א. הקדמה
לקראת שמיטת תש"ם פנתה ועדת השמיטה של "הקיבוץ הדתי" אל הרב הראשי לישראל, הרב שלמה גורן שליט"א, וביקשה הנחיות והדרכה בנושאים אגרו-הלכתיים מגוונים.
בין השאר הועלתה בעית החרישה והזריעה במלא חריפותה, הרי אלו הן מלאכות האסורות מן התורה, ולפיכך קיימים סייגים שאינם מאפשרים חרישה וזריעה כבכל שנה גם לאחר הסתמכות על היתר המכירה לנכרי, המבוצע ע"י הרבנות הראשית לישראל.
בתשובה מפורטת מיום ח' בתמוז תשל"ט עסק הרב הראשי במכלול עניני השמיטה, לרבות נושאים גיאוגרפיים של גבולות הארץ. התשובה במלואה פורסמה ב"מאורות" ב', בטאון הרבנות הראשית לישראל, תש"מ.
אחד מן החידושים של שמיטת תש"ם היא הצעתו של הרב הראשי, הגר"ש גורן, לנצל את ההתפתחות הטכנולוגית ולשלבה במיכשור החקלאי בדרך שניתן להתירה בהתאם לנסיבות, לאחר ביצוע היתר המכירה.
ב. הוראות הרב הראשי הרב גורן שליט"א
להלן קטעים אחדים מתשובה מפורטת ומנומקת זו:
"…לכן כדי לא להכנס לספיקות של איסורי תורה, ולאחר שכבר הורה זקן הלא הוא הגאון החזון איש זצ"ל, הקובע שיש במכונה משום מלאכת חרישה, וחייבין עליה בשבת חטאת, ובכלאים משום מחפה וזורע לכן יש להתקין על כל מכונה חקלאית ממונעת, מכשיר השהייה, שיעבור פסק זמן מסויים של כעשר שניות בין הפעלת המנוע וכל המערכת המיכנית ע"י האדם לבין הזמן שכל המכשירים יתחילו לעבוד. וכן יש להשתמש בהספקת דלק אוטומטי למנוע, ולא שהאדם ילחץ בל זמן העבודה על דוושת הבנזין ברגלו. סדורים מכניים אלו יהפכו את כל העבודה החקלאית במכונות כגרמא, ולא יהיה עליהם חשש של איסור תורה, ואולי גם לא לאיסור מדרבנן.
…כעת נגש לשאלות עצמן כפי ששאלתם. ולפני כן עלי שוב להודיעכם את הנאמר לעיל, כי אע"פ שהרבנות הראשית החליטה להשתמש בהיתר המכירה גם בשמיטה זו הבעל"ט (תש"מ) אין בכוחו של ההיתר להתיר חרישה וזריעה באופן רגיל בשנת השמיטה עצמה, משום שאיסורן מפורש בתורה, ואע"פ שביחס לחרישה יש חולקים על כך וסוברים שגם היא מדרבנן, כבר בררנו שהעיקר כדעת המחמירים.
לכן מצאנו פתרון אחר להתירם בשנת השמיטה, והיא היתר החרישה והזריעה במכונות ע"י מכשירי השהייה שיותקנו על גבי מכונות חקלאיות, כפי שכבר בררנו באריכות לעיל. העבודה תבוצע בגרמא, המותרת לפי ההלכה, כמפורט במס' שבת ק"כ ב' עשייה הוא דאסור גרמא שרי. וכבר בקשתי ממכון צמ"ת שבגוש עציון להכין מכשירי השהייה למכונות שהן בשימוש בחקלאות, ואני תקוה שהמכשירים יהיו מוכנים לפעולה לפני ר"ה תש"מ הבעל"ט.
באשר לסדר העדיפות של סוגי המכונות החקלאיות על גבי אחרות, כפי ששאלתם, אני תקוה שבחלק מהן אפשר יהיה להתקין מכשירי השהיה, שיהפוך את העבודה לגרמא המותרת לכולי עלמא, בנ"ל. ואם אין מכשירי השהיה יש לבצע את העבודות הנעשות ביד או ברגל, הן העבודות המיכניות והן העבודות החשמליות דרך שינוי, דהיינו בשמאל או בצורה שאין רגילים לעבור בה."
ג. סקירה הלכתית על הפתרון הטכנולוגי
1. מלאכות דאורייתא לאחר "היתר המכירה"
"היתר המכירה" לשביעית, שהונהג ע"י גדולי רבותינו כהוראת שעה, נקבע במפורש אך ורק למלאכות דרבנן. כידוע ארבע מלאכות בשביעית הן דאורייתא: זריעה, זמירה, קצירה ובצירה, ומלאכה נוספת – החרישה – שנויה במחלוקת ורבים צדדו שאף היא אסורה מן התורה ע"י יהודי.
כך כתב בספר בית הלוי (ח"ג סי' א אות ה') בשם הגאון רבי יצחק אלחנן מקובנה, מאבות ה"היתר": "החרישה, הזריעה והקצירה שהם אסורים מדאורייתא יהיה ע"י נכרי דוקא ורק מלאכות שהם מדרבנן התיר ע"י ישראל ע"י המכירה". כיו"ב הגאון ר' יהושע מקוטנא (ישועות מלכו סי' מ): "ולמי שהשעה דחוקה לו ביותר אי אפשר שיתירו לו אלא במלאכות שאסורות מדרבנן, אבל מלאכות דאורייתא, אע"ג ששביעית בזה"ז דרבנן קשה מאד להתיר".
