גולשים יקרים! האתר בהרצה, כלל האישורים התקפים עלו לאתר, מקווים להשלים את התוכן החסר בהקדם - עימכם הסליחה.

גדרי החשמל

הרב יעקב אריאל

תחומין

, תשפ"א

ראשי פרקים

החשמל הוא האנרגיה השימושית ביותר בימינו בכל תחומי החיים. אלפי ורבבות סוגי מכשירים מופעלים בכל רגע ברחבי התבל. אי לכך יש חשיבות רבה להגדרתו ההלכתית של החשמל שממנה השלכות מרחיקות לכת על קיום ההלכה, בעיקר בשבת. בגלל חשיבותו הרבה של הנושא יש להעמיד דברים על דיוקם.

יפה עשה הר"י ברט שירד לעומק דעתם של שניים מגדולי הדור הקודם, החזו"א והרשז"א, שהם בבחינת היכין והבועז של נושא החשמל בימינו. כידוע, לדעת החזו"א הפעלת מכשירים חשמליים בשבת אסורה מן התורה מדין 'בונה', ולדעת הרשז"א האיסור הוא רק מדרבנן מדין 'מוליד'. אולם יש להעיר על הבחנותיו בשיטותיהם של הנהו תרי צנטרי דדהבא. לענ"ד יש להגדיר את שיטותיהם אחרת. 

הנחתו היסודית של הר"י ברט היא ששיטת הרשז"א היא מדעית-אנלטית בעוד שגישתו של החזו"א היא שימושית-מעשית. אומנם הרשז"א משתמש יותר במונחים מדעיים בעוד שהחזו"א נמנע מכך, אולם לאחר עיון בדבריהם לא זו המחלוקת ביניהם.  אדרבה, גישתו של החזו"א היא יותר מדעית-אנליטית מאשר גישתו של הרשז"א. עם זאת צריך לומר ששניהם הבינו היטב את ההגדרות המדעיות של הפיזיקה האלקטרונית (לצורך העניין הם התייעצו עם מדענים בכירים). 

לשם הבנת המחלוקת ביניהם עלינו לקחת כדוגמה שני מכשירים שונים שאינם עושים  מלאכה אסורה, האחד – מאוורר, והשני –  ממטרה (שאינה משקה צמחים אלא מצננת גג של מבנה). המאוורר מופעל ע"י זרם חשמלי העובר בתוך תיל מוליך ומניע מנוע. הממטרה מופעלת ע"י זרם מים העובר בצינור ומסובב את הממטרה. שורש מחלוקתם הוא בשאלה: האם יש הבדל בין שני המוליכים, חוט החשמל וצינור המים?

א. שיטת החזו"א

החזו"א סובר שבעוד שזרם המים לא משנה את מבנהו הפיזי של הצינור, זרם החשמל משנה את מבנהו הפיזי של התיל המוליך וז"ל:

חיבור חוט החשמל מעורר את כוח החשמלי המוטבע בחוט עצמו והוא מההרכבה… וההעמדה על מתכונתה ע"י החיבור, שנעשה החוט המופסק גוף אחד עם מכונת החשמל חוששים בו משום בונה, א) משום הרכב הפרקים זה עם זה… כיון דזרם החשמלי מחברם שהוא בבחינת תקע, ב) דתיקון החוט עצמו ממות לחיים הוי בונה.

החזו"א נמנע מלהשתמש במונחים מדעיים ולכן אנסח את דבריו במונחים קרובים לשפת המדע המוכרת לנו. החוט המוליך בנוי מאטומים וע"י חיבור החוט למקור הכוח נוצרת זרימה של אלקטרונים מאטום אחד למשנהו, כל האטומים מתחברים זל"ז עם מקור הכוח ויוצרים חיבור מגנטי. בכך החוט הופך מחוט דומם לחוט ממוגנט חי ופעיל. חיבורם של חלקיקים לגוף אחד מלוכד הוא מלאכת בונה (כגון המגבן גבינה). לא כן זרימת מים בצינור – המים לא משנים את מהותו של הצינור. לכן מותר להזרים בו מים בשבת ולסובב את הממטרה.

