א. ההיתר להשתמש בכלי של גוי ללא טבילה לאחר שמבצעים בו פירוק והרכבה הוא רק אם נדרש לצורך הפירוק יידע מקצועי וכשהפירוק הוא מורכב, אך אין די בפירוק הכבל החשמלי למשל. בתמי 4 ובמכשור חשמלי דומה אפשר לסמוך על הדעות שלפיהן כלי שמשתמשים בו תמיד כשהוא מחובר לחשמל בשקע הנמצא בקיר איננו חייב בטבילה (ראה, הרב ראובן גנזל, 'הטבלת כלים חשמליים', תחומין כז), משום שאיננו 'כלי' אלא 'מחובר' לקרקע. כך נוהגים רבים בקשר לטוסטר, למשל, ועוד. כך גם בקשר ל'בר' לשתייה חמה וקרה.
ב. לגבי מחם – בהתייעצות עם הרב נויבירט זצ"ל לפני כמה שנים (וכמה פעמים) התיר הרב (בשעת הדחק כגון זו, כי אנשים חוששים לפגיעה באלקטרוניקה, ונימוקם עמם) לעטוף את המחם בשקית ניילון מבחוץ ולהדביק את שוליה בסרט דביק, כך שמי הטבילה ייכנסו רק לתוך המאגר הפנימי שבו המים לשתייה. העניין מבוסס על תשובת הרב משה פיינשטיין המראה פנים להתיר בכלי העשוי משני חלקים מחוברים, ורק אחד מהם משמש למזון, להטביל חלק זה בלבד.
ג. הדיון המקורי עמו היה בקשר למחם תרמוס שהוא בעצם שני כלים נפרדים, פנימי לאחסון וחיצוני לחימום החשמלי או לבידוד ושמירה. הטבילה במים היא בעצם רק לחלק הפנימי של הכלי הפנימי, ואילו החלק החיצוני של הכלי הפנימי הוא כבית הסתרים שאינו טעון טבילה.
ד. ביחס למחם חשמלי או אלקטרוני שיש בו רק דופן אחת, ולא כלי בתוך כלי, הצעה זו דחוקה הרבה יותר. לכן אני מציע להסתיר בניילון ובהדבקה את החלק החשמלי או האלקטרוני שעלול להתקלקל.
ה. בכל אופן, לפסול מתורת כלי רק ע"י פירוק התקע – לענ"ד אינו נכון. לפרק חלק מורכב יותר (פתיחת בורג פנימי כלשהו המקלקל את אפשרות השימוש בכלי) לא יתקבל אצל הבריות. כמוסד ציבורי עם אחריות כללית איננו יכולים להציע כך.
נסיון