הגרא"י קוק זצ"ל הדגיש הגבלה זו בדגש חזק (משפט כהן סי' סו', ד):"הותנה מאתנו שלא לנגוע, גם אחרי המכר, בשום מלאכה שהיא בבירור אסורה מן התורה, ע"י ישראל, ולעשות את אותן המלאכות ע"י נכרים. ורק המלאכות שהן אסורות רק מדרבנן, גם בשביעית של תורה בלא שום צירוף היתר המכירה – אלה ייעשו ע"י ישראל". ובסי' סז כותב הרב קוק זצ"ל: "מה שאומרים בשמי שהתרתי לעשות אחר המכירה את כל המלאכות ע"י ישראל, זהו לא אמת ועד המפורסם, שהרי בארתי במכתב הנספח ל-הרשאה שארבעת המלאכות האסורות מן התורה לא ייעשו ע"י ישראל בשום מקום, ותודה לאל לא התרתי עד כה גם חרישה ע"י ישראל בשום מקום, שלא תהיה יד ישראל נוגעת גם אחר המכירה בשום איסור תורה".
מבחינה מעשית נמצאו פתרונות לזמירה (בשינויים) ולקצירה ובצירה ("אוצר בית דין"). הפעולות ה"קשות" ביותר הן, איפוא, הזריעה והחרישה.
ברור שההמלצה להיעזר בנכרים בעינה עומדת, וזו עדיפה על הכל, אעפי"כ לא נמנעו גדולי התורה בדור האחרון להתיר גם אפשרויות נוספות, אשר הצד השוה שבהן: הורדת "דרגת האיסור" מדאורייתא לדרבנן, ואזי היתר המכירה יחול. מבט מיוחד ניתן לשיטת ה"גרמא".
2. "גרמא" בשביעית
הגאון ר' צבי פסח פרנק זצ"ל מייחד בירור שלם (כרם ציון, אוצר השביעית סי' יב) לשאלה האם ביחס לשביעית קיים מושג ה"גרמא" כמו, למשל, במלאכות שבת. דיונו סובב אודות "זריעה ע"י עגלה מנוקבת", ובראשית דבריו דן עקרונית האם זריעה (או חרישה) בגרמא איננה אסורה בשביעית מן התורה.
דיון זה קשור בשאלה מקיפה יותר: האם בשמיטה האיסור חל על פעולות האדם בלבד, או שמא יש להבין את הפסוק "ושבתה הארץ" כחל על הקרקע עצמה. ש"מ, למשל, בעבודות ע"י נכרי בקרקע של ישראל; א"א להטיל איסור על העובד הנכרי עצמו, אך קרקע ישראל נעבדת.
במסקנת הדיון מצדד הרב פרנק זצ"ל שאין איסור מן התורה בשביעית בפעולות "גרמא", אך אינו מחליט זאת בודאות חד-משמעית
3. זריעה וחרישה על-ידי בהמה או טרקטור
אפילו אם נחליט שגרמא בשביעית אינה אסורה מן התורה, יש צורך לקבוע איזו פעולה נחשבת "גרמא" ואיזו "בידים"?
החזון איש זצ"ל (שבת אות לו א', שביעית אות כז, א') טוען בתוקף רב שהחרישה ע"י הכוונת הבהמה לתלמי השדה נחשב כחורש מדאורייתא לשבת ולשביעית מפני "שהוא כובש אותה תחת ידו וברשותו היא עומדת. כל מלאכה ע"ש האדם היא ובו היא תלויה, ואין הבהמה אלא ככלי ביד אומן".
"ומכאן לחורש במכונה שמתנעה ע"י קיטור או ע"י חשמל, והאדם מכוון אותה שתלך לפי תלמי השדה, אף אם אין כאן כח האדם בעצם החרישה, המכונה היא כלי-האמנות של האדם, ועמידת המכונה על השדה וכוון הפרקים של מכונה לצורך חרישה זוהי מלאכת חרישה וחייב עליה חטאת".
הרב פרנק בתשובתו הנ"ל חולק על שיטת החזו"א ביחס ל"עגלה מנוקבת הזורעת בדרך הילוכה של הבהמה המושכת בקרון". מסקנתו בתשובה זו כי "לפי מה דנקטינן דשביעית בזמה"ז מדרבנן יש מקום לדון דבזריעה בעגלה המושכת בקרון אינו אלא ספק דרבנן ולקולא",
בתשובה נוספת מתוכח הגרצ"פ פרנק (כרם ציון סי' יא) עם החזו"א וסובר שחייב דוקא אם חורש בבהמה, ותוחב המחרשה בקרקע ומדרבן את הבהמה לתלמיה. משא"כ בזריעה שעל ידי בהמה דהזרעים מונחים בעגלה מנוקבת שאין לאדם שום שיתוף פעולה בעצם מעשה הזריעה אין סברא לחייב את האדם משום זורע, דלא זורע הוא אלא כמחמר בעלמא".
