נורת הפלואורסנט בנויה משפופרת זכוכית, המכילה גז נאון. זרם חשמלי הזורם בין שתי קצות הנורה (שם ממוקמים סלילי חימום המשמשים כאנודה וקטודה) דרך גז הנאון גורם לפליטת פוטונים אל דפנות השפופרת המצופה בחומר זרחני ופגיעתו בו גורמת לפליטת אור נראה לעין.
מבחינה הלכתית היה מקום לומר שחומרת הדלקתה של נורת הפלואורסנט בשבת תהיה דומה לדין לֵד (LED), אלא שכאן מתחיל ההבדל הגדול שביניהם – ההתנעה. בניגוד ללד, תהליך הצתת נורת הפלואורסנט דורש חימום של שני סלילים בשני קצותיו (ניתן להבחין באור כתום בשני קצות המנורה הנגרם מהתלהטות הסלילים). תפקידו של הסטרטר לחבר 
סלילים אלו בשלב ההצתה ולנתקם מיד לאחריה. מכיוון שכן, הדלקת נורת פלואורסנט דומה בפעולתה ובחומרתה לנורת ליבון שמקובל להחשיבה כאיסור דאורייתא.
קיימים היום נורות פלואורסנט קומפקטיות בצורות שונות הנקראות PL ו-EL. נורות ה-PL הנן נורות פלואורסנט רגילות שעברו מיזעור לצרכי אסטתיקה, ואינן שונות מהפלואורסנטים הרגילים (החיבור של נורות אלו הוא בצורת שני פינים הנתחבים אל בית המנורה). לעומת זאת לנורות מדגם EL בדרך כלל מוצמדת מערכת הצתה אלקטרונית ואין בה סלילי חימום (חיבור נורות אלו נעשה בד"כ בהברגה רגילה אל בית המנורה). למנורות מסוג זה ישנה עדיפות הלכתית במקרה הצורך שכן איסור הדלקתן לרוב הפסקים אינו אלא מדרבנן.
