גולשים יקרים! האתר בהרצה, כלל האישורים התקפים עלו לאתר, מקווים להשלים את התוכן החסר בהקדם - עימכם הסליחה.

השימוש בחגז ביום טוב

הרב יהודה עמיחי

אמונת עיתך

, אב-אלול תש"ע

ראשי פרקים

א. מבוא

החגז הוא מכשיר שמורכב על מערכת הגז (הביתית) וביום טוב מותחים קפיץ לזמן שקובעים מראש, על ידי כך אפשר להדליק את האש ולאחר זמן נכבית האש מאליה.

בפנינו שני דיונים, האחד- הפעלת השעון. השני – כבוי האש. לעניין הפעלת שעון המותאם לזמן מסוים האם הדבר מותר מדין בונה וסותר או מתקן מנא.

ב. מתקן כלי בשבת

השו"ע (סי' שלח סעי' ג) כתב:

זוג המקשקש לשעות עשוי ע"י משקולות מותר לערכו ולהכינו מבעוד יום כדי שילך כל השבת.

משמע שכל ההיתר הוא מבעוד יום אבל בשבת עצמה אסור, המ"ב (ס"ק טו) כתב:

ולהכינו מבעוד יום – אבל בשבת לא מבעיא דאם עמד דאסור להכינו שילך ואפילו רק בנענוע חוט הברזל שמתנענע. ויש בזה איסור תורה לכמה פוסקים דהוי בכלל תקון מנא, אלא אפילו בעודו הולך אסור ג"כ למשוך המשקולת שלא יפסוק הלוכו.

החיי אדם (כלל מ"ד אות י"ט) הביא ראיה לדין זה מדברי הגמ' (עירובין קג ע"א):

בן לוי שנפסקה לו נימא בכנור – קושרה, רבי שמעון אומר: עונבה. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף היא אינה משמעת את הקול, אלא משלשל מלמטה וכורך מלמעלה, או משלשל מלמעלה וכורך מלמטה.

רש"י מסביר את הברייתא:

אף היא – אם היה עונבה או קושרה אינה משמעת את הקול, והואיל וקשירה נמי אב מלאכה היא – הא עדיפא שתשמיע את הקול, וטוב לנו לחלל את השבת בשלשולו לקיים השמעת קול שיר של לוים מלחלל שבת בקשירה, שהיא אב מלאכה, ולא נקיים בה שום מצוה, דלא מצי השמע קול.

משלשל מלמטה וכורך מלמעלה – שהרי יש יתדות מלמעלה ולמטה, שראשי הנימין כרוכין בהן וכשהוא רוצה – מגלגל היתד והנימא נארכת, כעין שעושין למיני כלי זמר ארפ"א (נבל), דמאריך עד שיגיע ליתד שלמעלה וכורכה בו, והרי היא כבתחלה, ומגלגלין היתד עד שמתפשטת כהלכתה ומשמעת קולה, ולרבנן עדיפא למשרי קשירה, דהא משלשל נמי אב מלאכה הוא, דמתקן כלי כהלכתו וכיון (דדמי) [דשרי] לכתחלה מחליף ואתי נמי להתיר נימין בכנור חדש לכתחלה, הלכך קשירה עדיפא.

מדברי רש"י עולה שהמתקן את הנימה על ידי החזרתו לשימוש עובר משום אב מלאכה של מתקן כלי כהלכתו, והדבר אסור מדאורייתא, וא"כ לכאורה גם שעון שעמד מלכת המעריכו בשבת עובר על איסור תורה. מכאן למד החיי אדם שכל מי שמפעיל שעון שעמד הרי זה עובר על איסור, ודעת תורה (סי' שלח סעי' ג ד"ה ואם כבר) הוסיף שאפילו אמירה לעכו"ם שיפעיל את השעון אין להתיר, מכיוון שלא התירו אמירה לעכו"ם באיסורי תורה.

יש לדחות את הראיה מהנימא שבכינור, מכיוון שהדיון בגמרא היה בנימא שנקרעה והיא מקולקלת לגמרי ואי אפשר לנגן בה על כן יש בה איסור "מתקן כלי", אבל בשעון הכלי מוכן ויכול לעבוד אלא שצריך למתוח את הקפיץ ואין בו איסור של "מתקן מנא" ועיין שכבר העיר על דברי הדעת תורה נכדו הרב שלום שבדרון זצ"ל (הערה על הספר), וכן הביא בספר תהילה לדוד (סי' שלח אות ו).

בחזו"א (או"ח סי' נ ס"ק ט ד"ה כתב) הוסיף דבנימא החוט נשאר קשור לעולם ועל-כן יש בזה מדין מתקן מנא אבל בשעון הרי עומד לחזור וחוזר חלילה, ועל כן אין בכך "מתקן מנא".

