בישול בשבת ללא אש

חימום מזון בבתי"ח בשבת בשיטת האינדוקציה (השראה)

א. חימום אוכל 'שבתי' בבתי חולים

כידוע, מותר לבשל ולחמם אוכל לחולה בשבת, אם הוא נזקק לכך. מאידך, גם לחולה נצטוינו למעט באיסורים בבחינת "הקל הקל תחילה"1עפ"י שו"ע או"ח (תריח,ט) לענין יום הכפורים "אם יש שני מיני איסורים, אחד חמור מחברו - מאכילין אותו הקל תחילה". וראה שמירת שבת כהלכתה (לב,כח, ושם בהערה פה) הביא דיון בענין, ויש שתלו זאת בשאלה האם שבת 'הותרה' או 'דחויה' אצל פיקו"נ, ויש שחילקו בין ודאי פיקו"נ לספק פיקו"נ. מ"מ, כשמדובר במערכת רפואית כוללת כמו בית חולים בודאי ראוי למעט באיסורין, שהרי במכלול החולים יש רבים שזיקתם לפיקו"נ היא קלושה. ובכלל, כל הדיון האם למעט באיסורין הוא בשבת עצמה, כאשר הזדמן הצורך ויש להחליט במקום, ואז קיים חשש של עיכובים שאולי יגרמו כתוצאה מחיפוש אחר "הקל תחילה". ברם, אם ניתן להסדיר מערב שבת, ובתשתית הבינוי והציוד, כך שהפעולה תהיה מלכתחילה, תמיד, בדרך של הקטנת האיסור - פשיטא ופשיטא שיש ענין רב לסידורים כאלו. . לכן, אם ניתן לחסוך בפעולות – כך ראוי לנהוג; אם ניתן לבשל/לחמם באיסור דרבנן ולא באיסור דאורייתא – כך ראוי לנהוג; אם ניתן לדייק בכמות ולא לבשל מעבר למינימום ההכרחי – כך ראוי לנהוג.
בבתי החולים בישראל נהוג לבשל את האוכל לפני שבת, ובשבת עצמה לחממו בלבד. בבתי החולים בהם קיימת תשומת לב לסידורי שבת מקובל לחמם בשיטת ה"גרמא" שפותחה ע"י מכון "צומת", דהיינו בהפעלת-עקיפין. שיטה זו ניתנת ליישום בסירי קיטור, בתנורים, בארונות חימום ובעגלות-חימום ניידות. 2ה"גרמא" הנזכרת כאן, כהיתר מיוחד לבתי חולים, אמורה ביחס להפעלה החשמלית של עגלות החימום. ברם, ביחס לבישול עצמו, אם מדובר במאכל מבושל יבש - הרי כל האיסור להניחו על גבי האש בשבת הוא משום "מיחזי כמבשל", ובהפעלה מושהית בדרך ה"גרמא" י"ל שאינו "נראה כמבשל". כאן המקום להביא את דברי החזו"א (שבת לח,ג): "משום גרם בישול ליכא בהעמדה בתנור צונן שסוף חום לבוא, דגרמא לא אסרה תורה בכל מלאכות... ונראה דגם איסור דרבנן ליכא, דלא דמי לנתינת מים לקבל ניצוצות, דהכא עדין חסר כח החשמל לגמרי, והשעון לית ליה כח הפתיחה... ומיהו למש"כ המרדכי (פרק כ"כ) בשם רבנו יואל דלא התירו גרם כיבוי אלא במקום הפסד, וכן פסק הרמ"א (סי' של"ד סכ"ב), ה"נ מלאכות אסור גרמא בלא הפסד."
השיטה מתבצעת באמצעות מעגל אלקטרוני הפועל כדלהלן: סורק מחזורי שולח 'פולס' אלקטרוני קצרצר (כאלפית שניה) מדי מספר דקות. האדם מסיט מתג הפעלה או מכניס תקע לשקע, או לוחץ על לחצן חשמלי – ועדין לא מתרחש דבר; גם המעגל האלקטרוני הפנימי 'לא יודע' על פעולת האדם שבינתיים כאילו לא התרחשה כלל. רק כאשר מגיע 'פולס' הבדיקה האלקטרוני בעתו ובזמנו – אזי 'מתגלית' העובדה שהאדם הפעיל/תקע/לחץ וכד' והמתח החשמלי מתחבר. שיטה דומה מופעלת גם לניתוק ולהפסקת החימום.
אמנם פעולת "גרמא" מותרת בשבת רק "במקום פסידא". 3רמ"א, או"ח (שלד סעיף כב) ברם, כבר קבעו פוסקי דורנו כי לחמם אוכל למאושפזים – כמכלול – מצב זה שקול לפחות כ"מקום פסידא". אין אפשרות ואף לא צורך הלכתי לסווג ביום ששי בין החולים השונים ולקבוע מהי מידת החיוניות של הזדקקותם לאוכל חם.
הנחייה הלכתית זו מקובלת על רבנים רבים ומופעלת הלכה למעשה ע"י המחלקה לדת ולכשרות בקופת חולים וכן ע"י רבנים המכהנים בבתי חולים ממשלתיים וציבוריים שונים. 4בכ"ב אדר תשמ"ב כתב הרב בצלאל ז'ולטי זצ"ל, רבה של ירושלים, לרב מנחם רוזנברג, מנהל המחלקה לדת ולכשרות במרכז קופ"ח, ולמר יצחק צימרינג, חבר מרכז קופ"ח, כדלהלן: "בדבר שאלתכם בענין מניעת חילול שבת בבתי החולים של קופת חולים, הנה ברור הוא שאעפ"י שבבתי החולים ישנם הרבה מקרים של פיקוח נפש ממש הדוחה שבת, אולם במקום שניתן למעט בחילול שבת ולא יגרם ח"ו שום נזק לחולה, הדין הוא שממעטים בחילול שבת כמבואר בשו"ע הל' שבת (סי' שכח סע' י"ב). לכן הצעתכם בנידון חימום אוכל לחולים, דהיינו אוכל שנתבשל מיום ששי אלא שיש לחממו בשבת, שייעשה ע"י גרמא, בודאי יש בזה תיקון גדול..."
גם אם ההפעלה החשמלית היא בשיטת ה"גרמא" יש ענין הלכתי רב להוריד את דרגת הפעולה מאיסור דאורייתא לדרבנן. לפיכך חשוב מאד לבטל ה'הבערה', בגופי החימום ובנורות השונות. מבחינה חשמלית יש להחשיב כמלאכת מבעיר רק אם קיים 'תיל מתלבן' הנחשב "גחלת של מתכת" שיש בו (לדעת רוב הפוסקים) איסור הבערה דאורייתא 5ראה ספר "החשמל לאור ההלכה", הרב שמואל אהרן יודלביץ, ירושלים תשי"ד; מאורי אש, הרב ש"ז אויערבאך, ירושלים תרצ"ה ותש"מ ותשובות רבות של גדולי הדורות האחרונים. . 'תיל מתלבן' קיים בגופי חימום קונבנציונליים המאדימים ע"י חום, וכן בנורות ליבון מתלהטות וזוהרות, כמו נורות 'אגס' ביתיות או נורות רכב, פנס וכד'. מאידך, הפעלה חשמלית ללא 'תיל מתלבן' איננה בחינת 'אש', ולדעת רוב הפוסקים איסורה מדרבנן בלבד 6ראה בירור הענין בספר "כשרות ושבת במטבח המודרני", (פרק ח'), ירושלים תשל"ט. . לפיכך עדיף שבמיכשור רפואי, למשל, ידלקו
נוריות סימון אלקטרוניות (LED) ולא נוריות ליבון וכיו"ב.

