גולשים יקרים! האתר בהרצה, כלל האישורים התקפים עלו לאתר, מקווים להשלים את התוכן החסר בהקדם - עימכם הסליחה.

חנוכיה חשמלית

הרב פייטל לוין

תחומין

, תשמ"ח

ראשי פרקים

א. תהליכים פיסיקליים וכימיים

1.  היווצרות אור

במבט ראשון היה נדמה שקיימת רק אמת מידה אחת להערכת נר החנוכה: היווצרות אור. כל חפץ המפיץ אור יכול היה לכאורה לשמש כנר חנוכה: השמן והפתילה, נר השעוה או החלב, וכל גוף תאורה חשמלי בין אם הוא תיל מתלבן ובין אם הוא פלורוסנטי, וכל אמצעי תאורה מודרני אחר במידה שוה. יתכן אפילו לטעון ששיטות התאורה המודרניות הן עדיפות לנר החנוכה. ככל שהחברה מתקדמת, כן שיטות התאורה שלה מתקדמות. זמנם של השמן והפתילה חלף ועבר, ואת מקומם תפסו גופי התאורה החשמליים. אין כיום בית שימיר את תאורתו המודרנית במנורת שמן פרימיטיבית. האם לא ראוי שנרות מצוה יעברו תהליך דומה של השתפרות?

לכאורה מנורה חשמלית בוהקת וצלולה היא שצריכה לשמש כיום כנר חנוכה. עמדה זו מקבלת את חיזוקה בדברי רבי יהושע בן לוי בגמ' שבת כג,א: "כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר", ועל פי דברי אביי: " האי צליל נהוריה טפי", ופירש רש"י: צלול ומאיר. ברור איפוא שנרות חנוכה מדורגים בהתאם לבהירותם. שיטות התאורה המודרניות הן בודאי הבהירות ביותר מכל שיטות התאורה.

ברם אפילו קריאה שטחית של תפילת "הנרות הללו" המלווה את הדלקת הנרות[1] נראית כסותרת הנחה זו: "ואין לנו רשות להשתמש בהם." לכאורה, נרות חנוכה אינם מודלקים איפוא כדי ליצור אור, אלא אך ורק כדי להזכיר את הנס שאירע בחנוכה. אם היווצרות האור אינה חיונית לנרות החנוכה, בהירות האור אינה יכולה לשמש כקנה מידה להערכת כשרותם.

לאמיתו של דבר לא זו משמעותה של התפילה: אף שאין אנו רשאים להשתמש באור הנרות, מכל מקום הם מודלקים כדי ליצור אור, ועל כן יש להעריכם בהתאם לצלילות האור הנוצר. ההלכה מבחינה לענין הבדלה בין נר שהודלק לצורכי תאורה שעליו מברכים, ובין נר שהודלק לכבוד שעליו אין מברכים.[2] אבחנה זו נוגעת גם לנרות מצוה: ברכת ההבדלה נאמרת על נר שבת,[3] אך לא על נר בית הכנסת,[4] כיון שנר שבת הודלק למטרות תאורה, ואילו נר בית הכנסת הודלק לכבוד ביהכ"נ, שהרי הוא מודלק אף בשעות היום.[5]

לאיזו מחלקה שייך נר החנוכה? על פי ההלכה אין משתמשים בנר חנוכה לצורך ההבדלה. האם זה משום שנרות חנוכה למעשה הם נרות של כבוד וזכרון לנס בלבד? התשובה: לא. וזו לשון הטור והשו"ע: "במוצאי שבת אין מבדילין בנר חנוכה שאין נהנים לאורו, ואין מברכין על הנר עד

שיאותו לאורו".[6] אמור מעתה: המניעה משימוש בנרות חנוכה לצורך הבדלה אינה זהה למניעה של השימוש בנרות בית הכנסת לאותה מטרה. נרות ביהכ"נ אינם נרות לצורך תאורה, ואילו בנרות חנוכה הסיבה היא שאין אנו רשאים להפיק מהם כל תועלת, וכשאין נהנים מהנר אין מברכים עליו בהבדלה. אולם הנר עצמו מודלק לצורכי תאורה.[7] ומכאן השיקול ההלכתי המצריך צלילות האור כפי שהוזכר לעיל.[8]

על כל פנים הוכח שהיווצרות האור הינה חיונית לנר חנוכה, ומכאן לכאורה שכל גוף המפיק אור, ובכלל זה גופי התאורה החשמליים, כשר לנר חנוכה.[9]

הנחה זו נשקלה ע"י כמה מהפוסקים. הרב בורנשטיין[10]מציע זאת כאפשרות. הרב ניימרק[11] מתיר על יסוד זה שימוש בנורות חשמליות לנר החנוכה. הרב משאש[12] מדגיש את העדיפות של הנורה החשמלית בשל צלילותה. הרב הולצברג[13] מוסיף: "הוא [אור החשמל] היותר זך וצלול … בודאי יכולים להדליק, ואפשר דהוי מצוה מן המובחר."[14]

אולם רוב הפוסקים אינם מסכימים לכך. אמנם כן היווצרות האור הינה חיונית לנרות החנוכה, ואף מהווה קנה מידה חשוב להערכת כשרותו, אולם אין זה קנה המידה היחידי. אפשר שהתכונות האחרות הנדרשות מנר חנוכה חסרות בנורה החשמלית, והם שש עשרה במספר, כפי שיובא להלן.

2.  היווצרות חום

בעיה הלכתית חמורה שנוצרה בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית היא הצורך לשוב ולנתח הלכות המתייחסות לאור ולאש, ולהגדיר מחדש את תופעות האור והאש עצמם מנקודת השקפה הלכתית.[15] כשהאדם הקדמון נזקק לאור הוא הצית אש, וכשהצית אש יצר ממילא אור. על כן כשההלכה דרשה שימוש באור או באש לא היה טעם לשאול מה בעצם דורשת ההלכה, אור או אש, כיון שהשנים היו בדרך כלל[16]בלתי ניתנים להפרדה. כיום פיתחה הטכנולוגיה אור ללא אש ואש ללא אור. מעתה אנו מוכרחים לענות על השאלה, מהי בעצם דרישת ההלכה. אם הדרישה היא לאש – לא יועיל לכך האור; ואם הדרישה היא לאור – לא תועיל לכך האש. אף לאש ולאור עצמם נחוצה הגדרה: האם אש שאינה יוצרת אור נחשבת מבחינה הלכתית לאש; והאם אור הנוצר ממקור שאינו אש נחשב לאור?

לעניננו השאלות הרלוונטיות הן:

א.  האם נר חנוכה מוכרח להיות אש היוצרת אור, או יכול להיות מקור אחר של אור?

ב.   אם מוכרח הוא להיות אש, האם גופי תאורה חשמליים – נורות ליבון, פלורוסנט או נוריתL.E.D . 16א – מאופיינים כאש?

באשר לשאלה הראשונה כותב הרב יודלביץ[17] שהמונח "נר" בלשון חז"ל משמעותו בדוקא אור הנוצר ע"י אש. אור הנוצר ממקורות אחרים אינו נחשב לנר. "נר חנוכה"[18] מוכרח להיות איפוא אש המפיקה אור.[19]

ובאשר לשאלה השניה: מסוגית איסור הדלקת אש בשבת יש ללמוד שיש שני קריטריונים ל"אש" ההלכתית: חום ואור.19א כל גוף המקרין גם חום וגם אור נחשב לאש. אלו המפיקים רק אחד מהם אינם נחשבים לאש מדאורייתא. נורות ליבון, המקרינות גם חום וגם אור, ייחשבו על כן

ל"אש". נורות פלורוסנטיות, שאינן מקרינות חום (על אף שמעורב בהן אלמנט של חום[20]) ונוריות.[21] L.E.D שחום אינו מעורב בהן כלל[22] אינן נחשבות ל"אש"[23].

בעקבות פסיקתו של הרב יודלביץ שרק אור המופק מאש מוגדר כ"נר" עלינו לאמר שנורות פלורוסנט ונוריות. L.E.D אינן יכולות לשמש כנר חנוכה. הקורא עלול לחשוב בשלב זה שנורות הליבון המקרינות חום ואור גם יחד יכולות לשמש לנר חנוכה, אולם 15 שיקולים אחרים יועלו בהמשך שיכולות למנוע את אפשרות שימושן לכך.

3.  היווצרות שלהבת

שיטות התאורה הפרימיטיביות מורכבות מאש הבוערת בצורת להבה, אולם שיטות התאורה המודרניות, אפילו אלו שמפיקות גם חום (כגון נורות הליבון) אין בהן להבה.[24] להבה איפוא היא גורם נוסף שבודד ע"י הטכנולוגיה, ודורש על כן הגדרה מחודשת: כאשר ההלכה דורשת שימוש באש או באור, האם חייבת להיות שם גם להבה?[25]

בסעיף 2 הזכרנו כי מאיסור הבערת אש בשבת עולה שיש שני קריטריונים לאש: חום ואור. לכאורה מכאן שמציאותה או חסרונה של השלהבת בנר חנוכה אינם רלוונטיות. ועדיין יש מקום לחקור:[26] ראשית, אפשר שהאש האידיאלית מורכבת גם מלהבה. הצתת אש ללא להבה דיה כדי לחייב משום חילול שבת, אך אין היא מספקת לקיומה של מצוה.[27] שנית, יתכן שאף שכל אש אינה זקוקה ללהבה, נר חנוכה זקוק לה.

המקור העיקרי לאיסור הבערת אש בשבת אף אם אין שם להבה הוא בדברי הרמב"ם בהל' שבת יא,ב שחימום גחלת של מתכת בשבת אסור מחמת מבעיר, אע"פ שאין המתכת מעלה להבה. התיל המתלהט שבנורת הליבון נחשבת איפוא על פי הרמב"ם לאש. אולם הראב"ד שם אינו אוסר חימום גחלת של מתכת מחמת מבעיר, אלא מחמת מבשל. ואף הרמב"ם עצמו אינו אוסר זאת בשל אב המלאכה מבעיר, אלא משום תולדת מבעיר. הרש"ז אוירבך[28] מציע שהן הרמב"ם והן הראב"ד סוברים[29] שגחלת של מתכת אינה שוה לאופני האש האחרים, וזאת בשל העדר הלהבה.[30] אש חסרת להבה נחשבת לאש מדרגה שניה.[31] יתכן שזוהי סיבה מספקת שלא להשתמש בנורת ליבון לקיום מצות נר חנוכה.

עוד מקור לטענה זו: על פי דין[32] אין מברכים ברכת מאורי האש על גחלים עוממות. הרב שטרן[33] משער ששני הקריטריונים להגדרת אש קיימים בגחלים כאלו, חום וגם אור. מדוע א"כ אינם טובים לברכת ההבדלה? לדעת הרב שטרן הסיבה היא שגחלים עוממות אין בהן להבה, ומהוות על כן אש מסוג נחות יותר. מכאן מסיק הרב שטרן לגבי תאורה חשמלית: אף היא יש בה רק תיל מתלהט, אך אין בה להבה, ואין היא טובה לברכת ההבדלה.[34]

אולם דברי הרב שטרן תמוהים, שכן גחלים עוממות אינן ראויות לברכת מאורי האש לא משום שאין בהם להבה, אלא משום שאין בהם די אור.[35] הלהבה איפוא אינה מעלה ואינה מורידה לגבי הברכה, וי"ל שאף תאורה חשמלית יכולה לשמש לנר הבדלה. אלא שעדיין בעינם עומדים דברי הרשז"א שאש חסרת להבה נחשבת לאש מדרגה שניה שאינה ראויה לקיום מצוות.

עוד זאת: כאמור, יתכן שאף אם כל אש אינה זקוקה ללהבה, עדיין נר חנוכה זקוק לה. המונח שבחרו חז"ל "נר חנוכה" אפשר שמשמעותו היא צירוף שני הדברים: גם אש וגם להבה.[36] ועוד, נר חנוכה המפרסם נס שבמקדש צריך להיות עד כמה שאפשר למנורה בבית המקדש. מנורה זו שבה היה הנס היו בה גם שמן גם פתילה וגם שלהבת. בנר חנוכה איפוא לא די לברר האם יש בו אור ואש, אלא יש לשאול באיזו מידה מסמל הנר את מנורת בית המקדש שבה נעשה נס חנוכה המקורי.[37]

הרב קלצקין[38] והרש"ז אוירבך[39] משתמשים בטיעון זה כדי לפסול את השימוש בחנוכיה חשמלית. הדברים מובאים בסגנונות שונים: הרב קלצקין מדגיש את הצורך בדמיון למנורת בית המקדש; הרשז"א מדגיש את הצורך בדמיון לנס חנוכה.

השיקול של העדר שלהבת נוגע לכל צורות התאורה החשמליות, פלורוסנטית,. L.E.D או נורות ליבון.

4.  כילוי

האש הרגילה מכלה בבעירתה דלק, ואילו תאורה חשמלית אינה שורפת כל דלק.39א האם ההלכה דורשת בדברה על "אש" שהיא תהיה בעלת תכונה זו של כילוי? לעיל כשהזכרנו את התכונות הנדרשות מאש בקשר לאיסור הבערה בשבת (חום ואור) לא כללנו בתכונות אלו את תכונת הכילוי. אולם יתכן שתכונה זו חייבת להתקיים בנר חנוכה.[40] טיעון זה דומה במתכונתו לטיעון שקדם בדבר הצורך בשלהבת בנר חנוכה. ראשית, יתכן שאש שאין בה כילוי דיה כדי להטיל חיוב על הבערתה בשבת, אך אין היא מספיקה לצורך קיומה של מצוה, כיון שהיא אש מדרגה נחותה יותר.[41] שנית, אפילו אם תיחשב לאש מדרגה נאותה, עדיין אפשר שאין היא מתאימה לנר חנוכה, וכדלהלן:

ראינו לעיל את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בדבר חימומה של גחלת של מתכת, אם הוא משום תולדת מבעיר (רמב"ם) או משום מבשל (ראב"ד). אפשר (כאפשרות אחרת למה שהוזכר לעיל בסעיף 3) שלדעת שניהם "גחלת של מתכת" אינה אש רגילה משום שאין בה כילוי[42] ועל כן היא נחשבת לאש מדרגה שניה שאינה ראויה לנר חנוכה.[43]

כבר העלינו שאת נר החנוכה יש להעריך לא רק בהתאם לאיכות האש והאור שבו, אלא גם בהתאם למידת דמיונו למנורת המקדש, וכשם שמנורת המקדש היתה מכלה את השמן שבה, כן נר חנוכה צריך שיכלה את הדלק שבו.

