התקשורת היא אחד התחומים המרכזיים ביותר בעולם המודרני. תואר הכבוד "המעצמה השביעית" הוא תואר שמדינות רבות ביקשו לזכות בו, ועם זאת, זכתה בו דווקא התקשורת. תחום זה מעורר שאלות הלכתיות שונות, וביניהן: כיצד ניתן לקיים תקשורת יחד עם שמירה על הלכות לשון הרע ורכילות? האם ההלכה מכירה בערכי חופש הביטוי ו"זכות הציבור לדעת"? האם מותר להפיץ ידיעות שאינן מדוייקות, רק כדי ליצור הד תקשורתי שיוביל לבירור האמת? ועוד כהנה.
אחת מהשאלות הנגזרת מהיות התקשורת גורם מרכזי ובעל השפעה מכרעת בעולם המודרני היא: האם ניתן להגדיר, במצבים מסויימים, את תפקידה של התקשורת כתפקיד שיש בו משום פיקוח נפש. להבהרת הנושא, אציג סקירה תמציתית של שאלות הלכתיות שהופנו לבית המדרש להלכה של הרבנות הצבאית על ידי חיילים המשרתים ביחידת דובר צה"ל, בנוגע לפעילות היחידה בשבתות ובמועדי ישראל.[[1]]
א. השאלות
1. תקשורת מצילת חיים בעליל
במצבים מסויימים התקשורת מהווה כלי בטחוני ובטיחותי. כך, למשל, אם בציר נסיעה כלשהו ביהודה ושומרון נורו יריות על כלי רכב, חובה על דובר צה"ל לדווח על כך בתקשורת, ואפילו אם ההודעה כרוכה בחילול שבת, כדי שכלי רכב אחרים לא יִקָלעו למקום, אלא יסעו בדרכים חלופיות. אולם היתר זה איננו היתר "תקשורתי", משום שבהקשר זה התקשורת אינה אלא כלי להתרעה ולהגנה; כפי שמותר להפעיל אזעקה במצב של נפילת טילים, כך מותר להודיע בתקשורת על אירוע חבלני.
דוגמה אחרת למקום שבו דובר צה"ל מגן על הכוחות הלוחמים היא בתיאום בינם ובין המשודר בכלי התקשורת. במלחמת לבנון השנייה, התקדם גדוד שריון בעומק לבנון, וכתב ערוץ 2 שהתלווה אליו פירסם את תמונות ההתקדמות בשידור ישיר בטלויזיה. יחידה בדובר צה"ל שתפקידה לפקח על המשודר בכלי התקשורת, דיווחה על כך מיידית לכוחות שבשטח, שכן התברר שתוך כדי לחימה, מתבוננים בהם במרקעי הטלוויזיה והאינטרנט בארץ ובעולם, והדבר מעלה באופן משמעותי את רמת פגיעותם!
עם זאת, ישנם תחומי עיסוק נוספים לדובר צה"ל, ורמת פיקוח הנפש שבהם איננה ברורה. להלן נביא דוגמאות שונות, הממויינות לארבעה תחומי עיסוק מרכזיים:
2. שמירה על התדמית הצה"לית בארץ ובעולם
הסתננות סודנים לישראל דרך גבול מצרים היא דבר שבשיגרה. לעיתים קרובות נדרש צה"ל לאתר את המסתננים, ולהביאם למתקן מעצר. שבת אחת פנה כתב תקשורת לדובר צה"ל, בטענה שבליל שבת פעלו חיילי צה"ל באופן בלתי מוסרי כלפי המסתננים, והוא מתכוון לדווח על כך במהדורת החדשות בצאת השבת. אין ספק, שפירסום ידיעה כזו יפגע מאוד בתדמית צה"ל בארץ ובעולם. האם משום כך יש להתיר את חילול השבת הנחוץ לצורך בירור הידיעה, הבהרתה או הכחשתה?
אזרח ישראלי טייל בשבת באיזור יהודה ושומרון. לטענתו נכח באחד ממחסומי צה"ל בעת שחיילים במקום הפגינו התנהגות בלתי הולמת כלפי נשים ערביות. הוא התקשר ל"ענף התקשורת" בדובר צה"ל, והודיע שאם לא יטפלו בנושא בדחיפות, ויבהירו לו מה בדיוק אירע שם, הוא יפנה לאחת מרשתות התקשורת, שבוודאי תשמח לפרסם את הדברים. האם מותר להענות לבקשתו של הלז בשבת?