ב. 'בישול' ללא אש

כאשר מדובר בחימום אוכל, קיים יתרון נוסף לחימום ללא אש; הרווחנו לא רק את מלאכת 'מבעיר' אלא גם את מלאכת 'מבשל' 7שם (פרק ט), לענין בישול באמצעות גוף חימום חשמלי בלתי- לוהט "שאינו מגיע לזוהר ואדמימות כאש". , ורצוי, איפוא, לחמם/לבשל לחולה בשבת במתקן חימום חסר-אש. המאמר דלהלן מוקדש לבירור מהות איסור הבישול, אם קיים בכלל, במתקנים ללא אש.
כידוע, הבישול בשבת אסור מן התורה באש ובתולדותיה, ורבנן גזרו תולדות חמה אטו תולדות האור (שבת לט,א) וכך הלכה (או"ח שיח,ג), ודלא כרבי יוסי במתניתין (שבת לח,ב) דלא גזר. מאידך, בישול בחמה עצמה מותר, והטעם
"דחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא" (רש"י שם). הגמרא מדברת איפוא על בישול בשני אמצעים: באש ובחמה ובתולדותיהם בלבד. מה יהא הדין כאשר הבישול הוא במקור חום אחר, לא באש ולא בחמה. דוגמאות רבות לדבר, ומהן מודרניות למדי:
1. תנור מיקרוגל
השיטה המוכרת ביותר של 'חימום ללא אש' היא המיקרוגל. החימום נעשה באמצעות קרינה שהיא תופעה פיסיקאלית המנוצלת בשנים האחרונות לתנור ביתי. שפופרת 'קרה' פולטת קרינה, כאשר מקור האנרגיה הוא חשמל. אם קרינה זו פוגעת בחמרים אורגניים, כמזון, היא מאיצה את החלקיקים הפנימיים בתוכם
ומשמעות האצה זו היא חימום. כלומר, מקור האנרגיה עצמו איננו חם, ואין כאן חימום או בישול ע"י תהליך העברת חום תרמודינמי כמקובל באש או בגוף חימום חשמלי 8על "המיקרוגל בהלכה" ראה תחומין ח' עמ' 21 ואילך, מאמרו של פרופ' זאב לב, ובמיוחד פרקים ה-ו שם. .
ובכן, יש לדון ולומר כי עדיף לבשל לחולה בשבת בתנור מיקרוגל מאשר בתנור רגיל: חוסכים את מלאכת 'מבעיר'. האם חוסכים גם את 'מבשל'?
2. חימום בתהליך אינדוקציה (מגנטיות)
דא עקא, תנורי מיקרוגל הם קטנים ושימושם הוא בעיקר ביתי. בישול/חימום לחולה בתנאים ביתיים אינו מצוי.
לאחרונה הומצא מתקן חדש לחימום/בישול מהיר וחסכוני באנרגיה, וזה עתה הגיע לארץ: אינדוקציה (השראה). גם במתקן זה מקור האנרגיה הוא החשמל.
שנאי חשמלי המוכר לכל (טרנספורמטור) הוא התקן המעביר מתח חשמלי ע"י סליל מלופף וליבה משותפת. העברת המתח החשמלי מסליל לסליל נעשית ע"י השראה, הקשורה בשדה מגנטי. במתקן החימום האינדוקטיבי מניח האדם סיר או צלחת שיש להם תחתית מתכתית מיוחדת (לעתים היא מצופה והמתכת אינה נראית בחוץ) במקום מסוים ומדויק על הכירה או המדף בעגלה. הסיר/צלחת משמשים חלק מן המעגל המגנטי-השראתי והם מתחממים בתהליך זה.
בשיטה זו קיימת נצילות גבוהה של האנרגיה והכלי מתחמם לטמפרטורה גבוהה ובמהירות רבה. המאכל הנתון בתוך הכלי מתחמם מן הכלי, אשר המתכת שלו, כאמור, מהווה חלק מתהליך אינדוקטיבי וכך היא מתחממת.
