בקהילות רבות נהוג שלאחר קיומו של המנין המרכזי, אשר בו קוראים את המגילה ברוב עם ובהדרת מלך, מקיימים קריאה נוספת עבור נשים שלא יכולות היו להגיע למנין המרכזי. השאלה היא, האם בקריאה נוספת זו רשאית אשה לקרוא את המגילה באזני חברותיה, ולהוציאן ידי חובתן.
לצורך זה יש לברר את אופי חיוב נשים במצוות המגילה – האם הוא זהה לחיוב האנשים במקרא מגילה? אם החיוב הוא שונה, מהי סיבת השוני? מה אופיו? ומה הן ההשלכות ההלכתיות הנובעות משינוי זה?
א. חיוב הנשים לפי המשנה, התוספתא והתלמוד
לפי המשנה במגילה ב,ד: "הכל כשרין לקרות את המגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן." מהלשון "הכל" דייקה הגמ' בערכין ב,ב: "לאיתויי נשים."1כך דרכה של הגמ' לדייק מהלשון "הכל כשרין" - כגון ביומא מג,א, המדייקת כך מלשון התוספתא פרה ה,ז ("הכל כשרין לקדש"). כך מסתבר גם במשנה גיטין ב,ה: "הכל כשרין להביא את הגט" - והרי ברור מסוגיות הש"ס שנשים כשרות להביא גט, וכן פסק הרמב"ם (הל' גרושין ו,ז). כך ברור גם מלשון המשנה בערכין א,א: "הכל מעריכין ונערכין, נודרין ונידרין ... נשים ועבדים...". הצורך במשנה לפרט במיוחד את הנשים, למרות שכבר נכתב "הכל", הוא כדי להבדילן מן הטומטום והאנדרוגינוס, שדינם שונה.
לעומת זאת מהתוספתא (מגילה ב,ז) משמע לכאורה שנשים פטורות מקריאת המגילה. בתוספתא יש שלוש דרגות בחיוב קריאת המגילה:
- הכל חייבין בקריאת מגלה – כהנים, לויים וישראל, גרים ועבדים משוחררין, חללים, נתינים וממזרים, סריס אדם, סריס חמה, פצוע דכא וכרות שפכה – כולן חייבין ומוציאין את הרבים ידי חובתן.
- טומטום ואנדרוגינוס – חייבין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. אנדרגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו, טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו.
- נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן.
הכפילות בדרגה השלישית היא לכאורה מיותרת, שהרי ברור שמי שפטור מן המצוה אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם. ואכן, המאירי (מגילה ד,א) דייק מכך שנפל שיבוש בלשון התוספתא, ובקטגוריה השלישית יש לגרוס: "נשים ועבדים חייבין ואין מוציאין…". חלק מן הראשונים כלל אינו גורס את המשפט "ואין מוציאין את הרבים ידי חובתם".2ראה חידושי הרשב"א למגילה ד,א, מהדורת רח"ז דימיטרובסקי, עמ' מא הערות 434,441; ליברמן, תוספתא כפשוטה מגילה, עמ' 1147-8. אולם נראה שחלוקה זו לשלוש קטגוריות הינה תבנית קבועה בתוספתא, וכפי שמופיע הדבר בתוספתא ברכות פ"ה הל' יד-יז ובראש-השנה ה,ה. והרי זה בבחינת איידי דתנא רישא "ומוציאין את הרבים", ובמציעתא "אין מוציאן את הרבים", תנא נמי בסיפא "ואין מוציאין את הרבים", אע"פ שאין בכך צורך כיון שכבר שנה לנו שפטורים.
