ראשית, יש כאן גרמא של כיבוי השעון, ולכתחילה אין להתיר כיבוי בגרמא, אך בנסיבות אלו של התייבשות וצער רב מהחום, ניתן להקל. שנית, בניסויים אחדים שקיימנו במכון צמת הבחנו שהעברת שעון שבת ממצב שעון פעיל למצב פעיל קבוע כרוכה בהפסקת המתח החשמלי לשבריר שנייה. הפסקה זו אינה ניכרת לחוש האדם, אך ניכרת במכשירי מדידה במעבדה. מסיבה זו כתבתי בעבר שיש להימנע מהעברה בין מצבים בשעון שבת (בתשובתי: שינוי במצב של שעון שבת, אמונת עתיך 126 (שבט תש"פ) עמ' 32. אחד מהניסויים שערכנו זמין לצפייה בכתובת: https://drive.google.com/file/d/1y0RqzdOhicaSZfhAXiw6Ounx_p2YcYfD/view). עם זאת בשעת דחק כמו נידון השאלה יש מקום להקל בזה, וזאת משום שהפסקת המתח אינה ניכרת לאדם, והיא מורגשת רק למכשירי מדידה, ומקובל שההלכה נקבעת לפי חושי האדם ולא לפי בדיקות מעבדה. לדוגמה: 'ערוך השלחן' (יו"ד סי' פד סעי' לו) ביחס לאכילת שרצים שאינם נראים לעין; 'ציץ אליעזר' (ח"ח סי' טו פרק יד אות י) ביחס לזריקת אינסולין שיוצרת חבורה שאינה ניכרת לעין, שמותרת בשבת; 'יביע אומר' (יו"ד ד פרק יד אות כ-כא) בעניין קדושה בדברי תורה מוקלטים; 'שבט הלוי' (ח"א סי' ז אות י) בעניין נתק באות סת"ם שניכר רק בזכוכית מגדלת, ועוד. עם זאת, במקורות אלו הובאו גם דעות מחמירות, כגון: שאלת הכניסה לבית הכיסא עם תנ"ך המודפס באותיות זעירות שלא ניתן לקוראן ללא זכוכית מגדלת (שו"ת אבן יקרה, ח"ב סי' לג, הובא ביביע אומר שם), וכן כתב ה'ציץ אליעזר' שם, שראה את הגרצ"פ פרנק בודק סת"ם בעזרת זכוכית מגדלת, וכן כתב ב'קסת סופר' שיש לנהוג כך (הובא בשבט הלוי הנ"ל). בחומץ אין ניכרים השרצים הקטנים, ואם כן מובן ההיתר לשתותו. זריקת אינסולין היא פעולה ניכרת, אלא שהחבורה שנעשתה על ידה אינה ניכרת לחוש, ואעפ"כ התיר ה'ציץ אליעזר'. מאחר שרואים אנו שאין מחמירים כפי שראינו בדוגמאות הנ"ל, סבורני שניתן לנהוג כך גם בנדון דידן, שבו מדובר בצער רב.
גולשים יקרים! האתר בהרצה, כלל האישורים התקפים עלו לאתר, מקווים להשלים את התוכן החסר בהקדם - עימכם הסליחה.