הרב שטרנהאל[44] מתנגד לשיקול זה, ולדעתו אין צורך שנר חנוכה ידמה בכל למנורת המקדש. הכילוי הוא אחד הגורמים שבו אין צורך בדמיון, ולכן נר חנוכה כשר אף אם לא בוער בו שמן.

לעומתו מסגנון דבריו של הרש"ז אוירבך[45] בענין זה, שנר חנוכה צריך להיות דומה לנס (ולא רק לנרות המקדש) עדיין הדברים במקומם עומדים, משתמע שאמנם אין צורך שנר חנוכה יהיה דומה למנורת המקדש בכל פרטיו, אבל הוא חייב לדמות לגורם המרכזי שהיה בנס חנוכה. לפי דעה זו נורות חשמליות שאין בהן כילוי אינן יכולות לשמש כנר חנוכה.

לכשתמצי לומר אפשר להסתפק: מהי השיטה הטובה ביותר להזכיר את נס פך השמן שלא כלה[46]– בנר המכלה את שמנו, או שמא דוקא בנר שאינו מכלה את הדלק שממנו הוא ניזון, שהרי זה היה גופו של הנס? ואם כך, אזי דוקא חנוכיה חשמלית שאינה מכלה דבר היא האידיאלית לשמש כנר חנוכה.[47]

מבוכה מסויימת קיימת בספרות ההלכה בנוגע לנושא הנדון כאן, "כליון". יש שהבינו זאת כ"ביעור", והגיעו על כן למסקנות אחרות. עד כה הנחנו שתאורה חשמלית אינה כרוכה בכלוי. להנחה זו מסכים בין שאר רוב הפוסקים[48] גם הרש"ז אוירבך, אולם הרב שטרן[49] חולק עליו, וז"ל:

"דבריו תמוהים מאוד, דכל מי שבקי קצת באור עלעקטרי יודע שאש עלעקטרי הוא הבערה של כילוי מאד מאד. ומה שאיננו מכלה החוטים, לפי שסגור בזכוכית בלא אויר כידוע לכל מי שיש קצת בקיאות בענין זה. באופן שטעם זה אינו."

דומה שאף אם נסכים לדברי הרב שטרן שתאורה חשמלית היא שוות ערך לאש אחרת מכיון שמבחינה תיאורטית אף היא עשויה להתכלות אם תשוחרר מתוך תיבת הזכוכית שבה היא נתונה,[50] מכל מקום עדיין הבדל גדול יש בינה לבין האש המסורתית: ביעור אכן קיים בשניהם, אולם כליון איננו כלל חלק מהתאורה החשמלית.

קיימים שני אופנים להצתת אש: כילוי וחיכוך. הראשון קורה כאשר דלק הופך לאפר ולעשן. דרושה יותר אנרגיה כדי להחזיק את הדלק בצורתו הראשונית מאשר בצורתו החדשה, כעשן וכאפר. האנרגיה העודפת במעבר מהמצב הראשוני למצב החדש משתחררת בצורת אש. האופן

השני קורה כאשר שני גופים מתחככים זה בזה ובכך נוצרת אנרגיה המופיעה לנו בצורת אש. באופן הראשון כלוי הדלק הוא שיוצר את האש, ואילו באופן השני לא כרוך כל כילוי. תאורה חשמלית נוצרת בדרך השניה: האלקטרונים העוברים בתיל נתקלים בהתנגדות. חיכוך זה יוצר חום ואור. שום כילוי אינו מעורב איפוא בתהליך זה.[51]

הדיונים ההלכתיים בצורך בכלוי מקבלים עתה אור חדש. שוב אין זו תכונה אחת מכלל תכונות האש (ואפשר שרק תכונה שולית). הדבר נוגע להגדרה יסודית של "האש" ההלכתית: האם ההלכה מחשיבה את שני סוגי האש שהוזכרו לעיל כ"אש", או שמא רק האש הנוצרת בדרך של כילוי היא "האש" ההלכתית?[52]

ב. מרכיבים ומיכאניזם

1שמן

מהשיקולים המצויים ביותר בספרי הלכה לאסור את השימוש בחשמל לצורך נר חנוכה הוא שבחשמל אין שמן.

ה"ר שניאור זלמן קלצקין[53] כותב שהשמן הוא אחד הגורמים שבו צריך נר חנוכה להיות דומה למנורה שבמקדש, שבה היתה ההדלקה בשמן.[54] לדעת הרש"ז אוירבך[55] כיון שעיקר נס חנוכה היה בשמן, הרי יתכן ששמן הוא הכרחי לנר חנוכה.[56] הרב וינקלר[57] מעלה בדבריו את השאלה: "וכי ס"ד מי שמדליק עצים דקים וקסמין שיוצא ידי נר שבת או חנוכה?"[58] מדברי הר"י שמעלקיש[59] נראה שאף שאין השמן מעכב בנרות חנוכה, מכל מקום השימוש בו הוא מצוה מן המובחר.

הרב משאש[60]והרב שטרן [61] חולקים על טיעון זה, שהרי בקהילות אשכנזיות משתמשים בנרות חלב ושעוה במקום בשמן. על כרחך ששמן אינו מעכב בנרות חנוכה. אולם הרב וינקלר בהציגו את הצורך בשמן מגדיר זאת כצורך ב"שמנוניות", ולאו דוקא של שמן. אפשר ששמן וגם נרות [62] הם שמנוניים, לא כן אור חשמלי. הרב קלצקין [63] מרחיב את ההגדרה: הצורך הוא בחומר דלק מוחשי. בקריטריון זה עומדים הנר והשמן, ואילו החשמל אינו חומר דלק מוחשי.[64] אולם הרב משאש והרב שטרן בשלהם: נרות חלב ושעוה לא הותרו בגלל שהם שמנוניים או מוחשיים, אלא מטעם שאורם זך וצלול כאור השמן. בקריטריון זה ברור שאור החשמל עומד.

ה"ר יעקב שלמה הולצברג[65] מוסיף לטיעון זה סברה רבת משקל: למנורת המקדש היה צורך בשמן זית. דוקא משום כך הורו חז"ל להסתפק בשמן רגיל לנר חנוכה. בכך הם הורו לכאורה שכל דבר המפיק אור צלול יכול לשמש כנר חנוכה.

2.  שמן זית

על פי הגמרא בשבת כג,א שמן זית הוא המובחר בשמנים לשימוש בנר החנוכה. הר"י שמלקיש[66] כתב על כן שאף שמעיקרא דדינא אפשר להשתמש בחשמל לצורך נר חנוכה, מכל מקום אין לעשות כן, כי יש להעדיף שמן זית. כמו כן הרב קלצקין [67] שפקפק בכשרות השימוש באור החשמל לנר חנוכה, כתב: "במדינתנו שקל להשיג שמן זית לצורך נר חנוכה, פשיטא שאין לקיים המצוה במנורה אלקטרית."

פוסקים אחרים משתמשים בהלכה זו דוקא כדי להכשיר את החשמל לנר החנוכה. שמן זית הועדף בגמרא משום שהוא מייצר אור צלול יותר מאשר כל שמן אחר. אור החשמל הוא בודאי צלול אף יותר מאורו של שמן זית. אור זה איפוא צריך שיהיה לא רק מותר לשימוש לנר החנוכה, אלא אף העדיף ביותר לכך.

בכך נוגעים אנו במחלוקת בדבר עדיפותו של שמן הזית. יש [68] שפירשו ששמן זית הועדף מכיון שהוא שימש בנס חנוכה, ויש [69] שציינו שבגמרא לא צויין טעם זה לעדיפות שמן הזית, אלא רק עצם היות אורו צלול יותר. באור מחלוקת זו בצדק דייק ה"ר אפרים זלמן סלוצקי [70] בכותבו שאף שמעיקר ההלכה אפשר לצאת ידי מצות נרות חנוכה באור החשמל, מ"מ יש להדר בשמן זית, כפי שהיה הנס בפך השמן.

3פתילה

שתי שאלות מועלות בקשר לפתילה: האם מציאותה של פתילה בנר החנוכה היא הכרחית? והאם בתאורה חשמלית יש "פתילה"?

הר"י שמלקיש [71] נשאל אם חתיכת מתכת ושפופרת זכוכית יכולים לשמש במקום הפתילה לנר החנוכה. הוא עונה על כך בחיוב, כיון שנר חנוכה אינו צריך לדמות באופן מוחלט למנורת המקדש. אמנם לדבריו עדיף יהיה אם נר חנוכה ידמה למנורת המקדש גם מבחינה זו. מאידך גיסא מחבר פתחי-שערים [72] והכותב בלוח-היובל[73], וכן נראה מדעת הרב שטרן[74], סוברים שנר חנוכה מוכרח לכלול גם פתילה כמו מנורת בית המקדש.

הועלו גם טעמים ע"פ חכמת הנסתר לחשיבות הפתילה בנר חנוכה. המהר"ל מפראג[75] קובע שנר חנוכה חייב לכלול שלושה מרכיבים: שמן, פתילה וכלי. דבריו לענין הצורך בכלי הובאו ע"י כמה מפוסקי ההלכה,[76] ואפשר שדעתם באשר לצורך בפתילה תהיה דומה.

הרב ידידיה הברדשי, פילוסוף ומשורר ידוע מימי הביניים, כתב שאדם שהוא ביחוד עם התורה נמשל לנר: התורה היא כלהבה, נשמת האדם דומה לשמן זית זך, וגופו כפתילה. על פי דבריו קובע הר"י שמלקיש שבודאי מצוה מן המובחר להדליק שמן ופתילה לצורך נר חנוכה.

ועתה לשאלה השניה: האם תאורה חשמלית נחשבת לבעלת פתילה? לדעתם של בעל פתחי-שערים, הכותב בלוח-היובל והרב קלצקין אין בשפופרת חשמלית כל פתילה. הדברים נכונים אולי לגבי נורת פלורוסנט ונורית,LED אך לגבי נורות ליבון יש לשאול: מדוע לא ייחשב התיל המתלהט שבנורה לפתילה?[77]

הרב קלצקין [78] טוען שהתיל אינו נחשב לפתילה כיון שהוא מוצק וקשה. הרב משאש [79] טוען לעומתו שאדרבא, פתילה מוצקה עדיפה על פתילה רכה.

4.  פתיל בודד

בלשון חז"ל המונח "נר" הוא מנוגד למונחים "אבוקה" ו"מדורה". [80] לכל נר חנוכה צריך שיהיה מקור אחד בלבד. אם הוא כולל יותר ממקור אחד הוא נחשב לאבוקה או למדורה, ואינו כשר לשמש כנר חנוכה. בנידון התאורה החשמלית מבחינים בין התיל ובין השפופרת.

התיל שבשפופרת מורכב מכמה חתיכות מתכת הבוערות ביחד.[81] לדעת הרב סלוצקי[82], הרב שטרן[83], והרב עוזיאל [84] אין דבר זה פוסל את הנורה החשמלית לשימוש כנר חנוכה. הרב שטרן מבאר שהואיל והתיל כולו חתום בתוך כלי אחד, כל חתיכות המתכת תחשבנה כאחת. הרבנים סלוצקי ועוזיאל הוכיחו שמותר, שהרי כל פתילת נר מורכבת מכמה סיבים הטוויים ביחד. בעית האבוקה והמדורה מתעוררת איפוא רק כאשר מצרפים כמה נרות ביחד. אין איפוא בעיה בתיל חשמלי המורכב מכמה חוטים.

בניגוד לדברי הרב שטרן יש פוסקים שלדעתם, אדרבא, דוקא הימצאות מקור האור בתוך כלי זכוכית יוצרת בעיה: בשפופרת חשמלית האור אינו נראה כנובע מהתיל, אלא משטח גדול יותר, מכלל השפופרת. לכן סוברים בעל כף החיים [85] והרב ולדנברג [86] ששפופרת חשמלית שווה מבחינת ההלכה למדורה.

כנגד טיעונים אלו אפשר להביא את דברי בעל אור-זרוע [87] שפסול מדורה ואבוקה הוא משום ששני נרות סמוכים זה לזה מתחממים זה מזה ונוטפת השעוה מחמת חמימות והם נופלים, בעוד שמנר נדרש שיבער בכוחו העצמי וללא כל הפרעה. בעית האבוקה והמדורה אינם איפוא בגודלו של מקור האור, אלא באופן הבעירה הלא שגרתי.[88] לפי זה תאורה חשמלית אף אם היא כוללת יותר מאשר "פתילה" אחת, ולמרות גודל שטח מקור האור, אין היא נחשבת לאבוקה או למדורה כיון שבעירתה היא שגרתית וטבעית.

5.  אופן הבעירה

בנוסף להבדלים שבין טבע מרכיבי התאורה החשמלית לבין טבעם של מרכיבי מנורת השמן קיימים הבדלים באופן פעולתם המיכאני. במנורת השמן המסורתית פועלים שני גורמים: השמן והפתילה, ואילו בתאורה החשמלית פועל לדעת הרש"ז אוירבך [89] רק גורם אחד: התיל הלוהט. המבחן למידת כשרותה של תופעה זו היא לדעתו התשובה לשאלה אם אפשר להדליק נר חנוכה בכפיסי עץ דקים (שאינם בגדר אבוקה), שבהם קיים רק גורם אחד, והוא העץ.[90]

הרשז"א מסתמך על היתרו של הר"י שמלקיש (לעיל ב/ 3) להשתמש בחתיכת מתכת בשפופרת זכוכית במקום בפתילה, ואין כאן אלא מצוה שאינה מן המובחר. נראה שלדעתו גם אם מציאותו של שמן היא חיונית לקיום המצוה, הרי שיטת הבעירה באמצעות שני גורמים, שמן ופתילה, אינה הכרחית בדווקא.[91]

הרב שטרן [92] נוקט בשיטה הפוכה לחלוטין. שמן דווקא אינו חיוני (כדלעיל ב/ 1), ומכל מקום "אפשר שצריך להיות באור חנוכה שהאור הדולק יהיה עכ"פ כהאור בבית המקדש לענין זה שיהיה האור שואב ומושך את החומר שממנו הפתילה דולקת, כעין פתילה … ואולי כולי האי מרחק רב מפתילות ביהמ"ק אין להתיר בשום אופן בנר חנוכה. והדבר קרוב מאוד לשמוע."

