גולשים יקרים! האתר בהרצה, כלל האישורים התקפים עלו לאתר, מקווים להשלים את התוכן החסר בהקדם - עימכם הסליחה.

העברה למצב שבת של עגלת נכים

אני אדם מבוגר, ואני רגיל להתנייד בשבתות וחגים בעזרת עגלת נכים עם פיקוד שבת. בשבת האחרונה העוזר שלי, שהוא גוי, העביר את עגלת הנכים ממצב שבת למצב חול. האם מותר לומר לו להחזיר אותה למצב שבת?

השימוש בעגלת נכים בשבת, הפועל על בסיס מנגנון של גרמא, מותר לשימוש בשבת לבעלי מוגבלות בניידות (כיום יש גם קלנועית הפועלת על בסיס שינוי זרם. ראה על כך בשאלה הבאה). הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל (ראו הרב ישראל רוזן, 'נסיעה בעגלת נכים ממונעת שבתית ללא עירוב', תחומין לב (תשע"ב) עמ' 44. היתרו של הגרש"ז אוירבך הובא גם בנשמת אברהם (מהד' תשנ"ז, ח"ה עמ' רכט) ובשולחן שלמה (אוירבך), שבת ח"א סי' שא, עמ' תלא). עודד ודחף את הרב ישראל רוזן זצ"ל, מייסד מכון צומת, לפתח את המכשיר הזה, ולכך הסכימו גדולי עולם, בהם הרב שאול ישראלי זצ"ל (תחומין ח עמ' 46), ובעל הספר 'שמירת שבת כהלכתה' הרב יהושע ישעיה נויברט זצ"ל (תחומין כז, עמ' 90; עוד פוסקים שהתירו: דבר חברון או"ח סי' תמד, הרב ד"ר מרדכי הלפרין, נסיעה לבית כנסת בקלנועית בשבת, שו"ת באתר מכון שלזינגר; הרב שלמה אבינר, בכמה מתשובותיו שפורסמו בכתובת: מלאכות – בחולים ובמצבים חריגים (שו"ת) – שיעורי הרב שלמה אבינר, shlomo-aviner.net; הרב יובל שרלו, בכתובת: קלנועית בשבת | שאל את הרב – כיפה (kipa.co.il) הרב עזריה אריאל, בכתובת: https://www.yeshiva.org.il/ask/90764; שו"ת במראה הבזק ד,לח-לט; ז,כז,ט; ועוד). היתר השימוש מבוסס על הגדרתו של אדם שאינו מסוגל להתנייד כחולה שאין בו סכנה (אג"מ, או"ח ד סי' צ; בביאור יסוד זה ראו בהרחבה דברי הר"י רוזן: 'כבוד הבריות' – התחשבות הלכתית בצורכי מוגבלים בשבת, בתוך קובץ אהבת האדם וכבוד הבריות, רמת גן 2006, עמ' 274–287. עוד פוסקים שהתייחסו לנכה כאל חולה (אם מטעם חשאב"ס או מצטער כל גופו או כבוד הבריות): חלקת יעקב, או"ח סי' סד; מנחת שלמה א, סי' ט; ציץ אליעזר, ח"ו סי' ו אות ג). משכך, כפי שגרמא הותרה במקום של הפסד (רמ"א, או"ח סי' שלד סעי' כב), כך היא הותרה לצורך חולה שאין בו סכנה (מג"א, סי' שכח ס"ק נג; שו"ת יביע אומר ג, או"ח סי' יח אות ח; ר"י רוזן, תחומין א, עמ' 528). בנידון שלנו עולה השאלה אם מותר לומר לגוי להעביר את עגלת הנכים למצב שבת, ובכך לאפשר את השימוש בה בהמשך החג. התשובה לכך היא שכשם שגרמא הותרה לצורך חולה שאין בו סכנה, כך אמירה לגוי באיסור דרבנן (במקרה של חולה יש ללכת לפי השיטות הסוברות שמדובר על איסור דרבנן בלבד. לאדם הפרטי בביתו בוודאי