צמצום כמות המלח במשחטות - מחקר הלכתי-אקולוגי

צמצום כמות המלח במשחטות

בישראל קיימות כתריסר משחטות אזוריות ובהן שוחטים בשנה כ- 120,000 טון פטמים וכ- 50,000 טון הודים. ס"ה כ- 170,000 טון עופות. מלבדן קיימות עוד כמה עשרות מפעלים קטנים או מתקני שחיטה, המשווקים עופות טריים לאטליזים כ"עוף חי", ללא מליחה. כל המשחטות האזוריות מצוידות בתעודות כשרות מטעם הרבנויות המקומיות. בחלקן מתבצעות שחיטות "למהדרין" עבור גופי כשרות נוספים (בד"צים למיניהם). אחת הדרישות הבסיסיות של הכשרות היא מליחת העופות כדין, וכדלהלן:

סך כל המלח הנצרך בכלל המשחטות האזוריות הוא כ- 30,000 טון לשנה. החישוב  (30,000 טון מלח מחולק ל- 170 אלף  עופות) מצביע על שימוש ב- 176.4 גרם מלח לק"ג עוף. טבלאות שונות שערכנו מתוך שקילת כ- 200 פטמים מלמדות כי עוף ממוצע שוקל כ- 1600 גרם. לפי"ז הממוצע יהיה כ- 282 גרם מלח לעוף. בבדיקות שערכנו נמצא כי במקרים רבים מגיעים ל- 300 גרם מלח לעוף, ואפי' ל- 350 גרם.

אין יחס ישר בין כמות המלח לעוף למשקל העוף, שכן המליחה היא על פני השטח בלבד (מליחת חוץ ומליחת פנים) והכמות איננה פרופורציונלית ל"עובי" ולמשקל. מנקודת מבט זו יש, כנראה, הבדל בין מליחת פטמים למליחת הודים שמשקלם גבוה פי כמה. מכאן שאין בהכרח תאימות (קורלאציה) בין הממוצע לעוף לבין הממוצע לק"ג בפטמים, וכן אין תאימות בין ממוצעי הפטמים לממוצעי ההודים.

הבדיקות המפורטות והשקילות נעשו בפטמים בלבד, הן בשל אי-זמינות שחיטת הודים והן בשל קשיים בביצוע שקילות ופעולות נוספות. בארה"ב בצענו במשחטה אחת שקילת הודיים.

ההנחה הבסיסית לפרוייקט היתה שכמות המלח מוגזמת ואינה נדרשת מבחינה הלכתית,והמחקר נועד לאשש הנחה זו. מאידך, המלח מהווה מיפגע אקולוגי (זיהום מי תהום), בריאותי (עודף מלח איננו בריא) וכלכלי (סילוק השפכין במתקנים מיוחדים, בריכות אידוי, עלות המלח).

הנחה נוספת היא שמבחינה אקולוגית עדיף לסלק מלח מוצק באמצעים מכניים (סרט נע, דולבים, מעדר, עגלות פינוי) ואפי' להשאירו בערמה בחצר המפעל, מאשר לסלקו באמצעות השפכים כשהוא מהול במים ומוזרם לבריכות אידוי.

למחקר נועדו, איפוא, 4 מטרות, או כיווני חשיבה:

1. צמצום כמות המלח בתהליך ההמלחה.

2. ניצול מלח ביתר יעילות בשלבי המליחה.

3. אפשרות לשימוש חוזר במלח לאחר התהליך כולו (מיחזור).

4. הצבעה על שיטות לפיהן פסולת המלח תהיה מוצקה ולא נוזלית.

המחקר נערך בשנת תשנ"ד (94) עבור המשרד לאיכות הסביבה. השתתפו בו: הרבנים ישראל רוזן ואורי דסברג, המהנדסים משה לפידות ויאיר מאיר ועמית המחקר עזריאל שמחוני. מסקנות המחקר התפרסמו לראשונה ב'תחומין' כרך יז.

 חלק מן המשחטות שבהן בקרנו בקשו שלא לפרסם נתונים ספציפיים לגביהן. מכיון שלא נטלנו על עצמנו תפקיד של מפקחי אקולוגיה, לכן לא ציינו בטבלאות דלהלן את שמות המשחטות אלא מספרי קוד בלבד.