א. הקדמה
במכון 'צומת' עוסקים בסידורים הלכתיים-טכנולוגיים בעניינים שונים, וביניהם סידור מיוחד לעגלת נכים חשמלית. כידוע, ההיתר נולד על ברכי מרן הרשז"א זצ"ל.1יום אחד זימן אותי אליו ובקשני למצוא פתרון מעשי למישהי שפנתה אליו בנד"ז. לאחר מכן סמך ידו על כך והורה לשואלים רבים להזדקק לסידור זה, גם שלא לדברים שבקדושה, אלא למטרות משפחתיות וחברתיות וטיול בעלמא וכיו"ב. הדברים גם לובנו עם הר"ש ישראלי זצ"ל ופורסמו ב'תחומין' (כרך ח עמ' 37, ונספח מאת הגר"ש ישראלי בעמ' 46). רבנים רבים הצטרפו להיתר הלכה למעשה כשהתירו לנזקקים אשר פנו אליהם במישרין, כמו הרב מרדכי אליהו זצ"ל וכן הר"ע יוסף, הר"י נויבירט, הר"מ שטרנבוך, הר"י אריאל, כולם שליט"א, ורבים נוספים.
ציוד זה הגיע גם אל מעבר לים, מקום אשר אחינו בני ישראל נחיתים. בארה"ב קיימת חברה המייצרת עגלות נכים עם סידור שבת במקור, בבדיקה פרטנית ע"י נציג מכון 'צומת'. והנה, מן התפוצות הועלה לא אחת שאלה של נסיעה כזו מחוץ לעירוב, באותם מקומות בהן אין עירוב ציבורי.
למען האמת, שאלה דומה נשאלה גם בקשר לעגלת נכים ידנית, הנדחפת ע"י היושב בה או ע"י אדם אחר, אך לפתחנו התגלגלה שאלת העגלה הממונעת, ולדעתנו יש מקום להבחין ביניהם וכפי שיבואר להלן. הדיון יתחלק איפוא לשתים;2לא נדון כאן בשאלת יציאה בעגלת נכים ע"י נכרי. וראו בשמירת-שבת-כהלכתה מהדו' ג' פרק לד סע' כז.
(א) הוצאה עצמית של הנכה עגלה מיכנית רגילה, בגלגול בידיו ללא סיוע זולתו.
(ב) עגלה חשמלית שיש בה התקן שבת מאושר, היש בכך יתרון הלכתי?
ב. יציאה חוץ לעירוב בעגלת נכים לא ממונעת
1. דעת בעל מנחת-יצחק
בשו"ת מנחת-יצחק (ח"ב סי' קיד) דן הרב יצחק וייס שנשאל:
על דבר אשה נכת רגלים ואי אפשר לה ללכת בלי עגלה על אופנים שהיא מסבבת את העגלה בידיה, האם מותר לישראל אחר לדחוף את העגלה בשבת מביתה לבית הכנסת, כדי שתוכל להתפלל שם במנין, ואם אסור לישראל לעשות כן, אם מותרת לומר לעכו"ם לעשות כן, או אם היא בעצמה מותרת לעשות כן?
ודעת הרב השואל היתה:
האשה בעצמה מותרת להוליך העגלה, דכיון שאינה יכולה לילך כלל בלי העגלה, הוי העגלה לגבה כמו רגלים שלה. וכמו הקיטע בקב שלו (במס' שבת סה,ב), ומשום דהוי מנעל דידיה. ועין בשו"ע (או"ח שא,טז).
