שימוש בדוד שמש בשבת

נשאלתי: האם מותר להשתמש בשבת במים חמים שהוחמו בדוד שמש. טרם נחקור בשאלה זו מבחינת ההלכה, יש לתת תיאור וציור של המיתקן הזה, ולתאר את תהליך ההתהוות של המים החמים ע"י חימום השמש.

א. רקע עובדתי

המיתקן הזה נערך על גג הבית ומורכב מחלקים שונים: דוד וממולו ערוכים שני קולטים, העשויים מחומר מתכתי בדמות טבלאות ארוכות. בכל קולט ישנם צינורות מקבילים הנקראים "רדיאטור". ממעל לצינורות ישנן טבלאות זכוכית המכסות אותם ושומרות על הצינורות מגשמים מאבק ומרוחות. הצינורות מכוסים בתבנית של פח. החללים של הצינורות ממולאים בצמר סלעים לשם שמירת החום. החום נוצר ע"י הצינורות הקולטים את קרני השמש החודרות דרך הזגוגיות אל הצינורות. מים קרים זורמים מן הדירה בחלק התחתון של הדוד הפנימי (הדוד העומד על הגג משמש כמכסה חיצוני לדוד הפנימי המכיל את המים, והוא מבודד ומכוסה בכל הצדדים בצמר סלעים כדי לשמור על החום), ומשם זורמים לקולט דרך צינור המוביל לקצה הצינור המרכזי בחלק התחתון של הקולט, ומשם לקולט עצמו. המים מתחממים וזורמים לדוד הפנימי בשטח העליון, דרך צינור מיוחד הצמוד ויוצא בחלק העליון של הקולט, הנתון מחוץ לדוד החיצוני ומכוסה בחומר צמר סלעים (ועל החומר הזה ציפוי חומר פלסטי בכדי לשמור על החום). משם נמשך צינור מיוחד המוביל את המים החמים לדירה. הצינור הזה מותקן מחוץ לדוד הפנימי ומבודד בתוך הדוד החיצוני בחומר מיוחד כדי לשמור על חומו. הכל נעשה ע"י לחץ רצוף, המים הולכים רצוא ושוב: בתחילה מים קרים לדוד, ומשם לצינורות ומשם לדוד למעלה, ומשם לדירה דרך צינור מיוחד.

ב. האם גזרו על תולדות חמה

מקור הענין הוא במס' שבת (לח,ע"ב-לט,ע"א) במשנה: "אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל, ולא יפקיענה בסודרין (פירש"י: לא ישברנו על סודר שהוחם בחמה, כדי שתצלה מחומו של סודר), ור' יוסי מתיר. ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה. מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין. אמרו להם חכמים: אם בשבת – כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתיה: אם ביו"ט – כחמין שהוחמו ביו"ט ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה (רש"י: בחול ובאבק דרכים – שהוחמו מכח חמה, ובגמרא מפרש אמאי לא פליג ר' יוסי בהאי. והביאו סילון – מבעוד יום. של צונן – כדי לחממן, דהמים נמשכין ובאין כל השבת. לתוך אמה – של חמי טבריה. אם בשבת – אותן שבאין בשבת)".

ובגמרא (לט,עא) שם: "והא דתנן נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור, ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו, לימא ר' יוסי ולא רבנן? אמר ר' נחמן: בחמה כ"ע לא פליגי דשרי, כי פליגי בתולדות החמה, מר סבר גזרינן תולדות החמה אטו תולדות האור, ומה סבר לא גזרינן (רש"י: בחמה – בשמש. דשרי – דאין דרך בישולו בכך, וחמה באור לא מיחלפא, דליגזור הא אטו הא. בתולדות האור – כגון אם הוחם הסודר הזה באור בתחילה. דאסור – דהוי בישול. תולדות חמה – שהוחם הסודר בחמה. אטו תולדות האור דמאן דחזי סבר תולדות האור נינהו).