ראוי להחמיר כמו השיטות הסוברות שהאיסור של השימוש בחשמל הוא מן התורה) הותרה לצורך חולה שאין בו סכנה (שו"ע, או"ח סי' שכח סעי' יז; וע"ש פירוט השיטות השונות, וע"ע שש"כ, פל"ג הערה כו), ולכן אמירה כזו מותרת (היתר האמירה לגוי במקרה של חולה כולל גם את ההיתר ליהנות ממלאכתו עבור חולה. בהמשך נזכיר טעם נוסף (הנכון גם במקרה שבו אין מדובר על חולה) להתיר את איסור ההנאה אך לא את איסור האמירה). היתרי ה'שלחן ערוך' לצורך חולה שאין בו סכנה נאמרו לצורך רפואתו ולא עבור מילוי כל צרכיו. אפילו היתר שחיקת סממנין שהותר לחולה שאין בו סכנה ולא לבעל מיחוש בעלמא הותר רק לצורך חולי זה ולא לצורך מיחוש אחר שאיננו קשור למחלה.
על אף הגבלות אלו, מסתבר להניח שהגדרת 'רפואה' שאליה התכוונו חז"ל לא הייתה דווקא לדברים שיגרמו להחלמה מהמחלה, אלא זו הגדרה רחבה יותר הכוללת גם התייחסות לסבל, צער וכאב הקשורים למחלה. כמדומה שכך הוא גם מנהג העולם, להתיר לקחת כדור לשיכוך כאבים לחולה שאין בו סכנה, מבלי להיזקק לשאלה אם הדבר יועיל בצורה כזו או אחרת בהעברת המחלה. הבנה כזו, שאין לצמצם את ההגדרה של הרפואה דווקא להעברת המחלה, מצויה בדברי 'שבט הלוי': 'להשקיט יסורי החולה אעפ"י שאינו מעלה בהמחלה גופא הם בכלל צרכי חולה ורפואה'. מטעם זה יש להחיל את ההיתרים שיש ב'שלחן ערוך' בנוגע לחולה שאין בו סכנה גם על מקרה שבו הגבלת התנועה היא הגדרת החולי, שכן במקרה זה הקלת הצער והסבל של הגבלת התנועה כלולה במושג רפואה. בנוסף לכך, במקרה של נכה המוגדר כחולה עקב המוגבלות בניידות, יש מקום להגדיר את האפשרות לניידות כמו עצם הרפואה ולא רק כהסרת כאב וצער (כך עולה גם מהמקורות שצוינו לעיל הדנים בהיתר לאדם מוגבל).
בשולי התשובה ראוי לציין שבמקרה הנידון ישנה סברה נוספת להתיר. חכמים אסרו הנאה ממעשה של גוי שעשה עבורו במהלך השבת (מלבד איסור האמירה לגוי), שמא יאמר לו לעשות (תוס', שבת קכב ע"א א; משנ"ב, סי' רעו ס"ק ב). אף על פי כן שבמציאות שאלתנו חז"ל לא אסרו הנאה, מכיוון שבתחילת השבת הכלי היה מוכן לשימוש על ידי הפעלה בגרמא, ולא היה צורך בעזרה של גוי, וממילא לא שייך כאן טעם הגזרה (ביאור הלכה, בתחילת סי' רעו ד"ה לצרכו, מזכיר שאם הגוי כיבה נר ולאחר מכן הדליק אותו מחמת עצמו (כגון שלא רוצה שיקפידו עליו) – מותר ליהנות מכך, משום שהדבר לא נעשה עבור הישראל; אליה רבה, סי' רעו, מביא סברה נוספת שהדבר מותר, משום שלא שייך כאן טעם הגזרה, כפי שהבאנו בגוף הדברים. הנפ"מ בין הטעמים תהיה במקרה הדומה למקרה שלנו – שהגוי עושה את המעשה לטובת ישראל. בשבט הלוי, ח"י סי' נב, כתב שהעיקר כמו הטעם שהובא בביאור הלכה, אך למקל על פי הטעם האחר יש על מי לסמוך).

