א. הבעיה
בשנים האחרונות התרחב מאד השימוש במכשיר אדים רפואי לצרכים ביתיים המיועד להקל על נשימתם של תינוקות, ילדים ואף מבוגרים במקרה של קשיי נשימה.
בשוק מצויים שני סוגי מכשירים: אדים קרים ואדים חמים.
האדים הקרים הם למעשה נתזי מים דקיקים הבוקעים מפי המכשיר, והם נוצרים ע"י מדחף ("פרופלור") המסתובב במהירות במים ע"י מנוע חשמלי. מבנה מכני מיוחד גורם להיווצרות אדים ערפיליים ועי"כ גוברת הלחות בחדר.
במכשיר זה בדרך כלל אין כל בעיה בשבת (אם הוא מופעל, כמובן, מבעוד יום), משום שכמות המים במיכל דיה ליממה שלימה ויותר. אפי' אם יחסרו המים – ניתן לפתוח את ה"ראש" שבו קבוע המנוע והמדחף ולהוסיף מי ברז. אין בכך כל בעיה חשמלית שכן המנוע ממשיך בפעולתו גם כש"הראש" בחוץ.
מכשיר האדים התמים פועל בשיטה שונה לחלוטין: שתי אלקטרודות חשמליות קבועות ב"ראש" ( = מכסה) המכשיר, והמתח ביניהן 220 וולט (הן מוגנות בתוך שפופרות פלסטיות בעלות נקבים לחדירת המים). כש"הראש" מחוץ למים אין כל מעגל חשמלי, אך כשטובלים את האלקטרודות במים – נסגר מעגל חשמלי ע"י המים עצמם המשמשים כמוליכים חשמליים. כתוצאה מהעברת זרם חשמלי במים מתחממת השכבה הקרובה לאלקטרודות ומתאדה. (החימום והמוליכות תלויים בהתנגדות החשמלית של המים, ואם אין אידוי נאות ממליצים להוסיף מלחים למים להגדלת ההתנגדות).
כמות המים במיכל מספיקה למספר שעות בלבד, אם המים התאדו והאלקטרודות שוב אינן טבולות במים – נפסק המעגל והמכשיר חדל מלפעול. כשמוסיפים מים ומכניסים שוב את ה"ראש" – יוצרים עי"כ מעגל חשמלי מיידי באמצעות האלקטרודות והמים. כיו"ב, אם מוציאים את "הראש" כאשר עדיין מצויים מים במיכל – מנתקים מיד מעגל חשמלי. כמו"כ, הוספת מים גורמת ל"בישולם" בשבת. מכיון שמכשיר האדים החמים נפוץ למדי (מחיר זול יחסי) – קיימת, איפוא, בעית שבת בקשר להפעלה החשמלית ולבישול המים, המטרידה משפחות רבות הנזקקות למתקן זה.
מאידך, קיימת גם בעיה מנקודת מבט של הרופא; האם לדרוש שימוש באדים גם בשבת כאשר עי"כ יתבצעו פעולות חשמליות? האם כל מקרה שמקובל להשתמש במכשיר אכן ייחשב פיקוח נפש? האם חובה להמליץ לשומרי תורה לרכוש מכשיר אדים קרים דוקא?
ב. הפתרון : "פוסק זמן"
במכון "צמת" חקרנו נושא זה ועל מנת לאפשר שימוש פותח מתקן קטן-מימדים הקרוי "פוסק זמן" המיועד לפתור את הבעיה החשמלית הכרוכה בשימוש במכשיר אדים חמים בשבת.
"פוסק הזמן" אינו אלא קוצב זמן אלקטרוני, המצויד בתקע מצד אחד ובשקע מצדו השני לחיבור למכשיר האדים. מנגנון פנימי מבוסס על מחזוריות כדלהלן: 16 דקות קיים מתח בשקע, דהיינו: המכשיר פועל, ו4- דקות המכשיר מנותק וחוזר חלילה. נורת סימון גדולה מסמנת את המצב העכשווי.
נורית סימון זעירה נדלקת במחצית הדקה האחרונה מתוך 4 הדקות שבהן אין מתח – כהתראה שזמן ההפסקה עומד להסתיים.