פעילות צה"ל ברצועת עזה הביאה, לא פעם, לפגיעה באזרחים. באחת הפעולות דיווחה התקשורת הפלסטינית שצה"ל הרס במתכוון מסגד בבית חנון. לטענת הכוחות שפעלו בשטח, טענה זו היא שקרית, ולא היו דברים מעולם; האם מותר להודיע על כך בשבת?
3. לגיטימציה לפעילות המבצעית
אחד מדפוסי הפעולה השכיחים של המחבלים הוא ירי לעבר כוחות צה"ל מתוך ריכוזי אוכלוסיה. קרה שירי רקטות לעבר ישראל התבצע מתוך בניין שצה"ל ידע שנמצאים בו ילדים. דובר צה"ל הפיץ את הידיעה ברשתות התקשורת, ובעיקר בתקשורת הזרה. המטרה היתה לאפשר לצה"ל להשיב אש למקורות הירי, מתוך ידיעה ברורה שייתכן שייפגעו גם אזרחים. אם התקשורת תדע מראש שהמחבלים הם אלה שירו מתוך ריכוזי אוכלוסיה, היא תגיב בסלחנות, יחסית, על הפגיעה באזרחים. אם הידיעה על פגיעה באזרחים תופץ קודם שיוודע בעולם על הירי מריכוזי האוכלוסיה, התגובה העולמית תהיה חמורה הרבה יותר. במקרים קיצוניים, תגובה כזו תחייב עצירה מוחלטת של פעילות הכוחות הלוחמים בשטח. האם יש מקום להתיר פעילות תקשורתית כזו בשבת?
לאור החשיבות הרבה שנהוג לייחס היום לחשיפה התקשורתית, הוחלט בצה"ל לצרף לרוב הפעילויות של הכוחות בשטח גם צלם מיחידת דובר צה"ל. בפעילות צה"ל באחת הערים הגדולות באיזור שומרון, איתר הכוח מעבדת נפץ גדולה. המעבדה צולמה על ידי דובר צה"ל. הפצת הצילומים תבהיר לאזרחי ישראל ולעולם כולו שהפעילות באותה העיר מוצדקת, ותאפשר להמשיך בפעילות. הפצת הקלטת כרוכה בחילול שבת נרחב באיסורי תורה ובאיסורי דרבנן – הסעת הקלטת ליחידת ההסרטה, עריכת החומר והפצתו וכו' – האם פעולות אלה מותרות בשבת?
4. 'מלחמה' על דעת הקהל
מזל"ט של צה"ל צילם חוליית מחבלים שהכניסה לאמבולנס של הצלב האדום אלנוקה שבתוכה מטען חבלה. צה"ל עצר את האמבולנס וניטרל את המטען. דובר צה"ל ביקש לפרסם את התמונות בכל רשתות התקשורת, כדי להציג את הפלסטיניים באור שלילי, ובכך לתרום לדעת הקהל לטובת ישראל. האם תרומה כזו לדעת הקהל היא תרומה הכרחית, עד כדי שנגדירה צורך מלחמתי המתיר חילול שבת?
לנספח הצבאי בוושינגטון הוגשה שאילתא ביחס לפעילות כלשהי של צה"ל בעזה. הוא נדרש להשיב עליה מייד, וביקש מדובר צה"ל לאסוף ולערוך עבורו את החומר הרלוונטי. ברור, שתשובה מסודרת ומנומקת של הנספח, שתשודר בארצות-הברית וברחבי העולם, תתרום מאוד לתדמית הישראלית; אך האם ניתן להתיר פעילות כזו גם בשבת?
5. פעילות הרגעה
מתקפות טרור התרחשו, לא פעם, בשבת. באחד האירועים, הסתננו מחבלים מרצועת עזה לתוך מדינת ישראל. ביישובים הסמוכים לגדר הופעלה מערכת התרעה, והדבר התפרסם חיש מהר באינטרנט: "חדירת מחבלים בדרום". בסופו של דבר, נתפסו המחבלים, והתקבלה הוראה לחזור לשיגרה. כעת, באינטרנט מופצת ידיעה על הסתננות והתרעה; האם מותר עתה לפרסם ידיעה נוספת על חזרה לשיגרה? מצד אחד, ליישובים שבהם התקבלה ההתרעה, הורו לחזור לשיגרה. מצד שני, כל שאר אזרחי המדינה, שקראו על הנעשה באינטרנט, בוודאי חוששים מאוד מפני התוצאות: האם היו נפגעים? האם המחבלים נתפסו? וכן הלאה. הודעה רשמית של דובר צה"ל על סיום האירוע תביא בוודאי לרגיעה, אך האם לשם אותה רגיעה מותר לחלל שבת?
