השהייה בבתי מלון ובבתי חולים בשבת מעוררת שאלה בדבר הדרך הנכונה להדליק שם נרות שבת. כידוע, ההדלקה בחדרים במקומות אלו אסורה מסיבות בטיחותיות. גם כאשר מסדרים מקום להדלקה, פעמים רבות הוא איננו בחדר האוכל או במקום הלינה אלא במבואה ('לובי') . בנוסף, בחדרי מלון קיימים גלאי אש ועשן, והדלקה בחדר עלולה להפעילם ולגרום לאזעקה ולבהלה גדולה.
שאלה זו מתעוררת ביתר שאת בקרב השוהים בבתי מלון בחו"ל, שבהם בד"כ אין אפשרות להדליק סמוך לחדר האוכל כפי שמקובל בארץ. מבקרים אלו נאלצים להדליק את הנרות בהיחבא.
לאור צרכים אלו ונוספים, נרתם מכון 'צומת' למצוא פתרון הלכתי שיוכל לתת מענה להביא את אור השבת אל המקומות שבהם קיים בכך קושי. פתרון זה, בדמות ערכת פמוט חשמלי דקורטיבי, עשוי לאפשר את קיום המצווה היקרה והחביבה הזאת גם לאלו שמסיבות שונות אינם יכולים לקיים את המצווה כמאמרה.
לפני שבת יש להדליק את ה'לינר'' על ידי הכנסת סוללת אצבע AA 1.5V. משך זמן ההדלקה תלוי בטיב הסוללה, סוללה פשוטה מחזיקה 2-3 שעות.
היתרונות ההלכתיים של ה'לינר':
לאור הטעמים השונים שנזכרו בדברי הפוסקים לטעם תקנת הדלקת נרות שבת, נראה היה להכריע בפשטות שניתן יהיה לצאת ידי חובת הדלקת נרות שבת גם בנרות חשמליים, שכן העיקר הוא התוצאה שבהדלקה - האור, ולא האמצעי להשגת התוצאה - האש. אלא שמדברי הפוסקים עולה שישנם מספר היבטים נוספים בהגדרת המצווה שעליהם נעמוד להלן. [2]
הראשון שהעלה נקודה זו בדורות האחרונים היה הרב יצחק יהודה שמלקיש בשו"ת בית-יצחק (יו"ד סי' קכ):
ובדבר אם יכול לברך על גאס ליכט (=נורת גז) או על עלעקטרישעס ליכט (=נורת חשמל) להדליק נר של שבת נלפע"ד דיכול לברך ויוצא ידי חובת המצווה. ולדעתי יכול לומר להדליק נר דכל המאור דבוק בכלי בפלאטינעז דראטה (=חוט התיל) בגליהליכט או בפחמים נקרא נר... ואין לומר דהוה דבר שאין בו ממש בעין שכ' הברכ"י סי' רט"ז בשם תלמיד הרשב"א במשמש באתרוג ונשאר הריח בבגד או ביד אין מברך על אותו הריח שאין בו עיקר דכאן העלעקטריציטעט וכ"ש הגאז יש לו עיקר אך לעניין נר חנוכה אינו יוצא.
לדבריו ניתן להדליק נורת להט לשבת ולברך עליה, שהרי מתקיימים שני מרכיבים הזהים לנרות רגילים: א. חוט להט שהיא כפתילה; ב. זרם החשמל נחשב כחומר בעירה.
בקרב פוסקי הדורות האחרונים [3] התקבל שנורת להט נחשבת אש לאיסור הבערה. קביעה זו השפיעה באופן ישיר על היתר הדלקתם כנרות שבת. כך למשל התירו כדעת הבית-יצחק בשו"ת אחיעזר (ח"ג סי' ס) ובשו"ת מחזה-אברהם (ח"א סי' מו) מטעם זה.
בין החולקים היו שטענו שהדלקת נר חשמלי איננה כעיקר תקנת חכמים. כך כתב למשל הרב מרדכי וינקלר, בעל הלבושי-מרדכי [4] .
עיקר טענתו היא שלא די באור הבוקע מנורת החשמל, יש צורך גם בדמיון כלשהו לנר - בשמן או בשעווה. מעין דברים אלו העלה הראי"ה קוק [5] (מצוות ראיה תרעג).