בדברי הרשז"א יש קושי מסויים: לעניננו הוא מחשיב את התאורה החשמלית כבעלת גורם בעירה אחד בלבד, התיל הלוהט. אולם לצורך ענינים הלכתיים-מעשיים אחרים הוא מחשיב את זרם החשמל כדלק המבעיר את התיל.[93] לפי"ז בתאורה החשמלית מעורבים שני גורמים ליצירת האור.[94]

כבר ראינו לעיל ששימושם של חז"ל במונח "נר" הוא דווקני. גם לעניננו טוען המהר"ל מפראג[95] שהמונח "נר" – בניגוד לאבוקה, מדורה או פנס – מוקדש למנורה שבה השמן נמשך אל ראש

הפתילה מעט מעט ושם הוא בוער. מנורה שבה הלהבה שורפת את כל הפתילה וממשיכה לשרוף גם את השמן שלמרגלותיה, אינה נחשבת ל"נר". מטעם זה פוסל המהר"ל את השימוש בנרות לצורך נר חנוכה. בהתאם לכך יש לבחון את המנורה החשמלית: מחד, החשמל אינו שורף את הפתילה ואינו ממשיך אחריה למקור הדלק. אבל מאידך, אור החשמל מגביר את זרימת החשמל, ומכלה את "הדלק" שממנו הוא ניזון. במנורת השמן השמן נמשך לפתילה משום כושר הספיגה של הפתילה, ובה הוא נשרף ע"י הלהבה. באור החשמל יצירת האור משפיעה על זרימת החשמל.[96] שמא משום כך תיחשב התאורה החשמלית לאבוקה?

הבדל אחר בין המיכאניזם של שני סוגי המנורות מבואר בדברי הרש"ז אוירבך[97]: במנורת השמן בוערת רק אש אחת הממשיכה לבעור מרגע הדלקתה, ואילו במנורה החשמלית נוצרת אש חדשה בכל רגע ע"י חיכוך הזרם בתיל. על זה ראה להלן ד,2.

6כלי

עד כה עסקנו רק בשני מרכיבים של נר חנוכה: השמן והפתילה. עתה ניגע במרכיב השלישי, והוא הכלי שבו מוחזק השמן.

לפי המהר"ל מפראג[98] מטעמים של חכמת הנסתר נחוץ לנר חנוכה לא רק שמן ופתילה, אלא גם כלי המחזיק את השמן. לדעה זו יש תומכים גם מצד ההלכה.[99]

מעתה תישאל השאלה: האם לתאורה חשמלית יש כלי? אפשר שהדבר תלוי בדעות השונות שהובאו לעיל ב/ 4: המחשיב את התיל הלוהט לבדו כפתילה אפשר שיחשיב את השפופרת שבה נתון התיל ככלי; ואילו אם השפופרת היא המשלימה את התיל להיות פתילה, הרי שאי אפשר יהיה להחשיבה ככלי. במנורת פלורוסנט שאין בה תיל והאור נוצר בכל השפופרת, יתכן שלשתי הדעות השפופרת הינה חלק מהפתילה, ושום חלק אינו יכול להיחשב ככלי. ואולי בית הנורה עשוי להיחשב ככלי?[100]

מחבר חסד לאברהם, כמובא באב"נ, רשם לפי סדר עדיפויות 15 סוגי כלים לשימוש עבור נר חנוכה: זהב, כסף, נחושת וכו'. הזכוכית נמנית במקום השמיני ברשימה. על פי זה השימוש בתאורה חשמלית המוקפת בזכוכית אינה מצוה מן המובחר. אולם אם בית הנורה נחשב לכלי, הרי שמבחינה זאת עשויה המנורה האלקטרונית להיחשב ככל חנוכית מתכת.

לדברי בעל חסד לאברהם יש לדון בכלי גם מצד צורתו. כשהמנורה עשויה מאחד החומרים הפחות עדיפים עליה להיות מעוצבת ככלי. השאלה נשאלת: האם נורת אגס או בית הנורה נחשבים מבחינה זאת לכלי?

דברי החסד לאברהם ביחס לטיבו של הכלי אינם בהכרח תלויים בשאלה אם נפסקה הלכה כמהר"ל (אם כי כך היא דעת האב"נ). ואכן יש מי שכתב [101] שאף אם אין אנו פוסקים כמהר"ל, מ"מ כאשר משתמשים בכלי צריך שיהיה זה כלי שיש בו כדי להדר את המצוה. לפי"ז אף אם אין תאורה חשמלית נחשבת לכלי, אין הדבר פוסל אותה מלשמש כנר חנוכה. מאידך גיסא, אם תאורה זו נחשבת לכלי, יתכן שכלי זה אינו עונה לדרישות מבחינת הידורו וצורתו. אולם י"ל דלדיעה זו אין צורך בעצם בכלי, ויש כאן רק הידור, והרי תאורה חשמלית מהודרת היא דיה.

קיימת סיבה נוספת לאי החשבתה של התאורה החשמלית לכלי, והיא שהחשמל הוא מחובר לקרקע (ואין לומר שלדברי המהר"ל מחובר לקרקע גם כן ייחשב לכלי, כיון שגם כלי שאינו מיוחד לנר, אף אם הוא תלוש, אינו נחשב בעיניו לכלי לצורך זה, בנוסף לכך שאין הדבר מתאים למה שמבואר שם בדבריו). אולם אם נאמר שיש כאן רק ענין של הידור, הרי שאין בזה משום עיכוב.

ג. אי תלות

ההלכה [102] דורשת שקודם להדלקת הנר יהיה בו די שמן שיספיק לבעירה למשך חצי שעה לפחות. האם מנורה חשמלית (שאינה פועלת באמצעות מצבר או בטריה) עונה לדרישה זו?

1.  מציאות שמן

כשמדליקים נורה חשמלית אין האנרגיה החשמלית אגורה בתוכה, אלא זורמת אליה מתחנת הכח. הרב קלצקין [103] טוען שיתכן שאף בתחנת הכח לא קיימת אנרגיה זו קודם שעת ההדלקה, אלא היא נוצרת רק ברגע ההדלקה (מהירות הזרם היא כמהירות האור): לפני כן היא אינה קיימת כלל.

מאידך גיסא יש לטעון שהדרישה ההלכתית למציאות של שמן בזמן ההדלקה היא רק כדי להבטיח בעירה עצמאית ובלתי תלויה למשך חצי שעה. במנורת השמן אפשר להשיג זאת רק ע"י אגירת כמות מספיקה של שמן קודם להדלקה. אולם במנורה חשמלית הסטת המתג החשמלי די בה כדי להבטיח שהנר יבער למשך הזמן הדרוש ללא כל התערבות נוספת.

על דרך זו הוצגו הדברים ע"י ה"ר שלמה יצחק לוין:[104] שיעור חצי שעה אינו בכמות השמן אלא בזמן ההדלקה. במנורת שמן אלה השנים אינם ניתנים להפרדה: זמן בעירה של חצי שעה מובטח רק ע"י אספקה מראש של כמות שמן מספקת. אולם בתאורה חשמלית אפשר להבטיח זמן בעירה של חצי שעה גם ללא אספקת הזרם החשמלי מראש.

2.  אספקת שמן

מדברי הרצ"פ פרנק בהר צבי או"ח סי' קיד נראה שהוא מוסיף טענה כנגד השימוש במנורה חשמלית: זה שמדליק את הנר החשמלי אינו זה הגורם הישיר לזרם המדליק את הנר. לא הוא

המספק את הזרם, אלא תחנת הכח. ולכן אף אם נסכים לדברי הרב לוין שאין צורך בכמות שמן אלא די בזמן, אך מ"מ צריך שהמדליק עצמו יספק את השמן.

ועדיין יש לטעון, וכי לא יכול מישהו אחר להכין את השמן? הדרישה אינה נוגעת לאספקת השמן, אלא רק שהבעירה. במנורת שמן הובטחה הבעירה רק כשהאדם המדליק הבטיח זאת ע"י שהניח במנורה כמות שמן מספקת. במנורה החשמלית מובטח אותו הדבר אוטומטית עם ההדלקה.

3.  וודאות

אבחנה מעשית הנובעת מהאופי התלוי של המנורה החשמלית היא חוסר הבטחון לגבי הזמן שהמנורה תידלק, הרי עלולה לקרות באמצע הפסקת חשמל. טענה זו הועלתה ע"י הרבנים אלעזר לעוו[105] ואהרן ביוראק[106]. אולם זוהי טענה שיכולה היתה לעלות בשנת 1931 כשהר"א לעוו פרסם את דבריו. בימינו – טוען הרב שטרן[107]– הפסקות זרם החשמל הפכו להיות נדירות ביותר.

הרב לוין בדבריו בהפרדס שם טוען שגם כאשר יש מקרים של הפסקות זרם אין לחשוש לכך, אף לענין הברכה. דוגמא לכך בהלכות שחיטה: בשעת השחיטה עדיין קיימת האפשרות שהבהמה תימצא טריפה, ואעפ"כ נאמרת הברכה על השחיטה. ההלכה אינה לוקחת איפוא בחשבון אפשרויות נדירות, ואפשר להתעלם מהחשש שמא ייפסק הזרם החשמלי.

4.  ממשות שמן

              "בנר אלקטרי אין שום דבר ממש לפניו, ועל מה מברך? ולא עוד, אלא גם מה שנמשך וזב זרם אלקטרי אח"כ ע"י החוטין בתוך המנורה, אלקטרי הוא דבר רוחני אין בו ממש, מנפלאות פלאי הבורא יתב"ש ששם כח בטבע שא"א להבין. הגם שהוא לפנינו אחר הדלקה בפועל, אבל רק בחלום בלא פשר … אבל בחנוכה אסור איסור גמור, דצריך שיהיה דבר מה לפניו כשמדליק."[108]

זוהי טענתו העיקרית של הרב שטרן כנגד השימוש במנורה חשמלית. נראה שטענה זו מבוססת על דרישת ההלכה שיהיה שיעור מסויים בנר בעת ההדלקה. כבר ראינו שיתכן שהדרישה ההלכתית אינה שתהיה מציאות של שמן, אלא די בבטחון לגבי משך זמן הבעירה. יתכן להעלות טענות אחרות בנושא זה:

כיום כבר אין החשמל בגדר חלום, אלא מציאות של ממש. אדרבה, החשמל שינה ביותר את המציאות בשטחים רבים. הוא ממשיך להיות "מנפלאות פלאי הבורא", ואולי אף יותר נפלא מתופעות טבע אחרות, אך ללא ספק הוא תפס את מקומו בין שאר כוחות הטבע.[109]

ועוד: טענתו של הרב שטרן אינה כלפי כמותו של הזרם, כדין שיעור השמן, אלא כלפי איכותו. טענה זו עשויה היתה לעלות אפילו אם כמות הזרם לחצי שעה של בעירה היתה מאוחסנת בנר (כגון בקבל חשמלי או בסוללה חשמלית). אמנם קיימות דוגמאות בהלכה שמטשטשות את האבחנה בין איכות ובין כמות: איסורי הנאה פסולים מלשמש למצוה. לדוגמא: לולב הלקוח מאשרה, אסור בשימוש משום "כתותי מיכתת שיעוריה".[110] חז"ל החשיבו איפוא נחיתות של איכות כגורם משפיע על הכמות. באותו אופן האיכות החולפת של החשמל עשויה להעלים את כמותו.[111]

ומכל מקום הרי לגבי נר חנוכה גופו אין סברת כתותי מיכתת שיעוריה תופסת, ושמן האסור בהנאה יכול לשמש לנר חנוכה.[112] כמה מהאחרונים[113] ביארו שסברת כתותי מיכתת שיעוריה טובה רק למצוות שלהן יש צורך בשיעור מסויים, ושיעור זה אינו קיים באיסורי הנאה. אולם בנר חנוכה לא השיעור הכמותי הוא ההכרחי בעצם. הכמות נדרשת כאמצעי להשיג בעירה של חצי שעה, ולא כתכלית לעצמה. ואם מטרת הבעירה מושגת אין בכך כלום שהשיעור אינו נחשב לקיים בשל דין איסורי הנאה. מסיבה זו יש להכשיר גם תאורה חשמלית המאירה למשך חצי שעה על אף טבעה החולף.[114]

אין צורך לומר שאף אם מצד הגורמים המנויים בפרק זה היה מקום להכשיר מנורה חשמלית, מכל מקום כבר מנינו ועוד נמנה גורמים אחרים שמחמתם יש מקום לפסול אותה לשימוש לנר חנוכה. ועכ"פ פוסקים אחדים, גם מעבר לאלה שנמנו בפרק זה, מחשיבים גורמים אלו של אי התלות כסיבות לפסול, ועל כן במקרים מיוחדים כשהתירו את השימוש במנורה חשמלית (בלא אמירת הברכה[115]) יהיה מקום להעדיף מנורה המופעלת ע"י סוללה חשמלית, שבה אצור "הדלק".[116]

ד. פעולת האדם

עד כה ניתחנו את התהליכים הפיסיקליים והכימיים של הנר (פרק א), את מרכיבי הנר (פרק ב) ואת מקורות הדלק (פרק ג). עדיין תישאל השאלה: מהו החלק שנוטל האדם המדליק את המנורה? בפרק ג עסקנו במעורבותו של האדם בהכנת השמן ובאספקתו, אולם שאלה חשובה יותר היא: מהו חלקו בעצם הדלקתה של המנורה? אכן במנורה חשמלית הוא מסיט מתג, אולם עד כמה הוא התורם למה שקורה לאחר הסטת המתג, ולא תחנת הכח? לכאורה לקיום מצוה צריך האדם להיות שותף מלא, ואף בלעדי. האם בהדלקת חשמל האדם נחשב לכזה?