ואולי יש לדמות את המחלוקת לעניין השעון כמחלוקת לעניין שטיפת כלים בשבת שלדעת רש"י (ורוב הראשונים) בגמרא (שבת קיח ע"א) הדחת הכלים בשבת אסורה מדין הכנה מקודש לחול, אולם מדברי הרמב"ם (הל' שבת פ"כג ה"ז) נראה שהדחת כלים אסורה מדין תיקון כלי, ועיין שגם המאירי (שבת קיח ע"א) הסכים לכך ששטיפת הכלים היא תיקון כלי. ברור שבכלים אלו אין דבר שבור אלא חוסר אפשרות שימוש בגלל לכלוך היורד בשטיפה, ובכו"א נחלקו האם יש בכך משום מתקן מנא. ונראה שלשיטה שיש בהדחת כלים מתקן כלי גם במתיחת השעון יש מתקן כלי, שבכך מכשיר אותו לשימוש, לעומת זאת לשיטות שבהדחת כלים אין תיקון כלי, גם בשעון אין כל תיקון כלי, אלא אפשרות של שימוש בחפץ.

לגבי הדחת הכלים אנו נוקטים שהאיסור הוא משום הכנה ולא משום תיקון כלי, וכן לעניין מתיחת השעון נראה שאין להחשיבו כמתקן כלי.

ג. שעון כמיטה של פרקים

כתבו האחרונים (שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קכג, תהילה לדוד סי' שלח אות ו) שיש לדמות את השעון לדין מיטה של פרקים שאין בה משום בונה, וכפי שפסק השו"ע (סי' שי"ג סעי' ו):

מיטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע חייב חטאת, ואם היא דרכה להיות רפויה מותר לכתחילה ובלבד שלא יהדק. וכוס של פרקים מותר לפרקו ולהחזירו בשבת, ויש מי שאומר שדין הכוס כדין המטה.

וכן נפסק לעניין כסא של עור (סי' שטו סעי' ה):

כסא של פרקים, וכשרוצים לישב עליו פותחים אותו והעור נפתח, וכשמסירים אותו סוגרים אותן והעור נכפל מותר לפתחו לכתחילה בשבת.

לפי דוגמאות אלו השעון הוא כמטה של פרקים וככוס של פרקים שאם אין בו איסור של תוקע מותר להתקינו בשבת.

ד. שעון לזמן

השו"ע פסק (סי' שיד) שאין בניין וסתירה בכלים. אולם הטור הביא שההיתר הוא רק בדבר שאיננו בניין ממש, אבל בכלי שלם אין להתיר, ועל כן אין לפתוח כלי שלם, והגר"א הביא שם שאסור לשבור רק כשנשאר כלי שלם ואז יש משום מכה בפטיש. לפי הגר"א ברור שהשבירה צריכה להיות בדבר שנשאר להיות כלי, אבל אם לא שובר לעשות כלי שלם ברור שאין בו סתירה. ועל פי זה כל פעולה של זמן שיש לו תפקיד בזמן אי אפשר להגדירו כבניין ממש, אלא זה יותר דומה לשברי כלים, ולכן הדבר מותר. ועל כן בעריכת שעון לזמן מסויים אין כאן מושג של יצירה חדשה, שהרי הוא הפעיל את הקפיץ רק לשעות מסוימות, ואין זה בניין גמור, ונראה שזאת סברת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (שמירת שבת פרק טז אות לט) לחלק בין שעון עצר לבין שעון רגיל, שבשעון רגיל המתיחה היא לכל הזמן ואפשר להגדירו כבניין גמור, אבל בשעון עצר או משחקי ילדים אין זה אלא לצורך שמוש מסויים ובכך תם תפקידו, ואין להגדירו כבניין גמור.

נראה שגם החזו"א (סי' נ ס"ק ט ד"ה כתב הח"א) שכתב שכל דבר שעל ידי עריכתו יש בכך כוח חדש שינועו כולם, והעמדתו על תכונה זו הרי זה בונה או מכה בפטיש, היינו כאשר גורם לדבר חדש לפעול, אבל בדבר שאיננו גורם לדבר חדש לפעול, אלא גורם לדבר לפעול זמן מסויים, ואיננו צריך את הפעולה עצמה אלא שלסוף זמן מסויים תפסק הפעולה, א"כ אין זה בניין גמור, והרי זה שברי כלים המותרים. הכלי שאסרו בו בניין הוא כלי גמור שיכול לעבוד כל הזמן והאדם צריך את עצם העבודה של הכלי, אולם בנידון דידן אין זה צריך את עצם הפעולה של הכלי כדי לראות שעות, אלא שלאחר זמן מסויים תהיה פעולה של סגירה, א"כ אין כאן הגדרת בונה דבר שלם אלא שברי כלים שמותר להרוס ולבנות אותם בשבת.

