גולשים יקרים! האתר בהרצה, כלל האישורים התקפים עלו לאתר, מקווים להשלים את התוכן החסר בהקדם - עימכם הסליחה.

תרבות טיולי חו"ל

הרב ישראל רוזן

תחומין

, תש"ס

ראשי פרקים

א. מהי יציאה זמנית?

כל מי שעסק בסוגית יציאה מא"י לחו"ל פתח וסיים בדברי הרמב"ם (הל' מלכים ה,ט; והושמט בשו"ע) שצוטטו גם בריש מאמרו של הר"ש דייכובסקי בקובץ זה:[1]

אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה, או לישא אשה, או להציל מיד הגויים, ויחזור לארץ; וכן יוצא הוא לסחורה.

אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שווה דינר חיטין בשני דינרין. במה דברים אמורים, בשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר. אבל אם היו הפירות בזול, ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס – יצא לכל מקום שימצא בו ריוח. ואף על פי שמותר לצאת, אינה מדת חסידות, שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו, מפני צרה גדולה יצאו, ונתחייבו כליה למקום.

הרמב"ם מבחין בבירור בין ירידה מן הארץ ("לשכון בחו"ל") שהותרה רק אם "לא ימצא מעות ולא במה ישתכר" – ואף זו "אינה מדת חסידות" ומחלון וכליון "נתחייבו כליה למקום" – לבין יציאה זמנית ("ויחזור לארץ").

מהי יציאה זמנית? המלים ברמב"ם "ויחזור לארץ" פירושם, לענ"ד, מיד בתום המשימה שלמענה יצא (וגם המטרות עצמן חייבות להיות זמניות באופיין, וכדלהלן). הביטוי "ויחזור לארץ" איננו זהה לדין "דעתו לחזור" הנזכר בנושאים אחרים, כמו בן א"י הנמצא בחו"ל, ולהיפך, לענין יו"ט שני של גלויות (או"ח תצו,ג), או לענין חיוב במנהגי המקום שיצא ממנו או שנמצא שם (או"ח תסח,ד), ולענינים נוספים.

לענין משמעות "ודעתו לחזור" מצינו בחו"מ (קנו,ז) מצד אחד שיש לכך קציבת זמן, ומצד שני "אפי' שנים רבות":

נהגו הקדמונים שאם אחד נסע מן העיר י"ב חדש וגילה בדעתו שאין דעתו לחזור, אבד חזקתו [="חזקת ישוב" לענין זכויות מסחריות בעיר]. אבל אם לא גילה בדעתו בכך, לא אבד חזקתו עד שלש שנים. ואם גילה שדעתו לחזור, לא אבד חזקתו אפילו בשלש שנים (מהרי"ק שורש קצב).

הוי אומר: יש שיעור י"ב חודש, שבו נשמרות זכויותיו בעיר בכל מקרה גם אם "גילה דעתו שאין דעתו לחזור"; ויש שיעור ג' שנים הנחשב סתמא כאין דעתו לחזור. אך אם "גילה שדעתו לחזור" -בהצהרה או במעשה כלשהו – אפי' לאחר שנים רבות "לא איבד חזקתו".

לענין בן א"י שנמצא בחו"ל האם ינהג יו"ט שני של גלויות, כתב ערוך השלחן (או"ח תצז,ה): "יראה לי דאפילו בא לבדו, אם אין דעתו לחזור עד אחר שנה מיקרי אין דעתו לחזור."  ובמגן-אברהם (תצז,ז) בשם הרדב"ז הביא מבחן נוסף, שאינו תלוי בזמן:

העוקר דירתו עם אשתו מא"י לחו"ל, אעפ"י שדעתו לחזור דינו כמי שאין דעתו לחזור. וכל שאין דעתו לחזור אעפ"י שאשתו נשארת שם [=במקום המקורי] הוי כאין דעתו לחזור.[2]

כאמור, בנדוננו לענין איסור יציאה מן הארץ לא נזכר "ודעתו לחזור", אלא "ויחזור לארץ", דהיינו שמוטל עליו חיוב לשוב מיד בתום המשימה הקצרה, ורק בתנאי זה הותרה היציאה, כנלענ"ד. אמור מעתה, היתר היציאה הוא לתקופה קצרה בלבד.

ב. יציאה שאיפיונה זמני הותרה

נלענ"ד כי לשון הרמב"ם ועניינו מוכיחים שכל יציאה זמנית הותרה, ולאו דוקא לדבר מצוה. בהלכה שצוטטה בראש מאמרנו נאמר: "ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן הגויים ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה." ברור שיש כאן חלוקה לשתי בבות, שמהן הראשונה חשובה יותר,[3] והשניה היא רק בדרגת "וכן". וצריך להבין מאי משמע "לסחורה"?