אולם, הערה זו נדחתה ע"י רבים מן האחרונים, ביניהם: הרב ב"צ אבא-שאול (אור-לציון ח"ב יח,יב).
וכן כתב הר"ע יוסף (יחוה-דעת ה,כד) בהתייחסו לדברי בעל הלבושי-מרדכי ובהתבסס על טעם התקנה המקורית:
אלא ודאי שהעיקר שיהיה דבר הדולק ומפיץ אור... ויוצאים בו ידי חובת הדלקת הנרות של שבת, וכל שכן במאור החשמל.
ונראה שלגבי נורות להט, המשמרות לצד הפצת האור אלמנטים מסוימים של נר, רובם של הפוסקים האחרונים המגדירים את הדלקתן בשבת כמלאכת מבעיר דאורייתא, יסברו שניתן לצאת בהם ידי חובת הדלקת נר שבת בשעת הצורך. כך הורה למעשה בעל 'שמירת שבת כהלכתה' (פמ"ג ס"ד):
המדליק נרות שבת ויו"ט בנורות חשמל יש לו על מי לסמוך. וגם יברך על הדלקה זו ובלבד שידליק לכבוד שבת.
וכן הורה הר"ע יוסף (יחווה דעת ה,ד) אך סייג זאת למקרה שאין אפשרות אחרת:
במקום שאפשר להשיג נרות שמן או שעוה, בודאי שעדיף לצאת בהם ידי חובת הדלקת הנרות של שבת ויום טוב, כיון שיש בהם היכר מיוחד שנעשו לכבוד שבת ויום טוב . ונכון לכוין בברכה שקודם ההדלקה, לפטור בברכתו גם את הדלקת החשמל שידליק לאחר מכן. ומכל מקום במקום שאין אפשרות בשום פנים להשיג נרות שמן או שעוה, אפשר לברך ולהדליק מנורות חשמל, ויוצאים בהם ידי חובת ההדלקה.
יושם לב שטעם הר"ע יוסף שאין לצאת בהדלקת חשמל לכתחילה הוא שאין בכך היכר מיוחד. נמצא אפוא שלפמוטי חשמל המיוחדים לצורך זה, יש מעלה נוספת המחזקת ומעצימה את סברת ההיתר וכפי שיובא להלן (פרק ו, 1).
בתשובת בעל אור-לציון שהוזכרה לעיל התיר רק תאורה הפועלת עם סוללות ולא תאורה המחוברת לזרם החשמל הכללי. טעמו הוא שהזרם הכללי מתחדש בכל רגע והרי זהו כוח שאיננו קשור להדלקה הראשונה:
שאם הנורה מחוברת לזרם הכללי אי אפשר לקיים בה מצוות הדלקת נרות, משום שבחשמל כל רגע מגיע זרם חדש שכלל לא שייך להדלקה הראשונה, ולא נחשב שהוא הדליק את האור הבא לאחר מכן... נורת חשמל הדולקת על ידי סוללה (בטריה) או מצבר, אפשר לקיים בה מצוות הדלקת הנרות עם ברכה, אבל נורה הדולקת על ידי זרם החשמל הכללי אין יוצאים בה ידי חובת הדלקה.
כדברים הללו הביא גם בעל 'שמירת שבת כהלכתה' בשם הרש"ז אוירבך (שש"כ ח"ב, פמ"ג ס"ד הע' כב).
הווי אומר, סוללה עדיפה על נורה חשמלית הניזונה מרשת החשמל.
יש מהפוסקים [6] שהתנגדו להדלקת נרות חשמל מטעם אחר, והוא שמצוות נר שבת מחייבת פעולת הדלקה, ולדעתם אין בפעולת הדלקת החשמל מעשה הדלקה כמתחייב בהדלקת נר רגיל אלא 'הסרת מונע' בלבד. נברר את גדרה של חובת פעולת ההדלקה.