1ביצוע

ואכן כמה מהפוסקים[117] פסלו את השימוש בחשמל לנר חנוכה בטענה שהאדם המדליק אינו מבצע מאומה. הם הניחו שאור החשמל קיים גם קודם להדלקת המנורה, וכאשר המתג מוסט לא קורה יותר מאשר שחרור והעברת האור לתוך הנורה. ולפי"ז לא האדם שמדליק את החשמל הוא שיוצר את האור.

טיעון זה מבוסס על תפיסה מוטעית של פעולת התאורה החשמלית.[118] לאמיתו של דבר קודם להסטת המתג אין שום אור נסתר. פעולת הסטת המתג רק מאפשרת לזרם החשמלי (שאינו אור ואינו אש) לבוא במגע עם התיל שבנורה, ובמגעם נוצר האור. ולפי"ז המסיט את המתג הוא אכן זה היוצר את האור.

2.  אחריות

בהלכה קיימת אבחנה בין מעשה (כשהתוצאה באה מיד) ובין גרמא (יצירת תהליך שרק בסופו באה התוצאה).[119] אחריותו המליאה של האדם חלה על מעשה, אך רמת אחריותו פוחתת כשמדובר בגרמא. לכן בשבת אסור לשפוך מים על אש כדי לכבותה, אולם המניח מיכל מים בדרכה של האש, ומיכל זה נפקע מחמת האש, והמים מכבים את האש – אחריותו לתוצאה זו פוחתת. פוסקים רבים פקפקו בכשרות חנוכיה חשמלית על יסוד טענה זו שאחריות האדם בגרמא אינה מצטמצמת אך ורק לדיון בעבירות (כפי שהדבר מופיע בגמרא), אלא גם לגבי ביצוע של מצוות חיוביות,[120] וביניהן גם מצות הדלקת נר חנוכה.

הרצ"פ פרנק זצ"ל[121] והרש"ז אוירבך שליט"א[122] מסתפקים בשאלה זו. לדעתם יש שני סוגי מצוות: יש שבהן דרושה התוצאה, ובהן אין חשיבות רבה לדרך שבה התוצאה מושגת; ויש שבהן דרושה הפעולה, ובהן חשוב אופן הפעולה. לאבחנה זו יש כמובן השלכה לגבי צורת הפעולה, אם היא ישירה או עקיפה. לסוג הראשון די אולי בפעולה עקיפה – גרמא, ואילו לסוג השני דרושה פעולה ישירה.

לדעת שניהם מצות נר חנוכה שייכת לקבוצת המצוות בהן דרושה הפעולה, ועל כן אי אפשר לבצעה במעשה עקיף. להוכחת הדבר מצטט הרב פרנק את דברי השו"ע (או"ח תרעה,ג) שחרש שוטה וקטן אינם מוציאים אחרים בהדלקתם. אילו רק התוצאה (נר דולק) היתה נדרשת, במה חשיבותו של טיב האדם המדליק? הרב אוירבך מצטט את דברי הגמרא "הדלקה עושה מצוה", ומפרש שהמצוה היא הפעולה ולא התוצאה. מכאן שהדלקת המנורה בגרמא עקיפה אינה מוציאה את האדם ידי חובתו[123]

על סמך זה, ובהנחה שהסטת מתג חשמלי אינה אלא גרמא עקיפה ליצירת האור, אוסרים כמה פוסקים את השימוש במנורה חשמלית לנר חנוכה. כך טוענים הרב קלצקין [124] ומחבר כף החיים[125], שהסטת המתג רק מכינה את הדרך, אך התאורה עצמה מושגת ע"י זרם החשמל העובר דרך המתג. נראה שגם הרב פרנק [126] נוקט באותה עמדה.

בשו"ת ירושת פליטה סי' ו נשמע טיעון זה בדרך שונה במקצת: כשמצוה מתקיימת ע"י שנים, ורק אחד מהם כשר לקיום המצוה, אך אין אף אחד מהם יכול לבצע את המצוה לבדו, אזי גם אותו שכשר לקיום המצוה לא נחשב שקיים את המצוה כדין. הוא הדין בנידון דידן: הדלקת הנר מבוצעת ע"י שנים, תחנת הכח ומסיט המתג. תחנת הכח אינה כשרה לקיום המצוה, ועל כן גם מסיט המתג אינו יכול להיחשב כמקיים המצוה.[127]

מאידך גיסא טוענים הרבנים שטרן [128] ולוין [129] שהסטת מתג נחשבת מבחינה הלכתית כיוצרת את התוצאה במישרין. הלא לשאלת הדלקת חשמל בשבת כבר הכריע ופסק רח"ע גרודזינסקי [130] שפעולה זו נחשבת לפעולת הדלקה במישרין, ודימה לזה את דין "אשקיל עליה בידקא דמיא"[131], שכל הנזקים שנגרמו בשל כך נחשבים למעשהו הישיר של האדם. כשם שהמים הנחסמים בסכר עמדו הכן להשתחררות ע"י האדם, כן הוא הדבר גם בזרם החשמלי, ושניהם נחשבים למעשה ישיר של האדם. דעה זו נתקבלה ע"י כל הפוסקים האחרונים.[132]

אולם הרש"ז אוירבך [133] טוען שדברי הרח"ע שהדלקת חשמל הינה מעשה ישיר הנעשה ע"י האדם נכונים רק לגבי האור הנוצר ברגע ההדלקה, בעוד שהמשך מציאותו של האור מתייחס למעשה ההדלקה בעקיפין בלבד. בכך מבחין הרשז"א בין מנורת שמן לבין תאורה חשמלית:

במנורת השמן משהודלקה הלהבה היא ממשיכה לבעור ללא כל התערבות נוספת (אישו משום חיציו). אולם בתאורה חשמלית כל רגע של בעירה נוצר ע"י זרם חשמל מתחדש. על כן רק רגע הבעירה הראשון הוא שיכול להיחשב כתוצאה ישירה מהסטת המתג. אין איפוא מקום להשוואה בין הלכות שבת להלכות חנוכה. בשבת די בעבירה חד פעמית ורגעית כדי ליצור אחריות, ודי בכך שהרגע הראשון של הבעירה מתייחס ישירות לפעולת האדם כדי לחייבו על מעשה זה. אולם בנר חנוכה דרושה בעירה של חצי שעה שכל כולה מתייחסת ישירות למעשה האדם, וכיון שהמשך הבעירה מתייחס לאדם רק בעקיפין, אין אדם יוצא חובתו בהדלקת מנורה חשמלית.

ה. פרסומי ניסא

הרב שמלקיש בבית יצחק, ראשון העוסקים בסוגייתנו, אוסר את השימוש בחשמל לצורך נר חנוכה מכיון שהרואים מנורה כזו לא יהיו מודעים לכך שהיא הודלקה לצורך נר חנוכה. לגורם פרסומי ניסא יש תפקיד נכבד במצות נר חנוכה[134], ונורה חשמלית המשמשת לתאורה בכל השנה לא תצלח לפרסום הנס.

כמובן, אפשר להתגבר על בעיה זו בשימוש בחנוכיה חשמלית, שלא תשאיר בלב רואיה כל ספק באשר למטרת הדלקתה. על כן אף שאין השימוש בחשמל אפשרי לצורך נר חנוכה מכל הסיבות האחרות שמנינו, מכל מקום באותם מקרים מיוחדים שבהם התירו הפוסקים שימוש בחשמל, ודאי שיהיה צורך להשתמש בחנוכיה חשמלית מיוחדת ולא בתאורה חשמלית רגילה.

ו.  סיכומים

בסיכום: רבו הטעמים בדברי הפוסקים להבחין בין חנוכיה חשמלית לבין נר חנוכה קלאסי. הדעה המקובלת על רוב הפוסקים להלכה היא שאין להשתמש בחנוכיה חשמלית. רק במקרים מיוחדים, בהם תתקבל הוראת היתר ממורה הוראה יש מקום להשתמש בחנוכיה הפועלת באמצעות בטריה (ראה לעיל ב), התאורה בה מתקבלת ע"י נורת ליבון דוקא (ראה לעיל א), והיא דוקא חנוכיה, ולא תאורה רגילה (ראה לעיל ה). ובכל אופן אין לברך על הדלקה זו.

ייקל עלינו לסכם את מציאותם של המרכיבים השונים שבנר חנוכה והדעות בדבר חשיבותם בטבלאות.

מבט חטוף בכל טור אנכי בטבלה מס' 1 ביחס לרשום בטור הימני יציג את הנקודות החזקות והחלשות בכל סוג מנורה הרשומה בראש הטור. בחינת השורות האופקיות תראה כיצד תכונות נתונות במנורת השמן המסורתית עשויות שלא להימצא בסוגי מנורות אחרות. די בתכונה אחת שתהיה חסרה כדי לפסול מנורה מלשמש כמנורת חנוכה.

התכונותשמן זיתנרותנורת ליבוןנורת ניאוןנורת LED
א.התהליך 1.אור 2.חום 3.שלהבת 4.כילוי  + + + +  + + + +  + + – –  + – – –  + – – –
ב.המרכיבים 1.שמן 2.שמן זית 3.פתילה 4.פתיל בודד 5.אופן בעירה 6.כלי  + -+ + + + +  +- – + + + +  – – -+ +- – ?  – – – +- – ?  – – – +- – ?
ג.אי תלות 1.מציאות שמן 2.אספקת שמן 3.וודאות 4.ממשות שמן  + + + +  + + + +  – – – -+  – – – -+  – – – -+
ד.פעולת האדם 1.ביצוע 2.אחריות  + +  + +  -+ +-  -+ +-  -+ +-
ה.פרסומי ניסא++-+-+-+

מקרא לטבלה מס' 1

+                                                                                                       תכונה קיימת

–                                                                                                        תכונה חסרה

?                                                                                                        ספק אם התכונה קיימת

+ – או: – +                                      קיום התכונה אפשרי או תלוי בחילוקי דעות

הרשימה הבאה היא רשימתם של 44 הפוסקים שעסקו בסוגיה ושמות חיבוריהם. בטבלה שלאחריה נרשמו שוב בטור הימני האנכי 17 התכונות השונות של נר חנוכה. כל מספר שבראש הטבלה מייצג את אחד הפוסקים כפי שנמנו ברשימה. הכוכב (*) בטבלה מציין שאותו פוסק עסק בחיבורו באותה תכונה הרשומה מימין. כשצויין סימן שאלה (?) משמע שיתכן שכוונת אותו פוסק היא לתכונה המצויינת (יזכור המעיין שהרבה מהידע למאמר זה ולטבלאות שבו לקוח מ"כלי שני").

רשימת המחברים וחיבוריהם

1.    ה"ר שלמה זלמן אוירבך: מאורי אש (ירושלים תרצ"ה) פ"ה ענף ב עמ' צה.

2.    אנציקלופדיה תלמודית כרך יח עמ' קפו-קפח.

3.    ה"ר אברהם אליהו בורנשטין: האשל (פירוש למגילת תענית, ירושלים תרס"ח) ס ע"ב.

4.    ה"ר אהרן דוד ביוראק: הפרדס שנה כד חוב' ג סי' טז.

5.    ה"ר מאיר בלומנפלד: אור התורה (אייר תשכ"ט) עמ' רנד; פרח שושנה (שו"ת, ניו יורק תשל"א) סי' נג.

6.    ה"ר דוד בלייך:. .Contemporary Halachic Problems 2, 10 pp. 219

7.    ה"ר שלמה זלמן ברוין: שערים מצויינים בהלכה קלט,ה.

8.    ה"ר שמעון גרינפלד: שו"ת מהרש"ג ח"ב (ירושלים תשמ"ג) סי' קז.

9.    ה"ר עובדיה הדאיה: ישכיל עבדי (שו"ת) ח"ב (ירושלים תרצ"ה) או"ח סי' ט; ח"ג (ירושלים תרצ"ט) או"ח סי' יז.

10. ה"ר יעקב שלמה הולצברג: המאסף שנה ט חוב' ז סי' צא וחוב' י סי' קכא.

11.  ה"ר יוסף אליהו הנקין: לוח היובל (ניו יורק תרצ"ו) עמ' 81 סעיף כ; עדות לישראל (ניו יורק תש"ט) עמ' 12 סעיף כ.

12. ה"ר אליעזר יהודה וולדנברג: הפוסק שנה ד חוב' כו; ציץ אליעזר ח"א (ירושלים תש"ה) כ,יב.

13. ה"ר שלמה ויידר: ירושת פליטה (שו"ת, בודפסט תש"ו) סי' ו.

14. ה"ר מרדכי ליב וינקלר: לבושי מרדכי (שו"ת) מהדו"ג או"ח סי' נט (מהדו' תרצ"ז – יט,ב).

15. ה"ר שמעון חיררי: אור התורה (אדר תשכ"ט) עמ' קצו.

16. ה"ר יעקב משה טולידנו: ים הגדול (שו"ת, קהיר תרצ"א) או"ח סי' לב.

17. ה"ר בנימין טרכטמן: אפריון (תשרי-חשון תשכ"ח) חוב' ג עמ' יב.

18. ה"ר שמואל אהרן יודלביץ: החשמל לאור ההלכה (ירושלים תשי"ד)

19. ה"ר עובדיה יוסף: יביע אומר ח"ג (שו"ת, ירושלים תש"ך) סי' לה; ילקוט יוסף (ירושלים תשלא) הל' חנוכה סעיף יד.

20. ה"ר אלעזר לעוו: פקודת אלעזר (שו"ת, סטמר תרצ"א) סי' כג.

21. ה"ר שלמה יצחק לוין: הפרדס שנה כד חוב' ה סי' כז.

22. ה"ר חיים יהודה ליב ליטוין: שערי דעה ח"א סי' ב (סימן זה לא נמצא בהוצ' למברג תרלח וצילומיה).

23. ה"ר יוסף משאש: מים חיים (שו"ת, ירושלים תשכ"ז) או"ח סי' רעט; נר מצוה (פאס תרצ"ט) עמ' יג.

24. ה"ר אברהם יעקב ניימרק: אשל אברהם חי' שבת כב,א.

25. ה"ר יעקב חיים סופר: כף החיים הל' חנוכה תרעג,יט.

26. ה"ר אפרים זלמן סלוצקי: אור חדש (וילנא תרס"ה) דף לו.

