ה"מיקרוגל" בהלכה

א. הקדמה

שאלות ותשובות הקשורות בחשמל דנות בעיקר בשימוש הרגיל בחשמל שחברת החשמל מספקת או בחשמל שמופק מסוללה חשמלית. תמצית שאלות ותשובות אלו נסקרו בספר החשמל בהלכה.1החשמל בהלכה חלק א וחלק ב, הרב א' וייספיש, מכון מדעי טכנולוגי לבעיות ההלכה. ובערך "חשמל" באנציקלופדיה התלמודית.2אנציקלופדיה תלמודית כרך יח, ערך חשמל, יד הרב הרצוג תשמ"ז דפים 13-7, דפים קנה-קפא ותרפט-תשפג. ובנספח שם. כמעט שאין דיונים בהלכה בנושא מטענים המואצים ואינם נמצאים במתכת, כמו למשל בקרינה אלקטרומגנטית, ועוד פחות התייחסות למקרה המיוחד של קרינה בתחום תדירות גבוהה, תחום המיקרו-גלים. קרינה זו שימושית היום בהרבה שטחים כגון בבטחון: הראדאר, במיכשור ביתי: תנור מיקרו-גל. תכונות של גלים בתדירות גבוהה שונות מזו של חשמל בתדירות נמוכה, ולכך יש השלכות רבות בתחומי ההלכה.

מכיון שהאחרונים כמעט שלא דנו בענינים אלו יש צורך במשנה זהירות בבואנו לעסוק בנושא זה.

ב. תיאור טכני

חברת החשמל מספקת מתח וזרם, המנוצל כהספק חשמלי (המכפלה של זרם ומתח). החשמל מופק כזרם חלופין, דהיינו שגודלו של המתח והזרם משתנים כל הזמן באופן מחזורי חמשים פעם בשניה (50 הרץ) בישראל ובארצות נוספות, וששים פעם בארה"ב. מכיון שהגל המחזורי הוא סינוס לכן הזרם והמתח עוברים מאה פעמים דרך "נקודת האפס". להלכה אמנם אין נפקא מינה בין זרם חלופין ובין זרם ישר המסופק מסוללה חשמלית. נורית חשמלית מתחממת בשני המקרים ולא נראים לעין שינויים בעצמת האור כתלות בזמן בתדירות זו. הזמן שבו המתח או הזרם הוא אפס הוא זעיר ביותר, וההסתברות שאפשר לסגור מעגל חשמלי בדיוק בזמן זה היא אפסית. לכן יש להתייחס לכל סגירת מעגל אפילו בזרם חלופין כפסיק רישא, שחושי האדם אינם מרגישים בזה, (אם כי יש לדון במיכשור מתוחכם שמאפשר לסגור מעגל דווקא בזמן שהמתח הוא אפס,.3נראה כי בהלכה "זמן מיידי" הוא עפ"י תפיסה אלמנטרית של בני אדם, ו"תוך כדי דיבור" (=זמן אמירת שלש-ארבע מלים) נחשב מיידי. "בידקא דמיא" נחשב מזיק בידים בכח ראשון למרות שעובר פרק זמן מפתיחת הסכר עד נפילת המים. לכן זמן של שניה נחשב רצף אחד, ואין משמעות הלכתית לחילופי הזרם מאה פעם בשניה. - הערת עורך (י.ר.)         תשובת המחבר: בענין "זמן מיידי" ראה מש"כ בספרי "כח כחו וכח שני", הוצאת מוסד הרב קוק, פרק שלישי עמ' יג ואילך. מ"מ לעניננו יש לדון בדבר כמו שהסביר לי בשעתו הגריא"ה הרצוג זצ"ל, כשדנתי לפניו בענין זרם חילופין, דענין פסיק רישא לשבת שונה מבידקא דמיא ביחס לנקודה זו של "מיידי". וסגירתו נעשית תוך זמן קצר, בערך חלק אחד של מיליון של שניה, אבל אין כאן המקום לדון בשאלה זו). הולכת החשמל בזרם חלופין וזרם ישר נעשה בחוטי מתכת שיש לה התנגדות חשמלית, והיא גורמת לבזבוז הספק חשמלי שתוצאתו היא פליטת חום ואור. בנורית חשמלית למשל ההתנגדות של החוט הדק מותאמת לכך שיקרין אור לבן.

המצב שונה בתדיריות גבוהות (בתחום תדירות של אלף עד עשרת אלפים מליון פעם בשניה). אז אי אפשר לדבר על מתח וזרם במובן המקובל. המושגים הללו שוב אינם מדוייקים, ומתייחסים להתפשטות של גלים (אורך גל נמדד בסנטימטרים או פחות).

במיקרו-גל הספק החשמל – הגלים – אינו מועבר באמצעות חוטי מתכת, אלא דרך החלל החיצוני, כמו בראדאר או בגלי רדיו; או באמצעות מבנה חלול, מעין צינור מתכתי שנקרא "מנחה גלים". המבנה החלול של הצינור מנחה את הגלים בתוך החלל להתפשט לכיוון אורך הצנור. (יש אפשרות של מבנה קואכסיאלי, ז"א חוט אמצעי ומסביב גליל מתכתי, כאשר הגל נע בחלל הריק בין החוט ובין החלל).

גלים אלו כמעט שאינם חודרים לתוך מנחה הגלים עצמו. אפשר להסתכל על מבנה זה כעין "מראה" שמחזירה את הגלים כמו שמראה מחזירה את גלי האור (החדירה היא פחות מחלק אחד של אלפית של מילימטר, ותלויה בטיב המתכת, בטמפרטורה, ובתדירות של הגל). חדירה קטנה זו גורמת להפסד חלק קטן של האנרגיה, ואינה חלק מהותי בהתפשטותם של הגלים. אם מנחה הגלים עשוי מחומר מבודד, שאינו מוליך חשמל בתדירות נמוכה. ההפסדים גדולים יותר, אך באופן עקרוני אין הבדל בין מנחה גלים ממתכת או מחומר מבודד.

כאמור, מתכת אינה מוליכה חשמל בתדירות גבוהה. יתר על כן: המתכת מחזירה את הגל כאשר הוא נופל עליה. תכונה זו היא מאפשרת פעולת הראדאר. פולס הנשלח בתדירות גבוהה מוחזר כאשר הוא נפגש עם מטרה מתכתית, כמו מטוס. שיחזור של הפולס נותן תמונה של המטוס, והבדל הזמן בין שיגור הפולס וקבלתו בחזרה מאפשר לדעת את מרחק המטוס ומהירותו.

"סגירת מעגל" של מיקרוגל נעשית בדרך כלל בשני אופנים:

(1)   הכנסת פלטה של מתכת לתוך החלל הריק של מנחה הגלים מעין מחסום פיזי.

(2)   בליעה של כל האנרגיה על ידי חומר ה"בולע" באופן יעיל בתחום תדירות זו.

תכונת בליעת האנרגיה של מיקרו-גל חשובה מאוד ומאפשרת בישול על ידי תנור מיקרו-גל. תכונה זו בדרך כלל לא קיימת בחשמל בתדירות נמוכה. התברר שרוב הנוזלים בולעים אנרגיה של מיקרו-גל הנהפכת לחום המבשל את הנוזל, בכל הנוזלים גם שמן או שומן וכיוצא בזה. לעומת זאת חומר יבש, כמו עץ, זכוכית, ניר או כל חומר מבודד יבש, כמעט אינו בולע את האנרגיה, ולכן הוא נשאר קר על אף שהקרינה נופלת עליו.

לפיכך אם שמים כוס מים בתוך תנור מיקרו-גל, המים יתחממו, הכוס תתחמם בגלל המגע עם המים, אבל הידית תשאר קרה, כלומר: דפנות הכלי אינן מתחממות על ידי הקרינה.

לסיכום ההבדלים בין זרם חשמלי "רגיל" ובין "מיקרו-גל":

1.   הולכת מיקרו-גל אינה באמצעות חוט מתכתי אלא הם גלים שמתפשטים בחלל או במבנה (מתכתי או לא מתכתי) חלול.