על כל פנים לרוב הדעות עולה מהתוספתא שנשים פטורות ממקרא מגילה. אולם משני התלמודים עולה לכאורה שנשים חייבות. בירושלמי מגילה פ"ב ה"ה מובא: "בר קפרא אמר: צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים, שאף אותם היו בספק. ר' יהושע בן לוי עבד כן – מכנש בנוי ובני בייתיה וקרי לה קומיהון". עדיין יתכן שאין בזה אלא תיאור המציאות, ואין להסיק מכך על אופי חיובן של נשים בקריאת המגילה, אבל בבבלי (מגילה ד,א) מובאים דברי ר' יהושע בן לוי: "נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס." ניסוח דומה יש לריב"ל לגבי חיובן של נשים בנר חנוכה (שבת כג,א) ולגבי ארבע כוסות (פסחים קח). הנימוק "שאף היו באותו הנס" בא להוציא מפטור שהיה עשוי לנבוע מהיות מצוות אלו מצוות עשה שהזמן גרמן.
לפי הסוגיה בריש ערכין כוונת התנא באומרו "הכל חייבין במקרא מגילה;3זהו ציטוט מהתוספתא, בעוד שההמשך הוא ציטוט מהמשנה. למרות שניכר שבגמרא הכירו איפוא את התוספתא, בכל זאת לא הביאו מאומה מסופה, שבה מפורש שנשים פטורות (או לפי המאירי: חייבות) ממקרא מגילה. הכל כשרין לקרות את המגילה" היא לדברי רבי יהושע בן לוי הנזכרים לעיל.
ב. שיטת בה"ג
1. גירסת בה"ג בדברי ריב"ל
בהלכות מגילה בספר הלכות גדולות עולה ענין חיוב מגילה לנשים בשני מקומות. בתחילה מצוטטות שתי הלכות מדברי ריב"ל, אחת מהן היא מימרתו לגבי נשים. כאן יש נוסחאות שונות בגרסת הבה"ג.
בכ"י רומא – "נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס."
במהדורות הדפוס – "נשים חייבות במשמע4בה"ג משתמש בשם עצם מופשט, משמע - כלשון הפסוק (ישע' יא,ג) "ולא למִשְׁמָע אזניו יוכיח". חז"ל בדרך כלל משתמשים בפועל "לשמוע", כגון: "אמר רבי יוסי בר חנינא: להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה" (מגילה ג,א). ייתכן שכאן מקביל בה"ג את הביטוי לביטוי "מקרא מגילה", שאף הוא שם עצם מופשט, ואולי יש לדברים אלה השלכה לגבי נוסח הברכה, עליו נדון להלן. מגילה" או "לשמוע מקרא מגילה".
ברוב ספרי הגאונים מובאים דברי ריב"ל "נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס" ואין איזכור לתוספתא הפוטרת נשים ממקרא מגילה. כך בהלכות פסוקות (מהדורת ששון עמ' לח), בהלכות ראו (עמ' 11) ובשאלתות (סז). בהלכות קצובות (מהדורת מרגליות עמ' 87) נאמר: "הכל חייבין לקרוא את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן" ואין איזכור לדברי ריב"ל. בתחילת סדר פורים שבסדר רב עמרם גאון מצוטטים דבריו של ר' יהושע בן לוי. אולם ישנו הבדל בין כת"י והמהדורות השונות5ראה סדר רב עמרם גאון מהדורת גולדשמיט, עמ' קא. בניסוח. בחלקם כתוב כפי שמופיע בגמ' "נשים חייבות במקרא מגילה". ובחלקם "נשים חייבות במשמע מגילה". גולדשמידט במבוא שלו למהדורת סדר רע"ג טוען שגרסאות סדר רע"ג מחולקות דרך כלל לשני ענפים – זה המייצג את מסורת ספרד, וזה המייצג את מסורת צרפת; כלומר: סדר רע"ג המקורי תוקן והוגה בקהילות השונות שאליהן הגיע על פי המסורות המקובלות באותן קהלות, כך לגבי נוסח התפילות וכך לגבי פסקי ההלכה.