ביחס לטרקטור הזיקה בין הכלי לאדם הדוקה יותר מאשר בבהמה, שכן בסופו של דבר הבהמה נעה ומושכת את המחרשה או את המזרעה בעצמה. אעפי"כ גם בקשר למכונות אלו דן הרב פרנק שמא כח האדם בזריעה ובחרישה עקיף בלבד, ואין זו דרך המלאכה מדאורייתא. מ"מ איננו מחליט להקל בדבר באותה מידה שמצדד כך ביחס לבהמות.
4. הנחיות הרבנות הראשית
בשנת התשי"ב התפרסמה "הצעה מנומקת לסידורים חקלאיים" מאת חבר הרבנים של הפועל המזרחי (קרי: הרב ישראלי שליט"א). בקובץ "התורה והמדינה" כרך ד עמ' קלא נתפרסמו ההוראות לזריעת דגנים וקטניות: "הזריעה צריכה להיות ע"י מכונת זריעה ממונעת ע"י בהמות. במקרה שאין אפשרות להשתמש בבהמות – להשתמש בטרקטור. פתיחת הצינורות להוצאת הזרעים צריכה להיעשות בזמן שהטרקטור כבר הולך". הוראה זו נסמכת על דעת המגן אברהם בהל' שבת (או"ח סי' רנב סק"כ) שהנותן חיטים לריחים של מים המסתובבים והולכים – אינו חייב משום טוחן מן התורה, אלא רק מדרבנן. אמנם חלקו על המג"א, אעפי"כ "כדאי המג"א לסמוך עליו בשעת הדחק".
הראשל"צ הרב עוזיאל זצ"ל (שם עמ' קמ) אינו מקבל הנחיה זו כי "כך היא זריעה בידים או ע"י מכונה", ואינו דומה לחיטים בריחים של מים שהאדם "מניע ומוליך את הטרקטור, הלכך כשפותח צנורות הוצאת הזרעים כשהטרקטור הולך הרי הוא כזורע בידים, הואיל והוא מניע את הטרקטור ופותח את צינור הוצאת הזרעים שנזרעים באדמה".
לעומתו הרב הרצוג זצ"ל מקבל גישה זו של זריעה ע"י בהמה וטרקטור. הוא מדגיש את ה"שינוי" שבזריעה זו לעומת הזריעה מן התורה שהיתה בפיזור ידני. בנקודה זו מכניס הרב הרצוג זצ"ל אלמנט חשוב המתקבל הלכה למעשה: "רק מה שנופל ברגע פתיחת הצינורות אפשר לחשוב כנזרע מכוחו וכאלו הוא הפיל את הזרע, אבל מכאן ואילך, מה שנופל בלכת הטרקטור ע"י הבהמה, הרי זה הבהמה עושה ואפשר ג"כ לסדר שהפתיחה תהיה ברגע שהטרקטור עומד עדין על גבול השדה שאינו מקום זרע אלא שנופל לאיבוד".
מכאן פשטה, כנראה, ההוראה העקרונית "להתחיל לזרוע בשביל", ברם, אין הצעה זו מעשית שכן בחלקה רגילה יש צורך להרים את המחרשה או המזרעה פעמים אחדות, בכל תעלה או מכשול. הורדת כלי מחדש נחשבת "התחלת זריעה" ויש לראותה כמלאכה דאורייתא.
בחוזרי הרבנות הראשית לשנת השמיטה תשי"ט ("בצאת השנה", היכל שלמה תש"ך) לא מוזכרת כלל אפשרות זריעה בשביעית על ידי ישראל אלא רק "זריעה ע"י נכרי באדמה שנמכרה -מותרת" (עמ' לט), וכן "תבואות קיץ אין לזרוע בתשי"ט, במקרה של הכרח – לפנות לרב המקומי" (ע' לח).
5. הנחיות הרב גורן לשמיטות תש"מ
מרן הרב הראשי לישראל, רבי שלמה גורן שליט"א, ערך תשובה מקיפה בענייני שמיטה לפי פניית הקיבוץ הדתי (ח' בתמוז תשל"ט). בהנחיותיו הוא מקדיש תשומת לב נכבדה ל"יסוד הטכנולוגי" ומסכם (עמ' 14); "יש להתקין על כל מכונה חקלאית ממונעת מכשיר השהייה, שיעבור פסק זמן מסויים של כעשר שניות בין הפעלת המנוע לכל המערכה המיכנית, וכן יש להשתמש באספקת דלק אוטומטי למנוע, ולא שילחץ כל זמן העבודה על דוושת הבנזין ברגלו, סידורים מכניים אלו יהפכו את כל העבודה החקלאית במכונות לגרמא ולא יהיה עליהם חשש של איסור תורה,
מכון "צמת" – צוותי מדע ותורה באלון שבות – הוזמן ע"י הקבה"ד לתכנן מתקנים אלו לפי הנחיות הרה"ר.