2.   ה"מעגל חשמלי" במיקרו-גל אינו נסגר על ידי מפסק רגיל, ואין חבור בין שני חוטים המשלימים "מעגל". מניעת התפשטותו של הגל (כמו פתיחת מפסק בזרם ישר או חלופין) נעשית במיקרו-גל על ידי הכנסת לוח דק ממתכת או מחומר בולע אחר להכוונת ההתפשטות. ההפעלה מתבצעת על ידי הסרת המחסום, או חיבורו של "מנחה גלים" נוסף.

3.   תכונה מיוחדת של מיקרו-גל היא שנוזלים בולעים אנרגיה והופכים אותה לחום שמאפשר חימום ובישול. מאידך, חומר מתכתי או חומרים מבודדים יבשים אינם בולעים ואינם מתחממים מן הקרינה.

לתכונות אלו יש השלכות לכמה ענינים של חשמל בהלכה:

א.  דיון בחידושו של בעל החזון איש כי חיבור של שני חוטים כדי לסגור מעגל אסור משום בונה, ופתיחתו אסורה משום סותר, ולדעת בעל ה"בית יצחק" יש בחיבורם איסור "מוליד" זרם.

ב.   האם תתכן אפשרות של "גחלת של מתכת" חשמלית?

ג.   מהי ההגדרה של בישול בתנור מיקרו-גל להלכות שבת או לקרבן פסח וכו'?

ד.   תוצאות נוספות: איך מכשירים תנור מיקרו-גל? האם אפשר לצלות בו כבד? האם אפשר לבשל בו בשר אחרי חלב או להיפך בלי להכשיר את התנור? האם הכלי שמחזיק את התבשיל נחשב ככלי ראשון או שני? ושאלות נוספות רבות.

ג.  היש איסור "בונה" בסגירת מעגל מיקרו-גל?

לעיל הסברנו שמניעת התפשטותו של גל נעשית על ידי מחסום של מתכת, וסילוקו הוא מעין בידקא דמיא בכח ראשון (ראה סנהדרין עז,ב וחולין טז,א) או הטיה של הגל לכיוון אחר. לאור זה יש להתבונן בהנחות היסוד של בעל החזון איש בענין איסור בונה וסותר בסגירת ופתיחת מעגל חשמלי.4ההנחות עליהם מתבסס החזו"א מוסברות מתוך מכתביו המובאים בספר "קובץ מאמרים בעניני חשמל ושבת" לגרש"ז אוירבך שליט"א וכן בספרו מנחת שלמה סי' יא. וראה בהערה שם (עמ' 66) שהביא בשמי את ענין המיקרו-גל.

הנחה א: החזון איש (או"ח ס' נ אות ט) מדמה חיבור מעגל חשמלי לתקיעת קנה של סיידים. בגמרא מובא (שבת מז,א) "המחזיר קנה מנורה בשבת חייב חטאת, קנה של סיידים לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור וכו'. רשב"ג אומר אם היה רפוי מותר". החזון איש מדמה סגירת מעגל חשמלי לתקיעת קנה של סיידים, משום שעל ידי החיבור של שני קצוות החוט נעשית יחידה אחת שמאפשרת את שימושו של המעגל (וראה בספר מנחת שלמה לגרש"ז אויערבך סי' יא שהביא ראיות לסתור הדימוי בין סגירת מעגל לבין תקיעת קנה של סיידים).

והנה, כל זה אינו נוגע לענין סגירת מעגל במיקרו-גל, שהרי אין כאן חיבור, והכנסת פלטה של מתכת או הוצאה איננה כתקיעה. הרי זה דומה לברז שמחובר לצינור והסרת המחסום מאפשרת זרימת אויר או מים, אך אין כל חיבור פיסי של חיבור חלקים זה לזה. אפי' חיבור של שני מנחי גלים זה לזה כמוהו כחיבור צינורות או קנים זה לזה, ואינו ענין לסגירת מעגל חשמלי אלא לדין הכללי של בנין בכלים.5כמדומה שהפעלת מכשיר המיקרו-גל נעשית ע"י מתג חשמלי רגיל, דהיינו סגירת מעגל "קונבנציונלי" הדואג לייצר את הגלים בתדירות הגבוהה. וא"כ באנו לאיסור בונה ביצירת המעגל החשמלי, המשמש מקור להתפשטות גלי המיקרו. וראה להלן בהערה 12 שהמחבר העיר זאת. - הערת עורך (י.ר.) 

הנחה ב: רוב הראשונים סוברים שחיבור קנה של סיידים, אפילו תקע קנה בקנה, אינו איסור מדאורייתא אלא רק מדרבנן. החזו"א חידש כי גם לדידהו יש איסור דאורייתא במעגל חשמלי משום שע"י סגירת המעגל קם החוט המתכתי לתחייה והוא "חי", וע"י הניתוק החוט "מת". ועוד כתב: (במכתב הסבר המצוטט בקובץ מאמרים בעניני חשמל עמ' 61) "וחיבור חוט החשמל מעורר את הכח החשמלי המוטבע בחוט עצמו והוא מההרכבה המזגית שבשורש יצירתם, ושימוש זה תדירי, וההעמדה על מתכונתה על ידי החיבור, שנעשה החוט המופסק גוף אחד עם מכונת החשמל – חוששים בו משום בונה: א. משום הרכב הפרקים זה עם זה, ולא מהני כאן היתר רפוי, כיון דזרם החשמל מחברם הוא בבחינת תקע; ב. דתיקון החוט עצמו ממות לחיים הוי בונה".

נניח כרגע שהמציאות המתוארת היא נכונה (ראה להלן), דהיינו שלחוט המתכת יש תכונה מיוחדת של הולכת החשמל וזה בטבעו, והמעמיד טבע זה על מתכונתו זו מלאכת בונה – הנה אין הגדרה זו תופסת לעניננו, שהרי אין כאן חוט, ומנחה הגלים המתכתי אינו משתתף בהולכת החשמל, ואין טבע שהועמד על מתכונתו.

יתר על כן, כבר הזכרנו שניתן להוביל גלי-מיקרו גם ע"י חומר מבודד, וא"צ דוקא מתכת. מכאן שאין כאן חוט המשתתף בהולכה החשמלית ו"ניעור לחיים". ואין לתמוה כיצד חשמל רגיל בתדירות נמוכה נחשב "בונה" לחזו"א, ואילו בתדירות גבוהה (גלי מיקרו) אינו נחשב "בונה"- דאין לנו אלא מה שעינינו רואות.

הנחה ג: עוד כתב החזון איש בשולי מכתבו לגרשז"א המצוטט בספר הנ"ל (עמ' 63) "שכל דבר הנעשה ע"י הרכבת בני אדם בחכמה וכשרון זהו ענין בנין שהיה במשכן וחשיבא מלאכה". ז"א כל הרכבה טכנולוגית חדישה, אף שלא היתה במשכן דנים אותה כבונה משום שנעשתה בתכנון ובחכמה של האדם היוצר. וכבר האיר עינינו הגאון הרב ש"ז אויערבך בענין זה (במאמר "סגירה ופתיחת מעגל חשמלי בשבת" בספר הנ"ל עמ' 63 ואילך) והביא דוגמאות לדברים שנעשים בחכמה ובכשרון ואין בהם איסור בונה. ולעניננו יש להוסיף שאין כאן בכלל הרכבה, ובודאי לא הרכבה בכשרון ובחכמה, והכוונת הגלים אינה שונה מכל פתיחת ברז המותרת בשבת.6החזון איש במכתבו הנ"ל (שם עמ' 63) הקשה על חידושו מהולכת חום המותרת בשבת, ומדוע לא נאמר שהמחמם מתכת מעמיד אותה על מתכונתה הטבעית וייאסר משום בונה? ותירץ שיש הבדל פיסיקלי, שהחום אינו מוחזק ואינו חלק טבעי של המתכת, ואין זה יותר מאשר כלי קיבול. והא ראיה שהמתכת מתקררת "ומגרשת את החום". מאידך בחוט מתכת החשמל מעורר את הכח המוטבע בחוט עצמו "וכח הקבלה הוא קבוע ותמידי ואינו מגרשו לעולם. ולא עוד אלא שהחוט נותן חלקו בזרם ... ודוקא בחוט החשמלי שאין כל הגשמים ראויים לכך, אבל קבלת חום כל הגשמים שבעולם מקבלים חום." והנה המציאות המוכרת לנו שונה מזו שהביאה החזון איש. יש דמיון עקרוני רב בין הולכות חום וחשמל במתכות. בשניהם תנועת האלקטרונים אחראית להולכה, אלא שהחום מתפשט במגעו עם חומר אחר, כולל האויר החיצוני. אם נשים את המתכת המחוממת בתוך חלל ריק (וואקום גבוה), החום לא יגורש וישאר בו זמן רב. על עקרון זה בנוי הטרמוס הביתי.

