גולשים יקרים! האתר בהרצה, כלל האישורים התקפים עלו לאתר, מקווים להשלים את התוכן החסר בהקדם - עימכם הסליחה.

שימוש בכירות גז בעלות מנגנון בטיחות ביום-טוב

הרב יצחק ברט

תחומין

, תשע"א

ראשי פרקים

בבתים יהודיים רבים, נוהגים לבשל ביום-טוב באמצעות כירות גז. החל מחודש אפריל 2004, חובה לצייד את כל מכשירי הבישול הביתיים הצורכים גז המשווקים בישראל באביזר בטיחות המגן על חיי הצרכנים.[1] האם מותר להשתמש ביום-טוב בכירות הגז העומדות בתנאי הבטיחות החדשים?

א. מבנה כירות הגז החדישות

השימוש בכירות בישול הפועלות על גז נעשה בשני שלבים: בשלב הראשון פותחים את כפתור הגז, ובשלב השני – מיד אחר כך – מבעירים (באמצעות מצת חשמלי או גפרור) להבה, הממשיכה לדלוק כל עוד זרימת הגז ממשיכה. בכירות אלה, קיימת סכנה שלהבת האש תיכבה מסיבה כלשהי, ואילו הגז ימשיך לזרום. אם דליפת הגז תימשך זמן ממושך, כל ניצוץ עלול להבעיר את הגז הדולף ולגרום לפיצוץ.[2]

כדי למנוע סכנה זו, מחייב התקן הישראלי החל מחודש אפריל 2004 להתקין בכירות הגז הביתיות מנגנון המונע דליפות גז. בדרך כלל, מנגנון זה עושה שימוש בעיקרון פיסיקלי הנקרא "האפקט התרמואלקטרי" (או "אפקט סיבק", על שם המגלה שלו – Thomas Johann Seebeck), הקובע שכאשר קיים הפרש טמפרטורות בין קצוות של חומר מוליך, נוצר מתח ביניהם. לכן, כאשר מחממים שתי מתכות מחוברות ("צמד תרמי"), כל אחת מהן מגיעה לטמפרטורה שונה מעט, ונוצר ביניהן מתח חשמלי. בכירות שמותקן בהם מנגנון זה, קבוע קפיץ המונע מצינור הגז להישאר פתוח. הצינור נותר פתוח רק כל עוד לוחצים על כפתור הגז ופותחים אותו באופן מכאני. עם זאת, כאשר להבת האש בוערת, הצמד התרמי מתחמם, נוצר בו מתח חשמלי, ואלקטרומגנט מותיר את צינור הגז פתוח באופן חשמלי. אם להבת האש נכבית בטעות, הצמד התרמי מתקרר, המתח החשמלי נפסק (לאחר מספר שניות), האלקטרומגנט מפסיק את פעולתו והקפיץ סותם את צינור הגז.

השימוש בכירות אלה דומה לשימוש בכירות הגז הישנות, אולם בשינוי אחד. בכירות הישנות, לאחר שמסובבים את כפתור הגז, צינור הגז נפתח באופן קבוע וניתן להבעיר את האש. בכירות החדשות, צינור הגז נותר פתוח רק אם לוחצים על הכפתור, ועל כן לאחר סיבובו יש להמשיך ללחוץ עליו עד שהלהבה תישאר בוערת.[3] כאמור, אם להבת האש נכבית מסיבה כלשהי, צינור הגז נסתם בצורה אוטומטית וזרימת הגז נפסקת מאליה.

ביום טוב מותר להעביר אש, ואין גם כל איסור בפתיחת כפתור גז. לכן, בכירות הישנות לא היתה כל בעיה לפתוח את כפתור הגז ביום טוב ולהבעיר את הלהבה באמצעות העברת אש מגפרור דולק. אולם בכירות העומדות בתנאי תו התקן החדש, הבערת הלהבה מביאה מיד לסגירת מעגל חשמלי ולשינוי מצבו של אלקטרומגנט.[4]

הפעלת מכשיר חשמלי בשבת או ביום-טוב כרוכה בשתי בעיות שונות: הראשונה – עצם סגירת המעגל החשמלי; והשנייה – ביצוע הפעולה שהמכשיר החשמלי מבצע. בענייננו, המעגל החשמלי רק מותיר את צינור הגז פתוח, ואין בכך כל איסור בשבת. לכן, האיסור (אם קיים) מתמקד בסגירת המעגל החשמלי בלבד, בדומה להפעלת מכשירים חשמליים אחרים, דוגמת מאוורר, שאינם מבצעים מלאכה האסורה בשבת.

האם מותר אפוא להשתמש בכירות אלה ביום טוב?

ב. מכשירי אוכל נפש ביום טוב[5]

הגמרא בביצה (כח,ב) עוסקת בעשיית מלאכה לצורך מכשירי אוכל נפש ביום טוב:

אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד; ר' יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש. מאי טעמא דתנא קמא? אמר קרא: "הוא לבדו יעשה לכם" – הוא ולא מכשיריו. ור' יהודה: אמר קרא "לכם", "לכם" – לכל צרכיכם… הא כתיב "הוא"? אמר לך: כתיב "הוא" וכתיב "לכם", ולא קשיא; כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יו"ט, כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט.

להלכה, נחלקו הראשונים כיצד לפסוק (ראו: שער-הציון תקט,א), ונחלקו המפרשים בהבנת שיטות הרי"ף והרמב"ם (ראו: בית-יוסף או"ח סי' תקט; באור-הלכה סי' תקט ד"ה אותו). בעקבות מחלוקת זו, נחלקו האחרונים אף בהבנת פסק השולחן-ערוך. מצד אחד – בראשית הלכות יו"ט (או"ח תצה,א) הקל השו"ע ופסק במפורש כרבי יהודה:

כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב, חוץ ממלאכת אוכל נפש וחוץ מהוצאה והבערה, וכן מכשירי אוכל נפש שלא היה אפשרות לעשותם מאתמול.

אולם מצד שני – בראשית סי' תקט, העוסק במכשירי אוכל נפש, פסק השו"ע להחמיר כתנא קמא, וחלק עליו הרמ"א:

שפוד שנרצף, אע"פ שהוא יכול לפשטו בידו, אין מתקנין אותו. הגה: ודוקא שיוכל לצלות בו בלא תיקון. אבל אם אינו יכול לצלות בו כך ונשבר ביום טוב, מותר לתקנו. ואין מורין כן לרבים, שלא יבואו לתקן גם כן בנשבר מערב יום טוב. והוא הדין לכל מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב.

האחרונים הציעו כמה הצעות לביאור הסתירה בדברי השו"ע:

א.  הבחנה בין תיקון גמור לתיקון שאינו גמור: המשנה-ברורה (תקט,ו) ביאר שהשו"ע פסק כרבי יהודה להקל, אולם החמיר בתיקון שיפוד ביו"ט, "דזהו בכלל תיקון כלי גמור, דאסור אף למאן דמתיר במכשירי אוכל נפש". מהבאור-הלכה (ד"ה אותו) נראה שהאיסור הוא רק בשפוד, כיוון שתיקונו הוא טרחה יתירה, אבל מותר ביו"ט לערוך תיקון שאינו גמור בדברים אחרים, שתיקונם קל יותר (אם א"א היה לעשותו מערב יו"ט). ולכן מותר לתפור עופות ביו"ט כדי למלאם בבשר וביצים (שו"ע או"ח תקט,ג).

