שימוש בכירות גז בעלות מנגנון בטיחות ביום-טוב

בבתים יהודיים רבים, נוהגים לבשל ביום-טוב באמצעות כירות גז. החל מחודש אפריל 2004, חובה לצייד את כל מכשירי הבישול הביתיים הצורכים גז המשווקים בישראל באביזר בטיחות המגן על חיי הצרכנים.1ראו: הודעת הממונה על התקינה במשרד התמ"ת, http://tiny.cc/teken_gas.      האם מותר להשתמש ביום-טוב בכירות הגז העומדות בתנאי הבטיחות החדשים?

א. מבנה כירות הגז החדישות

השימוש בכירות בישול הפועלות על גז נעשה בשני שלבים: בשלב הראשון פותחים את כפתור הגז, ובשלב השני – מיד אחר כך – מבעירים (באמצעות מצת חשמלי או גפרור) להבה, הממשיכה לדלוק כל עוד זרימת הגז ממשיכה. בכירות אלה, קיימת סכנה שלהבת האש תיכבה מסיבה כלשהי, ואילו הגז ימשיך לזרום. אם דליפת הגז תימשך זמן ממושך, כל ניצוץ עלול להבעיר את הגז הדולף ולגרום לפיצוץ.2ביום 30.3.2006 דווח באתר ynet: "פיצוץ עז אירע הבוקר בבניין רב קומות בשכונת נווה שאנן בחיפה. שתי קומות קרסו, אחד הדיירים נפצע קשה מאד, בין הפצועים קל גם חמישה ילדים. מכבי האש מעריכים: הפיצוץ אירע מדליפה של גז בביתו של אחד מדיירי הבניין, כתוצאה מקרע בצינור גז או ברז שהושאר פתוח" (http://tiny.cc/dlifat_gas). זוהי דוגמא לסכנה העצומה שבגללה הוחלט על קביעת התקן החדש כתקן מחייב.

כדי למנוע סכנה זו, מחייב התקן הישראלי החל מחודש אפריל 2004 להתקין בכירות הגז הביתיות מנגנון המונע דליפות גז. בדרך כלל, מנגנון זה עושה שימוש בעיקרון פיסיקלי הנקרא "האפקט התרמואלקטרי" (או "אפקט סיבק", על שם המגלה שלו – Thomas Johann Seebeck), הקובע שכאשר קיים הפרש טמפרטורות בין קצוות של חומר מוליך, נוצר מתח ביניהם. לכן, כאשר מחממים שתי מתכות מחוברות ("צמד תרמי"), כל אחת מהן מגיעה לטמפרטורה שונה מעט, ונוצר ביניהן מתח חשמלי. בכירות שמותקן בהם מנגנון זה, קבוע קפיץ המונע מצינור הגז להישאר פתוח. הצינור נותר פתוח רק כל עוד לוחצים על כפתור הגז ופותחים אותו באופן מכאני. עם זאת, כאשר להבת האש בוערת, הצמד התרמי מתחמם, נוצר בו מתח חשמלי, ואלקטרומגנט מותיר את צינור הגז פתוח באופן חשמלי. אם להבת האש נכבית בטעות, הצמד התרמי מתקרר, המתח החשמלי נפסק (לאחר מספר שניות), האלקטרומגנט מפסיק את פעולתו והקפיץ סותם את צינור הגז.

השימוש בכירות אלה דומה לשימוש בכירות הגז הישנות, אולם בשינוי אחד. בכירות הישנות, לאחר שמסובבים את כפתור הגז, צינור הגז נפתח באופן קבוע וניתן להבעיר את האש. בכירות החדשות, צינור הגז נותר פתוח רק אם לוחצים על הכפתור, ועל כן לאחר סיבובו יש להמשיך ללחוץ עליו עד שהלהבה תישאר בוערת.3בחלק מהכירות, הפעלת המצת נעשית בלחיצה על הכפתור המווסת את הגז, ולא בלחיצה על כפתור נפרד. בכירות אלה, הפעלת המצת ופתיחת צינור הגז נעשות בפעולה אחת (לחיצה על כפתור הגז). כמובן, אם רוצים להשתמש בכירות אלה ביום טוב, יש לנתקן מהשקע החשמלי לפני כניסת המועד, כדי שלחיצה על וסת הגז לשם פתיחת ברז הגז לא תגרום להפעלת המצת החשמלי ולהבערת אש אסורה. כאמור, אם להבת האש נכבית מסיבה כלשהי, צינור הגז נסתם בצורה אוטומטית וזרימת הגז נפסקת מאליה.