פשיטא שהיתר "לסחורה" אינו אמור בצרכי פרנסה הכרחית בלבד, אלא גם לעשיית עסקים כנהוג. הוכחה לכך שהרי הכס"מ, הרדב"ז, הגהות מיימוניות ומגדל-עוז ועוד, ציינו כמקור לרמב"ם, המתיר יציאה "לסחורה", את דברי הירושלמי (סו"פ חלק) לענין ישיבה במצרים: "לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה ולפרקמטיא ולכיבוש הארץ." וכך פסק הרמב"ם שם (ח,ח): "מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש ארצות אחרות ואין אסור אלא להשתקע שם."

ברור שהיתר "סחורה" במצרים הוא גם להרווחה, לדבר הרשות ולמותרות, שהרי "אין אסור אלא להשתקע". ועוד, ד"לכבוש ארצות אחרות" ברמב"ם עפ"י הירושלמי בודאי אינו אמור במלחמת מצוה, והרי לפנינו היתר במצרים לדבר הרשות לחלוטין.

מכל מקום צריך להבין מה פשר חלוקת הבבות ברמב"ם בין "לישא אשה וכו'" ובין "לסחורה" בעלמא; ואם הותרה סחורה כל שכן לישא אשה דמצוה?

ונראה לענ"ד לחדש ולומר שהדגש כאן אינו על המצוה שבדבר, אלא כל הסיבות המוזכרות ברמב"ם נושאות אופי זמני מעצם הגדרתן – לישא אשה, ללמוד תורה ולהציל מן הנכרים בעצם הוויתם הרי הם 'קפיצה' למשימה מוגדרת, וזה שורש ההיתר.[4] הרמב"ם לא הזכיר בענין זה את המלים "לדבר מצוה" וכד'. חידושו של הרמב"ם הוא בבבא "וכן" לרבותא, דאפילו "לסחורה" שיש בה חשש להשתקעות יותר מלישא אשה וללמוד תורה ולהציל מן הגוים, אעפ"כ הותרה משום שעדין סיבה זו מוגדרת כארעית, כמו בישיבת מצרים לסחורה, וכמובן התנאי שריר "ויחזור לארץ" מיד בתום המשימה.

הוי אומר: אין הכרח לפרש שהבדל המדרגה בין "לישא אשה וכו'" ובין "לסחורה" הוא במישור ה"מצוה" שבדבר, אלא במישור הזמניות והקביעות.[5]

ג. האם יציאה "לסחורה" הותרה משום דבר מצוה?

אכן האחרונים[6] שדנו בנושא הבינו שהיתרי היציאה הם רק ל"דבר מצוה", ולמעוטי דבר הרשות, ונקטו שגם "לסחורה" נחשב לדבר מצוה על פי דברי הרמ"א (או"ח סוף סי' רמח) לענין היתר הפלגה בים סמוך לשבת:

יש אומרים, כל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה, ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל. ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירה תוך שלשה ימים, כי חשובים הכל לדבר מצוה; ואין למחות בידן, הואיל ויש להם על מי שיסמוכו.[7]

בנידון זה איסור ההפלגה הוא בשל מיעוט עונג שבת, או משום ד"נראה כמתנה לחלל שבת", ולכן צריך את הנימוק "לדבר מצוה" כדי "לאזן", שהרי לדבר הרשות אין מפליגין סמוך לשבת. מאידך גיסא, אפי' ל'מצוה מינימלית' הותרה הפלגה, כמו ראיית פני חבירו, ודי בזה שלא תיחשב ההפלגה פגיעה בעונג שבת ולא כ"מתנה לחלל שבת". משא"כ לענין יציאה זמנית לחו"ל "ויחזור לארץ", מנא לן דבכלל בעינן "דבר מצוה"?

בשו"ע נזכר ענין יציאה מהארץ רק בעקיפין, בהל' חול המועד (תקלא,ד): "ואלו מגלחין במועד… הבא ממדינת הים… והוא שלא יצא מא"י לחו"ל לטייל." ובגמרא שנינו (מועד קטן יד,א):

ואלו מגלחין במועד, הבא ממדינת הים. מתניתין דלא כרבי יהודה. דתניא, רבי יהודה אומר: הבא ממדינת הים לא יגלח, מפני שיצא שלא ברשות. אמר רבא: לשוט – דברי הכל אסור, למזונות – דברי הכל מותר, לא נחלקו אלא להרויחא – מר מדמי ליה כלשוט, ומר מדמי ליה כלמזונות.

