בחג הסוכות הבחנתי בידי אחד המתפללים בבית-הכנסת אתרוג מהודר ביפיו. שאלתיו אחרי התפלה כמה עלה לו, והשיבני 30 ש"ח. הייתי בטוח שהוא מורכב, כי אתרוגים בלתי-מורכבים מחירם גבוה ביותר, והצעתי לבעליו שכדאי לו לברך על האתרוג של בית-הכנסת או על האתרוג שלי, כי ידעתי שהוא ירא ה'. אך הרגשתי כי הוא נפגע קשות ועמוקות, באמרו לי בתמימות כנה: "כיצד ניתן לחשוב שאני אברך על אתרוג שאינו מקנת כספי". לא הצעתי לו שיתאמץ לקנות אתרוג בלתי מורכב, כי יודע אני בו שאמצעיו דלים ביותר, ויצטרך לחסוך כסף זה מפי משפחתו וילדיו. חדלתי לדבר אליו וראיתי למחרת שחזר לברך על אותו אתרוג.
נסתפקתי בדעתי אם לומר לו זאת שנית ובצורה פסקנית ומוחלטת, שיברך על אתרוג של אחרים שאינו מורכב, ובאתרוג שלו ינענע בהלל ויקיף בהושענות, או שיתאמץ ויקנה לו אתרוג כשר ומהודר, כי ידעתי שבין כך ובין כך תימנע ממנו שמחת החג, כאשר ייאלץ לברך על אתרוג שאינו מקנת כספו, או כאשר ישקיע את מקצת פרוטותיו בקניית אתרוג כשר.
בהקשר להנ"ל חשבתי שמן הראוי לברר אם פסול אתרוג מורכב ידחה מצוה של תורה "ושמחת בחגך והיית אך שמח".
א. אתרוג מפורש בתורה
נאמר בתורה: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר". וכתב הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות: "ולא מצאנו מחלוקת במה שאמר הכתוב פרי עץ הדר, שיאמר אחד שהוא אתרוג ויאמר אחד שהוא חבושים או רמונים או זולתו… וכשתראה אותם בתלמוד מעיינים וחולקים זה על זה במערכת העיון ומביאים ראיות על אחד מאלו הפירושים והדומה להם – כגון מה שאמר במאמר הכתוב פרי עץ הדר אולי יהיה רמונים או חבושים או זולתם, עד שהביאו ראיה עליו ממה שנאמר פרי הדר (סוכה לה,א), ואמר עץ שטעם עצו ופריו שוה; ואחר אמר פרי הדר באילנו משנה לשנה; ואמר אחר פרי הדר על כל מים – אלו הראיות לא הביאו מפני שנשתבש עליהם הענין עד שנודע להם מהראיות האלה. אבל ראינו בלא ספק מיהושע1מדברי הרמב"ם כאן נראה שלא קיימו ישראל במדבר מצות ארבעת המינים, שכן לא כתב שראינו כן מימי משה. וכך נראה גם מדבריו במורה נבוכים (ג,מג) שכתב: "והנראה לי בארבעת מינים שבלולב שהם שמחה בצאתם מן המדבר, אשר היה לא מקום זרע תאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות, אל מקום האילנות נותני פרי והנהרות." מכאן שבמדבר לא נתחייבו במצות ארבעת המינים. ראיתי למי שגמגם על הנחתו זאת של הרמב"ם, אך נראה לי שדבר זה מפורש בתורה בפרשת המועדות (ויקרא כג,לט): "בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה' שבעת ימים... ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וגו'." הרי מבואר שחיוב ארבעת המינים חל כאשר יש אסיפת תבואת הארץ, דבר שכמובן לא היה במדבר. ועד עתה, שהאתרוג היו לוקחים עם הלולב בכל שנה ואין בו מחלוקת. אבל חקרו על הרמז הנמצא בכתוב לזה הפירוש המקובל." ועיין עוד המאירי וריטב"א במסכת סוכה לה,ב.