יוצא מזה דהפלוגתא היא על תולדות חמה, אם יש לגזור אטו תולדות אור, דלת"ק אסור משום גזירה זו, ולר' יוסי מותר. ההלכה נפסקה כת"ק, כפי שמבואר ברמב"ם (בפ"ט מהל' שבת ע"ב) ובש"ע או"ח (סי' שיח סעיף ג). לפי זה, יש לאסור, לכאורה, את השימוש במים החמים שהוחמו בדוד השמש בשבת, הואיל ולפי תהליך החימום, המים החמים זורמים מהצינורות ששם הם מתחממים על ידי השמש אל הדוד ומתערבים עם מים קרים, והרי המים המעורבים הללו הם תולדה דחמה דגזרינן אטו תולדה דאור, וכמש"כ התוס' שם בד"ה מעשה והביאו סילון, וז"ל: "וכשהיו רוחצים בשבת היו פותחים הנקבים ומתערבין הצוננים בחמים, דהשתא ליכא אלא חדא גזירה אטו חמי האור", א"כ כאן יש לאסור תולדות דחמה מצד גזירה דחמי האור.

ג. כשברור שכאן תולדות חמה אין מקום לגזירה

אולם כשנעיין היטב בסוגיא זו, נמצא שיש מקום להקל בנידון. באמת יש לעמוד על כך שבהוחם בחמה עצמה לא גזרינן, ובתולדה כן גזרינן, וכבטויו הקולע של המאירי במקום: "יפה כח הבן מכח האב", וראה בר"ן בסוגייתנו האומר: "דקס"ד דרבנן דאסרי תולדות חמה כ"ש חמה עצמה, על זה אומרים, בחמה כ"ע לא פליגי דשרי, דאין דרך בשול בכך, וחמה באור לא מחלפא, דלגזרי הא אטו הא".

אלא הענין הוא, שזה תלוי בטעות הרואה והמסתכל, איך הוא מעריך את הענין. אם הוא רואה במפולש, שהחפץ הוחם ממש ע"י החמה, והואיל וידוע שאין דרך בישולו בכך, הרי לא יתיר לעצמו בישול ע"י האור, כי החמה אין לה כל דמיון לאור, וגזירה יכולים לגזור רק בדבר הדומה לעיקר האיסור. משא"כ אם החפץ הוחם בחמה, ואח"כ שמים עליו ביצה או דבר אחר, והוא מתחמם, הרי זה עלול להטעות, ויסבור שיכול לחמם גם על דבר חם שהתהווה מתוך אור, שזה אסור מטעם תולדה דאור, ולפיכך גזרינן. לזה מתכוונים הרש"י והר"ן באומרם: "וחמה באור לא מחלפא דליגזור הא אטו הא", דאלה הם שני דברים מיוחדים, שאי אפשר לטעות ולדמותם יחד. וכשם שמפרשים התוס' על הגמרא דלהלן שמא יטמין ברמץ, וז"ל: "אבל הפקעת סודרין לא גזרו אטו שמא יטמין ברמץ, דסודרין לא דמו לרמץ", והיינו דמילי דלא דמו אהדדי לא גזרינן. וכן יש להצביע על דברי רב האי גאון, שפירש בסוגיא דלקמן על "ולא יטמננה בחול", ששאלה הגמרא: "וליפלוג נמי ר' יוסי בהא? רבה אמר גזירה שמא יטמין ברמץ, ר' יוסף אמר: מפני שמזיז עפר ממקומו. מאי בינייהו? איכא בינייהו עפר תיחוח". ופירש"י: "כלומר תיחוח בעומק, דליכא למיחש למזיז". והרב האי גאון פירש איפכא: דלמאן דאמר גזירה שמא יטמין ברמץ. ליכא, דעפר תיחוח ברמץ. לא מיחלף, אבל למ"ד שמא יזיז עפר איכא. רואים שצריך להיות דמיון שיכול להביא את האדם לידי טעות אפשרית.1ואפשר שלזה התכוון הרמב"ם (בפרק כא ה"א מה' שבת) באומרו: "נאמר בתורה תשבות אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן. ודברים הרבה הן שאסרו חכמים משום שבות, מהן דברים אסורים מפני שהיא דומה למלאכה ועלולים לטעות".