בעניננו, הענף הספרדי החזיק בגירסה "חייבות במקרא מגילה", והענף הצרפתי – "במשמע מגילה". להלן נראה שבמקביל, חכמי ספרד בדרך כלל לא קיבלו את דעת בה"ג בענין זה, ולעומתם חכמי אשכנז קיבלו אותה בשלמותה. על כל פנים, אין אפשרות להוכיח מניסוח הדברים מה היתה גרסתו המקורית של רע"ג בדברי ריב"ל. גם אם היתה גירסתו כמובא לפנינו בבבלי – "נשים חייבות במקרא מגילה" – עדיין רשאי היה לפרש שאופי חיובן שונה מאופי החיוב של הגברים, שהם בקריאה והן בשמיעה.
אכן, לדעת הראבי"ה (ח"ב עמ' 293) היתה לבה"ג גירסה אחרת בדברי ריב"ל, שכן כתב: "והא דאמר ריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה – פירושו לשמוע מקרא מגילה; ובהלכות גדולות גרס במשמע מגילה." כך גם רבנו חננאל במגילה ד,א): "וא"ר יהושע: נשים חייבות לשמוע מקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס". מדברי התוספות (מגילה ד,א ד"ה נשים, וערכין ג,א ד"ה לאתויי) והרא"ש (מגילה פ"א סי' ד) המביאים את דברי בה"ג, משמע שלבה"ג לא היתה גירסה שונה מן הכתוב בבבלי שלפנינו.
כיון שבין עדי הנוסח שבגמרא שהגיעו לידינו אין שינויי נוסח בדברי ריב"ל, מסתבר שאף דברי הראבי"ה והר"ח אינם מציעים בפנינו גירסה שונה, אלא מביאים את פירושו של בה"ג לדברי ריב"ל. 'גרס' בדברי ראבי"ה פירושו: פירש.
2. נשים חייבות בשמיעה
את הסתירה בין התוספתא הפוטרת נשים לבין דברי ר' יהושע בן לוי המחייב אותן מיישב בעל הלכות גדולות באומרו:
הכל חייבין במקרא מגילה … נשים ועבדים וקטנים פטורים מקרית המגילה, אלא שחייבין במשמע. למה? שהכל היו בספק – להשמיד ולהרוג ולאבד. והואיל והכל היו בספקא, הכל חייבין במשמע. ר' יהושע בן לוי היה מכניס את כל אנשי ביתו וקורא לפניהם מגילת אסתר. ר' יונא אבוה דר' מונא היה מתכוין לקרות אותה לפני הנשים שבביתו, שהכל היו בספק, והכל חייבין במשמע – אחד הנשים ואחד העבדים ואחד הקטנים.
אמנם גם אנשים באים לשמוע את קריאת המגילה, אבל בכך הם מקיימים את מצות הקריאה מדין שומע כעונה; בעוד נשים יוצאות ידי חובתן מעצם השמיעה.
חילוק זה בין חובת הקריאה וחובת השמיעה, נראה שהוא נובע מכך שבמצות הקריאה יש שני רבדים: עצם מעשה הקריאה, ופרסום הנס. דבר זה עולה מהסבר הגמרא (מגילה יח,א) מדוע "לועז ששמע אשורית יצא" (משנה, מגילה ב,א):
"והלועז ששמע אשורית יצא" – והא לא ידע מאי קאמרי? מידי דהוה אנשים ועמי הארץ. מתקיף לה רבינא: אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים, מי ידעינן? אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא – הכא נמי מצות קריאה ופרסומי ניסא.
רש"י פירש: "ופרסומי ניסא – אף על פי שאין יודעין מה ששומעין, שואלין את השומעין ואומרין מה היא הקרייה הזו, ואיך היה הנס, ומודיעין להן." כלומר: המבינים את שפתה של המגילה יוצאים בקריאתה הן את חובת הקריאה הפורמאלית, והן את חובת פירסום הנס המתבצעת על ידי הבנת הקריאה. אלו שאינם מבינים, אף הם מקיימים את חובת הפירסום, כיון שבעקבות הקריאה הפורמאלית מסבירים להם את תוכן המגילה.