לפי זה נראה שחידושו של החזו"א לענין איסור בונה וסותר בסגירת מעגל חשמלי ופתיחתו בשבת אינו ענין למיקרו-גל בתדירויות גבוהות, ואין לדמות ואין לך בו אלא חידושו.

ד. היש איסור "מוליד זרם" במיקרו-גל?

שארי הבית יצחק7שו"ת בית יצחק יורה דעה השמטות לא. ראה גם דברי בעל האחיעזר בחוברת הדרום לב. כתב שאסור לסגור מעגל חשמלי משום מוליד זרם, וזה איסור מדרבנן ודומה לאיסור מוליד ריח שהוא מדרבנן, והוא משום "סחופי כסא אשיראי"8ביצה כג,א ושם ברש"י; שו"ע או"ח תקיא סק"ב ושם המג"א, וסי' תרנח ובמג"א; ושולחן ערוך הרב סימן תקיא.  במאמר קודם בתחומין9ז' לב תחומין ב, עמ' 58-35, "מוליד זרם חשמלי בשבת". הרחבתי וליבנתי את שיטתו של הבית יצחק בהבנת הקשר בין מוליד ריח ובין מוליד זרם. וסיכמתי אף שהריח קיים ובגד קיים מכל מקום בגד מבושם הינה תרכובת חדשה ויצירה חדשה ובזה יש איסור מוליד. גם בחשמל מקור המתח קיים והמעגל קיים, אבל בסגירת המעגל נוצרת יצירה חדשה ומעגל פעיל. וכך כתב גם בעל האחיעזר"דהוי מוליד דע"י הרכבת כוחות נולד כח".

לכאורה אין דמיון בין מוליד זרם במעגל רגיל ובין סגירת מעגל ופתיחתו לצורך התפשטות מיקרו-גל או קרינה. הדבר דומה להסרת מונע או הכנסת מונע כמו בברז מים, שהרי מנחה הגלים עצמו אינו משתתף באופן פעיל בהולכת הגלים. ואולי ניתן לומר שעצם יצירת הגלים בתוך מנחה הגלים היא כמו כח חדש שנולד בתוך מנחה הגלים, ואולי יש בזה איסור דרבנן של מוליד, וה' יאיר עיני.

ה. האם קרינת מיקרו-גל היא אש?

המושג אש נוגע להרבה הלכות כגון צלית ובישול קרבן פסח; מכוה ושחין בנגעי אדם; אפית פת לענין חלה ולחם; ברכת המוציא ומצה; בישול בשר בחלב; בישול דם; יין מבושל למזבח; וכמובן הבערה ובישול במלאכות שבת.

בשבת אנו דנים בארבע מקורות חימום לבישול: אש, תולדות האש, חמה ותולדות חמה.10שבת לט,א. ראה רמב"ם הלכות שבת פרק ט הלכה ב ושו"ע שיח סעיף ג. בחשמל בתדירות נמוכה המושג אש קשור ל"גחלת של מתכת", למשל כשסוגרים מעגל ונדלקת נורת חשמל ובתוכה חוט מלובן. בגחלת של מתכת נחלקו אמוראים אם יש לה דין אש או לא לענין כיבוי. יש אחרונים שסוברים שגחלת של מתכת נחשבת כאש לענין הדלקה מכיון שלוהטת ומחממת כאש, ויש אחרונים שסוברים שמלאכת מבעיר אמורה רק בדבר שמכלה את החומר כמו בעצים, מה שאין כן בגחלת של מתכת שאינה מתאכלת.11ראה אנציקלופדיה תלמודית כרך יח דף קעד ודף שטז, ובענין גחלת של מתכת דף תשסט, ושם מובאים מראי מקומות לענין זה

במעגל מיקרו-גל אין חוט לוהט, ולכן אין לדמות ולומר שקרינה לבד תהיה אש או גחלת של אש. אמנם היא עשויה להדליק אש ואז הדלקה זאת תיחשב הבערה כמו שמרכזים קרני שמש ומדליקים בזה עץ יבש. אך מקור הקרינה בא מתאוצה מוגדרת של אלקטרונים בחומרים מוליכים למחצה שאינם מתכתיים, ואין בו חוט להט, ואם כן לפי הגדרותינו אין זה אש. אמנם רוב השפופרות בהספק גדול – כמו אלו בתנור מיקרו-גל – יש להם גם חוט להט הפולט אלקטרונים, ואזי ברור כי המפעיל מקור קרינה כזה נחשב למבעיר וחייב, לפי מה שפסקו רוב האחרונים.

אכן אם המעגל של חוט הלהט יופעל לפני שבת ויתר המעגל בשבת, לא נראה לי שיש לדון בזה משום מבעיר אש.12ברור כי אם בשבת האדם הפעיל את המעגל שמייצר את הגלים וכד' - אפילו אם חוט הלהט פועל מע"ש - באנו לכלל איסור מעגל חשמלי "רגיל": משום "בונה" לחזו"א, או "מוליד זרם" לבעל בית יצחק. הקרינה אינה תוצאה של חוט הלהט, המשמש רק כמקור לאלקטרונים אשר נעים במבנה מיוחד במינו שמאפשר יצירת הקרינה, ואין זה דומה לפליטת אור מנורת חשמל רגילה, שההתלהטות החוט היא תוצאה ישירה של הזרמת הזרם החשמלי, והאדם הבעיר אש.

בהקשר זה יש לדון: ידוע שאם אדם מביא שפופרת ניאון ליד מקור קרינה או ליד תחנת רדיו – הנורה תפלוט אור גם ללא כל מגע חשמלי ישיר וללא סגירת מעגל. האם יהיה אסור להתקרב בכה"ג? והרי במקרה כזה אין כל חוט לוהט אלא רק הגז זוהר בתנאים אלו של קרינה בסביבה? וראה בספר החשמל לאור ההלכה לגר"ש יודלביץ זצ"ל (עמ' קלג) שדן בכיבוי נורת ניאון משום מראית עין, ולדעתו יש בכוחנו להרחיב את גזירות חז"ל. ברם מקובלני ממו"ר הג"ר יעקב קמינצקי זצ"ל שגם בענין מראית עין אין לנו כח לגזור גזרות חדשות מדעתנו.

בעמדנו בזאת יש לעיין האם הקרינה לא תיחשב כתולדת האש כאשר מקור האלקטרונים היוצר את הקרינה הוא חוט להט הנחשב כאש בהיותו "גחלת של מתכת"?

לעיל העלינו את הסברה כי מקור האלקטרונים משמש כחומר גלם,והקרינה נעשית ע"י מערכת אחרת (אמנם חשמלית אך ללא חוט להט) המאיצה את האלקטרונים, ולכן אין להחשיבה כאש. מאידך, שמא י"ל שכל פרטי התהליך באים בחשבון,ובמקור יש חוט להט.

והנה מצאנו דיון בריכוז קרני השמש ע"י זכוכית ועי"כ מבעירים עצים וכד', שאסור לעשות כן בשבת (ראה ארחות חיים רנה ס"ק א, הלכות קטנות קפט החולק עליו, ושו"ת חת"ס אה"ע סי' כ ד"ה ובזה הרמב"ם). אך אין זה דומה לנדוננו דלענין הבערה סו"ס נוצרה אש, וכמו אש שנוצרת ע"י חיכוך אבנים, אבל דיוננו הוא לגבי מלאכת בישול המוגדרת באש או בתולדותיה בלבד.

לכאורה יש להביא ראיה קצת מדברי המאירי לשבת לט ד"ה וסיד זה, שכתב כי טועים החושבים שמותר לשפוך מים לסיד כבוי ועי"כ המים רותחים, כי הסיד נעשה ע"י שריפת האש והריהו בכח כתולדת האש. האנרגיה האצורה בו דינה איפוא כאש, והמים משחררים אותה. אם כן י"ל ה"ה בקרינה שיש במקורה חוט להט וכנ"ל.