מדברי הרמב"ם ברור שיש לדון בדין זה כאילו כתוב בתורה בפירוש אתרוג, שכך מקובלים מפי משה רבינו ושכך נהגו כל ישראל מימי יהושע בן נון, ולא כמי שטעה בהבנת דברי הרב בעל טורי-זהב (או"ח סימן תרמט,ג) שכתב "ותו, דאטו אתרוג כתיב בקרא, והלא לא כתוב אלא פרי עץ הדר, ודרשינן מיניה אתרוג כדאיתא בגמרא הרבה דרשות על זה, והאי מורכב יש בו כל המעלות שיש לאתרוג" – ולא הבין כוונת דבריו, כי לא עלתה על דעתו של הט"ז להתיר מין אחר חוץ מאתרוג.
הראב"ע (שם בספר ויקרא) כתב, כי אין פרי עץ יותר הדר ממנו. הרמב"ן (שם) כתב: "והנכון בעיני כי האילן הנקרא בארמית אתרוג – נקרא שמו בלשון הקודש הדר, כי פירוש אתרוג חמדה, כדמתרגמינן 'ונחמד למראה' – דמרגג למיחזי… וכן שם העץ והפרי שניהם בארמית אתרוג, ובלה"ק הדר." לפי זה, יש לדון בהלכה זאת כאילו כתוב מפורש בתורה אתרוג, והספק הוא אם גם המורכב דין אתרוג לו.
ב. פסול אתרוג מורכב לא נזכר גם בשו"ע
פסול אתרוג המורכב לא נזכר בשום מקום, לא בש"ס ולא בראשונים ואף לא בשלחן ערוך. ויש מקום לתמוה, מדוע נזכרו בש"ס ובפוסקים כל פרטי פסולי האתרוג ואילו פסול המורכב לא נזכר כלל. אפילו הרמ"א, שבתשובותיו (סי' קיז) כתב שאין יוצאים ידי חובה באתרוג מורכב, לא פסק הלכה זאת בהגהותיו בשלחן ערוך – אולי משום שהוא עצמו סיים בתשובתו הנ"ל: "ולא אוציא לעז על הראשונים שנהגו לברך על אתרוג המורכב בשעת הדחק; מכל-מקום לא שבקינן היתרא לברך עליו שלא בדוחק גדול." ויתכן משום שידע שאתרוגים בלתי מורכבים הם יקרי המציאות, כמו שנבאר להלן, והראשונים נהגו מטעם זה לברך על המורכבים בעת הדחק, השמיט הלכה זאת מהגהותיו בשלחן-ערוך.
אלא שקשה להבין טעם השמטת פסול אתרוג המורכב בש"ס ובראשונים, וביחוד שמלאכת ההרכבה היתה ידועה ומוכרת היטב בעולם העתיק (ראה משניות מסכת כלאים פרק א'), וכל שכן הרכבת אתרוג שהוא עץ חלש מאד בטבעו ואינו מאריך ימים (יש אומרים שלכל היותר עשר שנים); וגם לא תואר לו ולא הדר, ורק ההרכבה מחזקת אותו, מאריכה ימיו ומשווה לפירות יופי והדר. הרמב"ם (בהל' כלאים א,ה) הזכיר דין הרכבת אתרוג: "כיצד המרכיב אילן באילן, כגון שהרכיב ייחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח, הרי זה לוקה מן התורה." ובמורה-נבוכים (ג,לז) הזכיר הרכבת הזית באתרוג. מן הסתם הביא הרמב"ם דוגמאות אלו משום שהיו נהוגות אז בהרכבת האתרוג, ומדוע לא הזכיר מעולם בהלכותיו שאתרוג מורכב פסול למצות ארבעה מינים?