שום חלק במערכת זו איננו מתלבן, ואין כאן לא הבערה ולא 'אש'. מה דין הבישול/חימום במתקן זה מנקודת מבט של הלכות שבת?

3. מכשיר אדים רפואי
מכשיר אדים חמים רפואי 9ראה מאמרי בתחומין א עמ' 525 ואילך, "מכשיר אדים בשבת". , המקובל לתינוקות כדי להקל על קשיי נשימה, איננו מכיל גוף חימום חשמלי. בתוך מיכל המים התחתון מצויות שתי אלקטרודות, שהן חוטי מתכת המחוברים למתח הרשת, ל- 220 וולט. המים עצמם משמשים 'מוליך חשמלי' וזרם חשמלי זורם מחוט אחד לשני דרך המים (מחושמלים!). כל זרימה
חשמלית מלווה בד"כ בשחרור אנרגית חום ומכאן התאיידות המים. ככל שהתנגדות המוליך גדולה יותר – החום גדול יותר, ולכן קיימים הבדלים ניכרים ברמת האדים לפי מליחות המים, המשפיעה על התנגדותם.
חימום כזה הוא, איפוא, תהליך פיסיקאלי אשר מקובל להגדירו כחיכוך האלקטרונים הפנימיים של המוליך (שהם המים במקרה שלנו). האם הוספת מים למכשיר אדים רפואי כרוכה באיסור דאורייתא? דרבנן? או שמא מותר לכתחילה?
4. פליטת מדחס קירור
בכל מערכת קירור קיימת פליטת חום 'מאחור'. חלל המקרר מתקרר מכיון שהחום 'נשאב' ממנו החוצה, ותהליך זה קרוי 'קירור'. המדחס, שהוא המנוע של המקרר, פועל על עקרון של דחיסה והתפשטות של גז, הנדחס למיכל צר ובפתאומיות "נשפך" למיכל רחב וחוזר חלילה. תהליך זה כרוך בהפקת חום. קיימת כיום שיטה מסחרית המנצלת את החום הנפלט ממקרר ל…חימום. שיטה זו יעילה במקום שבו קיים צורך לחמם ולקרר בסמיכות מקום, כמו ברפת, למשל:
מקררים את החלב במאגר ומאידך מחממים מים להתזה על עטיני הפרה או למקלחת לרפתנים. חברות מסחריות השכילו לפתח מתקן המנצל את הפקת החום ממדחס הקירור ע"י הולכת האויר החם 'האחורי' למעטפת חיצונית של מיכל מים, וכך הם מתחממים.
אין כאן לא הבערה ולא אש. היש איסור שבת בחימום פיסיקאלי כזה?
5. חימום כימי
קיימת אפשרות ליצירת חום ע"י ריאקציה כימית 10ראה מאמרי בתחומין יג, עמ' 135 ואילך, "ריאקציה כימית בשבת". הפולטת חום בתהליך התרכובת הכימית. מוכרות, למשל, 'כריות חימום' בצבא שבהן מתבצע תהליך כימי הפולט חום. גם בתהליך זה אין הבערה ולא אש, וא"כ מהו האיסור בשבת, אם בכלל?
6. תהליכי חימום נוספים שאינם בשימוש קונבנציונלי
נציין כאן שורת אפשרויות תיאורטיות נוספות להפקת חום. לא ידוע לי על ניצול ביתי או מוסדי של אפשרויות אלו, אך הן קיימות עקרונית ויש מקום לדון במשמעותן ההלכתית.
חיכוך – חום הנוצר מהתחככות מתכת או אבן.
גיאוטרמי – מקורות חום במעבה האדמה כולל מעיינות חמים.
קרינה – קרן לייזר או שפופרת אולטרה-סגול מפיקות חום בתהליך מבוקר.
גרעיני – חום המופק בתהליך גרעיני.