בעיתות מלחמה, מפרסמים גורמים בכירים במערכת הביטחון (אלוף הפיקוד, הרמטכ"ל, שר הביטחון) הודעות הרגעה ודיווח לציבור. דובר צה"ל הוא המופקד על הפקת אותן ידיעות. האם מותר להפיק ידיעות כאלה בשבת?
ב. "היום קצר"
הלכה פסוקה היא, שאין מחללים שבת לצורך פיקוח נפש בדברים שניתן לדחותם למוצאי שבת (שו"ע או"ח שכח,ד ומשנה-ברורה ס"ק לב). לפיכך, ביחס לכל הנ"ל היה מקום לומר, שאכן מדובר על צרכים ביטחוניים חשובים, ואולם אין דחיפות לעשותם בשבת. סוף סוף, ניתן להשפיע על דעת הקהל העולמית או על תדמיתו של צה"ל גם אם מפרסמים אותה ידיעה בדיוק ביום ראשון, ולא בשבת.
אלא, שלעולם התקשורת כללים משלו, שאחד מהם הוא: "הזמן קצר". ידיעה בת 48 שעות היא ידיעה ישנה מאוד, וסביר להניח שאבד עליה הכלח. אורך החיים של ידיעה תקשורתית הוא קצר במיוחד, ובעיקר באינטרנט הפועל בכל עת ובכל שעה. מושגים כגון "זמן אמת", "שידור ישיר", "דֶד לַיין" ודומיהם, הפכו למושגי מפתח.
כך קורה, שכתב מן התקשורת הזרה, שהגיעה אליו ידיעה מגוף תקשורת פלסטיני, עשוי לפנות לענף תקשורת בין-לאומית בדובר צה"ל, ולבקש תגובה בתוך שעה. אם לא יקבל את התגובה, הרי שמבחינתו "שתיקה כהודאה", והוא יפרסם את הדברים שקיבל מאותו גוף תקשורת פלסטיני ככתבם וכלשונם. מאבק זה מול התקשורת הפלסטינית הוא "מלחמה" של ממש, וכדי לנצח בה, חובה על צה"ל להגיב בדייקנות, באמינות[[2]] ובמהירות.
דוגמה נוספת: בסיום פעילות של צה"ל במחנה פליטים ברצועת עזה, התעורר חשד שהחיילים פגעו במשפחה חפה מפשע. צה"ל ערך תחקיר, ומסקנותיו שאין ממש בחשדות, ולא היתה פגיעה כזו. כמה חודשים לאחר מכן, טען כתב הערוץ הראשון שבידיו נתונים חדשים על הפרשייה, המטילים פקפוק רב בנכונות התחקיר הצה"לי. הכתב פנה לדובר צה"ל ביום שישי בצהריים, וביקש תגובה עד למהדורת "יומן" המשודרת בליל שבת. העדר תגובה מיידית עלול היה להוביל לכך שבמשך שבת שלמה כל גופי התקשורת בארץ ובעולם[[3]] ידונו ב"חידוש" הצה"לי לערוך תחקירים שמטרתם "לטייח" את העובדות, ולהאיר את צה"ל באור חיובי. מאידך גיסא, תגובה קולעת ומדוייקת של דובר צה"ל תוכל "להשתיק" את הפרשיה מלכתחילה, ולמנוע את ההֵד התקשורתי שעלול לעלות ממנה.
כאמור, מהירות התגובה קובעת. דעת הקהל כיום אינה נקבעת לאחר דיון יסודי ומעמיק, אלא בדקות בודדות. תמונה אחת, סרטון קצרצר או כתבה בת מילים ספורות באינטרנט – עשויים להיות מופצים בִּין רגע למאות מיליונים, ולקבוע את דעתם באופן מיידי. אם ארגוני המחבלים יפיצו סרט, ובו נראים חיילי צה"ל פוגעים באוכלוסיה אזרחית, וסרטון התגובה של דובר צה"ל יפורסם רק 24 שעות לאחר מכן – כבר קנה הסרטון הראשון שביתה בתודעה הציבורית העולמית, וספק רב אם ניתן יהיה לשנותה.