ב.   הלכה כרבי יהודה אך אין מורין כן, פרט לדברים הכרחיים לאוכל-נפש: ערוך-השולחן (או"ח תצה,כה; תצה,לד) ביאר שכיון שבגמרא (ביצה כח,ב) מובא שהלכה כרבי יהודה אולם אין מורין כן לרבים, פסק השו"ע באופן עקרוני כרבי יהודה, אולם החמיר בהשלכות המעשיות של שיטתו. הדבר היחיד שהתיר השו"ע במפורש הוא גריפת תנור וכיריים, כיוון "שזהו מניעה להאוכל נפש ממש, שא"א לאפות בלא זה, ולכן מותר". לשיטתו, כותב ערוך-השולחן: "וכיון דרק אין מורין כן אבל לדינא הלכה כרבי יהודה, יכול היחיד להקל בשעת הדחק".

ג.   שלושה סוגי מכשירי אוכל נפש: הב"ח (או"ח סי' תקט ד"ה ומ"ש והרמב"ם) הביא את דברי הרמב"ן (מלחמות ה', ביצה יא,א מדפי הרי"ף, ד"ה אמר), שכתב כך:

אף על פי שנפסקה הלכה כרבי יהודה, לא סמכו עליה לגמרי, אלא –

  • שבאותן הדברים שהם עיקר מכשירי גוף האוכל, כגון גריפת התנור, התירו לגמרי במקום דלא אפשר דלא יחרוך, שאם אתה מחמיר עליו לפנים מן שורת הדין אתה מונעו לגמרי משמחת יום טוב.
  • ודברים שאינן עיקר אוכל נפש אלא שהם צריכין, כגון כיבוי הבקעת שלא יתעשן הבית במקום שצריך לאכול שם, או כיבוי הדליקה משום איבוד כלי תשמישו שאוכל בהם, אסורין לגמרי בין להורות בין לעשות בהן מעשה…
  • ודברים שהם מכשירי אוכל נפש אלא שאין צריכין כל כך, כגון סכין שמדה שאפשר בשאלה, שהרי מצויין לכל… מותר על ידי שינוי, דכיון דאפשר בשינוי לא שרינן ליה בענין אחר, אלא שאין מורין משום דשכיחי ולא אתי לאמנועי משמחת יום טוב.

ג. סגירת המעגל החשמלי שבכיריים ביום טוב

שלושה טעמים עיקריים נתנו האחרונים לאיסור סגירת מעגלים חשמליים בשבת.[6] לדעת החזון-איש (או"ח נ,ט) סגירת מעגל חשמלי בשבת אסורה משום "בונה" ותיקון כלי או משום "מכה בפטיש";[7] לדעת הרב יצחק שמעלקיס (שו"ת בית-יצחק יו"ד, השמטות לסי' לא) סגירת מעגל אסורה משום "הולדת זרם חשמלי";[8] ולדעת הרש"ז אוירבך (שו"ת מנחת-שלמה ח"א סי' ט) סגירת מעגל אסורה משום חשש שמא יטעו ויבואו להפעיל בשבת מכשירים חשמליים שהפעלתם כרוכה באיסורים אחרים.[9]

1. א"א להבעיר את האש מערב יו"ט

קודם שנבחן האם סגירת המעגל החשמלי בכירות הגז אסורה לפי כל אחת מהשיטות, נעיר שיש להחשיב את הבערת האש בכירת הגז כמכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב. אמנם ניתן להדליק את האש בערב יום טוב ולהשאירהּ דולקת במשך היום כולו, אולם כיון שיש בכך בזבוז כסף רב, נראה שאין הדבר נחשב כ"ניתן לעשותו מערב יום טוב". בדומה לכך כתב בספר שמירת-שבת כהלכתה (שש"כ ב, הע' ו[10]):

והא דלא הצריכו גם להחם מים מבעוד יום ולהשאירם על גבי האש, והרי טעמם אינו פג, שמעתי מהגרש"ז אויערבך זצ"ל, דמכיון שיש בכך משום הוצאת כסף (כשהגז או החשמל דולקים כל הזמן)… משום כל אלה מותר להחם אף ביום טוב ואף בלא שינוי…

ראיה לכך ניתן אולי להביא מדברי הרמב"ם (הל' שביתת יום טוב ד,א), שכתב:

אין מוציאין את האש… שלא הותר ביום טוב אלא להבעיר מאש מצויה; אבל להמציא אש אסור, שהרי אפשר להמציא אותה מערב יום טוב.

הרי שלדעת הרמב"ם המצאת אש חדשה לא נאסרה משום מוליד, אלא כיון שהיא מכשירי אוכל נפש שניתן לעשותם מערב יום טוב. ובכל זאת, אף לשיטתו מותר להעביר אש מאש מצויה, ואין אומרים שניתן היה להשאיר את האש השנייה דלוקה מערב יום טוב (ראו: שו"ת אבני-נזר או"ח ח"ב סי' תח אות ד). מסתבר שדבר זה אינו נחשב "ניתן לעשותו מערב יום טוב", בגלל הטרחה המרובה והפסד הממון הכרוכים בהשארת כמה נרות או כירת גז דולקים במשך כל החג.

2. האיסור משום "בונה" מדאורייתא

לכאורה, אף לשיטת השו"ע, לפי כל שלוש השיטות שהבאנו בהגדרת מכשירי אוכל נפש שנאסרו ביו"ט, סגירת המעגל החשמלי בכירת הגז מותרת ביו"ט לשיטת החזון-איש:

א.  הבחנה בין תיקון גמור לתיקון שאינו גמור: קשה לומר שסגירת מעגל חשמלי נסתר, שאיננה גורמת לעשיית שום פעולה האסורה ביום טוב, היא "תיקון כלי גמור" שנאסר.[11] ודאי גם שאין בסגירת המעגל הזו, הנעשית ממילא ובלא פעולה אקטיבית של האדם, משום "טרחא יתירה" שבגללה אסרו תיקון שיפוד ביו"ט.

ב.   הלכה כרבי יהודה אך אין מורין כן, פרט לדברים הכרחיים לאוכל-נפש: סגירת המעגל שבכיריים דומה לגריפת תנור וכיריים, שאי אפשר לבשל בלעדיה, ולכן אין לאוסרה ביו"ט.[12] מעבר לכך, כיון שלדעה זו נפסק להלכה כרבי יהודה ורק אין מורין כן לרבים, נראה שאין לאסור סגירת מעגל חשמלי נסתר, שרוב האנשים כלל אינם מודעים לקיומו. נראה גם שאין כל חשש שאנשים המודעים לקיומו של מעגל זה ולכך שמותר לסוגרו ביו"ט, יבואו להקל בסגירת מעגלים אחרים ביו"ט.

ג.   שלושה סוגי מכשירי אוכל נפש: הדלקת האש בכיריים היא ודאי "עיקר מכשירי גוף האוכל", המותרת לכתחילה כאשר א"א לעשותה מערב יום טוב, ואף מורים כן לרבים. זאת ועוד: החשש "שאם אתה מחמיר עליו לפנים מן שורת הדין אתה מונעו לגמרי משמחת יום טוב", שבגללו כתב הרמב"ן שהותרו דברים אלו, רלוונטי מאוד לענייננו, שכן אם נאסור את הדלקת האש בכירות הגז החדשות, קרוב לוודאי שאנשים יימנעו לגמרי מלבשל ביו"ט ולא יטרחו לבשל על גזייה וכד'.