6. עקרון הפתרון ההלכטכני
כשנגשנו לתכנון הפתרון המומלץ על-ידי הרב הראשי נדרשנו לשיטת "הגרמא המחזורית" המקובלת אצלנו במנגנונים הלכטכניים מתוחכמים לשבת. ההגדרה ההלכתית ל"גרמא" מכילה לפחות שני אלמנטים; "השהייה" – היינו שהתגובה איננה מיידית לפעולה, ו"פעולה עקיפה" -היינו שאין האדם מתחיל תהליך הפותח שרשרת פעולות ולבסוף התוצאה הרצויה מתרחשת, שכן סידור כה קרוב למושג "יריית החץ" והתוצאה נחשבת ישירה למרות שהיא מושהית. הנוסח המקובל עלינו מבוסס על קיומו של גורם מחזורי בלתי תלוי והאדם יוצר נתון כלשהו אשר יקבל משמעות בבא המועד המחזורי הקרוב. להלן תפורט השיטה המעשית.
נקודה נוספת שהיתה ברורה לנו היא כי למתקן יהיו שני חלקים: פיקוד אלקטרוני שיופעל ע"י מתג חשמלי וכן תמסרת מכנית שתפעל ותשפיע על המיכון החקלאי בהתאם לפיקוד האלקטרוני, כמו"כ רצוי ביותר שההתקן יהיה אחיד לכל סוגי הטרקטורים על מנת לאפשר העברה מכלי לכלי.
הפעולה הבעייתית בשביעית היא הורדת המכונה ע"י הטרקטוריסט. מאידך, הרמת המכונה (מזרעה, מחרשה, מתחחת וכיו"ב) איננה אסורה. כידוע, אם מדובר במכונה הרתומה למזלג "שלוש הנקודות" שבטרקטור אזי ההורדה וההרמה נעשות באמצעות המנוף הידני, ומיקומו של המנוף נשאר קבוע. מאידך, מכונות המפוקדות באמצעות בוכנת שמן חיצונית ("דריל" וכיו"ב) מופעלות ע"י ידית הסלקטור הפותח וסוגר את פתחי זרימת השמן. לאחר הורדת המכונה או הרמתה יש צורך להחזיר את ידית הסלקטור למרכז ואי אפשר להשאירה לחוצה לפנים או לאחור.
שקלנו רבות ונועצנו במומחים-יועצים וב-"מוסכניקים" במשקים האם התמסרת תהיה הידראולית או חשמלית. לאחר בירורים הוחלט לפנות לכיוון החשמלי ה"טהור", שכן מערכת הידראולית תהיה יקרה ביותר ותכיל סולונויד ללחץ גבוה, וסת לחץ, 2 בוכנות ו2- סולונוידים, מלבד הפיקוד האלקטרוני. כמו כן קיים שינוי בין טרקטור שמערכת השמן שלו היא בשיטת "מרכז סגור" (כגון "ג'ון דיר") או "מרכז פתוח".
פיתחנו, איפוא "תמסרת חשמלית" המבוססת על מנוע 12 וולט עם גיר הלקוח ממגבי מכוניות. המנוע מפעיל "בוכנה חשמלית" שאינה אלא בורג עם תבריג מיוחד (התקדמות של 6 מ"מ לסיבוב), ל"בוכנה" זו 2 מתגים זעירים כ"מפסיקי גבול" חשמליים, ובוכנה זו מחליפה את הטרקטוריסט בדחיפת מנוף ה"שלוש נקודות" או פתיחת הסלקטור וסגירתו.
מכשיר זו הותקן בטרקטורים "כפי ראות עיני המוסכניק" ובאמצעות מוט פשוט וקצת אוריינטציה חובר המתקן למנוף או לסלקטור ומכאן ואילך הפיקוד למיכון הוא חשמלי, ויפעל כמתואר להלן.
7. תיאור הפעולות בשדה
הסטת המתג בקופסת הפיקוד לכיוון ה"הרמה" – גורמת להרמה מיידית של הכלי. הבוכנה דוחפת את "מנוף שלוש הנקודות" לכיוון הרמה, ומשאירה אותו במצב זה, או לוחצת את הסלקטור לכיוון הרמה, ולאחר שהייה של מספר שניות מוחזר הסלקטור לאמצע, והכלי נשאר מורם.
כשמסיטים את המתג בקופסת הפיקוד לכיוון "הורדה" – לא מתרחש מאומה. בבוא פולס "הבדיקה המחזורית" השני (בין 5 ל10- שניות) המנגנון "מבחין" שהמתג הוסט ומתבצעת הורדה. מנוף ה"שלוש נקודות" זז לכיוון הורדה ונשאר כך, או הסלקטור מופעל לכיוון המתאים ולאחר שהייה על מספר שניות חוזר לאמצע.
בכל מכשול בשדה – בחרישה או בזריעה – הרמת המכונה מתבצעת איפוא מייד, ומאידך ההורדה מושהית. מטעמים הלכתיים ברורים הטרקטוריסט חייב להמשיך בנסיעה, בגז הקבוע, ולא להמתין לירידת הכלי החלקות הפנויות הנוצרות בזריעה משמשות, איפוא, עדות ל"שבת הארץ".
על-מנת ליצור אילוץ מסויים הותקן מתג חשמלי הפועל ע"י דוושת המצמד (קלץ'). כל לחיצה על הקלץ' מרימה את המכונה מיידית וההורדה, כאמור, מושהית. בדרך זו הובטח כי אם הטרקטוריסט ממתין לאחר הרמת הכלי עד לירידתו ולא ממשיך בנסיעה, – אזי כשמתחיל שוב לנסוע ולוחץ על המצמד – שוב מתבצעת הרמה.