27. ה"ר בן ציון מאיר חי עוזיאל: משפטי עוזיאל מהדו"ק (ת"א תרצ"ה) או"ח סי' ז.

28. ה"ר מרדכי פוגלמן: בית מרדכי (שו"ת, ירושלים תשל"א) סי' לט.

29. ה"ר אליהו פוסק: אהל יצחק (אייר תרס"ח) סי' ג; הפוסק שנה ד חוב' כט סי' שפ.

30. ה"ר גדליה פלדר: יסודי ישורון ח"ג עמ' 148.

31. ה"ר ש' פריד: הפרדס שנה כד חוב' ד עמ' 24.

32. ה"ר צבי פסח פרנק: הר צבי או"ח ח"ב (שו"ת, ירושלים תשל"ג) סי' קיד,ב; מקראי קודש (ירושלים תשל"ד) הל' חנוכה סי' כ עמ' מז; קול תורה תרצ"ד חוב' ג סי' כב וחוב' ו סי' עו; המעין כרך יב גליון ב עמ' 6-4.

33. ה"ר יוחנן פרשיל: אהל יצחק (אייר תרס"ח) סי' ד.

34. ה"ר אברהם יצחק הכהן קוק: מצות ראיה (ירושלים תש"ל) סי' תרעג.

35. ה"ר אליהו קלצקין: דבר אליהו (חידושים ופסקים, פיעטרקוב תרעה) סי' סג; דבר הלכה (חידושים ופסקים, פיעטרקוב תרפ"א) סי' לו; המאסף שנה ט חוב' ז סי' צא וחוב' י סי' קכא.

36. ה"ר שניאור זלמן קלצקין: המאסף שנה ט חוב' ז סי' צא וחוב' י סי' קכא.

37. ה"ר מרדכי ליב קצנלבוגן: מוריה שנה ג' גליון ח-ט עמ' מט.

38. ה"ר יוסף רוז'ין (הגאון מרוגצ'וב): שמועה בשמו בהר צבי קיד,ב.

39. ה"ר משה שטרן: באר משה (שו"ת) ח"ו קונטרס עלעקטריק סי' נח-נט.

40. ה"ר יצחק שטרנהל: כוכבי יצחק (שו"ת וחידושים, ניו יורק תשכ"ט) סי' ה-ח.

41. ה"ר אליהו שלזינגר: מצות נר איש וביתו ח"א (ירושלים תשל"ח) ז,יב וח"ב (ירושלים תשמ"ז) עמ' 78.

42. ה"ר יצחק שמלקיש: בית יצחק (שו"ת) יו"ד ח"א הל' בשר בחלב קכ,ה; ח"ב הל' מקוואות סי' לא; דרכי שלום (שו"ת מה"ר י"מ לייטר, בילגוריי תרצ"ג) סי' סג אות ה.

43. ה"ר יעקב צבי שפירא: טהרת השלחן (וילנא תרס"ה) או"ח סי' תרעג.

  • ה"ר יששכר ב"ר יהודה לייב: פתחי שערים (לובלין תרס"ח) חי' שבת כא,א.

מקרא לטבלה מס' 2

* תכונה הנידונית בחיבור ההלכתי המסומן בראש הטור.

? יתכן שלתכונה זו התכוון בעל החיבור המסומן בראש הטור.


[1]     מנהג קדמון לאומרו נמצא במסכת סופרים פרק כ. וראה שבת כא סע"א ואילך. וכך נפסק בשו"ע או"ח תרעג,א.

[2]     ברכות נג,א; שו"ע סי' חצר, יא-יב.

[3]     גמ' שם נב סע"ב ואילך; שו"ע הרב שם ז.

[4]     גמ' שם; שו"ע הרב שם יא.

[5]     שו"ע הרב שם יב.

[6]     זוהי הוספת הטור והשו"ע בסי' תרפא על דברי הירושלמי בברכות פרק אלו דברים ע"פ גירסת האו"ז ח"ב סי' שכח, אך לפנינו לא נמצא דין זה בירושלמי.

[7]     ואין לומר דשניהם בו, לכבוד ולהאיר, כי גם על נרות שהודלקו לכבוד ולהאיר אין מברכים, עי' תר"י ברכות ספ"ח; רא"ש שם; שו"ע הרב שם יז-יח. וראה המועדים בהלכה, חנוכה, הנרות הללו עמ' רה הערה 80, שבדין הוא שהמצוה היא להאיר, שהרי נעשה לזכר לנרות שבמקדש, ושם מפורש: "יאירו שבעת הנרות", וכן "כתית למאור". ועכ"פ בנר חנוכה האור אינו אמצעי למטרה אחרת, אלא הוא הוא המטרה, כמו שביאר אדמו"ר מליובביץ' שליט"א בלקוטי שיחות ח"ג שיחת חנוכה, ה. וראה גם מועדים וזמנים קמ.

[8]     בלקוטי שיחות שם מביא ראיה לדבר גם מהדין שהמנורה צריכה להיות למטה מעשרה טפחים במקום שעיני העוברים שולטות. כנראה הוא משוה את האור עם הראות, אולי כיון ששניהם ענינם "פרסומי ניסא". ולהעיר מדברי הגמ' בברכות נג,ב "ראה שלהבת ולא נשתמש לאורה" ומדברי הלבוש עט"ז סי' שא. ב"המועדים בהלכה" מציע הרב זוין את השאלה האם המצוה בנר חנוכה היא אש (ע"ד אש המזבח) או אור. ראה להלן הערה 18.

[9]     ראה הר צבי או"ח סי' קיד ומאורי אש עמ' 192 שלענין נר שבת העיקר שיהיה אור דלוק בבית, משא"כ נר חנוכה. אבל הדברים נאמרים שם לענין פועל ונפעל: בנר שבת העיקר הוא הנפעל, ובנר חנוכה חשוב הפועל. אבל אין בזה כדי להגדיר את הפועל או הנפעל כאש או כאור. לכל זה יש לכאורה קשר לענין פרסומי ניסא, שהרי האור הוא העושה את ה"פרסומי ניסא".

[10]   האשל, פירוש על מגילת תענית ס,ב.

[11]   אשל אברהם, חידושים לשבת כב,א.

[12]   מים חיים או"ח רעט.

[13]   תשובה שנדפסה ב"המאסף" שנה ט, כרך ב, חוברת ז (ניסן תרסד) סי' צא ובקונטרס "נחל בנימין" חוברת י' (חודש תמוז) סי' קכא.

[14]   בבאר משה ח"ו קונטרס עלעקטריק עמ' רלה ואילך כתב שמטעם שמפרסם את הנס ע"י הדלקה בחשמל כדאי להדליק מנורה חשמלית (בלי ברכה) כשאין לו שמן ופתילות. ואין לחוש שיתרגל לזה, כמו שחששו חכמים במסכת סוכה לא סע"א לענין אתרוג, כי: א. אתרוג דאורייתא ונר חנוכה דרבנן; ב. אין לדמות גזירות חז"ל זו לזו. ומעדיף זה על הדלקה בנרות שעוה לרגע וכיבוי מידי.

      מטעמים שבפנים רצה ה"ר אלי' קלאצקין ז"ל להעדיף נר חשמלי בשבת על שאר הנרות, כי נר שבת עיקרו שיהא אור מצוי בבית (דלא כנרות חנוכה, ראה הר-צבי ומאורי אש הנ"ל בהערה 9 ע"פ שו"ע הרב רסג, קו"א אות ג).

[15]   לענין מלאכות הבערה ובישול ציינתי בארוכה ובפרטיות את המקורות בחוברתי "המטבח החשמלי בשבת" (אנגלית). לענין בישול בשר בחלב ראה בית יצחק יו"ד ח"א קכ,ד. לענין בישול בפסח, מצה וחלה ראה קובץ מאמרים בעניני חשמל בשבת עמ' 85 הע' 4. וראה אג"מ או"ח ח"ג סי' נב; "חימום מים בשבת" (הוצ' מכון מדעי טכנולוגי לבעיות הלכה) פרק ט.

[16]   לענין שמש וכיו"ב ראה אגרות משה או"ח ח"ג סי'נב לגבי תנור מיקרו-גל שייסד דבריו על דברי רש"י בשבת לט,א "אין דרך בישול בכך". וראה דברי הרש"ז אוירבך בקובץ מאמרים בעניני חשמל בשבת עמ' 85 בהערה, שחולק על פירושו. וראה ארץ צבי סב על הגדרת אש כדבר מבשל; בית יצחק ח"א קכ,ד על תלות מבשל באש; פני מבין או"ח סי' נו דהו"ל כמו חמה ולא אש ממש, וי"ל דלא הוי מבשל. אבל ראה חסדי אבות סי' קפו דלא כתיב "לא תבשל באש".

16א דיודות פולטות אור. בנוריות אלו קיים חומר שהוא זוהר כשעובר בו זרם חשמלי.

[17]   החשמל לאור ההלכה (לענין נר שבת), הובא ביסודי ישורון מערכת נר שבת.

[18]   הרב זוין בחקרו על מהות נר חנוכה מסיק שמהותו של נר חנוכה הוא אור ולא אש (ראה הערה 8 לעיל). אבל אין בזה סתירה לדברי הרב יודלביץ. דברי הרב זוין סובבים על המטרה שבאור, לא על המהות הגשמית של הדבר המאיר. יתכן שמטרת נר חנוכה היא אור, ובכל זאת הדבר המאיר צריך להיות אש.

[19]   קושי מסויים יש בדברי הרב יודלביץ: לכאורה "נר" פירושו דבר המאיר, ומנין לו שאור זה צריך לבוא דוקא מ"אש"? לענין ברכת "בורא מאורי האש" משתמשת הגמ' בפסחים נד ובברכות נב,ב בשם "אור", ובפוסקים הרבו לדבר שלברכה זו צריך להיות אש (ראה באר משה ח"ו קונטרס עלעקטריק סי' סא ואילך בארוכה). גם משמעות הגמ' בפסחים היא שאדה"ר חידש משהו במעשה בראשית, והרי לפניו כבר נברא האור, ועל כרחך הוא חידש את האש. לפי"ז "אור" מובנו: אש המאירה. בברכות מופיע גם השם "נר".

19א דעת רוב פוסקי זמננו וע"פ דברי שו"ע הרב סי' תצה קו"א ב. וראה אב"נ או"ח סי' רלח. ראה לעיל הע' 15.

[20]   זוהי מסקנת הרב יודלביץ, ולדעתו המנורה נשארת קרה אף בזמן שמאירה. בחוברתי הנ"ל בהע' 15 הערתי על החום הקיים בנורה פלורוסנטית (משני צידיה יש חוטי להט המשפיעים על הגזים שבשפופרת שיאירו), וממילא לענין חיוב שבת נורה זו דינה ככל הנורות. אמנם לענין נר חנוכה מסתבר להעריך את הנורה על פי החלק המאיר העיקרי שבה, ושם הרי אין חום. קשה לקבל טענה שסוף סוף האור שבשפופרת מקורו במתכת מלובנת – באש (שמשני צדי השפופרת) – כי הדיון כאן הוא על מהותו של הדבר המאיר, ולא על מקורו. וראה הערות 22, 77.

[21]   מעניין הדבר לחקור על כשרות נורית. ..L.E.D או נורה חשמלית העשויה כשלהבת קופצת (כגון בלוחות זכרון בבתי כנסת) לענין נר שבת ונר חנוכה מצד אחר. בגמ' שבת כא,א פסלו נרות שבהם האור קופץ ואינו דולק בתמידות לשימוש כנרות שבת, אבל לא לנרות חנוכה (עי"ש גמ' ורש"י ד"ה מסכסכת). האם גם אלו בכלל? יש מקום להבדיל ביניהם. בפתילות ושמנים המוזכרים בגמרא הפסול הוא כי קפיצה מראה על בעירה בלתי טובה, משא"כ בנורות הנזכרות, שמסודרות לבעור דוקא כך (להעיר מדברי האור זרוע ח"ב סי' שכו המובאים להלן ב 4/, שפסול האבוקה הוא דוקא כשאין הבעירה כדרכה). או, לאידך גיסא: בפתילות ושמנים אין העדר האור בזמנים מסויימים בטוח, מחושב ועקבי, משא"כ באלו. אם כנים אנו בצד השני, יש טעם נוסף לפסול את אלה לנרות חנוכה: אמנם עקביות הבעירה בעיה היא רק בשבת ולא בנר חנוכה, אבל העדר הבעירה בזמנים מסויימים אולי פסול הוא גם בנר חנוכה. למלה "תמיד" שני פירושים: רצוף; או חוזר על עצמו בעקביות אף שאינו רצוף כל הזמן (ע"ד "קרבן תמיד"). אם נדרש מהנר שיהיה "נר תמיד" (ראה שמות כז,כ) יש לחקור האם הדרישה היא שיהיה האור רצוף, או חוזר על עצמו בעקביות. מכאן מעניין יהיה לחקור על ההשלכות של הפסק הזרם החוזר לסירוגין בזרם חילופין ((AC לצורך נרות מצוה. וראה מאורי אש עמ' 13.

[22]   חום בנורית .L.E.D ובנורת פלורוסנט איננו חלק עצמי מיצירת האור, והוא אף בלתי רצוי. להעיר מגדרי דבר שאינו מתכוון, פסיק רישיה דלא ניחא ליה, מלאכה שאינה צריכה לגופה, מלאכה שאינה צריכה כלל (ראה עד"ז קובץ מאמרים בעניני חשמל עמ' 25 לענין אחר). וראה הערות 20, 77.

[23]   אף שגם זה אסור בשבת (גם בלי איסור יצירת זרם) מדרבנן, כמבואר בספר "חימום מים בשבת" הנ"ל בהע' 15.

[24]   ראה בית יצחק ח"ב במפתחות והשמטות לסי' לא, שיש שלהבת בנר חשמלי. אך לאמיתו של דבר זהו רק דמיון של הראיה. אפשר שטענה זו נגד השימוש בחשמל לנר חנוכה מטעם העדר השלהבת אינה מופיעה בספר בית יצחק (יו"ד ח"א הל' בשר בחלב סי' קכ) בתוך שאר טענותיו, מטעם תפיסתו זו שבאש החשמלית יש שלהבת. לו היה מניח שאין שלהבת באש חשמלית, היה פוסל נר חנוכה חשמלי גם מטעם זה.