ואכן, מצינו באחרונים שכתבו במפורש שסתירה אגב הבערת אש לבישול הותרה ביום טוב. הגמרא (ביצה לב,א) כותבת שלדעת רבי יהודה אסור להסיק את האש בשברי כלים משום איסור מוקצה, אך מותר להסיקהּ בכלים שלמים. על כך הקשה המגן-אברהם (תקא,יג): הלא הסקת האש בכלים שלמים מביאה לשבירתם, ומלאכת "סותר" לא הותרה ביו"ט? ותירץ המגן-אברהם:

ולי נראה דקושיא מעיקרא ליכא, דהבערה גופה אב מלאכה היא והותרה לצורך, הוא הדין סתירה. ונהי דאסור לבקע כלי לצורך אוכל נפש, היינו משום דמלאכה בפני עצמה היא.

וביאר במחצית-השקל:

רוצה לומר, דהא בשעת הבערה הותרה אב מלאכה דהבערה כיון דהוי צורך אוכל נפש, ומה לי אי עושה באותה שעה מלאכה אחת או שתיים, דהיינו הבערה וסתירה?![13]

סברה דומה מובאת בערוך-השולחן (או"ח תקא,יג):

קיימא לן דמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים, דכלים מותרים בטלטול ואינם מוקצים… ואי משום דמבטלן מכלי ביום טוב והוי כסותר – יש לומר דאין בניין וסתירה בכלים. ואף על גב דבסימן שי"ד נתבאר דסתירה גמורה יש גם בכלים – זהו בסתירה ממש, אבל כי משתמש לצורך אוכל נפש ביום טוב – לא גרע משארי מלאכת אוכל נפש, כשאינו סותר ממש בידיו; דהוא עושה ההבערה, והסתירה ממילא נעשה.

והוא הדין לענייננו, שהאדם מבעיר את האש וסגירת המעגל החשמלי נעשית ממילא ובאותו הזמן ולצורך אוכל נפש, ובניין מעין זה הותר ביום טוב כשאי אפשר לעשותו מערב יום טוב.[14] ודאי שאם משתמשים בחגז, ומכוונים את זמן בעירת הגז עוד בטרם הדלקתו, יש סיבה נוספת להתיר את סגירת המעגל החשמלי, שהרי באופן כזה הבניין הוא רק בניין לשעה, והמעגל עתיד להיפתח תוך זמן קצוב עם כיבוי האש.

3. האיסור משום הולדת זרם חשמלי

כאמור, לדעת רבי יצחק שמעלקיס, סגירת מעגל חשמלי בשבת אסורה משום "הולדת זרם", ומעין איסורי "מוליד" אחרים שנאסרו בשבת (הולדת ריח, הולדת מים וכד').

על פני הדברים, ברור שאיסור מוליד קיים גם ביום טוב, וברור שהוא חל אף על מכשירי אוכל נפש, שהרי כל האיסור להדליק אש חדשה הוא משום מוליד (ביצה לג,ב).[15] ואכן, מצינו שאסור להוליד גם ריח ביום טוב: "אסור לסחוף כוס מבושם על הבגדים, משום דמוליד בהן ריחא" (רמ"א או"ח תקיא,ד), "ואפילו בגד שמריח כבר אין ליתן עליו כדי שיריח יותר" (משנ"ב שם,כו).

זאת ועוד: הט"ז (תקב,א) כתב שאסור להוליד ביו"ט אפילו לצורך אוכל נפש, שכן "לא התירה התורה אוכל נפש אלא לתקן מה שיש כבר בעולם, אלא שלא היה ראוי לאוכלה בלא התיקון, כמו בישול ואפיה. אבל להמציא ולהוליד שיהיה אוכל נפש, דהיינו יש מאין, זה לא התירה התורה."[16]

אמנם, מאותן סיבות שראינו לעיל שיש להתיר את הדלקת הכיריים למ"ד שסגירת מעגל אסורה משום "בונה", מסתבר שיש להתיר את הדלקת הכיריים אף אם סגירת מעגל אסורה משום "מוליד". כזכור, סגירת המעגל בכיריים היא "עיקר מכשירי גוף האוכל" והיא נעשית ממילא אגב הבערת האש, ולכן מסתבר שהיא מותרת.

והא ראיה: כאמור לעיל, מותר להסיק אש בכלים שלמים ואסור להסיקהּ בשברי כלים משום שהם "נולד". והנה, כאשר מסיקים את האש בכלים שלמים, הכלים נשברים באש ונולדים שברי כלים, ומדוע אין בכך איסור "מוליד"?[17] אלא ודאי, בדומה לאמור לעיל, כאשר הולדת השברים נעשית ממילא אגב הבערת האש, אין בה איסור; וגם כאשר הולדת הזרם החשמלי נעשית ממילא אגב הדלקת הכיריים, היא מותרת.[18]

טעם נוסף להתיר את סגירת המעגל בענייננו, למ"ד שסגירת מעגל אסורה משום "מוליד", הוא שהאדם אינו מתכוון לסגירת המעגל ולהולדת הזרם החשמלי. הגמרא בשבת קלד,א מתירה לצלות "בישרא אגומרי" ביום טוב – כלומר, לצלות בשר על גבי גחלים, למרות שהשמנונית נוטפת ומכבה את הגחלים; והגמרא בביצה כג,א מתירה גם "לעשן פירות על גבי גחלים, מידי דהוי אבישרא אגומרי".[19] האחרונים כתבו שמותר לעשן פירות ביו"ט רק כדי להתקינם לאכילה, אך לא כדי להוסיף בהם ריח (שו"ע או"ח תקיא,ה). מכאן למד שו"ע הרב (או"ח תקיא,ז), שחכמים לא גזרו על הולדת ריח ביו"ט כאשר האדם אינו מתכוון להולדת הריח, אף שהולדת הריח היא ודאית ("פסיק רישיה"). מעין זה, כתבו גם המגן-אברהם (תקיא,י) וערוך-השולחן (או"ח תקיא,ט): "ומשום מוליד ריחא ליכא, שאין כוונתו להוליד ריח רק להכשיר אוכלין". נראה אפוא שאף בענייננו, כיון שהאדם אינו מתכוון להולדת הזרם החשמלי, אלא רק להדלקת האש לצורך תיקון המאכל, סגירת המעגל מותרת לכתחילה.[20]

4. האיסור משום החשש שמא יטעו

כאמור לעיל, לשיטת הרש"ז אוירבך סגירת מעגל חשמלי בשבת אינה אסורה משום "בונה" או "מוליד", אלא רק מחשש שמא אנשים יטעו ויבואו להפעיל בשבת גם מכשירים חשמליים המבצעים מלאכה אסורה (למשל: להדליק נורה חשמלית – פעולה האסורה גם משום "מבעיר").

לשיטה זו, מובן שיש להתיר את סגירת המעגל שבכיריים. הבערת האש בכיריים מאש דולקת מותרת ביום טוב כשלעצמה, ורוב האנשים כלל אינם יודעים שבהבערת האש הם גורמים גם לסגירת מעגל חשמלי. בנוסף, הבערת האש נעשית באופן שונה מבימות החול (בהעברת אש מאש דולקת, ולא באמצעות המצת החשמלי), ועל כן אין חשש שאנשים ילמדו מכך להתיר סגירת מעגלים חשמליים אחרים. נוסיף את שכתבנו לעיל, שאם נאסור בישול בכירי גז, אנשים לא יטרחו לבשל בגזייה וכד', ויימנעו לחלוטין מבישול ביו"ט. ראויה אפוא מצוַת שמחת יו"ט מדאורייתא שתגבר על החשש שמביא הרב אוירבך.

ד. מסקנות

1.   סגירת מעגל חשמלי אסורה בשבת וביו"ט משום "בונה", משום "מוליד זרם" או משום חשש שמא יבואו להשתמש גם במכשירים חשמליים המבצעים מלאכה אסורה.