ביום טוב מותר להעביר אש, ואין גם כל איסור בפתיחת כפתור גז. לכן, בכירות הישנות לא היתה כל בעיה לפתוח את כפתור הגז ביום טוב ולהבעיר את הלהבה באמצעות העברת אש מגפרור דולק. אולם בכירות העומדות בתנאי תו התקן החדש, הבערת הלהבה מביאה מיד לסגירת מעגל חשמלי ולשינוי מצבו של אלקטרומגנט.4כשם שהבערת להבת הגז כרוכה בסגירת מעגל, כך גם כיבוי הלהבה כרוך בפתיחת מעגל. למרות זאת, לא נדון להלן בשאלת הכיבוי של להבת הגז ביום טוב, וזאת משתי סיבות: הראשונה - הדיון שיובא להלן בעניין ההדלקה נכון גם לעניין הכיבוי (ואף בקל-וחומר, שכן איסור פתיחת מעגל חשמלי בשבת הוא קל יותר, לרוב הדעות, מאיסור סגירת מעגל חשמלי); והשנייה - הכיבוי צריך להיעשות ממילא באופן לא-ישיר (באמצעות חגז וכד'), שכן כיבוי אש באופן ישיר אסור ביום טוב, וממילא גם פתיחת המעגל אינה נעשית באופן ישיר.

הפעלת מכשיר חשמלי בשבת או ביום-טוב כרוכה בשתי בעיות שונות: הראשונה – עצם סגירת המעגל החשמלי; והשנייה – ביצוע הפעולה שהמכשיר החשמלי מבצע. בענייננו, המעגל החשמלי רק מותיר את צינור הגז פתוח, ואין בכך כל איסור בשבת. לכן, האיסור (אם קיים) מתמקד בסגירת המעגל החשמלי בלבד, בדומה להפעלת מכשירים חשמליים אחרים, דוגמת מאוורר, שאינם מבצעים מלאכה האסורה בשבת.

האם מותר אפוא להשתמש בכירות אלה ביום טוב?

ב. מכשירי אוכל נפש ביום טוב5ראו בעניין זה: הרב יהודה פריס, "כיבוי ביום טוב לצורך אוכל נפש", תחומין יח מעמ' 304.

הגמרא בביצה (כח,ב) עוסקת בעשיית מלאכה לצורך מכשירי אוכל נפש ביום טוב:

אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד; ר' יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש. מאי טעמא דתנא קמא? אמר קרא: "הוא לבדו יעשה לכם" – הוא ולא מכשיריו. ור' יהודה: אמר קרא "לכם", "לכם" – לכל צרכיכם… הא כתיב "הוא"? אמר לך: כתיב "הוא" וכתיב "לכם", ולא קשיא; כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יו"ט, כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט.

להלכה, נחלקו הראשונים כיצד לפסוק (ראו: שער-הציון תקט,א), ונחלקו המפרשים בהבנת שיטות הרי"ף והרמב"ם (ראו: בית-יוסף או"ח סי' תקט; באור-הלכה סי' תקט ד"ה אותו). בעקבות מחלוקת זו, נחלקו האחרונים אף בהבנת פסק השולחן-ערוך. מצד אחד – בראשית הלכות יו"ט (או"ח תצה,א) הקל השו"ע ופסק במפורש כרבי יהודה:

כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב, חוץ ממלאכת אוכל נפש וחוץ מהוצאה והבערה, וכן מכשירי אוכל נפש שלא היה אפשרות לעשותם מאתמול.

אולם מצד שני – בראשית סי' תקט, העוסק במכשירי אוכל נפש, פסק השו"ע להחמיר כתנא קמא, וחלק עליו הרמ"א:

שפוד שנרצף, אע"פ שהוא יכול לפשטו בידו, אין מתקנין אותו. הגה: ודוקא שיוכל לצלות בו בלא תיקון. אבל אם אינו יכול לצלות בו כך ונשבר ביום טוב, מותר לתקנו. ואין מורין כן לרבים, שלא יבואו לתקן גם כן בנשבר מערב יום טוב. והוא הדין לכל מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב.

האחרונים הציעו כמה הצעות לביאור הסתירה בדברי השו"ע:

א.  הבחנה בין תיקון גמור לתיקון שאינו גמור: המשנה-ברורה (תקט,ו) ביאר שהשו"ע פסק כרבי יהודה להקל, אולם החמיר בתיקון שיפוד ביו"ט, "דזהו בכלל תיקון כלי גמור, דאסור אף למאן דמתיר במכשירי אוכל נפש". מהבאור-הלכה (ד"ה אותו) נראה שהאיסור הוא רק בשפוד, כיוון שתיקונו הוא טרחה יתירה, אבל מותר ביו"ט לערוך תיקון שאינו גמור בדברים אחרים, שתיקונם קל יותר (אם א"א היה לעשותו מערב יו"ט). ולכן מותר לתפור עופות ביו"ט כדי למלאם בבשר וביצים (שו"ע או"ח תקט,ג).

