אספקת מים לאוכלוסיה היא שירות ציבורי הניתן ע"י רשויות המדינה לאזרחיהן. בחיים המודרניים האדם תלוי לחלוטין ברשות הציבורית שתדאג לספק לו מים לשתיה ולצרכים נוספים, בדומה לשירותים ציבוריים אחרים כמו רפואה, בטחון פנים, תאורה, כבאות, תקשורת וכיו"ב.
מאפיין 'ציבורי' זה הינו חדש בעולמה של ההלכה, שכן מעטות בה ההתייחסויות לאחריות ה'מלך' לנתיניו. בודאי הנושאלא נידון משך שנות גלותינו, בהעדר סממני שלטון יהודי, ובהיותנו תלויים לחלוטין בשלטון זר שידאג לנו בכלל שאר נתיניו. השירותים הציבוריים הללו חייבים לפעול גם במדינה היהודית 7 ימים בשבוע. לפיכך כולם זוקקים בירורי הלכה עקרונים ופרטניים בשאלת תיפעולם השבתי.1ראו גם מאמרו של יצחק ברט בכרך זה: "גדרי פקוח נפש ציבורי בשבת".
א. שירותים ציבוריים בשבת
1. מבט כוללני בהלכות ציבור
הדיון ההלכתי בשאלת אספקת מים לאוכלוסיה בשבת קשור להגדרת מושגי פיקוח-נפש וספק פיקוח-נפש, התלויים מהעדר אספקת המים. הדיון שלפנינו עוסק בהיבט הציבורי של הנושא, ולא בשאלה הפרטנית עד כמה אדם מסוים, או משפחה, רשאים לחלל שבת כדי להשיג מים. מן המבט הציבורי נושא אספקת המים לאוכלוסיה דומה עקרונית לאספקת חשמל ושאר שירותים ציבוריים (כמו בטחון-פנים, כבאות, מגן-דוד-אדום, תקשורת ועוד). אמנם מים ניתנים לאגירה, ובדור הקודם נהוג היה בירושלים שכל דירה היתה מצויידת ב'טנק' לאגירת מים על הגג. עובדתית כיום אין מתקני אגירה, והכל סומכים על אספקת המים העירונית.
פוסקים מובהקים, ובראשם הרב שאול ישראלי זצ"ל, קבעו שככל שהשאלה היא ציבורית וממלכתית יותר, כן גדולה זיקתה לפיקוח נפש. קביעה זו כוחה יפה גם לנושא אספקת מים לאוכלוסיה. ראו הרב שאול ישראלי, עמוד-הימיני סי' יז: "הבטחון הפנימי במדינה בשבת – פעולות המשטרה"; מאמרי (יחד עם הרב אורי דסברג) בתחומין ב "השבת במשטרה"; מאמרי בקובץ תורה שבע"פ כרך כד (תשמ"ג) "השבת במשטרה – בעיות ופתרונן". ה'תיזה' העומדת ביסוד הגדרה זו היא שככל שמדובר בשירות ציבורי לאוכלוסיה רחבה יותר, כן אי-הוודאות העתידית מתרחבת והולכת, וגוברת הזיקה לחשש סכנה, בעיקר לילדים, לזקנים, לחולים ולמוגבלים למיניהם.
לאור קביעה זו הפעילות המותרת בשבת תהיה מוגבלת ומדורגת לפי חומרת האיסור הגלומה בה: מדאורייתא, מדרבנן, גזירה מאוחרת, וכן ספקות הלכתיים שונים המצטרפים להקל. בנדוננו, למשל, לא הרי תקלה רצינית המונעת מים משכונה שלימה, כהרי תקלה מקומית של הצפת חצר פרטית; לא הרי תקלה בבוקר יום שבת שרבי, כהרי תקלה סמוך לצאת השבת; לא הרי עכירות מים לא נעימה, כהרי ריח חריף המעורר חשש להרעלה, וכל כיוצ"ב.
כמו כן ברור שפעולות דחופות בשבת, לאפשר אספקת מים לאוכלוסיה רחבה, צריכות להצטמצם למינימום ההכרחי מנקודת המבט ההלכתית. גם אם דרושה החלפת משאבה בדחיפות, אין להתיר רישום דו"ח על האירוע וכיו"ב. אם ניתן לפעול ברמת איסור דרבנן, חייבים לנהוג כך ולא לתפקד כבחול, באיסורי דאורייתא. כמו כן, בפעילות הטכנולוגית לחילוץ תקלות, וכן בתחום התקשורת, הרישום והנסיעות הנלוות לטיפול, מכון 'צומת' מציע עזרים הלכ-טכניים מגוונים, המיועדים להקל הלכתית על ביצוע הפעולה הנחוצה. פתרונות אלו הן ברובם משדה החשמל והאלקטרוניקה, והיתר השימוש בהם כפוף להנחיות הלכ-טכניות מפורטות.
2. אספקת מים ציבורית – מציאות לא מוכרת בהלכה
לא מצאתי סוגיא הלכתית הדנה במישרין במידת החיוניות באספקת מים ציבורית לאוכלוסיה בשבת. מן הסתם שאלה כזו לא עלתה בימי קדם כאשר אספקת המים היתה מן הבאר שבחצר, או מן הבור השכונתי, באמצעים מיכניים פרימיטיבים. לא בכדי התואר "שואבי מים" מייצג שכבה כלכלית נמוכה, עבדים או משרתים בשולי החברה.
אני משער שהורדוס, שהצטיין במפעלי המים הכבירים שלו (אמות המים, למשל), לא התלבט בשאלת השבת משום שלרשותו היו אלפי עבדים נכרים (והוא עצמו לא היה צדיק גדול…). לא ידוע לי על 'נגיעה' הלכתית בשאלה זו בספרות התנאים שהיו בזמנו, או בדורות שלאחריו.
עם חורבן הבית, בכל שנות גלותינו הארוכות, כנראה שהנושא לא היה רלבנטי כלל ועיקר. בכל מקומות מושבותינו נמצאו נכרים בשפע שיעשו את מלאכתנו בשבת, כמשרתים קבועים או מזדמנים לשכר-שבת.