וקי"ל כחכמים, שהיתר הגילוח במועד אמור גם ליוצא להרווחה, ולא רק למזונות, וזהו "לסחורה". ומשמע כנ"ל, שההיתר 'לסחורה' אמור גם לעסקים כנהוג, והיינו "להרווחה", ונכלל בזה גם מותרות ולא רק פרנסה הכרחית.

לענ"ד בין לר"י ובין לחכמים היתר הגילוח לא מבוסס על יציאה "לדבר מצוה", אלא דר"י קרי לה "שלא ברשות", ולכן אינו מגלח; ולדעת חכמים יציאה לסחורה ("להרווחה") נחשבת "ברשות". אך לא נזכר שיש בה דבר מצוה, ויוצא "לשוט" נחשב "שלא ברשות", ולכן לכו"ע אינו מגלח.

לפי דרכנו למדנו לענ"ד, דה"ה לענין יציאה מן הארץ: היתר 'סחורה להרווחה' איננו מצד דבר מצוה, אלא בשל הארעיות והזמניות. דון מינה, לכאורה, לכל יציאה ארעית וזמנית באופיה.

ד. אבחנה בטיולי חו"ל בין ביקור לשוטטות

"לשוט" הנזכר לעיל, דנחשב "שלא ברשות", פירשו רש"י: "ולא יצא אלא כדי לשוט בעולם ולראותו". כמובא לעיל, בשו"ע הל' חוה"מ תורגם ענין "לשוט": "לטייל", וכן בהל' שבת לענין הפלגה סמוך לשבת.

ושמא י"ל שמינוח זה פירושו, בשפת ימינו, לשוטט בעולם, לצאת למסע ממושך מסוג השוטטות הנהוגה בקרב בני הנוער, במזרח או במערב, באמריקה, באסיה או באפריקה. הדגש במסעות אלו מושם על עצם השוטטות וההסתובבות בחו"ל אנה ואנה, לספיגת תרבות או מראות, 'התחברות' ולעתים 'התמזגות' אשר הארעיות ממנה והלאה. וכבר ציינו בראש דברינו כי לא מספיק התנאי של "דעתו לחזור" אלא "ויחזור לארץ", והיינו מיד בתום המשימה הארעית באופיה.

אם כנים אנו בחידושנו הנ"ל, דומני שטיול מאורגן לחו"ל, בעיקר קבוצתי, בהחלט נושא אופי של ארעיות, ובדרך כלל זו 'משימה' קצרה – "ויחזור לארץ". אופיים של סיורים אלו בימינו, אפי' אם הם חברתיים ואופנתיים בלבד, שאין בהם שמץ של ניתוק מהארץ; הטיסות המהירות והתקשורת חובקת-תבל מקהות ומבטלות את תחושת ה'יציאה' בעת טיול קצר-מועד.

מאידך גיסא, טיולי שוטטות (מן הסוג של טיולי-המזרח) ללא קביעת מועד חזרה, ללא כרטיס חזור מתוארך, 'עד שיחפץ', – הם יציאה מן הארץ "שלא ברשות", "לשוט", גם אם תמיד "דעתו לחזור". כאמור בראש דברינו, חסר כאן התנאי של "ויחזור לארץ" – מיד בהשלמת המשימה המוגדרת.

גם אם קיים מועד מוגדר לחזרה, אך מדובר ב'שוטטות' ממושכת, נלענ"ד דהוי "שלא ברשות". אולי התבחין יהיה בין מסלול מתוכנן לפרטיו כמשימה מוגדרת לבין טיול בנוסח 'נסתובב ונראה לאן נתגלגל'.

ה. תרבות טיולי חו"ל

אי אפשר שלא לסיים את דברינו בתוכחה נמרצת כלפי תרבות טיולי חו"ל, המתגלגלת לתרבות חו"ל, לרעייה בשדות זרים ולשאיבת השקפות וארחות חיים מבני נכר, מזרח ומערב כאחת. אפי' לפי דברינו המחודשים שאין בטיול קצר ומאורגן מראש לפרטיו משום "איסור יציאה מהארץ" – פשיטא שלא "מידת חסידות" שנו כאן.

צא וראה כמה גזרות גזרו חז"ל כדי להרחיק ישראל מהעמים, משום חתנות ובנותיהם ומשום קירוב הדעת; ואילו טיולי חו"ל משתלבים במגמה הפוכה, המחוזקת ע"י אידאולוגיית 'הכפר הגלובאלי', תרבות תקשורת הלוויינים, ושאר תופעות ומגמות על-לאומיות.