אמנם התהליך החשמלי המתחולל בתוך התיל המוליך סמוי מהעין, ובעקרון גם החזו"א מודה שההלכה אינה מתחשבת בתהליכים שאינם מושגים בחושים (לדוגמא, חיידקים)  אולם כאן התוצאות ניכרות מיד במאוורר המסתובב. וכמו"כ אם אדם ישלח את ידו חלילה לתיל מוליך כשהוא חשוף הוא יתחשמל ל"ע. כלומר, הידע המדעי, גם כשהוא שטחי, יוצר  התייחסות שונה למכשיר חשמלי מאשר למכשיר מכני. כל בר דעת יודע שמכשיר חשמלי פועל בדרך ייחודית שחשמלאים מקצועיים מבינים אותה. בהמשך יגדיר החזו"א ידע זה כ'מלאכת מחשבת'

הרשז"א עצמו מבין כך את החזו"א (שו"ת מנחת-שלמה ח"א סי' יא):

והיינו משום דאף בכה"ג שאין העיניים רואות ג"כ יש מקום לאיסור תורה, ובפרט שהתוצאה מהמגנטיות מורגשת היטב גם בחושי האדם.

התוצאה המורגשת בעליל היא תנועת הכנפיים של המאוורר. ובאשר לכך יש מחלוקת נוספת בין החזו"א והרשז"א ועל כך נעמוד בהמשך.[1]

וכן במכתבו השני החזו"א מתייחס לטענה שאין בחשמל בנייה ממשית:

ואפשר דאין בונה אלא בהרכבת גשמים של ממש, והלכך אין בחימום ברזל ולא בהכנסת זרם משום בונה.

למרות זאת טוען החזו"א

ואמנם, יש עוד מקום לומר דגם חוט החשמל שנעשה ע"י כח הקבלה שלו, שבגמי אין בו כח זה, והברזל יש בו כח הקבלה, וכל זמן שאינו מחובר אין לאדם חפץ והנאה בכח האצור בו, וכשמחברו נעשה בידו של אדם כלי שימוש.

הוא מבחין בין חומר מוליך, כגון נחושת, לחומר שאינו מוליך, כגון גומי. כל עוד לא התחברו האטומים שבתיל המוליך למקור כוח – הם אינם יוצרים שום פעילות שיש לאדם צורך בה. אך ברגע שהתחברו למקור כוח – מתחולל בהם שינוי, כל יציאת  אלקטרון מאטום אחד יוצרת מעין תגובת שרשרת בכל יתר האטומים וכל החוט הופך לכלי פעיל ושימושי. כל זה אינו קורה בחומר שאינו מוליך, כגון גומי. על סמך הנחה זו טוען החזו"א שהחומר שממנו עשוי החוט המוליך משתתף בעצמו ביצירת האנרגיה החשמלית והופך מדומם לפעיל.

הרשז"א הקשה עליו ממוליך חום. לכאורה, מוליך חום חמור יותר לדעתו ממוליך חשמל. במוליך חום החימום מוחש בעליל. במוליך חשמל הוא אינו מוחש כלל. משיב לו החזו"א: התפשטות החום במוליך אינה משנה מהותית את מבנה החומר, בעוד החשמל משנה מהותית אתמנה החומר. ומעבר לדף הוסיף:

וכל הגשמים… אם הם באויר הקר הם מוסיפים להתקרר, ואם הם תחת השמש יתחממו… אבל דבר הנעשה ע"י הרכבת בני אדם בחכמה ובכשרון – זהו ענין בנין שהיה במשכן וחשיבא מלאכה.

כלומר, השימוש בחשמל הוא תוצאה של מחקר מדעי וכשרון טכנולוגי ולכן הוא נחשב למלאכת מחשבת. אמנם הלוחץ על כפתור של מכשיר בשבת אינו חושב באותו רגע על התהליך הפיזיקלי המתחולל בחוט המוליך, אולם עצם הידיעה שהחשמל הוא פרי חשיבה מדעית מתוחכמת הופכת את הלחיצה על הכפתור למלאכת מחשבת.