עם חזרתנו למולדת, ועם תקומת המדינה וקבלת האחריות על השירותים הציבוריים והממלכתיים, לכאורה השאלה צריכה היתה לעלות על הפרק, כשם שהרבו לדון בנושא תחנות הכח החשמליות בשבת. למיטב ידיעתי נושא המים לא עלה על 'שלחן מלכים', הם תלמידי החכמים. חוששני כי פשוט חששו לעורר את הנושא, והעדיפו לנהוג כמנהגו של עולם. יהודים שומרי תורה ומצוות כנראה לא עבדו במחוזות אלו, לפחות לא בעבודות 'שטח', והצרכנים העדיפו לשתות בעצימת עין…
ככל שהתרבו שומרי מצוות בכל מגזרי החיים, וככל שדגל ה'השתלבות' כובש את הנוער והציבור הדתי-לאומי, העולם הרבני במיגזר זה מוצף יותר ויותר בשאלות ממלכתיות וציבוריות בקשר לשמירת השבת בפעילות שוטפת או באירועים חריגים.
ואחרי כל ההקדמות הללו מסתבר ש'בסופו של יום' רק תקלות מועטות ביותר יכולות להיחשב כבעלות זיקה לספק פיקוח נפש, להתיר איסורי שבת דאורייתא למענן. מאידך גיסא, איסורי דרבנן, ובודאי איסורים 'פחותים' יותר, כמו 'גרמא' ו'עובדין דחול' – יכולים להיות דרך המלך בהפעלת שירות חיוני זה בשבת.
ב. המים במצרך חיוני
1. מי שתייה
אין צורך להעריך בציטטות עד כמה המים הם מצרך חיוני, אשר בלעדיו אין חיים. די לנו בתיאור התורה (שמות יז,א-ו):
ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי ה' ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם. וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה. ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'. ויצמא שם העם למים.
וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא. ויצעק משה אל ה' לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלני. ויאמר ה' אל משה: עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל, ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת. הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב, והכית בצור ויצאו ממנו מים, ושתה העם. ויעש כן משה לעיני זקני ישראל.
נסמיך לענין זה את הדילמה המפורסמת בגמרא, אשר אנשי הלכה ומשפט, אתיקה וסוציולוגיה הרבו לעסוק בה (בבא מציעא סב,א):
שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים. אם שותין שניהם – מתים, ואם שותה אחד מהן – מגיע לישוב. דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: וחי אחיך עמך – חייך קודמים לחיי חברך.
2. חיוניות גם במים שאינם לשתיה
והנה מצינו סוגיא אחת הרלבנטית מאד לענייננו, העוסקת בחשיבות המים גם מעבר לצרכי שתיה. בסוגיא זו 2ראו דיון בסוגיא זו גם במאמרו של הרב עידו רכניץ, הוצאת ממון לצורך הצלת חיים, בכרך זה (המערכת). מובאת דעת רבי יוסי המייחס למים המיועדים לכביסת בגדים רמה של פיקוח נפש! כך שנינו במסכת נדרים (פ,ב) הדנה במקור מים ציבורי שאיננו מספיק לכל הצרכים, מי קודם לנצלם:
מעיין של בני העיר; חייהן וחיי אחרים – חייהן קודמין לחיי אחרים. בהמתם ובהמת אחרים – בהמתם קודמת לבהמת אחרים. כביסתן וכביסת אחרים – כביסתן קודמת לכביסת אחרים. חיי אחרים וכביסתן – חיי אחרים קודמין לכביסתן. רבי יוסי אומר: כביסתן קודמת לחיי אחרים.
דעת רבי יוסי מפתיעה ביותר; לדעתו בעל המים יעדיף את כביסתו על פני צמאונם של אחרים, שאינם 'מקומיים'. טעם הדבר מוסבר שם בגמרא:
דאמר שמואל: האי ערבוביתא דרישא מתיא לידי עוירא; ערבוביתא דמאני מתיא לידי שעמומיתא; ערבוביתא דגופא מתיא לידי שיחני וכיבי.
תרגום: לכלוך בראש מביא לעיוורון; לכלוך בבגד מביא לשעמום (=שגעון); לכלוך בגוף מביא מחלות.
עד כדי כך חשובה הכביסה בעיני רבי יוסי, בשל סכנת ה'שגעון' הכרוכה בהיעדרה.
כאן נציין שגם אם כיום 'כביסה' אינה חיונית עד כדי 'שגעון', ובפרט שהעדר מים כיום הוא זמני, והכביסה יכולה להמתין מספר ימים, עדיין ניתן לדמות את הצורך במים לשירותים כצורך דומה מבחינת חיוניותו – לעתים, גם לרחיצת תינוקות, זקנים וחולים.
הגמרא שם (נדרים פא,א) מסמיכה את חידושו של רבי יוסי לפסוק מן התורה:
ר' יוסי אומר: כביסתן קודמין לחיי אחרים, קרא מנלן? א"ל: דכתיב "ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם" (במדבר לה,ג). מאי חייתם? אילימא חיה, והלא חיה בכלל בהמה היא! אלא מאי חייתם – חיותא (=חיים) ממש? פשיטא! אלא לאו כביסה, דהא איכא צערא דערבוביתא.
שמענו אפוא שהפסוק מכנה את הכביסה, לדעת רבי יוסי, במילה "חייתם", כלומר: חיים! מצרך חיוני!
בירושלמי (שביעית פ"ח ה"ה) מובאת דעתו של רבי יוסי, המייחס לכביסה במים מעמד של 'חיים', בקשר לסוגיא אחרת, בהלכות שמיטה. כידוע, פירות שמיטה הינם קדושים, ומותרים במאכל בלבד ולא לצרכים אחרים:
מאן תנא כביסה חיי נפש? ר' יוסי, דתני: אין נותנין מהן (=מפירות שביעית) לא למשרה ולא לכביסה, ור' יוסי מתיר בכביסה… אדם מגלגל (=דוחה) ברחיצה ואין אדם מגלגל בכביסה.
3. האם הלכה כרבי יוסי ב'כביסה'?