לענין יציאה לחו"ל דן הר"ש ישראלי (חוות-בנימין ח"ג סי' קיד), והתיר אותה למטרה לימודית, על בסיס היתר 'סחורה להרווחה' שברמב"ם. סיכומו הוא:

לא נאסרה אלא יציאה לשם טיול בלבד. וטעמא דמילתא נראה, משום גילוי דעת של החשבת חו"ל… וזלזול במתנת אלקים שהיא ארץ הבחירה… וכיו"ב מצינו לענין 'בל תחנם', שאמרו בגמ' [דהינו איסור נתינת חן]… וע"כ תענוג זה אעפ"י שגם זה אפשר היה לומר שהוא לצורך לא פחות מאשר סחורה דלהרווחה כדי להעשיר, אלא שתענוג זה מחוץ לארץ.

הדגש בדבריו הוא "החשבת חו"ל". זו הבחינה התרבותית והרוחנית המתלווית לאופנה זו.

באורח פרדוקסאלי ניתן לומר, שככל שטיולי חו"ל נעשים קלים וזמינים יותר, וככל שהם משווקים כאופנה המונית – קטן המימד ההלכתי לאיסור יציאה מצד 'החשבת חו"ל' ו'זלזול בארץ חפץ'. מאידך גיסא, גדל הפן השלילי של 'התחברות לתרבות העמים', שזו רעה חולה גם בארצנו. אדרבה, לעתים בילוי של סיור תיירותי בחו"ל עדיף על בילויי "תרבות אנשים חטאים" הפושה גם בארצנו הקדושה.

ו.  סיכום

  1. נ"ל מתוך דברי הרמב"ם, שאין לאסור יציאה לחו"ל המאופיינת בארעיות. היתר "לסחורה" אינו משום "דבר מצוה", אלא בשל אופיה הארעי של מטרת היציאה.
  2. היציאה מותרת אם מתקיים התנאי "ויחזור לארץ", כלשון הרמב"ם. עניינו לענ"ד: מיד בתום המשימה הקצרה והמוגדרת. ביטוי זה שונה מן המושג ההלכתי "ודעתו לחזור" הנזכר בנושאים אחרים, שפירושו אפי' לאחר תקופה ממושכת.
  3. טיול מאורגן לחו"ל, כאשר המסלול מתוכנן ויש כרטיס חזרה עם תאריך מוגדר, אף שאינו מידת חסידות, אין לאסרו.
  4. שוטטות בחו"ל היא יציאה "שלא ברשות", בהעדר התנאי של 'משימה ארעית קצרה ומוגדרת'.
  5. תרבות טיולי חו"ל, המשתלבת במגמת התחברות לתרבות נכר – פסולה מצד עצמה.

[1].    האיסור לא נזכר במפורש בשו"ע (שאין בו הלכות מלכים וכיו"ב) ורק נרמז בהל' חוה"מ כדלהלן.

[2] .   נחלקו גדולי זמננו: הרב עובדיה יוסף ביחוה-דעת ח"ג סי' לה מסכם: "שליחי המוסדות הנמצאים בחו"ל באופן זמני, ודעתם לחזור בתום תקופת שליחותם לארץ ישראל, והדבר ידוע מראש שתקופת שליחותם נמשכת שנה או יותר, כל עוד הם נמצאים בחו"ל עליהם להתנהג לגמרי כבני חו"ל לענין קדושת יום טוב שני של גליות, בין להקל בין להחמיר, בין בצינעא בין בפרהסיא… אם הסתיים המועד שהוסכם עליו מראש לתקופת שירותם בחו"ל, אלא שעודם משתהים שם משום שלא הספיקו להתכונן לחזור לארץ ישראל, או שאין להם עדיין מחליף, או מכל סיבה אחרת, עליהם להתנהג כבני חו"ל לכל דבר".

      נחלק עליו הר"ש גורן במכתבו למזכירות העולמית של בני עקיבא שפורסם כנספח (ג) לספר צידה לדרך (מכון צומת, תשמח): "השליחים שלנו בחו"ל שנמצאים באופן זמני ודעתם לחזור בתום שליחותם לארץ, ומלכתחילה לא נשלחו ליותר מאשר שלש שנים, אעפ"י שמשתהים שם יותר מזה משום שאין להם עדין מחליף או מכל סיבה אחרת אך שהייתם בחו"ל היא זמנית – אל להם לשמור סדר התפילות של יו"ט שני". וראה עוד שם בצידה לדרך פרק נד,ב.

      ובאגרות-משה (או"ח ח"ד סי' קח) כתב הר"מ פיינשטיין: "בן א"י שנשא בת חו"ל ודעתו לחזור לא"י אחר ערך ב' שנים – חייב לנהוג יו"ט שני כדין בן חו"ל", ועוד שם סי' קט. וראה עוד תחומין י עמ' 364: "ישראלי בחוץ לארץ".