כלומר, החזו"א מתייחס לחשמל מתוך הבנה מדעית-אנאליטית ודווקא משום כך הוא מגדיר הפעלת מכשיר חשמלי כ'מלאכת מחשבת'.

ב. שיטת הרשז"א

אמנם במקום אחד מתייחס רשז"א רק לתופעות המוחשיות של החשמל ולא לתהליכים הסמויים מן העין, אך לרוב גם הוא מתייחס לתהליכים שאינם ניכרים לעין אך מוגדרים היטב ע"י המדע, ומתוך הבנתו המדעית הוא חולק על החזו"א וסובר שאין איסור בונה מהתורה בהפעלת מכשיר חשמלי אלא איסור דרבנן. אף הוא מכיר בעובדה שההתחשמלות משנה במידה מסוימת את מבנה החומר, אך בכ"ז לדעתו אין בכך מלאכה אסורה. הוא משווה בין תיל מוליך חשמל לצינור מים (שו"ת מנחת-שלמה ח"א סי' יא):

כמו שצנור חלול שהוא מלא מים או גז, מיד כשמוסיפים להכניס בו עוד מים או גז הרי הם מתחילים תיכף לזרום, כך גם החשמל הטבעי שבתוך חוטי הנחושת איננו זורם כלל מעצמו מפני שהוא מאוזן. רק לאחר שבתחנת הכח מוסיפים להכניס בו עוד מטען חשמלי, הוא מתחיל לדחוף את האלקטרונים שבתוך החוטים ולזרום, וכיון שכן איננו שונה כלל מזרם של מים או גז ורוח.

אמנם, הוא מסכים לחזו"א שהאטומים בתוך התיל המוליך שותפים ביצירת האנרגיה:

הן אמנם שהזרם הזה נעשה ממש מעצם החשמל שבתוך החוטים והוא חלק מעצמותו, ולא כזרם של מים ורוח הבאים ממקום אחר שהם רק זורמים בתוך חלל ריק של צינור.

אך בכ"ז לדעתו אין בכך מלאכה:

מ"מ לענין דינא נראה דאין שום חילוק ביניהם כיון שהזרם החשמלי הוא רק מהאלקטרונים שבתוך חוטי הנחושת… ובשעה שהם זורמים ממקום למקום אינם גורמים בו שום שינוי אף טרם שבאו ונכנסו אלקטרונים אחרים במקומם.

במלים אחרות, לפי הבנתי את דבר הרשז"א, מבנה האטום לא משתנה. השינוי הוא רק באלקטרונים. אחד נכנס ואחד יוצא והאטום במקומו עומד (והאלקטרונים עצמם בלאו הכי נעים כל הזמן סביב הגרעין). אמנם החוט כולו מתמגנט, אך גם זה אינו שינוי מהותי:

ומה שבגלל הזרם החשמלי החוט מתמגנט ומשתנה – נלענ"ד דדוקא בכה"ג שמתכוין לעשות מגנט קבוע שפיר מסתבר דחשיב כעושה כלי, וכדחזינן שאסרו חכמים טבילת כלים והגבהת תרו"מ משום מתקן. והיינו משום דאף בכה"ג שאין העיניים רואות, ג"כ יש מקום לאיסור תורה, ובפרט שהתוצאה מהמגנטיות מורגשת היטב גם בחושי האדם. אבל אם כוונתו רק לעשות זרם והמגנטיות של החוטים אינה אלא ארעית, ה"ז חשיב כחום שאינו אלא לשעה…

ומכאן גם לתוצאה של הפעלת המאוורר:

וכמו שמותר למשוך ולקרב בשבת ברזל ע"י מגנט כך מותר לדחוף את הגלגל אם זה רק מסתובב ולא נעשה כלל שום מלאכה.

ג. הפעלת מכשירים

ויש מחלוקת נוספת ביניהם, המסתעפת מהמחלוקת הקודמת: האם הפעלת מכשירים חשמליים אסורה מן התורה. החזו"א מתייחס גם לעצם הפעלת מכשירים כאסורה מן התורה.