בעבר, מקובל היה להטיל חיסיון מלא על ידיעות הנוגעת לביטחון המדינה, עד שלא יתיר דובר צה"ל את פירסומן. כיום בכל מקום קיים מישהו המצוייד במצלמה, ובאפשרותו "להעלות" לאינטרנט באופן מיידי את שרואות עיניו. דובר צה"ל מסוגל להטיל חיסיון על גופי התקשורת הגדולים, אך אין באפשרותו להתמודד עם אנשים פרטיים שמפיצים ידיעות באינטרנט. גם אם בעבר ניתן היה לדחות את הטיפול בעניינים שונים בכמה שעות, הרי שכיום, תגובת דובר צה"ל מוכרחת להינתן באופן מיידי, ולנצח ב"מירוץ" הפירסום את התעשייה הענפה של חדשות האינטרנט. לעתים העדר צלם פנוי מטעם דובר צה"ל שיתלווה לכוחות הלוחמים הביא לידי דחיית פעולות צבאיות חשבות ואף לביטולן.
ג. מידת הסיכון
אחד המודדים לחיוניות של פקודה והצורך למלאה אפילו בשבת, גם אם כרוכה היא בחילול שבת הוא: האם גם ביום חול מוכנים להסתכן בשביל קיומה (עי' מאמרו של הרב יהושע בן-מאיר, תחומין ד עמ' 249). אמת מידה זו בהחלט קיימת בשאלות התקשורת הנ"ל. צה"ל מוכן לצרף צלם לכוחות לוחמים, אף שהדבר כרוך בסיכון חייו של הצלם. משמע שצה"ל תופס את הצילום, ואת ה"דִבְרוּר" שבעקבותיו, כגורם בעל חשיבות רבה.[[4]] המציאות העכשווית היא שנצחון בשדה הקרב, שלא יתועד ויצולם, איננו מספיק. רק נצחון שיתורגם גם לנצחון תקשורתי, הוא נצחון מושלם.
אם אכן, במצבים שתוארו לעיל יש פיקוח נפש – האם מותר לבצע את הפעולות התקשורתיות אפילו בשבת? או שמא, מידת פיקוח הנפש כאן היא עקיפה ביותר, ולא ניתן לחלל את השבת למענה. קיימים בהלכה מצבים שאף שעלולים הם להגיע לידי פיקוח נפש, אין הם נחשבים לכאלה. כך למשל דבריו של הנודע-ביהודה (מהדו"ת יו"ד סי' רי) לגבי ניתוחי מתים, שסכנה אינה חשובה כפיקוח נפש אלא בהיותה לפניך, ולא סכנה עתידית. וכך כתב גם החזון-איש (יו"ד רח,ז): "לא מיקרי ספק פיקוח נפש בדברים עתידים, שבהווה אין להם כל זכר, ובאמת שאין אנו בקיאים בעתידות."
ד. הגישות השונות בפתרון שאלותינו
בפיתרון השאלות שהעלנו, ניתן להציע שלוש גישות עקרוניות:
א. העדר התייחסות במקורות ההלכתיים שבידינו לחיוניות שבתקשורת מחייב היצמדות לכללים שקבע עולם התקשורת לעצמו. כשההלכה אינה משמיעה את קולה, לא נותר אלא לשמוע בקולם של אנשי המקצוע, אנשי התקשורת.
ב. אין לך פרט במציאות חיינו שאין לו שורש ודוגמא בספרות ההלכה. כשם שדנו הפוסקים במידת ההיתר להפעיל חשמל בשבת ומצאו לכך מקורות, הוא הדין לענייננו. בוודאי יוכלו הפוסקים לברר גם את סוגייתנו באמצעות סוגיית הגמרא בערובין (מה,א), שבעיר הסמוכה לספר יוצאים למלחמה אפילו על "עסקי תבן וקש", שרש"י פירשה שהחשש הוא "שמא ילכדוה, ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם." כך, לכאורה, גם בנידוננו: תבוסה בחזית התקשורתית תוביל, חלילה, לתבוסה גם בחזיתות אחרות.