העולה שמתיחת שעון עצר לזמן לצורך יום טוב הותרה. עלינו לדון כעת בעצם הכיבוי של האש.

ה. כיבוי ביום טוב

הגמרא (ביצה כב ע"א) אומרת: אמר רב, קינבא שרי.

רש"י ביאר את היתרו של רב:

קנבא – למחוט ראש הפתילה שנעשה פחם, שקורין מוקיי"ר (למחוט, לנקות פחם מפתילה) בלעז.

הראשונים (תוספות, ריטב"א ועוד) הקשו על הסבר זה הרי הגמרא (ביצה לב ע"ב) אומרת שחומטין את הנר, ומדוע כפילות הלכתית. התוספות הסבירו שיש חמיטת פחם בשעת בעירה ויש חמיטה של הפתילה לאחר הכיבוי לפני הדלקה הבאה, ובשאלה זו רב התיר.

הרי"ף גורס "קנסא שרי" שפירושו כגון אבוקה שהיא עשויה מחתיכות עצים קטנים אם נוטל ביום טוב מהעצים שלא אחזה בהן האש הרי זה מותר. אמנם להסתפק מהשמן שבנר אסור שבזה מקרב כיבוי (כמבואר בגמ' כב ע"א) אולם להסיר את עץ שלא נדלק מותר, וכן כתב הרמב"ם (הל' יום טוב פ"ד ה"ג):

אגודה של עצים שהודלקה במדורה, כל עץ שלא אחזה בו האש מותר לשמטו ואינו דומה למסיר שמן מן הנר.

את האיסור לקחת מהשמן שבנר, הסבירו תוספות (ביצה כב ע"א ד"ה והמסתפק):

והמסתפק ממנו חייב משום מכבה – אינו רצונו לומר מפני שממהר כבוי דלא הוי אלא גרם כבוי וגרם כבוי ביום טוב שרי אע"פ שממהר כבויה ובשבת נמי אינו חייב.

אלא היינו טעמא הואיל דבאותה שעה שהוא מסתפק ממנה מכבה קצת ומכסה אורו דלא יכול לאנהורי כולי האי כי איכא שמן מועט בנר ולכך נראה ככבוי.

ומכאן יש להתיר קנדיל"א של שעוה גדולה לחתוך למטה ממנה כיון דבשעה שחותך אותה אינו מכחיש מאור שלה כלל אע"ג שהוא גורם לגרום כבויה שרי

לפי דברי התוספות ממהר כיבוי לא נאסר כלל, אלא אם כן הוא מחשיך וממעט מהאור עצמו.

הרא"ש (פ"ב סי' יז) חולק על התוספות שסובר שממהר כיבוי מותר, וראייתו מדברי הגמ' (שבת כט ע"ב) לגבי שפופרת שמן שעל הנר ומטפטף שמן מהשפופרת לנר, והגמרא אמרה שאסור ליטול שמן מהשפופרת, מכאן אנו רואים שגם ממהר כיבויו אסור, שהרי בנטילת השמן מהשפופרת לא יחלש ויכהה האור שבנר. מכוח שאלה זו כתב הרא"ש:

הלכך נראה לי טעמא דמסתפק מן הנר משום שממהר כיבויו. ואף רבנן דרבי יוסי מודו בהאי גרם כיבוי דחייב. דעד כאן לא פליגי התם אלא משום דאינו נוגע בדבר הדולק אלא עושה דבר חוצה לו הגורם את הכיבוי כשתגיע שמה הדליקה. אבל הכא השמן והפתילה שתיהן גורמים את הדליקה והממעט מאחד מהן וממהר את הכיבוי חייב, והיינו טעמא דנותן שמן בנר משום דמאריך בהבערתו. דאילו לא נתן שמן בנר היה כבה כשיכלה השמן שבנר. ומה שהוא דולק מכאן ואילך הוי כאילו הוא הדליקו. וכן לענין כיבוי נמי ממהר הכיבוי על ידי שנסתפק מן הנר הוי כאילו כבה הוא. ואין ליטול פתילה דולקת מנר זה וליתן בנר אחר דמיד שסלקה מן הנר הוי ליה מכבה ומה הועיל אם חזר והדליק.

מדברי הרא"ש נראה שלא התירו גרם כיבוי אלא כשאינו נוגע בדבר הדולק, כגון על ידי הנחת קנקנים שיבקעו בשעת החום, ועל ידי כך יכבה הנר, אבל כל נגיעה בדבר הדולק אסורה. נראה שאיסורו הוא משום שנראה כמכבה או מבעיר. על פי זה נראה שלדעת הרא"ש אסור לחתוך את הנר. וכן כתב האור זרוע (הגהות אשר"י) שאין לחתוך את הנר שזה נראה כמכבה את הנר.