המתקן כולו הוצג בפני הרב הראשי מרן רבי שלמה גורן שליט"א, וקיבל את אישורו וברכתו. כמו"כ פרטיו נדונו בועדת השמיטה של הקבה"ד ובקרב רבני המשקים.
ד. פירוט הפתרון הטכנולוגי
1. עקרונות
רתימת הכלים החקלאיים לטרקטור נעשית בשתי צורות:
- כלים נגררים המפוקדים ע"י בוכנה הידרואלית. השליטה בבוכנה זו נעשית באמצעות סלקטור – שהוא מנוף ידני לפתיחת מעברי שמן. התמסרת היא בדרך כלל חיצונית, ע"י צינורות שמן.
- כלים הרתומים למזלג "3 הנקודות" בטרקטור. זרועות אלו עולות או יורדות בהתאם לשינוי מצבו של מנוף הניתן לקיבוע בכל גובה שהוא. התמסרת היא הידרואלית, ומצויה ב"בטן הטרקטור" ללא יכלת התערבות סבירה.
שקלנו רבות באיזה "נקודה" במערכת ישולב הציוד ההלכטכני ועמדו לפנינו מספר אפשרויות, כפי שיפורטו להלן, בקטע "יחידת ההפעלה".
ההתלבטות היתה בקשר לחוליה האחרונה, המפעילה את הכלים. אך "לב המנגנון" נקבע מלכתחילה שיהיה אלקטרוני, זעיר ממדים, וניישם גם בנושא זה את עקרון המנגנונים האלקטרוניים ל"גרמא" ש"צמת" פיתח ויישם בנושאים חשמליים רבים בשבת.
2. פיקוד אלקטרוני
שיטת הגרמא האלקטרונית מבוססת על גורם מחזורי בלתי תלוי ("קוצב") המשלח "פולסי בדיקה" מדי מספר שניות. אם הטרקטוריסט מסיט מתג בקופסת הפיקוד – לא אירע דבר, ורק בבוא הפולס המחזורי הקרוב, במועדו, הפיקוד חש בדבר ומתבצעת הפעולה הרצויה.
לפי שיטה זו האדם לא מפעיל אלא רק גורם בעקיפין לתוצאה. ה"שעון המחזורי" הוא האחראי לפעולה, והאדם רק משלים תנאי מסוים. שיטה כזו הותרה בשבת למקרים חיוניים בלבד, ובשמיטה הותרה להפעלת כלים חקלאיים לעיבודים שונים כולל זריעה וחרישה.
גרמא "חד-סיטרית"
במנגנוני שבת יש צורך בהפעלת גרם דו סיטרית: לכיבוי ולהדלקה. בשמיטה ה"גרמא" נדרשת רק להורדת הכלי ואילו העלאתו יכולה להתבע מיידית וישירות – ללא כל השהיות.
הוי אומר: המעגל האלקטרוני תוכנן כך שהזזת מתג לכוון מסוים ("עליה") תשפיע מיידית, ואילו הזזתו לכוון השני ("הורדה") תגרום רק לתגובה מושהית, שתבוא עם הפולס המחזורי הקרוב.
הבטחה אלקטרונית מיוחדת פותרת גם את בעית החשש להסטת המתג בשניה הקריטית, בדיוק בעת הופעת הפולס, ולמעשה תמיד תתרחש השהייה.
השהיה הגורמת "קרחות" בחרישה ובזריעה
על פי הדרישה ההלכתית הפעולה במתג הפיקוד חייבת להתבצע תוך כדי תנועה, ולכן מתהוות "קרחות" בשטחי העיבוד, שהרי מעת לחיצת המתג ועד הגעת הכלי לקרקע הטרקטור מתקדם ללא עיבוד. לעובדה זו יש גם ערך הלכתי בתורת "שינוי", ו"זכר" לשביתת הארץ.
יתר על כן: הדרישה ההלכתית קובעת שהורדת הכלי תיעשה כאשר הטרקטור מסע במהירות קבועה ויציבה, ללא טיפול הנהג במנוף הגז.
הבטחה אלקטרוגית לנסיעה – התנעה במצמד
בבואנו לתכנן את המעגל האלקטרוני עמדה בפנינו גם בעית הרגלי העבודה והחשש שהטרקטוריסט – מבלי משים – לא יסע אלא אם כן הכלי הורד לאדמה, ועי"כ "נפסיד" את האלמנט ההלכתי להיתר כנ"ל. חפשנו, איפוא, דרך לאלץ את המפעיל לנסוע ורק לאחר מכן להסיט את המתג.
במעגל האלקטרוני נקבעה, איפוא, "כניסה" נוספת המאפסת את הפיקוד ומתחילה את ההשהיה מחדש בכל לחיצה על המצמד. לחיצת-מצמד זו מועברת לפיקוד ע"י מתג זעיר (מיקרו סוויטש) ולכן כל התחלת נסיעה המלווה בלחיצת דוושת המצמד – כמוה כלחיצת מתג התפעול למצב "הרמה".
