצלמה (בעצם סורק) המקרינה על מסך את הדף המצולם; ספר, עתון או...חומש. יש גם כפתורי ויסות להגדלת פונטים, בהירות ועוד.

ומה בשבת? במכון 'צומת' מאשרים שימוש במכשיר זה אם הוא פועל כל השבת, או ע"י שעון שבת, וכל כפתורי הויסות מכוסים ובלתי נגישים. הפעולה הצילומית היא רציפה, ומתבצעת גם ללא דף על המגש. מצלמות ממלאות את כל חלל עולמנו ומותרות לכתחילה בשבת משום שאין בהן פתיחה או סגירה של מעגל חשמלי, אלא שינויי תדר בלבד המתבטאים בשינוי התמונה. עמדת מכון 'צומת' היא שאין בכך גם כתיבה או רישום כי מדובר בהקרנה בלבד.

ותאורנה עיניהם של כבדי הראיה...

שלח לחבר|הדפס|סגור


סך הכל פריטים: 11
תחומין פלוס
havaya
עבור לתוכן העמוד