אלא שצריך ביאור, למה לא תפס הרמב"ם כדוגמא להרכבת אילן באילן מאותם השנויים במשנה במסכת כלאים, והוא עצמו הזכירם להלן בפ"ג ה"ד. עכ"פ יש מקום להעיר שכאשר הזכיר הרמב"ם כדוגמא את הרכבת האתרוג, לא לימדנו דינו לענין מצות ארבעה מינים כשם שלימדנו דינו לענין אכילה שמותר; והיה לו ללמדנו, שאף שמותר באכילה פסול הוא למצות ארבעה מינים.2המהרש"א אלפנדארי בתשובותיו (או"ח סי' יג) תמה למה לא נזכר הלימון כלל בהקשר למצות ארבעת המינים, ופלפל באורך רב בזה והסיק מסקנות הלכתיות תמוהות שלא נתקבלו ע"י חכמי דורו. למעשה נעלם ממנו שהלימון מוצאו מהמזרח הרחוק והגיע לארץ ישראל במאה העשירית, כלומר לפני כאלף שנים בלבד (ראה אנציק' כללית ערך לימון). ולכן גם הרמב"ם תפס כדוגמה את הרכבת האתרוג עם תפוח או זית. אין לדעתנו להסיק מזה שום מסקנה, אלא כהערה בעלמא.
ג. טעמי פסולו של אתרוג מורכב
ראיתי ונתון אל לבי שכל הפוסקים שדנו בפסול המורכב פלפלו בדברי הפוסלים ופקפקו בטעמיהם, והתקשו למצוא טעם ברור וחד-משמעי לפסול המורכב. נסקור בקצרה את טעמי הפוסלים ומה שהקשו על דבריהם. נקדים, כי דרך ההרכבה המקובלת היא להרכיב ענף אתרוג ע"י חקיקה בגזע הלימון והכנסתו בו, ובכך יוציא האילן פירות הדומים למין האתרוג, הוא הענף שהורכב בלימון (ועי' רש"י סוטה מג,ב ד"ה מרכיב). מה שאין כן אם ירכיבו ענף של לימון בעץ של אתרוג, כי אז יצאו פירות הדומים למין הלימון.
ראש המדברים בדין אתרוג מורכב הוא הרמ"א בתשובותיו סי' קיז. כאמור, הוא עצמו סיים וכתב: "ולא אוציא לעז על הראשונים שנהגו לברך על אתרוג מורכב בשעת הדחק; מ"מ לא שבקינן היתרא לברך עליו שלא בדוחק גדול." מדבריו נראה בבירור שאין פסול המורכב מן התורה אלא מדרבנן, שאל"כ כיצד יהיה מותר בשעת הדחק לברך ברכה לבטלה, אם אמנם אין למורכב דין אתרוג כלל.
אבל הרב בעל הלבוש פסק לפוסלו מן התורה: "ואני אומר שהם פסולים מן התורה, שהרי ידוע שהם מורכבים, שהורכב ענף מאילן האתרוג בתוך אילן לימון, והרי נעברה בו עבירה בהרכבה. ואע"ג דמותר באכילה, אמאיס לגבוה." הנחתו של הלבוש צריכה ראיה, שכיון שמותר באכילה מנא לן דאימאיס לגבוה, ולמה לא פירשו רבותינו הראשונים דבר זה?
כבר הרבו גדולי הפוסקים לדון בטעמו של הלבוש מדין כל שתיעבתי לגבוה (חולין קיד,ב) וכן בדימויים אחרים לדין אתרוג בהלכה. עיין בספר עץ-הדר להראי"ה קוק (בפ"ד ובסוף פרק כג) שהרבה להקשות ולפלפל בדברי הלבוש. ועיין בשערי-תשובה תרמט,ז שציין דעות החולקים על הלבוש, וגם מ"ש הוא עצמו בספרו בית-אפרים. ועיין במגן-אברהם (ס"ס תרמט) שהרבה להשיג על הלבוש, וגם הט"ז (תרמט,ז ).