ג. ההלכות שאנו דנים בהם הן בתחום הלכות צבא ומדינה,[[5]] אשר בו קבע הראי"ה קוק (משפט-כהן סי' קמג):
ענייני הכלל דמלחמות יוצאים הם מכלל זה ד"וחי בהם", שהרי גם מלחמת רשות מותרת היא, ואיך מצינו היתר להכניס נפשות רבות בסכנה בשביל הרווחה?! אלא דמלחמה והלכות צבור שאני. ואולי הוא מכלל משפטי המלוכה, שהיו ודאי רבים ונמסרים באומה, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות מלכים, דאין רשות למלך להרוג אלא בסייף, וכן שאין לו כח להפקיר ממון ואם הפקיר הוה ליה גזל, וכמו הרוגי מלך נכסיהם למלך. וכל אלה ועוד כיוצא בהם הם שרידים שנשארו לנו ממשפטי המלוכה, שהם אינם על פי גדרי התורה של הלכות יחיד.
גם ההלכה של יציאה למלחמה על עסקי תבן וקש היא משרידי משפטי המלוכה.[[6]] לפוסקי דורנו לא נותר אלא להתחקות אחר שרידים אלו, ולהתוות על פיהם מדיניות עקרונית של פסיקת הלכה בשאלות שונות, ואפילו בתחומים חדשים, שלא שׂערום אבותינו. כך, למשל, חובתה של מדינה לשמור על קשרי חוץ תקינים, מחייבת בירור בשאלות הנוגעות לקשרים אלו, הגם שאין להם אח ורע בשולחן ערוך.
כמובן, ניתן להוסיף לשלוש גישות אלו את הקביעה שעולם התקשורת הוא "עלמא דשקרא" בהתגלמותו, ואין כל מקום להיתר הלכתי בנושאים שהעלינו, ולהפטיר באחת: ה' יעזור. האמנם כך?
את השאלות הנ"ל הפניתי לרבנים פוסקי הלכה שונים. היה מהם (הרב אביגדר נבנצל, רבה של העיר העתיקה בירושלים) שכשהצגתי בפניו חלק מהחומר שליקטתי, השיב לי בענווה: "איני יודע". וכששאלתיו, כיצד יש לנהוג במקרים שנראים לנו כסכנת נפשות, אך לא נאמרה בהם הכרעה ברורה, השיבני שיש מקום ליישם, בהקשר זה, את הכלל שבספק פיקוח נפש – מחמירים ומחללים שבת. והיו רבנים שפתחו פתח לתשובה, וכדלהלן:
ה. ההכרעה ההלכתית
1. הרב נחום אליעזר רבינוביץ: אין פסיקה גורפת
הרב נחום אליעזר רבינוביץ, ראש ישיבת ההסדר ברכת-משה במעלה-אדומים סבור שלא ניתן לקבוע קביעה גורפת בנוגע לשלל המקרים שצוינו לעיל, וכתב:
אני מסכים לגמרי עם מסקנתך: 'הכרעת ההלכה בנידון אינה פשוטה כלל ועיקר'; ברם לעצם העניין ברור שצריך להתייחס לכל מקרה ומקרה לגופו, ולא ניתן לפסוק באופן גורף בכל הבעיות.
2. הרב דב ליאור: רק איסורי דרבנן מותרים
הרב דב ליאור, רבה של קרית-ארבע-חברון וראש ישיבת ההסדר שם, הסביר,[[7]] שהיות ועסקינן בסוגיה של פיקוח נפש ציבורי, ניתן להקל באיסורי דרבנן, ובכלל זה: שיחות טלפון, שליחת הודעות כתובות, כתיבה במחשב ואף הקלטה. הרב ציין, שמעבר למקורות המפורשים בידינו בעניין פיקוח נפש ציבורי, ברור שפיקוח נפש כזה לא גרע מחולה שאין בו סכנה, שלדעת חלק מן הראשונים הותרו עבורו איסורי דרבנן.
עם זאת, אין להתיר איסורי דאורייתא, משום שקשה להגדיר את האיום התקשורתי על אגפיו השונים כאיום שיש בו משום פיקוח נפש ישיר. הודעות הרגעה, הכחשת פרסומים זרים כוזבים, או הגנה על תדמית צה"ל – כל אלה הינם בגדר פיקוח נפש עקיף, ולא ישיר, ולכן הם מתירים אך ורק חילול שבת במלאכות דרבנן.