ב.   הלכה כרבי יהודה אך אין מורין כן, פרט לדברים הכרחיים לאוכל-נפש: ערוך-השולחן (או"ח תצה,כה; תצה,לד) ביאר שכיון שבגמרא (ביצה כח,ב) מובא שהלכה כרבי יהודה אולם אין מורין כן לרבים, פסק השו"ע באופן עקרוני כרבי יהודה, אולם החמיר בהשלכות המעשיות של שיטתו. הדבר היחיד שהתיר השו"ע במפורש הוא גריפת תנור וכיריים, כיוון "שזהו מניעה להאוכל נפש ממש, שא"א לאפות בלא זה, ולכן מותר". לשיטתו, כותב ערוך-השולחן: "וכיון דרק אין מורין כן אבל לדינא הלכה כרבי יהודה, יכול היחיד להקל בשעת הדחק".

ג.   שלושה סוגי מכשירי אוכל נפש: הב"ח (או"ח סי' תקט ד"ה ומ"ש והרמב"ם) הביא את דברי הרמב"ן (מלחמות ה', ביצה יא,א מדפי הרי"ף, ד"ה אמר), שכתב כך:

אף על פי שנפסקה הלכה כרבי יהודה, לא סמכו עליה לגמרי, אלא –

• שבאותן הדברים שהם עיקר מכשירי גוף האוכל, כגון גריפת התנור, התירו לגמרי במקום דלא אפשר דלא יחרוך, שאם אתה מחמיר עליו לפנים מן שורת הדין אתה מונעו לגמרי משמחת יום טוב.
• ודברים שאינן עיקר אוכל נפש אלא שהם צריכין, כגון כיבוי הבקעת שלא יתעשן הבית במקום שצריך לאכול שם, או כיבוי הדליקה משום איבוד כלי תשמישו שאוכל בהם, אסורין לגמרי בין להורות בין לעשות בהן מעשה…
• ודברים שהם מכשירי אוכל נפש אלא שאין צריכין כל כך, כגון סכין שמדה שאפשר בשאלה, שהרי מצויין לכל… מותר על ידי שינוי, דכיון דאפשר בשינוי לא שרינן ליה בענין אחר, אלא שאין מורין משום דשכיחי ולא אתי לאמנועי משמחת יום טוב.

ג. סגירת המעגל החשמלי שבכיריים ביום טוב

שלושה טעמים עיקריים נתנו האחרונים לאיסור סגירת מעגלים חשמליים בשבת.6בדרך אגב נעיר שיש מהאחרונים שהתירו הדלקת נורה חשמלית ביום טוב. אמנם, להלכה פסקו רוב רובם של האחרונים שסגירת מעגל חשמלי אסורה אף ביום טוב, ושהדלקת נורה חשמלית היא הדלקת אש חדשה האסורה ביום טוב (ראו: פסקי-תשובות תקב,ב). לדעת החזון-איש (או"ח נ,ט) סגירת מעגל חשמלי בשבת אסורה משום "בונה" ותיקון כלי או משום "מכה בפטיש";7ליתר ביאור, ראו: שו"ת מנחת-שלמה ח"א סי' יא; שו"ת ציץ-אליעזר ח"ג סי' טז וח"ו סי' ה-ו; הרב ישראל רוזן, "שינוי זרם חשמלי בשבת", תחומין כו מעמ' 83; הרב יעקב אריאל ופרופ' יוסף ישורון, "מוליכי-על במעגלים חשמליים בשבת", תחומין יח מעמ' 277; פרופ' זאב לב, "המיקרוגל בהלכה", תחומין ח מעמ' 21.         לכאורה, ניתן היה להשוות בין סגירת מעגל לשיטת החזון-איש לבין הכשרת כלי או טבילתו, שאף הם תיקון הנעשה בגוף הכלי מבלי שנעשה בו שינוי ממשי. אולם טבילת כלים נאסרה בשבת רק משום "מחזי כמתקן" (שו"ע או"ח שכג,ז; תקט,ז), ואף ליבון כלי או הגעלתו ביום טוב נאסרו רק משום "מחזי כמתקן" (שו"ע או"ח תקט,ה). נראה אם כן שאין להשוות ביניהם לבין סגירת מעגל לשיטת החזון-איש, שכן לדעתו סגירת מעגל חשמלי היא תיקון של ממש ו"בונה" גמור מדאורייתא.         [לשון החזו"א היא: "שמעמיד את חוטי החשמל על תכונתם, שיזרום בהם זרם החשמל בתמידות". נמצא שהזרימה המתמדת בחוטים היא חיותם ובנייתם, ואין להשוות זאת לטבילה או להכשרה. - הערת עורך (א.ד.)] לדעת הרב יצחק שמעלקיס (שו"ת בית-יצחק יו"ד, השמטות לסי' לא) סגירת מעגל אסורה משום "הולדת זרם חשמלי";8ליתר ביאור, ראו: הרב חיים עוזר גרודזנסקי, בתוך הדרום ל"ב (תשרי תשל"א); פרופ' זאב לב, "מוליד זרם חשמלי בשבת", תחומין ב מעמ' 35; הערך 'חשמל' באנציקלופדיה תלמודית, כרך יח. ולדעת הרש"ז אוירבך (שו"ת מנחת-שלמה ח"א סי' ט) סגירת מעגל אסורה משום חשש שמא יטעו ויבואו להפעיל בשבת מכשירים חשמליים שהפעלתם כרוכה באיסורים אחרים.9[הרש"ז אוירבך חשש למעשה גם לדעת הבית-יצחק, לאסור חשמל משום מוליד זרם. כך שמעתי מפיו ומפי תלמידיו. - הערת עורך (י.ר.)]