וא"כ בנידון דידן, הרי זה תלוי במבט האדם על כל המיתקן הזה, העומד על הגג נקי מכל, ומסתכל ורואה שהשמש זורחת על כל המיתקן, וכשרואה את זה בודאי לא יעלה בדעתו להשתמש גם בתולדות האור. ואולי לזה כיוון רש"י כאן בפירושו ד"ה אטו תולדות אור: "דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו". אבל אדם שרואה בעצמו, שאין כאן לגמרי תולדות אור, כענין שלפנינו, אין מקום לגזור. ובאמת שמחתי למצא אח"כ שמפרש כן הגאון ר' עזריאל מייזליש ז"ל בספרו "מנורה הטהורה" על הלכות שבת (סי' שיח סק"ג) וז"ל: "ופירש"י, דמאן דחזי סבר דתולדות אור נינהו, ולכך גזר הת"ק, וכוונתו דוודאי אי מאן דחזי ידע דהוא תולדות חמה, ליכא חששא כלל דיבוא להתיר גם תולדות אור, דהא אמרינן דבחמה שרי, משום דמידע ידוע בין בישול האור לבישול דחמה, וממילא גם תולדות אור לא יבאו להתיר, מתוך מה דשרי תולדות חמה, אלא דעיקר החשש הוא דלא ידע כלל דהוא תולדות חמה, אלא סבר דהוא תולדות אור, ושלא אסור כי אם אור ממש אבל תולדות אור שרי". לפי זה בנידון דידן אין איסור וגזירה של תולדות חמה.

ד. שני סוגי תולדות חמה

והנה אנהרינן לעינין בדברי המהרש"ל בתשובותיו (סי' סא), שיש סמך ובסיס גדול לדברינו. הוא דן בשאלה הבאה: בארצות החום, אי שרי לגלגל ביצה על גבי גג רותח, כדי שתצלה, מאחר שהוא תולדות חמה או לא. וכן אי אסור להטמינה בחול או אבק דרכים מבע"י, או אסור בשבת אפילו לגלגל. והשיב על הדבר הראשון להיתירא, ועל השניים האחרים לאיסורא. וטעמו ונימוקו עמו בפירוש כל הסוגיא באופן מחודש כפי דרכו. ומבלי לצטט כל התשובה הרי תמציתה: יש הבדל בין שני סוגי תולדות חמה, האחד הוא בהפקעת הביצה בסודר שהוחם ע"י החמה, שע"ז יש פלוגתא בין ר' יוסי לת"ק, דת"ק סבר שאסור מטעם תולדה דאור, שהרואה יחשוב שהסודר הוחם באור, ור"י סבר שלא גזרינן, וכמ"ש התוס' שהבאנו לעיל (שבת לט,ע"ב ד"ה שמא יטמין ברמץ) וז"ל: "ואטו סודרין שנתחממו באור לא בעי ר' יוסי למיגזר, דאין דרך לחממן כל כך, שלא יהיו נשרפין".

ויש סוג שני, של תולדות חמה כגון: גג רותח שהוחם ע"י החמה, וכן גלגול ביצה באבק וחול שהוחמו ע"י החמה, שלא בדרך הטמנה. בתולדות חמה אלו – גם ת"ק מודה דמותר, הואיל ואין לחוש לתולדה דאור, מפני שהכל רואין שהוחמו בחמה. ולכאורה משמע – אומר המהרש"ל – מדברי הרמב"ם (פ"ט ה"ג משבת) שאין הבדל בין ביצה שהוחמה באבק וחול, שלא ע"י הטמנה, ובין הפקעת הביצה בסודר, שהרי כך לשונו שם: "המפקיע את הביצה בבגד חם, או בחול ובאבק דרכים, שהם חמים מפני השמש אעפ"י שנצלית פטור וכו', אבל גזרו עליהן מפני תולדות האור". הרי, שהרמב"ם מדמה חול ואבק דרכים להפקעת סודרין שאסור מטעם גזירה של תולדות אור, ומשמע שבאבק וחול שלא ע"י הטמנה ג"כ גוזרים משום תולדות האור.

אבל אח"כ הוא דוחה את זה, ואומר שיתכן שמה שכתב הרמב"ם 'אבל גזרו עליהן מפני תולדות האור', לאו דוקא אחול ואבק דרכים קאי, אלא אסודר והדומה לו, וכיילינהו בחד שיטה, משום תחילת דבריו, שכולהו פטורים מפני שתולדות חמה נינהו, אבל לענין איסור יש להם טעם מפני עצמן. ומסתייע בדברי הרא"ש בסוגיא זו, שכתב: "מדפריך מהאי ברייתא דפרך כירה דמגלגלין ביצה ע"ג גג רותח, משמע דאין חילוק בין גלגול ביצה באבק וחול ובין הטמנה, הואיל וחיישינן להזזת עפר, שגם רבה דס"ל שמא יטמין ברמץ, ס"ל גם כר' יוסף מחשש להזזת עפר". ולפי"ז יוצא שבגג רותח מותר בודאי. ואף המהרש"ל נקיט לבסוף בדינא, שרק בגג רותח יש להתיר כפי דעת הרא"ש. ומוסיף, שמה שאמר רשב"ג מגלגלין ביצה על גג רותח, זהו אפילו לת"ק דמתניתין, ולאו דוקא לפי רב יוסי, כפי שסובר הרשב"א ז"ל.

