איתור תחומי הר הבית ומקום המקדש

[פורסם בתחומין טז 458]

א. הר הבית ההלכתי והר הבית הארכיאולוגי

ב. הר הבית לפני ימי הורדוס

   1. ממדי הר הבית

   2. הסטווים

   3. הביצור הצפוני

   4. סיכום

ג. הרחבת הר הבית בימי החשמונאים ועל ידי הורדוס

   1. תוספת להר הבית בצפון ובדרום

   2. הורדוס לא הרחיב מזרחה

   3. הרחבה לדרום בימי החשמונאים

   4. הרחבת הר הבית בכיוון מזרח-מערב

   5. מקומו של הכותל המערבי של הר הבית המקודש

   6. סיכום

ד. ה'בירה' והאנטוניה

   1. ה'בירה' של יוחנן הורקנוס

   2. האנטוניה של ימי הורדוס

   3. סיכום

ה. תיחום הר הבית המקודש ומקום האנטוניה

   1. הדרך לקביעת תיחום הר הבית המקודש

   2. קביעת מקום החומה הצפונית

   3. מקום ה'בירה' והאנטוניה

   4. קביעת תחומי הר הבית המקודש לפי שיעורים שונים של האמה

   5. סיכום

ו. מקום בית המקדש בהר הבית

   1. מרחק חומות העזרה מחומות הר הבית

   2. כיוון מבנה בית המקדש והעזרות

   3. מפלסי העזרות והמקדש

   4. פני הסלע בבית המקדש ובעזרות

   5. סיכום

ז. בחינת הדעות השונות על מקום בית המקדש בהר הבית

   1. השיטה הצפונית

   2. השיטה הדרומית

   3. השיטה המרכזית

ח. סיכום

v v v

כשהקב"ה מראה ליחזקאל את צורת הבית, מה הוא אומר: "הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית... [הודע אותם וכתב לעיניהם וישמרו את כל צורתו ואת כל חקתיו ועשו אותם]" (יחזקאל מג,י-יא). - אמר לו הקב"ה ליחזקאל: ובשביל שבני נתונים בגולה, יהא בנין ביתי בטל?! אמר לו הקב"ה: גדול קרייתה בתורה כבנינה. לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית. (תנחומא ויקרא, צו יד)

v v v

מרובות הן ההצעות המנסות לקבוע את תחום הר הבית הקדוש בקדושת 'מחנה לויה' ואת מקום בית המקדש בהר הבית.[1] במאמר זה מותווית הדרך לקביעת תחום הר הבית המקודש ומקום בית המקדש, באופן שיתאים לידוע לנו מהמקורות הכתובים ולממצא הטופוגרפי והארכיאולוגי של הר הבית. דרך זו משלבת מידע ממקורות שונים ודורשת התאמה ביניהם, ועל כן ניתן בעזרתה לבסס את ההצעות התואמות את המקורות והממצאים ולדחות את האחרות.

קביעת תחומי הר הבית המקודש (לפי שיעורים שונים של האמה), נעשית על ידינו לפי שתי נקודות אחיזה בהר הבית, והן: החומה המזרחית, והחומה הצפונית של הר הבית - אותן ניתן לאתר לפי הפינה הצפונית-מזרחית של ההר. לאחר מכן נבחנות הדעות השונות למיקום המקדש והעזרות בהר הבית תוך התייחסות לתחומי הר הבית כפי שהתבררו תחילה, ולשיעורים שונים של האמה.

המסקנה מהדרך בה נקטנו ותוצאותיה מחזקת את המסורת המקובלת כי מקום קדש הקדשים ואבן השתיה הוא ב'כיפת הסלע'. שימוש בשיעור גדול של האמה - 58 ס"מ, או בשיעור קטן - 44.4 ס"מ, אינו מתיישב עם הפרטים הידועים לנו על הר הבית והמקדש.

'הר הבית' הוא כינויו של הר המוריה אשר עליו נבנה המקדש הראשון (דברי הימים ב ג,א). השימוש בשם הר הבית במקורות חז"ל מצטמצם לחצר החיצונה של המקדש, שהיתה מוקפת חומה וסבבה את העזרה, והיא שהיתה קדושה בקדושת מחנה לויה - "מפתח הר הבית ועד שערי ניקנור מחנה לויה" (תוספתא, כלים בבא קמא א,י; ספרי במדבר, נשא א; בבלי, זבחים קטז,א). שער ניקנור היה השער המזרחי של העזרה, והר הבית הוא אם כן השטח שבין חומת הר הבית לבין חומת העזרה. הר הבית - 'מחנה לויה' - הוא הרביעי בדרוג הקדושות בארץ ישראל (משנה כלים א,ו-ח). לעזרה עצמה דין 'מחנה שכינה' ולירושלים דין 'מחנה ישראל'.

קדושת מחנה לויה חלה רק על החצר החיצונה שהיתה בתוך חומות ההר של ימי בית ראשון. השטחים שהתווספו להר הבית בתקופת בית שני לא קודשו בקדושת מחנה לויה, למרות שחומה הקיפה אותם יחד עם השטח המקורי של ימי הבית הראשון. הם אמנם מכונים בפי כל בשם 'הר הבית' אך קדושתם כקדושת ירושלים. יש אפוא להבחין בין הר הבית ההלכתי - השטח שקודש - לבין הר הבית הארכיאולוגי הגדול יותר. הגדלה של הר הבית לדרום נעשתה כנראה בימי החשמונאים, ואילו על הורדוס ידוע לנו כי הכפיל את שטחו של הר הבית.

הסיבה להבדל בין קדושתם של חלקים שונים בתוך הר הבית של ימי בית שני היא ההלכה הדורשת תנאים מסוימים כדי להחיל את קדושת ירושלים והעזרה על שטחים שנוספו להם. תנאים אלו נמנים במשנה (שבועות ב,ב): "שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר... וכל שלא נעשה בכל אלו, הנכנס לשם - אין חיבין עליה." הואיל ואנו גורסים במשנה כרב הונא (שבועות טז,א) שיש צורך "בכל אלו" המנויים בה, ולא "באחת מכל אלו", די בחסרונו של אחד הדברים המנויים במשנה כדי שלא יהיה ניתן להחיל את קדושת העיר או העזרה על שטח שנוסף להם. כך היה בימי בית שני שלא היה בהם לא מלך ולא אורים ותומים (שם). קדושת ירושלים והמקדש נובעת לכן רק מכח ה"קדושה הראשונה (של דוד ושלמה - רש"י) שקידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא" (שם). מסיבה זו אומרת הגמרא בשבועות (שם) כי הקידוש שעשה עזרא ללא מלך וללא אורים ותומים "זכר בעלמא הוא דעבד", וכך פסק גם הרמב"ם (הל' בית הבחירה ו,יד). עלינו לכן להסיק כי מקורות חז"ל העוסקים בנושאים הלכתיים ומשתמשים בשם 'הר הבית' מתייחסים לשטח ההר שקודש.

הרמב"ם מביא את ההלכה של תוספת לעיר ולעזרות בסגנון מיוחד. הוא כותב (שם הל' י) כי בית דין יכול "למשוך העזרה עד המקום שירצו מהר הבית ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו", ואין הוא מביא דוגמא להגדלת שטח הר הבית עד מקום שירצו בירושלים. היו שדייקו מכך כי אמנם את העזרה ניתן להגדיל עד מלוא שטחו של הר הבית, וכן ניתן להגדיל את שטחה המקודש של ירושלים ללא הגבלה, אך את הר הבית לא ניתן להגדיל אל מעבר לתחומי ההר המקוריים, גם כשקיימים כל הדברים המנויים במשנה. הסיבה לכך היא כי הר הבית הוא הר המוריה אשר גבולותיו הטופוגרפיים מוגדרים, ולכן לא ניתן לחרוג מהם.[2]

לסיכום, הפרטים העיקריים היכולים לסייע בקביעת תחומי הר הבית המקודש הם:

א. תחומי הר הבית שלו קדושת מחנה לויה הם תחומי ההר בימי בית ראשון.