מדברי הרמב"ן עולה שיש עדיפות לקיום שני הרבדים בו-זמנית, ולכן לדעתו (מגילה יז,א ד"ה הא) "לועזות – היינו שאין יודעין אשורית … מפני שאין יודעין אשורית, אע"פ שיוצאין בו, בקושי התירו משום דאיכא מצוות קריאה, וראו חכמים דפרסומי ניסא בידיעה ממש עדיף טפי. אבל היודע אשורית לעולם אינו יוצא אלא באשורית."6בכך חולק הרמב"ן על הרמב"ם בהל' מגילה ב,ד. מקור הרמב"ם הוא בירושלמי מגילה פ"ב ה"א: "רבי אבהו בשם רבי לעזר: יודע אשורית ויודע לעז - יוצא בה בלעז ואשורית; בלעז - יוצא בה בלעז." אך הרמב"ן גורס: "יודע אשורית ויודע לעז - יוצא בה באשורית; בלעז - יוצא בה בלעז", וראה שם בפני-משה. היודע אשורית ושומע קריאה בשפה זו – מקיים בו זמנית את מצות הקריאה הפורמאלית, ואת הבנת הנקרא המהווה עבורו פרסומי ניסא.
לשני חיובים אלו יש סיבות שונות. חובת הקריאה הפורמאלית הרי היא ככל המצוות, וכיון שכך בהיותה מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות ממנה. חובת פרסומי ניסא נובעת מהיותו של אדם באותו הנס, וכיון שאף נשים היו באותו הנס הן חייבות בכך אף הן. אלא שחובת הפירסום, כאמור, מתקיימת בהבנה – היינו: בשמיעה – בלבד, ולכן חובתן של הנשים היא בשמיעה.
3. נשים אינן מוציאות אחרים ידי חובתם
מדברי המאירי עולה שהוא הבין את דברי הלכות גדולות באופן אחר. וזו לשונו בבית-הבחירה מגילה ד,א:
ומ"מ בהלכות גדולות פסקו, שהנשים חייבות אבל אינן מוציאות אלא נשים, ופירשו זו של ערכין "לאתויי נשים" – להוציא את מינן. ואף מה שאמרו בברייתא "נשים ועבדים וקטנים פטורים ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן" – נראה להם ששיבוש נפל בברייתא על ידי סופרים, שאם הם פטורין, מה הוצרך לומר שאין מוציאין? אלא כך הוא הענין: חייבין ואין מוציאין… ואף חכמי פרובינציא כתבו בחיבוריהם, שכמו שחייבות בברכת המזון ובזמון ואין מצטרפות לשלשה, כך אין מצטרפות כאן לעשרה למי שמצריך בה עשרה, וכל שכן שלא להוציא את האנשים.7שיטה זו בהבנת דברי בה"ג מופיעה גם בטור או"ח סי' תרפט: "ובה"ג כ' אע"ג שחייבות במקרא מגילה אינן מוציאות לאנשים", וכן בשלטי-הגיבורים למגילה (ב,א בדפי הרי"ף אות ב). אופטוביצר בהערותיו לראבי"ה (ח"ב, סי' תקסט, עמ' 292 הע' 20) סובר שזו טעות בהבנת בה"ג. אך ראה הערת רח"ז דימטרובסקי בחידושי הרשב"א למגילה (עמ' מו הע' 431) שיש שתי מסורות שונות בדברי בה"ג. כך סבר גם ליברמן (תוספתא כפשוטה, ח"ה, סדר מועד, עמ' 1148).
המאירי לא ביאר מדוע אין נשים מוציאות אחרים ידי חובתם, אך מתוך השוואתו לענין הזימון מסתבר שהסיבה היא משום הזילות שבדבר, וכדברי התוספות סוכה לח,א ד"ה באמת, שנשים אינן מוציאות את הרבים ידי חובתם בברכת המזון, "משום דרבים זילא בהו מלתא, דהרי מגילה דנשים חייבות בה, ופירש בה"ג דאין נשים מוציאות את הרבים ידי חובתן במגילה." טעם זה הוא כטעם המובא בגמרא מגילה כא,א לכך שאשה אינה קוראת בתורה: "הכל עולין למנין שבעה אפילו קטן אפילו אשה אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הציבור."