התוספות יסבירו את המשנה האוסרת ליטול מהשפופרת שמא יבוא להסתפק מהשמן, אין הכוונה שיקח מעט מהשמן אלא יסתפק מהשמן שבשפופרת ויקח הכל ובכך יבוא לידי מכבה, מכיוון שהשפופרת איננה חלק מהנר יחשוב שמא אפשר לקחת את השמן ויבוא לידי כיבוי מידי, אבל בנר לדעת התוספות אפשר לחתוך מתחתיתו שהרי בודאי לא יכבה מיד, ואדרבא מכיוון שהכל בנר אחד הוא רואה ולא ירצה לכבות את הנר, ועל כן התירו לו לחתוך את הנר (לדעת התוספות), אבל לדעת הרא"ש אין לגעת בנר עצמו ולא התירו אלא גרמא בכלי אחר (עיין תפארת שמואל אות ו). נראה שנחלקו הראשונים בשאלת חיתוך הנר, כאשר לדעת התוס' מותר לחתוך נר של שעווה וכן הביא הריטב"א בשם הרמב"ן שהתיר, אולם הריטב"א עצמו (בשטמ"ק) כתב שאין להתיר לחתוך את הנר, וכן הביא מחלוקת זו המאירי ונקט שאין לחתוך את הנר עצמו.

העולה לנו מדברי הראשונים:

א. לכולי עלמא אסור לקחת שמן מהנר.

ב. לכולי עלמא מותר להוציא ענף שלא התלקח עדיין. (אמנם רש"י לא הסביר כן בקינסא, אבל לא נראה שחולק לדינא).

ג. נחלקו הראשונים האם מותר חיתוך הנר עצמו.

ו. להלכה

השו"ע (סי' תקי"ד סעי' ג) כתב:

נר של שעוה שרוצה להדליקו בי"ט וחס עליו שלא ישרף כולו, יכול ליתן סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלישרף, בענין שיכבה כשיגיע שם. הגה: ויש מתירין לחתוך נר של שעוה באור, דהיינו שמדליקים גם למטה כדי לקצרה, וכן נוהגין.

למדנו שמחלוקת השו"ע והרמ"א היא מחלוקת הרא"ש והתוס', כאשר לדעת השו"ע (רא"ש) אסור לחתוך את הנר, ולא התירו אלא להכניס בקרקע, ואילו לדעת הרמ”א שהוא כדעת התוספות מותר אפילו לחתוך את הנר עצמו.

השו"ע התיר להניח את הנר בחול כדי שכשיגיע הנר לשם יכבה, אולם התנה זאת בתנאי שיעשה זאת קודם שידליקנו, דברי השו"ע מבוססים על דבריו בב"י שמדייק בלשון הטור שאיירי בנר קודם הדלקתו אבל אחר שהדליקו אסור ליתן חול סביבו. המג"א (ס"ק ז) העיר על דברי השו"ע, שהרי הרא"ש סובר שאסור לגעת בנר עצמו אבל לגבי הכנסה בחול שאין זה פעולה המקצרת את הנר צריך להיות מותר אפילו שכבר הנר דולק, כדין כל גרם כיבוי המותר. ועיין באר היטב (ס"ק ז) שכתב:

ולכן יש ליזהר אותם שיש להם צווענגיל (צבת) שאין הנר דולק אלא עד שיגיע לצבת שלא ליתן בתוכו ביו"ט אם לא קודם שמדליקין (מהרי"ל). אבל המג"א כתב דהרא"ש כתב דאף על גב דגרם כיבוי שרי היינו כשאין נוגע בדבר הדולק אלא בגרם דבר החוצה (החיצוני) לנר, דהיינו כמו שכתב כאן שמניח סביבו דבר המעכב ההבערה אבל לא ימעט ההבערה במה שיקח מגופו שום חלק כגון השמן והפתילה ששניהן גורמין הדליקה והממעיט מאחד מהם ממהר את הכיבוי. לכן נראה לי (מג"א) דלא אסר הרא"ש אלא ליקח מגוף דבר הדלוק אבל כשנותן דבר חוצה לה שרי, וכן משמע מלשון הטור שלא כתב תיבת קודם שידליקה משמע אפילו אחר שהדליקה שרי.