1. א"א להבעיר את האש מערב יו"ט

קודם שנבחן האם סגירת המעגל החשמלי בכירות הגז אסורה לפי כל אחת מהשיטות, נעיר שיש להחשיב את הבערת האש בכירת הגז כמכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב. אמנם ניתן להדליק את האש בערב יום טוב ולהשאירהּ דולקת במשך היום כולו, אולם כיון שיש בכך בזבוז כסף רב, נראה שאין הדבר נחשב כ"ניתן לעשותו מערב יום טוב". בדומה לכך כתב בספר שמירת-שבת כהלכתה (שש"כ ב, הע' ו10לאחרונה ראתה אור מהדורה שלישית לספר שמירת-שבת-כהלכתה, והציטוטים להלן ייעשו ממהדורה זו. במקום שבו ההפניה איננה זהה למהדורה השנייה והשלישית, אפנה לשתיהן (שיכונו להלן שש"כ2 ושש"כ3).):

והא דלא הצריכו גם להחם מים מבעוד יום ולהשאירם על גבי האש, והרי טעמם אינו פג, שמעתי מהגרש"ז אויערבך זצ"ל, דמכיון שיש בכך משום הוצאת כסף (כשהגז או החשמל דולקים כל הזמן)… משום כל אלה מותר להחם אף ביום טוב ואף בלא שינוי…

ראיה לכך ניתן אולי להביא מדברי הרמב"ם (הל' שביתת יום טוב ד,א), שכתב:

אין מוציאין את האש… שלא הותר ביום טוב אלא להבעיר מאש מצויה; אבל להמציא אש אסור, שהרי אפשר להמציא אותה מערב יום טוב.

הרי שלדעת הרמב"ם המצאת אש חדשה לא נאסרה משום מוליד, אלא כיון שהיא מכשירי אוכל נפש שניתן לעשותם מערב יום טוב. ובכל זאת, אף לשיטתו מותר להעביר אש מאש מצויה, ואין אומרים שניתן היה להשאיר את האש השנייה דלוקה מערב יום טוב (ראו: שו"ת אבני-נזר או"ח ח"ב סי' תח אות ד). מסתבר שדבר זה אינו נחשב "ניתן לעשותו מערב יום טוב", בגלל הטרחה המרובה והפסד הממון הכרוכים בהשארת כמה נרות או כירת גז דולקים במשך כל החג.

2. האיסור משום "בונה" מדאורייתא

לכאורה, אף לשיטת השו"ע, לפי כל שלוש השיטות שהבאנו בהגדרת מכשירי אוכל נפש שנאסרו ביו"ט, סגירת המעגל החשמלי בכירת הגז מותרת ביו"ט לשיטת החזון-איש:

א.  הבחנה בין תיקון גמור לתיקון שאינו גמור: קשה לומר שסגירת מעגל חשמלי נסתר, שאיננה גורמת לעשיית שום פעולה האסורה ביום טוב, היא "תיקון כלי גמור" שנאסר.11[החזון-איש שאסר כל הפעלה חשמלית משום 'בונה' כתב במפורש שהכנסת רוח חיים למכשיר והפעלתו נחשבת כתיקון גמור בכלי, ולכן חשש לאיסור דאורייתא ולא רק דרבנן. - הערת עורך (י.ר.)]         תגובת המחבר: החזו"א אכן סבור שהפעלת מכשיר חשמלי היא בנייה גמורה בשבת, אולם כוונתו היא שאין לראות בזה 'שימוש' או 'בניין לשעה'. מסתבר שגם החזו"א אינו סבור שסגירת מעגל חשמלי היא בנייה מהסוג החמור ביותר, או טרחה יתירה, שרק הם נאסרו לדעת המשנ"ב לצורך מכשירי אוכל נפש ביו"ט. ודאי גם שאין בסגירת המעגל הזו, הנעשית ממילא ובלא פעולה אקטיבית של האדם, משום "טרחא יתירה" שבגללה אסרו תיקון שיפוד ביו"ט.