אם הטרקטוריסט יפעיל את המתג להורדת הכלי בעת עצירה, הרי כאשר יתחיל בנסיעה שוב יתרומם הכלי, כתגובה מידית על לחיצת המצמד. בדרך זו מובטחת הורדת כלי רק תוך כדי נסיעה.
זמן ההשהייה
מבחינה הלכתית חשוב שתהא השהייה ניכרת ע"מ שהפעולה תיחשב "גרמא", שהותרה בהתאם לנסיבות. לא מצאנו הגדרות הלכתיות מפורטות למשך ההשהיה, אך ברור שחשוב כי ההמתנה תורגש ותגרום במוחש להתקדמות הטרקטור ללא זריעה או חרישה. הקרחות המתהוות מעידות על הזמן שעבר בין הפעלת המתג לבין תחילת פעולת הכלי.
בפועל נערכו מספר נסיונות ולבסוף "התפשרנו" על פולסים ברווחי 5 שניות. מכיוון שהפולס השני הוא המפעיל ולא הראשון, ומכיוון שהפולסים רצים ברציפות והמפעיל מסיט המתג איננו יודע באיזו שניה הוא נמצא במחזור, הרי שהכלי יתחיל לרדת בתוך 5-10 שניות לאחר הסטת המתג, ובממוצע 7.5 שניות.
מכיוון שעוברות עוד שניות אחדות מראשית הורדת הכלי עד להגעתו לאדמה – יש להביא בחשבון "שטח מת" של קרוב ל10- שניות.
מכיון שמהירות הנסיעה קבועה, בעת העבודה, הדילוג הוא קטע באורך כ10- מטר.
3. יחידת ההפעלה
לאחר שהוחלט על פיקוד אלקטרוני צפה השאלה בקשר ליחידת ההפעלה. נפרט להלן מספר אפשרויות שנבדקו ונציין את השיקולים שהנחו אותנו בהחלטותינו.
א. בוכנת שמן דו כיוונית מופעלת סולונואידים
נבדקה אפשרות אלמנטרית של הפעלות הידראליות בשמן. בוכנת שמן דו כיוונית תחליף את ידו של הטרקטוריסט, ותדחוף במקומו את ידיות הפעלת הכלים.
בוכנת שמן זו תופעל ע"י 2 סולונואידים חשמליים, אחד לכל כיוון.
מגרעותיה של יחידה זו הם: מחיר גבוה מאד של בוכנת השמן. (בראשית תש"ם: מעל 3,000 שקל). כמו כן קיימת בעיה טכנית של אפשרות לעצירת הבוכנה באמצע, שכן בסלקטור קיים מצב אמצעי יציב, ושני מצבים קפיציים. לאחר הורדת הכלי או העלאתו יש צורך בהחזרת הידית לאמצע. בבוכנת שמן הפעולה מהירה וקשה לעצרה בנקודת אמצע מדויקת.
ב. בוכגה פניאומטית מופעלת סולונואידים
ע"מ להוריד את המחיר נבדקה אפשרות של שימוש בבוכנות אוויר, הזולות יותר, כאשר הלחץ יהיה באמצעות השמן ההידרואלי של הטרקטור. כדי להתאים את הלחץ לבוכנת אוויר יש צורך בהתקנת וסת לחץ שיפחית את לחץ השמן ל8- – 6 אטמוספירות, מלחץ של למעלה ממאה אטמוספרות.
מגרעות שיטה זו הם: מחיר גבוה מאד של וסת – לחץ אמין. קושי בעצירת הבוכנה באמצע, כנ"ל.
ג. סולונואידים ישירים
בכלים המופעלים ע"י הסלקטור (בוכנת שמן) קיימת אפשרות להתקין 2 סולונואידים במקביל לסלקטור המקורי והללו יופעלו ישירות ע"י הפיקוד האלקטרוני, ללא בוכנות.
מגרעות השיטה הם: אי אפשרות להפעיל כלים הרתומים לזרועות "3 הנקודות" בהם אין צינורות שמן גלויים שניתן לטפל בהם. וכמו"כ קיימות בעיות בטרקטורים עם סלקטורים בשיטת "מרכז פתוח".
ד. בוכנה פניאומטית ומדחס אוויר
אפשרות נוספת נבדקה בקפדנות ואף נבנתה מערכת לנסיונות מדוקדקים: המדובר בהפעלת בוכנת אוויר דו-כיוונית שתופעל באמצעות 2 סולונואידים – או סולונואיד וקפיץ נגדי – כשאויר הלחץ מסופק ממדחס קטן המופעל ממצבר 12 וולט. מצאם מדחס המיועד לספק אויר לגלגלי מכונות ש"התפנצ'רו", בתנאי דרך. המדחס האמור הוא קטן ממדים, זול ביותר, ומסוגל לספק לחץ עד 120 ליברות.
בפי שהוזכר לעיל, בתכנון שלנו יש צורך ב3- מצבי הבוכנה: מצב אמצעי ושני מצבים קיצוניים, במקביל למצבי סלקטור הטרקטור. גם בבוכנות אוויר קיים קושי לעצרן באמצע הדרך, אך המשימה ניתנת לפתרון ביתר קלות מאשר בבוכנות שמן בעלות הלחץ הגבוה והכח הרב.