עוד שו"ת בנושא

רופא התאים לי מכשיר סיפאפ לשיפור השינה. רכשתי את המכשיר, ורק לאחר מכן הבנתי שיש צורך באישור הלכתי לשימוש בו בשבת. אני מחבר אותו לשעון שבת, אך בפועל המנוע מופעל רק לאחר שאני שם את המסכה על פניי, כשלוש שניות מאוחר יותר. האם אוכל להשתמש במכשיר גם בשבת, או שעליי לרכוש מכשיר אחר, או שאמנע משימוש בשבת?

תשובה

ישנם מכשירי סיפאפ רבים המאושרים מטעם המכון. בתהליך בדיקת מכשירי סיפאפ לפני מתן האישור לשימוש, וידאנו שאין השפעה על הפעלת המנוע או על כיבויו במהלך שימוש רגיל במכשיר, אלא על מידת צריכת הזרם החשמלי בלבד. במכשירים פשוטים, ההשפעה על צריכת הזרם זהה להשפעה על צריכת הזרם החשמלי בעומדנו מול מאוורר, השפעה זניחה שמותרת על פי רוב הפוסקים (ראו למשל שו"ת ישא יוסף או"ח ב סי' פו אות ב; שם, ב סי' פט; שם, או"ח ג, סי' עו; שם, ג, סי' עח אות ג; ארחות שבת, ח"ג סי' כו הערה נח; מאור השבת (לרב משה מאיר יאדלר), ח"ד עמ' רלד). במכשירים מתקדמים יותר נשימות האדם משנות את עוצמתה של דחיסת האוויר לגופו, כדי שתותאם לצריכה. בין הרופאים שהתייעצנו עימם היו חילוקי דעות בשאלת מידת הנחיצות של פעולה זו: יש שטענו ששימוש בזרם אוויר שאינו מותאם לצורכי המטופל עלול להשפיע עם הזמן על בריאות המטופל. אם כן, מאחר שהגרש"ז אויערבך מתיר לכתחילה השפעה על עוצמת הזרם החשמלי (ראו למשל שו"ת מנחת שלמה, ח"א סי' ט ד"ה עתה נפן, וכן בתשובתו שנדפסה בשו"ת רבבות אפרים ג, סי' רסב עמ' קסה ד"ה ומו"ר; וכן הובא בשמו בשש"כ, פרק לח, הערה לג; שם, פרק לב סעי' מא; וכפי שהסיק מדבריו בשו"ת ישא יוסף, או"ח ג, סי' עח ד"ה גם לאחר ובעוד מקורות רבים), ומאחר שמדובר כאן בהשפעה (אף שרחוקה למדי) על פיקוח נפש, יש צורך להחמיר בפיקוח נפש, ולהשתמש במכשיר המתקדם יותר אף בשבת. לעומתם היו רופאים שטענו שאין כל השפעה על מצב בריאות האדם בהתאמת המכשיר לצרכיו, והיא מוסיפה נוחות בלבד. לפי שיטה זו, המחמיר כדעת הפוסקים האוסרים כל שינוי זרם חשמלי ישתמש במכשיר המזרים אוויר בקצב קבוע.
על כן הצעתי היא בדרך כלל להתייעץ עם הרופא המטפל, משתי סיבות: 1) לנתוניך האישיים משקל מכריע. 2) תפיסת עולמו בענייני רפואה ממילא תלווה אותך הלאה. אם לדעתו במצבך אין תועלת כלל בהתאמת לחץ האוויר, תוכל לרכוש את המכשיר העונה לדרישה זו. אם יש במצבך תועלת בהתאמת לחץ אוויר, עיין ברשימה באתרנו, בחר לרכוש מכשיר מאושר ופעל בהתאם להנחיות השימוש ההלכתיות. לעיתים ניתן להשתמש במכשיר סי פאפ רגיל ולהחליף את צינור דחיסת האוויר בצינור בעל קוטר צר יותר, ודי בזה כדי שלא יושפע מנשימת האדם, אלא יופעל עם קבלת מתח חשמלי משעון השבת, ויכבה רק כששעון השבת יכבהו. ישנם פרטים נוספים בהכשר של מכשיר סיפאפ לכתחילה, כגון שמירת נתונים בזיכרון, צג דיגיטלי ועוד, אך אכמ"ל.
למעשה, מאחר שמדובר במכשיר שמשפיע על איכות פעילותה של מערכת לב-ריאות (פיקוח נפש), ומאחר שכבר רכשת מכשיר, אם אומנם המכשיר מופעל על ידי שעון שבת, והמנוע מתחיל לעבור רק כמה שניות אחר הנחתו על הפנים, הוא יכול להיחשב כגרמא, המותרת במקום הפסד (רמ"א, או"ח סי' שלד סעי' כב). צריך רק לוודא שזה באמת כך, גם ביחס לכיבוי אחרי הסרת המכשיר מהפנים.