ב. גודלו המירבי של הר הבית המקודש מוגבל לגבולות הטופוגרפיים של הר המוריה.

ג. שטחו של הר הבית הוכפל בימי הורדוס, אך נראה כי לפניו - בימי החשמונאים - הורחב הר הבית לדרום.

ד. כדי לאתר את גבולות הר הבית המקודש עלינו לאתר את גבולות הר הבית בראשית ימי החשמונאים.

ידיעותינו על הר הבית והמקדש לפני בנייתם מחדש על ידי הורדוס מתרכזות בעיקר בממדיו של הר הבית, בסטווים שהיו בו ובביצוריו. המשנה במידות (ב,א) נותנת את ממדיו של הר הבית: "הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה". אין כוונת המשנה לתת את שטחו של הר הבית (מכפלה של 500X500 אמה) אלא את אורכו ורוחבו, למרות שהמשנה אינה משתמשת במלים "אורך" ו"רוחב" כמו במשנה המוסרת את מידות עזרת הנשים והעזרה.[3] ממדים אלו של 500 אמה חוזרים במקורות חז"ל נוספים, והם, לפי דברינו לעיל, מתייחסים לתחום המקודש שהוא תחומי הר הבית בימי בית ראשון, וממילא גם ממדיו עד להרחבתו בימי בית שני.

יוסף בן מתתיהו נותן מידה ריבועית של הר הבית בימי שלמה: ריס – כ185- מטר (קדמוניות היהודים טו,יא,ג [400]), ואילו במלחמת היהודים (ה,ה,ב) הוא מתייחס לזמנו ומוסר כי היקף הר הבית והאנטוניה היה ששה ריסים. מידה אחרונה זו קשה להולמה ולא ננסה כאן להסבירה. על צורתו הריבועית של הר הבית ניתן ללמוד גם מדבריו על אחד האותות שבישרו את החורבן. הוא כותב (מלחמת היהודים ו,ה,ד) כי לאחר נפילת האנטוניה "עשו היהודים את מקדשם רבוע" למרות שהיה כתוב בספריהם כי כאשר המקדש יהיה רבוע יבוא חורבן עליו ועל העיר. בספרו נגד אפיון (א,כב) הוא מביא עדות קדומה המתארת מתחם מלבני. התיאור הוא של הקטאיוס מאבדירה (300 לפנה"ס בקירוב), שתיאר את העיר והמקדש. הוא מתאר במרכז העיר חומת אבנים שאורכה חמש פלתראות (5/6 סטדיון = 154 מ') ורוחבה 100 אמה אשר מעבר לה היה המזבח. תיאור זה יכול להלום את העזרה יחד עם עזרת הנשים.[4]

על סטווים שהיו בהר הבית עוד לפני ימי החשמונאים אנו למדים מכתב הזכויות של אנטיוכוס השלישי, אשר ניתן לאחר כיבוש העיר בשנת 200 לפנה"ס, בו הוא הורה להשלים את הבנייה במקדש ואת בניית הסטווים (קדמוניות היהודים יב,ג,ג [141])

הסטווים בתקופה שלפני הורדוס נזכרים על ידי יוסף בן מתתיהו בתיאור כיבוש ירושלים על ידי הורדוס (קדמוניות היהודים יד,טז,א [476]), בו הוא כותב כי כמה מהסטווים שהיו סביב המקדש נשרפו. כשהורדוס בנה את המקדש הוא בנה את הסטווים מחדש מן היסוד (מלחמת היהודים א,כא,א), אולם את הסטיו המזרחי הוא כנראה לא בנה מחדש. זאת אנו למדים מדבריו של יוסף בן מתתיהו בקדמוניות היהודים (כ,ט,ז [222-219]) על ימי אגריפס. נאמר שם כי אגריפס סרב (בשנת 64) לחדש את הסטיו שניצב על החומה המזרחית - "מפעלו של שלמה המלך".

על הסטווים בסוף ימי בית שני, לרבות הסטיו המזרחי, כותב יוסף בן מתתיהו כי הם היו כפולים ורוחבם היה 30 אמה (מלחמת היהודים ה,ה,ב). ייתכן שניתן להסיק מכך כי אלו היו גם מידות הסטווים לפני ימי הורדוס, שהרי את הסטיו המזרחי הוא לא בנה מחדש.

הסטווים הכפולים בהר הבית נזכרים גם במקורות חז"ל אם כי אין וודאות כי כוונתם לסטווים שלפני ימי הורדוס. בכמה משניות נזכר "גב/גג האצטבא/האיסטוה" (פסחים ה,א; סוכה ד,ד; שקלים ח,ד). בגמרא מבארים, ומובאת לכך ברייתא, שהכוונה לסטווים הכפולים שהיו בהר הבית: "הר הבית סטיו כפול היה... סטיו לפנים מסטיו" (פסחים יג,ב; סוכה מה,א ועוד). ייתכן, כאמור, כי הכוונה לסטווים שבנה הורדוס. אולם בירושלמי (תענית פ"ג ה"ט) נזכרים הסטווים בקשר לחוני המעגל שחי בסוף ימי החשמונאים. במשנה (תענית ג,ח) נאמר כי לאחר שתפילתו נענתה וירדו גשמים רבים עלו כל ישראל להר הבית מפני הגשמים. הירושלמי מסביר כי זה מה שנאמר "הר הבית מקורה היה" ומובאת ברייתא בה נאמר: "אסטיו לפנים מסטיו היה".

ניתן אפוא להניח כי עוד לפני ימי הורדוס הר הבית היה מוקף בסטווים כפולים, שרוחבם 30 אמות, לכל אורך ארבעת חומותיו.

פרטים על הביצור בצפון הר הבית ידועים לנו מכמה תיאורים המתייחסים למצור פומפיוס בשנת 63 לפנה"ס. יוסף בן מתתיהו כותב בקדמוניות היהודים (יד,ד,א [57]) כי העיר היתה מוקפת בצפון על ידי "גיא רחב ועמוק, שסגר על בית המקדש המוגן הגנה חזקה ביותר על ידי חומת אבן המקיפה אותו". הוא מוסיף שם (יד,ד,ב [62-61]) כי בצד הצפוני "עמדו מגדלים גבוהים ונחפרה תעלה וגיא עמוק הקיף (את מקום המקדש)". כלומר, עמק הנחל שמצפון למקדש נתן לו הגנה טבעית ובנוסף לכך נחפר גם חפיר עמוק. גם במלחמת היהודים (א,ז,ג) הוא מזכיר את החפיר ואת העמק. בשני המקומות לא ניתנים פרטים על עומק הגיא והחפיר, ומצוין רק כי העמק היה עמוק מאוד. על ממדי החפיר כותב סטראבון (המחצית השנייה של המאה הראשונה) בספרו גיאוגרפיה (טז,ב,40). עומקו היה 60 רגל (כ16- מ') ורוחבו 250 רגל (כ77- מ'). הוא כותב כי האבנים שנחצבו מהחפיר שימשו לבניית המגדלים בחומת הר הבית. פומפיוס, לצורך כיבוש הר הבית, סתם את העמק והחפיר ובנה סוללה.