וטעמו ונימוקו עמו – מפני שהגמרא שוקלת וטורה בדברי רשב"ג, ומתפלפלת בדברי רבה ור"י, סימן שהלכה כמותו, וכן מה שהגמרא מביאה החילוק בין רבה ור"י דעפר תיחוח, סימן שהלכתא הוא. ומסתייע גם בדברי הרי"ף, שמביא תוכן הסוגיא ודברי רבה ור"י ומאי בינייהו", ובודאי אליבא דהלכתא, כי זה דרכו להביא רק לפי ההלכה. וכן מסתייע בדברי הירושלמי (שבת פ"ג ה"ג) שז"ל: "תמן אמרין, חמה מותרת, מתניתין פליגי על רבנן דהכא, לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה, שנייא הוא, שהוא עושה חריץ". ז"א: שרק באופן כזה שהוא עושה חריץ, תולדות המחה אסור, אבל בגג רותח דאין בו עפר, דלא חייש לחריץ מותר לכ"ע,גם לרבנן דהכא, דתולדות חמה כה"ג שרי.

והנה יש ולהעיר על דברי המהרש"ל כמה הערות. א. מה שמתחבט בדברי הרמב"ם הכולל אבק דרכים וחול עם הפקעת סודרין, ושמע מזה שגם גג רותח בכלל. לענ"ד אין כל הכרח לפרש כך. להיפך, מכאן ראיה שהרמב"ם ז"ל ס"ל כהרא"ש, שדוקא אבק דרכים וחול אפילו שלא בדרך הטמנה, הרי הוא כהפקעת סודרין, אבל בגג רותח – לא. מתוך שלא מפרט בפירוש איסור גם בגג רותח, משמע שסובר דבגג רותח בלי עפר, חול ואבק דרכים – מותר. ב. מה שמביא שמסתבר שדעת הרי"ף בגג רותח דמותר, מפני שמביא השקלא וטריא של הגמרא לפי רשב"ג, כך מצאתי גם בספר "המנורה הטהורה" הנ"ל (הל' שבת סי' שיח, קנה המנורה סק"י) שנוקט כן דעת הרי"ף וז"ל: "דעת הרי"ף בגג רותח, אם לית בו עפר, הואיל דגביו הוי כחמה עצמה, גם אם החמה אינה זורחות עליו, ודוקא בדבר הניטל בעינן שיהא חמה". ג. גם מלשון הטור משמע שסובר כדעת המהרש"ל, שהרי כך לשונו (בהלכות שבת סי' שיח): "ואפילו תולדות חמה נמי אסור כגון סודר שנתחמם בחמה אסור ליתן בו ביצה, כדי שתצלה, גזירה אטו אור, אבל בחמה עצמה כגון ליתנה בחמה או ליתן מים בחמה, כדי שיחמו מותר, ואסור להטמינה בחול ובאבק דרכים". רואים שהטור מפריד בין הפקעה בסודר ובין הטמנה באבק ובחול, ולא מזכיר אפילו כדברי הרא"ש אביו, בדבר גלגול ביצה באבק ובחול ללא הטמנה מה דינו, וכפי שתמה על כך הב"ח במקום. עכ"פ ברור שבגג רותח בודאי מותר כדעת הרא"ש, מכיון שלא הזכירו לאיסור, א"כ סבר שהלכה כרשב"ג, ושהוא ג"כ על דעת הת"ק דמתניתין, וכדעת הרש"ל.

ה. מחלוקת בבלי וירושלמי?

