מאיץ החימום בדוד- למה אסור להשתמש בשבת

ב"ה, שבט תשע"ג, 2.13

מאיץ החימום בדוד ESB
חוות דעת לענין השימוש בשבת
הרב ישראל רוזן, מהנדס – ראש מכון 'צומת'

לשאלת רבים הרינו מפרסמים את חוות דעתנו בקשר למתקן הקרוי ESB, המשמש כמאיץ לחימום דוד ביתי ('בוילר') כל ימות השבוע. פורסם כי יש היתר להשתמש בו גם בשבת.
רצ"ב התרשים של המתקן והצנרת סביבו.

לטענת ה'ממציא' המיכל הגדול, שאליו נכנסים המים הקרים החדשים תמורת היוצאים, הוא כלי שני למרות שכולו מים חמים שהיד סולדת בהם.
להלן טענותיי, השגותיי וערעורי נגד טענה זו:

1. ההיתר מתבסס על טענה כי אין כניסת מים חמים מהמיכל הקטן לגדול כאשר גוף החימום לא עובד (בגלל התרמוסטט). זו טעות! כל זמן שהמים לא שוים בחומם הם  מתמזגים בין שני המיכלים באופן טבעי כל הזמן, כמו בכל כלי פתוח שיש לו הסתעפויות. המים בשני המיכלים שואפים כל הזמן להגיע לאיזון (שויון) החום ביניהם, והכל כלים שלובים והם אחד.
   
2. יתר על כן, גם כאשר גוף החימום אינו עובד, והטמפרטורה בין שני המיכלים כבר מאוזנת ושוה, כאשר אדם צורך מים חמים בביתו, ותחתיהם נכנסים מיידית המים הקרים למיכל הגדול, בו זמנית מתחילה תזוזה של כל המים, כולל זרימה בין שני המיכלים. המים הקרים הנכנסים שואפים לרדת למטה, דהיינו למאיץ הנמצא מתחת למיפלס הדוד.
   
3. מבחינה מעשית כח האש (גוף החימום) שליט לחמם את המיכל הקטן והגדול כאחת, ללא כל משאבת סחרור וללא כל אמצעי עזר. לכן אנו רואים גם את המיכל הגדול ככלי ש'האש מהלכת מתחתיו', למרות שהיא בצידו. כח האש (גופי החימום) מגיע לדוד הגדול כמו בכל דוד רגיל שיש בתוכו גוף חימום, והכל נחשב כחדא בשל ההתמזגות הטבעית.
   
4. העובדה שהדפנות מקררות (כהגדרת התוס' לכלי שני) כבר דנו בזה בדורנו והעירו שלכאורה לפי"ז כל 'בוילר' וכל קומקום חימום חשמלי ייחשב ככלי שני, כי ה'אש' בתוכו והדפנות מקררות. לכן פירשו שהגדרה זו לאו דוקא אלא הכוונה שכלי שני חומו מתמעט והולך כי המים הועברו מכלי לכלי. בנד"ד החום במיכל הגדול מתגבר והולך בשל גוף החימום הצדדי, המחובר ומפולש לחלוטין.
   
5. אם נחשיב ככלי שני את המאיץ הנ"ל, הרי הוא דומה מבחינה טכנית והלכתית לתרשים השני שבו יש הפרדה של דופן (ואפילו דופן כפולה) בין החלק התחתון והעליון? וכי יעלה על הדעת שהחלק העליון הוא כלי שני כי החימום במיכל אחר, המפולשים ביניהם? ישתקע הדבר ולא ייאמר!
   
6. ראיתי שהמיתרים נימקו גם בכך שלוקח זמן למים הקרים הנכנסים ו"החימום לא נעשה מיד אלא עוברת כחצי דקה", לא הבנתי אמירה זו, שהרי המים במיכל הגדול חמים הם בקביעות מעל לדרגת 'יד סולדת'. כשאדם מוציא מים חמים, מיד – כ'בידקא דמיא' בכח ראשון – נכנסים מים קרים לתוך המיכל העומד על האש (ואם גוף החימום במקרה כבוי באותו רגע, הכנסת המים היא לכלי ראשון שהוסר מן האש). ומה בכך "שלוקח זמן"? הרי כל מי שיוצק מים קרים לכ"ר - לוקח זמן עד שהמים הקרים מתבשלים.

סוף דבר, ההיתר למתקן זה נראה בעיני מתמיה ביותר. אינני רואה שום חילוק הלכתי בין שני התרשימים. ומי שמתיר ככלי שני הרי זו 'מהפכה עולמית' בענייני בישול בשבת!