איתור מקומם של הגיא והחפיר שהיו בצפון הר הבית ונסתמו על ידי פומפיוס יכול לסייע באיתור גבולו הצפוני של הר הבית.

הפרטים העיקריים המסייעים לקביעת תחומי הר הבית לפני ימי הורדוס הם:

א. הר הבית היה ריבוע שאורך צלעו 500 אמה. כפי שהראינו לעיל תחומיו אינם חורגים מהתחום הטופוגרפי של הר המוריה.

ב. החומה הצפונית של הר הבית הוגנה על ידי עמק עמוק וחפיר. אלו נסתמו במצור פומפיוס - בשנת 63 לפנה"ס.

ג. הורדוס לא בנה מחדש את החומה המזרחית, וכנראה גם לא את הסטיו המזרחי.

ד. לאורך חומות הר הבית היו סטווים שרוחבם היה כנראה 30 אמה.

הר הבית, שחומותיו ניכרות היום, הוא מבנה טרפזי הקרוב למלבן. אורכו כ- 480 מ' ורוחבו כ- 300 מ'.[5] חומות הר הבית אינן מקבילות. הכותל הצפוני ארוך מהדרומי, ולכן המרחק שבין הכתלים המזרחי והמערבי הולך וגדל ככל שמצפינים. הר הבית כלל אינו דומה לצורה הריבועית עליה מוסרים המקורות, וממדי אורכו גדולים בהרבה מהמידה של 500 אמה. ברור אם כן כי הר הבית הורחב באורכו; ולפי שיעורי אמה שונים, הורחב גם בכיוון מזרח-מערב.

הרחבת הר הבית והכפלת שטחו נעשו על ידי הורדוס, שהחל בבניית המקדש בשנת 19 לפנה"ס. פרטים על כך מוסר יוסף בן מתתיהו במלחמת היהודים (א,כא,א): "והרחיב [הורדוס] את החצר מסביב לו פי שנים, ובנה עליה חומה." במקום אחר (שם ה,ה,א) הוא מתאר את בניית הר הבית החל בימי שלמה וכלה בסוף ימי בית שני. הוא כותב, מבלי לציין מתי נעשה הדבר, כי פרצו את החומה הצפונית והכפילו את שטח המקדש. ההרחבה לכיוון צפון צרפה בהכרח להר הבית את הגיא ואת החפיר שהיו מצפון למקדש ואשר נסתמו בידי פומפיוס.

האם היתה הרחבה גם בכיוון דרום? עיון במפת פני הסלע (להלן איור 2) מראה כי החלק הדרומי של החומה המערבית - מאזור רחבת התפילה שליד הכותל המערבי ודרומה - חוצה את אפיקו של הגיא המרכזי (עמק הטירופויון) ועובר בצדו המערבי. החומה בנויה אפוא מחוץ לתחום הטופוגרפי של הר המוריה, ועל כן אינה יכולה להיות בתחום המקודש של הר הבית. התוספת לדרום מתחילה אם כן לפחות מהנקודה בה החומה חוצה את העמק. איור 2 מראה כי מקום זה תואם את הקצה הדרומי של הר הבית המקודש, אם אנו מאתרים את החומה הצפונית בדרך שתובהר להלן בפרק ה, ומשתמשים באמה של 52.5 ס"מ. אולם, גם לפי הדעה המירבית על שיעור האמה, קצהו הדרומי של הר הבית המקודש נמצא מצפון לכותל הדרומי של הר הבית דהיום, וברור אם כן כי נבנתה תוספת להר הבית גם בדרום.

על שיעור ההוספה בדרום ניתן ללמוד גם מהתיאור שנותן יוסף בן מתתיהו ל"סטיו המלכותי" (בתרגום שמחוני: "הסטיו המשולש של המלך") אשר נבנה ליד החומה הדרומית של הר הבית (קדמוניות היהודים טו,יא,ה [416-411]), ומהשרידים הקיימים במקום זה היום.[6] רוחבו של של הסטיו היה 105 אמות, שהם כ- 61-50 מ' (לפי שיעור אמה של 58-48 ס"מ) ולכך יש להוסיף את עובי החומה. מתחת למקומו של הסטיו נמשכים היום שני מעברים תת-קרקעיים המובילים צפונה מהשערים בחומה הדרומית - 'השער הכפול' ו'השער המשולש'. מעברים אלו הובילו אל שערי חולדה שהיו בגבול הר הבית המקודש. אורך המעבר מהשער הכפול הוא כ- 79 מ', והוא יוצא לרחבת הר הבית לפני חזית מסגד אל אקצא. אולם וורן הראה כי המחילה המקורית עלתה לפני השטח לאחר 58 מ' והמשכה קשור עם בניית מסגד אל אקצא, וכי אורך המעבר המקורי של השער המשולש כמעט זהה.[7] זה בקירוב גם רוחב מערכת האולמות התת קרקעיים בדרום-מזרח הר הבית, המכונים "אורוות שלמה". התחום המזערי של התוספת בדרום הוא אפוא כרוחבו של הסטיו המלכותי, והמעברים שהיו תחתיו - כ- 60 מ'. על שיעורה של ההוספה בדרום וזמנה ניתן ללמוד גם ממבנהו של הכותל המזרחי.

 2. הורדוס לא הרחיב מזרחה

לפי דבריו של יוסף בן מתתיהו, לא בנה הורדוס מחדש את החומה המזרחית. הוא כותב (קדמוניות היהודים כ,ט,ז [222-219]) כי בשנת 64 ביקשו מאגריפס לחדש את הסטיו המזרחי, כדי לנצל כספים שהצטברו וכדי למנוע אבטלה מ- 18 אלף הפועלים שעסקו בבניית המקדש. אגריפס חשש שלא יוכל להשלים את הבנייה של הסטיו, שהיה בנוי על החומה המזרחית - "מפעלו של שלמה המלך" - ולכן סירב לבקשה. נראה כי הן החומה המזרחית והן הסטיו שעליה לא נבנו מחדש בימי הורדוס, ומכאן כי הרחבת הר הבית בכיוון מזרח-מערב יכלה להיעשות רק למערב.

החומה המזרחית של הר הבית אכן בנויה בסגנון שונה מאשר הכתלים האחרים. רק 32 המטרים הדרומיים שלה - מהמקום המכונה "התפר" ודרומה - בנויים בסגנון הכתלים האחרים; וכן גם חלקה הצפוני - מעט מצפון לשער הרחמים. ביחוד בולט הדבר במגדל הצפוני-מזרחי. ב"תפר" הנמצא בדרום החומה (איור 1) ניכר כיצד הנדבכים של ימי הורדוס נשענים על גבי הנדבכים שמצפון להם, ולכן ברור כי הקטע שמצפון ל"תפר" קדם לבנייה של ימי הורדוס. הבנייה של ימי הורדוס המתחילה ב"תפר" נמשכת לאורך הכתלים הדרומי והמערבי ומסתיימת בחלקה הצפוני של החומה המזרחית. על שיעור ההרחבה לדרום לא נוכל ללמוד מ"התפר", שכן, כפי שנאמר לעיל (סעיף 1), ההרחבה היתה בשיעור שאינו קטן מ- 60 מ', שהוא רוחבם של הסטיו המלכותי והמעברים התת-קרקעיים המובילים לרחבת הר הבית, ושיעור זה גדול מהמרחק שבין "התפר" לבין פינת הר הבית (32 מטרים). חלק מהחומה המזרחית הוא אם כן הרחבה לדרום שקדמה להורדוס - מימי החשמונאים.

הרחבת הר הבית לדרום בימי החשמונאים היא ברוחב השטח הנמצא מצפון ל"תפר" שבחומה המזרחית (32 מ' מהפינת הדרומית) ועד לקצהו הדרומי של הר הבית המקודש.