ב.   הלכה כרבי יהודה אך אין מורין כן, פרט לדברים הכרחיים לאוכל-נפש: סגירת המעגל שבכיריים דומה לגריפת תנור וכיריים, שאי אפשר לבשל בלעדיה, ולכן אין לאוסרה ביו"ט.12סגירת מעגל זה דומה גם לתפירת עופות שממלאין אותם בשר וביצים, המותרת משום "שאין זה תפירה המתקיימת והכרח לאוכל נפש" (ערוה"ש תקט,ט). אף בענייננו, סגירת המעגל החשמלי היא הכרח לאוכל נפש ואיננה מתקיימת, שהרי ברגע שתיכבה האש - המעגל החשמלי ייפתח מאליו. מעבר לכך, כיון שלדעה זו נפסק להלכה כרבי יהודה ורק אין מורין כן לרבים, נראה שאין לאסור סגירת מעגל חשמלי נסתר, שרוב האנשים כלל אינם מודעים לקיומו. נראה גם שאין כל חשש שאנשים המודעים לקיומו של מעגל זה ולכך שמותר לסוגרו ביו"ט, יבואו להקל בסגירת מעגלים אחרים ביו"ט.

ג.   שלושה סוגי מכשירי אוכל נפש: הדלקת האש בכיריים היא ודאי "עיקר מכשירי גוף האוכל", המותרת לכתחילה כאשר א"א לעשותה מערב יום טוב, ואף מורים כן לרבים. זאת ועוד: החשש "שאם אתה מחמיר עליו לפנים מן שורת הדין אתה מונעו לגמרי משמחת יום טוב", שבגללו כתב הרמב"ן שהותרו דברים אלו, רלוונטי מאוד לענייננו, שכן אם נאסור את הדלקת האש בכירות הגז החדשות, קרוב לוודאי שאנשים יימנעו לגמרי מלבשל ביו"ט ולא יטרחו לבשל על גזייה וכד'.

ואכן, מצינו באחרונים שכתבו במפורש שסתירה אגב הבערת אש לבישול הותרה ביום טוב. הגמרא (ביצה לב,א) כותבת שלדעת רבי יהודה אסור להסיק את האש בשברי כלים משום איסור מוקצה, אך מותר להסיקהּ בכלים שלמים. על כך הקשה המגן-אברהם (תקא,יג): הלא הסקת האש בכלים שלמים מביאה לשבירתם, ומלאכת "סותר" לא הותרה ביו"ט? ותירץ המגן-אברהם:

ולי נראה דקושיא מעיקרא ליכא, דהבערה גופה אב מלאכה היא והותרה לצורך, הוא הדין סתירה. ונהי דאסור לבקע כלי לצורך אוכל נפש, היינו משום דמלאכה בפני עצמה היא.

וביאר במחצית-השקל:

רוצה לומר, דהא בשעת הבערה הותרה אב מלאכה דהבערה כיון דהוי צורך אוכל נפש, ומה לי אי עושה באותה שעה מלאכה אחת או שתיים, דהיינו הבערה וסתירה?!13וראו בהמשך דברי מחצית-השקל שם, המבחין בין סתירה הנעשית בשעת ההבערה לבין סתירה הנעשית קודם להבערה.

סברה דומה מובאת בערוך-השולחן (או"ח תקא,יג):

קיימא לן דמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים, דכלים מותרים בטלטול ואינם מוקצים… ואי משום דמבטלן מכלי ביום טוב והוי כסותר – יש לומר דאין בניין וסתירה בכלים. ואף על גב דבסימן שי"ד נתבאר דסתירה גמורה יש גם בכלים – זהו בסתירה ממש, אבל כי משתמש לצורך אוכל נפש ביום טוב – לא גרע משארי מלאכת אוכל נפש, כשאינו סותר ממש בידיו; דהוא עושה ההבערה, והסתירה ממילא נעשה.