מחלוקת אחרונים זאת האם מותר לתת את הנר בחול לאחר שהדליקה, תבואר שלדעת הב"י והמהרי"ל בשעה שהניח את הנר בחול הרי זה כחותך את הנר, ומכיוון שהרא"ש אסר לחתוך ממילא גם אסר ליתן בחול, ומה שמותר לפי הרא"ש היינו בקנקנים אחרים שלאחר שישברו יכבו את הנר, אבל כל פעולה הגורמת ישירות לכבוי הנר הזה היא אסורה, ואילו לפי המג"א רק מיעוט בנר עצמו הוא האוסר לאחר הדלקה, אבל נתינה בחול שאיננו ממעט בשמן הותר. מחלוקתם היא בדין מראית עין של כיבוי, כאשר לדעת הב"י והמהרי"ל הטמנה בחול או להניח צבת היא פעולה בנר עצמו ואסורה ואילו לדעת המג"א אין זה חיתוך הנר אלא פעולה חיצונית ומותרת. ברור שדברי המג"א קצת קשים.

ז. סיכום

בשעון גז יש לדמותו לחול המכבה את הנר בשעה שמגיע זמנו. על כן לדעת הרמ"א אין כל בעיה לכוון את השעון אפילו כאשר הגז עובד שהרי לדעת התוספות אפשר אפילו לחתוך את הנר, וא"כ כאן זה גרמא בחיתוך הנר והדבר מותר. לדעת השו"ע (רא"ש) האוסר לחתוך את הנר נראה שאפשר לכוון את השעון רק לפני הדלקת הגז ואילו לפי דעת המג"א (בדעת הרא"ש והטור) התירו זאת אפילו לאחר שהדליקו את האש כיוון שאין זה כחיתוך הנר.

אלא שיש לעיין שמא גם לדעת השו"ע והמהרי"ל בגז אין כאן חיתוך של הנר, מכיוון שאין כאן ממשות של דבר הנראה כגורם כבוי, מכיוון שהדיון הוא רק על גז ואויר, ושמא בנידון כזה שאין נראה ככבוי הנר, במקרה זה אפשר להקל וגם לדעת השו"ע להתיר לכוון את השעון לאחר הדלקת הנר. בכל אופן נראה שלכתחילה יש לכוון את השעון לפני הדלקת הגז לדעת השו"ע, ולרמ"א מותר אפילו לאחר הדלקת הגז.