ובעל המנחת-יצחק העלה:
דעכ"פ במקום שאין עירוב, אף היכא דאין איסור משום הוצאה, אסור עכ"פ משום עובדא דחול וזילותא דשבת. ובזה אף אם הוא בעצמו מוליך העגלה שיושב בתוכו, ואין שם מלאכה אחרת רק משום הוצאת העגלה ברה"ר, והיכא דמוליך בעצמו ל"ש משום הוצאה, מ"מ אכתי אסור משום עובדא דחול וזילותא דשבת…
וי"ל דכ"ז היכא דיכול לילך בלא עגלה, אבל היכא דאין יכול לילך בלא עגלה, דאף דהיכא דאחר מוליכו, גרע בזה, דלא שייך חי נושא את עצמו כנ"ל. אבל אם מוליך העגלה בעצמו, בודאי לא שייך לאסור משום נשיאת עצמו, דאיסור כזה לא שמענו, א"כ ממילא גם משום העגלה ליכא איסור דטפלה לו, וכמו מטה וכסא כנ"ל. ועדיף בזה, דאף לא שייך משום זילותא דשבת ויו"ט, כיון דאין יכול לילך בענין אחר
ולהלן שם חוכך בדבר האם העגלה אכן בטלה לגבי הנזקק לה כמו מיטה למת:
יש לעיין בדין הא דבטל לגופיה, אם שייך זה אף בנעשה כמו עגלה, עם אופנים, דבש"ס לא מצינו רק במיטה דטפלה לו. ובפוסקים הוסיפו גם כסא כנ"ל. ובזה י"ל דבטל לגופו שייך רק על מה שדרכו להשכיב גופו, או לישב עליו, גם בשוכב ובישיבתו תוך ביתו. אבל מה שאין משתמשים רק ביציאתו לחוץ, י"ל דלא שייך ביטול. וכמו שמצינו כה"ג לענין חיגר במקל, דכתב הרא"ש (בביצה כה) כיון דאינו יכול לילך כלל בלא מקל הוי כמנעל דידיה. וע"כ כתבו הפוסקים דדוקא אם גם בביתו אי אפשר לילך בלא מקל, דאל"כ לא הוי כמנעל דידיה.
בהמשך דן דיש לומר שהעגלה אכן תיחשב כמנעל דידה אם גם בתוך הבית נעזרת בה ולא יכולה להלך בלעדיה, דאז יש לדון בה כמנעל.
סוף דבר, הציע בעל המנחת-יצחק
להתיר רק באופן שהיא תנהג הגלגלים בידיה, והעכו"ם יסייע בדחיפתו, דהוי כשנים שעשאוהו דפטור מטעם זה יכול וזה יכול… מ"מ למעשה ובמציאות קשה לנהוג כך.
2. דעת בעל אגרות-משה
מצאתי באגרות-משה (או"ח ח"ד סי' צ) שהר"מ פיינשטיין מתיר התניידות בעגלה מחוץ לעירוב, מצד דין מנעל והוסיף שיש להחשיב העגלה אפילו כבגד של הנזקק. וז"ל:
לענ"ד יש טעם גדול להתירו שישב על כסא עם אופנים שיכול לגלגלה בעצמו, דהוא כמנעל שלו. ועדיף ממנעל, דבמנעל לא כל דבר שנועל על רגליו מותר לצאת בשבת כמנעל של עץ… אלא הוא כבגד מאחר שיושב עליו. ואף שאינו קשור להכסא הוא בגד שלו שמותר, כשליכא חשש דמשתליף ואתי לאתויי.
וכמו שמותר בשבת לצאת קיטע בכסא וספסלים קטנים שבידו, והספסלים אינם קשורים, והתוס' התם (שבת סה,ב סוף ד"ה הקיטע) וביומא (ריש דף עט,א ד"ה הקיטע) הוכיחו מזה להתיר לילך במקלות למי שאינו יכול לילך בלא מקל. וברא"ש בשבת שם מפורש דהראיה הוצרכו מחמת דאוחזן בידו בעלמא בלא קשירה. ואיפסק כן בשו"ע (או"ח סי' ש"א סעי' ט"ז וסעי' י"ז).