והוא הדין לענייננו, שהאדם מבעיר את האש וסגירת המעגל החשמלי נעשית ממילא ובאותו הזמן ולצורך אוכל נפש, ובניין מעין זה הותר ביום טוב כשאי אפשר לעשותו מערב יום טוב.14בדרך אגב נעיר שיש מהראשונים שהתירו מלאכת בונה ביו"ט באופן מוחלט לצורך אוכל נפש ומכשיריו, ואסרו רק משום עובדין דחול. כך כתבו התוס' (שבת צה,א ד"ה והרודה): "תימה לר"י, כיון דמותר לגבן ביו"ט מן התורה... אם כן נפל ביתו ביו"ט יהא מותר לבנותו ביו"ט, דמתוך שהותר בניין לצורך, דמגבן הווי משום בונה כדאמר בסמוך, הותר נמי שלא לצורך, ובלבד שיהא צורך היום לאכול בתוכו שלא יכנו שרב ושמש? ויש לומר דאסור מדרבנן, דהוי עובדא דחול, כי היכי דאסורין טחינה והרקדה ביו"ט." ודאי שאם משתמשים בחגז, ומכוונים את זמן בעירת הגז עוד בטרם הדלקתו, יש סיבה נוספת להתיר את סגירת המעגל החשמלי, שהרי באופן כזה הבניין הוא רק בניין לשעה, והמעגל עתיד להיפתח תוך זמן קצוב עם כיבוי האש.

3. האיסור משום הולדת זרם חשמלי

כאמור, לדעת רבי יצחק שמעלקיס, סגירת מעגל חשמלי בשבת אסורה משום "הולדת זרם", ומעין איסורי "מוליד" אחרים שנאסרו בשבת (הולדת ריח, הולדת מים וכד').

על פני הדברים, ברור שאיסור מוליד קיים גם ביום טוב, וברור שהוא חל אף על מכשירי אוכל נפש, שהרי כל האיסור להדליק אש חדשה הוא משום מוליד (ביצה לג,ב).15אכן, לשיטת הרמב"ם שהובאה לעיל (הל' שביתת יום טוב ד,א), איסור הדלקת אש חדשה ביו"ט אינו משום מוליד, אלא משום שהיא מכשירי אוכל נפש שניתן לעשותם מערב יו"ט. המגיד-משנה ביאר שהרמב"ם לא הזכיר את הטעם של "מוליד" כיון שלשיטתו האש - שאיננה דבר בעל ממשות - אינה יכולה להיחשב כ"נולד", ולדעתו איסור "מוליד" זהה לאיסור שימוש בדבר שנולד ביום טוב. לדעה זו, נראה שגם אין איסור כלל להוליד זרם חשמלי ביום טוב, שהרי גם זרם חשמלי (כמו אש) איננו בעל ממשות. וראה בערוך-השולחן (או"ח תקב,ד) שביאר את דברי המגיד-משנה וכתב "ובאמת סברא גדולה היא... וכן ראוי להורות". ואכן, מצינו שאסור להוליד גם ריח ביום טוב: "אסור לסחוף כוס מבושם על הבגדים, משום דמוליד בהן ריחא" (רמ"א או"ח תקיא,ד), "ואפילו בגד שמריח כבר אין ליתן עליו כדי שיריח יותר" (משנ"ב שם,כו).

זאת ועוד: הט"ז (תקב,א) כתב שאסור להוליד ביו"ט אפילו לצורך אוכל נפש, שכן "לא התירה התורה אוכל נפש אלא לתקן מה שיש כבר בעולם, אלא שלא היה ראוי לאוכלה בלא התיקון, כמו בישול ואפיה. אבל להמציא ולהוליד שיהיה אוכל נפש, דהיינו יש מאין, זה לא התירה התורה."16בספר שמירת שבת כהלכתה מובא שמותר לערות מים חמים ביום טוב על כלים שנדבק בהם שומן, אע"פ שחימום שומן ("אינפנדה") בשבת אסור משום מוליד (שו"ע או"ח שיח,טז). וביאר שם בהערה (שש"כ2 יב,הע' כט; שש"כ3 יב,הע' לא) בשם הרש"ז אוירבך, שכשם שמותר לטגן בשומן ביו"ט, ואין חוששין למוליד ונולד, כך גם מותר לערות מים חמים על כלים המלוכלכים בשומן, שכן "רק המצאת אש והולדת ריח הוא דאסור, מפני שנראה כעושה דבר חדש... שהוא כעין יש מאין". לענייננו, נראה שסגירת מעגל חשמלי (למ"ד שהיא אסורה משום "מוליד") דומה יותר להדלקת אש מאשר לערוי מים חמים על שומן. וראו גם בספר פסקי-תשובות תצה,י, שיש שחלקו על הרב אוירבך ואסרו גם לטגן שומן ביום טוב משום איסור "מוליד".

אמנם, מאותן סיבות שראינו לעיל שיש להתיר את הדלקת הכיריים למ"ד שסגירת מעגל אסורה משום "בונה", מסתבר שיש להתיר את הדלקת הכיריים אף אם סגירת מעגל אסורה משום "מוליד". כזכור, סגירת המעגל בכיריים היא "עיקר מכשירי גוף האוכל" והיא נעשית ממילא אגב הבערת האש, ולכן מסתבר שהיא מותרת.