ניתן לנצל פסקי זמן אלו להוצאת ה"ראש" והאלקטרודות מן המים ולהוסיף מים חמים (ממיחם שבת, ראה להלן) למיכל המכשיר. גם כאשר נדלקת נורית ההתראה עדיין אין מתח וניתן להוסיף מים אלא שיש להזדרז לפני התחלת הפעולה.
גם אם כלו המים והאלקטרודות נחשפו – אין בהוספת המים בפסקי זמן אלו אלא משום גרמא בעלמא לפעולה החשמלית, ויש מקום להתיר גרמא לצורך חולה אפי' שאין בו סכנה. מאידך אם עדיין לא כלו המים – אין בהוספה זו אפי' גרמא בעלמא אלא המשכיות הפעולה החשמלית, וכבר נתבררו הדברים ש"המשכת מצב" אינה אפי' גרמא, ואין זה דומה להוספת שמן לנר.
כעין זה התיר הגרש"ז אוירבך שליט"א במאמרו בדבר פתיחת מקרר חשמלי בשבת (קובץ "מזכרת" לזכר הגרי"א הרצוג זצ"ל, אות ג) לשנות את וסת הטמפרטורה במקרר בשבת ע"מ שיקרר יותר עמוק, למרות שעי"כ המנוע יפעל יותר זמן שכן "בשעה שהוא עושה את מעשהו אינו גורם שום מלאכה זולת המשכת עבודה".
אמנם ניתן היה להציע פתרון פשוט יותר; הגדלת כמות המים ע"י הוספת מיכל צמוד בשיטת "כלים שלובים", או אפי' נקיבת חור במתקן והוספת מים תוך כדי פעולה, ברם נוכחנו לדעת שהציבור איננו נוטה לפתרונות פשטניים אלו הן בשל רתיעה משינויים במתקן והן בשל חשש למגע ישיר עם המים "המחושמלים" במתח 220 וולט.
ג. אילו מים להוסיף בשבת?
1. מים חמים
הדרך הטובה ביותר היא להוסיף מים מן המיחם העומד ע"ג האש, וזאת עפ"י המנהג המקובל והנפוץ להעביר מים בשבת מכלי לכלי כששניהם ע"ג האש, כגון ממיחם לקדירת החמין. ועיין בשמירת שבת כהלכתה מהדורה בתרא, פ"א הערה מ"ד בשם הגרש"ז אוירבך שליט"א לפקפק בהעברת המים באמצעות כוס, ולהעדיף עירוי ישיר, ועיי"ש שבכ"ן נטה להקל ודומני שכן עמא דבר.
אך יש להעיר עוד שלכאורה יש לדון מצד שאין מכשיר האדים גרוף וקטום, שכן מקור החימום בתוך המים עצמם (האלקטרודות), ובכה"ג שמא יהיה אסור להעביר מים אפי' מכלי העומד על האש. וכן כתב להדיא מרן החזו"א, שבת סי' ל"ז סעיף י', "דדוקא בכירה גרופה וקטומה דאל"כ אסור להחזיר, והמים החמין שנטל מכירה אסור להחזיר לאותה כירה וכש"כ לכירה אחרת ואיך יתן המים לקדירה שע"ג כירה שאינה גרופה?".
ברם בנד"ד י"ל דאין חשש זה משני טעמים:
א. מקור החום במכשיר האדים איננו אש, שכן אין כאן כלל תיל לוהט ואין אפי' גחלת של מתכת (ועיין להלן). ופשוט דשרי להעביר מים חמים מכלי שעל האש לכלי העומד בחמה ויד סולדת בו, ולא מצינו ענין גרוף וקטום אלא באש. טעם זה דיו כדי ל"חלצנו" מבעית גרוף וקטום, וכ"ה להדיא בביאור הלכה סי' שי"ח ס"ג.