והנה תיוהא קא חזינא הכא בדברי הרשב"א בסוגיא זו, ששיטתו כאמור שרשב"ג דמתיר בגג רותח, הוא כדעת ר' יוסי ולדידו דפסקינן כת"ק, הרי גם בגג רותח אסור, ומביא ראיה מירושלמי, וז"ל: "רשב"ג אומר מגלגלין ביצה ע"ג גג רותח, דרשב"ג ס"ל כר' יוסי, דאלו לרבנן דאסרי אף תולדות חמה, אף זה אסור, ובהדיא גרסינן בירושלמי: פליגי על רבנן דהתם, דתנא רשב"ג אומר מגלגלין ביצה ע"ג גג רותח, וכו' מה עבדין ליה רבנן דתמן, פתרין לה, חלוקין על רשב"ג".

והנה לפנינו בירושלמי (שבת פ"ג ה"ג) הגירסא היא זו: מתניתין פליגא על רבנין דתמן, דתני ר' שמעון ב"ג אומר, מגלגלין ביצים על גבי גג של סיד רותח, ואין מגלגלין ביצים על עפר רותח, מה עבדן לה רבנן דתמן, פתרין לה, חלוקין עעל רשב"ג". א"כ לפי זה לא מדבר כאן רשב"ג בגג רותח לבד, אלא כשיש על הגג סיד או עפר, ומתיר בסיד, וכפי פירושו של "קרבן העדה" שם: "סיד רותח – שרתחו חמה. ע"ג עפר רותח – מפני שמזיז, אבל על גבי סיד רותח אף על גב דתולדה דחמה הוא שרי". וכן פירש "הפני משה": "על גב גג של סיד רותח – שנרתח מן החמה דהוי תולדות חמה. וקתני מגלגלין ע"ג עפר רותח: שנרתח מן האש שבצידו והוי תולדות האור".2 פלא: לפנינו בבבלי הגירסא "ואין מגלגלין ביצה על גבי סיד רותח", ופירש"י: בסיד רותח דהוי תולדה דאור, א"כ להיפך: בסיד יש בו חשש משום תולדה דאור. ולא בעפר ובזה באמת פליגי על רשב"ג וסוברים, שעל סיד של הגג אסור, אבל בגג רותח לבד גם רבנן דתמן לא פליגי על רשב"ג. ויתכן, שלרשב"א היתה גירסא אחרת מזו שלפנינו, והיה גורס כמו בתלמוד בבלי 'מגלגלין ביצה על גג רותח, ובזה פליגי רבנן על רשב"ג, והלכה כרבנן.

עכ"פ בבבלי משמע, דלא פליגי בגג רותח, כאמור, "ויצא לפי זה, שיש פלוגתא בין הירושלמי והבבלי, שלדעת רוב הפוסקים משמע בבבלי שרשב"ג דמתיר לחמם ביצה על גג רותח דברי הכל הוא, ולהירושלמי, כפי גירסת הרשב"א, רבנין פליגי עליה ולית הלכתא כרשב"ג, וכבר הורה הרי"ף, שבמקרה של פלוגתא בין הבבלי והירושלמי נקטינן כבבלי, כדבריו בסוף מס' עירובין (קד,ע"ב) וז"ל: "וחזינן למקצת רבואתא דסבירא להו כעולא, וסמכי אגמרא דמערבא, דגרסי' התם, כל משמיעים קול אסורים בשבת וכו', ואנן לא סבירא לנו הכי, דכיון דסוגיא דגמרא דילן להתירא, לא איכפת לן במאי דאסרי בגמרא דברי מערבא". וכן כתבו התוס' ד"ה הרי, וכן פסקו הרמב"ם והרא"ש והטור והב"י ז"ל (או"ח ס' שלח) יעו"ש. א"כ הדרא דינא, דנקטינן דעל גבי גג רותח לחוד, בשאין בו עפר אבק וסיד – מותר. מפני שאין כל חשש של חמי אור, ולא מפני הטמנה או הזזת עפר, ולפי מסקנת המהרש"ל.