רב אחאי גאון (שאילתות דרב אחאי פרשת ראה שאילתא קמז) פוסק כרבי יוסי:
הרי דכרו נהרא בעו לחוורי מניהון, ובני מתא אחריתי בעו למישתי, וליכא להלין מיא אלא למישתי אינון וחוורי מניהון, מאי? כביסה שלהן קודם לחיי אחריתי או חיי אחריתי קודם לכביסתן? מי אמרינן במקום כביסה חיי אחרים קודם, או דילמא כיון דלא מחוורי מניהון אתו לידי צערא. והלכתא כביסה שלהן קודם לחיי אחרים.
תרגום: הרי שכרו נהר (=באר, או היטו נהר) לכביסת בגדיהם, ובני עיר אחרת רוצים לשתות, ואין מים לזה ולזה? האם כביסתם קודמת לחיי אחרים או חיי אחרים קודמים לכביסתם? האם נאמר כי במקום כביסה – חיי אחרים קודמים, או שמא מכיון שלא יכובסו בגדיהם יבואו לידי צער? והלכה כביסה שלהם קודמת לחיי אחרים.
הרמב"ם פוסק בהל' אישות (כא,יא) לענין אשה מעוברת שהיא:
מתאוה מאכלות אחרות מפני חולי התאוה שיש לה בבטנה, הרי זו אוכלת משלה כל מה שתרצה, ואין הבעל יכול לעכב ולומר שאם תאכל יתר מדאי, או תאכל מאכל רע ימות הולד, מפני שצער גופה קודם.
כלומר, צער האשה קודם גם לחיי הולד. מה המקור לדין זה? בעל בית-שמואל (אבה"ע סי' פ ס"ק טו) כתב כי מקורו בדעת רבי יוסי ש"כביסתן וחיי אחרים – כביסתן קודמת, אע"ג דאינו אלא צער". וסיים בתמיהה: "מנא ליה לרמב"ם לפסוק כרבי יוסי?" משמע שלדעת הבית-שמואל גם הרמב"ם פסק שכביסה נחשבת חיי נפש.
פסיקה זו של הרמב"ם נידונה גם ביחס למתן טיפול רפואי לאשה מעוברת, העלולה לפגוע בעובר. כך כתב הרב יצחק זילברשטיין (תחומין כרך כג, 'כימותראפיה למעוברת':
לעניות דעתי נראה, שתחילה יש להסביר לאשה שהטיפול שהיא מבקשת לא יביא לה תועלת, ומאידך גיסא יסב נזק חמור לעובר. אולי לאחר הסבר זה תוותר האשה על הטיפול, ולמצוה ייחשב לה.
אם בכל זאת תדרוש האשה לעשות את הטיפול, יש לעשותו, שהרי מבואר בשו"ע אה"ע (פ,יב) שכשהאשה מתאוה לאכול מאכלות המזיקים לעובר, יש מי שאומר שאין הבעל יכול לעכב מפני סכנת הולד, שצער גופה קודם, ויש מי שאומר שיוכל לעכב. ויעו"ש בחלקת-מחוקק ס"ק כב, בבית-שמואל ס"ק טו, בבאר-היטב ס"ק יד ובשי-למורה, שמותר לה לאכול, משום שהשאילתות פסק כר' יוסי שכביסתו וחיי אחרים כביסתו קודמת. בפרט שאין זה חיי אחרים, כי אם עוברה היונק חיים ממנה, והיא אינה חייבת לספק לו חיים. ובפרט שהאשה אינה הורגת את העובר, אלא ממלאה אחר צרכיה, והעובר ממילא נפגע.
במקרה זה שה'אחר' הנפגע מ'כביסתה' הוא העובר שבמעיה, בודאי יש מקום להקל בכך יותר מסיכון חיי אחרים ממש (ולהלן שם הביא טעם נוסף בשם רעק"א, שעובר אינו נחשב נפש חיה). לפי דרכנו שמענו שגם הרמב"ם פוסק כרבי יוסי, כדעת בעל השאלתות.
4. האם ב'כביסה' מדובר בשאלת 'חיים' או 'צער'?
בתשובת מהרש"ם (ח"ב סי' רי) העיר שאין הכרח לפרש שרבי יוסי מתיר כביסה, לעומת חיי אחרים, רק משום שמדובר בצער הגוף, כמו מעוברת המתאווה למאכל המזיק לעובר. ניתן לפרש שהכביסה כשלעצמה נחשבת 'חיי נפש', ובלעדיה האדם מסתכן ממש בנפשו, ולא רק מצטער 'עד מוות':
ומה שתמה מדוע פסק הרמב"ם כרבי יוסי ודלא כרבנן? כבר כתב בהגהת מהרש"ל שם בשם שאלתות, דפסק כרבי יוסי. אך המעיין בירושלמי פ"ח דשביעית הל' ה' ימצא דטעמיה דרבי יוסי משום דס"ל דגם כביסה הוי חיי נפש. וכ"ה בר"ש שם מ"ה.
לדעה זו, הצורך בכביסה, לדעת רבי יוסי, נחשב חיוני עד כדי ספק פיקוח נפש!
גם בשו"ת דברי-יציב (חו"מ סי' עט) סובר שההזדקקות לכביסה, לדעת רבי יוסי, כמוה כ'חיי נפש', ולא כצער בלבד. הוא מנמק זאת שלא יתכן לסכן אחרים כדי להימנע מצער בלבד. ואכן הוא מסכם שגם לרבי יוסי אין למנוע מים מאחרים רק בשל צער.
…בנדרים דף פ,ב: רבי יוסי אומר כביסתן קודמת לחיי אחרים… דאמר שמואל: האי ערבוביתא דרישא. ומשמע להדיא דלרבי יוסי צערו קודם לחיי חברו.
ויש לומר דבירושלמי שביעית פ"ח ה"ה תני מעיין של בני העיר וכו' כביסתן קודמת לחיי אחרים. א"ר יוחנן: מאן תנא כביסה חיי נפש ר' יוסי וכו'. ובפני משה: דדמיא לחייהן וחיי אחרים וכו.' ור' יוסי מתיר בכביסה, דחיי נפש היא עיי"ש… א"ר מנא: אדם מגלגל ברחיצה ואין אדם מגלגל בכביסה. ובפני משה: דהיינו כבש"ס דילן, מהא דשמואל דערבוביתא דמנא מייתי לידי שעמומיתא.