- בשעה שמוסיפים את המים – החשמל מנותק ע"י "פוסק זמן". אפי' אם נחשוב את מכשיר האדים ל"אש" – הרי היא כבויה עתה, וה"ז כנותן מים לכלי ראשון שהורד מן האש. אמנם לתת מים שלא נתבשלו ע"ג פלטה חשמלית שתידלק ע"י שעון שבת אסרו משום גרם בישול ועוד, אך בנד"ד שהמים עתה חמים ביותר ואין בהם בישול – נלע"ד דלית לן בה.
2. מים קרים
בשעת הדחק, אם אין כמות מספקת של מים חמים במיחם, יש לדון שאפי' בהוספת מים רגילים למכשיר האדים אין משום בישול דאורייתא (מלבד שבכל מקרה הרי זה רק גרמא בעלמא שכן מוסיפין מים רק בעת ניתוק החשמל, והר"ז כנותן מים במקום שאח"כ תודלק אש, וראה בחזו"א שבת ל"ח סעיף ג') מפני שאין לנו כלל "אש" במכשיר האדים.
כאמור, המים מתאדים כתוצאה מחום הנוצר מהתנגדות ההחשמלית של המים עצמם.
כידוע, בכל תהליך של זרימה חשמלית במוליכים מופק חום בהתאם להתנגדות החומר. נראה, איפוא, שאין ההתאדות לא באור ולא בתולדות האור אלא באמצעות מקור חום אחר. דומה כי לכל היותר יש לנו כאן בישול במעין "תולדות חמה" שאסרו רק מדרבנן ומכיון שמדובר כאן בדרכי גרמא (הוספת מים בעת שהחשמל מנותק) הרי זה גרמא באיסור דרבנן, ולצורך חולה דומה שיש להתיר, כשאין דרך אחרת, וראה בשו"ע או"ח סי' שכח סעיף יז.
ד. בישול אחרי בישול
אחר כתבי נזדמנו לידי עלי "אוצרות ירושלים" רכז-רכח ובהם נתפרסמה תשובתו של הגאב"ד רבי יצחק וייס שליט"א שדן בדבר. קוטב תשובתו מיוסדת על אדני ההנחה שבלא מים המכשיר יתקלקל, ויש להוסיף מים כדי שלא "לשרוף" המכשיר. כנראה שהשואל והמשיב הבינו שמדובר באלמנט חימום חשמלי, כתנור וכד', ולא היא! כל מכשירי האידוי המוכרים לי בנויים על אלקטרודות ללא תיל לוהט, והמים עצמם הם הם המוליך החשמלי. משכלו המים ממילא ניתק "המעגל" ונפסק הזרם.
מכל מקום הגר"י וייס חוכך לחוש לדבר מכיון "דדרך הבישול בזה הוא שיתבשל בלא הרף לעשות אדים, א"כ שייך בישול כ"ז שהוא על האור, ולא שייך בזה נתבשל כל צרכו, וא"כ כל זמן שנותן שם מים יש משום מבשל, וכמבואר בש"ע (שי"ח ד') דבלא נתבשל כ"צ ואפי' נתבשל כמאב"ד שייך בו בישול, ועיי"ש במ"ב ובביה"ל דהה"ד יותר ממאב"ד עד שיגמר בישולו שייך בו בישול מה"ת".
חידש, איפוא, הגר"י וייס שליט"א שמא יש לחוש בעשיית האדים מצד דמיקרי שלא נתבשל כ"צ לעולם, ומתוך דימוי לדינא דמגיס בצבע למ"ד שאיסורו משום בישול.
והנה בהא דסימן שי"ח ס"ד בנתבשל כמאב"ד דשייך בו בישול נוסף ראה בביה"ל שם שהביא סיעה שלמה של ראשונים שנחלקו בזה. ובאגלי טל מלאכת האופה סעיף ז' כתב "ודעת רוב הפוסקים מבושל כמאב"ד יש בו עוד משום בישול דרבנן", ובס"ק י' האריך בביאור הראשונים וס"ל דגם לרמב"ם אינו אלא מדרבנן, וחיליה מהירושלמי. וראה בהשמטות למלאכת האופה (דף קנח) בקשר למים שנתבשלו ומחממם יותר דשרי כיון דבישול נוסף זה, להסברו, אינו אלא מדרבנן "ובדרבנן סמכינן על הפוסקים שגם בלח ונצטנן אין בישול אחר בישול", וסיים שם "וכשעדיין היד סולדת רק שיצא מכ"ר נראה שגם המחבר מורה שאין בו עוד משום בישול".