2.   לדעת הרמ"א, מכשירי אוכל נפש שאי אפשר היה לעשותם מערב יום טוב – מותר לעשותם ביום טוב. בהבנת שיטת השו"ע נחלקו האחרונים, והבחינו בצורות שונות בין מכשירי אוכל נפש שמותר לעשותם ביו"ט אם אי אפשר היה לעשותם מערב יום טוב לבין מכשירי אוכל נפש שאף במצב זה אסור לעשותם ביו"ט.

3.   מכשירי אוכל נפש שניתן לעשותם מערב יום טוב, אולם הדבר כרוך בהפסד מרובה – נחשבים כמכשירי אוכל נפש שלא ניתן היה לעשותם מערב יום טוב.

4.   בכירות הגז החדשות מותקן מעגל חשמלי המופעל אוטומטית עם הבערת האש, שתפקידו להשאיר את צינור הגז פתוח כל עוד להבת האש בוערת. נראה שלדעת כל הפוסקים, מותר ביום טוב להבעיר אש בכיריים אלו, אף שהבערת האש גורמת ממילא לסגירת המעגל החשמלי.[21]

5.   כמובן, אסור להשתמש ביום טוב במצת החשמלי המותקן בכיריים, אלא יש להעביר את האש מאש דולקת. על כן, אם המצת החשמלי מופעל בלחיצה על כפתור הגז, יש לנתק את הכיריים מהחשמל לפני יום טוב, כדי למנוע את הפעלתו ביום טוב.[22]

ה. נספח מאת הרב ישראל רוזן:

 היתר התקן הגז מטעמים אחרים

 נושא הדלקת אש בכיריים עם התקן הבטיחות שנדון במאמרו של ר' יצחק ברט עלה על שולחן מכון 'צומת' לקראת חגי תשרי תשע"א. לאור החשיבות ו'הצלת הרבים', היפכתי 'בזכות' והעליתי במצודתי להיתרא מן הטעמים הבאים.

העליתי את טיעוניי דלהלן על שלחנם של ארבעה פוסקים חשובים והסכימו להיתרא. הלא המה הרב יהושע נויבירט, הרב זלמן-נחמיה גולדברג, הרב אשר וייס והרב אביגדר נבנצל.

1.  מבחינת ה'תוצאה'

תוצאת הפעולה החשמלית היא הישארות השסתום פתוח. בהקשר זה הכח החשמלי שנוצר ע"י חיישן הטמפרטורה לא מחולל שום דבר חדש אלא רק שומר על המצב הקיים, שבו השסתום שנפתח מיכנית ע"י האדם נשאר על עמדו ולא נסגר. תוצאה כזו איננה בכלל 'בונה', 'מכה בפטיש' או 'מוליד' (שהם המלאכות הרלבנטיות לפעילות חשמלית) שמשמעותן עשייה חיובית, ולא שמירת מצב נוכחי.

ראיה להגדרה עקרונית זו, ששמירת מצב אינה כלום מבחינת הל' שבת, יש להביא מן המשנה (שבת קנא,ב): "קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה, לא שתעלה אלא שלא תוסיף". וכן מן המשנה המתירה צידת צבי ע"י המשכת מצב כליאתו. וראו באריכות במאמרי בתחומין כז (עמ' 63 ואילך) 'המשכת מצב במלאכות שבת'.

2.  מבחינת יצירת הכח החשמלי

הנקודה היותר בעייתית איננה התוצאה אלא עצם יצירת הכח החשמלי. לכאורה יצירתיות זו יכולה להיחשב מלאכה כלשהי.

נלע"ד שיש מקום להתיר זאת בצירוף הנסיבות הבאות:

  • יצירת הכח החשמלי היא בדרך 'גרמא' בלבד. כל תוצאה המתרחשת ע"י שינוי טמפרטורה, והאדם רק איפשר זאת ע"י פעולה כלשהי שגרמה בסופו של דבר לשינוי בטמפרטורה, נחשבת גרמא. כך נפסק בקשר לדלת מקרר (ושאר אמצעי חימום וקירור שיש בהם תרמוסטט), שהרי האדם פותח דלת ומחמם את חלל המקרר, והתרמוסטט יחוש בכך לאחר זמן ויבצע פעולה חשמלית.

גם בחיישן הגז שלפנינו האדם אמנם מבעיר בידים את הלהבה, וזו פעולה המותרת ביו"ט (בדרך של העברת אש מאש). ע"י העברת הבערה זו מתחמם חיישן הנמצא בסביבה. כאשר הטפרטורה תעלה, בתוך זמן קצר, ייוצר הפרש טמפרטורה בין שתי מתכות ומצב זה ייוצר מתח חשמלי לפי חוקי הפיסיקה.

הוי אומר: מבחינת האדם אין כאן פעולה ישירה ביחס ליצירת החשמל (כמו למשל אילו היה מסובב דינמו בידים או ברגלים), ואין כאן אפילו מצב של 'אשו משום חציו', שהרי בעת ההבערה אין שום כח חשמלי אפקטיבי שהאדם יצר, ו"מיפסק פסיק גיריה". הוי אומר, לפנינו תוצאה המתרחשת בדרך הגרמא בלבד.

  • המדליק את הלהבה מתכוון להבערה ולבישול המותרים ביום טוב. חימום החיישן ויצירת הכח החשמלי היא תוצאת לוואי, היכולה להיחשב לכל היותר כפסיק-רישא (בדרבנן) דניחא ליה. ומכיון שמדובר בצורך יו"ט יש לדון לקולא מצד פסיק-רישא בדרבנן.
  • אם כל איסור חשמל הוא רק גדר 'מוליד' (ולא בונה, כדעת החזו"א) פעולת האדם מותרת מצד נוסף, שכן אין איסור 'מוליד' כשנעשה ממילא, מעין מה ששנינו (שבת נא,ב) "אין מרזקין לא את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו מימיו, אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש". הגדרת 'מוליד' קשורה לפעולה ישירה בידים ולא ממילא. [23]

[1].       ראו: הודעת הממונה על התקינה במשרד התמ"ת, http://tiny.cc/teken_gas.

[2].       ביום 30.3.2006 דווח באתר ynet: "פיצוץ עז אירע הבוקר בבניין רב קומות בשכונת נווה שאנן בחיפה. שתי קומות קרסו, אחד הדיירים נפצע קשה מאד, בין הפצועים קל גם חמישה ילדים. מכבי האש מעריכים: הפיצוץ אירע מדליפה של גז בביתו של אחד מדיירי הבניין, כתוצאה מקרע בצינור גז או ברז שהושאר פתוח" (http://tiny.cc/dlifat_gas). זוהי דוגמא לסכנה העצומה שבגללה הוחלט על קביעת התקן החדש כתקן מחייב.

[3].       בחלק מהכירות, הפעלת המצת נעשית בלחיצה על הכפתור המווסת את הגז, ולא בלחיצה על כפתור נפרד. בכירות אלה, הפעלת המצת ופתיחת צינור הגז נעשות בפעולה אחת (לחיצה על כפתור הגז). כמובן, אם רוצים להשתמש בכירות אלה ביום טוב, יש לנתקן מהשקע החשמלי לפני כניסת המועד, כדי שלחיצה על וסת הגז לשם פתיחת ברז הגז לא תגרום להפעלת המצת החשמלי ולהבערת אש אסורה.