מבואר דפלוגתא דרבי יוסי ורבנן היא אם הוי חיי נפש, ופליגי בדשמואל. וא"ש שפסק השאילתות כר' יוסי וכדשמואל. ומדוייק בלשונו והלכתא כביסה הויא חיותא וכו', אבל לא משום צער גרידא ודו"ק. וי"ל לפי"ז דבמקום צער בלבד פשוט דחיי אחרים קודמין.
בתשובת יביע-אומר (ח"ד אה"ע סי' א) דן:
בדבר האשה העלובה אשר ילדה שלש פעמים ע"י ניתוחי קיסר, וכעת שוב נכנסה להריון, והיא בסוף החודש השני. והרופאים דורשים ממנה במפגיע לעשות הפלה בהקדם, כי אחרת נשקפת סכנה לחייה.
ולהלן שם מביא את ההלכה שאשה מעוברת היוצאת להיהרג אין ממתינים לה עד שתלד, והורגים עמה את העובר כדי שלא לענות את דינה. וציין הרע"י מקור לדין זה:
בנדרים (פ,ב) רבי יוסי אומר כביסתן קודמת לחיי אחרים, וה"נ עינוי הדין דידה חשיב לה טפי מחיי העובר, אע"פ שיש בהריגתו איסור תורה. ואפי' לרבנן דר' יוסי (נדרים שם) דפליגי וס"ל חיי אחרים קודמין לכביסתן, שאני הכא שכל חיות העובר ממנה, והיא אינה מחוייבת לסבול צער של עינוי הדין בשביל העובר שלה. ובפרט שעכ"פ לא חשוב נפש עדיין.
דימה אפוא המשיב את חשיבות הכביסה הדוחה חיי אחרים לצער האם בעינוי דינה הדוחה את חיי העובר.
5. מהם 'חיי אחרים' שנדחים מפני כביסה?
הרב משה פיינשטיין (אגרות-משה יו"ד ח"א סי' קמה) סבור שבענין 'חיי אחרים' מול 'כביסתן' לא מדובר בשאלת חיים ומוות בשום צד, לא שלו ולא של האחרים. הנדון הוא רק צער כתוצאה מחוסר מים לעומת צער אחרים שיצמאו ויצטרכו לטרוח למצוא מים:
…בהא דנדרים דהא לא איירי שם באופן פיק"נ, דלא יפלוג ר' יוסי לומר שכביסתן קודמת לחיי אחרים כשאיכא פיק"נ. דעכ"פ בכביסתן איכא רק צערא טובא כדאיתא שם בר"ן. וגם אם היה גם בכביסה פיק"נ, איך פליגי רבנן, דמ"ש פיק"נ דשתיה מפיק"נ דכביסה? אלא ודאי דלא איירי בפיק"נ אלא בצערא טובא – דלרבנן צער השתיה עדיף מכביסה, שזה אפשר לבא לידי חולשת הגוף, ולכן נקרא זה חיי אחרים. ור' יוסי סובר דצערא טובא שיש מכביסה הוא ג"כ מביא לפעמים לידי שעמומיתא, שג"כ הוא כחיי נפש.
וגם עיין בתוספתא סוף ב"מ, שא"ר יוסי בהמתן קודמת לחיי אחרים, ואם איירי בפיק"נ, איך סובר דבהמתן קודמת? אלא איירי רק מצערא טובא, שלכן יש מקום לומר דבהמתן קודמת, דגם זה הוא צערא טובא ויכול לבוא גם לידי צער הגוף כשלא יהיו הבהמות.
ואכן, יש מן האחרונים שמיאנו לקבל את ההבנה הפשטנית שלדעת רבי יוסי צער הכביסה דוחה 'חיי אחרים' כפשוטם. הם פירשו שאין הכוונה למוות של אחרים, אלא להתאמצות למצוא לעצמם מים חליפיים.
רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי (אחיעזר ח"ב יו"ד סי' כג) מעיר:
נראה דהלכה כת"ק, דחיי אחרים קודמים לכביסתן… וגם לרבי יוסי, דס"ל דכביסתן קודמים, ע"כ מיירי ביש אפשרות להביא לחם ומים ממקום אחר. אבל בחשש סכנה גמורה אינו עולה על הדעת.
גם בעל חלקת-יעקב (חו"מ סי' לא) מוכיח שלא מדובר בחיי נפש ממש, אלא בדירוג הצער, שכן:
ברייתא זו דנדרים פ' מובא גם בתוספתא סוף ב"מ, ושם נאמר: אחרים ובהמתן חיי אחרים קודם לבהמתן; רבי יוסי אומר: בהמתן קודמת לחיי אחרים. אחרים וכביסתן – חיי אחרים קודמין לכביסתן; ורבי יוסי אומר: כביסתן קודם לחיי אחרים. ולפי המבואר בתוספתא, אי אפשר בשום אופן לומר דשם מיירי באופן כזה דאם לא יתנו המים לאחרים ימותו בצמא, דא"כ היאך אפשר לרבי יוסי לומר אחרים ובהמתן בהמתן קודם לחיי אחרים. בשביל הפסד ממון שלו, זה בהמתן, ימותו אחרים?!
ועל כרחך דבשם איירי באופן דאם לא יתנו להם מים לאחר טירחא גדולה יכולין למצוא עוד מים. והשאלה בשם רק, מי שמחוייב להטריח את עצמו בזה ולחפש אחר מים אחרים… דברייתא לא מיירי ביש סכנה להעיר אחרת, אלא שיכולין להביא מים מעיר אחרת.
אכן מדברי הר"ן ורא"ש ותוס' בנדרים לכאורה לא משמע כן, כמו שהעיר במנחת פתים, וצריך עיון.