[3] .   גם בהמשך ההלכה, בגבור הרעב, קיימת אבחנת דרגה בין היתר לצאת לבין "מדת חסידות".

[4] .   ואולי יהיה הבדל בין לישא אשה ובין להנשא לאיש, שהרי בדרך כלל (בדורות הקדמונים) האשה הולכת אחר הבעל, ואז המטרה איננה זמנית באופיה. מאידך גיסא, "לישא אשה" – עניינו להביאה לביתו שבכאן, בארץ ישראל.

[5] .   וכדמות ראיה לדבר, דלכאורה מאי נפקא מינה בין "לסחורה" לבין "להציל מן העכו"ם", ששניהם סיבה כלכלית, והרי לא נזכר ב"יוצא להציל" שמדובר בפרנסתו ובמטה לחמו. על כרחך צ"ל, דב"יוצא להציל" פשיטא שהמשימה היא זמנית ומיד בסיומה יחזור, והרבותא ב"לסחורה" היא דלא חיישינן להשתקעות.

[6].    ראה, למשל, במשפט-כהן סי' קמז, דפשיטא ליה ברמב"ם דההיתר הוא לדבר מצוה, וז"ל: "…בישראל [לאפוקי כהן] דאין איסור טומאה י"ל, דאפי' לדבר הרשות מותר [ע"ד לחזור], והנה הרמב"ם כתב מפורש: אסור לצאת מא"י לחו"ל אלא ללמוד תורה או לישא אשה, ועפי"ז לא נדע מקור לדבריו".

[7].    הרמב"ם הזכיר היתר להפליג לדבר מצוה סמוך לשבת (שבת כד,ו; ל,יג) ולא הזכיר "לסחורה".

