השימוש בעגלת נכים בשבת, הפועל על בסיס מנגנון של גרמא, מותר לשימוש בשבת לבעלי מוגבלות בניידות (כיום יש גם קלנועית הפועלת על בסיס שינוי זרם. ראה על כך בשאלה הבאה). הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל (ראו הרב ישראל רוזן, 'נסיעה בעגלת נכים ממונעת שבתית ללא עירוב', תחומין לב (תשע"ב) עמ' 44. היתרו של הגרש"ז אוירבך הובא גם בנשמת אברהם (מהד' תשנ"ז, ח"ה עמ' רכט) ובשולחן שלמה (אוירבך), שבת ח"א סי' שא, עמ' תלא). עודד ודחף את הרב ישראל רוזן זצ"ל, מייסד מכון צומת, לפתח את המכשיר הזה, ולכך הסכימו גדולי עולם, בהם הרב שאול ישראלי זצ"ל (תחומין ח עמ' 46), ובעל הספר 'שמירת שבת כהלכתה' הרב יהושע ישעיה נויברט זצ"ל (תחומין כז, עמ' 90; עוד פוסקים שהתירו: דבר חברון או"ח סי' תמד, הרב ד"ר מרדכי הלפרין, נסיעה לבית כנסת בקלנועית בשבת, שו"ת באתר מכון שלזינגר; הרב שלמה אבינר, בכמה מתשובותיו שפורסמו בכתובת: מלאכות – בחולים ובמצבים חריגים (שו"ת) – שיעורי הרב שלמה אבינר, shlomo-aviner.net; הרב יובל שרלו, בכתובת: קלנועית בשבת | שאל את הרב – כיפה (kipa.co.il) הרב עזריה אריאל, בכתובת: https://www.yeshiva.org.il/ask/90764; שו"ת במראה הבזק ד,לח-לט; ז,כז,ט; ועוד). היתר השימוש מבוסס על הגדרתו של אדם שאינו מסוגל להתנייד כחולה שאין בו סכנה (אג"מ, או"ח ד סי' צ; בביאור יסוד זה ראו בהרחבה דברי הר"י רוזן: 'כבוד הבריות' – התחשבות הלכתית בצורכי מוגבלים בשבת, בתוך קובץ אהבת האדם וכבוד הבריות, רמת גן 2006, עמ' 274–287. עוד פוסקים שהתייחסו לנכה כאל חולה (אם מטעם חשאב"ס או מצטער כל גופו או כבוד הבריות): חלקת יעקב, או"ח סי' סד; מנחת שלמה א, סי' ט; ציץ אליעזר, ח"ו סי' ו אות ג). משכך, כפי שגרמא הותרה במקום של הפסד (רמ"א, או"ח סי' שלד סעי' כב), כך היא הותרה לצורך חולה שאין בו סכנה (מג"א, סי' שכח ס"ק נג; שו"ת יביע אומר ג, או"ח סי' יח אות ח; ר"י רוזן, תחומין א, עמ' 528). בנידון שלנו עולה השאלה אם מותר לומר לגוי להעביר את עגלת הנכים למצב שבת, ובכך לאפשר את השימוש בה בהמשך החג. התשובה לכך היא שכשם שגרמא הותרה לצורך חולה שאין בו סכנה, כך אמירה לגוי באיסור דרבנן (במקרה של חולה יש ללכת לפי השיטות הסוברות שמדובר על איסור דרבנן בלבד. לאדם הפרטי בביתו בוודאי ראוי להחמיר כמו השיטות הסוברות שהאיסור של השימוש בחשמל הוא מן התורה) הותרה לצורך חולה שאין בו סכנה (שו"ע, או"ח סי' שכח סעי' יז; וע"ש פירוט השיטות השונות, וע"ע שש"כ, פל"ג הערה כו), ולכן אמירה כזו מותרת (היתר האמירה לגוי במקרה של חולה כולל גם את ההיתר ליהנות ממלאכתו עבור חולה. בהמשך נזכיר טעם נוסף (הנכון גם במקרה שבו אין מדובר על חולה) להתיר את איסור ההנאה אך לא את איסור האמירה). היתרי ה'שלחן ערוך' לצורך חולה שאין בו סכנה נאמרו לצורך רפואתו ולא עבור מילוי כל צרכיו. אפילו היתר שחיקת סממנין שהותר לחולה שאין בו סכנה ולא לבעל מיחוש בעלמא הותר רק לצורך חולי זה ולא לצורך מיחוש אחר שאיננו קשור למחלה.
על אף הגבלות אלו, מסתבר להניח שהגדרת 'רפואה' שאליה התכוונו חז"ל לא הייתה דווקא לדברים שיגרמו להחלמה מהמחלה, אלא זו הגדרה רחבה יותר הכוללת גם התייחסות לסבל, צער וכאב הקשורים למחלה. כמדומה שכך הוא גם מנהג העולם, להתיר לקחת כדור לשיכוך כאבים לחולה שאין בו סכנה, מבלי להיזקק לשאלה אם הדבר יועיל בצורה כזו או אחרת בהעברת המחלה. הבנה כזו, שאין לצמצם את ההגדרה של הרפואה דווקא להעברת המחלה, מצויה בדברי 'שבט הלוי': 'להשקיט יסורי החולה אעפ"י שאינו מעלה בהמחלה גופא הם בכלל צרכי חולה ורפואה'. מטעם זה יש להחיל את ההיתרים שיש ב'שלחן ערוך' בנוגע לחולה שאין בו סכנה גם על מקרה שבו הגבלת התנועה היא הגדרת החולי, שכן במקרה זה הקלת הצער והסבל של הגבלת התנועה כלולה במושג רפואה. בנוסף לכך, במקרה של נכה המוגדר כחולה עקב המוגבלות בניידות, יש מקום להגדיר את האפשרות לניידות כמו עצם הרפואה ולא רק כהסרת כאב וצער (כך עולה גם מהמקורות שצוינו לעיל הדנים בהיתר לאדם מוגבל).
בשולי התשובה ראוי לציין שבמקרה הנידון ישנה סברה נוספת להתיר. חכמים אסרו הנאה ממעשה של גוי שעשה עבורו במהלך השבת (מלבד איסור האמירה לגוי), שמא יאמר לו לעשות (תוס', שבת קכב ע"א א; משנ"ב, סי' רעו ס"ק ב). אף על פי כן שבמציאות שאלתנו חז"ל לא אסרו הנאה, מכיוון שבתחילת השבת הכלי היה מוכן לשימוש על ידי הפעלה בגרמא, ולא היה צורך בעזרה של גוי, וממילא לא שייך כאן טעם הגזרה (ביאור הלכה, בתחילת סי' רעו ד"ה לצרכו, מזכיר שאם הגוי כיבה נר ולאחר מכן הדליק אותו מחמת עצמו (כגון שלא רוצה שיקפידו עליו) – מותר ליהנות מכך, משום שהדבר לא נעשה עבור הישראל; אליה רבה, סי' רעו, מביא סברה נוספת שהדבר מותר, משום שלא שייך כאן טעם הגזרה, כפי שהבאנו בגוף הדברים. הנפ"מ בין הטעמים תהיה במקרה הדומה למקרה שלנו – שהגוי עושה את המעשה לטובת ישראל. בשבט הלוי, ח"י סי' נב, כתב שהעיקר כמו הטעם שהובא בביאור הלכה, אך למקל על פי הטעם האחר יש על מי לסמוך).
גולשים יקרים! האתר בהרצה, כלל האישורים התקפים עלו לאתר, מקווים להשלים את התוכן החסר בהקדם - עימכם הסליחה.
