חליבה בשבת בדרך גרמא

א. חליבה בגרמא – אפשרות שהועלתה ע"י החזון-איש

משקים שרצו לפתור לעצמם את בעיית החליבה בשבת, ומסיבות שונות לא הפעילו לצורך זה גוי של שבת, נהגו עד היום להתחיל את פעולת החליבה כאשר החלב זורם לאיבוד, ורק לאחר שהפרה כבר נחלבת מאליה ע"י מכונת החליבה מפנים את החלב שיזרום לשמירה.1על התפתחות משק החליבה בארץ ראה מאמרו של ח' פלס, ברקאי ח"ב עמ' 108-132 ועמ' 129-130. על הבסיס ההלכתי של פתרון החליבה לאיבוד עי' בתחומין ח"ז במאמריהם של הרבנים אורי דסברג ושמואל דוד (עמ' 144-177), וכן מאמרו של אהרן נחלון, "הרב הרצוג זצ"ל וחלקו בפתרון בעיות החליבה בשבת", עמודים, טבת-שבט תשמ"ט, עמ' 131.

שיטה זו מבוססת על דברי חזון-איש באו"ח לח,ד, וכל כולה סומכת על מש"כ חזו"א בסי' נו,ד שסחיטה לאיבוד אינה בגדר המלאכה כלל. אמנם לדעת כמה מהראשונים סחיטה לאיבוד היא רק פטור מטעם מלאכה שאינו צריך לגופה.2השיטות השונות נתבארו באנציקלופדיה תלמודית (כרך ז) בערך "דש". משום מה לא ניסו עד היום לפתור את בעיית החליבה בשבת על פי מש"כ חזו"א באותו מקום (לח,ד), ואדרבה, את הצעת הפתרון הזו הקדים להצעת הפתרון באופן של חליבה לאיבוד.

גם מרן הראי"ה קוק זצ"ל (אורח-משפט סד,א-ד) הסתייג מחליבה לאיבוד:

ודאי לנו אם נעלים עין מאלה שמקילין לחלוב ע"ג קרקע, וגם זה אין ראוי שתצא הוראה מפורשת משום ת"ח מוחזק בהוראה.

בריש דבריו הציע חזו"א:

ונראה לפ"ז דמותר להלביש הצנור על דדי הפרה, שסוף תנועת החשמל לבוא ע"י פתיחת השעון, ותהא תנועה זו חולבת את הפרה, שאין זו אלא גרמא מהגרמות המותרות.

באומרו "לפי זה" הוא מפנה למש"כ בס"ק הקודם, שאין איסור בהעמדת קדירה בתנור צונן, שסוף חום לבוא אליו. גם לאוסרים גרמא במקום שאין הפסד (פסק הרמ"א שלד,כב ע"פ המרדכי בשם רבנו יואל) הרי חליבה נחשבת למקום הפסד וצער בעלי-חיים, אשר בגללם יש מקום להתיר חליבה בגרמא.

נראה אפילו שחליבה בדרך הגרמא היתה עדיפה בעיני חזו"א על חליבה לאיבוד. באשר לחליבה לאיבוד כתב בסי' נו,ד, שיש מקום להקל ולעשות כך רק "בזמן שאינו מוצא אינו יהודי לחלוב". ואילו לגבי חליבה בגרמא לא הזכיר כלל הסתייגות זו.3בתחומין ז' בעמ' 154 תלה הרב א' דסברג את השינוי בין סי' לח לבין סי' נו בשינוי מציאות הזמן - בסי' נו עוד לא עמדה עדיין האפשרות של חליבה בחשמל, ולכן העדיף החזו"א גוי, ואילו בסי' לח כבר עמדה אפשרות החליבה בחשמל, ולכן העדיף אותה החזו"א. אולם לפי סדר הסימנים היה צריך להיות הדבר הפוך. על כן נראה לי יותר החילוק שהעליתי כאן, שעדיפותו של נכרי קיימת רק לגבי הפתרון של חליבה לאיבוד, המצריך הכרעה הלכתית במחלוקת הראשונים. אולם אין לנכרי עדיפות על חליבה בגרמא. הסיבה היא כאמור לעיל: בחליבה לאיבוד ההיתר אינו בשופי, אבל גרמא במקום הפסד "אין זו אלא גרמא מהגרמות המותרות" (לשונו בסי' לח,ד). אולי אפילו עדיפה דרך זו על אמירה לנכרי, שעל כל פנים יש בה משום שבות.