ג. דיון הלכתי עקרוני

הדיון ההלכתי הוא בשתי רמות: דאורייתא ודרבנן.

דאורייתא – יש מקום לדון האם בישול ב"אור" הוא דוקא ב'אש' ממש, או שמא גם מתקנים אלטרנטיביים אלו ייחשבו כאיסור 'בישול' דאורייתא?

ואם תמצי לומר שאינם "אור" ולא תולדות האור, עדיין יש לדון האם ייאסרו כ"תולדות חמה" מדרבנן; או יותרו כ"חמה עצמה", שהרי סוף סוף אינם תולדות השמש ואין לנו לחדש גזירות מעצמנו לאסרם.
1. מתקני בישול תקניים – דיון בשיטת הרב פיינשטיין

כאמור, נפסק להלכה כי בישול באש ובתולדותיה אסור דאורייתא, בתולדות חמה מדרבנן, ואילו בחמה עצמה מותר לכתחילה. הדיון בדינם של מקורות חום מסוג אחר לחלוטין בנוי על ההנחה כי 'אש' ו'חמה' בדווקא, שכן הבישול במשכן היה באש פתוחה ולא במתקני חימום אחרים, וכל מלאכות שבת נלמדות מן המשכן. אך הנה רש"י בסוגיין (שבת לט,א) נימק היתר הבישול בחמה "דאין דרך בישולו בכך", ומכאן יש מקום לומר כי בכל מתקן חימום תקני שדרך לחמם בו ייאסר מדאורייתא, שהרי רגילים לבשל בו.
הר"מ פיינשטיין זצ"ל דן בעניין תנורי גלי-מיקרו (אגרות משה או"ח ח"ג נב), ומוקד הדיון שלו הוא בדיוק בנקודה זו, שמא רק בחמה ובתולדותיה שאין הדרך לבשל בהם – אינו חייב מן התורה. ובתולדות האור (כמו לבשל ביצה ע"י סודר שהוחם באש) אעפ"י שאין דרך כל כך לבשל בהן – מכל מקום כח האש עדיין טמון בהן ומיקרי בישול באש עצמה. עי"ש שנוטה לקבל הגדרה זו, אם כי בתחילת דבריו מפרש דתליא במאי דהוה במשכן.

הסבר זה בגמרא הינו מרחיק לכת, ופירושו שאילו היה שכיח לבשל בחמה עצמה או בחמי טבריה היה חייב מדאורייתא. מצאתי שיצא כנגד שיטה זו הרב בנימין זילבר בספרו אז נדברו (ח"א לד) כלפי מי שטען שחימום מים בשבת בדוד שמש חייב מן התורה, שהרי בימינו נחשב מתקן זה כ'תקני' ו"דרכו בכך". וע"ז כתב: "דאינו נכון, דאם באמת יתחדשו מכשירים כאלו שיבשלו על השמש כמו שמבשלים היום על גז היה באמת לפי האמור (דעת השואל) חייבים על בישול השמש, אבל זה אינו, כאמור".

סברת הר"מ פיינשטיין לאסור מדאוריתא כל 'מתקן חימום תקני' הובאה בשמירת שבת כהלכתה (פ"א הערה קכז) בקשר לדוד שמש, ומובא שם בשם הרש"ז אוירבך הוכחה לסתור גישה זו: "שהרי בגדים רגילין ודאי לתלות כנגד השמש ללבנם, ואפילו הכי כתב המג"א (שא, סקנז) דטעמא דפטור הוא משום דליבון דומה לבישול. ומוכח מזה דסובר שאפילו אם רגילין בכך גם כן פטור". כוונתו שהרי לכאורה היה מקום לחייב מן התורה על ייבוש בגדים בחמה בשל בישול המים המתאדים? ש"מ, דלא תליא בדרך הבישול, אלא בהגדרות פורמליות של מושגי "אור", "חמה" ותולדותיהן.