ג. פסקי הראשונים
1. נשים חייבות במגילה כאנשים
הרמב"ם (הל' מגילה א,א) פסק שלא כבה"ג: "והכל חייבים בקריאתה – אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים, ומחנכין את הקטנים לקרותה."
אשר לתוספתא, שבה נכתב – כאמור, לפי גירסה מסויימת – שנשים פטורות, לדעת הרשב"א והריטב"א (מגילה ד,א) היא משובשת.8הגר"א בביאורו לשו"ע (או"ח תרפט,ב) מחזק הנחה זו מכך שהסוגיא בערכין לא הזכירה את הסיפא, על אף שדייקה מהרישא שנשים חייבות. הר"ן על הרי"ף (ב,ב בדפי הרי"ף) מסוייג יותר בדבריו, ואומר על דברי בה"ג: "ואין זה מחוור, אלא שראוי לחוש לדבריו להחמיר." כמובא לעיל, לפי המאירי הגירסה בתוספתא צריכה להיות: "נשים ועבדים וקטנים חייבים". לדעתו, להלכה הן אף מוציאות אחרים ידי חובתם, ובכך הוא סומך על דברי התלמוד: "ועיקר הדברים שלא לדחות תלמוד ערוך שבידינו מברייתא או מדברי תלמוד המערב, וכל שכן מסברא, אלא בא ונסמוך על הכלל הידוע: כל המחוייב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן." כדעה זו פסקו גם ריא"ז, נמוקי-יוסף, המכתם, רבנו יהונתן ושיבולי-הלקט (סי' קצה) .
מבין חכמי אשכנז שלא פסקו כבה"ג, יש למנות את רש"י שפירש ופסק (ערכין ג,א ד"ה לאתויי נשים, ובסדור רש"י סי' שכט): "לאתויי נשים – שחייבות במקרא מגילה וכשרות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם." כך פסק באור-זרוע (ח"ב סי' שסח): "ונראה בעיני, דהואיל דברייתא דתוספתא לא הוזכרה בתלמוד שלנו לא סמכינן עלה. ונראה בעיני עיקר, כדפי' רבנו שלמה…".
2. נשים אינן מוציאות אנשים ידי חובתם
אולם רוב חכמי צרפת ואשכנז קיבלו את דברי בה"ג, ובכך יישבו את דברי התוספתא הפוטרת נשים מקריאת המגילה, בעוד שר' יהושע בן לוי חייב אותן. כך כתבו תוס' (מגילה ד,א ד"ה נשים וערכין ג,א ד"ה לאתויי), שזה שנשים חייבות במקרא מגילה, ומשמע שהן מוציאות אחרים ידי חובתם, הכוונה היא שקריאתן תועיל להוציא נשים. זהו לדעתם חידושה של הגמ' בערכין, "דסלקא דעתך דלא יועיל קריאתן אפילו להוציא הנשים, קמ"ל דהכל חייבין בשמיעה עבדים נשים וקטנים."
כך פסקו גם הרא"ש (מגילה פ"א סי' א), הראבי"ה (ח"ב עמ' 293) והמרדכי (מגילה רמז תשעט) . הסיבה היא, כאמור, אופי חיוב שונה שיש לנשים מאשר לגברים.
סיבה אחרת לאי הוצאתם של אנשים ידי חובתם ע"י נשים הובאה בפוסקים – ולאו דווקא כביאור בשיטתו של בה"ג. כך הם דברי הסמ"ג (עשין דרבנן ד): "תניא בתוספתא, הכל חייבין במקרא מגילה … וטומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו דשמא האחד זכר והשני נקבה. משמע דאף על גב דנשים חייבות במקרא מגילה, אינן מוציאות את הזכרים. ואל תשיבני נר חנוכה, דאמרינן בפרק במה מדליקין דאשה מדלקת, דמשמע אף להוציא האיש – דשאני מקרא מגילה, שהוא כמו קריאת התורה, לכך אינה מוציאה את האיש."