מזגן פועל על חימום, והוא מחובר לשעון שבת שנשכח על מצב קבוע. כתוצאה מכך נורא חם בדירה, מתחילים להתייבש וקשה לישון. השעה 23:00, והמזגן עתיד להיכבות בשעה 1:00. האם פעילות המזגן נחשבת כהפסד גדול לעניין העברת השעון למצב שעון שבת בשבת עצמה? האם העברת השעון ממצב קבוע למצב שעון שבת גורמת לפעולה מיידית של כיבוי?

תשובה

ראשית, יש כאן גרמא של כיבוי השעון, ולכתחילה אין להתיר כיבוי בגרמא, אך בנסיבות אלו של התייבשות וצער רב מהחום, ניתן להקל. שנית, בניסויים אחדים שקיימנו במכון צמת הבחנו שהעברת שעון שבת ממצב שעון פעיל למצב פעיל קבוע כרוכה בהפסקת המתח החשמלי לשבריר שנייה. הפסקה זו אינה ניכרת לחוש האדם, אך ניכרת במכשירי מדידה במעבדה. מסיבה זו כתבתי בעבר שיש להימנע מהעברה בין מצבים בשעון שבת (בתשובתי: שינוי במצב של שעון שבת, אמונת עתיך 126 (שבט תש"פ) עמ' 32.

אחד מהניסויים שערכנו זמין לצפייה בכתובת: https://drive.google.com/file/d/1y0RqzdOhicaSZfhAXiw6Ounx_p2YcYfD/view).

עם זאת בשעת דחק כמו נידון השאלה יש מקום להקל בזה, וזאת משום שהפסקת המתח אינה ניכרת לאדם, והיא מורגשת רק למכשירי מדידה, ומקובל שההלכה נקבעת לפי חושי האדם ולא לפי בדיקות מעבדה. לדוגמה: 'ערוך השלחן' (יו"ד סי' פד סעי' לו) ביחס לאכילת שרצים שאינם נראים לעין; 'ציץ אליעזר' (ח"ח סי' טו פרק יד אות י) ביחס לזריקת אינסולין שיוצרת חבורה שאינה ניכרת לעין, שמותרת בשבת; 'יביע אומר' (יו"ד ד פרק יד אות כ-כא) בעניין קדושה בדברי תורה מוקלטים; 'שבט הלוי' (ח"א סי' ז אות י) בעניין נתק באות סת"ם שניכר רק בזכוכית מגדלת, ועוד. עם זאת, במקורות אלו הובאו גם דעות מחמירות, כגון: שאלת הכניסה לבית הכיסא עם תנ"ך המודפס באותיות זעירות שלא ניתן לקוראן ללא זכוכית מגדלת (שו"ת אבן יקרה, ח"ב סי' לג, הובא ביביע אומר שם), וכן כתב ה'ציץ אליעזר' שם, שראה את הגרצ"פ פרנק בודק סת"ם בעזרת זכוכית מגדלת, וכן כתב ב'קסת סופר' שיש לנהוג כך (הובא בשבט הלוי הנ"ל). בחומץ אין ניכרים השרצים הקטנים, ואם כן מובן ההיתר לשתותו. זריקת אינסולין היא פעולה ניכרת, אלא שהחבורה שנעשתה על ידה אינה ניכרת לחוש, ואעפ"כ התיר ה'ציץ אליעזר'. מאחר שרואים אנו שאין מחמירים כפי שראינו בדוגמאות הנ"ל, סבורני שניתן לנהוג כך גם בנדון דידן, שבו מדובר בצער רב.