ברם יש הבדל בין המקרים הנ"ל. הסיד אוגר את כל האנרגיה של האש כתוצאה מתהליך כימי, והריהו כסודר שחומם באש הנחשב תולדת האש. מאידך שפופרת הקרינה במיקרו-גל כלל איננה מתחממת, ואינה מעבירה את אנרגית האש כלל, אלא תכונתה לחמם המאכל בלבד.

ועוד, הקרינה איננה נאגרת, אלא בכל רגע ורגע מתרחשת קרינה חדשה וכל קרינה "רגעית" אין בכחה לבשל או לחמם כלל. יתר על כן, שלא כמו סיד או כל תולדת האש המחממים את כל החמרים הבאים במגע אתם, הרי שהקרינה נבלעת רק בחמרים מסוימים וחמרים אחרים נשארים קרים לגמרי, ואין דמיון לאש לא בצורה ולא בפעולה.

עוד צריך להוסיף כי אותו חוט להט היוצר את הקרינה אין בכוחו לחמם, והוא בהספק קטן ואין בו כח בישול כלל.

ו.  האם בישול בתנור מיקרו-גל נחשב כבישול בחמה?

1.   שוני מהותי בעצם הבישול

בש"ס מובאים שלשה סוגי בישול, כולם באמצעות אש או תולדות אש או בגחלת של עץ או מתכת:

א.  צלי: בשר הנצלה באש מגולה.

ב.   בישול: התבשיל מתבשל בתוך נוזל שנמצא בקדירה, והאש מתחת הקדירה. הלח והיבש נחשבים כיחידה אחת.

ג.   צלי קידר: הבשר מתבשל בתוך המיץ והשומן שלו שנפרש בזמן החימום.13פסחים מא,א וברש"י ד"ה צלי קידר. יש מחלוקת תנאים וראשונים האם צלי קידר נחשב כצלי או כמבושל.14רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ח הלכה ז-ח ונושאי כליו שם. דיון רחב באחרונים ראה למשל צל"ח ותוס' שם ד"ה איכא בינייהו. 

הבישול בתנור מיקרו-גל אינו מתבצע באף אחד מאופנים הללו. הקרינה נבלעת בנוזל או בשומן שבתוך התבשיל ומחממת אותו. הנוזל הפנימי החם מחמם את החלק המוצק, שאינו בולע את הקרינה. שיטה זו שונה גם מבישול בחמה: קרינת השמש נבלעת רק בשכבה העליונה של האוכל וכן מחממת את דפנות הקדירה (אם היא בצבע שחור אז הקדירה מתחממת יותר מאשר התבשיל עצמו). לעומת זאת קרינת מיקרו-גל נבלעת בכל התבשיל, ובכל מקום שיש נוזל הוא מתחמם ומתבשל. השינוי ניכר בכך שברוב המאכלים הטעם של התבשיל קצת שונה. כמו כן הצבע שונה ונשאר כמו לפני הבישול, ולא ניכרת שכבה חומה בתבשיל. אפילו מים שנרתחו והעלו בועות יש בהן שוני מסויים. בכוס תה נראה כאילו המים לא רתחו מספיק.

הוי אומר: יש שני שינויים מבישול "רגיל": הקרינה אינה פועלת כאש, ותוצאת הבישול שונה, כולל טעם שונה לבישול.

בעל האבני נזר בספרו אגלי טל15מלאכת האופה ס' יט ס"ק מד. הקשה על דברי רש"י שהסביר שמותר לבשל בחמה משום "שאין דרך בישולו בכך",16שבת לט,א רש"י ד"ה דשרי. וז"ל: "ויש לעיין דבשבת הנעשה שלא כדרכה עכ"פ מדרבנן אסור. ועוד בסדו"פ כל שעה, פסח שבשלו בחמי טבריה האוכל אינו עובר משום מבושל. דלא חשוב מבושל אלא על ידי תולדות האור. ואי רק משום דאין דרך בישולו בכך, התינח שלא לחייב את האדם העושה המלאכה, אבל הפסח למה לא יחשב כמבושל." וחידש בספר אגלי טל שיש הבדל לדינא בין העושה פעולה בשינוי, כגון כלאחר יד, ששם גזרו חז"ל איסור דרבנן, ובין אם יש שינוי בנפעל עצמו, ששם לא גזרו חז"ל. בישול בחמה הוא שונה מבישול באש, וטעמו של התבשיל אף הוא שונה, ושבח עצים בפת אינו דומה לשבח חמה בפת, לכן אין בכלל גדר של מלאכה כאן.17יש קצת ראיה לשיטת האגלי טל מגמרא במנחות כא, וראה גם תוס' פסחים כד,ב ד"ה פרט לאוכל חלב חי, ומשמע שבישול חלב בחמה לא נחשב בישול, וגם דם שבישלו בחמה אינו לוקה. ואם נאמר שטיב הבישול שונה, קל להסביר סברת התוס'. לפי זה פסח שבשלו בחמי טבריה אינו מבושל,כי המהות שונה. ולכן גם בשבת לא גזרו חמה אטו אור, משום שחמה באור לא מיחלפי. אבל חימום בלתי ישיר, כמו תולדות האור ותולדות החמה, יש בהן אפשרות לטעות ולכן גזרו משום איחלופי.

לפי זה המבשל בקרינה דומה למבשל בחמה, שהרי האנרגיה הנבלעת אינה דומה לאש והבישול שונה במהותו כמו שכתבנו לעיל.

2.   מקורות אנרגיה חדישים – אש או חמה?

יש לדון לצורך עניני בישול שונים מה דינם של מקורות אנרגיה שאינם לא אש ולא חמה? איתא בגמ':18שבת לט,א וראה שם רש"י. א"כ רבי יוסי סובר שמבשל בחמי טבריה חייב דחלפי אפיתחא דגהינום, אלא המבשל בתולדות חמה מותר. וראה ירושלמי תרומות פרק י הלכה א ותוס' מנחות נד,א ד"ה תפוח שרסקו. וסובר רבי יוסי שבישול בתולדות החמה "אין תבשילו ברור", ופירשו האחרונים שאין תבשילו גמור. וקצת קשה שגם המבשל בחמה אין תבשילו ברור, ולא מטעם שכתב רש"י שאין דרך בישולו בכך, וצ"ע. "אמר רב נחמן: בחמה כ"ע לא פליג דשרי, בתולדות האור כ"ע לא פליגי דאסור. כי פליגי בתולדות החמה. מר סבר גזרינן תולדות החמה אטו תולדות האור, ומר סבר לא גזרינן." וכך פסק הרמב"ם (שבת פ"ט ה"ג): "המבשל בתולדות האור כמבשל באור עצמה." ובפרק כב ה"ט: "מותר לחמם בחמה אע"פ שאסור לחמם בתולדות החמה. שאינו בא לטעות מחמת אור." וכן נפסק בש"ע (או"ח שיח ס"ג): "כשם שאסור לבשל באור כך אסור לבשל בתולדות האור … ואפילו בתולדות האור אסור … אבל בחמה עצמה … מותר".

מצאנו מקור אנרגיה נוסף (בפסחים עה,ב) לענין שריפת בת כהן: "שאני התם דאמר קרא תשרף לרבות כל השריפות הבאות מן האש, וכל שכן אש עצמה. ואלא באש למה לי? לאפוקי אבר מעיקרו." ומפרש רש"י: "שמוציאן מן הקרקע רותח הוא לא תולדות האש." וגם בחולין (ח,ב) פירש ד"ה אבר: "מקום שעוקרין עופרת והוא חם." בחולין מובא שאבר מעיקרו אינו אש לענין שחין ומכוה: "איזהו שחין? לקה בעץ ובאבן, בגפת, בחמי טבריה ובכל דבר שלא באה מחמת אש, לאתויי אבר מעיקרו, זה שחין". הרי לפנינו דלענין שריפת בת כהן ונגעי אדם אבר מעיקרו אינו אש, על אף שיש לו כל התכונות של אש והרי הוא רותח ונמצא בטמפרטורה גבוהה, ושורף ונאכל וכיו"ב.19כתב הרמב"ם בפירוש המשניות נגעים פרק ט משנה א שהמים "מתחממים בעברם על מקומות הקנקנתום והגופרית ודומיהם." וברור שאבר מעיקרו, כמו לבה, חם ביותר ולוהט.