על עיקר טעמו של הלבוש – משום שנעברה בו עבירה – כבר השיג בשו"ת שבות-יעקב (ח"א סי' לו) כי לענין איסור כלאים לימון ואתרוג מין אחד הם, ואעפי"כ פסול הלימון למצות אתרוג ואינו בכלל פרי עץ הדר שבתורה. ואם כן אין עבירה, כיון שהם מין אחד, ומנין לנו לפסול המורכב בלימון? גם החזון-איש (כלאים ג,ז) כתב ש"אפילו אם תימצי לומר דאתרוג ולימון שתי צורות ממין אחד הם, מ"מ לענין מצוה קבלנו מאבותינו שהוא אתרוג דוקא, והוא פרי עץ הדר האמור בתורה." ואם כן, אין כאן עבירה כלל בהרכבתם, ומניןלנו לאסור המורכב? גם מהרש"א אלפנדארי (בתשובותיו סי' יד) פסק להתיר אתרוג מורכב, משום שלענין כלאים הרכבת אתרוג בלימון נחשבת כמין במינו הואיל ודומין זה לזה, ממילא אין כאן עבירה וכשר למצוה.
גם המהר"ם אלשיך (בתשובותיו סי' קי) פוסל אתרוג המורכב, וטעמו לפי שאינו אתרוג אלא לימון, והסתמך על סוגיא במסכת סוטה מג,ב – ילדה שסיבכה בזקנה, בטלה ילדה בזקנה – ואם כן בטל ענף האתרוג בעץ הלימון, ואין שמו אתרוג אלא לימון. גם הרב מגן-אברהם (סוף סי' תרמט) כתב דפסול משום דלא מיקרי אתרוג כלל.
דבריהם צריכים עיון גדול, שהלא עינינו הרואות כי ההיפך הוא הנכון, שאותו ענף של אתרוג שהורכב בלימון הוא החזק, והפירות היוצאים הם אתרוגים ממש ולא לימונים כלל. ועל כרחנו, שהבדל יש בין ילדה שסיבכה בזקנה, שבטילה לענין שנות ערלה, לבין הרכבת אתרוג. ועיין להרב שבות-יעקב בתשובתו הנ"ל, שהרבה להקשות על טעם זה. גם החתם-סופר (או"ח סי' קפג) חלק על הדמיון לערלה.
יתכן שהמהר"ם אלשיך עצמו הרגיש בקושיא זאת, ולכן הוסיף עוד טעם וכתב, שאפילו אין הענף של האתרוג בטל באילן, הרי שני מינים מעורבים הם – אתרוג ולימון. זהו גם טעמו של הרמ"א שציטטנו לעיל, דאתרוג בעינן ולא מקצת אתרוג. עוד הוסיף המהר"ם אלשיך טעם לפסול המורכב משום חסר, רוצה לומר שאותו חלק של הלימון שיש במורכב חסר מן האתרוג. גם הט"ז תרמט,ג כתב טעם זה, אלא שסובר הוא "שפיסולי אתרוג אין עיקרן אלא מדברי סופרים", ועכ"פ דעתו לפוסלו.
אלה הם עיקרי סברות הפוסלים אתרוג מורכב וטעמיהם. דעת רוב גדולי הפוסקים נוטה לפסול אתרוג המורכב, ולפחות מדרבנן. ואף שלא נמצא שום טעם ברור ומכריע לפיסול זה, קיימו וקבלו לפוסלו.3על הסימנים שנאמרו לזיהוי אתרוג בלתי-מורכב לא כתבנו מאומה, משום שבלאו הכי נפסק שאין לסמוך עליהם.
ד. דעת המכשירים אתרוג מורכב
1. טעמי ההכשר
אך יש מגדולי הפוסקים שגילו דעתם להכשיר אתרוג המורכב, ולדעת חלק מהם רק בשעת הדחק. בהתייחסם לסברת המהר"ם אלשיך וטעמו, הוכיחו ופסקו כי אתרוג נקרא גם כשהוא אתרוג רק במקצתו, וגם כי יניקת הלימון בטלה ברוב יניקת האתרוג, והרי דינו כאתרוג ממש מכח ביטול ברוב (עי' משפטי-עוזיאל או"ח סי' כד). ואף שיש מקום לדון בדבריהם, אבל בעיקרם הם נכונים, שהרי עינינו רואות שהאתרוג המורכב נראה אתרוג לכל דבר גם בצורתו וגם בטעמו.