כמובא לעיל, דעת הריטב"א (מגילה ד,א) היא שהתוספתא היא משובשת, ונשים חייבות במקרא מגילה כדעת ר' יהושע בן לוי. אעפ"כ הוא מוסיף: "אלא שאין זה כבוד לציבור, והן בכלל מארה". כך משמע גם מדברי בעל העיטור:9הל' מגילה, ח"א דף קי,א. אך ראה שם דף קיג,ד - שם הביא בעל העיטור את התוספתא: "ומה שאמרו (בתוספתא) שנשים פטורות, קשה לי: דהא אמרינן נשים חייבות במקרא מגילה? ומסתברא חייבות לשמוע מקרא מגילה ומבטלות מעבודתן, אבל לקרות אין חייבין. וכ"כ בהלכות דמשמע מקרא מגילה." זוהי סתירה בדברי בעל העיטור - בקטע הראשון השווה מגילה לברכת המזון, ובקטע השני סובר כבה"ג שנשים פטורות מקריאה וחייבות בשמיעה בלבד. "נשים חייבות במקרא מגילה … ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות ואין מצטרפות לבהמ"ז, הכי נמי אין מצטרפות לכתחילה." טיעון אחר לכך שלא יקראו נשים מופיע בספר האשכול (מהדו' אוירבך ח"ב עמ' 30) : "ויש מפרשים הטעם, משום קול באשה ערוה לא תוציא אנשים."
במקום שיש מחלוקת בין חכמי ספרד לבין חכמי אשכנז, משתקפת מחלוקת זו גם בין המחבר בשו"ע לבין הרמ"א. גם כאן, המחבר הביא בריש סי' תרפט בסתם את דעת חכמי ספרד, שנשים חייבות ומוציאות אנשים ידי חובה, וכדעת "יש אומרים" הביא את הדעה שהנשים אינם מוציאות האנשים.10בספר ילקוט-יוסף (מועדים עמ' רפח) הביא רשימת אחרונים שהבינו שדעת השו"ע היא שלהלכה נשים מוציאות יד"ח אפילו אנשים, אלא שנכון לכתחילה, שלא בשעת הדחק, לחוש לדעת בה"ג. על כל פנים משמע, שאין מקום לאסור זאת משום "קול באשה ערוה". ראייה לכך, ממש"כ ה"ר צ"פ פרנק בספר מקראי-קודש (עמ' קלב) בשם המרחשת, שאפילו לדעת הבה"ג שנשים אין מוציאות את האנשים, הני מילי בקריאת מגילה ביום שהיא מדין הלל; אולם קריאת המגילה בלילה, שאינה אלא משום פרסומי ניסא, בה נשים מוציאות האנשים שחיובם אז שווה [וראה לעיל, מאמרו של הר"ז זק"ש בכרך זה, דעה הפוכה, שדווקא בלילה אין הנשים מוציאות את האנשים ידי חובתם - הערת מערכת]. בענין קול באשה עיין יחווה-דעת ח"ג סי' נא. [ואולי יש מקום להבחין בין אשה הקוראת בנעימה, שהיא כקול זמרה, לבין אשה שרק תקרא ותדקלם את הכתוב במגילה, שלגבי זה לכאורה אין קולה נחשב כערווה. - הערת עורך (י.ש.)] הרמ"א פסק כדעת בה"ג, והביא את דברי הראבי"ה שנשים תברכנה "לשמוע מגילה".