את התוספת בדרום משייך ל' ריטמאייר[8] לבנייה של שמעון החשמונאי, לאחר שהרס את החקרא בשנת 141 לפנה"ס. החקרא היתה מצודה שנבנתה על ידי אנטיוכוס הרביעי בחורף שנת 167/168 לפנה"ס. לפי המקורות שבידינו היא נבנתה בחלק הצפוני של העיר התחתונה על גבעה סמוכה למקדש, שחלשה על העיר התחתונה ועל המקדש. שמעון החשמונאי גבר על החקרא והרס את הגבעה עליה עמדה, כדי שמקומה לא יהיה גבוה יותר מהמקדש. עבודת ההרס נמשכה שלוש שנים (קדמוניות היהודים יג,ו,ז [217-215]; מלחמת היהודים ה,ד,א). מקומה של החקרא לפי ריטמאייר היה סמוך לכניסה הדרומית להר הבית - שערי חולדה. לאחר הריסתה והנמכת הגבעה עליה עמדה הוגדל הר הבית לדרום. הוא מסתייע בתיאור שבספר מקבים, בו נאמר כי לאחר ששמעון השתלט על המצודה הוא ביצר את "הר המקדש אשר על יד המצודה וישב שם הוא ואשר אתו" (מקבים א יג,נד). ביצור הר הבית על ידי שמעון הוא לפי ריטמאייר הגדלת הר הבית לדרום כך שמקומה של החקרא נכלל בתוך הר הבית המורחב.[9]

בסעיף 2 הראינו כי החומה המזרחית של הר הבית היא ברובה חומתו הקדומה, שקדמה להורדוס וכנראה גם לימי החשמונאים (למעט החלק הדרומי שלה). לכן הדיון בשאלה אם הר הבית הורחב בכיוון מזרח - מערב מצטמצם לדיון האם הורחב הר הבית למערב, ומהו שיעור ההרחבה.

השוואת סגנון הבנייה של הכותל המערבי מול סגנון הבנייה של הכותל המזרחי בחלקו הקדום מעידה כי הכותל הנראה היום אינו הכותל שהיה לפני ימי הורדוס. הוא נבנה כחלק מרצף הבנייה של כותלי הר הבית - החל ב"תפר" שבכותל המזרחי וכלה בחלקו הצפוני של כותל זה. רצף הבנייה בא לביטוי גם בסגנון האחיד של הכתלים ומעיד על בנייה בתכנון אחד ובמועד אחד של הר הבית בכל הקפיו. אם נסבור כי הר הבית לא הורחב למערב הרי שעלינו לומר כי הורדוס בנה את הכותל המערבי בדיוק על מקומו של הכותל שקדם לו.

שאלת הרחבתו של הר הבית למערב קשורה במישרין בשאלת שיעור האמה, ובשאלה אם וכיצד ניתן ללמוד ממידות הר הבית על שיעור האמה. אם אנו מניחים כי הר הבית לא הורחב למערב, נוכל גם לחשב את שיעור האמה. רוחב הר הבית המקודש הוא 500 אמה. הרב ז' קורן חילק את הרוחב הממוצע בניכוי הכתלים וקיבל אמה של 57.4 ס"מ.[10] הוא תומך תוצאה זו גם בממדיו של שער ברקלי.[11] הרב גורן הגיע לפי מדידותיו לאמה של 58 ס"מ, גם כן בניכוי עובי הכתלים.[12] אם נצרף את עובי הכתלים – כ5- מ' לכותל - יהיה עלינו להוסיף 2 ס"מ לשיעור האמה.[13]

מאידך, לפי הדעות הנוקטות בשיעור אמה קטן יותר מהשיעורים שלעיל, בהכרח שהר הבית הורחב למערב. לפי שיעור אמה של 48 ס"מ - 500 אמה הם 240 מ', ונקבל תוספת לרוחבו המסתכמת ב- 60-40 מ', בהתאם למקום המדידה.

לדעות דלעיל, הסוברות כי הר הבית לא הורחב למערב, עלינו לומר כי המידה שנתנו חז"ל להר הבית - 500 אמה - אינה מדויקת. הסיבה לכך נובעת מהעובדה שכותלי הר הבית אינם מקבילים והמרחק ביניהם הולך וגדל כלפי צפון. כאשר המדידה של 500 אמה נעשית במרכז הר הבית, בהתאם לדעות דלעיל, הכותל הצפוני ארוך יותר מ- 500 אמה, והכותל הדרומי קטן מכך. נוכל אמנם להסביר את אי הדיוק בטיעון כי "פורתא לא דק", אולם אז עלינו להניח כי המידה שנתנו חז"ל היא לפי המקום הרחב ביותר של הר הבית, ולא במרכז ההר - במקום שנותן מידה ממוצעת שלו - כמו שמצינו גם לגבי המזבח, שמידתו ניתנת לפי רוחבו המירבי.[14] לפי גישה זו עלינו לקבוע את שיעור האמה לפי אורך החומה הצפונית של הר הבית המקודש, שהיא ארוכה יותר מהחומה הדרומית. נקבל לכן שיעור אמה גדול יותר מהשיעור אליו הגיעו הדעות דלעיל לפי מדידה במרכז הר הבית או דרך 'כיפת הסלע'. שיעור האמה שמתקבל לפי מקום החומה הצפונית הוא כ- 59 ס"מ; ואם נכלול את עובי הכתלים, השיעור הוא כ- 61 ס"מ.

אם אנו סוברים כי המידה שנתנו חז"ל להר הבית מדויקת בכל ארבעת כתליו, כשם שמידות העזרות מדויקות ולא מצאנו מי שיאמר אחרת, הרי שהכותל המערבי חייב להיות מקביל לכותל המזרחי ובמרחק של 500 אמות ממנו.[15] מכיון שכותלי הר הבית אינם מקבילים, והם מתרחקים זה מזה בכיוון צפון, הרי שהר הבית הורחב גם למערב. מסקנה זו נכונה גם אם נשתמש בשיעור המירבי האפשרי של האמה. שיעור זה ייקבע לפי המרחק בין כותלי הר הבית של היום במקום הצר ביותר בין הכתלים, והוא המקום בו עובר הכותל הדרומי של הר הבית המקודש. אם השיעור של 500 אמה אינו כולל את עובי הכתלים (כדעות דלעיל), ונמדוד את רוחב ההר בקרבת שער המוגרבים (שמעל שער ברקלי הקדום), חלוקת המרחק שבין כותלי הר הבית ל- 500יחידות נותנת שיעור אמה של 56 ס"מ.[16] מכיון שלדעה זו הכותל המערבי הוא תוספת, הרי שעלינו להפחית גם את עובי הכותל המקורי הבנוי ממזרח לכותל המערבי הנוכחי, ונגיע ל- 55 ס"מ (אם נמדוד 500 אמות עם עובי הכתלים השיעור הוא 57 ס"מ). ההרחבה המירבית לפי שיעור זה של האמה היא בצפון ההר המקודש, והיא אינה רבה. צורת התוספת להר הבית (במערב) היא בצורת משולש צר וארוך, שקדקדו בדרום - בפינה הדרומית-מערבית של הר הבית - שם ההרחבה היא רק ברוחב הכותל המערבי, ושיעורה הולך וגדל כלפי צפון אך אינו רב (ראה להלן איורים 2, 5).

נבחן עתה את השאלה האם גם כאשר אנו מניחים כי המידה אותה נתנו חז"ל להר הבית אינה מדויקת, הכותל המערבי בנוי בדיוק על מקומו של הכותל הקדום של הר הבית המקודש.