האם אפשר להשתמש בכיריים אינדוקציה כפלטת שבת?

תשובה

כיריים אינדוקציה פועלות באמצעות השראת שדה מגנטי, שגורם לזרמים חזקים מאוד בתוך המתכת של הסיר. זרמים אלו מחממים את הסיר, וכך האוכל שבתוכו מתחמם. בשבת אין להניח סיר מתכתי על האינדוקציה, כי בכך נוצר זרם. ישנה אפשרות תיאורטית – להניח פלטת מתכת העשויה מחומר שמושפע מאפקט האינדוקציה, וכך היא תישאר חמה כל השבת. על הפלטה הזו אפשר להניח סירים שעשויים מחומר שלא מושפע מהאפקט של האינדוקציה, והם יתחממו מחומה של פלטת המתכת, ולא מאפקט האינדוקציה.
אך נראה ששיטה זו פחות טובה מבחינה הלכתית מפלטת שבת מכמה סיבות: א) בכיריים אינדוקציה, בשונה מפלטת שבת, יש אפשרות לשנות את מידת החום (וייתכן שאסור מצד 'שמא יחתה'). ב) כיריים אינדוקציה, בשונה מפלטת שבת, הן כן אמצעי מקובל לבישול, ויש לחשוש ל'מיחזי כמבשל' גם בשימוש בפלטה מתכתית על גבי כיריים אינדוקציה, כאשר הסיר אינו מותאם לאפקט האינדוקציה, מאחר שזה פתרון שלא הומצא בשביל שבת, אלא פתרון מקובל לכל יושבי תבל הרוצים לבשל באמצעות כיריים אינדוקציה בסיר לא מותאם. ג) בפלטת שבת מכוסה 'מקור החום', שהוא סלילי המתכת, בכיסוי החיצוני של הפלטה, ויש מקום להחשיבו כ'גחלים קטומות'. אך בפתרון המוצע מקור החום הוא הפלטה המתכתית, והיא גלויה לעין כול (בחזון עובדיה, שבת א, עמ' נב-נג, הוזכרו נקודות אלו בין הטעמים להתיר פלטה. אפשר שכששלושתן אינן קיימות, אין להתיר).
מכל מקום, עד כמה שידוע לנו, כיריים אינדוקציה מכבות את עצמן אחרי כמה שעות, בגלל הוראות בטיחות, וכמו כן הנחת פלטת מתכת על הכיריים למשך זמן רב עלולה לפגוע בהן. גם שימוש באינדוקציה על ידי הדלקה של שעון שבת אינו מעשי בדרך כלל, מאחר שלא די בחיבור מתח חשמלי, אלא צריך לכוון אותן בכל הפעלה מחדש. אם כן האפשרות הזו מעשית רק במקרה שהכיריים דולקות מערב שבת. יש לציין שבליל יום טוב אפשר להשתמש בפתרון זה, להדליק את הכיריים מערב יום טוב עד שהכיריים תיכבנה מעצמן או שתיכבנה באמצעות שעון שבת. אך יש לוודא שהשארת הכיריים דולקות כשעליהן מונחת פלטה למשך זמן לא תגרום להן נזק (ע"פ הוראות היצרן). כמו כן יש לוודא ששעון השבת שבו משתמשים מתאים להספק (watt) של הכיריים.

יש לנו מקרר עם חיישן דלת נסתר. החיישן מרגיש פתיחה וסגירה של דלת המקרר, ובהתאם לכך מדליק ומכבה את האור, את מאוורר פיזור הקור ומערכות נוספות. החיישן קבוע בדופן המקרר ומרגיש מגנט הקבוע (ומוסתר) בדלת, וכך מזהה פתיחה או סגירה. לפני שבת אנו מצמידים באמצעות סקוטש מגנט דק לחיישן (בין הדלת לדופן), וכך החיישן מרגיש כל השבת את המגנט, ומתנהג כאילו הדלת סגורה גם כשהיא פתוחה. בצורה זו, פתיחת הדלת וסגירתה אינן משפיעות על אף מערכת של המקרר באופן ישיר. קורה לנו לפעמים שאנו שוכחים להצמיד את המגנטים לפני שבת. האם מותר להשחיל את המגנט בשבת בין הדלת לפאנל, כשהדלת סגורה כמובן, כך שלאחר מכן פתיחת הדלת וסגירתה לא תשפענה על דלת המקרר? כלומר: האם המגנט ממשיך מצב קיים, או שברגע שמקרבים אותו לחיישן מבצעים פעולה האסורה בשבת?