ומה שיכול בקביים לילך קצת אין להחשיב זה ליכול לילך בביתו בלא מקל, שאסורין לצאת במקל, דהוא דוקא כשיכול לילך בעצמו, דאם דוקא בקביים ודאי מותר דמאי שנא קביים מהמקל. וכ"ש הכסא שיושב עליו שעדיף. וגם לדרך רחוקה קצת, (כ)שאינו יכול לילך, מסתבר שאף מי שיכול לילך מעט בעצמו שנמי יהיה מותר בכסא זה שעם אופנים.
3. דעת בעל הר-צבי
מאידך הרצ"פ פרנק דן בשאלה דומה בשו"ת הר-צבי (או"ח סי קע) וכתב שהוא "מעיר בחופזו" דאין להחשיב העגלה כמנעל, כדעת השואל שם:
לדעתי יש לדון בזה טובא; דקיטע שעושה סמוכות לשוקיו, או חיגר במקל, הרי באמת ע"י המקל וע"י הסמוכות הולך הוא עצמו בהן. נמצא שהמקל או הסמוכות מסייעים בהליכתו, ודינם ממש כנעל. אבל כאן בעגלה אין העגלה מסייעת לו בהליכתו, כי הוא אינו הולך בעצמו כלל בין שלא בעגלה בין בעגלה.
א"כ אין סברא לומר דהעגלה נעשית כנעל, דהא אין לו רגלים ואינו הולך ולא שייך כאן תשמיש של נעל. וא"כ כמו שאיש אחר אסור להוליך את העגלה, כן גם הוא עצמו אסור לו להוליך את העגלה, שאין כאן דין נעל ואין על העגלה שם מלבוש על גופו. משא"כ סמוכות על השוקיים, הרי נעשו לבושו ממש, שהרי על ידם יכול ללכת ודין מלבוש הוא שאין עליו איסור הוצאה, כ"ז אמרתי להעיר בהחפזי.
4. דעת הרב ש"ז אוירבך בשמירת-שבת-כהלכתה
הרי"י נויבירט מביא בשמירת-שבת-כהלכתה (מהד' ג' פרק ל"ד הערה ק"ה) בשם הגרשז"א לענין להחשיב העגלה כטפילה לו. ודן שם האם יש הבדל בין דחיפת העגלה בעצמו ובין ע"י אחרים:
מה שהנכה מוליך את עצמו לא חשיב כלל בגדר משא. ואם העגלה טפילה לו3עי"ש שהרשז"א עצמו פקפק בטענה שהעגלה טפילה לאדם המוציא את עצמו, דכל ענין הטפלות שייך רק לגבי אחר המוציא את המת, או החי, והמיטה טפלה לו, אך לא בנכה המוציא את העגלה. ומה שהבאנו מדבריו זה אליבא דפוסקים שנקטו דשייך שהעגלה טפילה גם למוציא עצמו. צריך להיות מותר אפילו ברה"ר גם מדרבנן. דדוקא בטפילה לחי אסור מדרבנן, שהרי גם על החי עצמו גזרו רבנן לחושבו כמשא. משא"כ לגבי עצמו דלא הוי כלל בגדר משא, מנין לנו להחמיר מדעתנו ולומר דאסור. ומסתבר דגם זילותא ליכא בכה"ג.