הדעות הסוברות כי רוחבו של הר הבית היום הוא הרוחב של הר הבית המקודש, חייבות לסבור כי המידה שנתנו חז"ל לגבי הר הבית אינה מדויקת. בנוסף לכך, משמעות שיטתם היא כי הורדוס בנה את הכותל המערבי בדיוק על מקומו של הכותל שקדם לו. נבדוק אפוא אם טענה זו עומדת במבחן הסבירות ובמבחן המקורות.

הכותל המערבי הוא חומת תמך של הר הבית, ומעברו המזרחי יש חללים רבים הנסמכים לו, לא רק מסיבות הנדסיות אלא גם מכיוון ש"הר הבית והעזרות תחתיהם חלול מפני קבר התהום" (פרה ג,ג). קשה להניח כי הורדוס פרק את החומה הקדומה, שהיתה אף היא חומת תמך להר הבית, והסתכן בהתמוטטות הקמרונות שנשענו עליה. נוח יותר היה לבנות חומה צמודה לחומה הקיימת.[17]

עדות לכך, שהכותל המערבי הנראה היום הוא הכותל שנבנה על ידי הורדוס ולא הכותל המקורי שעל גבול 500 אמה המקודשים של הר הבית, ניתן להביא ממניין השערים בחומה המערבית במשנה ואצל יוסף בן מתתיהו. במשנה (מידות א,ג) נזכר רק שער אחד במערב - שער קיפונוס - ואילו יוסף בן מתתיהו כותב על ארבעה שערים. שערים אלו ניכרים גם היום בחומה המערבית של הר הבית: קשת רובינסון בחלק הדרומי של החומה; שער ברקלי - מתחת לשער המוגרבים (בקצה הדרומי של רחבת התפילה לנשים - מול החדרון); קשת וילסון - מצפון לרחבת התפילה - מתחת לבניין שבקצה הצפוני של הרחבה; שער וורן - מצפון לקשת וילסון. סתירה זו תובן רק אם נקבל את ההסבר כי המשנה מתייחסת לחומת הר הבית המקודש של 500 אמה, ואילו יוסף בן מתתיהו מתאר את החומה שהיתה בימיו, שהיא החומה שבנה הורדוס.[18] אולם, לשיטה הנוקטת בשיעור מירבי של האמה, כל השערים נמצאים בגבול הר הבית המקודש, ואף על פי כן המשנה מזכירה רק אחד מהם בעוד שמבחינת המשמעות ההלכתית אין סיבה שלא להזכיר את השערים האחרים, שאף הם כמוהו נבנו בתחום המקודש של ההר. מהעובדה שהמשנה לא הזכירה אותם משתמע כי החומה בה הם היו קבועים - הכותל המערבי של היום - נמצאת מחוץ לתחום המקודש של ההר.

המסקנה היא כי לא סביר לומר שהכותל המערבי של היום בנוי על מקומו המדויק של הכותל הקדום של הר הבית המקודש. לכן, גם לדעה הסוברת כי מידת 500 אמה אינה מדויקת וכי רוחב הר הבית המקודש זהה לרוחב ההר היום, קיימת הרחבה של הר הבית למערב ושיעורה הוא לפחות עובי הכותל המערבי.

כאמור, אם נסבור כי המידה שנתנו חז"ל להר הבית היא מדויקת, אזי הכותל המערבי של הר הבית המקודש צריך להיות מקביל לכותל המזרחי, וקיימת הרחבה למערב בצורת משולש צר, גם לדעה המירבית של שיעור האמה.

את השיעור המירבי של האמה - לפי רוחב הר הבית - יש לחשב לכן בניכוי רוחבו של הכותל המערבי של היום. כמו כן, לדעה שמידות חז"ל אינן כוללות את עובי הכתלים, יש לנכות אותם. החישוב לשתי הגישות שלעיל ייעשה כדלהלן: לגישה הסוברת כי מידות הר הבית במשנה אינן מדויקות, החישוב ייעשה לפי הכותל הצפוני של הר הבית המקודש, שהוא מידתו המירבית. בניכוי הכותל המערבי של היום, שיעור האמה שמתקבל קטן בכס"מ אחד מהשיעור שניתן לעיל, והוא כ60- ס"מ; ואם מידת הר הבית היא בניכוי הכתלים, הסיעור הוא כ58- ס"מ. לגישה הסוברת כי מידות הר הבית מדויקות, החישוב ייעשה לפי הכותל הדרומי של הר הבית המקודש. כפי שהראינו לעיל, בקרבת שער המוגרבים (ברקלי) נקבל שיעור אמה של 57 ס"מ בקירוב, ואם מידת הר הבית היא בניכוי הכתלים, השיעור הוא כ55- ס"מ.

המקורות אינם מוסרים האם בקצה תחום הר הבית המקודש - קצה התחום של 500 אמה - היתה חומה ושערים. מסתברת הדעה כי הפרטים על חומות הר הבית והשערים במשנה מתייחסים לחומה ולשערים שהיו קיימים גם בימי הורדוס. קשה להעלות על הדעת כי לא יהיה כל תיחום ברור במקום בו יש הגבלות כניסה לטמאים, כשם שבכל מקום אחר במקדש בו היתה הגבלת כניסה בשל קדושת המקום, היה סימון ברור לכך.[19]

הפרטים העיקריים המסייעים לקביעת תיחום הר הבית המקודש הם:

א. הורדוס הכפיל את שטחו של הר הבית.

ב. התוספת היתה בעיקר בכיוון צפון-דרום, בו האורך כמעט הוכפל.

ג. ההרחבה לכיוון צפון כללה בשטח הר הבית את העמק ואת החפיר שהיו מצפונו ואשר נסתמו בידי פומפיוס.

ד. ההרחבה בדרום היתה לפחות בשיעור רוחבו של הסטיו המלכותי והמעברים התת-קרקעיים המובילים מהשערים צפונה – כ60- מ'.

ה. הכותל המזרחי של הר הבית הוא ברובו הכותל המקורי מלפני ימי הורדוס, וחלקו הגדול הוא כנראה מלפני ימי החשמונאים. הרחבת הר הבית כלפי דרום נעשתה כנראה בשני שלבים: הרחבה ראשונה בימי החשמונאים, ואילו הורדוס הוסיף את 32 המטרים האחרונים ובנה גם את הכתלים האחרים, ובהם הכותל המערבי.

ו. אם מידת הר הבית לפי חז"ל - 500 אמה - היא מדויקת ומתייחסת לכל הכתלים, הכותל המערבי של המתחם המקודש צריך להיות מקביל למזרחי. מקומו הוא לכן ממזרח לכותל המערבי של היום. השיעור המירבי של האמה ייקבע לפי דרום ההר המקודש - 57 ס"מ בקירוב, ובניכוי עובי הכתלים - כ55- ס"מ.

ז. מסתבר שגם לדעה הסוברת שמידת 500 אמה אינה מדויקת, הכותל המערבי של היום נבנה ממערב לכותל הר הבית המקודש ולא על מקומו. מידת הר הבית שנותנים חז"ל היא המידה המירבית של הכתלים, וחישוב האמה צריך להתבסס על הכותל הצפוני. השיעור המתקבל הוא כ60- ס"מ, ובניכוי הכתלים – כ58- ס"מ.