2. אבק דרכים
במשנה שבת (לח,א) שנינו: "ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים". ומצינו לבעל תפארת ישראל שחידש פירוש: "בחול – שנתחמם בחמה, ובאבק דרכים – שנתחמם על ידי אופני העגלות". אמנם תמיהני מנא ליה לפרש הכי, ולכאורה בפשטות חול ואבק דרכים שוים בכך שנתחממו בחמה. מכל מקום לפי דרכו למדנו שחום הנוצר מחיכוך "אופני העגלות" דינו כתולדות חמה.

ברם, אי מהא לא איריא, שכן אמרו שם בגמרא ש"לא יטמיננה בחול" אפילו לרבי יוסי דלא גזר תולדות חמה אטו תולדות האור, והטעם "שמא יטמון ברמץ" או "שמא יזיז עפר ממקומו". טעמים אלו שייכים גם באבק דרכים שהוחם ע"י חיכוך העגלות, ואין להוכיח מכאן דיש לאסור כמו תולדות חמה, מצד זיקה ל"בישול".

מכאן מקום אתי להעיר על בעל שביתת השבת, שבמלאכת מבשל (אות יז) כתב שחום הנולד על ידי חיכוך עצים או מתכות זה בזה דינו כתולדות חמה, (ובס"ק מ"ה) ציין: "כן ראיתי למפרש אחד, כמדומה לחד מקמאי (?) דמה שכתב ולא יטמיננה באבק דרכים היינו שהוחם על ידי חיכוך העגלות". ולא דק לענ"ד דמהא ליכא למישמע וכמ"ש.

3. סיד כבוי
הערה הקשורה לענייננו מצויה במאירי על אתר, וז"ל: "הסיד – אם הוא רותח הרי הוא תולדות האור ואסור לגלגל בו ביצה בשבת. וסיד זה יש לפרשו בעוד שהוא רותח מכוח האור, אבל אם נצטנן וחזר ונרתח במים שכבהו יש מקילים. ואינו כלום, שהרי אף משנצטנן מרתיח את מקומו ולא זזה ממנו רתיחה שמכֺח האור אלא שהיא מתוספת בשעת הכיבוי". פירוש הדברים: שפיכת מים על סיד כבוי גורמת לרתיחתם, ולמאירי עדיין כח האש טמון בסיד, ולכן נחשב כבישול בתולדות האור.

בספר שביתת השבת, מבשל (סע' יז), כתב: "וסיד שנרתח ע"י מים – י"א שדינו כתולדות האור, אחר שמתחילה קלט החום ע"י האש וכן כל כיו"ב". ושם (הערה מד) הביא בשם שו"ת אבן יקרה (סי' יב) דסיד מרותח ע"י מים "לא עדיף מתולדות חמה דפטור אבל אסור". והא דאיתא בפסחים (עה,א) ובחולין (ח,א) לעיין שחין ומכוַת נגעים "איזהו מכוה? נכוה בגחלת, ברמץ, בסיד רותח, בגפסית רותח ובכל דבר הבא מחמת האור" – צ"ל דמיירי "בשהרתיחו הסיד באש והכויה באה ע"י חום האש, אבל לא בנרתח ע"י מים". ולהלן שם הביא דברי המאירי הנ"ל שכח האש עדין טמון בסיד, וייאסר מדאורייתא.

עוד העיר שם בעל שביתת השבת, שמדברי המאירי משמע שדעת "היש מקילים" היא להתיר לכתחילה, ותמה על כך שהרי יש לאסור לפחות כתולדות חמה, מדרבנן? ואני תמה על תמיהתו, דמהיכי תיתי דליחשב כתולדות חמה? לכאורה אם מדובר במקור חום שונה מאש ומחמה גם יחד (כימי) – יש מקום להתיר לכתחילה.

בספר יסודי ישורון הביא שו"ת לב חיים (ח"ג סי' עד) שהמטיל מים לסיד חייב מדאורייתא. ופירש בטעמו: "שכל דבר שהוא קר בטבעו וממקורו ורק ירתיח בהנתן עליו דבר אחר, חשוב תולדות האור וממילא חייב משום מבשל". לענ"ד סברא זו כמו זר נחשבה.

4. חמי טבריה
יש לעיין בנידון דידן בקשר ל"חמי טבריה" הנזכרים במסכת שבת (לט,א). שם הקשו רבנן לר' יוסי דמתיר תולדות חמה: "והא מעשה דאנשי טבריה דתולדות חמה הוא ואסרו להו רבנן? אמר להו: ההוא תולדות האור הוא דחלפי אפיתחא דגיהנם". אמנם בהמשך הסוגיא משמע שסילון דאנשי טבריה נדון מצד הטמנה ולא מצד בישול, אך להלן שם (מ,ב) שנינו: "אמר רב חסדא: המבשל בחמי טבריה בשבת פטור", וכן הוא ברמב"ם (פ"ט ה"ג), והושמט בשו"ע.