מתג זעיר מצויד בגלגלת נקבע באמצעה של הבוכנה, וכאשר ראש הבוכנה חולף על פני האמצע – הגלגלת הנלחצת יוצרת פולס חשמלי אשר קוטע את התנועה באמצעות הפיקוד האלקטרוני שחש פולס זה.
התברר שגם כאן קיים קושי לעצירה מיידית מדויקת. הבוכנה המשיכה במהלכה בכח האינרציה ו"האמצע" איננו מדויק.
חסרונות שיטה זו הם: קושי לעצירת הבוכנה ב"אמצע מדויק", כנ"ל. כמו"כ האויר "דחיס" וגם כאשר קיים לחץ אוויר – ניתן להתגבר עליו ולהפעיל ידנית את סלקטור הטרקטור גם כנגד לחץ האויר. חסרון נוסף: מכיון שדובר על מדחס קטן ללא מיכל אגירה – התנועה לא היתה רצופה, בשל התפתחות הדרגתית בלחץ המדחס, זאת ועוד: כאשר מפסיקים את המדחס – קיימת בריחת האויר הכלוא ותוך מספר דקות הלחץ משתחרר כליל. כדי לפתור בעיה זו יש צורך להוסיף סלקטורים פניאומטיים ובתוספת מחיר ניכרת.
ה. שתי בוכנות אויר, מדחס ומיכל
כדי לפתור את כל הבעיות הנ"ל ולהשתמש בשיטה הפניאומטית יש צורך להוסיף בוכנה נוספת וכן מיכל אגירה וסלקטור אויר לכליאת הלחץ, 2 הבוכנות תהיינה מחוברות מאחוריהן, וה"אמצע" הוא המצב אשר בו שתיהן מתכנסות ואילו ההפעלה לכל כיוון תיעשה ע"י הפעלת הבוכנה המתאימה.
כדי למנוע את בעיות המדחס יש צורך במיכל לאגירת הלחץ ובשסתום לכליאת האויר.
חסרונות שיטה זו הם: ייקור רציני של המערכת, וכן אי ודאות בדבר אפשרות לאספקה מיידית של מדחסים מתאימים.
ו. סולונואיד מגנטי
הועלתה הצעה – ע"י מומחים העוסקים בציוד חקלאי – להפעיל את ידיות הטרקטור באמצעות סולונואיד מגנטי ישיר. עקרונית שיטה זו באה בחשבון ואף איננה יקרה יחסית.
חסרונות שיטה זו הם: קשיים בעצירת "אמצע". כמו"כ קשה למצוא סולונואיד גדול דיו שיתאים לצרכי הטרקטור באורך המהלך ובממדים קומפקטיים. קיימים גם קשיים בחיבורים המבניים, ובפרט שקימת אי אחידות בידיות הטרקטורים מטיפוסים שונים.
ז. "בוכנה חשמלית"
השיטה שנבחרה להפעלת ידיות הטרקטור היא ע"י "בוכנה חשמלית" שפותחה במיוחד לצורך זה. המערכת מורכבת ממנוע חשמלי עם גיר להפחתת סיבובים ושילוב בורג לתנועה קוית ומפסיקי גבול לעצירת התנועה.
פיתחנו ב"צמת" יחידה מקורית לצורך זה משום שלא נמצאה יחידה מתאימה מבחינת המתח (12 וולט) וממדים מתאימים.
המנוע נלקח ממגבי מכוניות ("וישר") מופעל 12 וולט (זרם ישיר), המצויד בגיר במקור. הדרישה המקצועית היתה להתקין מנוע בעל כח ניכר (מעל 30 ואט) ובעל תמסורת חזקה ואמינה. מנועים כאלו נמצאו ללא הגבלה אצל ספקים לחלפי רכב.
חרטנו בורג פליז עם תבריג בעל 4 התחלות הפתן פסיעה של 6 מ"מ( ו) לסיבוב, וכך ניתן לקבל תנועה מהיר היחסית למרות שמספר סיבובי הציר הינם 50-60 לדקה. אורך הבורג: 27 ס"מ, והוא הוכנס לשרוול ריבועי, 35 מ"מ. אום מפליז מסיבי נע לאורך הבורג ולאום זה מוצמד מטל ברזל ("שטנגה") המשמשת כבוכנה הנעה קדימה ואחור. למתקן הוצמדו בחוץ, על פני השרוול, 2 מתגים זעירים לקביעת גבול עליון וגבול תחתון, וגבולות אלו ניתנים לכיוונון להתאמה לפי המרחק הרצוי להזזת הידית בטרקטור. ל"שטנגה" הנעה הוצמד "מזלג" המתחבר לידית הטרקטור ע"י פין.
במנוע החשמלי נערך שינוי פנימי בך שניתן להפעילו בצורה דו-כיוונית, והפיקוד האלקטרוני מפעיל את המנוע בכוון הרצוי לאחר "השהיית הגרמא". מכיוון שתנועת הבורג (=הבוכנה החשמלית) הינה איטית יחסית, ניתן לעצרה בכל נקודה שהיא, וניתן, איפוא, לבצע את הפונקציה הרצויה של "עצירת אמצע". עצירה זו – המיועדת להחזיר את הסלקטור למרכז – מתבצעת ע"י הפיקוד האלקטרוני כפי שיתואר להלן: תיאור התהלוך.