[4].       כשם שהבערת להבת הגז כרוכה בסגירת מעגל, כך גם כיבוי הלהבה כרוך בפתיחת מעגל. למרות זאת, לא נדון להלן בשאלת הכיבוי של להבת הגז ביום טוב, וזאת משתי סיבות: הראשונה – הדיון שיובא להלן בעניין ההדלקה נכון גם לעניין הכיבוי (ואף בקל-וחומר, שכן איסור פתיחת מעגל חשמלי בשבת הוא קל יותר, לרוב הדעות, מאיסור סגירת מעגל חשמלי); והשנייה – הכיבוי צריך להיעשות ממילא באופן לא-ישיר (באמצעות חגז וכד'), שכן כיבוי אש באופן ישיר אסור ביום טוב, וממילא גם פתיחת המעגל אינה נעשית באופן ישיר.

[5].    ראו בעניין זה: הרב יהודה פריס, "כיבוי ביום טוב לצורך אוכל נפש", תחומין יח מעמ' 304.

[6].    בדרך אגב נעיר שיש מהאחרונים שהתירו הדלקת נורה חשמלית ביום טוב. אמנם, להלכה פסקו רוב רובם של האחרונים שסגירת מעגל חשמלי אסורה אף ביום טוב, ושהדלקת נורה חשמלית היא הדלקת אש חדשה האסורה ביום טוב (ראו: פסקי-תשובות תקב,ב).

[7].       ליתר ביאור, ראו: שו"ת מנחת-שלמה ח"א סי' יא; שו"ת ציץ-אליעזר ח"ג סי' טז וח"ו סי' ה-ו; הרב ישראל רוזן, "שינוי זרם חשמלי בשבת", תחומין כו מעמ' 83; הרב יעקב אריאל ופרופ' יוסף ישורון, "מוליכי-על במעגלים חשמליים בשבת", תחומין יח מעמ' 277; פרופ' זאב לב, "המיקרוגל בהלכה", תחומין ח מעמ' 21.

      לכאורה, ניתן היה להשוות בין סגירת מעגל לשיטת החזון-איש לבין הכשרת כלי או טבילתו, שאף הם תיקון הנעשה בגוף הכלי מבלי שנעשה בו שינוי ממשי. אולם טבילת כלים נאסרה בשבת רק משום "מחזי כמתקן" (שו"ע או"ח שכג,ז; תקט,ז), ואף ליבון כלי או הגעלתו ביום טוב נאסרו רק משום "מחזי כמתקן" (שו"ע או"ח תקט,ה). נראה אם כן שאין להשוות ביניהם לבין סגירת מעגל לשיטת החזון-איש, שכן לדעתו סגירת מעגל חשמלי היא תיקון של ממש ו"בונה" גמור מדאורייתא.

      [לשון החזו"א היא: "שמעמיד את חוטי החשמל על תכונתם, שיזרום בהם זרם החשמל בתמידות". נמצא שהזרימה המתמדת בחוטים היא חיותם ובנייתם, ואין להשוות זאת לטבילה או להכשרה. – הערת עורך (א.ד.)]

[8].       ליתר ביאור, ראו: הרב חיים עוזר גרודזנסקי, בתוך הדרום ל"ב (תשרי תשל"א); פרופ' זאב לב, "מוליד זרם חשמלי בשבת", תחומין ב מעמ' 35; הערך 'חשמל' באנציקלופדיה תלמודית, כרך יח.

[9].    [הרש"ז אוירבך חשש למעשה גם לדעת הבית-יצחק, לאסור חשמל משום מוליד זרם. כך שמעתי מפיו ומפי תלמידיו. – הערת עורך (י.ר.)]

[10].     לאחרונה ראתה אור מהדורה שלישית לספר שמירת-שבת-כהלכתה, והציטוטים להלן ייעשו ממהדורה זו. במקום שבו ההפניה איננה זהה למהדורה השנייה והשלישית, אפנה לשתיהן (שיכונו להלן שש"כ2 ושש"כ3).

[11].     [החזון-איש שאסר כל הפעלה חשמלית משום 'בונה' כתב במפורש שהכנסת רוח חיים למכשיר והפעלתו נחשבת כתיקון גמור בכלי, ולכן חשש לאיסור דאורייתא ולא רק דרבנן. – הערת עורך (י.ר.)]

      תגובת המחבר: החזו"א אכן סבור שהפעלת מכשיר חשמלי היא בנייה גמורה בשבת, אולם כוונתו היא שאין לראות בזה 'שימוש' או 'בניין לשעה'. מסתבר שגם החזו"א אינו סבור שסגירת מעגל חשמלי היא בנייה מהסוג החמור ביותר, או טרחה יתירה, שרק הם נאסרו לדעת המשנ"ב לצורך מכשירי אוכל נפש ביו"ט.

[12].     סגירת מעגל זה דומה גם לתפירת עופות שממלאין אותם בשר וביצים, המותרת משום "שאין זה תפירה המתקיימת והכרח לאוכל נפש" (ערוה"ש תקט,ט). אף בענייננו, סגירת המעגל החשמלי היא הכרח לאוכל נפש ואיננה מתקיימת, שהרי ברגע שתיכבה האש – המעגל החשמלי ייפתח מאליו.

[13].     וראו בהמשך דברי מחצית-השקל שם, המבחין בין סתירה הנעשית בשעת ההבערה לבין סתירה הנעשית קודם להבערה.

[14].     בדרך אגב נעיר שיש מהראשונים שהתירו מלאכת בונה ביו"ט באופן מוחלט לצורך אוכל נפש ומכשיריו, ואסרו רק משום עובדין דחול. כך כתבו התוס' (שבת צה,א ד"ה והרודה): "תימה לר"י, כיון דמותר לגבן ביו"ט מן התורה… אם כן נפל ביתו ביו"ט יהא מותר לבנותו ביו"ט, דמתוך שהותר בניין לצורך, דמגבן הווי משום בונה כדאמר בסמוך, הותר נמי שלא לצורך, ובלבד שיהא צורך היום לאכול בתוכו שלא יכנו שרב ושמש? ויש לומר דאסור מדרבנן, דהוי עובדא דחול, כי היכי דאסורין טחינה והרקדה ביו"ט."

[15].     אכן, לשיטת הרמב"ם שהובאה לעיל (הל' שביתת יום טוב ד,א), איסור הדלקת אש חדשה ביו"ט אינו משום מוליד, אלא משום שהיא מכשירי אוכל נפש שניתן לעשותם מערב יו"ט. המגיד-משנה ביאר שהרמב"ם לא הזכיר את הטעם של "מוליד" כיון שלשיטתו האש – שאיננה דבר בעל ממשות – אינה יכולה להיחשב כ"נולד", ולדעתו איסור "מוליד" זהה לאיסור שימוש בדבר שנולד ביום טוב. לדעה זו, נראה שגם אין איסור כלל להוליד זרם חשמלי ביום טוב, שהרי גם זרם חשמלי (כמו אש) איננו בעל ממשות. וראה בערוך-השולחן (או"ח תקב,ד) שביאר את דברי המגיד-משנה וכתב "ובאמת סברא גדולה היא… וכן ראוי להורות".

[16].  בספר שמירת שבת כהלכתה מובא שמותר לערות מים חמים ביום טוב על כלים שנדבק בהם שומן, אע"פ שחימום שומן ("אינפנדה") בשבת אסור משום מוליד (שו"ע או"ח שיח,טז). וביאר שם בהערה (שש"כ2 יב,הע' כט; שש"כ3 יב,הע' לא) בשם הרש"ז אוירבך, שכשם שמותר לטגן בשומן ביו"ט, ואין חוששין למוליד ונולד, כך גם מותר לערות מים חמים על כלים המלוכלכים בשומן, שכן "רק המצאת אש והולדת ריח הוא דאסור, מפני שנראה כעושה דבר חדש… שהוא כעין יש מאין". לענייננו, נראה שסגירת מעגל חשמלי (למ"ד שהיא אסורה משום "מוליד") דומה יותר להדלקת אש מאשר לערוי מים חמים על שומן. וראו גם בספר פסקי-תשובות תצה,י, שיש שחלקו על הרב אוירבך ואסרו גם לטגן שומן ביום טוב משום איסור "מוליד".