נפלאו ממני דברי ר' יוסי דחמי טבריה נחשבים תולדות האור "דחלפי אפיתחא דגיהנם", שהרי זהו מקור חום שלא מעלמא הדין, וכי תורת אש בשר-ודם מצויה שם? אך גם לרבנן צ"ע, דמאי תולדות חמה נינהו? וכי השמש היא המחממת מעיינות תהום רבה? כיום משייכים את המעיינות הטבעיים לחום גיאוטרמי הקשור בלבת כדור הארץ. מצינו איפוא מפורש בש"ס מקור חום שאיננו אש ואיננו שמש, ובכ"ז אסרינן מדרבנן כדין תולדות חמה, ולא רואים בהם "מקור עצמאי" כחמה עצמה דשריא.

אמנם יש מקום לפרש, שחמי טבריה אכן יונקים חומם מהחמה ממש שהיא מקור האנרגיה בבחינת "אם כל חום", וכל חום כדור הארץ מושפע מהשמש1עפ"י שו"ע או"ח (תריח,ט) לענין יום הכפורים "אם יש שני מיני איסורים, אחד חמור מחברו - מאכילין אותו הקל תחילה". וראה שמירת שבת כהלכתה (לב,כח, ושם בהערה פה) הביא דיון בענין, ויש שתלו זאת בשאלה האם שבת 'הותרה' או 'דחויה' אצל פיקו"נ, ויש שחילקו בין ודאי פיקו"נ לספק פיקו"נ. מ"מ, כשמדובר במערכת רפואית כוללת כמו בית חולים בודאי ראוי למעט באיסורין, שהרי במכלול החולים יש רבים שזיקתם לפיקו"נ היא קלושה. ובכלל, כל הדיון האם למעט באיסורין הוא בשבת עצמה, כאשר הזדמן הצורך ויש להחליט במקום, ואז קיים חשש של עיכובים שאולי יגרמו כתוצאה מחיפוש אחר "הקל תחילה". ברם, אם ניתן להסדיר מערב שבת, ובתשתית הבינוי והציוד, כך שהפעולה תהיה מלכתחילה, תמיד, בדרך של הקטנת האיסור - פשיטא ופשיטא שיש ענין רב לסידורים כאלו. . ברם המעיין ברמב"ם יבחין שהציב דין חמי טבריה ודין תולדות חמה כשתי בבות שונות, ותרווייהו לאיסורא מדרבנן, ומשמע שחמי טבריה אינם "תולדות חמה" בפועל אלא רק דינם שוה. וז"ל (פ"ט ה"ג): "המפקיע את הביצה בבגד חם או בחול ובאבק דרכים שהם חמים מפני השמש, אף על פי שנצלית פטור, שתולדות חמה אינם כתולדות האש, אבל גזרו עליהן מפני תולדות האור. וכן המבשל בחמי טבריה וכיו"ב פטור".

בין כך ובין כך חמי טבריה אסורים מדרבנן, ולכאורה פשטנו את בעייתנו היסודית שכל מקור חום חדש ייאסר מדרבנן מעין "תולדות חמה", ורק חמה ממש היא בלבדה מקור חום המותר לכתחילה ואין בלתה.

באור שמח (שבת ט, ב) חידש שאין חייבים בשבת על כוח כוחו, ולפיכך מבשל חייב רק באש ובתולדותיה ולא ב"תולדה דתולדה": "שלפי רוחק ייחוסה אצל האש נפקע ממנה שם אש, והוי חומה כחום טבעי שאינו מסיבת האש כמו חמי טבריה". ולהלן שם הסביר דין כלי שני שאינו מבשל, דהוי "תולדה דתולדה". לענ"ד צ"ע בדקדוק הדברים, שהרי ב"חמי טבריה" פטור אבל אסור, ובכלי שני שרי לכתחילה מצד "תולדה דתולדה" כהגדרתו?

5. חום כתוצאה מזרם חשמלי
הרב גורן זצ"ל פרסם שני מאמרים בסיני (כסלו ושבט-אדר תש"ט) בדבר "הדלקת חשמל בשבת", ובהם נטה לומר ש"גחלת של מתכת" כמו בנורה או חימום חשמלי איננה אש ואין בה הבערה דאורייתא. בחלקו השני של המאמר העיר דלפי זה "יש לדון באריכות אם המבשל בשבת על תנור חשמלי חייב על זה מדאורייתא משום מבשל; או רק מדרבנן אסור, מאחר שאין זה אפילו תולדות האש, מאחר שלא הועבר חומו לתוכו מאש אחר אלא מכח עוצמת התנגדותו של החוט לזרם החשמלי, על כל פנים מדרבנן ודאי אסור כל זה". הוי אומר: חום מהתנגדות חשמלית אסור מדרבנן, למרות שלפי גישתו אין כאן לא אש ולא חמה אלא מקור חום פיסיקלי בפני עצמו.