כדי להבהיר את דבריו, הסביר הרב שטיפול תקשורתי בידיעות שונות הרי הוא כהפעלת מפעל לייצור תחמושת. בעיתות שלום, ובדרך כלל גם בעיתות מלחמה, מפעל כזה לא יפעל בשבת, וזאת אף שאין ספק שיש לו חלק רב במאמץ המלחמתי.
הרב הציע, שאת איסורי הדאורייתא הכרוכים בפעילות יחידת דובר צה"ל יבצעו נכרים. כך, למשל, אם יש צורך להסיע קלטת מן השטח אל יחידת ההסרטה שבקריה בתל-אביב, יעשה זאת נהג גוי המיועד לכך מראש.
3. הרב שלמה לוי : היתר משום חשש לאיבה
הרב שלמה לוי, ראש הכולל בישיבת הר-עציון, כתב:
א. השאלה העולה כאן היא שאלת עשיית איסורים דאורייתא או דרבנן משום איבה. הדיון המרכזי בנושא זה עוסק בטיפול בגוי בשבת. מפאת חומרת הנידון, הפוסקים התנסחו בזהירות רבה בנושא זה, שהרי מחד גיסא אין כאן פקוח נפש מיידי הדרוש בדרך כלל כדי להתיר מלאכה בשבת, ומאידך הרי יש כאן סכנה רבתי שעלולה להיגרם לפעמים לציבור שלם.
באנציקלופדיה רפואית הלכתית בערך "גוי", בהערה, מצטט את שו"ת ה"ר י"א הרצוג (או"ח ח"ב סי' סג), שאין למסור תשובה בכתב על שאלה זו, ואין הוא מכריע אפילו להלכה שלא למעשה, והדבר צריך אומד.
עם זאת, בנשמת-אברהם (ח"ד סי' של) כותב בשם הרש"ז אוירבך: "שהיום מחללים את השבת עבור נכרי שנמצא בסכנת נפשות משום איבה ואפילו אם הוא נמצא לבד עם החולה, כגון גר שנמצא לבד עם אביו… אמר לי הגרש"ז… האידנא חייבים לחלל בגלל הסיכון אפילו הקטן ביותר, מפני שעלולים הדברים להגיע לסכנת איבה ולפקוח נפש של רבים."
ב. ניתן לכאורה לומר שגם בנידון דידן יש סכנת איבה ופקוח נפש של רבים, וזאת בכמה מישורים:
ראשית, כולנו עדים לגל של פגיעה ביהודים באירופה לאחר מלחמת "עופרת יצוקה"; ובצרפת היו גם רציחות. שונאי ישראל, שלצערנו נמצאים בכל מקום, מחפשים עילות כדי לפגוע ביהודים. האווירה הציבורית משפיעה ללא ספק גם על המפגעים, וגם על השלטון האמור להגן על היהודים.
במישור אחר ניתן לדבר על סכנה גם במקומותינו בתוך ארץ ישראל, כאשר מסיתים משתמשים בסיפורים כאלה כדי להסית קהל ולפעמים לבצע פיגועים. כולנו יודעים שסיפור כזה יכול להביא מתקפת זריקת אבנים על כלי רכב יהודיים שבוודאי יש בה פקוח נפש, וגם לפיגועים חמורים יותר.
מישור שלישי הוא המישור המדיני-צבאי, המושפע ביותר מדעת הקהל ועלול להיות בעל השלכות חמורות עד מאד, ונדמה שאין צורך לפרט.
לעומת האמור לעיל, ברור לכולנו שההשפעה על דעת הקהל היא מצטברת, ולא תלויה בדרך כלל רק במעשה אחד. ועל כן קשה לאמוד את השפעת המעשה הבודד על המערכה הכוללת. אף על פי כן, מצאנו שבפיקוח נפש יש לחשוש גם כאשר מדובר על מאבק רחב יותר, כגון עסקי קש ותבן ועוד דוגמאות שאין כאן המקום לפרטן.