הטור (או"ח סי' רסג) הזכיר שתי דעות: לדעת התוספות (שבת כה,ב) אין לברך על הדלקת נרות שבת, כיוון שהחובה היא שיהא נר דולק בבית בשבת ולא בעצם ההדלקה. לעומתו, לדעת ר"ת יש חובת הדלקה, ולכן גם נתקנה ברכה על הדלקת נרות שבת. [7]
מדברי הרמב"ם (שבת ה,א) שכתב: "ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת" משמע שעיקר מצוות ההדלקה הוא בהימצאות אור בשבת בבית ולא בפעולת ההדלקה בידיים, שלא כר"ת, וכן פסק בשו"ע (או"ח רסג,ב). לפי"ז אין כל צורך בהדלקה וניתן לקיים את ההדלקה גם בדרך עקיפה, ע"י מתג חשמלי שיש שראו בו פעולת 'גרמא' בלבד.
והנה, הרב א"י ולדנברג, בעל שו"ת ציץ-אליעזר (חלק א סי' כ פי"א), התיר נר חשמלי גם לשיטת ר"ת הסובר שקיימת חובת הדלקת נר שבת.
לדעת הרב ולדנברג, גם לר"ת הסובר שפעולת ההדלקה היא המצווה, מה לי אם ההדלקה נעשתה על ידי אש הגפרור, הכנסת סוללה או הזזת מתג? בכל מקרה האדם פעל פעולה שהביאה להארת הבית.
וכן כתב הרב צ"פ פרנק בהר-צבי (על טור או"ח רסג):
עיקרון זה עולה כאמור בקנה אחד עם טעמי מצוות נר שבת.
[1] . וראה להלן (פרק ו) מש"כ בזה.
[2] . נפק"מ תהיה בהדלקת נורית ללא חוט להט אלא ניאון 'לד'. אם נגדיר שהעיקר הוא האור ואין צורך בדמיון לנר הקלאסי כבעירה, אזי נתיר גם נורות אלו. כך פסקו הרב אלישיב (שבות-יצחק פ"ג), הגרב"צ אבא שאול (אור-לציון יח,יב), כן ניתן להבין גם מדברי הרב עובדיה יוסף (יחווה-דעת ח"ה סי' כד), וכן פסק הרב רא"ם הכהן (בדי-הארון או"ח, עמ' 82-80), אם כי סייג את דבריו: "ברם, מכיוון שאפשר להשיג נורות להט, אין סיבה להדליק בדבר שיש בו חידוש אלא בשעת הדחק". וכן סייג הרב אשר וייס, במענה לשאלה אם ניתן בשעת הדחק להדליק בנרות לד, שידליק בלא ברכה מחשש ברכה לבטלה: "סוף דבר הנמצא בבית חולים או בבית מלון וכדומה ואי אפשר להדליק לא בחדרו ולא בחדר האוכל אלא בלובי ובכניסה וכדומה, לכאורה נכון וראוי שידליק נורות לד אלה בחדרו לשם מצוות נר שבת, אך לענ"ד אין לברך על הדלקה זו מחשש ברכה לבטלה" (ישורון, ניסן תשע"ד). וראו עוד פניני-הלכה לרב אליעזר מלמד, שבת ח"א עמ' 68 הע' 2.
[3] . ראו למשל חזו"א ג,ט; הרב זוין, סופרים-וספרים, חלק התשובות עמ' שטז בשם הרוגוצ'ובי; מנחת-שלמה ח"ב סי' יט; שו"ת יביע-אומר ח"א יט,יד שקיבץ את דעות האחרונים בדין זה.
[4] . תליתאה, חלק אורח חיים סי' נט.
[5] . אמנם עיקר דברי הרב בתשובה זו עוסק בנר חנוכה אך בהמשך מברר הרב גם את היחס לנר שבת.
[6] . ראו שו"ת משפטי-עוזיאל לרב בצמ"ח עוזיאל, ח"א סי' ז, וכן שו"ת הר-צבי או"ח ח"א קמג.
[7] . ראו מרדכי פ"ב סי' רצד בהגהה את שיטת רבינו משולם, שלא היה מברך על נר שבת מטעם אחר, והוא שבמעשה ההדלקה המצווה אינה מגיעה לגמרה אלא רק באכילה בשבת עצמה, והרי עפ"י הגמרא במנחות (מב,ב) כל מצווה שאין עשייתה גמר מלאכת מצוותה אין מברכין עליה. המרדכי הביא שם את שיטת ר"י שדחה דעת רבינו משולם משום שההנאה מן הנר מגיעה גם קודם לסעודה.
|