      עוד מעניין יהיה לחקור האם יש להחשיב את הגזים המאירים שבתוך הנורה הפלורוסנטית כשלהבת. וראה הערות 20, 22.

[25]   לכאורה יש עוד מקום לשאול: כשהתורה רוצה אור, האם נחוצה שלהבת? אם אכן נחוצה, הרי זה טעם נוסף לפסול נר חנוכה חשמלי, אף שלענין שבת חייב גם על הדלקת נר כזה, שהרי במשכן עיקר הבעירה היתה לשם חום – ראה גם קובץ מאמרים בעניני חשמל עמ' 87. ואף שאמרנו שלענין שבת נוגע גם אור, היינו רק כחלק מהגדרת אש, משא"כ כשבאים להגדיר אור, אז י"ל שנחוצה גם שלהבת. וראה פסחים נד,א שאדם הראשון טחן שתי אבנים זו בזו והוציא אור, ופירשו שהכוונה לניצוצות (הגהות התעוררות תשובה לאו"ח סי' תרעג הוצ' מכון חתם סופר, ירושלים; מאורות נתן פרק א' אותיות ע-עב; מעלית אוטומטית בשבת הוצ' מכון מדעי טכנולוגי לבעיות הלכה פרקים ו-ז ועוד. וראה לאידך גיסא קובץ מאמרים בעניני חשמל עמ' 25, ולכאורה הלשון בגמרא ובמדרש רבה – בראשית יא – הוא "אור", ולא ניצוצות). אם נכונים  דבריהם, הרי שהלשון "אור" כוללת גם אש ללא שלהבת. וראה ברכות נג,ב "ראה שלהבת ולא נשתמש לאורה, או נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת – אינו מברך, עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה." לקמן בפנים הבאנו טענה שבמקום שאמרו חז"ל "נר" התכוונו לאש עם שלהבת. טענה זו טענה אחרת היא ואף טובה יותר: במקום שרצו אור, ויש גם אור ללא שלהבת, למה לי הצורך בשלהבת? וראה ברכות נג,ב שקיימת אפשרות שגחלים שעממו אינן אור אבל יש בהם שלהבת (ראה הערה 35). אבל השם "נר" יש מקום לפרש שהוא כולל גם שלהבת, אף שגם על זה יש לשאול כבהערה 19. וראה בהערה 19 שבברכות השתמשו גם בשם אור וגם בשם נר. ולהעיר מהנ"ל בברכות "ראה שלהבת וכו'" ומכללות הסוגיה שם שצריך גם אור וגם שלהבת כדי לברך.

[26]   במבט ראשון יש מקום ללמוד בסעיף שלפני האחרון בשו"ת הר צבי או"ח סי' קיד שעוסק בחוסר השלהבת, אבל ראה להלן הע' 51.

[27]   דברי הרשז"א לקמן הערה 28. לכאורה מקום יש לומר גם להיפך: לעבירה, ובפרט על מלאכת שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה, אינו חייב עד שתהיה האש מהסוג הראשון, מה שאין כן לענין קיום מצוה, ועכ"פ בדיעבד.

[28]   כך משמעות המשך הדברים במאורי אש עמ' 190. אבל לא ברור שזוהי כוונתו. בכל אופן לכאורה סברה נשמעת היא.

[29]   נמצא שטעם הרמב"ם המחשיבו כתולדה הוא כטעם הראב"ד שאינו מחשיבו כמבעיר כלל. צ"ע א"כ במאי פליגי. ראה גם המצויין בהערה 31.

[30]   ראה אופן אחר לקמן א / 4.

[31]   אבל ראה דברי הרשז"א בקובץ מאמרים בעניני חשמל עמ' 86 ואילך שבנר חשמלי יתכן שגם הראב"ד יודה שיש חיוב מבעיר. ויש לומר שמטעם המבואר שם גם הרמב"ם יחשיבו כאב מלאכה.

[32]   ברכות נג,ב. ראה שו"ע או"ח סי' חצר סעיף ט.

[33]   באר משה קונטרס עלעקטריק ח"ו סי' סא אות טו.

[34]   כל דבריו אלו לענין הבדלה. כותב שורות אלו הוא שהשוה הדבר לנר חנוכה. וראה מסקנתו ההפוכה שם לענין הבדלה כשמביא כמה מגדולי הפוסקים שברכו ברכת מאורי האש על נר חשמלי (אלא שעשו זאת רק מחמת שהזמן גרמא, ראה באר משה שם). גם בהר צבי שם הביא שהגאון מרוגצ'וב בירך כן, אבל הוא עצמו אין דעתו כך. אבל ראה להלן הע' 51.

[35]   בערוך ערך "עם" פירש ש"עמם" הוא תרגום של "כהה". ועוד ראיה מפורשת מדברי הגמ' בברכות שם, שורות אחדות לפני מאמר חז"ל על גחלים עוממות: "ראה שלהבת ולא נשתמש לאורה היכי משכחת לה … כגון דעמיא ואזלא" – יש שלהבת אלא שנתמעט האור. וראה הערה 25.

                בבאר משה מביא דברי הגמ' ברכות נג,ב "גחלים לוחשות מברכין עליהן, עוממות – אין מברכין עליהן. היכי דמי לוחשות? אמר רב חסדא: כל שאילו מכניס לתוכן קיסם ודולקות מאליה." ואומר, שאף שגם בחשמל נדלק הקיסם, אבל אינו נדלק "מאליה" מיד, כפי שדייקה הגמרא לומר. וקשה: ראשית, דברי הגמרא בקיסם שנדלק מאליה מובאים לכאורה רק בתור סימן לגחלת שיש בה מספיק אור, להבדילה מגחלת שאין בה מספיק אור. עיקר הדבר איפוא הוא אור, וכנ"ל. שנית, מה הקשר בין שלהבת לבין "דולקות מאליה", נדלק מאליו תלוי בחום המתכת ולא בשלהבת. ומכאן לקושיה השלישית: מנין לו שקיסם לא ידלק מיד כשיגע במנורה חשמלית, והלא הוא עצמו כמובא להלן ג/. 4 משתאה לנוכח גודל כוחו של אור החשמל.

[36]   וכן היא דעת ה"ר שמעון גרינפלד בספרו שו"ת מהרש"ג ח"ב סי' קז, והוא מוסיף שאור החשמל לאו שם נר עלה, כיון שאין בו לא שמן ולא פתילה ולא שלהבת, אלא ברזל המאיר, כמו אבנים טובות המאירות בלילה, שבודאי אין אדם יוצא חובתו בהן בחנוכה.

[37]   ואולי רק זוהי השאלה שצריכה לישאל. שמא ניתן להעמיד כל דברי הפוסקים שבפנים ששקלו וטרו בכמה וכמה דברים שבנר חנוכה והימצאותם או העדרם בנר חשמלי, שנתכוונו בעיקר למדוד על ידי פרטים אלו את השווה והשונה ממנורת המקדש והנס. וראה לקמן ב/ 2בענין הידור שמן זית אם הוא משום צלילותו או משום דמיונו למקדש. וראה ט"ז או"ח תרעא,ז; מאורי אש עמ' 194; לקוטי שיחות תרומה הע' 44. [וראה גם מצות ראיה להראי"ה קוק זצ"ל סי' תרעג. – הע' עורך (א.ד.)]

[38]   דבר אליהו סי' סג.

[39]   משמעות המשך הדברים במאורי אש עמ' 190. וראה לקמן ב / 1 שכך הוא דיוק טענתו לענין אחר. וראה שם מעלת הניסוח הזה, אף שכאן אין המעלה, כי אין שלהבת ענין עיקרי בנס, עיי"ש. בסוף דבריו (עמ' 194) כתב: "כיון דעיקר הטעם דהדלקה עושה מצוה הוא משום דבעינן דומיא דמנורה שבמקדש. ושם היתה עיקר המצוה לעשות שלהבת, כדכתב רחמנא 'בהעלותך' את הנרות ולא 'בהדלקתך'. והיינו מפני שהלהב עולה לכן נופל ע"ז לשון עליה … ואף כי פשוט דלא לכל הדברים הצריכו דומיא דמנורה, מ"מ נראה דאפשר דנכלל במאי דאמרו הדלקה עושה מצוה, דבעינן הדלקה כדי שתהא שלהבת עולה."

      באמצע דבריו מביא דברי רש"י בחומש שלומדים מ"בהעלותך" שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. ולכאורה זהו בבחינת מעשה לסתור: הכוונה בתיבת "בהעלותך" לפי ביאור רש"י היא: לא שנחוץ להיות מציאות זו או אחרת (שלהבת), אלא צריך להדליק עד שהנר יהיה עצמאי ולא ידרש לסיוע. ואם כן, במנורה חשמלית, שעצמאית היא מיד בהתחלת ההדלקה, עדיף יותר. הדיוק הנוסף בלשון "בהעלותך" – שצריכה להיות שלהבת – לכאורה אין אנו רשאים להוסיף מעצמנו. וראה אריכות לשון רש"י שם: "על שם שהלהב עולה כתוב בהדלקתן לשון עליה, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה."

      גם סוף דבריו שכתב שזה נכלל במה שאמרו "הדלקה עושה מצוה" קשה לכאורה: הרי "הדלקה עושה מצוה" בא לומר שההדגשה היא על פעולת ההדלקה לא על ההנחה, וכל מה שצריך להיות בנר, צריך להיות אז; אבל לא להוסיף דברים שצריכים להיות במנורה. ואולי כוונתו, שמכיון שהדלקה עושה מצוה הרי כל הדברים המודגשים והנלמדים בענין הדלקת מנורת המקדש צריכים להיות בנר חנוכה. וראה הערה 37 והערה 123.

39א כילוי הפתילה הוא שולי. ועוד: למרבית זמן ההדלקה אין כילוי חשוב בפתילה. ועוד: הדרך הרצויה ביותר בהדלקה היא בלי כילוי הפתילה, וראה לעיל הע' 22. וראה גם נתיבות עולם למהר"ל מפראג, נתיב התורה סוף פי"ח, שהשם "נר" לעומת "אבוקה" או "מדורה" פירושו: הדלקה בה החומר הבוער נמשך לראש הפתילה ונשרף שם, ולא שהאש מכלה ונמשכת אחר הפתילה. וראה לקמן ג / 4.

                אף שליצירת הכח החשמלי יש כליון בגנרטור, הרי זהו כליון לצורך יצירת הכח החשמלי, ולא ליצירת האש. הכח החשמלי הזה יכול להשאר כצורתו, או לפעול דברים אחרים ללא כל שייכות לאש. הכח החשמלי עצמו בודאי שאינו אש. ההעברה מהכח החשמלי לאש, דהיינו יצירת האש, אין בה כילוי.

[40]   לכאורה ההלכה המצריכה הימצאות שיעור שמן במנורה לפני ההדלקה מראה על חשיבות כליון. אולי תלוי הדבר בביאורים השונים שבהלכה זו המובאים להלן פרק ג, או אולי לכל הפירושים אין דבר זה במשמעות הלכה זו.

[41]   כאן אין להביא ראיה מהלכות הבדלה כמו לעיל (3). ואדרבא, אמרו חז"ל בפסחים נד,א שאדה"ר טחן שתי אבנים זו בזו והוציא אש, והרי אש זו לא באה ע"י כליון (וכמבואר להלן), ולזכר האש הזאת אנו מברכים "בורא מאורי האש". ראה לעיל הערות 20, 25.

[42]   זוהי ראיית האב"נ שכליון עיקר הוא בהבערה. וכבר העירו עליו שתולדה אינה יכולה להיות שונה מהאב בעיקר המלאכה. ראה חימום מים בשבת ט, ועוד. לפי המבואר בפנים להלן בסעיף זה ההבדל עוד גדול יותר. אבל לפי המבואר שם תוסר קושיה שאפשר היה לשאול על האב"נ: לפי דבריו לכאורה הריסת בית צ"ל תולדת מבעיר יותר מהבערת גחלת של מתכת.

[43]   מובן שאפשר לומר שבגלל העדר השלהבת זוהי תולדה, וכנ"ל בסעיף 3. ואף אם נאמר שלכן היא תולדה, אולי שונה הדבר בנר חשמלי וכדברי הרש"ז אוירבך המובאים בהערה 31.

[44]   כוכבי יצחק סי' ה-ח. טענה זו יש לטעון לכאורה גם לעיל בסעיף 3. בכוכבי יצחק מוסיף שגם מנורת המקדש היתה דולקת לפעמים גם ללא כילוי השמן, אלא ע"י נס, כמבואר במדרשים.

[45]   מאורי אש עמ' 190. אלא שיש להידחק ולומר שכוונתו להעדר חומר בוער ולא להעדר כליון, וע"ד הבא לקמן ב / 1. צ"ע בכלל בטענת הרשז"א כאן, שהרי בספרו קובץ מאמרים וכו' כותב בכמה מקומות שלכל הענינים המעשיים יש להחשיב את כח החשמל כשמן לנר – חומר בוער הגורם הבערה – על אף העדר הדמיון המוחלט. ואולי כאן שצריך דמיון לנס יש לדייק יותר. גם מטעם זה נוח יותר להבין שכוונתו להעדר הכליון ולא להעדר חומר בוער. וראה לקמן ב / 5.

[46]   כך פשוט, אולם רבו השיטות באופן שקרה הנס (ראה סקירת השיטות בליקוטי שיחות טו, חיי שרה, ה) ואולי יש בזה ענין לכאן.

[47]   יש מקום לומר להיפך: בנר חשמלי כאילו מבטלים את יחודו של הנס, שהרי מראים נר הדולק בלי כליון באופן טבעי. אבל מאידך גיסא י"ל שאין עניננו להבליט את הנס (ובנר חשמלי לא זו בלבד שלא מבליטים הנס אלא מנמיכים את חשיבותו), אלא ענין נר חנוכה הוא לעשות זכר לנס (כלשון הרגילה), כלומר לעשות דבר שיזכיר את מה שקרה אז. והרי אז אירע נס שדלק בלי כליון.

[48]   ראה החשמל לאור ההלכה א,ט יד רא"ם עמ' 156-152. וראה בארוכה חימום מים בשבת ט. וראה לעיל הערה 15.