Wrong ACF value

מאמרים נוספים באותו נושא

שם מאמרמחברמקורתאריך פרסוםקישור
תשנ"והרב מאיר וונדר
תשנ"זהרב מאיר וונדר
שם של מ"ב (הקדמה)הרב מנחם פרל
ודיברת ב"ם (הקדמת עורך)הרב ד"ר איתמר ורהפטיג
עירוב תחומין (הקדמה)הרב מנחם פרל
ג"ם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע (הקדמת עורך)הרב ד"ר איתמר ורהפטיג
תש"מהרב מאיר וונדר
תשמ"אהרב מאיר וונדר
תשמ"בהרב מאיר וונדר
תשמ"גהרב מאיר וונדר
תשמ"דהרב מאיר וונדר
תשמ"ההרב מאיר וונדר
תשמ"והרב מאיר וונדר
תשמ"זהרב מאיר וונדר
תשמ"חהרב מאיר וונדר
תשמ"טהרב מאיר וונדר
תש"ןהרב מאיר וונדר
תשנ"אהרב מאיר וונדר
תשנ"בהרב מאיר וונדר
תשנ"גהרב מאיר וונדר
תשנ"דהרב מאיר וונדר
תשנ"ההרב מאיר וונדר
(הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
מחזור-חמה חדש על ציון תאיר (הקדמה)הרב ישראל רוזן
הודו לה' כי טוב (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
"שנותיו כמו דור" (הקדמה)הרב ישראל רוזן
בן שלושים לכח (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
גילוי אליהוהרב ישראל רוזן
כל מלכים שלושים ואחד (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
נדם הל"בהרב ישראל רוזן
ספר תורה לכל מגזר ומגזר?הרב ישראל רוזן
הקדמההרב ישראל רוזן
על הרב אהרן ליכטנשטייןיצחק ברט
הרב אהרן ליכטנשטיין – הפן ההלכתי, בזיקה למכון צומת ולתחומיןהרב ישראל רוזן
ארבעים שנה למכון 'צומת' (הקדמת עורך)הרב ישראל רוזן
ספינת הדגל (הקדמת עורך)הרב איתמר ורהפטיג
"הנה באהל" (הקדמה)הרב מנחם פרל
הספינה ממשיכה (הקדמת עורך)הרב איתמר ורהפטיג
"תזל כטל אמרתי" (הקדמה)הרב מנחם פרל
טל תחייה (דברים לזכרו של הרב יהודה שביב ז"ל)הרב איתמר ורהפטיג
"בן ארבעים לבינה"הרב מנחם פרל
בפתח העשור החמישי (הקדמה)הרב מנחם פרל
על המעלה הט"והרב אורי דסברג
לקדושים אשר בארץ המההרב אורי דסברג
20 שנה למכון צומתהרב ישראל רוזן
ואין שיור רק התורה הזאתהרב ישראל רוזן
אך טוב לישראלהרב אורי דסברג
יובל לישראל – ח"י לתחומיןהרב אורי דסברג
האם יתכן "באג הלכה"?הרב אורי דסברג
שני עשרונים סולתהרב ישראל רוזן
המבוע, הכד והמבועהרב אורי דסברג
המדינה היהודית בצוק העתיםהרב ישראל רוזן
כ"ב אותיות שבתורההרב אורי דסברג
הכרך הכ"גהרב אורי דסברג
כ"ד כתבי הקודש (הקדמה)הרב ישראל רוזן
בינו שנות דור (הקדמה)הרב ישראל רוזן
כ"ה לחי (הקדמה)הרב אורי דסברג
תורה, חברה ומדינה – הילכו יחדיו?הרב ישראל רוזן
וכו' (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
משברי תורה ומדינה?הרב ישראל רוזן
זך למאור ולא למנחות (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
הקדמההרב ישראל רוזן
הקדמות תחומין גמשה מושקוביץ
הקדמות תחומין גהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין המשה מושקוביץ
הקדמות תחומין והרב ישראל רוזן
הקדמות תחומין בהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין שנת השבעהרב אורי דסברג
עשור למכון "צומת"הרב ישראל רוזן
ח' לתחומיןהרב אורי דסברג
צמ"ת – צוותי מדע ותורההרב ישראל רוזן
עושי הספרים – מצדיקי הרביםהרב שאר ישוב כהן
צמת – צוותי מדע ותורה (בשנת הי"ב לקיומו)המערכת
"תחומין" – בצומת התלמוד והמעשההרב אהרן ליכטנשטיין
"בנבל עשור זמרו לו"הרב ישראל רוזן
הקדמת המערכתהרב אורי דסברג
תחומין – סידרה שניההרב ישראל רוזן
ובו תנשא מלכותךהרב אורי דסברג
י"ב מיליםהרב ישראל רוזן
בר מצוה לתחומיןהרב אורי דסברג
פתחון י"דהרב אורי דסברג
ידות לתורההרב ישראל רוזן
המשמעות המטא-הלכתית של הפתרונות ההלכ-טכנייםהרב אורי סמט
"ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה": על דרכו של הרב ישראל רוזן ז"ל בעריכהיצחק ברט
תולדות מינהל הגיורהרב רפי אוסטרוף
בית הדין לגיור במכון צומת – חזון ומעשהרב גדעון פרל
"ואוהב גר" – על בית הדין לגיור במכון צומתד"ר מרים וייטמן
"והוא פלאי"אביה רוזן