Wrong ACF value

מאמרים נוספים באותו נושא

שם מאמרמחברמקורתאריך פרסוםקישור
תשנ"והרב מאיר וונדר
תשנ"זהרב מאיר וונדר
שם של מ"ב (הקדמה)הרב מנחם פרל
ודיברת ב"ם (הקדמת עורך)הרב ד"ר איתמר ורהפטיג
עירוב תחומין (הקדמה)הרב מנחם פרל
ג"ם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע (הקדמת עורך)הרב ד"ר איתמר ורהפטיג
תש"מהרב מאיר וונדר
תשמ"אהרב מאיר וונדר
תשמ"בהרב מאיר וונדר
תשמ"גהרב מאיר וונדר
תשמ"דהרב מאיר וונדר
תשמ"ההרב מאיר וונדר
תשמ"והרב מאיר וונדר
תשמ"זהרב מאיר וונדר
תשמ"חהרב מאיר וונדר
תשמ"טהרב מאיר וונדר
תש"ןהרב מאיר וונדר
תשנ"אהרב מאיר וונדר
תשנ"בהרב מאיר וונדר
תשנ"גהרב מאיר וונדר
תשנ"דהרב מאיר וונדר
תשנ"ההרב מאיר וונדר
(הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
מחזור-חמה חדש על ציון תאיר (הקדמה)הרב ישראל רוזן
הודו לה' כי טוב (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
"שנותיו כמו דור" (הקדמה)הרב ישראל רוזן
בן שלושים לכח (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
גילוי אליהוהרב ישראל רוזן
כל מלכים שלושים ואחד (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
נדם הל"בהרב ישראל רוזן
ספר תורה לכל מגזר ומגזר?הרב ישראל רוזן
הקדמההרב ישראל רוזן
על הרב אהרן ליכטנשטייןיצחק ברט
הרב אהרן ליכטנשטיין – הפן ההלכתי, בזיקה למכון צומת ולתחומיןהרב ישראל רוזן
ארבעים שנה למכון 'צומת' (הקדמת עורך)הרב ישראל רוזן
ספינת הדגל (הקדמת עורך)הרב איתמר ורהפטיג
"הנה באהל" (הקדמה)הרב מנחם פרל
הספינה ממשיכה (הקדמת עורך)הרב איתמר ורהפטיג
"תזל כטל אמרתי" (הקדמה)הרב מנחם פרל
טל תחייה (דברים לזכרו של הרב יהודה שביב ז"ל)הרב איתמר ורהפטיג
"בן ארבעים לבינה"הרב מנחם פרל
בפתח העשור החמישי (הקדמה)הרב מנחם פרל
על המעלה הט"והרב אורי דסברג
לקדושים אשר בארץ המההרב אורי דסברג
20 שנה למכון צומתהרב ישראל רוזן
ואין שיור רק התורה הזאתהרב ישראל רוזן
אך טוב לישראלהרב אורי דסברג
יובל לישראל – ח"י לתחומיןהרב אורי דסברג
האם יתכן "באג הלכה"?הרב אורי דסברג
שני עשרונים סולתהרב ישראל רוזן
המבוע, הכד והמבועהרב אורי דסברג
המדינה היהודית בצוק העתיםהרב ישראל רוזן
כ"ב אותיות שבתורההרב אורי דסברג
הכרך הכ"גהרב אורי דסברג
כ"ד כתבי הקודש (הקדמה)הרב ישראל רוזן
בינו שנות דור (הקדמה)הרב ישראל רוזן
כ"ה לחי (הקדמה)הרב אורי דסברג
תורה, חברה ומדינה – הילכו יחדיו?הרב ישראל רוזן
וכו' (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
משברי תורה ומדינה?הרב ישראל רוזן
זך למאור ולא למנחות (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
הקדמההרב ישראל רוזן
הקדמות תחומין גמשה מושקוביץ
הקדמות תחומין גהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין המשה מושקוביץ
הקדמות תחומין והרב ישראל רוזן
הקדמות תחומין בהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין שנת השבעהרב אורי דסברג
עשור למכון "צומת"הרב ישראל רוזן
ח' לתחומיןהרב אורי דסברג
צמ"ת – צוותי מדע ותורההרב ישראל רוזן
עושי הספרים – מצדיקי הרביםהרב שאר ישוב כהן
צמת – צוותי מדע ותורה (בשנת הי"ב לקיומו)המערכת
"תחומין" – בצומת התלמוד והמעשההרב אהרן ליכטנשטיין
"בנבל עשור זמרו לו"הרב ישראל רוזן
הקדמת המערכתהרב אורי דסברג
תחומין – סידרה שניההרב ישראל רוזן
ובו תנשא מלכותךהרב אורי דסברג
י"ב מיליםהרב ישראל רוזן
בר מצוה לתחומיןהרב אורי דסברג
פתחון י"דהרב אורי דסברג
ידות לתורההרב ישראל רוזן
המשמעות המטא-הלכתית של הפתרונות ההלכ-טכנייםהרב אורי סמט
"ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה": על דרכו של הרב ישראל רוזן ז"ל בעריכהיצחק ברט
תולדות מינהל הגיורהרב רפי אוסטרוף
בית הדין לגיור במכון צומת – חזון ומעשהרב גדעון פרל
"ואוהב גר" – על בית הדין לגיור במכון צומתד"ר מרים וייטמן
"והוא פלאי"אביה רוזן