שתי ההצעות לחליבה בשבת – לאיבוד ובגרמא – עמדו לפני מו"ר הר"ש ישראלי, ומסקנתו בספרו עמוד-הימיני סי' כה היא שכיון שיש ריעותא גם בהצעה זו וגם בזו, הרי שהדרך הנכונה היא לצרף את שתי ההצעות גם יחד. למעשה, לא אומצה דרך זו למיטב ידיעתי אף לא על ידי משק אחד. יתכן, שהדבר כה קשה ומסורבל, עד שלא נמצא לו יישום כלל. וראה עוד להלן, סוף פ"ד, הצעתו למעשה של הר"ש ישראלי שליט"א לאופן יישום פתרון החליבה בגרמא.

ב. ההצעה למעשה

למעשה בימינו אפשר ליישם את הצעת החזו"א, לחלוב בגרמא, בדרך הבאה:

כל חליבה מתבצעת על ידי שתי פעולות נפרדות:

א –        הצמדת הגביעים לפיטמת הפרה ע"י וואקום (תת-לחץ אויר) המגיע ישירות דרך נקב בביטנת גביע החליבה אל ראש הפיטמה;

ב –         עיסוי הפיטמה ע"י פעימות של וואקום המגיעות אל בין הביטנה והמעטפת החיצונית של הגביע שמצמידים לעטיני הפרה.

ביום חול שתי הפעולות נעשות ביחד, על מנת שיצא חלב מעטיני הפרה. נסיונות במכון החליבה אצלנו (בקבוץ שדה-אליהו) הוכיחו שאפשר לנתק בין שתי הפעולות. כל עוד נעשתה רק הפעולה הראשונה, עדיין לא יוצאת אף טיפת חלב מעטיני הפרה.

על כן, אפשר בשבת להצמיד את הגביעים אל עטיני הפרה באמצעות הוואקום הפנימי (הפעולה הראשונה), ואילו את הפעולה השניה (פעימות הוואקום החיצוני) להתחיל רק בדרך של גרמא. דהיינו, הרפתן רק יפתח ברז, אשר מאוחר יותר יעבור דרכו זרם של לחץ-אויר, אשר בדרכו הלאה יפתח את המעבר לפעימות הוואקום הנחוצות להשלמת החליבה.

כמו כן הבטחנו באמצעים טכנולוגיים, שלא יקרה שבדיוק בעת שהרפתן פותח את הברז יעבור דרכו זרם לחץ האויר, כיון שאז לא ייחשב הדבר לגרמא, אלא לפעולה ישירה שלו.

לפי הגמ' (סנהדרין עז,א) כפת אדם במקום שסוף חמה או צינה לבא – פטור. נידון דידן עדיף אפילו מזה, שהרי בשעה שהרפתן פותח את הברז, עדיין אין זרם לחץ האויר בנמצא, שלא כמו החמה, שכבר היא קיימת בעולם, רק טרם הגיע למקום שבו האדם כפות.