גם הרב איסר יהודה אונטרמן ('גדרי פיקו"נ', שבט-מיהודה ח"א שער ראשון. מובא גם ב'בצומת התורה והמדינה' כרך ג, עמ' 313) כותב:
ונפלאים בעיני הדברים מאד, כי אי אפשר לומר דכאן מיירי בסכנת נפש ממש שהאחרים ימותו בצמאון, כי איך יתכן הדבר שר' יוסי יאמר כי כביסתן קודמת לחיי אחרים? ואעפ"י דערבוביתא דמאני מביאה לידי שעמום, מ"מ אין זה כלל וכלל בגדר סכנה קרובה, ולא נחשבה אפילו לספק סכנה, אלא לדבר שיכול להסתעף ולבוא לסכנה, ובכה"ג אין להתיר שהאחרים ימותו בצמא, ואלה הקרובים אל המים ישתמשו בהם לכביסה על סמך ההלכה כי "חייך קודמים".
ואם נחשוב בדרך זו, אין לך אדם מציל חברו מסכנה, כי אם אחד טובע בים וצריכים לקפוץ אל המים להצילו, יש תמיד חשש (אפילו אם המציל יודע היטב לשחות) שמא הרטיבות תביא לידי הצטננות, וכדומה (שיש בו אולי חשש יותר קרוב מערבוביתא דמאני), וזה לא שמענו מעולם.
מכל הנ"ל צריכים לפרש את הסוגיא בנדרים, שאין שם באמת סכנה קרובה למות בצמא, אלא סבל רב ועינוי גדול שיצטרכו לשאת מים בכתף ממקום רחוק, ויגיעה כזו יכולה להביא לפעמים גם לידי סכנת נפש. ולכן סברי רבנן [צ"ל: רבי יוסי – י"ר] מכיון שגם בכביסה יש חיי נפש, שאינה מסוג מותרות שאפשר לוותר עליהן, וגם יכול לגרום שעמום לאדם, שמזה ג"כ יכולים להסתעף ענינים של סכנה, אעפ"י שכאמור אין זה נכנס בכלל של סכנת נפשות.
ומצאתי בבית-שמואל (אה"ע פ טו) בשאלה אם צער של האם קודם לספק סכנה של הולד, שמביא פלוגתא זו של ר' יוסי ורבנן, וסובר כי כביסתן הוא ענין של צער ולא סכנה וחיי אחרים הם בגדר ספק סכנה, וכן מסתבר. הוי אומר: גם אם מצינו דעות להלכה כרבי יוסי, עדיין לא ניתן להסיק מכאן שיש באספקת מים לכביסה חיוניות הגוברת על ספק סכנת חיים של אחרים. פשוט שהוא הדין צרכים דומים, כמו אספקת מים לשירותים ולרחיצת הגוף לתינוקות ולחולים וכד'. בפרט, כאמור, שבנדוננו מדובר על העדר מים ליום אחד, או לחלק ממנו, בלבד.
ג. האם מים חיוניים עד כדי חילול שבת?
היחיד שמצאתי שהתייחס לסוגיית השבת בהקשר זה, דהיינו אספקת מים לכביסה(!), הוא הרב אונטרמן במאמרו הנ"ל. וכך כתב שם בהמשך דבריו:
וברור כי בשביל כביסה לא יתירו בשום אופן לחלל שבת, גם כשלא תהיה לו אפשרות לכבס במשך איזה זמן אח"כ, לכן חייהם [=הכוונה לכביסתן] קודמים [רק] לעניני סבל ועינוי של אחרים. אבל כשיש סכנת מיתה מצמא, כמו במעשה בן פטורא ור' עקיבא, כולי עלמא יסברו שחיי אחרים קודמים לכביסתן. ובשאילתות פסק כר' יוסי, ולא שמענו מעולם דין כזה שיתירו בשביל כביסה לעבור על איסורי תורה, וכ"ש שיאבד ח"ו נפש אחת בשביל זה.
חוץ מזה נראה לי, כי אפילו אם העדר הכביסה יביא לידי שעמום (רש"י מפרש: שגעון) עדיין אין זה סכנת נפש, כי משוגע הוא כחי לכל דבר, ואין זה יותר מסכנת אבר שאין מחללין עליו את השבת, כמפורש באו"ח סי' שכח…
אבל מה שאני מציין הוא, שלא מצא החת"ס בשגעון שום צד של פיקוח נפש. ואין להקשות הלא בהגהות מיימוניות שהבאנו לעיל חושב נכפה לסכנת נפשות, מפני שלפעמים יכול ליפול בשעת התקפה לאש או למים. וגם במשוגע יש חשש שלא ישמור על עצמו מסכנות המצויות, משום דסוף כל סוף לא שכיח כלל שמשוגע יאבד עצמו לדעת וגם שיסכן עצמו, מפני שטבע כל הברואים לברוח מסכנה ע"י אינסטינקט שקבע בהם היוצר, וגם המשוגע בכלל זה.
אבל ראה בשו"ת בית-יצחק (אבה"ע סי' לט, אות ז) שכתב כי במקום שיש סכנת איבוד דעת מותר לחלל שבת ולעבור על איסורי תורה מהטעם של "חלל עליו שבת אחת", ומסיים שם: "ומכל מקום לא מצאתי מבואר". אח"כ הוא מביא את דברי החת"ס, ומפרש ששם לא היה זה ענין של שגעון, אלא שלא היה חכם בהוויות העולם. אולם בתוך התשובה לא מסתבר לפרש כן.
בכל אופן רואים, שאף הוא לא מצא ראיה לשאלה זו אם די בסכנת שגעון כדי לחלל שבת, וביחוד בספק סכנה, שאז אין לדון מתורת "חלל עליו… כדי שישמור", ולא מפני "וחי בהם" והרי הוא חי.
הוא אשר אמרנו: לא מצאנו שום מקור להרחיב את הצורך במים, לשימושים שונים, לרמת ספק פיקוח נפש. וביחס לשתיה ולצמא, נראה שבימינו בכל מקום כמעט מצויים משקאות חליפיים בהישג יד. העדר מים לשכונה שלמה למשך יום אחד – רחוקה מאד מזיקה לספק פיקוח נפש, כמה שלא 'נמתח' ונרחיב הגדרה זו.