ג. עגלת נכים חשמלית לענין הוצאה
כידוע, מכון 'צומת' פיתח סידור שבת יחודי לעגלת נכים חשמלית המבוסס על שילוב של 'גרמא' (בהתנעה בכיבוי ובעצירות) ו'שינוי זרם' בעת הנסיעה עצמה). הנושא נדון בתחומין כרך ח (עמ' 37) במאמרו של יאיר מאיר "עגלת נכים חשמלית בשבת", וראו במיוחד בנספח למאמר מאת הגר"ש ישראלי זצ"ל (עמ' 46) שתמך בהיתר, אשר נולד על ברכי הרש"ז אוירבך זצ"ל. סידור השבת מיועד לנזקקים שאלמלא הציוד ההלכטכני אינם יכולים לצאת מן הבית, או שפעולה זו קשה עליהם במיוחד. משתמשים רבים קיבלו היתר כשפנו לרבנים חשובים, כמו הגר"מ אליהו זצ"ל, הגר"ע יוסף והגר"מ שטרנבוך שליט"א, ורבים נוספים.4להלן 'דף הסבר' של מכון 'צומת', המיועד לרבנים, בקשר לסידור שבת לקלנועית ולעגלת נכים ממונעת. סידור השבת פותח על ידינו בהתייעצות עם פוסקים מובהקים. ובראשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל, שאף יזם פיתוח זה. תלמידו ממשיך דרכו, הגר"י נויבירט שליט"א, הורה לאנשים רבים שפנו אליו להתיר את השימוש בעגלת נכים עם סידור שבת, כולל למי שיש לו אלטרנטיבה לנוע בעגלה מיכנית באמצעות קרוב משפחה המסייע לו. הסידור מיועד אך ורק למי שאיננו מסוגל כמעט להלך ברגליו, וביום חול הוא (או היא) מגיע לכל מקום מחוץ לביתו רק במכונית או בעגלה ממונעת. בשבת - אלמלא סידור השבת המיוחד - ישאר 'כלוא' בביתו כל היום. עמדנו היא שאדם זה מוגדר כ'חולה המצטער כל גופו'. ההיתר ההלכתי מתבסס על שני עקרונות הלכ-טכניים כדלהלן: (א) עקרון ה'גרמא' שהותר בשבת (או"ח סי' שלד סע' כב), והרמ"א הוסיף: "במקום פסידא". פוסקי הדור רואים את כל הצרכים הרפואיים, כולל מוגבלי הליכה, כשקולים למושג "במקום פסידא". לפני הנסיעה מפעילים מפתח (או מתג) בעגלה, וכן בסיומה, בשיט ה'גרמא'. (ב) הנסיעה עצמה נעשית בשיטת 'שינוי זרם בלבד', ללא פתיחה או סגירת מעגל. ה'שינוי' זהה להגברת (או הקטנת) עוצמת מכשיר שמיעה באוזן, שנמנו וגמרו שמותר לכתחילה (ראה שמירת-שבת-כהלכתה פל"ד סכ"ח: "לכבדי שמיעה... מותר לשנות בשבת את עצמת המכשיר", ובהערות שם). פרט חשוב הוא שלאחר סיבוב המפתח (בג'רמא') העגלה זוחלת מאליה והאדם רק משנה עוצמה. סידור השבת מבוסס, בין השאר, גם על הדעה שהפעולות החשמליות בעגלה הן רק דרבנן. הפתרון ההלכתי פורט בתשובת הרב שאול ישראלי זצ"ל, ב'תחומין' כרך ח', שניתנה למכון 'צומת'. באופן מעשי הנושא קיבל את הסכמתם של שורת רבנים שנשאלו על ידינו או ע"י נכים הזקוקים לציוד, כמו הרח"ד הלוי, הר"מ אליהו זצ"ל ויבל"ח הגר"ע יוסף, הר"מ שטרנבוך הר"י נויבירט שליט"א ורבנים חשובים נוספים. למי שהותר הדבר, ההיתר הוא לכתחילה ולא רק לצורך תפילה אלא גם לצרכים חברתיים, משום 'עונג שבת'. לא תהא השבת עגומה עליו בניגוד לימות החול בהם הוא חפשי לנוע עצמאית באמצעות הקלנועית או העגלה, ולא להיות למעמסה על אחרים שיובילו אותו. פשוט וברור כי אין כל היתר להשתמש בציוד זה לבריאים, או אפי' למי שלא נמנע בימות החול מלהלך ברגליו לקניות או לסידור עסקיו הפרטיים. ועוד צריך לציין כי מה שמותר ל'מוגבל' עצמו מותר גם למשמשיו ולסועדיו, אם אינו יכול לפעול בעצמו. בסידור השבת לכסא ממונע ('עגלת נכים חשמלית' וכן 'זחליל' לטיפוס מדרגות) מקובל להיעזר במלווה המפעיל את הכלי הממונע. היתר זה כוחו יפה גם ל'קלנועית' המיוצרת בדגם 'זוגי', בו המלווה הבריא מצטרף לנסיעה המותרת. ניתן להצטרף ולהוליך את הכלי אך ורק אם המוגבל לא מסוגל לפעול בעצמו, ולא כ'טרמפ' בעלמא. ולבסוף, בציוד זה בולטת מאד נקודת 'מראית העין'. לכן, יש להתקין שילוט בולט המציין כי מדובר ב'פיקוד שבת' המאושר הלכתית ע"י מכון 'צומת'.