[49]   באר משה שם סה,כט.

[50]   קשה על הר"מ שטרן:

      א. –    כשדבר מופיע לפעמים בצורה אחת ולפעמים בצורה שניה, איך נקבע את מהותו כאחת הצורות ולא כהשניה? לעניננו: אם אור חשמלי מופיע (תיאורטית) פעמים באופן שמכלה ופעמים באופן שאין בו כילוי, איך נקבעהו כאש שיש בו כילוי?

      ב. –    האם נאמר שהאש המופיעה בלי כילוי תיחשב כאש של כילוי רק בגלל שלפעמים היא מופיעה עם כילוי?

      ג. –     אדרבא: אור החשמל רגיל להופיע בלי כילוי, ואם כן ראוי הוא להיחשב כאור בלי כילוי. ולהעיר מהסוגיה בשבת צב,א האומרת שכשאנשי הוצל מתנהגים בצורה שונה מכל אנשי העולם גם להם נחשב הדבר שלא כמנהג העולם.

      ד.       ועיקר – כשדבר מופיע פעמים כך ופעמים כך, ברור שאין צורות ההופעה מהוות עצם מהותו של הדבר. בלשון בעלי ההגיון: זהו מקרה ולא עצם. אם אור החשמל יכול להופיע בלי כליון, ברור שאין הכליון נחשב מעצם מהותו, ואין להחשיבו כאש של כליון.

[51]   על פי זה יש לכאורה להעיר גם על דברי הר צבי או"ח סי' קיד, וז"ל: "כאן אין אור של שמן דולק, אלא מתכת שמתחממת על ידי כח אלעקטרי, והמתכת כשהיא בתוך כלי זכוכית חתום מאיר לעינים. אבל באמת אין כאן שמן, וגם אש לוהטת אין כאן. רק שהוא נראה לעינים כמאיר ונראה כמו אבן טובה שמאירה בחושך שאין זה דמיון לנר דולק. ולכן אין סברא לצאת על ידו במקום שצריך להדליק נר. וכאן אין דולק אור מאיר אלא מתכת המאיר כשהוא מחומם הרבה." ממבט ראשון בדברים אלו נראה כאילו כמה דברים אמורים כאחד: אין כאן שמן; אין כאן אש לוהטת – שלהבת; כמו אבן טובה; מתכת מחוממת. אחרי העיון נראה שזוהי כוונתו: יש דברים שמאירים ואינם אש, לדוגמא: אבן טובה. ניתן ליצור דברים מאירים כאלה גם על ידי חימום – מתכת מלובנת. האש היא אמנם המקור ממנה מעבירים את החום, ולה יש התכונות האופייניות: שמן ושלהבת, אבל לדוגמא מתכת מלובנת בעצמה אינה האש. לפי המבואר בפנים שיש שתי דרכים ליצירת אש, נמצא לכאורה שאף שמתכת מחוממת היא בדרך כלל סימן לאש מועברת ולא למקור של אש, לא כן הדברים כשהאש נעשית ע"י חיכוך. בזה המתכת היא חלק אינטגרלי של מקור האש. מתכת מחוממת היא בדרך כלל דבר המחומם ע"י האש, אבל לא כשהתחמם ע"י חיכוך. הטענה שאין כאן שלהבת וכליון – טענה אחרת היא, וראה בפנים א / 4-3. ראה גם הע' 31 על הבדל זה שבין נר חשמלי למתכת מחוממת אחרת.

[52]   ודעת שו"ע הרב המקובלת שאש שאין בה כליון נחשבת כאש, פירושה: הדרך ליצירת האש אינה נוגעת לענין. התופעה אש נבדלת מהדרכים השונות ליצירתה. לנו נוגעת רק התוצאה והתופעה הסופית: אש, ולא הדרכים ליצירתה.

                עפ"ז תצא לנו כך השאלה לענין חנוכה: האם לענין חנוכה נוגעת הדרך ליצירת האש? כי אף שלענין שבת לא איכפת לן, מ"מ צריך דמיון למקדש או לנס, ואולי גם בזה צריך דמיון. לעיל אמרנו שאולי יש לומר שנר חנוכה חשמלי הוא הטוב ביותר לזכר הנס, כי יש כאן נר ללא כילוי חומר בוער, ודלא כסברת הרשז"א. כעת ננסח הנידון כך: האם עדיף נר שמן המשתמש באותו תהליך ליצירת אור כנר המקדש (אף שלא כבנס, ראה הע' 56), או נר חשמלי המזכיר ומסמל את משמעות הנס, אור ללא כליון?

                ולהעיר מפסחים נד,א מהאש שעשה אדה"ר ע"י חיכוך, ראה לעיל הערות 19, 25, 41. וכן להעיר מחילוקו של הרש"ז אוירבך בין גחלת של מתכת לנר חשמלי, ראה לעיל הע' 31. ועוד להעיר מדברי מהרש"ם ב,רמו. ועדיין כוונתו המדוייקת של שו"ע הרב "שריפת וכליון העצים" צריכה ביאור, וראה אב"נ שם, ובפרט סעיפים ב-ג, שמשמע שלומד ענין הכליון כמבואר כאן.

[53]   המאסף שנה ט, כרך ב חוב' ז (ניסן תרסד) סי' צא; קונטרס נחל בנימין חוב' י' (תמוז) סי' קכא.

[54]   ראה לעיל הע' 37.

[55]   מאורי אש עמ' צה ואילך.

[56]   רבו השיטות באופן שקרה נס חנוכה (ראה גם הערה 46), ויש בהם כדי להעיר לכאן. לדוגמא: ידועים דברי הגר"ח מבריסק שכח השמן נתעצם ודלק לשמונה ימים, והשינוי היה באיכות השמן ולא בכמותו. ראה המועדים בהלכה, חנוכה עמ' קפט (וצע"ק בדבריו: האם שמן זית צריך שמקורו יהיה בזית, או שתכונותיו תהיינה כתכונות שמן זית. אם כצד ב' אם כן טוב יותר שתהיה הוספה בכמות. ולהעיר מפרש"י ערובין סג,א שהביא שני פירושים ב"עיגלא תילתא": מקור או מהות, ומהות יכול לבא ע"י נס, משא"כ מקור).

                אם אכן השמן שאנו מניחים בחנוכיה צריך להיות ממש כמו השמן שבו אירע הנס – וכי אנו יכולים לעשות כעין השמן האיכותי שבו היה הנס (לפי הגר"ח)? עוד זאת: יש המבארים שהנס היה על דרך הסנה, שבער ולא נאכל (ראה שו"ת פורת יוסף ב, לקוטי שיחות חלק טו, חיי שרה ה), ולפי"ז יוצא לכאורה שאיכול שמן לא היה חלק מהנס כלל! אלא על כרחך כיון שהנס קרה בהדלקה רגילה של שמן רגיל, על כן אנו עושים זכר לו בהדלקת שמן רגיל. לפי"ז אין אנו עושים זכר לנס, אלא זכר לדבר שבו קרה הנס: הבעירה הרגילה שבמקדש, ולא חידוש שקרה בחנוכה. וראה עוד לעיל הע' 37, 47.

[57]   לבושי מרדכי מהדו"ג או"ח סי' נט (מהדו' תרצז – הוצ' מישקוליץ – סי' יט אות ב).

[58]   צ"ע, מאין הפשיטות שלא יקיים המצוה בזה. ועי"ש שהביא פירוש רש"י על הגמ' כ,ב "שוכא דארזא עץ בעלמא הוא, ופשיטא דלא חזי לפתילה אלא למדורה." אבל לכאורה הפסול שהביא רש"י אינו מחמת שעץ אינו שמן, אלא כיון שאיכות האש אינה כנדרש: הפתילה גדולה מדי; או שהיא יותר מאחת; או כדברי המהר"ל המובאים לקמן (5) שאין השמן נמשך לראש הפתילה.

[59]   בית יצחק יו"ד ח"ב הל' מקואות סי' לא. וראה עוד שיטתו להלן ב/ 2 ששמן זית מצוה מן המובחר כי כך היה הנס במקדש. ועי"ש אם עדיפות שמן זית היא משום שכך היה הנס, או משום צלילות היתר של אורו. ואם צלילות האור עיקר, מי יאמר ששמן לעיכובא.

[60]   מים חיים או"ח סי' רעט.

[61]   באר משה שם סי' נט אות ח. בדבריו לא ברור אם הצורך בשמנונית הוא משום שכל שמנונית וכל חומר בוער משמש כזכר לנס, או משום שאין העיקר זכר לנס אלא דרוש אור צלול. בסי' נח אות ה הזכיר שפשוט הוא שאבנים מאירות אינן מועילות כנר חנוכה, ולא באר מדוע: האם יש פה חוסר חום, שלהבת, כליון, שמן, או שמן זית, וכו' וכו' ככל המבואר במאמרי זה. אין איפוא אפשרות להביא מזה ראיה ברורה לשום פרט, כי חסרים בזה כולם. כמו"כ יש חסרון באורם של אבנים טובות, מכיון שהם אינם מקור האור, אלא אור של בבואה. ואף שמביא שם בשם רבינו משולם קושיא כעין זה על רבינו תם, הרי שם מדובר לענין נר שבת. ואולי יש מקום לומר שלענין נר שבת העיקר שיהיה אור בבית, משא"כ לענין נר חנוכה שיש הקפדה גם על איכות הדבר המאיר.

[62]   השעוה נמסה ונהיית כשמן (וראה ריש פרק במה מדליקין).

[63]   המאסף, ראה לעיל הע' 13. הרב שטרן מזכיר טיעון דומה במקום מסויים בדבריו – ראה להלן ג/ 4. עיקר טענתו לא מחמת שאין כאן שמן אלא שחסר השיעור.

[64]   עי' תענית כה,א לענין אור שבת "מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק". חומר בוער היה כאן, אבל לא שמן. בספר פתחי שערים על מס' שבת כא חילק בין נר שבת לבין נר חנוכה, שבנר שבת העיקר הוא האור, ולא איכות הדבר המאיר.

[65]   המאסף שם.

[66]   בית יצחק שם.

[67]   המאסף שם.

[68]   אורחות חיים הל' חנוכה ז; כלבו סי' מד; לבוש.

[69]   בנין ציון סי' לד.

[70]   אור חדש דף לו.

[71]   בית יצחק יו"ד ח"ב סי' לא. וראה מאורי אש עמ' צה ואילך.

[72]   חידושים למס' שבת כא,א.

[73]   בעריכת הרב הנקין, עמ' 81 סעיף כ.

[74]   ראה באר משה שם נח,ה וכן נט,ח.

[75]   נתיבות עולם, נתיב התורה סוף פרק יח.

[76]   ראה אב"נ או"ח סי' תק; חסד לאברהם המובא שם. וראה לקוטי שיחות ח"ה עמ' 445: "או שהכלי הוא לאו דוקא אפילו לכתחילה", ומציין: "שו"ע או"ח ר"ס תער"ג, ובנ"כ שם הקשו על המהר"ל." ולא זכיתי להבין הציון לשו"ע שם. נכון הדבר ששם מדובר על נרות שעוה, ונכון שגם שם מתייחסים לדברי המהר"ל. אבל לכאורה שתי בעיות שונות לפנינו, ולשתיהן התייחס המהר"ל: בספרו נתיבות עולם כתב שצריך כלי; ובספרו נר מצוה כתב שנר שעוה אסור מטעם אבוקה. בשו"ע שם מדובר על הבעיה השניה (היתר נר שעוה), ואילו בלקוטי שיחות עיקר הנושא הוא הצורך בכלי.

[77]   במנורה פלורוסנטית היה מקום לטעון שהחומר המלובן שבשני קצות השפופרת יחשב לפתילה. וראה לעיל הע' 20, 22. וראה עוד להלן ב/ 4 שיש מחשיבים את נורת הליבון כולה לגוף אחד. אפשר אם כן שאין כאן פתילה כלל.

[78]   דבר אליהו סג.

[79]   מים חיים או"ח סי' רעט.

[80]   גמ' שבת כג,ב ושו"ע או"ח תרעא,ד. וראה פרי חדש תרעא,ד שמחלק בין אבוקה למדורה.

[81]   כך כתבו הפוסקים הנזכרים להלן. וכוונתם צריכה עיון: האם נתכוונו שכמה חוטי ברזל נפתלים יחד, או נתכוונו שכמה חלקים לחוט? אם כראשון – האם כך הדבר בכל סוגי התאורה החשמלית? ואם כשני – חלוק הדבר קצת משאר הפתילות שבהן נפתלים כמה חוטים יחד. ויש לעיין קצת בהסברה דלקמן בפנים ששוים הם.

[82]   אור חדש דף לו.

[83]   באר משה סי' ס סעיף יד.

[84]   משפטי עוזיאל מה"ת לד,ב. וראה יסודי ישורון מערכת נר שבת שמביא שמצוה לעשות הנרות כרוכים בשבת ויו"ט.

[85]   ציץ אליעזר ח"א כ,יב.

[86]   כף החיים תרעג,יט.

[87]   ח"ב סי' שכו. והטענה שעפ"ז: יסודי ישורון מערכת נר שבת.

[88]   וראה לקמן ב/ 5 פירוש המהר"ל בפסול אבוקה. גם לפי דבריו אין כאן בעיה של אבוקה. אבל ראה שם שדבריו לא נתקבלו להלכה.

[89]   מאורי אש צה ואילך.

[90]   הסיבה שלא עסקו בשאלה זו היא לכאורה משום שקשה להבעיר כפיס עץ באופן שלא יהיה אבוקה, ועי' רש"י שבת כ,ב שפירש "שוכא דארזא": "דלא חזי לפתילה אלא למדורה."

[91]   צ"ע: למה לא יחשיב השפופרת כפתילה עכ"פ לענין זה, אף אם לא לענין המדובר לעיל ב/ 3?.

[92]   באר משה שם סי' נט,ח.

[93]   וראה לעיל הע' .45

[94]   שאלה זו אינה ענין לדברי הבאר משה משתי סיבות:

      א – בבאר משה שמרבה לדבר על העדר המציאות של חשמל (ראה להלן ג \4) קשה לומר שיחשיבו בדרך כלל כחומר בוער, כדברי הרשז"א.