ד. מסקנות הלכתיות עקרוניות
- אספקת מים סדירה לאוכלוסיה היא צורך חיוני, ללא כל ספק. בוודאי כאשר מדובר לאיזור שלם אשר מצויים בו נפשות רבות – אנשים ונשים, זקנים וטף.
- אי אפשר לומר שמדובר בפיקוח נפש מובהק, כל זמן שאין 'חולה לפנינו' הסובל מחוסר מים. אכן, ברמה הציבורית יש תמיד זיקה לסכנה אי-שם.
- מצינו דעת רבי יוסי, שאפילו מים לכביסה נחשבים צורך חיוני עד כדי שימוש בהם גם על חשבון "חיי אחרים". יש מן הפוסקים הסבורים שזו גם דעת הרמב"ם. איך שלא נפרש דעה זו, עולה ממנה שהמים הם מצרך חשוב ביותר, לכל הדעות, גם אם לא מדובר בחשש מוות מצמא.
- לא מתקבל על הדעת לראות בתקלות באספקת מים חשש לסכנת נפשות עד כדי דחיית איסורי תורה. אכן, אספקת מים שוטפת ע"י הרשות הממונה על כך, יכולה להיחשב כ'צורך גדול', שלמענו התירו בשבת פעולות מסוימות.
- ההיתרים יכולים אולי להיות במישור של איסורי דרבנן, או 'תרי דרבנן', וכן ביצוע פעולות בשינוי ותוך סיוע בציוד ובמיכשור הלכטכני.
- אם יקבעו הנחיות לטיפול ראשוני דחוף בתקלות מסויימות באיסורי דרבנן, שינוי 'גרמא' וכיו"ב, יש מקום ליהנות מן הספק, ללא צורך לקבוע מהי רמת החיוניות המדוייקת במקרה שהזדמן, ועד כמה המקרה הפרטני משיק לפיקוח נפש.
ה. מערכת אספקת מים עירונית בשבת
כדי לעבור מעולם התיאוריה לעולם המעשה פנינו לחברת 'הגיחון' האחראית לאספקת מים לאוכלוסיית ירושלים רבתי, ובקשנו לעמוד מקרוב על צורת התיפעול מנקודת מבטה של השבת. להלן תיאור קצר על הפעילות השוטפת של חברה זו, לאספקת מים, ותודתנו על שיתוף הפעולה למנכ"ל דוד קוכמייסטר.
החברה אחראית גם על הביוב והתיעול, אך אלו אינם מעניינו של מאמר זה.
1. המערכת הפיסית
א. חברת 'מקורות' אחראית להזרמת המים עד לתחנת מוצא. מנקודה זו האחריות לאספקת מים עד לשעון הדירתי או המוסדי מוטלת על חברת 'הגיחון'. הזרמת המים ע"י 'מקורות' אינה בשליטת 'הגיחון', אם כי ההזרמה נעשית לפי חיוויים בבריכות האגירה העירוניות ומגדלי המים.
ב. בריכות האגירה העירוניות מכילות יחדו כמות מעל הצריכה היומית הנדרשת. במקביל 'מקורות' מזרימה מים ישירות לצנרת העירונית, שכולה 'כלים שלובים' עם כל הבריכות.
ג. בתקופת הבדיקה היתה הצריכה העירונית ליום כ-200,000 קוב. באופן גס ניתן לפלג את הצרכנים כדלהלן: כ-50% מקבלים מים ישירות מהרשת בלחץ 'מקורות'. כ-25% נמצאים במקומות נמוכים ומקבלים מים באמצעות מקטיני לחץ. כ-25% נמצאים במקומות גבוהים מהבריכות ומצנרת הרשת, ונזקקים לשאיבה (הסנקה) כלפי מעלה.
ד. משאבות הגברת הלחץ ומקטיני הלחץ (אביזר הידראולי-חשמלי המכיל גם חיווי אלקטרוני לפיקוד ובקרה) נמצאים בכ-20 מבנים מוגנים בעיר. בקר מתוכנת דואג לאספקת לחץ רצוי, המשתנה אוטומטית בהתאם לצריכה ולספיקה.
2. תקלות והתרעות אוטומטיות
ה. למרות האוטומטיזציה מתרחשות תקלות, מהן חיוניות ומהן פחות דחופות. מידע על תקלות מגיע מחיישנים אוטומטיים המצויים בתחנות השאיבה וההסנקה, ומבריכות האגירה, וכן מדיווחי אזרחים למוקד תפעולי, הפועל 24 שעות ביום.
ו. מערכת התרעה אוטומטית פועלת כדלהלן: אם, למשל, משאבה A לא הותנעה, נקלטת אתרעה המסווגת כ'רגילה', והפיקוד עובר אוטומטית למשאבה B, וכן הלאה. אם כל המשאבות שבתחנה לא נכנסו לפעולה – מתקבלת במערכת המירס אתרעה המוגדרת כ'חיונית'.
ז. כל טיפול בתקלה מחייב נסיעה למקום, והודעה למוקד על הביצוע. כמו כן, כדי להיכנס לתחנות לטיפול בתקלות יש צורך בפעולות חשמליות ואלקטרוניות לניטרול אביזרי מיגון ואזעקה.
ח. כל האתרעות נקלטות במחשב, והאחראי על צוות התיקונים מחליט מתי ואיך לטפל בהן. בשבת, כמו גם בימות החול בשעות הלילה, אין התייחסות להתרעות המוגדרות כ'רגילות'. מאידך גיסא, תקלות 'חיוניות' יטופלו בשעות הלילה ובשבת טיפול ראשוני ודחוף בלבד. המשך הטיפול ידחה לשעות העבודה הרגילות.
ט. התרעות 'חיוניות' מוגדרות כתקלות הפוגעות בשירות, ולאו דווקא כאלו הקשורות בסכנה כלשהי. בין התקלות החיוניות נמנים גם חוסר לחץ, חוסר מים, איכות מים, גלישת מים מבריכה, עודף לחץ (יכול לגרום פיצוצי צנרת) וכד'.