טל תחייה (הקדמת עורך ודברים לזכרו של הרב יהודה שביב ז"ל)הרב איתמר ורהפטיג
הראשון לציון, הרב אליהו בקשי-דורון זצ"להרב גדעון פרל
ראש הישיבה – הרב אליעזר נחום רבינוביץ' זצ"להרב ד"ר איתמר ורהפטיג
לדמותו של מו"ר הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"להרב ד"ר איתמר ורהפטיג
משה (מושקו) מושקוביץ ז"להרב מנחם פרל
הרב גדעון פרל זצ"להרב זאב וייטמן
"בסיעתא דשמיא" – לדמותו של הרב חיים מאיר דרוקמן זצ"להרב אלישיב הכהן
"כי הם חיינו" – לדמותו של הרב מרדכי שטרנברג זצ"להרב שי סימינובסקי
הקדמות תחומין אהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין דהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין בהרב ישראל רוזן
הקדמות תחומין ההרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין דמשה מושקוביץ
הקדמות תחומין והרב איתמר ורהפטיג
סימני גאולההרב צבי יהודה הכהן קוק
על לימוד הקבלההרב שלמה אלישיב
ארגמןשלמה משה שיינמן
אמונה שלימה בביאת המשיחהרב חיים ישראל שטיינר
סנהדרין עכשיוהרב משה צוריאל
הוספת מזמור הודאה בתפילה על שיבת ציון בדור האחרוןהרב בניהו ברונר
תמימי דרך – לזכרם של ירון ואפי אונגר הי"דהרב אורי דסברג
הרב חיים יעקב גולדוויכט ז"להרב ישראל רוזן
הרב חיים דוד הלוי ז"ל – רשימת מאמריוהרב חיים דוד הלוי
זבולון המר ז"להרב ישראל רוזן
הרב משה צבי נריה ז"להרב משה צבי נריה
הרב גדליה פלדר ז"להרב פרופ' נחום א' רבינוביץ
ר' דב רוזן ז"להרב ישראל רוזן
ברכות לראשון לציון (הרב עמאר)הרב ישראל רוזן
גילוי אליהו – הרב מרדכי אליהו ז"להרב ישראל רוזן
הרב אורי דסברג ז"למשפחת דסברג
עריכה מונחית קורא: על דרכו של הרב אורי דסברג ז"ל בעריכהיצחק ברט
"כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" – הרב אהרן ליכטנשטיין ז"ליצחק ברט
"ישראל אשר בך אתפאר"צבי רייזמן
פועלו של הרב ישראל רוזן ז"ל בשדה הציבוריהרב משה קליין
מקדש, קרבנות, מלוכה ועודהרב אברהם יצחק קוק
חידוש העבודה בזמן הזההרב יוסף יחיאל אלבום
הצורך בייחוס כהונה לחידוש העבודההרב יוסף יחיאל אלבום
קיום מצוות מחצית השקל בכסף של ימינוהרב יהושע פרידמן
אבני החושן היו חבויות בתוכוהרב יוסף יחיאל אלבום
מעמד הלויים בעבר בהווה ובעתידהרב אברהם צבי רבינוביץ
ה"מתיבתא ללויים" וניגוני המקדשהרב ד"ר דניאל מאיר וייל
מערכות האש על המזבחהרב יחזקאל פוגל
הקטרה במזבח באמצעות גזהרב יהושע פרידמן
אומנות גדולה היתה שםד"ר יוסף וייס
"בא וראה כמה גדול כחן של כהנים…"ד"ר חיים צבי שראל
פיטום הקטרתהרב שלמה מן ההר
עץ האפרסמון שבקטורתד"ר זהר עמר
ניסוך המים בימינואליצור סגל
ניסוך המים בזמן הזהאיתמר ורהפטיג, אליצור סגל, הרבנים יעקב הילדסהיים
מקום שילוחו של השעיר ביוהכ"פהרב מאיר קוז'ניץ
קרבן גוי לשם שמיםהרב אליצור סגל
מהותם של ימות המשיחהרב יהודה שביב
גאולה ומקדש (ראיון)הרב אברהם א' כהנא שפירא
גאולה ותשובההרב עמית קולא
הצורך בכוונה בטבילה בשביל לעלות להר הביתהרב הלל בן-שלמה
הכניסה להר הבית על פי תשובת הרדב"זטוביה שגיב שקרקה
הכנסת ארנק להר הביתהרב הלל בן-שלמה
אכילה בהר הביתהרב יוסף יחיאל אלבום
חליצת הנעליים על הר הבית או יחפנות?הרב יוסף יחיאל אלבום
הכנסת כלב נחייה לרחבת הכותל המערביהרב שמואל רבינוביץ
הצעת אזורי תפילה בהר הבית בזמן הזההרב זלמן קורן
אזורי התפלה בהר הביתהרב מרדכי אליהו
בניית בית כנסת בהר הבית בימינוהרב יצחק שילת
הכותל המערבי – אבניו והעמידה לידוהרב שלמה משה עמאר
כניסת טמאים לחלל שער וורןהרב שמואל רבינוביץ
שיפוצים ותיקונים בכותל המערביהרבנים אביגדר נבנצל, מנשה קליין (הקטן), שלמה משה עמאר, שמואל רבינוביץ'
חובת גניזת אבני הכותל המערביהרב דוד לאו
כניסת נכרי למקום המקדשהרב מנחם גנק
שיבוץ אבני הר-הבית בבניןהרב אברהם א' כהנא שפירא
תכשיט מאבני הר הביתהרב שמואל רבינוביץ
האם המקדש צריך להיות המבנה הגבוה ביותר בירושליםהרב הראל דביר