עוד טעם כתבו להתיר המורכב, משום ששם אתרוג לו מדין זה וזה גורם, וקיי"ל דבדיעבד מותר (עי' רש"י ור"ן עבודה-זרה מח,א וכן בעץ-הדר פרק נה).
2. הדעת נוטה להכשיר
לבי אומר לי כי פחד גדולי הפוסקים, שפסלו אתרוג המורכב, גרם לרבים מן הפוסקים להסכים לפסול המורכב. הרב בעל שדי-חמד (באסיפת דינים מערכת ארבעה מינים סי' א אות ד) כתב: "שוב הגיע לידי ספר נחלת-יעקב… האריך נכדו… ומני"ר חשף זרוע קדשו בעיקר הדבר בפיסול אתרוג מורכב לפקפק על הטעמים שנאמרו בו. וב"ד מ"א ע"א כ': הנה הצעתי אשר יש פנים לכאן ולכאן בענין פיסול אתרוג מורכב, אלא שצריכים אנו לקבל עלינו באימה דברי רבותינו בדורות שלפנינו שפסלו אתרוג מורכב. אך נוכל לומר כי הם לא פסלו אלא מדרבנן." בהמשך דבריו כתב עוד: "גם אשו"ר בשו"ת השיב-משה סי' כ, כתב שנשאל לחוות דעתו באתרוגי קאפירר. ואחר שהאריך בעיקר הדין באתרוג מורכב כתב בד"ה מיהו וכו': כללו של דבר לא נשאר שום חשש לפסול המורכבים אם נראה שמין האתרוג עיקר, דאז אזיל גם כן החשש שכתב הסמ"ע דילמא הרכיב מין אחר באילן של אתרוג, דאל"כ היה נראה כמין אחר. ועכ"ז חלילה להקל במורכבים נגד הגאונים מוהר"ם פאדווא ובנו והסמ"ע ולבוש ומג"א וט"ז. וגם החכם-צבי סי' קסא – מבואר דעתו ודעת השבות-יעקב, ההדסים מורכבים פסולים ואין להכשירם אף בשעת-הדחק. רק בחשש מורכב – הלא בלא זה יש לצדד ולהקל, דלהט"ז אין הפיסול אלא מדרבנן, וא"כ הוי ספיקא דרבנן ולקולא. ואף אם הוי חשש דאורייתא, הלא כיון דאין מבורר פיסול המורכבים, ויותר הדעת נוטה להכשירם, עכ"פ הוי ספיקא דדינא. ואם כן בספק מורכבים הוי ספקספיקא – שמא אינם מורכבים; ואת"ל מורכבים, דילמא מורכבים כשרים. וכיון שהב"ח בתשובה מכשיר מורכבים, רק שכתב שמבטל דעתו נגד הסמ"ע והכריע שלא לברך עליו כשיש אחר, אבל כשאין אחר אין למחות מלברך עליו, והעיד שכן המנהג; וגם דברי הסמ"ע מטין כן – אם כן עכ"פ בספק מורכב ודאי יש להורות כדברי הב"ח (גבי ודאי מורכב) והוא עמוד גדול לסמוך עליו… עוד כתב שם דאירע בשנת תקע"ד, שמחמת המלחמות לא היה שום אתרוג בכל האיקלים, והורה לברך על אתרוגים מורכבים. דדוקא כשאפשר למצוא על צד הדחק, אין להתיר; אבל כשאי-אפשר באחר כלל, ודאי דאין לבטל המצוה והברכה. וגם הרמ"א בתשובה קיז כתב: מכל מקום לא שבקינן היתרא לברך על אלו שלא בדוחק גדול."