יוחנן הורקנוס הראשון (104-134 לפנה"ס) בנה מצודה מצפון למקדש - כך מוסר לנו יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים יח,ד,ג [91]). המצודה נקראת בשם 'בירה', וכאשר הורדוס בנה אותה מחדש הוא קרא לה בשם אנטוניה - על שמו של פטרונו, המצביא הרומי מרקוס אנטוניוס. אנטוניוס זה נוצח בקרב אקטיום בשנת 31 לפנה"ס, ומכאן כי האנטוניה נבנתה לפחות שתים עשרה שנים לפני שהורדוס החל בבנייה מחדש של המקדש. במקורות חז"ל מצוי השם 'בירה' פעמים רבות בקשר למקדש, ובירושלמי אומר רבי יוחנן: "מגדל היה עומד בהר הבית והיה קרוי בירה."[20] אולם לא ניתן לדעת האם כוונת רבי יוחנן היא לאותה בירה שבנה יוחנן הורקנוס או שכוונתו למגדל אחר בתוך שטח הר הבית.

על מקומה של ה'בירה' כותב יוסף בן מתתיהו כי היא היתה מצפון למקדש (קדמוניות היהודים טו,יא,ד [403]). במקום אחר (שם יח,ד,ג [91]) הוא כותב כי היא נבנתה "סמוך לבית המקדש". אמנם לא ברור מתיאור זה אם היא היתה על גבול הר הבית או מחוץ לו, אולם יוסף בן מתתיהו כורך בתיאורים אלו את האנטוניה של ימי הורדוס. מקומה של זו, כפי שיובהר להלן, היה ליד הפינה הצפונית-מערבית של רחבת הר הבית בימיו של יוסף בן מתתיהו - לאחר שהורדוס הגדיל את הר הבית. מקום הבירה בימי החשמונאים היה אם כן מחוץ להר הבית, כפי שניתן גם להבין מתיאור קדום יותר הנמצא ב'איגרת אריסטיאס'.

החיבור 'איגרת אריסטיאס' נכתב כאיגרת על ידי יהודי, שזהותו אינה ידועה לנו, במאה השנייה לפנה"ס וכנראה במחציתה השנייה. באיגרת מובאים רשמים מביקור בעיר וב'בירה'. נאמר בה: "עלינו לבירה [במקור: לאקרא] אשר על יד העיר וסקרנוה. היא יושבת במקום הגבוה ביותר ומחזקת במגדלים רבים... להגן כמו שנודע לנו על המקומות אשר על יד המקדש... כי כל שמירת המקדש היא הבירה..." (איגרת אריסטיאס ק-קד). המצודה היתה אפוא מחוץ לעיר אך סמוך למקדש, שכן הגנה עליו. התיאור באיגרת הוא של מקום הנשמר על ידי "אנשים הנאמנים ביותר", ולכן לא ניתן לשייך את התיאור למצודה שבנה אנטיוכוס הרביעי - החקרא - אשר היתה מעוז היוונים ונבנתה מדרום למקדש, אלא לבירה שבנה יוחנן הורקנוס הראשון.

לפי דבריו של יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים טו,יא,ד [409]; שם יח,ד,ג [92]), הורדוס בנה מחדש את ה'בירה' וקרא לה אנטוניה. במלחמת היהודים (ה,ה,ח) כותב יוסף בן מתתיהו כי האנטוניה "היתה חולשת על המקדש" (תרגום חגי). הוא גם מתאר את בניינה ומוסר פרטים שונים מהם ניתן ללמוד על מקומה - במקום המפגש של הסטיו המערבי עם הסטיו הצפוני של הר הבית - ומדרגות ירדו ממנה אל שני הסטווים. היא נבנתה על סלע שגובהו 50 אמה (כ- 25 מ'), והיתה מבנה דמוי מגדל שבפינותיו ארבעה מגדלים. ה'חומה השנייה' של ירושלים הגיעה עד לאנטוניה והסתיימה בה, כנראה בקרבת הפינה הצפונית-מערבית שלה. חפיר הגן על האנטוניה בצדה הצפוני, והפריד בינה לבין בית זיתא (ביזיתא) היא 'העיר החדשה' של ירושלים. צמוד לה מצפון היתה ברכת סטרותיון, וכאשר צר הצבא הרומי על האנטוניה הוא בנה סוללות בברכה זו. על החפיר כותב יוסף בן מתתיהו גם בתיאור בניית 'העיר החדשה' (מלחמת היהודים ה,ד,ב). האנטוניה על יסודותיה נהרסה כליל על ידי הרומאים במשך שבעה ימים, והם התקינו מורד נוח להר הבית (מלחמת היהודים ו,ב,א; שם ו,ב,ז). תיאור זה מסביר את העדר כל שריד של האנטוניה, ומעיד גם על מקומה הגבוה מעל רחבת הר הבית בסוף ימי בית שני.

התיאורים שלעיל מתייחסים להר הבית ולאנטוניה בסוף ימי בית שני. גם בתיאורים שונים של הלחימה מזכיר יוסף בן מתתיהו את מקומה של האנטוניה ליד חיבור הסטווים הצפוני והמערבי (מלחמת היהודים ו,ב,ט). ברור אם כן כי האנטוניה היתה בקצה הצפוני-מערבי של הר הבית בסוף ימי בית שני, אך מחוץ לו. רק לאחר הריסתה התאפשרה בניית המורד להר הבית וכניסת הרומאים להר הבית. מקום זה היה על גבולו של הר הבית רק לאחר שהורדוס הרחיב את ההר לכיוון צפון, והרחבה זו נעשתה כאמור כ- 12 שנה לאחר בניית האנטוניה. מכאן כי בעת שנבנתה שהאנטוניה היא היתה במרחק מה מהר הבית. הדבר נכון לכן גם לגבי מקומה של ה'בירה' החשמונאית - קודמתה של האנטוניה.

לסיכום, הפרטים מתוך דבריו של יוסף בן מתתיהו על ה'בירה' והאנטוניה אשר יש בהם כדי לסייע בקביעת מקומו ובאיתור גבולותיו של הר הבית המקודש הם כדלהלן:

א. ה'בירה' נבנתה על גבעה מצפון-מערב למקדש ולא על גבולו, מכיוון שעד לכיבוש ירושלים בידי פומפיוס בשנת 63 לפנה"ס הפריד חפיר בין הר הבית לבין ה'בירה'. החפיר נסתם במצור פומפיוס.

ב. האנטוניה נבנתה במקומה של ה'בירה' החשמונאית לפחות 12 שנה לפני הרחבת הר הבית על ידי הורדוס, ולכן היא היתה מצפון לחפיר שסתם פומפיוס.

ג. הרחבת הר הבית לכיוון צפון יצרה לראשונה קשר ישיר בין הר הבית לבין המבצר שהגן עליו - האנטוניה. היא צרפה להר הבית את החפיר (הסתום) שהפריד בינו לבין האנטוניה, שניצבה על פינתו הצפונית- מערבית.

ד. מצפון לאנטוניה היה חפיר וכן ברכת מים - ברכת סטרותיון - שהפרידו בינה לבין בית זיתא היא 'העיר החדשה'.

ה. גובה האנטוניה מעל סביבתה היה 50 אמות (כ25- מ'). גובהה היה ניכר גם לכיוון הר הבית והיא חלשה עליו.

שתי נקודות מוצא מאפשרות לנו לקבוע את תחומי הר הבית המקודש:

א. החומה המזרחית של הר הבית היום, שהיא ברובה החומה של הר הבית המקודש.

ב. מקום החומה הצפונית. מקומה ניתן להיקבע לפי הטופוגרפיה של ההר בצדו הצפוני, ומקום החפיר שהיה מצפון לו.

קביעת הפינה הצפונית-מזרחית של הר הבית מאפשרת לאתר את שטחו של הר הבית המקודש. לשם כך הנחנו כי המידה שנותנים חז"ל היא מידה מדויקת, ועל כן אורך כל צלע הוא בדיוק 500 אמה, והכתלים מקבילים ויתכן שגם ניצבים זה לזה. לא התייחסנו לשאלה האם מידת הר הבית בדברי חז"ל כוללת את עובי הכתלים או לא. קנה המידה בו אנו משתמשים ודיוק המפות אינו מאפשר לנו דיוק כה רב.