ג.  חלוקת פעולת החליבה לשניים

לכאורה, חלוקת מלאכת החליבה לשתי פעולות נפרדות, ועשיית כל פעולה לחוד, אינה פותרת את הבעיה, שהרי גם בבישול אחד המביא את האור ואחד מביא את העצים ואחד שופת את הקדרה ואחד מביא את המים ואחד נותן בתוכו תבלין ואחד מגיס – כולן חייבין (ביצה לד,א). הפרדת הפעולות אינה פותרת אם כן, לכאורה, דבר. אולם מדברי הרמב"ם (הל' שבת ט,ד) משמע שזהו דין בבישול בלבד, "שכל העושה דבר מצרכי הבישול הרי זה מבשל" (לשון הרמב"ם). הגדרה זאת לא מצאנו במלאכות אחרות, שכל מי שמכין, או עושה פעולה המסייעת לתוצאה הסופית, חייב. וראיה לכך, שהדבר מיוחד למלאכת מבשל בלבד, שלדעת הרמב"ם כולם חייבין מדין בישול, בניגוד לרש"י, הטוען שכל אחד חייב מטעם מלאכה אחרת.4אמנם בלחם-משנה ביאר את דעת הרמב"ם גם אליבא דרש"י. ועוד: לדעת כסף-משנה גם במבשל החיוב הוא רק כשכולם עשו את פעולותיהם ביחד, משא"כ בחליבה שזו פעולה אחר פעולה.

גם לדעת רש"י, שכל אחד חייב על מלאכה אחרת – המביא את האור משום מבעיר, המגיס משום מבשל וכו' – הרי מדובר על פעולות שכל אחת מהן בנפרד נחשבת למלאכה האסורה בשבת. משא"כ בחליבה, שכ"א מהפעולות היא פעולה מותרת בפני עצמה.

חלוקת פעולת החליבה לשניים אינה דומה גם לשניים שעשאוה, שאע"פ שהם פטורים, מכל מקום הדבר אסור. בשניים שעשאוה כל אחד עשה את מלוא הפעולה האסורה בשבת, משא"כ בחליבה, שכל פעולה (הצמדה ויניקה) אינה מלאכה כלל. אין הדבר דומה אפילו לעקירה בלא הנחה, והנחה בלא עקירה במלאכת הוצאה, כיון ששם עכ"פ כל אחד עושה חצי מהגדרת מלאכת הוצאה, שהיא עקירה ועוד הנחה, ובכך הוא שותף פעיל בעשיית המלאכה, ולכן חכמים אסרו אף זאת. משא"כ בחליבה, שבה כל פעולה לכשעצמה מותרת: הצמדה אין בה כלום; ויניקה בגרמא אין בה כלום.

ד. החשש מפני שימוש בגרמא

1.   זילותא דשבת

יש שעוררו נגד עשיית מלאכה בגרמא משום זילותא דשבת (עי' עשה לך רב ח"ג סי' כג וח"ו סי' כז). אולם הלא לכך בדיוק חששו רבנו יואל והרמ"א, שצמצמו את היתר הגרמא רק למקום שיש בו נזק והפסד. משום כך פשט השימוש במכשירים הפועלים בגרמא בתחומי הרפואה והבטחון. אולם גם התחום הכלכלי עונה לדרישות של נזק והפסד. במיוחד אם כבר נאגר חלב בעטיני הפרה, ועכשיו (בשבת) הוא מצפה לחלוב את פרותיו, ולכסות בחלב משהו מכלל ההוצאות שהוציא עד כה. המקור להיתר גרמא בשבת נאמר בגמ' (שבת קכ) לענין הפסד ממוני (דליקה).

2.   מלאכת מחשבת

סיבה אחרת להתנגדות לפתרון זה, של חליבה בדרך הגרמא, נובעת מדברי שו"ת אחיעזר ח"ג סי' ס'. שם מסקנתו היא שגרמא שרי רק כאשר הפעולה שעושה האדם אינה נחשבת למלאכה, "אבל באופן שהמלאכה היא תמיד ע"י גרמא, זהו חשיב מלאכת מחשבת." אולם בנידון דידן יאלץ המיתקן המוצע את הרפתן לשנות מהרגלו, ובהשוואה לימי החול מיתקן זה יהיה אפילו מעכב ומטריד קצת.

3.   גרמא דגרמא

אחרים עוררו כנגד פתרון החליבה בגרמא, שבעוד שפתרון החליבה לאיבוד מוגבל לתחום הרפת בלבד, ואי אפשר ליישמו בכל שטח אחר, הרי אם נבוא לפתור בעיות הלכתיות ברפת באמצעות גרמא, עתיד הדבר להתפשט לכל עבר, ומהרה יופעלו מקומות בילוי ומסחר באופן זה, והכל יאמרו "גרמא שרי". אפשר לכך חשש הרמ"א, בהגבילו את ההיתר למקום הפסד בלבד.