וכ"ז אמור אפי כנגד האור, אך בנד"ד, במכשיר אדים, כבר כתבנו שאין כאן אש ולא תולדותיה, וה"ז רק כתולדות חמה שכל בישול בהן רק מדרבנן, ובכה"ג לענ"ד אין להחמיר כ"כ ולחוש לבישול אחר בישול במים שנתבשלו ועדיין היד סולדת בהם.
עוד נ"ל לומר שכל סברתו דהגר"י וייס שליט"א בנויה על דינא דמגיס עיי"ש, ולענ"ד במגיס גופא לא מצינו אלא באש (ולרמב"ם פ"ג הי"א משמע דוקא בעודו על האש, ועי' כס"מ ולח"מ שם), ולא כבנדוננו שחימום המים אינו באור ולא בתולדותיה, ותמהני אי שייכא הכא דינא דמגיס. וכמובן, אם משתמשים ב"פוסק הזמן" הנ"ל ונותנים את המים כאשר זרם החשמל מופסק, הרי זה רק גרם לחימום נוסף של מים חמים בתולדות חמה, ולענ"ד לית לן בה.
שו"ר שהרב לוי יצחק הלפרין שליט"א פרסם מאמר בנידון ב"אסיא", גליון כ"ד, אייר תשל"ט, והאריך לדון בחששו של הגר"י וייס שעשיית האדים היא בגדר לא נתבשל כ"צ, ומסיק שם "דלא מצאנו בכל הפוסקים סוג בישול במים אחר ונוסף לדרגת רתיחה שזהו השיעור של בישול כ"צ במים". ודן שם בדימוי למגיס צבע וחילק בין צביעת צמר שכל הבישול נדרש לצבע ובישולו לעולם, ואילו במים שיש בהם בישול לעצמם – תו אין בישול לאחר שרתחו, עיי"ש. מ"מ גם הרב הלפרין לא העיר שם מצד המציאות דאין במכשיר הנפוץ משום אור או תולדותיה וכמ"ש.
יתר על כן; הרב הלפרין במאמרו שם יצא לדון עפימש"כ המשנ"ב בסוסי' שיח לאסור הוצאת מים מ"סאמוור" פן יכלו המים ויתקלקל ויבוא להוסיף מים חדשים ויבשלם (עפ"י הירושלמי) וחילק בין דין זה למכשיר אדים. והנה עפ"י הנ"ל אין מקום לכל הדיון הזה ומתרי אנפין;
א) המכשיר כלל לא יתקלקל כשיאזלו המים.
ב) אף אילו היה קיים מכשיר שנפגם כשיכלו המים – מ"מ אין כאן אש וכל הבישול אינו מה"ת ובכה"ג לית לן למיחש פן יבוא להוסיף מים חדשים, דגם בכה"ג אין הבישול מה"ת, וק"ל.
המציאות שעליה בנויים שני המאמרים הנ"ל לא מצויה בדרך כלל, ולפלא שדנו במכשיר אדים שאולי אחד מאלף ימצא, ולא דנו לגבי מכשיר השכיח אלא רק הזכירוהו במשפט אחד, כבדרך אגב.
ה. סוף דבר
א) מתקן "פוסק זמן" מאפשר הוספת מים למכשיר אדים חמים המצוי(אלקטרודות) בעת הפסקות זרם החשמל מדי כ15- דקות. סימון מיוחד מונע טעויות ומתריע בעוד מועד.
ב) רצוי ביותר להוסיף מים חמים ממיחם שע"ג האש ישירות למכשיר האדים.
ג) אם קשה, אפשר להעביר מים חמים מן המיחם באמצעות מצקת ואפי' כוס וכיו"ב.
ד) בשעת הדחק, ולצורר חולה המצטער הרבה, נלענ"ד דשרי להוסיף אפי' מי ברז, בעת הפסקות החשמל הנ"ל. בנקודה זו אין לנהוג הלכה למעשה אלא להוועץ בפוסק מובהק.