[17].  [כבר כתב הרש"ז אוירבך (קובץ מאמרים בעניני חשמל בשבת) שאיסור מוליד בשבת נאמר רק לגבי דברים מסויימים (ריח ומים), ולא לגבי דברים אחרים (למשל, חום), ואין אנו מדמים גזירות חז"ל זו לזו – מה שגזרו גזרו, ומה שלא גזרו – לא גזרו. – הערת עורך (א.ד.)]

[18].     ומעין זה הסבירו האחרונים שמותר ליהנות מהאש שהוסקה בכלים שלמים, אע"פ שהכלים נשברו לאחר מכן והאש התלבתה והוּסקה משברי הכלים, שכן "כשמדליק כלי שלם, אע"פ שנתקלקל לסוף, ההנאה באה אח"כ מאליה" (מג"א תקא,יב; ערוה"ש תקא,יד). אכן, שבירת הכלים באש נעשית בגרמא, ולא באופן ישיר.

[19].     על סוגיה זו באריכות, ראו אצל הרב יהודה פריס, לעיל הע' 5.

[20].     אכן, ערוך-השולחן ושו"ע הרב התייחסו להולדת ריח תוך כדי תיקון אוכל נפש, ואילו אנו עוסקים במכשירי אוכל נפש. אולם מלשונם נראה שחכמים לא גזרו כלל על הולדת ריח ביו"ט כאשר האדם אינו מתכוון לזה, בין באוכל נפש בין במכשירי אוכל נפש.

[21].   לעיל הנחנו שסגירת המעגל החשמלי שבכיריים אסורה בשבת. למעשה יש לדון בכך, וזאת מהסיבות הבאות:

א.   מדברי החזון-איש נראה שהוא כלל לא אסר סגירת מעגל חשמלי ופתיחתו, אלא אסר הפעלת מכשיר חשמלי וכיבויו. ניתן להביא ראיות שונות להבנה זו, ואכמ"ל. לפי"ז, יתכן שסגירת המעגל החשמלי שבכיריים אינה יכולה להיחשב להפעלת מכשיר חשמלי, והיא כלל אינה אסורה בשבת.

ב.   במעגל החשמלי שבכיריים זורם תמיד זרם חשמלי קלוש ביותר, שכן תמיד קיים הפרש טמפרטורות זעיר בצמד התרמי. על כן, יתכן שהבערת האש אינה סוגרת מעגל חשמלי, אלא רק משנה את עוצמת הזרם – דבר המותר אף בשבת (ראו: הרב ישראל רוזן, "שינוי זרם חשמלי בשבת", תחומין כו, מעמ' 83).

ג.    הרב אוירבך כתב שאף לדעת החזו"א מותר לאדם לפתוח בשבת מקרר חשמלי, אף שהוא מקרב את הפעלת גוף הקירור, שכן "כיון שלאחר זמן מועט הוא נפסק מאליו, ונמצא שכל בנינו הוא רק לשעה פורתא… לא מסתבר כלל לומר דבכל פעם שהמקרר מתחיל לעבוד חשיב 'בונה' ובשעה שנפסק כאילו 'סותר'" (שו"ת מנחת-שלמה ח"א י,ג). לפי"ז, יתכן שאין איסור גם בסגירת המעגל החשמלי שבכיריים, שכן אף הוא אינו מופעל על ידי מפסק ידני רגיל, ואף הוא מתוקן לסגירה ולפתיחה תכופות אוטומטיות.

[22].   בחודש אדר ב' תשע"א התפרסמה מודעה בעיתונות החרדית, בה נכתב בשם הרב ש"י נסים קרליץ והרב חיים קנייבסקי שבמבערי הגז הביתיים מותקן כיום שסתום ביטחון, העשוי למנוע דליפת גז כשהאש נכבית, וכיון שבכל הבערת אש במבערים אלו "נוצר ע"י החום זרם חשמלי (במעגל) המחזיק את שסתום הביטחון, וזאת אעפ"י שאינו מחובר למערכת החשמל", הרי ש"יש להימנע ביו"ט מלהבעיר את הגז בכיריים אלו, אלא ידליקם מעיו"ט לכל היו"ט". כאמור למעלה, מסקנתנו הינה שונה.

[23].    הערת יצחק ברט: לענ"ד, קשה לומר שסגירת המעגל היא גרמא, שהרי אין הפרש זמן משמעותי בין פעולת האדם (הבערת האש) לבין סגירת המעגל. ועוד, הדרך הרגילה לסגירת המעגל החשמלי היא באמצעות הבערת האש, וכבר כתב הרש"ז אוירבך שגרמא מותרת בשבת רק בצירוף שינוי כלשהו, ומעין הדלקת הנורה במקרר באמצעות פתיחת הדלת שאיננה נחשבת לגרמא (ראו: שו"ת מנחת-שלמה ח"ב סי' כה אות א; שם סי' כו אות ו; מאורי-אש עמ' 144). מאותה סיבה, קשה גם לראות בזה פסיק-רישא, ומעין מה שכתב הרש"ז אוירבך על הדלקת הנורה שבמקרר, "הרי זה חשיב כעושה בבת אחת שתי פעולות – פותח דלת וגם לוחץ ממש על כפתור שמדליק נורה" (שו"ת מנחת-שלמה ח"א סי' צא אות ט).

      תשובת הרב ישראל רוזן: אכן אין כאן הפסק זמן, אבל יש דרך עקיפין הנחשבת לגרמא, כי התחממות המתכת הגורמת אח"כ ליצירת חשמל היא תוצאה תהליכית, מעין כוח כוחו 'מסדר שני'. ההשוואה להדלקת הנורה במקרר אינה נכונה, שכן בפתיחת דלת המקרר, המשחררת מתג ומדליקה נורה, זו פעולה ישירה בידים ואין בה אפילו 'ריח גרמא'. לעומת המצב בענייננו, שבו יש תהליך פיסיקלי שאיננו נעשה ע"י האדם אלא בגרמתו. פתיחת דלת מקרר היא גם לא פסיק-רישא אלא מעשה בידיים שיש לו שתי תוצאות; הדלת נפתחת והנורה נדלקת. לעומת זאת, הפעלת השסתום החשמלי היא בודאי רק בדרגת פסיק רישא ביחס למכוון העיקרי של האדם – פתיחת ברז הגז לצורך הדלקת הלהבה.               