כלפי זה כבר כתבנו לעיל, שאכן לא דומה חליבה לכל נושא כלכלי אחר, כיון שבחליבה נמצא עתה החלב בעטיני הפרה, ואם לא יחלבוהו למשמרת נמצאו מפסידים הון רב.5שתי תשובות בדבר: ראשית, מהו "הפסד" אשר רק בשבילו התירו גרמא? מצינו פסידא במקום דליקה, או אירוע פתאומי בלתי צפוי. לא מצינו, לענ"ד, היתר פסידא בדרך קבע. בודאי שלא מצינו לתכנן מערב שבת פעולה בדרך גרמא מדי שבת בשבתו משום פסידא שתבוא בכל שבת. מה עוד שלא כל החליבות בשבת יכולות להיחשב כבאות למנוע הפסד. את החליבה הסמוכה לצאת השבת ניתן לדחות למוצ"ש ללא הפסד. הוא הדין לפרות מסויימות, דלות חלב. גם צער בעלי חיים אינו מן הדברים המוכחים לגבי כל הפרות ולגבי כל החליבות שבמשך השבת. והרי ניתן לשחרר את הבהמה מחלבה באופן של חליבה לאיבוד, ובכך למנוע את צערה.     שנית, כבר כתב בחזו"א (נו,ד) לענין החליבה לאיבוד: "חכמים שקלו בפלס מה להתיר ומה לאסור ... ואם נתיר ח"ו שבות נעשה פירצה בחומת התורה ... חז"ל שקלו דבר שיכול לגרום זלזול בשמירת שבת, והעמידו דבריהם אף במקום כרת. ודבר שהיתרו יותר מתקבל לבנ"א הקילו." פתרון החליבה בשבת ע"י חליבה לאיבוד הינו לענ"ד פתרון "שהיתרו יותר מתקבל לבנ"א", מאשר פתרון הגרמא, ולו בגלל שבגרמא ניתן להפעיל כל מפעל כלכלי בשל תירוץ קלוש של הפסד ומניעת רווח, ואילו חליבה לאיבוד היא פתרון המיוחד רק לשטח הרפת. לדעתי בהכנסת פתרון הגרמא - ואפילו גרמא דגרמא - לרפת יש חשש לכירסום רחב ביותר ולהתפשטות הפעילות המשקית בשבת בדרכי גרמא הקלות לביצוע, ואחריתו מי ישורנו. - הערת עורך (י.ר.) אולם כדי להרחיק עוד יותר את הדבר, הציע לפנינו מו"ר הר"ש ישראלי שליט"א להפעיל את מפעם הוואקום (העושה את פעולת החליבה, כנזכר לעיל) לא בגרמא אחת, אלא בגרמא דגרמא. היינו, שהאדם יפתח שסתום (מס' 1 בתרשים), אשר דרכו תעבור פעימה של זרם לחץ-אויר (2), אשר תעבור דרך שסתום אחר (3), רק לאחר ששסתום זה יפתח באמצעות פעימת זרם לחץ-אויר אחרת (4), ורק אז תוכל הפעימה הראשונה לעשות את פעולתה (5). הרב ישראלי נימק את הצעתו בכך, שאם לגבי גרמא במלאכה דאורייתא נאמרה ההסתייגות, שאין היא מותרת אלא במקום פסידא, לא כן הדבר לגבי גרמא דגרמא.

ה. עדיפותה של חליבה בגרמא

ליתרונות השיטה המוצעת בזה יש להוסיף עוד, שהשיטה המקובלת ("חליבה לאיבוד") יש בה משום הערמה ניכרת. בסופו של דבר כמעט כל החלב זורם לצרכי האדם, ורק טיפות אחדות זורמות לאיבוד. לעומת זאת בגרמא כל צורת המלאכה מקבלת אופי אחר, שאינו מוגדר עוד כמעשה אסור.