והא ראיה: כאמור לעיל, מותר להסיק אש בכלים שלמים ואסור להסיקהּ בשברי כלים משום שהם "נולד". והנה, כאשר מסיקים את האש בכלים שלמים, הכלים נשברים באש ונולדים שברי כלים, ומדוע אין בכך איסור "מוליד"?17[כבר כתב הרש"ז אוירבך (קובץ מאמרים בעניני חשמל בשבת) שאיסור מוליד בשבת נאמר רק לגבי דברים מסויימים (ריח ומים), ולא לגבי דברים אחרים (למשל, חום), ואין אנו מדמים גזירות חז"ל זו לזו - מה שגזרו גזרו, ומה שלא גזרו - לא גזרו. - הערת עורך (א.ד.)] אלא ודאי, בדומה לאמור לעיל, כאשר הולדת השברים נעשית ממילא אגב הבערת האש, אין בה איסור; וגם כאשר הולדת הזרם החשמלי נעשית ממילא אגב הדלקת הכיריים, היא מותרת.18ומעין זה הסבירו האחרונים שמותר ליהנות מהאש שהוסקה בכלים שלמים, אע"פ שהכלים נשברו לאחר מכן והאש התלבתה והוּסקה משברי הכלים, שכן "כשמדליק כלי שלם, אע"פ שנתקלקל לסוף, ההנאה באה אח"כ מאליה" (מג"א תקא,יב; ערוה"ש תקא,יד). אכן, שבירת הכלים באש נעשית בגרמא, ולא באופן ישיר.

טעם נוסף להתיר את סגירת המעגל בענייננו, למ"ד שסגירת מעגל אסורה משום "מוליד", הוא שהאדם אינו מתכוון לסגירת המעגל ולהולדת הזרם החשמלי. הגמרא בשבת קלד,א מתירה לצלות "בישרא אגומרי" ביום טוב – כלומר, לצלות בשר על גבי גחלים, למרות שהשמנונית נוטפת ומכבה את הגחלים; והגמרא בביצה כג,א מתירה גם "לעשן פירות על גבי גחלים, מידי דהוי אבישרא אגומרי".19על סוגיה זו באריכות, ראו אצל הרב יהודה פריס, לעיל הע' 5. האחרונים כתבו שמותר לעשן פירות ביו"ט רק כדי להתקינם לאכילה, אך לא כדי להוסיף בהם ריח (שו"ע או"ח תקיא,ה). מכאן למד שו"ע הרב (או"ח תקיא,ז), שחכמים לא גזרו על הולדת ריח ביו"ט כאשר האדם אינו מתכוון להולדת הריח, אף שהולדת הריח היא ודאית ("פסיק רישיה"). מעין זה, כתבו גם המגן-אברהם (תקיא,י) וערוך-השולחן (או"ח תקיא,ט): "ומשום מוליד ריחא ליכא, שאין כוונתו להוליד ריח רק להכשיר אוכלין". נראה אפוא שאף בענייננו, כיון שהאדם אינו מתכוון להולדת הזרם החשמלי, אלא רק להדלקת האש לצורך תיקון המאכל, סגירת המעגל מותרת לכתחילה.20אכן, ערוך-השולחן ושו"ע הרב התייחסו להולדת ריח תוך כדי תיקון אוכל נפש, ואילו אנו עוסקים במכשירי אוכל נפש. אולם מלשונם נראה שחכמים לא גזרו כלל על הולדת ריח ביו"ט כאשר האדם אינו מתכוון לזה, בין באוכל נפש בין במכשירי אוכל נפש.

4. האיסור משום החשש שמא יטעו

כאמור לעיל, לשיטת הרש"ז אוירבך סגירת מעגל חשמלי בשבת אינה אסורה משום "בונה" או "מוליד", אלא רק מחשש שמא אנשים יטעו ויבואו להפעיל בשבת גם מכשירים חשמליים המבצעים מלאכה אסורה (למשל: להדליק נורה חשמלית – פעולה האסורה גם משום "מבעיר").

לשיטה זו, מובן שיש להתיר את סגירת המעגל שבכיריים. הבערת האש בכיריים מאש דולקת מותרת ביום טוב כשלעצמה, ורוב האנשים כלל אינם יודעים שבהבערת האש הם גורמים גם לסגירת מעגל חשמלי. בנוסף, הבערת האש נעשית באופן שונה מבימות החול (בהעברת אש מאש דולקת, ולא באמצעות המצת החשמלי), ועל כן אין חשש שאנשים ילמדו מכך להתיר סגירת מעגלים חשמליים אחרים. נוסיף את שכתבנו לעיל, שאם נאסור בישול בכירי גז, אנשים לא יטרחו לבשל בגזייה וכד', ויימנעו לחלוטין מבישול ביו"ט. ראויה אפוא מצוַת שמחת יו"ט מדאורייתא שתגבר על החשש שמביא הרב אוירבך.