      ב – הוא אינו טוען שאין האור שואב שום דבר, אלא שאין כאן שום דבר.

[95]   נר מצוה, הוצ' יהדות (בני ברק, תשל"ב) עמ' כד,ד.

[96]   יתכן שחסר עוד פרט המבואר במהר"ל: "האש שורף כל השמן" הקרוב אליו. ראשית, לפי דברי הרשז"א המובאים לעיל שרק התיל נוטל חלק בהבערה; ושנית, לפי המבואר להלן שכל הזמן נעשית אש חדשה. אלא שנראה שאין זה עיקר בדברי המהר"ל. העיקר הוא שהפתילה תהיה המושכת.

[97]   מאורי אש עמ' 192.

[98]   נתיבות עולם נתיב התורה סוף פי"ח. ולכאורה אין לערב דעתו זו עם דעתו הנזכרת לעיל ב \5, עי' לעיל הע' 76.

[99]   ראה בעיקר אב"נ או"ח סי' תק ודברי חסד לאברהם המובאים שם; לקוטי שיחות ח"ה עמ' 445.

[100] לכאורה מהספרים העוסקים בנושא משמע שכששמים את הנרות על שולחן, אין השולחן נחשב ככלי לנר, כיון שאין הוא מיוחד לנר. לפי"ז יש מקום לחקור בטיבו של בית הנורה, שאינו עשוי במיוחד לחנוכה.

[101] לקוטי שיחות ח"ה עמ' 445 בהערה. ועוד צ"ע בבירור כוונת הדברים שם.

[102] רא"ש סוס"י ז; רי"ו נ"ט ח"א; שו"ע או"ח תרעה,ב.

[103] דבר אליהו סי' סג.

[104] הפרדס שבט תשי (שנה כד חוב' ה) סי' כז.

[105] פקודת אלעזר סי' כג.

[106] הפרדס כסלו תשי (שנה כד חוב' ג) סי' טז.

[107] באר משה שם נח,ב לענין ארצות הברית. לכאורה הדבר תלוי במידה מסויימת במדינות ובמקומות השונים.

[108] באר משה שם נח,ה וכמה פעמים כעין זה במאמרו.

[109] בענין החיוב בעשיית מעגל חשמלי דנו הפוסקים מטעם מוליד. היו פוסקים שרצו לאסור מטעם שמוליד זרם בהחוטים (בית יצחק שם, ועוד), והיו שרצו לומר שמכיון שאין הזרם נראה לחושים ההלכה איננה מתחשבת בזה (צל"ח החדש קונ"א למאמר א; תשובת הרב נתן לוין, אב"ד רישא ועוד). ואולי זוהי כוונת הבאר משה. נוסף על כך שאין ברור כך מדבריו, קשה להבין דברי הפוסקים הנ"ל בכללותם:

      א. החשמל כן נרגש לחושים. הנוגע בחשמל ירגיש זאת בוודאי.

      ב. גם אם לא: האם אפשר לא להתחשב בדבר בלתי נרגש שתוצאותיו מורגשים, ולא עוד אלא שמסדרים אותו להביא לידי תוצאות אלו?

      ג. הכח החשמלי הוא דבר שאדם יכול למדדו – האם לא נתחשב בו?

      ד. ברמב"ם (יסוה"ת ז,ז) ביאר מה שלא מתחשבים בדברים שאין גישה לאדם: "ובדברים האלו וכיוצא בהן נאמר הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו, ונאמר כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב". כשתחום ה"נגלות", מה שהאדם "יראה", התרחב – האם עדיין נמשיך להחשיב התופעות כ"נסתרות" וכ"לבב", ולא נתייחס אליהם?

[110]  משנה סוכה כט,ב וגמ' לא,ב; שו"ע או"ח תרמט,ג.

[111]  עדיין יש לומר: במקום שאמרו "כתותי מיכתת שיעוריה" אמרו, ולא במקום אחר. ועוד: לא כל חסרון באיכות יעשה חסרון בכמות, אלא רק חסרון הלכתי ולא חסרון מציאותי.

[112]  ירושלמי תרומות סוף פי"א. ויש שאסרו להדליק, עי' אנציקלופדיה תלמודית ערך חנוכה עמ' שלא.

[113] שב יעקב ח"א סי' נ; תורת חסד סי' ס.

[114] ולכאורה קל וחומר: בשב יעקב ובתורת חסד מדובר על הדין של "כתותי מיכתת שיעוריה" שבדרך כלל בכוחו לעקור את המציאות; כאן אינו עוקר המציאות, כי סוף סוף הנר דולק. כל שכן בנידון דידן, שכל הבעיה היא מציאותית ולא דינית, והנר בסופו של דבר דולק. וזהו דלא כסברה הפוכה שכתב הבאר משה שם. בבאר משה הביא ראיה לדבריו מדברי התורת חסד, ששם מצא כתוב שבנר חנוכה לא שייך כתותי מיכתת שיעוריה, כי השיעור אינו בעצם אלא רק "די שיהא נראה לאנשים שמצויים אז". ממלים אלו הביא ראיה שהחומר הבוער צריך להיות דבר נראה, דבר ממשי. דומה שפירושם האמיתי של דברי התורת חסד הוא כמבואר בפנים: לפני היות "דבר רוחני" כחשמל, מה בא התו"ח לשלול באמרו "שיהא נראה", הרי ברור שלא בא לשלול שמן מכוסה וכיו"ב? על כרחך שפירוש דבריו הוא אחת מהשתים: או שיהיה דבר קיים במציאות, אף שלהלכה אינו – והרי גם חשמל דבר קיים הוא; או שההדלקה תהיה נראית לאנשים (פרסומי ניסא, אור). כך אכן צוטט התו"ח בכמה מקומות, ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך חנוכה עמ' שלב; המועדים בהלכה עמ' רא והערה 37.

[115]  ראה לדוגמא לעיל הע' 14.

[116] ראה מאורי האש עמ' צו; החשמל בהלכה ח"ב בהערה בסוף פ"ג.

[117] ראה ים הגדול או"ח סי' לב; משפטי עוזיאל מהדו"ק או"ח סי' ז.

[118] ידועה הטעות המבהילה שטעו בענין הדלקת נר חשמלי ביו"ט ע"פ טעות זו.

[119] ראה בארוכה בספר מעשה וגרמא בהלכה.

[120] וראה בארוכה החשמל בהלכה א, ח ועוד

[121] הר צבי שם. וראה הר צבי יו"ד סי' קמג ועוד.

[122] מאורי אש עמ' 192 ואילך.

[123] לכאורה צע"ק, כי כמה דברים נפרדים כאן:

      א. הדלקה או הנחה – בכך עוסקת הגמרא "הדלקה עושה מצוה";

      ב. פועל או נפעל – בכך עוסקים דברי הרצ"פ פרנק לענין חש"ו, והערות 9, 39;

      ג. אור או גם איכות מסויימת לדבר המאיר – בכך עסקנו לעיל בהערות 14, 61, 64.

[124] כך נראים דבריו שבדבר אליהו סי' סג.

[125] סי' תרעג ס"ק יט.

[126] הר צבי שם. אולי כדבריו בקול תורה שנה ג (ה) חוברות א-ב תרצ"ד, י-יא תרצ"ה. וראה הערה 132.

[127] ביסודי ישורון העיר עליו "אין הנדון דומה לראיה, שהרי כאן אצור הוא כח החשמל אלא שבפתחו הכפתור הזרם בא, ודמה לממציא שמן בכדי שישרף הנר." ולכאורה זה כלול בדברי המחשיבים הדלקת נר חשמלי כמעשה ולא כגרמא. וראה בספר החשמל לאור ההלכה (הובא ביסודי ישורון שם) שאסור לברך אם יהודים עובדים בתחנת הכח מטעם מצוה הבאה בעבירה, ואכה"מ להאריך בענין זה.

[128] באר משה שם אותיות ג, ז.

[129] הפרדס שבט תש"י (שנה כד) חוב' ה סי' כז.

[130] אחיעזר סי' ס.

[131] סנהדרין עז,ב.

[132] ראה מאורי אש עמ' 13 עד"ז ועמ' 112. וראה מעשה וגרמא בהלכה עמ' 146 שמשוה להלכות אחרות. וכבר שקו"ט בשייכות עניני נזיקין לענינים כגון אלה. ראה גם שו"ת שו"מ תנינא או"ח סי' ה. אבל ראה הר צבי סי' קיד שכתב "אם לחומרא יש לחוש דהוי גרמא."

[133] מאורי אש עמ' 192.

[134] ראה שבת כג,ב וברכות יד,א.

Wrong ACF value

מאמרים נוספים באותו נושא

שם מאמרמחברמקורתאריך פרסוםקישור
תשנ"והרב מאיר וונדר
תשנ"זהרב מאיר וונדר
שם של מ"ב (הקדמה)הרב מנחם פרל
ודיברת ב"ם (הקדמת עורך)הרב ד"ר איתמר ורהפטיג
עירוב תחומין (הקדמה)הרב מנחם פרל
ג"ם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע (הקדמת עורך)הרב ד"ר איתמר ורהפטיג
תש"מהרב מאיר וונדר
תשמ"אהרב מאיר וונדר
תשמ"בהרב מאיר וונדר
תשמ"גהרב מאיר וונדר
תשמ"דהרב מאיר וונדר
תשמ"ההרב מאיר וונדר
תשמ"והרב מאיר וונדר
תשמ"זהרב מאיר וונדר
תשמ"חהרב מאיר וונדר
תשמ"טהרב מאיר וונדר
תש"ןהרב מאיר וונדר
תשנ"אהרב מאיר וונדר
תשנ"בהרב מאיר וונדר
תשנ"גהרב מאיר וונדר
תשנ"דהרב מאיר וונדר
תשנ"ההרב מאיר וונדר
(הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
מחזור-חמה חדש על ציון תאיר (הקדמה)הרב ישראל רוזן
הודו לה' כי טוב (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
"שנותיו כמו דור" (הקדמה)הרב ישראל רוזן
בן שלושים לכח (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
גילוי אליהוהרב ישראל רוזן
כל מלכים שלושים ואחד (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
נדם הל"בהרב ישראל רוזן
ספר תורה לכל מגזר ומגזר?הרב ישראל רוזן
הקדמההרב ישראל רוזן
על הרב אהרן ליכטנשטייןיצחק ברט
הרב אהרן ליכטנשטיין – הפן ההלכתי, בזיקה למכון צומת ולתחומיןהרב ישראל רוזן
ארבעים שנה למכון 'צומת' (הקדמת עורך)הרב ישראל רוזן
ספינת הדגל (הקדמת עורך)הרב איתמר ורהפטיג
"הנה באהל" (הקדמה)הרב מנחם פרל
הספינה ממשיכה (הקדמת עורך)הרב איתמר ורהפטיג
"תזל כטל אמרתי" (הקדמה)הרב מנחם פרל
טל תחייה (דברים לזכרו של הרב יהודה שביב ז"ל)הרב איתמר ורהפטיג
"בן ארבעים לבינה"הרב מנחם פרל
בפתח העשור החמישי (הקדמה)הרב מנחם פרל
על המעלה הט"והרב אורי דסברג
לקדושים אשר בארץ המההרב אורי דסברג
20 שנה למכון צומתהרב ישראל רוזן
ואין שיור רק התורה הזאתהרב ישראל רוזן
אך טוב לישראלהרב אורי דסברג
יובל לישראל – ח"י לתחומיןהרב אורי דסברג
האם יתכן "באג הלכה"?הרב אורי דסברג
שני עשרונים סולתהרב ישראל רוזן
המבוע, הכד והמבועהרב אורי דסברג
המדינה היהודית בצוק העתיםהרב ישראל רוזן
כ"ב אותיות שבתורההרב אורי דסברג
הכרך הכ"גהרב אורי דסברג
כ"ד כתבי הקודש (הקדמה)הרב ישראל רוזן
בינו שנות דור (הקדמה)הרב ישראל רוזן
כ"ה לחי (הקדמה)הרב אורי דסברג
תורה, חברה ומדינה – הילכו יחדיו?הרב ישראל רוזן
וכו' (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
משברי תורה ומדינה?הרב ישראל רוזן
זך למאור ולא למנחות (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
הקדמההרב ישראל רוזן
הקדמות תחומין גמשה מושקוביץ
הקדמות תחומין גהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין המשה מושקוביץ
הקדמות תחומין והרב ישראל רוזן
הקדמות תחומין בהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין שנת השבעהרב אורי דסברג
עשור למכון "צומת"הרב ישראל רוזן
ח' לתחומיןהרב אורי דסברג
צמ"ת – צוותי מדע ותורההרב ישראל רוזן
עושי הספרים – מצדיקי הרביםהרב שאר ישוב כהן
צמת – צוותי מדע ותורה (בשנת הי"ב לקיומו)המערכת
"תחומין" – בצומת התלמוד והמעשההרב אהרן ליכטנשטיין
"בנבל עשור זמרו לו"הרב ישראל רוזן
הקדמת המערכתהרב אורי דסברג
תחומין – סידרה שניההרב ישראל רוזן
ובו תנשא מלכותךהרב אורי דסברג
י"ב מיליםהרב ישראל רוזן
בר מצוה לתחומיןהרב אורי דסברג
פתחון י"דהרב אורי דסברג
ידות לתורההרב ישראל רוזן
המשמעות המטא-הלכתית של הפתרונות ההלכ-טכנייםהרב אורי סמט
"ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה": על דרכו של הרב ישראל רוזן ז"ל בעריכהיצחק ברט
תולדות מינהל הגיורהרב רפי אוסטרוף
בית הדין לגיור במכון צומת – חזון ומעשהרב גדעון פרל
"ואוהב גר" – על בית הדין לגיור במכון צומתד"ר מרים וייטמן
"והוא פלאי"אביה רוזן
טל תחייה (הקדמת עורך ודברים לזכרו של הרב יהודה שביב ז"ל)הרב איתמר ורהפטיג
הראשון לציון, הרב אליהו בקשי-דורון זצ"להרב גדעון פרל
ראש הישיבה – הרב אליעזר נחום רבינוביץ' זצ"להרב ד"ר איתמר ורהפטיג