ד. קריאת נשים לנשים
1. הוצאתן ידי חובתן
נידוננו הוא, כמובא בראשית המאמר, שנשים תקראנה עבור עצמן. לכאורה, מכל מה שנידון עד כה משמע שבזה אין שום מחלוקת, ופשוט שתוכלנה לקרא לעצמן. אולם בין האחרונים מצאנו כמה הסתייגויות גם מכך:
מגן-אברהם (תרפט,ו) הביא ממדרש הנעלם רות, "דלא תקרא לעצמה, רק תשמע מאנשים." הכוונה היא לדברי זוהר חדש רות (דף סח ריש ע"ב) שהובאו גם על ידי הגר"א בביאורו כאן – "ואמר ר' אבא: נשים חייבות במקרא מגילה, אבל הן אינן קוראות לאחרים, אבל חייבות לשמוע מפי המברך." האם בגלל זה לא יכולה אשה לקרוא אפילו עבור עצמה בלבד? מפסיקת האחרונים (משנה-ברורה ס"ק ז; ערוך-השלחן סעיף ה) משמע שפסיקתו של המג"א לא התקבלה.
קרבן-נתנאל (מגילה פ"א אות מ, הובאו דבריו בשער-הציון תרפט,טו) כתב שמהטעם "דזילא בהו מילתא", "אין אשה מוציאה נשים רבות ידי חובתן." הוא למד זאת מדברי התוס' בסוכה לח,א ד"ה באמת, שהובאו לעיל (ב3/). לדעתו עסקו בעלי התוס' שם בנשים המוציאות ידי חובה נשים אחרות ולא אנשים, שהרי פשיטא שנשים אינן יכולות להוציא אנשים מפני שאינן מחוייבות במקרא מגילה. לכן לדעתו טעם התוס' "דזילא בהו מילתא" נועד למקרה שאשה באה להוציא נשים אחרות ידי חובתן.
אולם, שלא כדבריו, עיון בתוס' מלמד שלא היה לתוס' פשיטא שנשים פטורות, אלא באו להסביר מדוע למרות שהן חייבות, בכל זאת לא תוכלנה להוציא את האנשים. ואכן, בעל ערוך-השלחן (תרפט,א וכן בסעיף ה) לא קיבל את דעת קו"נ, ופסק: "ולכן אין מוציאות בקריאתן את האנשים; ומיהו נשים מוציאות, כיון דחיובן שווה."
2. ברכות המגילה
בעניין ברכת הקריאה נחלקו הפוסקים. לדעת המחבר, נשים הקוראות מגילה תברכנה את הברכות הראשונות כרגיל – "על מקרא מגילה". הרמ"א מביא את דעת המרדכי בשם הראבי"ה: "ויש אומרים, אם האישה קוראה לעצמה מברכת לשמוע מגילה, שאינה חייבת בקריאה." כאמור, דעה זו מבוססת על ההבנה שלפי בה"ג הגירסה בגמ' מגילה היא "נשים חייבות לשמוע (או: במשמע) מגילה, שאף הן היו באותו הנס". אולם כפי שהראינו לעיל, רוב הראשונים לא סברו שלבה"ג היתה גירסה אחרת בגמ', אלא פרשנות אחרת. נראה, שלדעתם אין מטבע ברכה אחר מלבד "מקרא מגילה".
דברי הרמ"א לא התקבלו על דעת כל האחרונים. אמנם בחיי-אדם (קנה,יא) ובמשנה-ברורה (תרפט,ח) פסקו כדעת הרמ"א שאשה תברך "לשמוע מקרא מגילה". אבל קדם להם פסק הפרי-חדש (שם), שאע"פ שהלכה כדעת בה"ג שנשים אינם מוציאות אנשים יד"ח, מכל מקום לגבי הברכה אין שינוי, והן מברכות "על מקרא מגילה" כאנשים. כך פסק גם הגר"א, כמובא במעשה-רב (סי' רמו): "נשים חייבות במקרא מגילה, ומברכים להם כמו לאנשים."11[אבל אפשר שדעתו היא, שכשגבר קורא לנשים, עליו לברך "כמו לאנשים"; אבל אם אשה תקרא לנשים, אפשר שגם לדעתו תברך כדברי הרמ"א: "לשמוע מגילה". - הערת עורך (י.ש.)]