אמנם היה אפשר לומר שמכאן אין הוכחה למלאכת שבת. אך מדברי התוספות משמע שאבר מעיקרו לא נחשב כאש גם לענין מלאכת מבעיר, וז"ל: (פסחים עה,א ד"ה למעוטי): "הקשה רבינו יעקב מאורליינש: אמאי אצטריך קרא למעוטי אבר מעיקרו מדאיצטריך לא תבערו אש למעוטי שאין שריפת בת כהן דוחה שבת, מכלל שאין יכול לשרפה באבר מעיקרו, דאי יכול לשרפה בו א"כ פשיטא דלא דחיא כיון דיכול לעשות בלי דחית שבת? ותירץ ר"י דלאו פירכא הוא, דאיצטריך קרא היכא דליכא אבר מעיקרו."

רואים מדברי התוספות שגם לענין מלאכת מבעיר אין אבר מעיקרו נחשב כאש, או כתולדות האש. ואם כי אין כאן הוכחה למלאכת בישול, אך קשה לומר שלמלאכת מבעיר אבר מעיקרו אינו אש, ולמלאכת בישול הוי אש. ועוד: הרי הרמב"ם כתב (שבת פ"ט ה"ו): "כללו של דבר בין שריפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך הרי זה חייב משום מבשל". ומשמע מדבריו שאש הוא תנאי במלאכת בישול.

על כל פנים רואים שסוג אנרגיה חדש כמו אבר מעיקרו אינו נכלל באש או בתולדות אש. ומכיון שלא מצאנו סוג חמישי מלבד אש ותולדותיה, חמה ותולדותיה, יש לומר שאבר מעיקרו דינו כמו חמה לענין מלאכת בישול.20הרי על הא גופא דנים אנו בפרק זה: האם בישול במקורות אנרגיה שאינם אש נחשב כמו באש, די"ל שאש לאו דוקא ורק בישול בחמה שרי, וכל מה שאיננו חמה דינו שוה לאש לענין בישול. וא"כ מש"כ המחבר שקשה לומר לענין אבר מעיקרו שאינו אש להבערה וייחשב אש לבישול - זו מנין? - הערת עורך (י.ר.)         תשובת המחבר: לא שמענו סברה זו שכל מה שאינו חמה ייחשב כאש. וכבר הזכרנו דברי הרמב"ם שאש היא תנאי במלאכת הבישול, וז"ל: "כללו של דבר כל שריפה גוף קשה באש וכו'" וכן הוא במאירי, ומשמע שדוקא בישול באש או בתולדותיה.

ושמא אפשר לחלק בין מקורות אנרגיה טבעיים, כמו השמש או אבר מעיקרו שבא מעמקי האדמה, ובין מקורות אנרגיה שאדם יצר אותם בחכמתו ובשכלו. ומה שלא מצאנו סברה זו בש"ס ובפוסקים, י"ל משום שבדורות הקודמים לא היו מקורות אנרגיה חדישים כשל ימינו.21סברה מעין כזו כתב הרב ג"א רבינוביץ, "תורה שבעל פה" קובץ כד, תשמ"ד.

אך מדברי מראשונים לא משמע כך. המאירי כתב (פסחים מא,א ושבת לט,ב) שמותר לבשל בחמה "מפני שאין בישול מחייב אלא בתולדות האש". וזה כמו הרמב"ם שאש או תולדות האש הוא תנאי במלאכה זו. ועוד כתב המאירי: מפני "שהחמה אין בה תורת בישול". ובקרית ספר להמבי"ט (שבת פ"ט) כתב: "דבישול לא הוי אלא באור ובתולדותיו, דהכי נמי בסממני המשכן." ויש לומר שלכך התכון גם רש"י שכתב לענין חמה ש"אין דרך בישולו בכך", ולא כתב משום שאינו מעשה אדם.

לכן המסקנה היא שקרינת מיקרו-גל דומה לזו של השמש ונחשבת כחמה לענין בישול בשבת.

3.   תשובת "אגרות משה" בענין מיקרו-גל

כתב הגאון הרב משה פיינשטיין זצוק"ל (אגרות משה או"ח ח"ב סי' נב) בענין תנור מיקרו-גל שמש"כ רש"י לענין חמה "שאין דרך בישולו בכך", כוונתו שאין זה מקובל לבשל באמצעות השמש, במיוחד כאשר יש דרך אחרת לבשל כמו באש או בתנור רגיל. ולכן מכיון שאין זו רגילות, אין זה נחשב כלאחר יד, אלא אין כאן גדר של מלאכה ומותר לבשל בחמה. והקשה, דגם בתולדות האש אין רגילות לבשל? ותירץ, שבתולדות האש החמימות מתייחסת לאש עצמה, ובאש הרי זו מלאכה. ולכן היום, שרגילים להשתמש ולבשל בתנור מיקרו-גל בשבת, חייב חטאת אע"פ שסובר שקרינה זו נחשבת כחמה ממש. משמע מדבריו שכל דבר שמבשל ורגילים להשתמש בו, וכל טכניקה חדישה, אעפ"י שאינה אש או תולדות האש אלא כחמה בכ"ז המבשל בכך חייב חטאת.

אחרי בקשת מחילה מראש, ומי יבוא אחר הארי, וגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, הריני מעלה הרהורים אחדים.

הבאנו לעיל סוגית אבר מעיקרו וציינו שתוס' סוברים שאבר מעיקרו אינו נחשב כאש ולא כתולדות אש, גם לענין מלאכת מבעיר. וברור שאין רגילים להשתמש באבר מעיקרו לבשל או להבעיר. והיה לתוס' לתרץ פשוט, שאין דרך הבערה בכך ואין דרך שריפה בכך, וה"ז כחמה. ומזה שתוספות לא תירצו כך, משמע שסוברים שאין לפרש "דרך" כאילו הפירוש רגילות והרגל, אלא ענין מהותי של הגדרת אש.22רש"י כתב דבריו לענין בישול, וכן באג"מ דן לענין בישול, וס"ל שבישול בחמה שרי משום שאין רגילות לבשל כך, ואין זה ענין כלל למלאכת הבערה שהיא באש דוקא, ואבר מעיקרו איננו אש, והבערה לא תליא כלל ברגילות. - הערת עורך (י.ר.)         תשובת המחבר: אם נאמר שלענין בישול תלוי ברגילות, ה"ה לענין הבערה, ואין מקום לחלק בין המלאכות שהרי רגילות היא סברא כללית.

הבאנו לעיל דברי הרמב"ם והמאירי שכתבו שאש הוא תנאי במלאכת מבשל. ולפי מה שכתב באג"מ מילת "באש" שכתב הרמב"ם מיותרת, ובפירוש לא משמע כן מדברי המאירי.23לענ"ד אין הוכחה מהרמב"ם ומהמאירי יותר מאשר מדברי הגמ' שנקטה דוקא אש ותולדותיה. ואעפי"כ חידש הגרמ"פ דה"ה בכל דבר שדרכו בכך. הרמב"ם והמאירי נקטו אש בעקבות הגמ'. - הערת עורך (י.ר.)         תשובת המחבר: לשון הרמב"ם "כללו של דבר וכו'" איננה לשון הגמ' אלא סיכום שהרמב"ם סיכם, ואיזכור אש בדבריו היא ראיה חותכת לדברי.

עוד קשה לי, דמצאנו בש"ס שהיו רגילים לאפות בחמה, כדאיתא בפסחים (לז,א) "ת"ר הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין וחלת המסרת והמדומע פטורין מן החלה וכו'. אמר ריש לקיש: הללו מעשה אלפס הן. ורבי יוחנן אמר: מעשה אלפיס חייבים, והללו שעשאן בחמה פטורין." וכתב רש"י ד"ה הללו: "דהני פטורין לפי שעשאן בחמה ולא באור." הרי שהיו רגילים לאפות סופגנין בחמה. אמנם לענין חלה יש צורך במעשה תנור ואש,24רמב"ם הלכות בכורים פרק ו, הלכה יב "שאין מעשה חמה בלחם". אך אין זה גורע מן הקביעה שהיו רגילים להשתמש בחמה, וזה לא היה נדיר. ועד היום יש מקומות בעולם שאופים מעין לחם בחמה. ואין לחלק בין אפיה לבישול, שדרך אפיה בכך ואין דרך בישול בכך, שהרי לא שמענו שהאופה בחמה בשבת חייב חטאת.