תשובה

ראשית עליי לציין שאין להסתמך לכתחילה על הפתרון הזה, אלא לדאוג להצמיד את המגנטים לפני השבת. לכתחילה אין להתעסק עם המערכות בשבת, כי אפשר שתיעשה טעות שתגרום למעשה אסור. אומנם טעות כזו תיחשב 'דבר שאין מתכוון' ואולי אף 'מתעסק', אך מכל מקום לא נכון להיכנס למצב זה לכתחילה. מומלץ לשים פתק קבוע ליד נרות השבת, שיזכיר לכם להצמיד את המגנט.
החיישן הנסתר שנמצא בחלק מהמקררים הוא כרגיל מפסק שנקרא Reed Switch, ולמעשה אינו אלא מפסק פתוח שנסגר באמצעות משיכה של המגנט (ייתכן גם מצב הפוך: מפסק שסגור כל עוד אין השפעה חיצונית, ונפתח באמצעות משיכת מגנט. לענייננו אין הבדל בין הסוגים). הוא רגיש למגנטים חזקים, ולכן לא די להשתמש במגנטים פשוטים שמשמשים לפרסומות.
אם יש אפשרות להשחיל את המגנט בין הדלת לפאנל בלי לפתוח את הדלת, הדבר מותר ברמה העקרונית. זאת משום שהמגנט המושחל 'מחליף' את המגנט הקבוע בדלת, וממשיך את אותה הפעולה (דבר מזכיר מאוד את המשנה במסכת שבת פי"ג מ"ז: 'ישב הראשון על הפתח ומלאהו, ובא השני וישב בצדו, אף על פי שעמד הראשון והלך לו, הראשון חייב והשני פטור'. משנה זו נפסקה להלכה, ומופיעה בשו"ע, או"ח סי' שטז סעי' ו. המשנה ברורה, על ההלכה הנ"ל, בס"ק כה, הביא שהדבר מותר לכתחילה, אף כשהשני מתכוון להשאיר את הצבי ניצוד). יחד עם זאת, מכיוון שלמגנט יש שני 'קטבים', כלומר שני צדדים שלכל אחד פעולה הפוכה מהשני, יש חשש שאם המגנט יוכנס בין הדלת לדופן בכיוון הפוך (קוטביות הפוכה) מהמגנט המוסתר בתוך הדלת, ייווצרו הדלקה רגעית וכיבוי של האור. יש לוודא כמה פעמים ביום חול שאתם יודעים איך להכניס את המגנט בצורה שתחליף את פעולתו של מגנט הדלת, מבלי שייווצרו הדלקה רגעית וכיבוי. הדרך לוודא את זה היא להכניס מצלמה (או טלפון עם מצלמה) לתוך המקרר, ולצלם בווידאו מה קורה בזמן שהדלת סגורה.
האימון ביום חול ייעשה כך: אחרי השחלת המגנט יש לפתוח את המקרר, ולראות שהאור לא נדלק והמאוורר לא נכבה, וכן לראות את צילום הווידאו ולוודא שלא הייתה הדלקה רגעית של האור (אומנם המפסק המגנטי כרגיל מפעיל מערכות נוספות בנוסף לאור, אבל הדלקת האור מהווה אינדיקציה טובה למצבן של שאר המערכות. אם למקרר יש כמה חיישני דלת, יש לנטרל את כולם). אחרי שלומדים איך להשחיל מגנט בצורה נכונה שרק תמשיך את המצב, תוכלו להסתמך על אפשרות זו בדיעבד אם לא הצמדתם את המגנט מיום שישי.
פתרון זה מתאים דווקא למקררים שבהם החיישן שמרגיש סגירה ופתיחה אכן נמצא בעובי הדופן מול הדלת. במקרים מסוימים הוא יוכל להועיל גם כשהחיישן הוא לחצן על עובי הדופן מול הדלת, שנלחץ על ידי הדלת כשהיא נסגרת. אם שכחו לקבע את הלחצן ביום שישי, או להעביר את המקרר למצב שבת המנטרל את פעולת המפסק, אפשר להכניס דבר מה בין הדלת לפאנל בצורה שתלחץ על הכפתור גם כשהדלת תהיה פתוחה, ורק אחר כך לפתוח את הדלת.
יש לציין שבפתרון של השחלת המגנט אין חשש של 'מבטל כלי מהיכנו', משום שברמה העקרונית מותר להוציא את המגנט לאחר שדלת המקרר נסגרה שוב (ולהחזירו לפני הפתיחה הבאה), אף שלמעשה הדבר לא מומלץ.