הרש"ז אוירבך זצ"ל במאמרו "הדלקה וכיבוי אור החשמל בשבת" (קובץ מאמרים בעניני חשמל בשבת, ירושלים תשל"ח עמ' 85) דן בדעת הראב"ד (שבת יב,א) שאין בחימום מתכת משום מבעיר, ולכן בליבון תיל חשמלי "נמצא שגם האופה ומבשל בחשמל יהא פטור, שהרי פשוט הוא שזרם איננו אש. נמצא שהוא דומה לחימום מתכת בקרני השמש ע"י זכוכית מגדלת דחשוב רק תולדות חמה ופטור. והוא הדין נמי כשנתחממו החוטים מזרם של חשמל… וגם ידוע דיש סוברים דבכהאי גוונא שניכר לכל אדם שהוא תולדות חמה וליכא כלל למיטעי שיבואו לאחלופי בתולדות האור, מותר לבשל גם לכתחילה אפילו מדרבנן. וכמו כן יש לדון לעניין בישול בשר בחלב בחשמל שיהא פטור. וכן לעניין חיוב חלה ואפיית מצה והגעלה וכד' מהדברים שצריכים דוקא אש ותולדותיה".

אמנם להלן שם מצדד דגם הראב"ד יודה שיש בחשמל הבערה דאורייתא וממילא הרי זה בישול באש ממש, אך לפי דרכנו שמענו שמקור חום "עצמאי" יש לאסרו מדרבנן רק אם "אתו לאחלופי", ואם לא חיישינן לאחלופי – שרינן אפילו לכתחילה. ועיין שם בהערה 3 שמספר כי דן לפני החזון איש בבישול מים בשבת על ידי אלקטרודות חשמליות (כעין מכשיר אדים רפואי שתואר לעיל) שייחשב כמבשל רק בתולדות חמה, והשיבו החזון איש: "שהמבשל בזרם של חשמל, הואיל ובדרך כלל הוא תהליך היוצר אש, הוי ליה כעין עיבור של אש. וכמו שחייבים על תולדה כך גם על 'עיבור' הואיל ובדרך כלל הוא עתיד להיות אש". ותמה עליו מאד הרש"ז שהמציא מושג חדש ומעורפל "עיבור אש", וסיים שלדעתו "הזרם עצמו רק במרוצתו משפשף ומחמם את החוט שמתנגד לו עד שהוא נהפך לאוּר ושורף ונקרא אש. אבל לגבי הזרם עצמו לא שייך כלל לומר שהוא אש, לא בתחילה ולא בסוף".

אכן הרשז"א לא סיים למילתיה האם יתיר לכתחילה לבשל כה"ג, דלא גזרינן אטו תולדות האור, ותמהני אם אכן כך היתה דעתו, ונראין הדברים דאסור מדרבנן.

ד. חילוק בין "מקור ל"תולדה"

לאחר כל ההערות והמקורות שצויינו לעיל, עלה בדעתי לחלק מבחינת הסברא במתקני החימום שאינם אש או חמה בין אלו שהם "מקורות חום", דהיינו שהבישול מתרחש בעת הפקת החום, לבין בישול בדרך של "תולדה", דהיינו באמצעות חום שנאגר בדרך כלשהיא ומנוצל אח"כ לחימום. מילתא דמסתברא היא שכאשר גזרו תולדות חמה אטו תולדות האור – כל "תולדות" במשמע, דזיל בתר טעמא. ואם יש מקום לדון על היתר לכתחילה היינו רק בחימום ב"מקור".

אם כנים אנו, הרי גלגול ביצה בחום שנאצר באבק דרכים כתוצאה מחיכוך הריהו "תולדה" ולא "מקור". כיוצא בזה מים שהוחמו על ידי פליטת חום של מדחס מקרר, שהרי בפועל המים הנכנסים למיכל מתחממים לא ישירות מצינור פליטת הגז החם אלא מן המים החמים מכבר, והרי לנו "תולדת" חום שנאגרה ויש לאסור מדרבנן12זו הסיבה להחמיר שלא להשתמש בדוד שמש בשבת, למרות שבישול ב"חמה עצמה" מותר לכתחילה, כי המים הנכנסים 'מתבשלים' מהמים המצויים זה מכבר בדוד החם, והרי לנו חימום ב'תולדה'. ראה סיכום הדעות בנדון במאמרי "על השימוש בדוד שמש בשבת", שנה בשנה, הוצאת היכל שלמה, תשל"ה. . נ"ל דהוא הדין בחמי טבריה שאינם מהוים מקור חום מהותי אלא תולדת מקור גיאוטרמי או שמימי אחר, והמבשל בתולדה, מכל סוג שהיא, נאסר אטו תולדות האור.