ג. המאמר שבפנינו נוקט דוגמאות שונות, וכמובן שיש הבדל רב בין המקרים השונים: פעולות שבאות למנוע פגיעה בצה"ל או לאפשר פעילות מבצעית בשבת כגון ירי לריכוזים אזרחיים ניתן להגדירן כפעולות דחופות. לעומת זאת, פעולות הבאות לפגוע בתדמית הערבים, כגון הפצת צילום מעבדת נפץ או אמבולנס ערבי עם מטען, לכאורה יכולות להמתין למוצאי שבת. לכאורה, קשה מאד להתיר מלאכה דאורייתא בסעיף העוסק בפעילות הרגעה.
ד. מסתבר, שיש מקרים שבהם אכן קיים ספק פקוח נפש; אולם מובן שאין להתיר באופן גורף. חרף העובדה שכל מקרה שונה מחברו, ואי אפשר לחזות מראש את כל האפשרויות. נראה לי שיש צורך להתייעץ עם אנשי מקצוע ולנסות לנסח כללים לגבי המקרים המצויים.
להבדיל מפעולות מלחמתיות הדורשות דיוק רב במישור המעשי והטכני, בנידון דידן עיקר המאמץ הוא לקבל את ההחלטה הנכונה. לכן, בחלק גדול מהמקרים ניתן לבצע את הפעולות עצמן על ידי גוי או בשינוי, וכך למנוע חילול שבת במלאכה דאורייתא. יש לעשות כל מאמץ כדי להימנע מאיסורים דאורייתא, ומה נעמו בזה דברי היביע-אומר (ח"ח או"ח סי' לח): "ומה טוב אם הנהלות בתי החולים בארץ ידאגו שיהיו רופאים נכרים לצורך זה, וכן אחיות נכריות, כדי שיטפלו בחולי עכו"ם. ורופאי ישראל יטפלו רק באיסורי שבות דרבנן. וכאשר נוהגים בבתי החולים בירושלים שערי צדק וביקור חולים… ונראה לי עוד לתת עצה לרופאי ישראל הדתיים והחרדים לדבר ה', שכאשר יש צורך לטפל בשבת בחולים גוים… יעשו המלאכות דאורייתא על ידי שנים ביחד, וכדקיימא לן שנים שעשאוה פטורים (שבת צב,ב). וכיון דהוי איסור דרבנן שפיר דמי אפי' משום איבה בלבד."
4. הרב ישראל רוזן: מיכשור הלכטכני
הרב ישראל רוזן, ראש מכון 'צומת' התייחס כדלהלן:
השאלות המועלות במאמר זה הן דוגמאות קלאסיות אשר מכון 'צומת' מטפל בהן מזה שנים רבות. מרבית היישומים ההלכ-טכניים נועדו בדיוק למרחב זה של 'שטח אפור', המצוי מאד בתחום הבטחוני והרפואי. כדי לאפשר פעילות חיונית בשבת, שאינה מוגדרת ממש כפיקוח נפש, פיתח המכון ציוד מגוון, ובכללו עזרים שיכולים לסייע לפתרון מירב הבעיות המועלות במאמר זה. הכוונה למקלדת-מחשב שבתית, ל'עכבר' אופטי יחודי, ל'שבתפון' – טלפון שבת לצרכים חיוניים, ל'שבעט' – כתב שאינו מתקיים לצרכים חיוניים, ולעזרי תקשורת וכתיבה נוספים. חלק מן המכשירים פועלים על פי עקרון ה'גרמא', והם הותרו לשימוש בטחוני ורפואי ע"י שורה של פוסקים מובהקים מכל החוגים.
חלק מן המכשירים, ובראשם 'המקלדת הקיבולית', אינם נשענים כלל על עקרון ה'גרמא' אלא על שיטת שינוי הזרם, המתח או התדר האלקטרוני בלבד, ללא כל סגירת מעגל חשמלי או פתיחתו.[[8]] האדם רק מרחף באצבעו על פני מישטח חלק שעליו מודבק איור דמוי מקשי מקלדת. כל נגיעת-ריחוף ליד ציור של מקש מסוים משנה את התדר (או המתח או הזרם) המצוי מתחת למישטח בנקודה זו, אך איננו סוגר שום מעגל כמו במקלדת מקשים רגילה. השינוי מתבטא בהצגת האות ע"ג המסך וכיו"ב. דומה כי חיילים שומרי שבת המשרתים במסגרת דובר צה"ל יכלו לעשות שימוש רב בציוד זה.