ח. מתאם קפיצי ל-חופש" חד-כיווני
לאחר שהמתקן כולו הופעל בחרישה ובזריעת תבואות החורף, התברר שלעיתים קיים צורך לשנות מעט את עומק הכלי בתוך האדמה (זריעה ועיבודים שונים) בשל תנאי שטח שונים.
בדרך כלל הטרקטוריסט מסיט מעט לצורך זה, את הידית בטרקטור, אך כאשר מכשיר השמיטה מחובר כיוונון זה לא ניתן לביצוע, שהרי הידית מחוברת באורח קשוח לבוכנה החשמלית.
נתבקשנו להתמודד עם בעיה זו והפתרון שהוצע ובוצע הוא מתאם קפיצי המאפשר הסטת הידית לכוון אחד (הורדה) גם כאשר הבוכנה החשמלית מחוברת, החיבור בין ה"שטנגה" לבין האום הנע ע"י הבורג נעשה באמצעות קפיץ מתיחה של 5 קג"כ. המפעיל יכול להסיט את הידית כנגד הקפיץ ולמתחו למרות שהבוכנה החשמלית מחוברת; כאשר המפעיל מרפה ידו חוזרת הידית למקומה ע"י הקפיץ עד להפעלה ע"י הפיקוד האלקטרוני. מאידך המנוע דוחף את ידית הטרקטור לשני הכיוונים ללא מתיחת הקפיץ.
4. תאור התהליך
נתאר כאן את התהליך הטכנולוגי בקצרה, כסיכום לניתוח הדרישות והמסקנות דלעיל. כאשר הפיקוד האלקטרוני חובר כראוי למתח המצבר (12 וולט) נדלקת נורית אדומה באור יציב. במצב הראשוני מתג התפעול במצב "הרמה" והכלי מורם. כאשר מסיטים את המתג התפעול למצב "הורדה" -לאחר השהיית הגרמא (5-10 שניות) מתרחשים 3 פולסים בלבד, הנראים בנורית האדומה, ברווחי זמן שווים, ולאחריהן הנורית שוב נדלקת ברציפות.
בשתי יחידות הזמן הראשונות, מתוך שלשת הפולסים הנזכרים, המנוע נע בכוון "הורדה", עד שמגיע למפסק הגבול העוצר את התנועה למרות שהפולסים עדין נמשכים. הפולס השלישי מיועד להחזיר את הידית לאמצע, ובמשך פולס זה (יחידת זמן אחת) המנוע מופעל בכוון הנגדי.
קיים כפתור סיבובי המאפשר לשנות את יחידות הזמן ע"מ להבטיח חזרה ל"אמצע". כיוונון זה נעשה באופן נסיוני והוא תלוי בכל טרקטור במהלך ידית הסלקטור ובנקודת חיבור הבוכנה החשמלית לידית זו. בדרך זו "תרגמנו" את נקודת האמצע מפונקציה של מקום לפונקציה של זמן, משך התקדמות המנוע.
מתג-בורר בפיקוד האלקטרוני מאפשר את ביטול התנועה החוזרת לאמצע, שהרי רק בהפעלת ידית הסלקטור דרושה חזרה לאמצע בעוד שבהפעלת "3 נקודות" המנוף חייב להשאר במצבו בעת העבודה, ולא באמצע. כאשר מסיטים את מתג התפעול לכוון "הרמה" – שוב מתרחשים 3 פולסים בנורית האדומה, והפעם ללא השהייה. בשתי יחידות הזמן הראשונות המנוף דוחף הידית בכוון הרמה, וביחידת הזמן השלישית (אם מתג הבורר לא ביטל מצב זה) – המנוע מחזיר את הידית לאמצע.
בשמיטת תש"מ הופעלו מתקנים אלו בכל משקי הקיבוץ הדתי, לאחר ביצוע "היתר המכירה", ובסיכום שנערך בתום שנת השבע התברר כי בדרך כלל השימוש היה תקין וסדיר. נתגלו בעיות בקשר לגידולים מסוימים ולמזרעות מיוחדות (פניאומטיות), ולקחים הופקו לקראת העתיד.
כאמור, בראש המאמר, השימוש בנכרי עדיף מבחינה הלכתית ואולי אף נוח מבחינה מעשית. ברם השיטה שתוארה לעיל אשר בוצעה לפי הנחיות הרה"ר בנויה על העדר נכרים או על עקרון אי-העסקתם, ואזי אין מנוס מללכת בדרך "עקיפה" זו ולייחל לשנים בהן נוכל לוותר על "פתרונות" מכל סוג שהם, ולהיות "גבורי כח עושי דברו", ויקויים בנו הפסוק "וצויתי את ברכתי".
כך כתב הרב קוק זצ"ל במבוא ל"שבת הארץ" (סוף פרק יד): "במצב כזה בודאי חובה להנהיג את היתר ההפקעה ע"י המכירה, עפ"י הסכמת חכמים בכל שמיטה. עד אשר ירחם ה' את עמו ואת ארצו וישובו הימים הטובים, ויהיה אפשר גם מצד מהלך המסחר לשמור קדושת השביעית כדינה ובמילואה, בלא שום הפקעה".