הדרך לתיחום הר הבית המקודש היא כדלהלן: קביעת תוואי החומה הצפונית תביא אותנו אל הפינה הצפונית-מזרחית של הר הבית. ממקום זה נקצה 500 אמה לאורך החומה הצפונית ו- 500 אמה לאורך החומה המזרחית. החומה הדרומית והחומה המערבית ייקבעו במקביל לשתי החומות האחרות.

להצגת תחומי הר הבית המקודש נבחרו כמה שיעורים של האמה: שני השיעורים המקובלים יותר בהלכה - אמה של 58 ס"מ ושל 48 ס"מ, וכן שני השיעורים המקובלים בארכיאולוגיה: אמה מצרית מלכותית של 52.5 ס"מ והאמה הרומית שמידתה 44.4 ס"מ, שהיא בקירוב האמה המצרית הרגילה שאורכה בין 44 ל- 45 ס"מ.[21] בחרנו בשיעור של 58 ס"מ למרות שלעיל הראינו כי השיעור המתאים יותר לפי רוחבו של הר הבית הוא 57/55 ס"מ או 60/58 ס"מ, מכיון שנעשה שימוש בשיעור זה בשיטות שונות הדנות בתחום הר הבית המקודש ומקום המקדש. בחרנו את שני שיעורי האמה המקובלים בארכיאולוגיה, מכיוון שנעשה בהם שימוש בקברים מימי בית ראשון שנמצאו בירושלים.[22]

במפה שבאיור מס' 2 רואים את התיאור הטופוגרפי של הר המוריה הוא הר הבית. מצפון להר ובתוך השטח של מתחם הר הבית של היום יורד ערוץ נחל מאוכף המחבר את הר המוריה עם גבעה 750, וכיוונו מדרום-מערב לצפון-מזרח. באוכף זה גילה צ'רלס וורן חפיר סתום שניתן להבחין בו גם היום בשטחו הצפוני-מערבי של הר הבית. ממדיו לפי וורן הם רוחב של כ49- מ' ועומק של כ6- מ'.[23] החפיר והמשכו כלפי צפון-מזרח - לכיוון ערוץ הנחל - תואמים את דבריו של יוסף בן מתתיהו על מצור פומפיוס, כי תעלה וגיא עמוק הגנו על המקדש מצפון, ולכן מקום החומה הצפונית צריך להיות לא הרחק מהם.[24] כאמור, פומפיוס סתם את העמק והחפיר במצור שהטיל על הר הבית ואפשר לייחס את החפיר הסתום כבר למצור זה.[25]

הנחל העובר מצפון להר המוריה הוא וודאי גבולו הצפוני של ההר. כדי שהחומה הצפונית של הר הבית המקודש תוכל לשמש קו הגנה יעיל, היא צריכה להיות בחלק העליון של המורד המשתפל מפסגת הר המוריה לכיוון העמק והחפיר. מסיבה זו עלינו לדחות את שיטתו של א"ז קאופמן אשר מתווה את קו החומה הצפונית בשיפולים הנמוכים של הר המוריה, במקביל לאפיק הנחל וקרוב אליו (ראה להלן איור 3). מקום זה אינו מתאים לקו הגנה והוא גם לא היה מאפשר תיאור של עמק עמוק שנמצא מצפון לחומה.

הקו העובר בקצה הצפוני של ההר בקרבת קו גובה 741 נראה כמקום המתאים לחומה הצפונית של הר הבית. הוא נמצא בגובה של כ- 4-3 מ' מאזור החפיר וכ- 10 מ' מקרקעיתו, וביחס לנחל הוא בגובה שבין 10 ל- 30 מ' ההולם את התיאורים על עומקו הרב.

אם השערתנו נכונה, הרי שבחומה המזרחית של הר הבית, שבנייתה קודמת לימי הורדוס, עלינו למצוא את מקום החיבור של החומה הקדומה עם התוספת של הורדוס מול התוואי המוצע על ידינו. ואכן, מעט מצפון לשער הרחמים אותר מקום זה, ובו רואים הרב ז' קורן ול' ריטמאייר את פינת החומה הצפונית-מזרחית של מתחם הר הבית שלפני הורדוס.[26] במקום זה נמצא "תפר" בחומה וממנו וצפונה מתחילה בנייה בסיתות הרודיאני המאפיין את הכתלים האחרים של הר הבית. מקום זה לפי השערתו של ריטמאייר הוא קצהו הצפוני של מגדל ולכן קו החומה נמצא מעט מדרום לו. קביעה מדויקת של מקום החומה אינה ברורה ובאיורים נקטנו בשתי האפשרויות הבאות:

האפשרות האחת היא של ריטמאייר אשר מתווה את קו החומה לפי הקצה הצפוני של הרחבה המוגבהת עליה בנויה 'כיפת הסלע'. קביעה זו נשענת על מתלול סלע קדום הנראה בבור מספר 29 הצמוד לה (ראה באיור 8), שהוא למעשה חדר תת-קרקעי ובו קמרונות מאוחרים הנשענים על הסלע. בזאת ריטמאייר הולך בעקבות וורן אשר ראה במקום זה את קצה מתחם הר הבית של הורדוס.[27] זהו המוצג באיור 2.

האפשרות השנייה ניתנת על ידי הרב ז' קורן, ולפיה קו החומה עובר מעט מצפון לקו החומה לפי ריטמאייר. הוא מחבר את מקום ה"תפר" בחומה המזרחית עם מקום בכותל המערבי בו הוא מזהה את תעלת היסוד של הכותל הצפוני שרוחבה 4.80 מ' - כרוחב כותלי הר הבית. אולם ברור כי לדעה שהצגנו לעיל, לפיה הכותל המערבי אינו בנוי על מקומו המדויק של הכותל המערבי שקדם להורדוס, לא ניתן להביא כל הוכחה מאיתור של ממצא כלשהו בכותל המערבי של היום. ייתכן כי ניתן לקשור תוואי זה עם כמה מהממצאים לפיהם קובע א"ז קאופמן את שיטתו הממקמת את המקדש מצפון ל'כיפת הסלע'.[28] באיורים השונים הצגנו גם את התוואי הצפוני החלופי בקו מקווקוו הנמצא מצפון לקו החומה לפי שיטתו של ריטמאייר. ייתכן כי קו החומה הצפוני היה בניצב לכותל המזרחי, ועבר בקו אלכסוני ממקום ה"תפר" או ממקום סמוך מדרום לו אל הקצה הצפוני של קו הגובה 741 וסמוך לחפיר. כדי שלא להכביד על האיורים לא הצגנו בהם את האפשרות הזו, אך נתייחס אליה בהמשך.

בהעדר שרידים וודאיים של החומה הצפונית במקומה המשוער, אין בידינו להכריע בין האפשרויות השונות למקומה. הסתפקנו לכן בהצגה של שתי האפשרויות העיקריות. הצגה זו אמנם אינה מדויקת לחלוטין אך די בה כדי לבחון את ההצעות השונות בדבר איתור המתחם המרובע של הר הבית המקודש, שמידותיו 500 אמה, ולסייע בקביעת מקום האנטוניה ומקום בית המקדש בתוך מתחם זה, כפי שיובהר בהמשך.