כמה דורות לפני גילוי החשמל התעוררה שאלה דומה באשר לכינון שעון בשבת. מדובר בשעוני קיר הפועלים על משקלות וקפיצים והיה צורך בכל כמה ימים לכונן אותם אם נעצרו, או להמשיך את פעולתם. נחלקו הפוסקים אם כינון השעון שנעצר אסור מהתורה או מדרבנן (ראו פתחי-תשובה או"ח סי' שלח). האוסרים כינון שעון  מהתורה ייתכן שיאסרו גם  הפעלת מאוורר מן התורה (הרשז"א טוען שאין הכרח לכך), אך החזו"א טען שגם האוסרים כינון שעון מדרבנן בלבד יחמירו יותר בהפעלת מכשיר חשמלי. הרשז"א עצמו מסביר את החזו"א:

שאני שעון שלא נעשה ההילוך כלל ע"י הוספת דבר חדש מן החוץ כי אם ע"י מתיחת קפיץ שנמצא כבר מקודם בתוך השעון שמסובב הגלגלים… אין איסור תורה בעריכת שעון כיון שאינה מעשה אומן וכל הדיוט רגיל תמיד לעשותה בכל יום ולכן שרי, משא"כ הכנסת זרם לתוך מכונה הרי הזרם עושה את פעולתו ע"י זה שהאלקטרונים שבתוך החוטים זורמים חיש מהר תוך המעגל ומשנים במקצת את החוטים וגם את סגולת המתכת שבתוך המכונה וממגנט אותה או שינויים אחרים הגורמים לכח התנועה… הרי זה דומה כאילו הזרם עושהו עכשיו לכלי כיון שמבלעדי הזרם אין למכונה כלל שום סגולה של מכונה… אף על פי שרק בלחיצה קלה ע"ג כפתור חשמלי כבר מתחיל לזרום ולהפעיל את המכונה ונראה בעיני הבריות כמלתא זוטרתא דזוטר טפי מהחזרת מטה רפויה, מ"מ לענין שבת אפשר דכיון שלאמתו של דבר חסר כאן מעשה רב הואיל ורק הזרם שנוצר ע"י הלחיצה בכפתור הוא חיותו של הכלי ובשעה שאין זרם במכונה הו"ל כגוף בלא נשמה, לכן אפשר דחשיב שפיר מעשה רב כתקיעת יתדות בחוזק, ובכל פעם שלוחץ ע"ג כפתור ומכניס בה זרם חשיב כעושה כלי מחדש… אף על גב שהמכונה אינה עושה כלל שום מלאכה.

כלומר, יש להתייחס  לכל המערכת בשלמותה: המאוורר, התיל המוליך ותחנת הכוח – כולם מתחברים זל"ז ע"י חוכמה וכשרון והתוצאה היא יצירת דבר חדש – כנפיים מסתובבות. משא"כ בצינור מים המפעיל ממטרה, אין בכך שום יצירה חדשה, גם אין חיבור בין כל השלבים, חוץ מזרימת המים שהיא עצמה אין בה מלאכה.

הרשז"א עצמו חולק על כך. לדעתו,  כשם שהחשמל הזורם במוליך אינו מלאכה, כך גם  המכשיר הפועל כתוצאה מכך אינו דבר חדש:

הזרם הבא לסירוגין תוך החוטים דוחף ומסובב גלגל… כמו פותח ונועל דלת של בית, הרי מסתבר שמותר לעשות כן בשבת כיון שהמאוורר כבר ערוך ומתוקן לכך מלפני שבת… והלחיצה לסובב אותו אינה אלא כשמשתמש בכלי שכבר נגמר כל צרכו ולא צריך שום תיקון וכן הלחיצה כדי להפסיק, כי דוקא בעריכת שעון שרוצים תמיד בהילוכו ולא בהפסקתו שהרי בשום פעם אין רגילין להפסיק שעון מלכת, רק בזה חששו הפרמ"ג והח"א לאיסור בונה, משא"כ במאוורר הרי כמו שרוצים שיסתובב כך גם רוצים בהפסקתו.