ו. מסקנה הלכה למעשה

נחזור לנידון דידן, לכפי שיטת הרש"ל, שכמעט רוב הפוסקים נוטים לצדו, כפי שבררנו, הרי תולדה דחמה כמו גג רותח מותר, וגם אין בו לחשוש שאר חששות. א"כ כאן לפי תיאור המיתקן, הרי הצינורות מונחים להדיא כלפי השמש ממש, המקרינה באופן ישיר עליהם ומהם מתחממים המים הנמצאים בצנורות, כי טבלאות הזגוגיות הסוככות עליהן, לא עושות שום פעולה, אלא הן מגינות מפני הרוחות הגשמים והאבק, ולכן הרי זה ממש כגג רותח לבד שאין שם לא עפר ולא סיד ולא אבק וחול, כי צמר הסלעים הנתון בין הצינורות ולצידיהן מבפנים מכוסה בתוך פח ועשוי רק לשם בידוד ושמירה על החום. א"כ המים שמשתמשים בהם הם מסוג תולדות חמה המותר לפי דעת המהרש"ל ורוב הפוסקים, שהרי כאן כפי שהגדרנן מתחילה, אין לחשוש משום חמי אור, ולא משום חשש הטמנה או הזזת עפר, ובודאי לא יחשבו הרואים את המיתקן שהותר לחמם באור, ולכן יש לדעתי להתיר בשמוש במים חמים הללו בשבתות.

איברא שדעת המג"א שם (בהל' שבת סי' שיח סק"י) לא נוטה לדברי המהרש"ל, שהוא אומר: "ודבריו אינם מוכרחים", ומוסיף: "וגם בט"א חולק עליו ובירושלמי איתא בהדיא דאסור", אולם המג"א מסתמך בודאי על הירושלמי כפי גירסת הרשב"א, וא"כ לפי מה שאמרנו, שדעת הבבלי היא אחרת, ופוסקים כבבלי כנ"ל, א"כ יש להקל. עכ"פ כסניף להתיר יכולים לצרף את דעת המהרש"ל, שיש לו תמיכת רוב הפוסקים, שבלאו הכי, לפי דברי רש"י בסוגיין שביררנו בתחילה, הרי כשאין למאן דחזי לטעות ולחשוב שזה תולדה דאור, א"כ שוב אין חשש לאיסור, וכדאמרן.3 והנה עם מסירת המאמר לדפוס הגיעו לידי שלש חוברות וספר אחד, שבהם דנים ידידינו הרבנים בשאלה זו והם: ב"קול תורה" (מרחשון תשכ"ב) הגרב"צ פירר; ב"קול תורה" הנ"ל (חוברת טבת תשכ"ב) הגר"ב ישר; ב"קול סיני" הגר"ע עובדיה יוסף; בספר "הראל" (קובץ זכרון להרב ר' רפאל אלשיך ז"ל) הגר"י קאפח. ובעברי עליהם בעיון, שמחתי שכיוונתי לדעת כולם, ומסקנתם הסופית בשאלה זו: יש להתיר את השימוש במים חמים בשבת, וטעמיהם ונימוקיהם עמהם (אולם ברצוני להעיר בהעברה בעלמא, שכולם מלבד הר"ב ישר נגעו בענין צדדי לשאלה זו; מחשש שמתוך זה שפותחים את הברז של מים חמים בחדר, הרי על ידי זה נכנסים מים קרים לדוד ומתחממים במים חמים, ויש בזה חשש בישול, וע"ז מפלפלים, הואיל שזה לא בכוונה, ואף דהוי פסיק רישא, הוי פסיק רישא בדרבנן, ולפי דעת התה"ד, פס"ד בדרבנן מותר, והגר"ע יוסף מוסיף עוד צדדי היתר, שזה הוי רק גרמא, ותרי דרבנן ועוד. ולדעתי לוא אפילו ישנה מציאות כזאת של חימום המים הקרים, מה בכך, הלא המים הקרים לא מתחממים ע"י רתיחה, רק ע"י מים שהתחממו בשמש, ולכל היותר יהיו תולדות חמה, והרי הוכחנו שתולדות חמה מסוג זה מותר). שוב ראיתי אחרי חיפוש בספר הידוע "נחלת צבי" ו"עטרת צבי" מגדולי האחרונים על ש"ע או"ח הכותב (הלכות שבת סי' שיח סעיף ג) דבגג רותח שאין בו אפר הוי ממש כחמי חמה, ומביא בסוף את תשובת המהרש"ל הנ"ל ומדגיש: "ושמחתי מאד שכוונתי לפסק הלכה לגדול כזה", והדברים ברורים. (במאמר הנדפס מחדש בכתר אפרים הוסיף הרה"מ מתשובת עמוד ההוראה הרצ"פ פרנק והנוקט להתיר. ושם בהמשך דין ודברים של הרה"מ עם הרב סיני אדלר. - י.ש.)