בשנה שעברה הגיעו אלינו מספר פניות בנוגע לאפשרות הכשרת משטחי עבודה במטבח (המכונים: 'שיש'), להלן אחת מהן:
לכאורה משטחי פורצלן הם חרס לכל דבר. הן מצד מהות החומר (חרסית) והן מצד תהליכי העיבוד (הכנסה לתנור בחום גבוה).
ביאור דבריו: הכלל ההלכתי הוא שמשטחים העשויים מאבן טבעית מלוטשת (שיש חברוני, או גרניט טבעית) ניתנים להכשרה בעירוי מים רותחים מכלי ראשון, ואולם כלי חרס בולעים ואינם פולטים ולכן אינם ניתנים להכשרה. לטענת השואל, משטחים העשויים מגרניט-פורצלן לכאורה דומים לכלי חרס, הן בגלל חומר הגלם שממנו הם מיוצרים והן בגלל הדמיון בתהליך העיבוד. משמעות הדבר כי לא ניתן להכשיר משטחים אלו לפסח, אלא רק אלא רק לכסותם בכיסוי מבודד חום. (עם כל אי הנוחות הנגרמת מכך).
על מנת לברר את הספק ולקבוע עמדה הלכתית מדויקת, ביקר צוות רבני צומת במפעל 'אבן קיסר' בכרמיאל ושמע ממהנדסי המפעל סקירה מפורטת על תהליכי הייצור ועל ההיבטים המדעיים והטכנולוגיים הנוגעים לבירור השאלה ההלכתית.
הבירור העלה, שצריפת חומרי הגלם (פתיתי החרסית עם פתיתי צבע ופולימרים) מתבצעת בטמפ' גבוהה משמעותית מהמקובל בצריפת כלי חרס – מה שגורם לשינוי ההרכב הכימי של חומרי הגלם, וכך נוצר למעשה חומר 'חדש', שתכונותיו שונות מכלי החרס: הוא קשיח ולא שביר, אין בו נקבוביות והוא אינו סופח נוזלים כלל.
לאחר דיון הלכתי שקיים צוות רבני המכון והיוועצות עם הרב יעקב אריאל שליט"א הוכרע שאכן 'פנים חדשות באו לכאן' ומדובר בחומר סינתטי חדש ולא בסוג של כלי חרס ועל כן גם הוא ניתן להכשרה באמצעות מים רותחים כשאר סוגי המשטחים.
על בסיס העמדה ההלכתית העקרונית, מכון צומת בודק באופן פרטני את הדגמים השונים לבקשת היצרנים, ומאשר את המשטחים שעמדו בבדיקות. משטחים מאושרים העשויים מגרניט-פורצלן ניתנים להכשרה ברותחים וניתן להניח על גבם כלים ומאכלים כשרים לפסח ללא כל חשש.
גם כיורים המיוצרים מחומר זה נבדקים ומאושרים על פי אותו תהליך. באתר מכון צומת ניתן לראות טבלה מפורטת של מותגים ודגמים מאושרים שניתן להכשירם לפסח לכתחילה.
עוד התברר במהלך הסיור המפעל כי לאחרונה פותח משטח עבודה חדש שחומר הגלם שלו הוא פתיתי זכוכית (במקום פתיתי אבן). המוצר שמתקבל זהה לחלוטין למשטח האבן הסינתטית הן במראה והן בתכונותיו. (לטענת מהנדסי הייצור – ניתן לדעת אם חומר הגלם אבן או זכוכית רק על פי ברקוד המוצר).
גם כאן הכריע הרב אריאל כי אע"פ שחומר הגלם הוא זכוכית (שלגביה נחלקו הפוסקים: לדעת השו"ע הזכוכית אינה בולעת טעם ואינה צריכה הכשרה, ולדעת הרמ"א יש להחמיר בדינה ככלי חרס) יש להתייחס למשטח זה כחומר חדש שניתן להכשירו בהגעלה וזאת משני נימוקים:
א) למשטח זה תכונות שונות לחלוטין מן הזכוכית: הוא קשיח ועמיד בפני שברים, וכן צבעו ומרקמו דומים לאבן ולא לזכוכית. ב) דעת הרמ"א להחמיר בכלי זכוכית היא חומרה ולא מעיקר הדין, וכאן כאשר מדובר במוצר דמוי אבן ושונה מכלי זכוכית רגילים אפשר לנהוג לכתחילה ע"פ עיקר הדין (ראו מעין זה במג"א או"ח תנא ס"ק ה).
לפרטי ההכשרה עיינו במדריך.