טל תחייה (הקדמת עורך ודברים לזכרו של הרב יהודה שביב ז"ל)הרב איתמר ורהפטיג
הראשון לציון, הרב אליהו בקשי-דורון זצ"להרב גדעון פרל
ראש הישיבה – הרב אליעזר נחום רבינוביץ' זצ"להרב ד"ר איתמר ורהפטיג
לדמותו של מו"ר הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"להרב ד"ר איתמר ורהפטיג
משה (מושקו) מושקוביץ ז"להרב מנחם פרל
הרב גדעון פרל זצ"להרב זאב וייטמן
"בסיעתא דשמיא" – לדמותו של הרב חיים מאיר דרוקמן זצ"להרב אלישיב הכהן
"כי הם חיינו" – לדמותו של הרב מרדכי שטרנברג זצ"להרב שי סימינובסקי
הקדמות תחומין אהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין דהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין בהרב ישראל רוזן
הקדמות תחומין ההרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין דמשה מושקוביץ
הקדמות תחומין והרב איתמר ורהפטיג
סימני גאולההרב צבי יהודה הכהן קוק
על לימוד הקבלההרב שלמה אלישיב
ארגמןשלמה משה שיינמן
אמונה שלימה בביאת המשיחהרב חיים ישראל שטיינר
סנהדרין עכשיוהרב משה צוריאל
הוספת מזמור הודאה בתפילה על שיבת ציון בדור האחרוןהרב בניהו ברונר
תמימי דרך – לזכרם של ירון ואפי אונגר הי"דהרב אורי דסברג
הרב חיים יעקב גולדוויכט ז"להרב ישראל רוזן
הרב חיים דוד הלוי ז"ל – רשימת מאמריוהרב חיים דוד הלוי
זבולון המר ז"להרב ישראל רוזן
הרב משה צבי נריה ז"להרב משה צבי נריה
הרב גדליה פלדר ז"להרב פרופ' נחום א' רבינוביץ
ר' דב רוזן ז"להרב ישראל רוזן
ברכות לראשון לציון (הרב עמאר)הרב ישראל רוזן
גילוי אליהו – הרב מרדכי אליהו ז"להרב ישראל רוזן
הרב אורי דסברג ז"למשפחת דסברג
עריכה מונחית קורא: על דרכו של הרב אורי דסברג ז"ל בעריכהיצחק ברט
"כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" – הרב אהרן ליכטנשטיין ז"ליצחק ברט
"ישראל אשר בך אתפאר"צבי רייזמן
פועלו של הרב ישראל רוזן ז"ל בשדה הציבוריהרב משה קליין
מקדש, קרבנות, מלוכה ועודהרב אברהם יצחק קוק
חידוש העבודה בזמן הזההרב יוסף יחיאל אלבום
הצורך בייחוס כהונה לחידוש העבודההרב יוסף יחיאל אלבום
קיום מצוות מחצית השקל בכסף של ימינוהרב יהושע פרידמן
אבני החושן היו חבויות בתוכוהרב יוסף יחיאל אלבום
מעמד הלויים בעבר בהווה ובעתידהרב אברהם צבי רבינוביץ
ה"מתיבתא ללויים" וניגוני המקדשהרב ד"ר דניאל מאיר וייל
מערכות האש על המזבחהרב יחזקאל פוגל
הקטרה במזבח באמצעות גזהרב יהושע פרידמן
אומנות גדולה היתה שםד"ר יוסף וייס
"בא וראה כמה גדול כחן של כהנים…"ד"ר חיים צבי שראל
פיטום הקטרתהרב שלמה מן ההר
עץ האפרסמון שבקטורתד"ר זהר עמר
ניסוך המים בימינואליצור סגל
ניסוך המים בזמן הזהאיתמר ורהפטיג, אליצור סגל, הרבנים יעקב הילדסהיים
מקום שילוחו של השעיר ביוהכ"פהרב מאיר קוז'ניץ
קרבן גוי לשם שמיםהרב אליצור סגל
מהותם של ימות המשיחהרב יהודה שביב
גאולה ומקדש (ראיון)הרב אברהם א' כהנא שפירא
גאולה ותשובההרב עמית קולא
הצורך בכוונה בטבילה בשביל לעלות להר הביתהרב הלל בן-שלמה
הכניסה להר הבית על פי תשובת הרדב"זטוביה שגיב שקרקה
הכנסת ארנק להר הביתהרב הלל בן-שלמה
אכילה בהר הביתהרב יוסף יחיאל אלבום
חליצת הנעליים על הר הבית או יחפנות?הרב יוסף יחיאל אלבום
הכנסת כלב נחייה לרחבת הכותל המערביהרב שמואל רבינוביץ
הצעת אזורי תפילה בהר הבית בזמן הזההרב זלמן קורן
אזורי התפלה בהר הביתהרב מרדכי אליהו
בניית בית כנסת בהר הבית בימינוהרב יצחק שילת
הכותל המערבי – אבניו והעמידה לידוהרב שלמה משה עמאר
כניסת טמאים לחלל שער וורןהרב שמואל רבינוביץ
שיפוצים ותיקונים בכותל המערביהרבנים אביגדר נבנצל, מנשה קליין (הקטן), שלמה משה עמאר, שמואל רבינוביץ'
חובת גניזת אבני הכותל המערביהרב דוד לאו
כניסת נכרי למקום המקדשהרב מנחם גנק
שיבוץ אבני הר-הבית בבניןהרב אברהם א' כהנא שפירא
תכשיט מאבני הר הביתהרב שמואל רבינוביץ
האם המקדש צריך להיות המבנה הגבוה ביותר בירושליםהרב הראל דביר