פסול המורכבים אינו פשוט אפוא כל כך, ואדרבא הדעה נוטה להכשירם. וגם לדעת הפוסלים אין פסולו מוחלט, שאם כן לא היה מקום להתיר לברך על המורכב אף בשעת הדחק כשאין אחר כלל, וכדתניא (סוכה לא,א) "לא מצא אתרוג, לא יביא לא פריש ולא רימון ולא דבר אחר". ואם המורכב אינו אתרוג כלל, הרי הוא כפריש וכרימון. ומכאן שאין פסול המורכב מוחלט כל עיקר (פרט לדעת הסוברים שפסולו מן התורה, ומעטים הם, וגם כבר הרבו להקשות על דבריהם, וכמבואר לעיל).
3. שלשה ספיקות להתיר ספק מורכב
הרב בעל שדי-חמד עצמו בהמשך דבריו חלק על הרב השיב-משה הנ"ל ועל הספק- ספיקא שעשה, וציין מחלוקת גדולה של הפוסקים אם יש לעשות ספק-ספיקא בכגון זה, שמיעוט הפוסקים מתירים אתרוג מורכב ורובם פוסלים. והליץ בעדו, שגם הוא לא אמר לסמוך על זה אלא בשעת הדחק, שאי אפשר באחר כלל.
אך אנו נוסיף ספק נוסף ויהיו שלשה ספיקות. כי הנה כתב הרב בעל שו"ת בית-אפרים (סי' נו) – הובא גם בספרו שערי תשובה תרמט,ז – שכבר הביא דעת המחמירים ודחה דבריהם והעלה "שאותם האתרוגים שמביאים עתה מאי קורפו, והם מהודרים ביותר, אין לחוש להם מחשש מורכב, לפי מה שהועד לפני שאין האילנות שם מורכבים ממש, דהיינו שהאילן של לימון או מראנץ ובתוכו הורכב יחור מאילן אתרוג, רק כל אילן האתרוג אחד הוא. רק החשש הוא שמא גידול האילנות עתה מיחורים שלקחו ממורכבים זה כביר, ובזה לא שייך טעם הלבוש שנעברה בו עבירה, לפי שאין עבירה בנטיעה זאת, שמן הדין מותר ליקח יחור מן המורכב ליטע במקום אחר. גם הרימותי ידי על שאר הטעמים שיש להחמיר במורכב, דלא שייכי בנדון דידן."
וסיומא דפיסקא הוא "שהאתרוגים הבאים בזמנינו… ממקומות שבעלי גנות ופרדסים מגדלים אתרוגים למכור… שהדבר ידוע שאין בהם הרכבת מין פרי אחר עתה, רק גוף האילן הוא אילן אתרוג בלי שום גידול פרי אחר; אף שיש לומר שנלקחו היחורים שנעשו האילנות מהם מאילנות מורכבים, סילקנו מהם חשש מורכב לגמרי, ומברכים עליהם בלי פקפוק. והמנהג שבמדינות אלו שמברכים עליהם בפשיטות ובוחרים בהם, לפי שהם מהודרים ביותר." כמה מגדולי הפוסקים הסכימו לדבריו; ולעומתם יצאו עוררים על היתרו זה, ופסקו שאפילו יצאו ממורכבים מאלף שנים קדמוניות – אם הם מורכבים, תולדותיהם כיוצא בהם, וגם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם.
מעתה יש לנו שלשה ספיקות: ספק אתרוג זה מורכב הוא או לאו; ואת"ל מורכב הוא, שמא מתולדות מורכב הוא ולא מאילן המורכב בעצמו; ואת"ל מאילן מורכב ממש הוא אתרוג בלימון, שמא הלכה כדעת הפוסקים המתירים מורכב ממש. ויועיל לנו להתיר סתם אתרוגים שאין אנו יודעים בוודאות שהם מורכבים.