נוסיף על כך, שגם החזו"א, שהניח את היסוד לפתרון החליבה לאיבוד, חשש מפני איסור כאשר בסופו של דבר האדם משיג את התועלת כאילו עשה מלאכה גמורה. משום כך חיפש פתרון לדרך העברת הזרימה מאיבוד לשמירה שלא ייעשה במישרין. יישומו של פתרון זה אינו פשוט, ראה מש"כ הרב דסברג בתחומין ז, ומה שהעיר עליו מו"ר הרב שאול ישראלי שליט"א, שם עמ' 155. בשמירת שבת כהלכתה (פכ"ז הערה קנט) הצריך שחלב אכן יזרום לאיבוד בפועל ממש. נמצא שפתרון החליבה לאיבוד אינו "חלק" כל צרכו. ואילו פתרונות בדרך הגרמא, הרי הם עדיפים אפילו על עשיית מלאכה על ידי נכרי (עי' מש"כ מו"ר הר"ש ישראלי בקובץ תורה-שבעל-פה כד). והרי בתנאי העבר חליבה ע"י גוי הועדפה על ידי כל גדולי ישראל הנ"ל (הראי"ה קוק; חזו"א; ה"ר חיים עוזר גרודזינסקי בשו"ת אחיעזר ח"ג סי' לה). בימינו, עם התפתחות הטכנולוגיה, וגם מסיבות בטחוניות וכדו', אין אפשרות להשתמש בנכרי, וודאי איפוא שגרמא עדיף על חליבה לאיבוד.

נספח:   הנחיות "תנובה" לחליבה בשבת

חברת "תנובה", מייצרת ומשווקת את מרבית מוצרי החלב בישראל. בין השאר עוסקת "תנובה" בייצור מוצרי חלב "למהדרין". בייצור זה מקפידה החברה לא לשווק חלב שנחלב באיסור בשבת, ולא לייצר ממנו מאומה. כיון שרבו הדעות והשיטות באשר לפתרון הבעיה בשבת, כינס רבה של "תנובה", הרב יחזקאל דאום, את רבני המשקים המפעילים רפתות ומכוני חליבה, על מנת להגיע לידי הנחיות אחידות ברמת "מהדרין".

בדיונים אלו השתתפו גם הרב יהושע נויבירט (מחה"ס שמירת שבת כהלכתה), הרב בן-ציון קליין (רב המושב יסודות), הרב בנימין אדלר (רב-פוסק ברבנות ירושלים), רבני הקיבוץ הדתי, חברי מכון צמ"ת והמכון לחקר החקלאות ע"פ התורה, ועוד. הצעתו של הרב רוזנפלד, אשר פורטה במאמר דלעיל, הובאה בפני פורום זה.

לאחר הדיונים גובשו שלוש אפשרויות, הנחשבות בעיני מערכת "תנובה" לחליבת "מהדרין":

1.   חליבה ע"י גרמא לאיבוד, והעברה מאיבוד לשמירה בגרמא. הצעה זו היא ע"פ מש"כ הרב שאול ישראלי בספרו עמוד-הימיני סי' כה, שם המליץ על שילוב שתי השיטות – חליבה בגרמא, וחליבה לאיבוד.

2.   "גרמא דגרמא" – כפי שסוכם במאמר דלעיל (ד3/).

3.   חליבה לאיבוד, ואח"כ העברה בגרמא לשמירה. פירוט הצעה זו במאמר על החליבה ב"תחומין" ח"ז עמ' 152 (ג2/).

רבה של "תנובה" הודיע לכל המשקים שומרי השבת, כי חלב למהדרין יתקבל רק ממשקים שיחלבו באחת מהאפשרויות הנ"ל, או חליבה ע"י גוי, ובתנאי שהרב המקומי, או אדם המתמצא בהלכה, המקובל על רבנות "תנובה" יפקח על נושא החליבה.