עוד יש להקשות קצת מדברי הירושלמי (תרומות פ"י ה"א) שהבאנו לעיל (בהערה 18) שרבי יוסי סובר שבתולדות החמה אין תבשילו ברור ואין חמוצו חימוץ ברור, ופירשו האחרונים שאין תבשילו גמור. וי"ל שסובר כך גם בחמה עצמה, שהרי בדף כג בשבת מובא שרבי יוסי מתיר בין בחמה ובין בתולדות החמה, ורק אוסר בחמי טבריה משום דחלפי אפיתחא דגהינום. על כל פנים רבי יוסי לא אמר משום שאין רגילים להשתמש בתולדות החמה כמו שפירש הגרמ"פ לענין חמה.25לענין חמץ נראה דלא תליא בדרך הבישול וברגילותו, אלא במהות הבישול וכל שאיננו גמור, כגון בתולדות חמה, "אין תבשילו ברור ואין חימוצו ברור", אם כי לענין שבת יתכן לחייבו חטאת אם זהו דרך המבשלים. ובכלל, לר' יוסי דמחלק בין חמה לבין חמי טבריה "דחלפי אפיתחא דגהינום" ע"כ לא תליא בדרך הבישול, דהרי אין הדרך לבשל בחמי טבריה, ולר' יוסי ע"כ תליא במהות הבישול. ברם לדידן י"ל כמ"ש הגרמ"פ דתליא ברגילות. - הערת עורך (י.ר.)         תשובת המחבר: נ"ל דר' יוסי סובר שחמי טבריה הם ממש אש דחלפי אפיתחא דגהינום, ואף רגילים לבשל בהם במקום שמצויים. וכן משמע בסוגיא לענין רחיצה בחמי טבריה, ומשמע שזו רגילות. ואם נאמר ש"אין בישולו ברור", אין זו מלאכת בישול אפי' אם רגילים כך.

ואפשר להביא ראיה כנגד הגרמ"פ מדברי המגן אברהם או"ח סי' שא ס"ק נז, שכתב בפשיטות שכמו שאין איסור בישול בחמה בשבת כך אין איסור ליבון בחמה. והרי מעשים בכל היום, אפילו בזמננו, שמלבנים כביסה בשמש. 26ראה בשמירת שבת כהלכתה פרק א בהערה קכז שהביא ראיה זו. - הערת עורך (י.ר.)

לכן נראה לי שכונת רש"י במלים "אין דרך בשולו בכך" לפרש מדוע חכמים לא גזרו גם על בישול בחמה כמו כל פעולה כלאחר יד. ועל זה בא רש"י לומר דאין דרך בישולו בכך, פירוש שאין סברה לגזור אלא רק על האדם שעושה בדרך לא מקובלת, אבל לא על אמצעי פעולה אחר, וחמה מהווה אמצעי בישול שונה, ולכן שרי לכתחילה.

אכן להלכה יש מקום לומר שבישול בתנור מיקרו-גל אסור בשבת באיסור דרבנן, שהרי גזרו שמא יחליף בישול בתולדות האור עם בישול בתולדות החמה, שהרי שניהם דומים בתולדה, ורק בין חמה לאור אי אפשר לטעות. וא"כ יש מקום לומר כשרגילים לעשות רוב הבישולים בתנור שמופעל על ידי חשמל ובמקביל בתנור מיקרו-גל, אזי יחליפו ביניהם ויאמרו שמותר לבשל בתנור רגיל. ואם כי אין בכוחנו לגזור גזרות חדשות, יתכן שזה נכנס במסגרת של אותה הגזרה, שהרי כל סיבת הגזרה היא כמו שכתב הרמב"ם למנוע טעות, וגם כאן יש אפשרות של טעות, וצ"ע.

4    בישול אחר בישול במיקרו-גל

באו"ח הל' שבת (שיח סעיף ה) נפסק שאין בישול אחר בישול בדבר יבש, ואין בישול אחר בישול בדבר לח שעדיין חם ורותח. לפי הרמ"א כל זמן שלא הצטנן לגמרי ולפי המחבר רק אם חם בדרגת יד סולדת. כל זה מדובר כאשר הבישול השני דומה לבישול הראשון ומאותו סוג בישול.

אם הבישול הראשון הוא בחמה והשני באור, הסתפק המנחת חינוך (מצוה ז) מה דינו. אם נאמר – וכך משתמע מדבריו – שבישול בחמה הוי בישול במציאות, אז יש לומר שאין בישול באש אחר בישול בחמה, שהרי הבישול השני לא הועיל דבר. אך אפשר לומר שמכיון שהתורה מיעטה בישול בחמה שאינו נחשב בישול בכלל, אזי יש אחריו בישול באש. והסתפק שם בין לענין שבת בין לענין בשר וחלב, וגם לענין קרבן פסח אם בשלו בחמה ואחר כך באש.

המנחת חינוך הביא שם את הפרי מגדים (שיח משב"ז ס"ק ו) שהסתפק אם בישל בחמי טבריה ואחר כך באור או להיפך. וכתב הפרי מגדים שיראה לו שפטור "דכבר נתפעל בבישולו ואפשר דמותר לגמרי". כלומר שאנו הולכים אחרי המציאות, ולא לפי ההגדרות ההלכתיות של איסור בישול.

לכאורה גם אם בישל בתנור מיקרו-גל ואחר כך באש יש לדון בספק זה, אלא שיש שוני מסויים. לפי המנחת חינוך והפרי מגדים ההנחה היא שבישול בחמה הוא במציאות אותו בישול כמו באור (ולא כמו שכתב האגלי טל). אבל כבר ציינו שבתנור מיקרו-גל טיב הבישול שונה, והבישול השני מועיל ומשנה את האיכות של הנפעל. לפי זה שפיר י"ל שיש בישול אחר בישול אם הראשון היה בתנור מיקרו-גל, אך לא להיפך, ואין בישול אחר בישול אם הבישול הראשון היה באש.

ראיתי שהגרי"ז בחידושיו כתב (מנחות כא לענין דם שבשלו שאינו עובר עליו) "בחמה לא מיקרי בישול לענין שבת ולענין בשר וחלב, משום ששם צריכים מעשה בישול, וחמה נתמעט דלא מיקרי מעשה בישול. אבל לענין בישול דם אין צורך במעשה בישול, אלא חשוב החפצא אי יהיה נחשב כבישול או לא"י. לפי זה נשאר הספק של המנחת החינוך לענין חמה ואש. ואגב משמע דהגרי"ז נקט בפשיטות דלא כמו הגרמ"פ, אלא שמבשל בחמה לא נחשב כבישול משום שהתורה מיעטה בישול זה, ולא משום שזה תלוי בהרגל.

בקובץ שיעורים (לפסחים סג) מצאתי שכתב: "והנה המבשל בשבת בתולדות החמה פטור, ופירש"י הטעם משום שלא כדרך בישול. וכן בפסח שבשלו בחמי טבריה פטור מה"ט. ומשמע שמתבשל גם בחמה, אלא המלאכה לא היתה כדרכה. אבל בגמרא לענין דם שבשלו מבואר דאינו מתבשל כלל בחמה וראוי לזריקה, וע"כ כתבו תוס' דמיקרי חלב חי." ודבריו צריכים ביאור ואכ"מ.

נלענ"ד, איפוא, כי לדינא יש לחשוש לבישול אחר בישול כאשר הבישול הראשון היה במיקרו-גל והשני בתנור רגיל, אך במיקרו-גל לאחר מיקרו-גל דינו ככל בישול אחר בישול, וכמ"ש הפרמ"ג דהולכין בזה אחר המציאות.

5    צלית כבד בתנור מיקרו-גל

לפי הסברנו שהקרינה מבשלת את הנוזל בפנים וגם מונעת את הפרשתו, אסור לצלות כבד במיקרו-גל שהרי הדם מתבשל בתוך הכבד עצמו ואיננו יוצא.