זכר למקדש בבתי הכנסת העתיקים בא"יאשר גרוסברג
שיור אמה על אמה בלתי מסויידים זכר לחורבןיונתן דון-יחייא
מקדש יחזקאלעטרה גור
נשים במצוות הציבור – בניית המקדש כמשלהרב יהודה שביב
חיוב נשים בבנין בית המקדשאיתם הנקין
מקדש ומלךהרב ד"ר איתמר ורהפטיג
שערי העזרההרב שלמה מן ההר
שער יכניההרב משה צבי נריה
הלשכות בבית המקדשהרב שלמה מן ההר
איתור תחומי הר הבית ומקום המקדשאשר גרוסברג
אורך האמה על פי ממצאי השטח בהר הביתהרב אלקנה ליאור
סמכות הנביא בקביעת מקומו של בית המקדשיואב פרנקל
למקדש היתה צורת יתדפרופ' אשר זליג קאופמן
המקדש נתון בדרוםטוביה שגיב שקרקה
שתי אמות מידה בהר הבית ובמקדש השניהרב זכריה דור-שב
איתור מקום המקדש ע"פ מבטו של אגריפס השניטוביה שגיב שקרקה
סלעים ומים לזיהוי מקום המקדש בהר הביתטוביה שגיב שקרקה
שתי אמות מידה בהר הבית ובמקדש השניהרב זכריה דור-שב
למידות הר הבית והמקדש (תגובה)הרב זלמן קורן
זמנו של המקדש במסכת מידותיהושע פלג
מנין הגיעו מים למקדש?מיכאל בן-ארי
הטכניקה של שאיבת המים במקדשד"ר דניאל וייל
מה נורא המקום הזההרבנות הראשית לישראל
עשיית דגם המשכן וכליו מחומרים סינטטייםהרב שאול ישראלי
הארון ואביזריוהרב בצלאל נאור
חזרת ארון ברית ה' בבנין הבית השלישיהרב מנחם סליי
המזבח, הכבש והנסכיםאשר גרוסברג
מידות מזבח העולהגרשון אינגבר
מזבחות קדומים בארץ ישראלדוד שטיינמץ
בניית מזבח מאבן סינטטיתמשה גרינהוט
השולחן וכליוד"ר שלום קלמן
מנורת המקדש – צורתה וכיוון עמידתהד"ר עלי טל-אור, הרב יוסף י' אלבוים
מצות מקדש בהלכות הרמב"םהרב יהודה שביב
דעת מרן הראי"ה קוק על בנין ביהמ"ק בימינוהרב אליצור סגל
חובת בנין ביהמ"ק בימינוהרב אליצור סגל
מקום שרפת הפרה האדומה בהר הזיתיםהרב יונתן אדלר
הנחיות לגידול פרה אדומההרב עזריה אריאל
הכנת אפר פרה אדומה בהעדר סנהדריןהרב עזריה אריאל
הכנת אפר פרה אדומה במדינת ישראלהרב אורי סמט
ניסוי מדמה של שריפת פרה אדומהפרופ' זהר עמר
חתימת הברכות בהר הביתהרב הלל בן-שלמה
עלייה לרגל בזמן הזה – בהלכה ובמנהגי הדורותשמשון הכהן נדל
שימוש באמצעים טכנולוגיים במעמד הקהלאברהם בורשטין
אפרסמון והלכותיוד"ר זהר עמר
מידות גיאומטריות מינימליות בגדרי מצוותגרשון אינגבר
מדידות טכניות מול ראיה חזותית – ריבוע התפליןגרשון אינגבר
ה-p החז"ליצבי שפלטר
על מחשב בשרות מצות תלמוד תורהד"ר הלל וייס
יש ששים ריבוא אותיות לתורה – האמנם?ד"ר משה כ"ץ
מלח סדומית – מהות, הפקה והלכהד"ר ישראל רוזנסון, פרופ' ישראל זק
מלח סדומית מופק מים-המלחאורי צבי בן-נון
כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותהפרופ' פינחס אלפרט
בשביל ארבעה דברים מאורות לוקיןהרב יצחק יהודה רוזן
תורשה בפרשת יעקב והכבשיםפרופ' יהודה פליקס
באר אחאב ומערת פמייסהרב יואל בן-נון וחנן אשל
התחדשות התורה בכל יוםר' שלמה זלמן שרגאי
אמנות וצניעותהרב דוד אברהם ספקטור
ממסמכי הרבנות הראשית משנות קום המדינההרב שמואל כ"ץ
השתנות הטבעים כפתרון לסתירות בין דת למדעד"ר דניאל מלאך
אסטרונומיה ואסטרולוגיה במשנת הרמב"םדרור פיקסלר
חפירות ארכיאולוגיות בשילה (מקום הבמות)הרב יהודה גרשוני
סירי בישול מנוקבים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בי-םאשר גרוסברג
בניית דגם המשכן בשילההרב נחמיה טיילור
פסיקה הלכתית על סמך ממצאים ארכיאולוגייםהרב יונתן אדלר
"מקווה על גבי מקווה" מימי המרידות ברומאים שהתגלה בהרודיוןאשר גרוסברג, ד"ר דוד עמית, פרופ' אהוד נצר, רועי פורת
מציאות של הלכה בצד מציאות עובדתיתהרב שלמה דיכובסקי
בליעה ופליטה בכלים לאור תוצאות המבחן המדעיהרב ד"ר דרור פיקסלר, הרב יאיר פרנק
על דרכו ומשנתו של הרמב"םהרב יוסף קאפח
דת ומדע במשנת הרמב"םהרב גדעון קפלן
והלכה כר"ח נאההרב יחזקאל פייגלין
שיעורי תורה על פי שיטת הרמב"ם ומנהג תימן הקדוםפרופ' זהר עמר
אורך האמה על פי ממצאי השטח בהר הביתהרב אלקנה ליאור