זכר למקדש בבתי הכנסת העתיקים בא"יאשר גרוסברג
שיור אמה על אמה בלתי מסויידים זכר לחורבןיונתן דון-יחייא
מקדש יחזקאלעטרה גור
נשים במצוות הציבור – בניית המקדש כמשלהרב יהודה שביב
חיוב נשים בבנין בית המקדשאיתם הנקין
מקדש ומלךהרב ד"ר איתמר ורהפטיג
שערי העזרההרב שלמה מן ההר
שער יכניההרב משה צבי נריה
הלשכות בבית המקדשהרב שלמה מן ההר
איתור תחומי הר הבית ומקום המקדשאשר גרוסברג
אורך האמה על פי ממצאי השטח בהר הביתהרב אלקנה ליאור
סמכות הנביא בקביעת מקומו של בית המקדשיואב פרנקל
למקדש היתה צורת יתדפרופ' אשר זליג קאופמן
המקדש נתון בדרוםטוביה שגיב שקרקה
שתי אמות מידה בהר הבית ובמקדש השניהרב זכריה דור-שב
איתור מקום המקדש ע"פ מבטו של אגריפס השניטוביה שגיב שקרקה
סלעים ומים לזיהוי מקום המקדש בהר הביתטוביה שגיב שקרקה
שתי אמות מידה בהר הבית ובמקדש השניהרב זכריה דור-שב
למידות הר הבית והמקדש (תגובה)הרב זלמן קורן
זמנו של המקדש במסכת מידותיהושע פלג
מנין הגיעו מים למקדש?מיכאל בן-ארי
הטכניקה של שאיבת המים במקדשד"ר דניאל וייל
מה נורא המקום הזההרבנות הראשית לישראל
עשיית דגם המשכן וכליו מחומרים סינטטייםהרב שאול ישראלי
הארון ואביזריוהרב בצלאל נאור
חזרת ארון ברית ה' בבנין הבית השלישיהרב מנחם סליי
המזבח, הכבש והנסכיםאשר גרוסברג
מידות מזבח העולהגרשון אינגבר
מזבחות קדומים בארץ ישראלדוד שטיינמץ
בניית מזבח מאבן סינטטיתמשה גרינהוט
השולחן וכליוד"ר שלום קלמן
מנורת המקדש – צורתה וכיוון עמידתהד"ר עלי טל-אור, הרב יוסף י' אלבוים
מצות מקדש בהלכות הרמב"םהרב יהודה שביב
דעת מרן הראי"ה קוק על בנין ביהמ"ק בימינוהרב אליצור סגל
חובת בנין ביהמ"ק בימינוהרב אליצור סגל
מקום שרפת הפרה האדומה בהר הזיתיםהרב יונתן אדלר
הנחיות לגידול פרה אדומההרב עזריה אריאל
הכנת אפר פרה אדומה בהעדר סנהדריןהרב עזריה אריאל
הכנת אפר פרה אדומה במדינת ישראלהרב אורי סמט
ניסוי מדמה של שריפת פרה אדומהפרופ' זהר עמר
חתימת הברכות בהר הביתהרב הלל בן-שלמה
עלייה לרגל בזמן הזה – בהלכה ובמנהגי הדורותשמשון הכהן נדל
שימוש באמצעים טכנולוגיים במעמד הקהלאברהם בורשטין
אפרסמון והלכותיוד"ר זהר עמר
מידות גיאומטריות מינימליות בגדרי מצוותגרשון אינגבר
מדידות טכניות מול ראיה חזותית – ריבוע התפליןגרשון אינגבר
ה-p החז"ליצבי שפלטר
על מחשב בשרות מצות תלמוד תורהד"ר הלל וייס
יש ששים ריבוא אותיות לתורה – האמנם?ד"ר משה כ"ץ
מלח סדומית – מהות, הפקה והלכהד"ר ישראל רוזנסון, פרופ' ישראל זק
מלח סדומית מופק מים-המלחאורי צבי בן-נון
כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותהפרופ' פינחס אלפרט
בשביל ארבעה דברים מאורות לוקיןהרב יצחק יהודה רוזן
תורשה בפרשת יעקב והכבשיםפרופ' יהודה פליקס
באר אחאב ומערת פמייסהרב יואל בן-נון וחנן אשל
התחדשות התורה בכל יוםר' שלמה זלמן שרגאי
אמנות וצניעותהרב דוד אברהם ספקטור
ממסמכי הרבנות הראשית משנות קום המדינההרב שמואל כ"ץ
השתנות הטבעים כפתרון לסתירות בין דת למדעד"ר דניאל מלאך
אסטרונומיה ואסטרולוגיה במשנת הרמב"םדרור פיקסלר
חפירות ארכיאולוגיות בשילה (מקום הבמות)הרב יהודה גרשוני
סירי בישול מנוקבים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בי-םאשר גרוסברג
בניית דגם המשכן בשילההרב נחמיה טיילור
פסיקה הלכתית על סמך ממצאים ארכיאולוגייםהרב יונתן אדלר
"מקווה על גבי מקווה" מימי המרידות ברומאים שהתגלה בהרודיוןאשר גרוסברג, ד"ר דוד עמית, פרופ' אהוד נצר, רועי פורת
מציאות של הלכה בצד מציאות עובדתיתהרב שלמה דיכובסקי
בליעה ופליטה בכלים לאור תוצאות המבחן המדעיהרב ד"ר דרור פיקסלר, הרב יאיר פרנק
על דרכו ומשנתו של הרמב"םהרב יוסף קאפח
דת ומדע במשנת הרמב"םהרב גדעון קפלן
והלכה כר"ח נאההרב יחזקאל פייגלין
שיעורי תורה על פי שיטת הרמב"ם ומנהג תימן הקדוםפרופ' זהר עמר
אורך האמה על פי ממצאי השטח בהר הביתהרב אלקנה ליאור