לפי אבחנה זו המחמם מים ב"כלי שני" ראוי לו להיחשב כמחמם ב"תולדה", שהרי יש כבר דבר חם בכלי והוא זה שמבשל את מה שנכנס עתה לכלי. והרי קיי"ל דכלי שני שרי לכתחילה? וצ"ל דדין כלי שני הוא חידוש בפני עצמו שאינו בנוי על היתרא דבישול בחמה13עי' תוספות (שבת מ,ב) ד"ה וש"מ שרק כלי ראשון נחשב למבשל כיון "שעמד על האור ודפנותיו חמין ודולק ומתקרר". משמע שלא הטמפרטורה קובעת אלא ההגדרה שאין בישול אלא ע"י דפנות שספגו חום מאש.. ומה שדימה האור שמח בין חמי טבריא לכלי שני, כבר הערנו שאין הדמיון עולה יפה, ודומה שאין לשייך כלל את דין כלי שני לעניין תולדות האור.

בריאקציה כימית יתכנו שתי האפשרויות: חום הנפלט תוך כדי תהליך כימי ייחשב כמקור, כ"חמה עצמה". זו דעת ה"יש מקילים" שהובאה לעיל במאירי, ומיושבת הערת בעל שביתת השבת שהובאה לעיל דליאסר לפחות מדרבנן. אך לאחר שנוצרה כבר תרכובת חמה – היוצק לתוכה מים מבשלם בדרגת "תולדה" ואסור מדרבנן. הוא הדין בסיד כבוי: אם הוא חם מכבר כתוצאה מתהליך כימי כלשהו – המים הנשפכים אליו מתחממים ב"תולדה" (ואם הסיד חם מאש, פשוט דחשיב תולדות האור ואסור מדאורייתא). אך אם הסיד צונן, ויציקת המים מעוררת היווצרות חום ושחרור אנרגיה – דומה שיש כאן "מקור חום" ולא אתי למחלף באור ותולדותיה.

במכשיר אדים רפואי דומה כי הבישול איננו ב'תולדה' אלא ב'מקור', שהרי הזרם החשמלי הזורם בתוך המים נתקל בהתנגדות ונוצר חום בו במקום. לפיכך, שמא יש לומר דאינו דומה לתולדה, ומנא לן לאסור לכתחילה.

המבשל בקרינה (תנור גלי מיקרו) – החימום הוא ב'מקור', בעת הפקת החום, ולהגדרתנו ייחשב כבישול "בחמה עצמה". לענ"ד פשיטא דרצוי לחמם לחולה בתנור מיקרוגל ולא באש פתוחה או בתנור/כיריים חשמליים רגילים.

בתנור חימום-אינדוקציה שתואר לעיל – בסופו של דבר המתכת המצויה בכלי מתחממת, כתוצאה מהשראה מגנטית, והמתכת היא המעבירה את החום למזון הנמצא באותו כלי בעל התחתית המתכתית. בכה"ג להגדרתנו הנ"ל ייחשב הבישול כ"תולדה" ואסור מדרבנן.

הוא הדין בגופי חימום חשמליים לא-לוהטים, שאינם "גחלת של מתכת", אך המתכת חמה והמזון מתבשל בהעברת חום מגוף לגוף, ובכה"ג חשיב "תולדה". 

ה. סיכום

א.  לדעה שהובאה באגרות משה דהכל תלוי ב"דרך הבישול" – חייב מן התורה בכל מתקן חימום מקובל ותקני ללא קשר מהי שיטת החימום.

ב.   לדעה המקובלת יותר – רק אש ותולדותיה אסורות מן התורה, ובכלל זה חשמל קונבנציונלי, דהיינו גופי חימום לוהטים. כל מקורות חום שאינם אש פתוחה ולא חשמל-ליבון הינם לכל היותר בגדר איסור דרבנן.

ג.   במקורות חום אלו שמא יש מקום להבחין בין חימום ב"תולדה", דהיינו שהחום עובר מדבר שהוא כבר חם למזון המתבשל, לבין חימום ב"מקור החום" עצמו, בתהליך הפקתו. כאשר החימום הוא בתולדה – אסור מדרבנן בכלל גזירת "תולדות חמה". מאידך, אם החימום הוא ב"מקור" צ"ע מניין לאסרו אפילו מדרבנן.

ד.   הלכה למעשה קשה להתיר לכתחילה, והדברים נכתבו רק כעדיפויות בשעת הצורך, לחולה וכיו"ב.