ז.  הגעלה

יש לדון בקשר למיקרו-גל לענין הגעלה, הן לגבי הכשרת כלי שנשתמשו בו באיסור, והן לגבי הרתחת מים ע"י מיקרו-גל.

כלי שהתבשל בו תבשיל לא כשר בתנור מיקרו-גל – יש אומרים שהוא כלי ראשון לכל דבר אע"פ שדפנותיו לא התחממו באש אלא רק ע"י התבשיל עצמו, ויש אומרים שאין דינו ככלי ראשון (ראה דיון בפרק הבא). כלי הבישול במיקרו-גל אינם מתכתיים אלא כלי זכוכית, חרסינה או פלסטיים מיוחדים. בכלי זכוכית נהגו אנשי אשכנז להחמיר ולא להכשיר לפסח, כמו שכתב הרמ"א (או"ח תנא כ"ו). ואם יש צורך חשוב, אפשר להגעילם בכלי ראשון או בשריה שלשה ימים מעל"ע. אנשי ספרד נוהגים כמו הבית יוסף, וניתן להכשירם בשטיפה והדחה ונקיון טוב.27 בית יוסף שם. וראה חזון עובדיה ויחוה דעת א, סימן ו ושדה חמד סימן כט.

במיקרו-גל יתכן שיש מקום להקל ולהכשיר על ידי עירוי מכלי ראשון, שהרי הכלי לא עמד על האש אף פעם. כלי חרסינה או פלסטיק של המיקרו-גל דינם כמו כל כלי חרסינה או פלסטיק, שיש להחמיר ולא להשתמש בהן בפסח ולא ניתן להגעילם מאיסור.

בקשר למים שחוממו עד כדי רתיחה ע"מ להשתמש בהם כמי הגעלה ניתן לעשות זאת רק לצורך כלים אחרים, שגם בהם השתמשו רק בתנור מיקרו-גל. אבל אם השתמשו בהם (כמו פיירקס) גם בתנור רגיל, יש להגעילם בכלי ראשון שעומד על האש, ולא במים שהתחממו במיקרו-גל.

ח. האם המיקרו-גל נחשב ככלי ראשון?

יש שתי דרגות בכלי ראשון:

א.  כלי שעומד על האש והדפנות מתחממות על ידי האש כשיעור יד סולדת או יותר. כלי זה נחשב כלי ראשון ובכחו לבשל הן לענין מלאכת שבת והן לענין בשר וחלב.

ב.   כלי שעמד כל האש והוסר מן האש והדפנות עדיין חמות יותר מאשר התבשיל שבתוכו. כלי ראשון זה יש בכחו לבשל ולהבליע ולהפליט. ויש בזה מחלוקת בין הבבלי והירושלמי: לפי הבבלי דינו ככלי ראשון לכל דבר; לפי הירושלמי אינו כלי ראשון גמור אלא חכמים עשו הרחקה ככלי ראשון. רוב הפוסקים נקטו כמו הבבלי. 28שו"ע או"ח סימן שיח ס"ק כה, מג"א ופרי מגדים; שו"ע יורה דעה סימן צד ס"ק ז, ושם ש"ך, וסימן קה ס"ק ה; פרי מגדים משבצות זהב סוף סימן סח; ובית יוסף יורה דעה סימן צה. וראה אחרונים.

בנד"ד המצב שונה: דפנות הכלי לא התחממו על ידי הקרינה ולא על ידי האש, אלא רק על ידי התבשיל עצמו. יתר על כן: דפנותיו אינם עשויים ממתכת אלא מזכוכית או מפלסטיק, המחזיקים חום זמן רב יותר ממתכת.

דמיון לשאלתנו יש במקרה שכיח יותר: אם מכניסים גוף חמום לתוך כלי ובו נוזל בלי נגיעת גוף החמום בדפנות – האם הכלי נחשב כלי ראשון, או שמא כלי שני כי דפנותיו פחות חמות מתוכנו. הדבר תלוי בהגדרה של כלי ראשון. התוספות כתבו (שבת מ,ב ד"ה וש"מ) "מאי שנא כלי ראשון מכלי שני? לפי שכלי ראשון מתוך שעומד על האור דפנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה, ולכך נתנו בו שיעור דכל זמן שהיד סולדת בו אסור. אבל כלי שני אף על גב דיד סולדת בו – מותר, שאין דפנותיו חמין והולך ומתקרר." התוספות סוברים שהגדרת כלי ראשון ושני תלויה בשאלה האם הדפנות מתחממים או מתקררים. ולעניננו, במיקרו-גל הדפנות נשארו קרות, ורק התחממו באמצעות התבשיל עצמו.

שאלה דומה התעוררה בענין הבוילר החשמלי, וכן במחליף חום שבו מיכל חיצוני מתחמם על ידי מיכל אחר שבו יש גוף חמום: האם המיכל החיצוני והבוילר נחשבים ככלי ראשון או שני?29זאב לב, המעיין כרך ז גליון ב תשכז עמוד 15, ותשובתו של הרב יהושע נויבירט שם עמוד 15, ותשובה לתשובה עמוד 17. ראה גם שו"ת שואל ומשיב חלק חמישי סימן יא, בסוף ד"ה והנה בשנת. לדעתי אין לבוילר דין כלי ראשון, ועל אחת כמה וכמה בנידון שלנו: שהרי בבוילר אפשר לטעון שהכל יחידה אחת היא, וגוף החמום דינו כמו אש. אבל בכלי שחומם אך ורק על ידי שהנוזל שבתוכו חומם על ידי קרינה, אין כאן בכלל מקור של אש, וי"ל דדינו ככלי שני. וכן י"ל דאין הטעם שחז"ל עשו הרחקה, שהרי הכלי לא עמד על האש.30אם נפרש שאין ההגדרה הבסיסית של כלי ראשון תלויה במצב הדפנות ביחס לתוכן הכלי - מי יותר חם - אלא שכל כלי ומיתקן שבו עצמו נעשתה פעולת חימום ב"מקור" הריהו כלי ראשון - א"כ ה"ה למיקרו-גל, ולא איכפת לנו אם הטמפרטורה של התבשיל עלתה ע"י אש או כל מקור אחר. - הערת עורך (י.ר.)         תשובת המחבר: מכיון שהכלי כלל לא מתחמם במיקרו-גל אלא רק ע"י האוכל, י"ל שאינו נחשב לכלי ראשון.

מאידך, לענין נותן טעם לכלי עצמו יתכן שיש להתייחס לכלי הבישול כדין כלי ראשון, שהרי סוף כל סוף המציאות מראה שהתבשיל התבשל ונתן טעם לכלי, אם כי קצת שונה מאשר בכלי הנמצא על האש עצמה. ובקשר לטעם יש לדון לפי המציאות ולא לפי דין תורה, כמו לענין בישול בשבת.31ראה מה שכתב הרמב"ן בסוף עבודה זרה, שמתרעם על רבינו תם איך הביא ראיה משבת להגעלה. ורק לענין בישול בשבת ובשר בחלב יש מקום לומר שאין זה בישול וגם הדפנות לא התחממו, ויש איפוא לדון האם הכלי נחשב ככלי ראשון. אכן להלכה יש מקום להחמיר מטעם ספק בדבר שלא נידון בראשונים, ובמקרה של הפסד מרובה יש לשאול דעת חכם.

ט. הכשרת תנור מיקרו-גל

בשוק תנורי מיקרו-גל מצויים היום שני סוגים: א- תנור רגיל שהתבשיל מתחמם בו אך ורק על ידי הקרינה; ב- תנור שיש בו בנוסף גם גוף חימום חשמלי, שמפעילים אותו אחרי גמר הבישול, כדי לתת לתבשיל השחמה חיצונית בדומה לתבשיל שהתבשל או נאפה בתנור רגיל.

ברוב התנורים יש תוספת של פלטה או מיכל של זכוכית מיוחדת, שבולעת את האנרגיה של הקרינה. לכן כלי זה מתחמם עוד יותר מאשר התבשיל (שהטמפרטורה בו אינה עולה יותר מאשר במים רותחים). בכלי זה הדפנות מתחממים כמו כלי ראשון, אע"פ שדפנותיו אינם עשויים ממתכת.