4. עדות מבית-דין צדק בירושלים
יש בידינו עדות מפסק דין של בית-דין צדק בירושלים (נדפס בקונטרס "פרי עץ הדר" משנת תרלח) בלשון זאת:
אנחנו בד"צ החתומים מטה נבחרנו לדון ולהורות בדבר הלעז אשר יצא על אתרוגי יפו מחשש הרכבה, ונשלחו… שלשה אנשים יראים בעלי מדע לבדוק את הגנות שמה, ואחרי חזרתם קבלנו עדותם מה שראו וחקרו ובדקו שמה. והיוצא מדבריהם, כי אמנם נמצאים שמה אילנות המורכבים בעצי לימון מתוק, ומגדלים אתרוגים אשר אין בהם שום סימן להכירו לא מבחוץ ולא מבפנים בחדרי הזרע.4הכוונה לסימנים המפורסמים. כן הביאו לפנינו איזה אתרוגים אשר תלשום מאילנות מורכבים ולא ניכר עליהם שום סימן. אמנם העידו שבגוף האילן יש סימנים מובהקים ובדוקים להכירו אם הוא מורכב או לא כאשר חופרים אותו עד שרשו. וחפרו ובדקו שמה הרבה גנות ומצאום כשרים.5הכוונה שאתרוג המורכב בלימון ניתן לבדוק מבחוץ ולגלות מקום ההרכבה, אבל ביחור הנטוע מאילן מורכב אין כמובן שום סימן חיצוני שניתן להכיר אם הוא מורכב. על זה אמרו שיש אפשרות לבדוק בשרשיהם. ולא ידעתי טיבה ומהותה של בדיקת שורשים זאת - אם הכוונה לבדוק שמא נעשתה ההרכבה בשרשים שמתחת לאדמה ולא באילן מבחוץ, זה נראה דבר קשה ביותר. ועיין בעץ-הדר להראי"ה קוק מה שכתב בזה בפרקים ט ויב. ראיתי בשו"ת ציץ-אליעזר חלק יא סי' מד אות ג, שהביא בשם ספר קדמון שהיה למראה עיני רבינו יעקב מליסה בעל החוות-דעת, שהובא בספר דור-דעה, ששרשי אילן האתרוג מונחים וגדלים בארץ בצורת אותיות של שם הוי"ה. ואם הדבר נכון, הוא מבהיל הרעיון; אבל קשה להניח שלבדיקה זאת התכוונו בפסק-הדין של רבני ירושלים. והנה נשאר גם על הבדוקים חשש אולי המה שתולים מאילן מורכב, ובדבר הזה אין שום סימן להכירו. ועל זה ישבנו ועייננו על פי דין תוה"ק, והסכמנו אשר עפ"י דין תוה"ק אין לחוש לזה כלל – כי אם נחוש לזה, לא נשאר לנו אילן אתרוג בעולם. לכן כל אילן ואילן אשר יובדק ע"י מומחים שאינו מורכב (כלומר הוא עצמו, היינו שלא נראה מבחוץ סימני הרכב) אין לנו לחוש אולי הוא שתול מאילן מורכב, והוא כשר לכל הדעות בלי פקפוק.
מבואר איפוא שב"ד צדק בירושלים לפני מאה ועשרים שנה הסכימו שתולדות מורכב כשר למצות ארבעת המינים. ומעתה, גם לדעת המחמירים ניתן להתיר ספק מורכבים ע"י שלשה ספיקות הנ"ל.
ה. פקפוק על מסורות הכשרות של אתרוגים
כשנשאל הרב בעל חתם-סופר (שו"ת סי' רז) אם ניתן לסמוך על הסימנים המפורסמים להכשירם, כתב "שאין לסמוך על הסימנים שלא נזכרו בש"ס ובשום מקום, ומן הדין דינו של אתרוג כדין עוף טהור הנאכל במסורת. על כן אותם הבאים מיעניווא, שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינת אשכנז שיצאו ידי חובתם באתרוגים הבאים מיעניווא הם הנם הכשרים, ואין צריך לשום סימן."