המחלוקת באשר להפעלת מכשירים היא בשאלה עקרונית: האם זו בניית כלי או שימוש בכלי קיים. החזו"א רואה הפעלת מכשיר כייצורו כל פעם מחדש. הרשז"א רואה בכך רק שימוש שגרתי. וגם כאן החשיבה המדעית גורמת לשניהם לחלוק זה על זה. בניין בכלים הוא רק כאשר יש בכך 'חיזוק ואומנות' (תוס' שבת קב,ב ד"ה האי, ובתוס' רי"ד ד"ה מעשה אומן). החזו"א רואה בהפעלת הכלי מעשה אומן. אמנם הלוחץ על הכפתור הוא הדיוט, אך כל המערכת בנויה על חכמה וכשרון – כלומר, על ידע מדעי וכושר המצאה טכנולוגי מתוחכמים ביותר. הרשז"א חולק ומביא דוגמאות רבות של כלים רגילים שהם תוצאה של המצאות כישרוניות ובכ"ז השימוש בהם מותר. גם הממטרה היא המצאה חכמה. אלא שהזרמת הזרם החשמלי הוא המשנה את התמונה. הרשז"א טוען בשם החזו"א שבאמת עיקר איסורו בנוי על הפעלת הכלי, הנראית לעיניים, ולא על הגדרת המוליך:

גם רואים ברור מדבריו בשני המכתבים, וגם מזה שמשווה בספרו עריכת שעון בשבת להדלקת חשמל, שלא נתכוין כלל לחשוש בגלל מגנטיות או מפני זה שהאלקטרונים הם חלק מעצם גוף המתכת, כי אם בגלל זה שתיכף עם פתיחת המעגל הכלי מתחיל תיכף את השימוש, ודבר זה צ"ע.

אולם הא גופא – מדוע החזו"א מתייחס למאוורר כמו לשעון? הרי יש הבחנה ברורה בין שניהם: שעון שנעצר הוא בבחינת 'מת', ואילו כל תפקידו של מאוורר הוא לפעול כשצריכים ולהפסיק כאשר לא צריכים. מאוורר שלא ניתן להפסיקו הוא מקולקל, כמו שטוען הרשז"א. וע"כ משום שהמאוורר אינו יכול לאוורר ללא חיבורו לזרם, וחיבור זה על כל מרכיביו הוא מעשה אומן, רק אז חל עליו שם מאוורר באמת. זו יצירה ולא שימוש, ואינו דומה לממטרה, שחיבורה  לזרם אינו נחשב למעשה אומן.

ד. ההשלכות המעשיות

ומכאן השלכות למכשירים רבים.

1. השתל הקוכלארי

לשיטת הר"י ברט בדעת החזו"א, שהולך אחר מראית העין, יש להניח שהוא יקל בו, כי הוא לא  נראה לעין. לענ"ד  אם המדבר אל המושתל יודע שהוא מפעיל מנגנון חשמלי הדבר באמת אסור גם לדעת החזו"א. אך הוא היה מקל מסיבה אחרת, כיוון שהמדברים עם מי שיש לו מכשיר כזה אינם מודעים לכך שהם מפעילים בכל הגה מנגנון חשמלי וממילא דינם כמתעסק שהוא פטור. ובמתעסק נחלקו גדולי האחרונים –  הרעק"א בסי' ח סובר שמתעסק אמנם פטור אך אסור מהתורה, והמקור-חיים בסי' תלא סובר שמתעסק מותר. וא"כ לדעת הרשז"א שהאיסור הוא רק מדרבנן, ספקא דרבנן לקולא; אך לדעת החזו"א שהוא איסור תורה, לכאורה ספקא דאורייתא לחומרא. אך הרעק"א כתב שם שמתעסק בשבת אין בו מלאכת מחשבת ולכן הוא מותר גם לדעתו.

אולם מכריו של אותו מושתל יודעים שהם מפעילים מכשיר ולכאורה אין דינם כמתעסק. אך י"ל שגם הם אמנם יודעים זאת באופן כללי, אך בדרך כלל כשהם מדברים אתו – הם אינם שמים לב לכך, אלא מדברים אתו לתומם כעם כל אדם אחר ולכן דינם כמתעסק.