התנור הבסיסי בנוי כמו תיבה אשר חמשת צדדיה עשויים מפח מתכת, והחלק הקדמי מזכוכית, ובתוך הזכוכית רשת מתכתית דקה (בדרך כלל הרשת דבוקה בין שתי לוחות של זכוכית). תפקידה של הרשת היא למנוע התפשטות הגלים החוצה, שהרי קרינה של מיקרו-גל מזיקה לבריאות. חלון זכוכית זה מאפשר לראות אם התבשיל מתבשל. במקביל לתקרה יש מכסה של חומר פלסטי ובו חריצים פתוחים. בין התקרה המתכתית והמכסה הפלסטי נמצאת כניסת מנחה הגלים, שדרכו בוקעת הקרינה ומתפשטת בתוך התא. נוסף על כך קיים מאורר שתפקידו לפזר את הקרינה ולשאוב אדים החוצה. מכסה הפלסטיק מאפשר לקרינה לחדור למטה אל תא הבישול, וגם מונע מידו של אדם לגעת במנחה הגלים או במאורר החבויים מתחתיו.

בחלק מהתנורים לא שמים את כלי הבישול ישירות על התחתית, אלא יש מגש זכוכית שתפקידו לשמור על הנקיון, כך שאם התבשיל נשפך קל יהיה לנקות את הזכוכית.

המציאות מראה שכאשר קדירה מכוסה בניר, בחומר פלסטי או בזכוכית, אין האדים מחממים את הדפנות הצדדיים אפילו בשיעור כיד סולדת. אם הקדירה פתוחה והרבה אדים נפלטים, על אף שרוב האדים נשאבים החוצה, יש להניח שהדפנות יתחממו כדי 50 מעלות, דהיינו מעל טמפרטורה של יד סולדת.32לפי נסיון שערכנו בשני תנורים מסוגים שונים מסתבר שהדפנות והאזור בצדדים אינם מגיעים ליד סולדת, כי האדים נשאבים כהרף עין. - הערת עורך (י.ר.)         תשובת המחבר: בנסיון מעבדתי בתנור תוצרת AMANA תוצרת ארה"ב מסוג TOUCH MATIC RADAR  RANGE RR5-6 בהספק גבוה של 1500 ואט והספק בישול של 50% מדדתי שטמפרטורת דפנות הצדדים לאחר חימום מים בכוס מגולה במשך 18 דקות היתה 58 מעלות צלזיוס. המדידה מסובכת ולא ניתן לבצעה בתרמומטר רגיל.  טוב, איפוא, לכסות תמיד את כלי הבישול במכסה כל שהו.

להלכה נוקטים אנו לחומרא שזיעה חמה היוצאת מאיסור נבלעת בדפנות קרים ואוסרת. וכתב הרא"ש:33שו"ת הרא"ש כלל ב, דין כו. וראה בספרו של הרב ל"י הלפרין, כשרות ושבת במטבח המודרני, מכון מדעי טכנולוגי לבעיות הלכה, ירושלים תשל"ט. "וזיעת היוצאת מן הדבר חשובה כאותו הדבר". לכן יש להתיחס לדפנות הקרות יחסית, שהן יכולות לבלוע ולפלוט כאשר יש אדים רבים. ברור שתנור זה אינו דומה לתנור שהוסק על ידי אש, שבו הדפנות חמות וגם פולטות חום.

א.  לנקות את כל דפנות התנור, כולל דלת הכניסה העשויה זכוכית, מכל האדים והלכלוך (לפסח יש להקפיד לנקות גם את הצירים בדלת, שבהם מתרכזים פירורי לחם, וגם את כל חלקי הגומי). הנקיון ייעשה במים עם דטרגנטים המומלצים על ידי היצרן, ובתנאי שהם כשרים. אח"כ יש לייבש את כל הדפנות ואת הזכוכית, כולל המכסה הפלסטי ומגש הזכוכית המונח על קרקעית התנור.

ב.   להרתיח מים בתוך כלי כשר בהספק מירבי לפרק זמן ממושך (פי שנים מן הזמן הרגיל של בישול רגיל) עד שהדפנות יתחממו לטמפרטורה הגבוהה ביותר (בדרך כלל חימום במשך 20-15 דקות). רצוי לשים במים שמתאדים חומר פוגם כמו דטרגנט.34זו שאלה שנדונה באחרונים האם ניתן להגעיל ע"י קיטור חי (בזיעה, אדים) למרות שהטמפרטורה גבוהה יותר ממים, כי דיני הגעלה אינם תלויים בטמפרטורה. ואם נאמר שמים מפליטים - מאן מפיס שגם אדים? ובודאי לפסח יש מקום להחמיר, ולא לסמוך על הגעלה כזו. ולא מצינו לענין מכסה כלי שבלע באדים שניתן להגעילו באדים הבוקעים ממים המתבשלים בכלי. וראה בספר "הגעלת כלים" לרב צבי כהן שליט"א פרק י סעיף ד: "אין להגעיל באדים העולים ממים רותחים, ויש שהתירו אם גם הבליעה היתה באופן זה", ועי"ש במקורותיו בהערה באריכות. - הערת עורך (י.ר.)         תשובת המחבר: שיטות אלו ידועות לי וכתבתי לפי מה שנלע"ד, וראה בספר "פסח כהלכתו" לרב ש"ז גרוסמן המסכם שיטות אלו

ג.   לתת לדפנות להתקרר, ולנקותם וליבשם במטלית נקיה.

ד.   את המגש התחתון שעליו מונחים כלי הבישול אפשר להכשיר כמו כל זכוכית: או על ידי הגעלה בכלי ראשון, או על ידי שריה שלשה ימים מעל"ע.35י"א שפיירקס אין דינו כזכוכית וחמור ככלי מתכת לענין הגעלה. ראה פירוט האחרונים שנחלקו בספר "הגעלת כלים" הנ"ל פי"ג סעיף שעה. - הערת עורך (י.ר.)         תשובת המחבר: ידועות לי שיטות חלוקות בענין הפיירקס, ולי ברור שעדיף מזכוכית, שהרי הפיירקס בולע פחות מזכוכית, והאחרונים שחלקו לא הכירו את המציאות. לכן מי שמתיר בכלי זכוכית יכשיר עאכ"ו בפיירקס. כנלע"ד.

ה.  כלי הזכוכית שבו מתבשלים התבשילים בטמפרטורה גבוהה רצוי שלא להכשירם, אלא להחליפם לפסח. אם אין אפשרות להשיג חדשים, אז ניתן להכשיר אותם בכלי ראשון תחת האש, כמובן בזהירות שלא ינזקו או יתפוצצו.

ו.   התקרה העשויה מפלסטיק קשה להחליפה, והרי דרכה נשאבים האדים ומוציאים את האויר החם. כידוע קשה להכשיר פלסטיק, משום שפליטתו ובליעתו אינן שוות. אע"פ כן נראה לי מכיוון שאין למכסה מגע עם דבר שבעין, ורק האדים עוברים דרכו בשאיבה מהירה, ומכיון שזה פלסטיק שכמעט אינו בולע – אפשר להכשיר על ידי שמפעילים את תנור המיקרו-גל ומרתיחים בו מים לזמן ארוך כמו שמתואר לעיל. אין שום ספק שמכסה התקרה יתחמם לטמפרטורה גבוהה יותר מאשר בישול רגיל אפילו בכלי ללא מכסה.

ז.   תנורים שיש להם גוף חימום נוסף לקרינה כדי לתת לתבשיל צבע חום, או קרום חום או בשביל צליה נוספת – דינם כשאר כל התנורים החשמליים.36ראה סידור פסח כהלכתו לרב שלמה זלמן גרוסמן (תשל"ט) וספר כשרות ושבת במטבח המודרני הנ"ל...

      נראה לי שיש להכשיר בתחילה את התנור בקרינה כמו שתואר לעיל, ואחר כך להדליק את גופי החמום לתקופה ממושכת.

ח.  אם מותר להדביק על הדפנות ניר אלומיניום או כסף בשביל פסח, עדיף לעשות זאת אחרי ההכשרה (יש הוראות היצרן בענין זה). ברור שאת הכלים אסור לכסות בניר כסף משום שאז התבשיל לא יתבשל, ועוד שזה יזיק לתנור משום שהקרינה מוחזרת ממתכת.