לענ"ד כל הדעות שנאמרו לעיל בקשר ליציאה בעגלה לא-ממונעת כוחן יפה גם לעגלה ממונעת הכשרה לשבת. ואין לומר שרק עגלה פשוטה, בלתי ממונעת, נחשבת כמנעל וכבגד אך לא עגלה ממונעת שיש בה אביזרים שונים. דמאי שנא?
יתר על כן, יתכן שבעגלה חשמלית יש בה יתרון נוסף, שכן י"ל שאין האדם מוציא את העגלה אלא העגלה מוציאה אותו. והנה, אם אדם הרוכב על סוס בשבת (באיסור דרבנן) דומה שאין הוא חייב על הוצאת הסוס מרשות לרשות. והרי לענין קנין קי"ל שאם בהמה הלכה מכוחו של אדם הריהו כמושכה, מ"מ דומה שלענין שבת שאני, ואין כאן הוצאה. וצ"ע.
אמנם, יש מקום לחלק בין הוצאת סוס בדרך רכיבה על גביו, שכן לסוס יש כח הילוך עצמי ומעין "חי נושא את עצמו", אך העגלה הדוממת מופעלת ע"י האדם. והנה אם אדם התניע עגלה ממונעת ברשות היחיד, ושילחה לדרכה והתגלגלה ע"י המנוע לרשות הרבים, דומה שחייב כמו זורק כלי מרשות לרשות.
אכן, כאשר האדם רכוב על העגלה הממונעת, שמא עדין יש מקום לומר שאין הוא מוציא את העגלה אלא 'רוכב' על גבה (מעבר לסברא הנ"ל שהיא נחשבת כמנעל לגביו).
והערה נוספת; פיקוד שבתי מותקן בשני סוגים של שינוע נכים; עגלת נכים (4 גלגלים. מוכוונת ע"י מוט-היגוי, ג'וי סטיק) ו'קלנועית' (שלשה גלגלים. מוכוונת ע"י ידית המותקנת על ה'כידון'). מבחינה הלכתית ההיתר זהה, והוא מיועד למי שלא יכול לנוע ללא ציוד זה. אעפי"כ, דומה כי יותר קל לראות בעגלת הנכים הקלאסית מעין 'מנעל' או 'קביים', מאשר בקלנועית, ובפרט אם זו משמשת את האדם רק מחוץ לבית. אכן, אם הנכה משתמש בתוך הבית בעגלת נכים רגילה, ומחוץ לבית בקלנועית – לענ"ד שתיהן יכולות להיחשב כ'מנעלים' בעלי יעוד שונה; שימוש פנים-ביתי וחוץ-ביתי (כמו מגפים המיועדים רק לחוץ).
ד. תשובות הרבנים יעקב אריאל ודב ליאור
בחודש טבת תשס"ז פניתי בשאלה זו לכמה רבנים, בעלי הלכה. קבלתי תשובות משנים מהם, והריהן לפניכם:
1. הרב יעקב אריאל
ראה תשובתי בעניין אופניים בשבת באהלה-של-תורה (ח"ב סי' מח) בה מוזכרות חלק מהסברות שהעלית במכתבך.