2. מכשיר אלקטרוני מורכב

מכשירים אלקטרוניים חדישים מורכבים מאלפי יחידות קטנטנות. לשיטת הר"י ברט, הרשז"א יתייחס לכך כאל מי שעובר על אלפי איסורי שבת, ולדעת החזו"א הוא עובר רק איסור אחד, זה הניכר לעין. לדבריי אין נפק"מ ביניהם, אלא שלדעת הרשז"א שמדובר באיסורי דרבנן – יש כאן בעצם רק עברה אחת: לחיצת הכפתור בניגוד להוראתם של רבנן. אין ריבוי בשיעורים בדרבנן (לדעת הר"י שהובא בר"ן [ביצה ט,ב מדפי הרי"ף], וייתכן שגם לדעת הרשב"א שם ואולי אפילו לדעת הר"ן).  אך לדעת החזו"א  יש כאן ריבוי בשיעורים מדאורייתא. אך כיוון שהחזו"א מגדיר את  האיסור כ'בונה', בגלל חיבורם של החלקיקים ליחידה אחת, בעצם כל המכשיר על כל מרכיביו הוא בניין אחד ולא אלפי בניינים. אין הבדל בין בניין גדול לבניין קטן, ושניהם מלאכה אחת – בונה.

3. כיבוי מכשיר לא פעיל

גם החזו"א יתיר כיבוי מכשיר לא פעיל, כפי שהבין הרשז"א מדבריו, כי כשהמכשיר  כבוי – אין בניין כלל וממילא אין גם סתירה (שש"כ מהדו"ב יג,כח הע' קא).

4. רמקול בקריאת מגילה

נושא זה אינו קשור לגדרי החשמל בשבת. החזו"א העלה כהוו"א (לא למעשה!) אפשרות להתיר שמיעת מגילה ברמקול, משום שהקול המושמע בו-זמנית ברמקול זהה לקולו הטבעי של הקורא. אין לכך קשר עם שיטתו בעניין חשמל בשבת. הסיבה להצעתו אינה משום התעלמותו כביכול מהחשיבה המדעית. כאן אין צורך בחשיבה מתוחכמת – כל אחד רואה במו עיניו שהקול הנשמע סמוך לקורא חלש יחסית בעוד שהרמקול משמיע קול חזק יותר. אדרבה, ייתכן שדווקא החשיבה המדעית היא שהניעתו לחשוב כך, כי הרמקול בנוי כחיקוי לקול הטבעי. כשם שגלי הקול מכים על התוף שבאוזן וגורמים לעצבי האוזן (שהם חשמליים!) להעביר שדרים אלו למוח, כך גם פועל הרמקול. אך לא ידוע לנו שהוא התיר למעשה את השימוש ברמקול לצורך קריאת המגילה כי סוף סוף קולו של הרמקול הוא מלאכותי, בעוד שקולו של האדם הוא טבעי. אדרבה, ממשיכי דרכו מחמירים להימנע משימוש ברמקול אפילו במקום שאין צורך להוציא את הציבור יד"ח, כגון בחתונות, למרות שעקב כך הברכות אינן נשמעות לציבור הרחב אלא לסמוכים לחופה בלבד, והן לא זוכות לכבוד הראוי להן.

ה. סוף דבר

המחלוקת בין החזו"א והרשז"א אינה בין גישה מדעית-אנליטית לבין גישה מוחשית-מעשית, אלא בהגדרת הפעילות החשמלית – האם ניתן להגדירה כמלאכת 'בונה' או לא.[2]


[1].    טענה זו של התהליך הסמוי הועלתה גם ע"י חתנו של הבית-יצחק, הר"א לווין מריישא בקונט"א לספרו של דו"ז ר' אלתר שטיגליץ 'הצל"ח החדש', שבו נדון נושא הטלפון ומכשירים חשמליים אחרים. הבית-יצחק (מפתחות ליו"ד ח"ב סי' לא) אסר את החשמל משום מוליד ולמד זאת ממוליד ריח (ביצה כג,א). חתנו מעיר על כך שאין הדמיון עולה יפה, כי כוח החשמל אינו מורגש באחד מחמשת החושים, בעוד הריח מורגש בחוש הריח. אולם לענ"ד הבית-יצחק ראה בתוצאה המוחשית המיידית – הטלפון המצלצל – סימן למתחולל גם במוליך.