בשו"ת יביע-אומר (ח"א או"ח סי' מד) הביא ראיה לכך שאין לשנות נוסח הברכה, מדברי בית-יוסף (או"ח ס"ס מז), שאף שהנוסח בברכות התורה "אקב"ו לעסוק בדברי תורה" קאי על עסק תורה שבעל פה, שנשים פטורות ממנו, בכל זאת נשים מברכות ברכות התורה באותו נוסח, שאין לשנות ממטבע הברכות שתקנו חז"ל.
אשר לברכת "הרב את ריבנו" הנאמרת לאחר הקריאה: הרמ"א (תרצב,א) כתב שברכה זו נאמרת רק אם הקריאה היתה בציבור, מפני שהיא ברכת הודאה על הנס, ומשום פרסום הנס צריכה היא להיאמר בציבור (עי' ערוך-השלחן שם). להלן (סעיף 3) נראה שלענין מקרא מגילה גם עשר נשים נחשבות כציבור, הרי שבגמר הקריאה לנשים יש לברך "הרב את ריבנו", כמו בקריאה לציבור של אנשים.12כן כתב הרב פרנק, מקראי-קודש לפורים, סי' לה; וכן כתב הרב יצחק יוסף, ילקוט יוסף, מועדים, עמ' רפו.
3. הצורך במנין נשים
בשו"ע (תרצ,יח) נפסק: "מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה. ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותם ביחיד." הצורך במנין אינו משום דבר שבקדושה, אלא משום פרסומי ניסא. הראשונים נחלקו האם נשים מצטרפות למנין למקרא מגילה (ראה בעל העיטור דף קי, ב; ור"ן ו,ב בדפי הרי"ף ד"ה מתני'). בעקבות מחלוקתם כתב הרמ"א (שם) להלכה: "ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה". האחרונים כתבו שהספק הוא האם נשים מצטרפות לגברים למנין. המניעה לכך היא משום חוסר הצניעות שבדבר, אך עשר נשים בפני עצמן בוודאי נחשבות למנין לצורך קריאת המגילה.13כך פסק להלכה בשו"ת ציץ-אליעזר חלק יג סי' עג.
לפי זה, גם אם רשאית אשה לקרוא מגילה בינה לבין עצמה, וגם אם רשאית היא להוציא את חברותיה ידי חובתן גם כאשר אין במקום מנין של נשים, הרי רצוי שתשתתפנה עשר נשים בקריאת המגילה.
ה. סיכום
- ראשונים רבים (הרמב"ם, הרשב"א, וכן דעת המחבר) סוברים שאין כל הבדל בין נשים לאנשים במצות קריאת המגילה – שהרי אף נשים היו באותו הנס. לכן באופן עקרוני יכולות הנשים לקרא עבור האנשים. את התוספתא הפוטרת נשים יש לראות כמשובשת. בין בעלי שיטה זו יש כאלה שהסתייגו בפועל מכך שנשים תקראנה עבור אנשים (ריטב"א, סמ"ג, האשכול).
- לדעת בה"ג, נשים חייבות לשמוע מגילה אך אינן חייבות בקריאתה. הבדל זה מביא לידי כך שנשים אינן יכולות להוציא יד"ח את האנשים. כך פסקו חלק מהראשונים (הרא"ש והראבי"ה) וכן פסק הרמ"א. אולם יש ראשונים שהבינו בדעת בה"ג שהחילוק בין נשים לבין אנשים אינו עקרוני, ורק משום הזילות שבדבר אין הנשים מוציאות את האנשים ידי חובתם (תוס' בסוכה, המאירי, הטור).
- האחרונים (למעט מגן-אברהם וקרבן-נתנאל) סוברים שאשה יכולה להוציא יד"ח נשים אחרות, אך נחלקו לענין הברכה: דעת הרמ"א שתברכנה "לשמוע מגילה"; אולם הגר"א והפר"ח סברו שאין לשנות ממטבע הברכה, ועליהן לברך "על מקרא מגילה".
- בקריאה זו רצוי שתשתתפנה עשר נשים, ואז תוכלנה לברך בסוף הקריאה ברכת "הרב את ריבנו".