אישה צריכה לשאוב חלב לאיבוד אף בשבת, משום שהחלב מצער אותה מאוד. היא מצליחה לעשות זאת רק באמצעות משאבה חשמלית. מה הדרך הנכונה לעשות זאת?

תשובה

חז"ל התירו את שאיבת החלב לאיבוד במקום צער, כי זו 'מלאכה שאינה צריכה לגופה', ואינה נעשית כדרכה (שו"ע, או"ח סי' של סעי' ח, ומשנה ברורה, לשו"ע שם ס"ק לב), ולכן נתייחס רק לעדיפויות מבחינת ההפעלה החשמלית של המכונה. הדרך הטובה ביותר היא הפעלת המשאבה באמצעות שעון שבת. כדאי להשתמש בשעון כזה, לפיו אפשר לדעת במדויק מתי תתחיל המכונה לפעול, כדי שלא תצטרך האישה לחכות להפעלה הרבה זמן, ולא תהיה מופתעת שהמכונה כבר התחילה לפעול. ישנן מכונות שהחיבור שלהן לחשמל על ידי שעון השבת לא מספיק כדי לגרום לתחילת פעולתן, אלא יש צורך ללחוץ על כפתור הפעלה. במקרה זה, כדאי לנסות הצמדת גוּלה לכפתור וכריכת הגולה למשאבה באמצעות נייר דבק. בחלק מהמכונות, ברגע שהמכונה מתחברת לחשמל על ידי שעון השבת, והכפתור כבר לחוץ באמצעות הגולה, די בזה כדי שהמכונה תתחיל לפעול.
אם עצה זו איננה מתאימה, יש אפשרות להשתמש במכשיר ה'מיתוגרם' שפותח במכון צומת. המכשיר מאפשר לחיצה על כפתור בדרך הנחשבת ל'גרמא'. מכיוון שמדובר במקום צער גדול, יש להתיר עשייה ב'גרמא'.
בכל הדרכים שהוצעו כאן, אם אפשר, נכון שהצמדת המשאבה לגוף תיעשה לפני תחילת פעולתה (משום שהצמדת מכונה פועלת לגוף נחשבת כמעשה ממש (ראה משנ"ב סי' שכח ס"ק קמז בשם מג"א). ואף שפעולה זו מותרת כדלעיל, מכל מקום אם אפשר למעט באיסור, אין סיבה לא לעשות כן). כמו כן, יש להניח חומר פוגם בכלי שהחלב נוזל אליו, כדי שהחלב ילך מייד לאיבוד (אין צורך באקונומיקה, די בסבון).

מוצרים רלוונטים לשאלה

אני משתמש במדיח כלים שקט בשבת, באמצעות שעון שבת מכוון מראש והתקן מיוחד המבטל את מפסק בטיחות הדלת. בשבת שעברה שכחתי להניח מראש טבלית סבון במדיח. האם מותר להניחה בשבת?

תשובה

המים במדיח הם חמים, ובחומם הם ממיסים את הטבלית. גם בישול סבון הוא בישול האסור בשבת. אם תמצא סבון בשוק שיש עליו פיקוח כמבושל מראש, הדבר מותר (וספר לנו על כך – רבים מעוניינים בזה).

יש לך שאלה ?