[2].    [תגובת המחבר (י"ב): כפי שכתבתי במאמרי, לענ"ד ביסוד מחלוקת החזו"א ורשז"א עומדת מחלוקת בעניין היחס לחשמל באופן כללי, ואף בדבר היחס ההלכתי לכוחות שרק השלכותיהם ניתנות לאבחנה אנושית.

      בשולי דבריו של הרב אריאל, במחילת כ"ת, אתייחס רק לעניין אחד. הרב אוירבך עצמו סבר שאין איסור בונה לדעת החזו"א בפתיחת מקרר חשמלי בשבת, כיוון שהאיסור הוא "דוקא בשעה שעושה את עיקר החיבור של המקרר עם רשת הזרם", וזאת משני טעמים: (א) הבניין הוא לשעה פורתא ו"לא מסתבר כלל לומר דבכל פעם שהמקרר מתחיל לעבוד חשיב בונה ובשעה שנפסק כאילו סותר"; (ב) כאשר המכשיר פועל מערב שבת והאדם רק משנה את אופן פעולתו, "לא שייך לומר בזה שהעמידו על תכונתו לזרום כיון שתכונה זו הרי היתה בו גם מקודם" (מנחת-שלמה ח"א סי' י,ג). לענ"ד, כפי שכתבתי במאמרי, שתי הסברות הללו שייכות גם בדיבור לאדם עם שתל קוכלרי, ולכן ייתכן שגם החזו"א וגם הרשז"א יודו שאין בזה איסור כלל.]