השוואת אופניים למנעל לא באה בחשבון כמובן, אך עגלת נכים שאני, כי נכה אינו יכול ללכת ללא עגלה, והיה מקום להשוות את העגלה למנעל. ויתכן שגם רש"י וגם רבותיו שנחלקו בענין כסא של קיטע, יתירו במקרה זה. רבותיו של רש"י יודו שנכה זקוק לעגלה יותר מאשר קיטע לכסאו. ורש"י יודה שהעגלה מותרת גם אם אינה מחוברת לנכה, אך היא צמודה לו ואין חשש שהעגלה תישמט ממנו.
מיהו עדין יש הבדל בין הכסא שאינו פעיל, אלא כולו נגרר ע"י הקיטע, ולכן י"ל שהוא בטל לו או שהוא כמנעלו, לבין עגלה ממונעת שהיא נושאת אותו.
ומש"כ לדמות עגלה זו לסוס שנקנה ע"י האדם, משמע שהאדם מוליך אותו – קניינים אינם דומים לשבת. ראה באהלה-של-תורה ח"ג סי' ה.
ואולי י"ל שהיא הנותנת, הרי העגלה ממונעת בדרך המותרת, דהיינו שהיא כבר במצב של תנועה, אלא שבלמו את תנועתה, וכשמשחררים את הבלמים ומחברים את הגלגלים למנוע בדרך המותרת היא נעה בעצם מעצמה, והנכה רק מכון אותה למטרת נסיעתו. לכן, הדבר יהיה תלוי במחלוקת הגרצ"פ פרנק והחזו"א האם נהיגה בטרקטור נחשבת כמעשה חרישה או לא. לדעת החזו"א (שבת לו,א) הכוונת העגלה נחשבת למעשה בידים, אך לדעת הגרצ"פ פרנק (כרם ציון, שביעית) היא מותרת.
השאלה היא האם לצרף את סברת הגרצפ"פ כסניף להקל לנכה לנוע בעגלתו, כי הגרצפ"פ סותר לכאורה את עצמו בהר-צבי (או"ח סי' קכה) שמתייחס לקצירה בקומביין בשבת כאל מלאכה דאורייתא, וא"כ אפילו סניף אין כאן. וצ"ע.
2. הרב דב ליאור
ראיתי את תשובות גדולי האחרונים בנדון, האגרות-משה ומנחת-יצחק, והר-צבי שהטיל ספק בהיתר ההוצאה. ודאי שאיני כדאי להכריע בין הרים גדולים אלה, אולם מה שנלענ"ד על פי מה שבינותי בספרים הוא כדלקמן;
בגדר נעל שמותר לצאת מחוץ לעירוב אין הכוונה נעל ממש על הרגל, שהרי חיגר שאינו יכול ללכת בלי מקל, לגביו המקל נחשב כנעל (עי' או"ח סי' שא סע' יז ובמשנ"ב שם). כך גם כותב הרב בעל התניא (סי' שא סע' יג): "אבל בכסא שמאחוריו, ובספסלים שבידיו, מותר לקיטע לצאת, מכיון שאינו יכול ללכת בלעדם הרי הם מנעליו." נמצאנו למדים שמושג מנעל מתרחב לכל דבר שגופו של אדם נסמך עליו.
לכן, נכה בעגלה שאינו יכול ללכת בלעדיה יהיה מותר לצאת חוץ לעירוב. ואפילו אם יש חולקים בדבר, היות ומדובר באיסור דרבנן לגבי חולה נראה לענ"ד שאין להחמיר.
ה. סיכום
- המתיר למי שנזקק תמיד לעגלת נכים לצאת בה בשבת למקום שאין עירוב – יש לו על מי ועל מה שיסמוך.
- יש מקום להיתר זה גם בעגלת נכים ממונעת, אם מותקן בה סידור שבת.
- יתר על כן, יש מקום לומר שבעגלה ממונעת ההיתר מרווח יותר.
- הסכימו עם סיכום זה גם הרבנים יעקב אריאל ודב ליאור שליט"א.