י. קיימת 'אמנת שירות' המגדירה את פרק הזמן שבו החברה מתחייבת לטפל בתקלה.
יא. חשוב לציין שקיימים איזורים המאוכלסים בנכרים (ערבים) בלבד. חברת 'הגיחון' מחוייבת לספק את מלוא השירות לכלל האוכלוסיה, ללא אפלייה.
3. מוקד לתלונות אזרחים
יב. חברת 'הגיחון' מפעילה 'מוקד תפעולי' לקבלת הודעות מהציבור על תקלות בנושאי מים וביוב. מוקד זה פועל גם בשבת. במוקד התפעולי נמצאים בשעות העבודה הרגילות 5-3 אנשים. בלילה ובשבת – אדם אחד בלבד.
יג. גם האתרעות האוטומטיות נקלטות במוקד התפעולי. המוקדן המאייש מוקד זה צריך לוודא טלפונית, או במכשיר קשר, שהתורן קיבל את ההודעה.
יד. המוקדן מקליד את הפרטים האישיים של המדווח, וכן את המיקום. מהות התקלה מוקלדת באמצעות קודים ערוכים מראש.
טו. 'כלי העבודה' במוקד הם: טלפון, מחשב (מקלדת ועכבר) ועט.
טז. המוקד מדווח על התקלה: בשעות היום – למנהל באיזור, ומשעה 15:00 כל יום, וכן בשבתות – לכונן. מנהל האיזור או הכונן אחראים על 'סגירת התקלה'.
יז. לדעת המוקדנים, בימי ראשון קיים 'לחץ קריאות' מוגבר.
יח. החברה מפעילה מוקד צרכנים לחשבונות וכד', שאיננו פועל בשבת.
יט. קיים גם אתר אינטרנט פעיל למידע. אין סביבו פעילות בשבת מטעם החברה.
4. מיגון, איכות המים וחבלות
כ. המתקנים מוגנים במערכת אבטחה אלקטרונית, כולל אזעקות במקום, וחיבור אלחוטי למוקד אזרחי, הנותן שירות בתחום זה.
כא. כניסה למתקנים (ה'תחנות') מתבצעת ע"י כרטיס מגנטי המזוהה כחיישן קירבה. ליציאה מן המתקנים יש צורך להפעיל לחצן חשמלי לפתיחה.
כב. קיימת בדיקה שוטפת על איכות המים, באמצעות מעבדה הבודקת דגימות הנלקחות ידנית מן הבריכות השונות. דגימות אלו אינן מתבצעות בשבת. איכות המים כוללת פעולות כמו הכלרה, הפלרה ועוד. קיים ניטור רציף של איכות המים: עכירות, כלור, חומציות (PH).
כג. אתרעות מאזרחים על איכות המים יכולות לבואת גם כתוצאה מזיהום או מהרעלה.
כד. אין (בינתיים) מערכת אוטומטית של התראות בתחום האיכות המדווחות למוקד, בשל התראות שוא מרובות. מאידך גיסא, במקום מאגרי המים עצמם קיימים חיוויים.
כה. בנסיבות הבטחוניות השוררות בירושלים קיים חשש להרעלה ולחבלה. לכן תלונה מאזרחים על 'ריח חריף' למים מקפיצה את התורן גם באישון לילה, וגם בשבת. תלונה כזו נחשבת כ'אירוע חמור'.
כו. מתקבלות כ-20 תלונות בחודש על טעם, ריח, צבע, עכירות, עודף כלור וכד'.
ו. דחיפות הטיפול בתקלות
1. משכי הזמן לטיפול בתקלות
חברת הגיחון נעתרה לבקשתנו לעמוד על דחיפות הטיפול בתקלות מבחינת הצורך והביצוע, וסיפקה לנו את טבלת התחזוקה (של אספקת מים בלבד, ללא ביוב ושטפונות) המסכמת את מחצית שנת 2007. טבלה זו כוללת גם את סיבת הקריאות לתיקונים, ומצביעה על זמני הטיפול בתקלות, ביחס לתקן הנדרש לפי אמנת השירות לאזרח.
מטבלה זו עולה כי כ-90% מהקריאות מטופלות תוך שעתיים, כנדרש ב'אמנת השירות'. אך מנקודת מבט של השבת מסתבר שחלק מהן, ואולי רובן, אינן דחופות, ולגביהן ניתן להמתין עד מוצ"ש.3 יתכן שנתונים אלו אינם מתייחסים לשבת, וההיענות 'תוך שעתיים' היא בשעות היום בלבד.
| סוג תקלה | כמות הודעות | טיפול תוך שעתיים | % לפי התקן | סיום תיקון לפי תקן | % לפי התקן |
| פרץ מים ונזילות | 2772 | 2565 | 93 | 8 שעות | 93 |
| מפגעי מכסים ושקיעות | 111 | 97 | 87 | 3 ימים | 98 |
| איכות המים לפי תלונות הציבור | 90 | 4 ימי עבודה | 92 | ||
| תקלות עקב ביצוע עבודות | 510 | 437 | 93 | 3 ימי עבודה | 84 |
2. סיווג התקלות
הטבלה דלהלן, המרכזת את סוג תקלות המים שהתקבלו במשך חצי שנה (2007) ע"י הצרכנים – בטור השמאלי הוספנו סיווג ה'נחיצות ההלכתית' מנקודת מבטה של השבת – מציגה בפנינו את העובדות הבאות:
א. לפי 'הסיווג ההלכתי' (שניתן על ידינו) רק שתי(!) סיבות נראות חמורות מנקודת המבט של זיקה ל'פיקוח נפש': "אין מים" ו"חפירה פתוחה". כמות הקריאות בשתי בעיות אלו היא 150 מתוך 3318 קריאות (4.5%).
ב. מספר סיבות לקריאה סווגו כבעלי זיקה יותר רחוקה לפיקוח נפש, והן: איכות מים, הצפה, ברז כיבוי אש דולף / מכסה תא חסר ועודף לחץ מים. בס"ה 144 קריאות (4.3%).