את מקומה של הבירה החשמונאית והאנטוניה עלינו לחפש מצפון לחומה הצפונית של הר הבית המקודש והחפיר הסמוך לה. הגבעה היחידה מצפון היא הגבעה שמצפון-מערב להר הבית. גבעה זו סמוכה דיה למקדש, היא גבוהה מרחבת הר הבית בכ-10 מ' ויכולה לשלוט עליו. מקומה על גבעה שלטת זו מסביר את דברי יוסף בן מתתיהו על גובה של 50 אמות (כ-25 מ') מעל סביבתה. האנטוניה אכן בולטת בגובהה הרב כלפי מערב - הגיא המרכזי - עמק הטירופויון (ראה איור 2), והיא גם חלשה על המקדש. מקומה תואם גם את הפרטים שהוא נותן בקשר להריסת האנטוניה ובניית "מעלה רחבה להר הבית" - מורד נוח (מלחמת היהודים ו,ב,ז, תרגום חגי). מקום זה הנמצא על גבול הפינה הצפונית-מערבית של הר הבית לאחר שהורחב, מתאים לתיאורים הרבים של יוסף בן מתתיהו בהם הוא מציין את מקומה במקום המפגש של הסטיו המערבי עם הסטיו הצפוני של הר הבית. יחד עם זאת אין לשלול את האפשרות כי חלק מהביצורים הדרומיים של האנטוניה קוצצו כאשר נבנה החיבור בין האנטוניה להר הבית.

לאור התיאורים הרבים של יוסף בן מתתיהו לא ניתן לטעון כי הבירה ויורשתה האנטוניה היו באזור הצפוני-מערבי של רחבת הר הבית של היום - האזור שסופח להר הבית על ידי הורדוס - ולאחר מכן, עם הגדלת הר הבית, האנטוניה הועתקה לגבעה שליד פינתו הצפונית-מערבית של הר הבית המורחב, כפי שמתאר את מקומה יוסף בן מתתיהו. בכתבי יוסף בן מתתיהו אין כל רמז להעתקת האנטוניה ממקומה ובנייתה פעמיים.

מסתברת עוד פחות הטענה כי מקומה של האנטוניה של שלהי ימי הבית השני - לאחר הרחבת הר הבית - היה בתוך הרחבה של ימינו, באזור הצפוני-מערבי שלה, על גבול חומת הר הבית המקודש.[29] מקום זה נמצא על גבי העמק והחפיר שנסתמו בימי פומפיוס, בעוד שהאנטוניה נבנתה על מקומה של ה'בירה' החשמונאית וזו כפי שהוסבר לעיל היתה מצפון לחפיר. מקום זה כלל אינו מתיישב עם תיאוריו הברורים של יוסף בן מתתיהו על מקומה של האנטוניה ליד הפינה הצפונית-מערבית של הר הבית. בנוסף, מקום זה אינו הולם את דבריו של יוסף בן מתתיהו על חפיר שהפריד את האנטוניה מבית זיתא - 'העיר החדשה' שהיתה מצפון לה, ועל ברכת סטרותיון בה בנו הרומאים סוללה ודרכה פרצו לאנטוניה. הצעת מיקום זו מציבה את האנטוניה במקום שאין לו יתרון אסטרטגי על הר הבית והוא אינו חולש עליו, ומצפונה גבעה בה אין לצפות לברכת מים פתוחה ולחפיר.

איור 2 מציג את תחומי הר הבית המקודש על גבי מפת פני הסלע לפי שיעורים שונים של האמה. החומה הצפונית מותווית באיור זה לפי שיטתו של ריטמאייר.

מקומו של הכותל הדרומי של הר הבית לפי שיעור אמה של 58 ס"מ חוצה את המעברים התת-קרקעיים המובילים מהשערים שבחומה הדרומית אל שערי חולדה בחומת המתחם המקודש של הר הבית. ניתן לראות זאת באיור 5, שבו הכותל הדרומי חוצה את אורוות שלמה ואת החלק הצפוני של מסגד אל אקצא, ובאיור 8, שבו משורטטים המעברים ומוצג קו החומה גם לפי שיעור אמה של 58 ס"מ. הכותל הדרומי חוצה אפוא את התוספת הדרומית של הר הבית, שכפי שהראנו בפרק ג, היא צריכה להיות לפחות בשיעור של כ-60 מ'. רק אם נשתמש בתחום הצפוני יותר של הר הבית המסומן בקו מקווקו באיורים 5 ו- 8 הכותל הדרומי עובר מצפון לתוספת הדרומית, אך ספק אם המרווח שנותר לפני שערי חולדה הספיק לתנועת המוני עולי הרגל.

מקום הכותל הדרומי של הר הבית לפי שיעור אמה של 52.5 ס"מ נמצא לפי ריטמאייר במרחק של 73 מ' מהפינה הדרומית של הכותל המזרחי.[30] מקום זה הוא המקום בו גילה וורן כי יש פנייה קלה בזוית הכותל המזרחי.[31] אמנם אין בשינוי של זוית הכותל בלבד כדי לאתר את פינת הר הבית המקודש ללא איתור "תפר" בבנייה שיעיד על שתי תקופות בנייה, אך ייתכן כי תפר זה ניתן לגילוי ביסודות הכותל הקבורים היום באדמה. מקום זה מתאים לשיטתו לפיה החומה הצפונית של הר הבית המקודש עברה בקו הקצה הצפוני של הרחבה המוגבהת.

מקום הפנייה בזוית הכותל נמצא במרחק של 41 מ' מצפון ל"תפר" הדרומי בחומה המזרחית, שמרחקו מהפינה הוא 32 מ'. זה אם כן שיעורה של התוספת החשמונאית להר הבית לפי שיעור אמה של 52.5 ס"מ, ואילו הורדוס הרחיב את הר הבית ב32- מ' נוספים.

לפי הדעות הנוקטות שיעור אמה קטן מ-52.5 ס"מ, תחום הר הבית המקודש נמצא יותר צפונה, והתוספת מימי החשמונאים גדולה יותר. אם ננקוט בשיעור אמה של 58 ס"מ, התוספת הדרומית היא של 45.5 מ', והתוספת החשמונאית מצטמצמת לשיעור של 13.5 מ' בלבד.[32] התוספת הדרומית כולה קטנה כאמור מהשיעור המינימלי הנדרש שהוא כ60- מ', וגם התוספת החשמונאית קטנה מכדי שתספיק למקום החקרא. גם אם נקבע את מקום הכותל הצפוני צפונה יותר (הקו המקווקוו באיורים 5, 8), התוספת עדיין קטנה מדי לממדיה של מצודה.

שלוש סיבות מונעות אפוא מלקבל את השימוש באמה של 58 ס"מ לקביעת תחומי הר הבית (והדברים תקפים גם לשיעור אמה קטן מעט משיעור זה):

א. הפינה הדרומית-מערבית של הר הבית חורגת מתחומי הר המוריה ונמצאת מעבר לגיא המרכזי (עמק הטירופויון) החוצה את ירושלים לאורכה. תוצאה זו מתקבלת גם אם נבחר בשתי האלטרנטיבות הצפוניות יותר להתוויית קו החומה (שאינן מוצגות באיור 2).

ב. הכותל הדרומי של הר הבית המקודש חוצה את התוספת הדרומית של הר הבית. גם אם ננקוט בתוואי הצפוני יותר של הכותל הדרומי, נותר מקום צר מדי לפני שערי חולדה.

ג. מקום הכותל הדרומי, גם לפי התוואי הצפוני שלו בשתי אפשרויותיו, אינו מותיר מקום מספיק למקומה של החקרא - אם נקבל את הדעה כי זה מקומה.

לסיכום:

א. קביעת תחומי הר הבית המקודש נשענת על הכותל המזרחי והכותל הצפוני. מיקום