Wrong ACF value

מאמרים נוספים באותו נושא

שם מאמרמחברמקורתאריך פרסוםקישור
תשנ"והרב מאיר וונדר
תשנ"זהרב מאיר וונדר
שם של מ"ב (הקדמה)הרב מנחם פרל
ודיברת ב"ם (הקדמת עורך)הרב ד"ר איתמר ורהפטיג
עירוב תחומין (הקדמה)הרב מנחם פרל
ג"ם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע (הקדמת עורך)הרב ד"ר איתמר ורהפטיג
תש"מהרב מאיר וונדר
תשמ"אהרב מאיר וונדר
תשמ"בהרב מאיר וונדר
תשמ"גהרב מאיר וונדר
תשמ"דהרב מאיר וונדר
תשמ"ההרב מאיר וונדר
תשמ"והרב מאיר וונדר
תשמ"זהרב מאיר וונדר
תשמ"חהרב מאיר וונדר
תשמ"טהרב מאיר וונדר
תש"ןהרב מאיר וונדר
תשנ"אהרב מאיר וונדר
תשנ"בהרב מאיר וונדר
תשנ"גהרב מאיר וונדר
תשנ"דהרב מאיר וונדר
תשנ"ההרב מאיר וונדר
(הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
מחזור-חמה חדש על ציון תאיר (הקדמה)הרב ישראל רוזן
הודו לה' כי טוב (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
"שנותיו כמו דור" (הקדמה)הרב ישראל רוזן
בן שלושים לכח (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
גילוי אליהוהרב ישראל רוזן
כל מלכים שלושים ואחד (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
נדם הל"בהרב ישראל רוזן
ספר תורה לכל מגזר ומגזר?הרב ישראל רוזן
הקדמההרב ישראל רוזן
על הרב אהרן ליכטנשטייןיצחק ברט
הרב אהרן ליכטנשטיין – הפן ההלכתי, בזיקה למכון צומת ולתחומיןהרב ישראל רוזן
ארבעים שנה למכון 'צומת' (הקדמת עורך)הרב ישראל רוזן
ספינת הדגל (הקדמת עורך)הרב איתמר ורהפטיג
"הנה באהל" (הקדמה)הרב מנחם פרל
הספינה ממשיכה (הקדמת עורך)הרב איתמר ורהפטיג
"תזל כטל אמרתי" (הקדמה)הרב מנחם פרל
טל תחייה (דברים לזכרו של הרב יהודה שביב ז"ל)הרב איתמר ורהפטיג
"בן ארבעים לבינה"הרב מנחם פרל
בפתח העשור החמישי (הקדמה)הרב מנחם פרל
על המעלה הט"והרב אורי דסברג
לקדושים אשר בארץ המההרב אורי דסברג
20 שנה למכון צומתהרב ישראל רוזן
ואין שיור רק התורה הזאתהרב ישראל רוזן
אך טוב לישראלהרב אורי דסברג
יובל לישראל – ח"י לתחומיןהרב אורי דסברג
האם יתכן "באג הלכה"?הרב אורי דסברג
שני עשרונים סולתהרב ישראל רוזן
המבוע, הכד והמבועהרב אורי דסברג
המדינה היהודית בצוק העתיםהרב ישראל רוזן
כ"ב אותיות שבתורההרב אורי דסברג
הכרך הכ"גהרב אורי דסברג
כ"ד כתבי הקודש (הקדמה)הרב ישראל רוזן
בינו שנות דור (הקדמה)הרב ישראל רוזן
כ"ה לחי (הקדמה)הרב אורי דסברג
תורה, חברה ומדינה – הילכו יחדיו?הרב ישראל רוזן
וכו' (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
משברי תורה ומדינה?הרב ישראל רוזן
זך למאור ולא למנחות (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
הקדמההרב ישראל רוזן
הקדמות תחומין גמשה מושקוביץ
הקדמות תחומין גהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין המשה מושקוביץ
הקדמות תחומין והרב ישראל רוזן
הקדמות תחומין בהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין שנת השבעהרב אורי דסברג
עשור למכון "צומת"הרב ישראל רוזן
ח' לתחומיןהרב אורי דסברג
צמ"ת – צוותי מדע ותורההרב ישראל רוזן
עושי הספרים – מצדיקי הרביםהרב שאר ישוב כהן
צמת – צוותי מדע ותורה (בשנת הי"ב לקיומו)המערכת
"תחומין" – בצומת התלמוד והמעשההרב אהרן ליכטנשטיין
"בנבל עשור זמרו לו"הרב ישראל רוזן
הקדמת המערכתהרב אורי דסברג
תחומין – סידרה שניההרב ישראל רוזן
ובו תנשא מלכותךהרב אורי דסברג
י"ב מיליםהרב ישראל רוזן
בר מצוה לתחומיןהרב אורי דסברג
פתחון י"דהרב אורי דסברג
ידות לתורההרב ישראל רוזן
המשמעות המטא-הלכתית של הפתרונות ההלכ-טכנייםהרב אורי סמט
"ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה": על דרכו של הרב ישראל רוזן ז"ל בעריכהיצחק ברט
תולדות מינהל הגיורהרב רפי אוסטרוף
בית הדין לגיור במכון צומת – חזון ומעשהרב גדעון פרל
"ואוהב גר" – על בית הדין לגיור במכון צומתד"ר מרים וייטמן
"והוא פלאי"אביה רוזן
טל תחייה (הקדמת עורך ודברים לזכרו של הרב יהודה שביב ז"ל)הרב איתמר ורהפטיג
הראשון לציון, הרב אליהו בקשי-דורון זצ"להרב גדעון פרל
ראש הישיבה – הרב אליעזר נחום רבינוביץ' זצ"להרב ד"ר איתמר ורהפטיג
לדמותו של מו"ר הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"להרב ד"ר איתמר ורהפטיג
משה (מושקו) מושקוביץ ז"להרב מנחם פרל
הרב גדעון פרל זצ"להרב זאב וייטמן
"בסיעתא דשמיא" – לדמותו של הרב חיים מאיר דרוקמן זצ"להרב אלישיב הכהן
"כי הם חיינו" – לדמותו של הרב מרדכי שטרנברג זצ"להרב שי סימינובסקי
הקדמות תחומין אהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין דהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין בהרב ישראל רוזן
הקדמות תחומין ההרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין דמשה מושקוביץ
הקדמות תחומין והרב איתמר ורהפטיג
סימני גאולההרב צבי יהודה הכהן קוק
על לימוד הקבלההרב שלמה אלישיב
ארגמןשלמה משה שיינמן
אמונה שלימה בביאת המשיחהרב חיים ישראל שטיינר
סנהדרין עכשיוהרב משה צוריאל