ג. הוי אומר: רק 9% קריאות נחזות כ'חשובות' לצורך טיפול בשבת. וגם הן נחלקות בתוכן ל'חיוניות' ול'חשובות' בלבד.
| סוג הבעיה | כמות | אחוז | סיווג הלכתי |
| סך הכל הודעות מהציבור על תקלות | 3318 | 100 | 0= לא דחוף 1= בינוני 2= דחוף |
| פרץ/ נזילה | 2316 | 70 | 0 |
| אחר (שונות) | 501 | 15 | 0 |
| אין מים | 140 | 4 | 2 |
| ברז כיבוי אש דולף | 114 | 3 | 1 |
| חוסר לחץ מים | 106 | 3 | 0 |
| סגירת מים יזומה | 26 | 1 | 0 |
| מכסה תא חסר | 24 | 1 | 1 |
| פרץ עקב פגיעה חיצונית (פגיעת קבלן) | 23 | 1 | 0 |
| נזילה בבית הבוקסה | 19 | 1 | 0 |
| אספלט משובש/ שקיעה | 15 | 0 | 0 |
| חפירה פתוחה | 10 | 0 | 2 |
| תא הרוס | 9 | 0 | 0 |
| סוג הבעיה | כמות | אחוז | סיווג הלכתי |
| עודף לחץ מים | 3 | 0 | 1 |
| בעית איכות מים | 2 | 0 | 1 |
| מונה שבור | 2 | 0 | 0 |
| מכסה תא שבור | 2 | 0 | 0 |
| פרץ בצינור לאביזר | 2 | 0 | 0 |
| הצפה | 1 | 0 | 1 |
| מכסה תא שקוע | 1 | 0 | 0 |
| השארת פסולת בגמר העבודה | 1 | 0 | 0 |
מסקנה: במעל 90% מן הקריאות לכאורה אין כל הצדקה לחלל שבת עבורן שבת, ללא סידורים הלכ-טכניים או מינהליים (דחייה ליום חול, שימוש בנכרי וכד').
החברה איפשרה לנו גם לבדוק ביומני העבודה של חודש תשרי תשס"ז (אוקטובר 06), הכולל גם ימי חג, נוכחנו שבפועל לא נרשמה שום יציאה לשטח לתיקון בשבת ובחג! מאידך גיסא, לאתר תקלה (איגום נמוך) נעשה שימוש בטלפון גם בשבת ובמועד.
ז. מסקנות יישומיות
הרשינו לעצמנו להעיף מבט יישומי על הנושא ולראות בעיני רוחנו מה ניתן היה להציע בסוגיא זו לו הרשויות הציבוריות היו מתנהלות על פי התורה. כפי שנאמר בסיכום ההלכתי, לעיל פרק ד, תקלות בעלות זיקה לסכנת נפשות, או לנזק ציבורי חמור, הן נדירות. בפועל כמעט שאין הכרח לצאת לתיקונים בשטח בשבת. מאידך גיסא, נראה שקיים צורך מובהק לתפעל מוקד לקבלת מידע אוטומטי או טלפוני על תקלות, לתעדן ולהעבירן לכונן להחלטה בקשר לדחיפות הטיפול.
הוי אומר: קשה להתיר נסיעות בשבת, אלא במקרים יוצאים מן הכלל. מאידך גיסא, יש למצוא דרכים להפעלת מחשב ותקשורת בגבולות ההכרח.
להלן מסקנות יישומיות עקרוניות העולות העובדות כפי שפורטו לעיל.
1. המוקד התפעולי
א. אם ניתן לאייש את המוקד ע"י עובדים שאינם יהודים – עדיף.
ב. אם העובדים יהודים, יש לארגן להם הסעה ע"י נהג נכרי, כמקובל בבתי חולים.
ג. במכון 'צומת' פותח ציוד יעודי לתפעול שבתי במוקד חיוני, כמו 'שבתפון', טלפון שבת לצרכים חיוניים, וכן במקלדת ו'עכבר שבת' למחשב הפועלים בשיטת 'שינוי זרם' בלבד.4ראו מאמרי בתחומין כו, עמ' 83 ואילך.
ד. ראוי לנסח הנחיות שבת לרישום מקוצר במחשב. רצוי לארגן 'קודים' לסימון (סלקציה) ולמעט בכתיבה חפשית.
2. הכונן הטכני
ה. אם קיים כונן הנמצא בביתו, או בתחנה ראשית, הוא יכול לקבל התרעות גם בשבת במחשב, או במיכשור אחר, המצוי בקרבתו. ציוד זה צריך לכלול מנגנון שבת הלכ-טכני.
ו. הכונן יתפעל את המחשב באמצעות מקלדת, 'עכבר שבת' ו'שבתפון' כמו במוקד.
ז. בשלב זה אין למכון 'צומת' פתרון הלכ-טכני המותאם למכשירי קשר ולביפרים, בשל זעירותם וניידותם.
ח. מן הראוי לסווג רשימה מפורטת של תקלות חיוניות ושאינן חיוניות, גם אם ההגדרה לא תתאם לחלוטין ל'אמנת השירות' מבחינת מהירות התגובה.
ט. במקרים רבים הכונן שומר השבת יחליט על פי שיקול דעתו הרחבה לדחות את הטיפול בתקלה לאחר השבת.
3. יציאה לשטח
י. אם לא מדובר בתקלה המוגדרת לפחות כספק פיקוח נפש, אין היתר לנסיעה ברכב רגיל (דלק) על מנת לחלצה. ניתן להעסיק נהג נכרי, והטכנאי יהיה יהודי שיפעל לפי הנחיות הלכ-טכניות מפורטות.
יא. לרכב חשמלי יתכן פתרון הלכ-טכני בשיטת ה'גרמא' ו'שינוי הזרם' (דוגמת ה'קלנועית').
יב. כניסה למבנים בשבת כרוכה בציוד אלקטרוני לבקרת כניסה ולניטרול אזעקה וכד'. למכון 'צומת' ציוד מגוון בתחומים אלו כמו קודן-מקלדת, כרטיס חיישן קירבה ופתרון הלכ-טכני לזיהוי ביומטרי (טביעת אצבע).