Wrong ACF value

מאמרים נוספים באותו נושא

שם מאמרמחברמקורתאריך פרסוםקישור
תשנ"והרב מאיר וונדר
תשנ"זהרב מאיר וונדר
שם של מ"ב (הקדמה)הרב מנחם פרל
ודיברת ב"ם (הקדמת עורך)הרב ד"ר איתמר ורהפטיג
עירוב תחומין (הקדמה)הרב מנחם פרל
ג"ם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע (הקדמת עורך)הרב ד"ר איתמר ורהפטיג
תש"מהרב מאיר וונדר
תשמ"אהרב מאיר וונדר
תשמ"בהרב מאיר וונדר
תשמ"גהרב מאיר וונדר
תשמ"דהרב מאיר וונדר
תשמ"ההרב מאיר וונדר
תשמ"והרב מאיר וונדר
תשמ"זהרב מאיר וונדר
תשמ"חהרב מאיר וונדר
תשמ"טהרב מאיר וונדר
תש"ןהרב מאיר וונדר
תשנ"אהרב מאיר וונדר
תשנ"בהרב מאיר וונדר
תשנ"גהרב מאיר וונדר
תשנ"דהרב מאיר וונדר
תשנ"ההרב מאיר וונדר
(הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
מחזור-חמה חדש על ציון תאיר (הקדמה)הרב ישראל רוזן
הודו לה' כי טוב (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
"שנותיו כמו דור" (הקדמה)הרב ישראל רוזן
בן שלושים לכח (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
גילוי אליהוהרב ישראל רוזן
כל מלכים שלושים ואחד (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
נדם הל"בהרב ישראל רוזן
ספר תורה לכל מגזר ומגזר?הרב ישראל רוזן
הקדמההרב ישראל רוזן
על הרב אהרן ליכטנשטייןיצחק ברט
הרב אהרן ליכטנשטיין – הפן ההלכתי, בזיקה למכון צומת ולתחומיןהרב ישראל רוזן
ארבעים שנה למכון 'צומת' (הקדמת עורך)הרב ישראל רוזן
ספינת הדגל (הקדמת עורך)הרב איתמר ורהפטיג
"הנה באהל" (הקדמה)הרב מנחם פרל
הספינה ממשיכה (הקדמת עורך)הרב איתמר ורהפטיג
"תזל כטל אמרתי" (הקדמה)הרב מנחם פרל
טל תחייה (דברים לזכרו של הרב יהודה שביב ז"ל)הרב איתמר ורהפטיג
"בן ארבעים לבינה"הרב מנחם פרל
בפתח העשור החמישי (הקדמה)הרב מנחם פרל
על המעלה הט"והרב אורי דסברג
לקדושים אשר בארץ המההרב אורי דסברג
20 שנה למכון צומתהרב ישראל רוזן
ואין שיור רק התורה הזאתהרב ישראל רוזן
אך טוב לישראלהרב אורי דסברג
יובל לישראל – ח"י לתחומיןהרב אורי דסברג
האם יתכן "באג הלכה"?הרב אורי דסברג
שני עשרונים סולתהרב ישראל רוזן
המבוע, הכד והמבועהרב אורי דסברג
המדינה היהודית בצוק העתיםהרב ישראל רוזן
כ"ב אותיות שבתורההרב אורי דסברג
הכרך הכ"גהרב אורי דסברג
כ"ד כתבי הקודש (הקדמה)הרב ישראל רוזן
בינו שנות דור (הקדמה)הרב ישראל רוזן
כ"ה לחי (הקדמה)הרב אורי דסברג
תורה, חברה ומדינה – הילכו יחדיו?הרב ישראל רוזן
וכו' (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
משברי תורה ומדינה?הרב ישראל רוזן
זך למאור ולא למנחות (הקדמת עורך)הרב אורי דסברג
הקדמההרב ישראל רוזן
הקדמות תחומין גמשה מושקוביץ
הקדמות תחומין גהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין המשה מושקוביץ
הקדמות תחומין והרב ישראל רוזן
הקדמות תחומין בהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין שנת השבעהרב אורי דסברג
עשור למכון "צומת"הרב ישראל רוזן
ח' לתחומיןהרב אורי דסברג
צמ"ת – צוותי מדע ותורההרב ישראל רוזן
עושי הספרים – מצדיקי הרביםהרב שאר ישוב כהן
צמת – צוותי מדע ותורה (בשנת הי"ב לקיומו)המערכת
"תחומין" – בצומת התלמוד והמעשההרב אהרן ליכטנשטיין
"בנבל עשור זמרו לו"הרב ישראל רוזן
הקדמת המערכתהרב אורי דסברג
תחומין – סידרה שניההרב ישראל רוזן
ובו תנשא מלכותךהרב אורי דסברג
י"ב מיליםהרב ישראל רוזן
בר מצוה לתחומיןהרב אורי דסברג
פתחון י"דהרב אורי דסברג
ידות לתורההרב ישראל רוזן
המשמעות המטא-הלכתית של הפתרונות ההלכ-טכנייםהרב אורי סמט
"ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה": על דרכו של הרב ישראל רוזן ז"ל בעריכהיצחק ברט
תולדות מינהל הגיורהרב רפי אוסטרוף
בית הדין לגיור במכון צומת – חזון ומעשהרב גדעון פרל
"ואוהב גר" – על בית הדין לגיור במכון צומתד"ר מרים וייטמן
"והוא פלאי"אביה רוזן
טל תחייה (הקדמת עורך ודברים לזכרו של הרב יהודה שביב ז"ל)הרב איתמר ורהפטיג
הראשון לציון, הרב אליהו בקשי-דורון זצ"להרב גדעון פרל
ראש הישיבה – הרב אליעזר נחום רבינוביץ' זצ"להרב ד"ר איתמר ורהפטיג
לדמותו של מו"ר הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"להרב ד"ר איתמר ורהפטיג
משה (מושקו) מושקוביץ ז"להרב מנחם פרל
הרב גדעון פרל זצ"להרב זאב וייטמן
"בסיעתא דשמיא" – לדמותו של הרב חיים מאיר דרוקמן זצ"להרב אלישיב הכהן
"כי הם חיינו" – לדמותו של הרב מרדכי שטרנברג זצ"להרב שי סימינובסקי
הקדמות תחומין אהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין דהרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין בהרב ישראל רוזן
הקדמות תחומין ההרב איתמר ורהפטיג
הקדמות תחומין דמשה מושקוביץ
הקדמות תחומין והרב איתמר ורהפטיג
סימני גאולההרב צבי יהודה הכהן קוק
על לימוד הקבלההרב שלמה אלישיב
ארגמןשלמה משה שיינמן
אמונה שלימה בביאת המשיחהרב חיים ישראל שטיינר
סנהדרין עכשיוהרב משה צוריאל
הוספת מזמור הודאה בתפילה על שיבת ציון בדור האחרוןהרב בניהו ברונר
תמימי דרך – לזכרם של ירון ואפי אונגר הי"דהרב אורי דסברג
הרב חיים יעקב גולדוויכט ז"להרב ישראל רוזן
הרב חיים דוד הלוי ז"ל – רשימת מאמריוהרב חיים דוד הלוי
זבולון המר ז"להרב ישראל רוזן
הרב משה צבי נריה ז"להרב משה צבי נריה
הרב גדליה פלדר ז"להרב פרופ' נחום א' רבינוביץ
ר' דב רוזן ז"להרב ישראל רוזן
ברכות לראשון לציון (הרב עמאר)הרב ישראל רוזן
גילוי אליהו – הרב מרדכי אליהו ז"להרב ישראל רוזן
הרב אורי דסברג ז"למשפחת דסברג
