טבילת מיחם חשמלי |
|||
על פי ההלכה*, מיחמים המיוצרים בחו"ל חייבים בטבילה. ניתן לבצע זאת כדלהלן: 1. כדי לקצר את שהות המיחם במי המקווה, ניתן למלא אותו במים לפני טבילתו, ולטבול במהירות כך שמי המקווה ייגעו במים שבמיחם. לאחר מכן, יש להניח את המיחם ליבוש (בצורת עמידתו הרגילה; לא הפוך!) למשך מספר ימים. 2. לחילופין, ובמיוחד במיחמי-תרמוס עם פיקוד אלקטרוני זו האפשרות היחידה הסבירה: להכניס את המיחם לתוך שקית ניילון ולהדביק את שולי (קצוות) השקית בסרט דביק, כך שמי המקוה יגיעו רק לתוך המיכל הפנימי (שבו יימצאו המים החמים). האפשרויות הנ"ל מבוססות על תשובת האגרו"מ (יור"ד ח"א סי' נז) לפיה יש להחשיב מתקן כזה כשני כלים נפרדים, ורק הפנימי הוא הטעון טבילה. החיצוני הוא לא 'כלי מאכל' אלא מכשיר החימום וההרתחה. מכיון שהכלי הפנימי נשאר תמיד פנימי, הרי החלק החיצון של הכלי הפנימי הוא בבחינת 'בית הסתרים' ויש מקום לומר שאינו טעון טבילה, כמ"ש הגרמ"פ שם. למדנו על אפשרות זו מפי אחד מגדולי הפוסקים המובהקים עמו אנו מתייעצים תדיר. הוא מורה כך בשל 'שעת הדחק' בשל חשש מהרטבת המיחם ופגיעה במנגנון האלקטרוני. הנחייתנו זו מבוססת על גישתנו העקרונית כי בפסיקה ציבורית יש מקום לנקוט בדרכי הקולא האפשרית. ואם לא כן – ימנעו בכלל מלטבול. עצה נוספת: במקום להטביל את המיחם, ניתן להפקיע ממנו את חיוב הטבילה! - כיצד? כלי שחלקיו מיוצרים על ידי גוי, אך הרכבתו נעשית על ידי ישראל, פטור מטבילה, מכיוון שחלקי הכלי לפני הרכבתם אינם נקראים "כלי", ונמצא שפעולת הישראל הופכת אותם ל"כלי", ודינו כתוצרת ישראל. לכן ניתן למסור מיחם זה לבעל מלאכה שיפרקהו וירכיבהו מחדש, ויפקיע ממנו את חובת הטבילה. עצה זו אינה 'מועדפת' על ידינו מחשש שהאומן לא יפרק את הכלי פירוק מוחלט. פרטים נוספים ניתן לראות במדור שאלות ותשובות תחת הכותרת: טבילת מיחמים - תשובה 'לאחד מחשובי הרבנים' הבהרה: יצרני המיחמים מסירים את אחריותם ממיחמים שהוטבלו במים. יש לקחת זאת בחשבון מראש! (כמו כן פירוק והרכבה של מיחם שנעשה אצל בעל מלאכה שאינו מוסמך מטעם החברה, גורם לאובדן אחריות היצרן). * |
|||
|
|||