ואחרי המחי"ר מכ"ג, אין שום דמיון בין עוף הנאכל במסורת לכשרות האתרוגים, שכן עוף הנאכל במסורת לא משתנה לעולם; וכשמתברר לנו שאבותינו ואבות אבותינו אכלו עוף זה, הרי הוא טהור, ובתנאי "שיהיה דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור" (שו"ע יו"ד פב,ב). אבל אתרוגים של מקום מסויים – אף שבימי אבותינו היה ברור להם שהם כשרים ובלתי מורכבים, הלא ברור הוא שאין עצים אלה מאריכים ימים (כבר כתבנו לעיל שאורך ימי חייהם הוא קצר ביותר) ובוודאי נטעו חדשים תחתיהם, ומנין לנו שבמשך הזמן לא הרכיבו את האתרוג בלימון, ומה תועיל מסורת בכגון זה?
גם הראי"ה קוק לא סמך כלל על מסורת באתרוגים (עץ-הדר פ"ו), ולדעתו "אין שום דרך ועצה לזכות באתרוגים בטוחים מהרכבה כי אם ע"י טיפול אחינו בני ישראל בהם מתחלה ועד סוף, וע"י השגחה ושמירה הגונה." ותיאמר האמת, שלפי צורתם ויפים של האתרוגים שמעידים עליהם ע"י השגחה, ממאן הלב להאמין שאינם מורכבים, או תולדות מורכבים.
ויוכיח האתרוג התימני, שכבר העיד עליו ר' יעקב הלוי ספיר (בספרו אבן-ספיר ח"ב עמ' כט) שבמסעותיו בתימן ראה שגדלים שם אתרוגים כשרים לנטילה ולברכה. ובספר "מועדים וזמנים השלם" סי' קיח כתב בשם החזון-איש שהם כשרים לברכה. אך הוסיף וכתב שם, "כי כך הורה בזמנו, אבל בזמנינו יש לחשוש שמא יש ביניהם מורכבים. לפיכך אין לקנות אתרוג תימני אלא מאיש נאמן, היודע שאתרוג זה הוא מאילן המוחזק עפ"י המסורת שעדיין לא הורכב."
ואנכי אוסיף עדות, שתמיד נהגתי לקנות אתרוג תימני. לפני שנים רבות היו אתרוגים אלה ללא תואר וללא הדר, עד שהייתי נוהג לקנות אתרוג נוסף יפה ומהודר לצורך נענועים והושענות; ואילו עתה האתרוגים התימנים הם יפים ומהודרים, והלב ממאן להאמין שבלתי-מורכבים הם.
ו. סיכום
אשר על כן לא נותר לנו אלא להכשיר כל האתרוגים המסופקים מכח שלשה ספיקות שמנינו לעיל. וביחוד שגם הפוסקים הפוסלים מורכב, רובם סוברים שאין פסולו אלא מדרבנן. רק אם נדע בבירור גמור על אתרוגים שהם ודאי מורכבים, אז אין ליטלם אלא בשעת הדחק שאין להשיג אחרים, ובלא ברכה.6אם מותר לברך עליהם "בריך רחמנא מרן מלכא דעלמא אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב", שנוי במחלוקת הפוסקים בדורות האחרונים.
על יסוד כל הנ"ל החלטתי כי בע"ה בחג הסוכות הבעל"ט, אם יברך אותו אדם בתמימותו הכנה הנוגעת ללב על אתרוגו מקנת כספו, לא אעיר לו מאומה. כי ידעתי את צערו הגדול אם אמנע זאת ממנו בתקיפות, הרי שיש כאן השבתת שמחת החג שהיא מצות-עשה מן התורה, לעומת כל ענין האתרוגים שאף לדעת רוב הפוסלים את המורכבים אין פסולם אלא מדרבנן. וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.
אלא שבוודאי, כל אדם שיודע שיש לחברו אתרוג שבוודאי אינו מורכב, פשוט ביותר שיברך על של חברו ויעשה נענועים והקפות בשלו, ועליו תבוא ברכת טוב.