עריכה מונחית קורא: על דרכו של הרב אורי דסברג ז"ל בעריכהיצחק ברט
"כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" – הרב אהרן ליכטנשטיין ז"ליצחק ברט
"ישראל אשר בך אתפאר"צבי רייזמן
פועלו של הרב ישראל רוזן ז"ל בשדה הציבוריהרב משה קליין
מקדש, קרבנות, מלוכה ועודהרב אברהם יצחק קוק
חידוש העבודה בזמן הזההרב יוסף יחיאל אלבום
הצורך בייחוס כהונה לחידוש העבודההרב יוסף יחיאל אלבום
קיום מצוות מחצית השקל בכסף של ימינוהרב יהושע פרידמן
אבני החושן היו חבויות בתוכוהרב יוסף יחיאל אלבום
מעמד הלויים בעבר בהווה ובעתידהרב אברהם צבי רבינוביץ
ה"מתיבתא ללויים" וניגוני המקדשהרב ד"ר דניאל מאיר וייל
מערכות האש על המזבחהרב יחזקאל פוגל
הקטרה במזבח באמצעות גזהרב יהושע פרידמן
אומנות גדולה היתה שםד"ר יוסף וייס
"בא וראה כמה גדול כחן של כהנים…"ד"ר חיים צבי שראל
פיטום הקטרתהרב שלמה מן ההר
עץ האפרסמון שבקטורתד"ר זהר עמר
ניסוך המים בימינואליצור סגל
ניסוך המים בזמן הזהאיתמר ורהפטיג, אליצור סגל, הרבנים יעקב הילדסהיים
מקום שילוחו של השעיר ביוהכ"פהרב מאיר קוז'ניץ
קרבן גוי לשם שמיםהרב אליצור סגל
מהותם של ימות המשיחהרב יהודה שביב
גאולה ומקדש (ראיון)הרב אברהם א' כהנא שפירא
גאולה ותשובההרב עמית קולא
הצורך בכוונה בטבילה בשביל לעלות להר הביתהרב הלל בן-שלמה
הכניסה להר הבית על פי תשובת הרדב"זטוביה שגיב שקרקה
הכנסת ארנק להר הביתהרב הלל בן-שלמה
אכילה בהר הביתהרב יוסף יחיאל אלבום
חליצת הנעליים על הר הבית או יחפנות?הרב יוסף יחיאל אלבום
הכנסת כלב נחייה לרחבת הכותל המערביהרב שמואל רבינוביץ
הצעת אזורי תפילה בהר הבית בזמן הזההרב זלמן קורן
אזורי התפלה בהר הביתהרב מרדכי אליהו
בניית בית כנסת בהר הבית בימינוהרב יצחק שילת
הכותל המערבי – אבניו והעמידה לידוהרב שלמה משה עמאר
כניסת טמאים לחלל שער וורןהרב שמואל רבינוביץ
שיפוצים ותיקונים בכותל המערביהרבנים אביגדר נבנצל, מנשה קליין (הקטן), שלמה משה עמאר, שמואל רבינוביץ'
חובת גניזת אבני הכותל המערביהרב דוד לאו
כניסת נכרי למקום המקדשהרב מנחם גנק
שיבוץ אבני הר-הבית בבניןהרב אברהם א' כהנא שפירא
תכשיט מאבני הר הביתהרב שמואל רבינוביץ
האם המקדש צריך להיות המבנה הגבוה ביותר בירושליםהרב הראל דביר
זכר למקדש בבתי הכנסת העתיקים בא"יאשר גרוסברג
שיור אמה על אמה בלתי מסויידים זכר לחורבןיונתן דון-יחייא
מקדש יחזקאלעטרה גור
נשים במצוות הציבור – בניית המקדש כמשלהרב יהודה שביב
חיוב נשים בבנין בית המקדשאיתם הנקין
מקדש ומלךהרב ד"ר איתמר ורהפטיג
שערי העזרההרב שלמה מן ההר
שער יכניההרב משה צבי נריה
הלשכות בבית המקדשהרב שלמה מן ההר
איתור תחומי הר הבית ומקום המקדשאשר גרוסברג
אורך האמה על פי ממצאי השטח בהר הביתהרב אלקנה ליאור
סמכות הנביא בקביעת מקומו של בית המקדשיואב פרנקל
למקדש היתה צורת יתדפרופ' אשר זליג קאופמן
המקדש נתון בדרוםטוביה שגיב שקרקה
שתי אמות מידה בהר הבית ובמקדש השניהרב זכריה דור-שב
איתור מקום המקדש ע"פ מבטו של אגריפס השניטוביה שגיב שקרקה
סלעים ומים לזיהוי מקום המקדש בהר הביתטוביה שגיב שקרקה
שתי אמות מידה בהר הבית ובמקדש השניהרב זכריה דור-שב
למידות הר הבית והמקדש (תגובה)הרב זלמן קורן
זמנו של המקדש במסכת מידותיהושע פלג
מנין הגיעו מים למקדש?מיכאל בן-ארי
הטכניקה של שאיבת המים במקדשד"ר דניאל וייל
מה נורא המקום הזההרבנות הראשית לישראל
עשיית דגם המשכן וכליו מחומרים סינטטייםהרב שאול ישראלי
הארון ואביזריוהרב בצלאל נאור
חזרת ארון ברית ה' בבנין הבית השלישיהרב מנחם סליי
המזבח, הכבש והנסכיםאשר גרוסברג
מידות מזבח העולהגרשון אינגבר
מזבחות קדומים בארץ ישראלדוד שטיינמץ
בניית מזבח מאבן סינטטיתמשה גרינהוט
השולחן וכליוד"ר שלום קלמן
מנורת המקדש – צורתה וכיוון עמידתהד"ר עלי טל-אור, הרב יוסף י' אלבוים
מצות מקדש בהלכות הרמב"םהרב יהודה שביב
דעת מרן הראי"ה קוק על בנין ביהמ"ק בימינוהרב אליצור סגל
חובת בנין ביהמ"ק בימינוהרב אליצור סגל
מקום שרפת הפרה האדומה בהר הזיתיםהרב יונתן אדלר
הנחיות לגידול פרה אדומההרב עזריה אריאל
הכנת אפר פרה אדומה בהעדר סנהדריןהרב עזריה אריאל
הכנת אפר פרה אדומה במדינת ישראלהרב אורי סמט
ניסוי מדמה של שריפת פרה אדומהפרופ' זהר עמר
חתימת הברכות בהר הביתהרב הלל בן-שלמה
עלייה לרגל בזמן הזה – בהלכה ובמנהגי הדורותשמשון הכהן נדל
שימוש באמצעים טכנולוגיים במעמד הקהלאברהם בורשטין
אפרסמון והלכותיוד"ר זהר עמר
מידות גיאומטריות מינימליות בגדרי מצוותגרשון אינגבר
מדידות טכניות מול ראיה חזותית – ריבוע התפליןגרשון אינגבר
ה-p החז"ליצבי שפלטר
על מחשב בשרות מצות תלמוד תורהד"ר הלל וייס
יש ששים ריבוא אותיות לתורה – האמנם?ד"ר משה כ"ץ
מלח סדומית – מהות, הפקה והלכהד"ר ישראל רוזנסון, פרופ' ישראל זק
מלח סדומית מופק מים-המלחאורי צבי בן-נון
כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותהפרופ' פינחס אלפרט
בשביל ארבעה דברים מאורות לוקיןהרב יצחק יהודה רוזן
תורשה בפרשת יעקב והכבשיםפרופ' יהודה פליקס
באר אחאב ומערת פמייסהרב יואל בן-נון וחנן אשל
התחדשות התורה בכל יוםר' שלמה זלמן שרגאי
אמנות וצניעותהרב דוד אברהם ספקטור
ממסמכי הרבנות הראשית משנות קום המדינההרב שמואל כ"ץ
השתנות הטבעים כפתרון לסתירות בין דת למדעד"ר דניאל מלאך
אסטרונומיה ואסטרולוגיה במשנת הרמב"םדרור פיקסלר
חפירות ארכיאולוגיות בשילה (מקום הבמות)הרב יהודה גרשוני
סירי בישול מנוקבים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בי-םאשר גרוסברג