ד. מסקנות

1.   סגירת מעגל חשמלי אסורה בשבת וביו"ט משום "בונה", משום "מוליד זרם" או משום חשש שמא יבואו להשתמש גם במכשירים חשמליים המבצעים מלאכה אסורה.

2.   לדעת הרמ"א, מכשירי אוכל נפש שאי אפשר היה לעשותם מערב יום טוב – מותר לעשותם ביום טוב. בהבנת שיטת השו"ע נחלקו האחרונים, והבחינו בצורות שונות בין מכשירי אוכל נפש שמותר לעשותם ביו"ט אם אי אפשר היה לעשותם מערב יום טוב לבין מכשירי אוכל נפש שאף במצב זה אסור לעשותם ביו"ט.

3.   מכשירי אוכל נפש שניתן לעשותם מערב יום טוב, אולם הדבר כרוך בהפסד מרובה – נחשבים כמכשירי אוכל נפש שלא ניתן היה לעשותם מערב יום טוב.

4.   בכירות הגז החדשות מותקן מעגל חשמלי המופעל אוטומטית עם הבערת האש, שתפקידו להשאיר את צינור הגז פתוח כל עוד להבת האש בוערת. נראה שלדעת כל הפוסקים, מותר ביום טוב להבעיר אש בכיריים אלו, אף שהבערת האש גורמת ממילא לסגירת המעגל החשמלי.21לעיל הנחנו שסגירת המעגל החשמלי שבכיריים אסורה בשבת. למעשה יש לדון בכך, וזאת מהסיבות הבאות: א.   מדברי החזון-איש נראה שהוא כלל לא אסר סגירת מעגל חשמלי ופתיחתו, אלא אסר הפעלת מכשיר חשמלי וכיבויו. ניתן להביא ראיות שונות להבנה זו, ואכמ"ל. לפי"ז, יתכן שסגירת המעגל החשמלי שבכיריים אינה יכולה להיחשב להפעלת מכשיר חשמלי, והיא כלל אינה אסורה בשבת. ב.    במעגל החשמלי שבכיריים זורם תמיד זרם חשמלי קלוש ביותר, שכן תמיד קיים הפרש טמפרטורות זעיר בצמד התרמי. על כן, יתכן שהבערת האש אינה סוגרת מעגל חשמלי, אלא רק משנה את עוצמת הזרם - דבר המותר אף בשבת (ראו: הרב ישראל רוזן, "שינוי זרם חשמלי בשבת", תחומין כו, מעמ' 83). ג.     הרב אוירבך כתב שאף לדעת החזו"א מותר לאדם לפתוח בשבת מקרר חשמלי, אף שהוא מקרב את הפעלת גוף הקירור, שכן "כיון שלאחר זמן מועט הוא נפסק מאליו, ונמצא שכל בנינו הוא רק לשעה פורתא... לא מסתבר כלל לומר דבכל פעם שהמקרר מתחיל לעבוד חשיב 'בונה' ובשעה שנפסק כאילו 'סותר'" (שו"ת מנחת-שלמה ח"א י,ג). לפי"ז, יתכן שאין איסור גם בסגירת המעגל החשמלי שבכיריים, שכן אף הוא אינו מופעל על ידי מפסק ידני רגיל, ואף הוא מתוקן לסגירה ולפתיחה תכופות אוטומטיות.

5.   כמובן, אסור להשתמש ביום טוב במצת החשמלי המותקן בכיריים, אלא יש להעביר את האש מאש דולקת. על כן, אם המצת החשמלי מופעל בלחיצה על כפתור הגז, יש לנתק את הכיריים מהחשמל לפני יום טוב, כדי למנוע את הפעלתו ביום טוב.22בחודש אדר ב' תשע"א התפרסמה מודעה בעיתונות החרדית, בה נכתב בשם הרב ש"י נסים קרליץ והרב חיים קנייבסקי שבמבערי הגז הביתיים מותקן כיום שסתום ביטחון, העשוי למנוע דליפת גז כשהאש נכבית, וכיון שבכל הבערת אש במבערים אלו "נוצר ע"י החום זרם חשמלי (במעגל) המחזיק את שסתום הביטחון, וזאת אעפ"י שאינו מחובר למערכת החשמל", הרי ש"יש להימנע ביו"ט מלהבעיר את הגז בכיריים אלו, אלא ידליקם מעיו"ט לכל היו"ט". כאמור למעלה, מסקנתנו הינה שונה.

ה. נספח מאת הרב ישראל רוזן:

 היתר התקן הגז מטעמים אחרים

 נושא הדלקת אש בכיריים עם התקן הבטיחות שנדון במאמרו של ר' יצחק ברט עלה על שולחן מכון 'צומת' לקראת חגי תשרי תשע"א. לאור החשיבות ו'הצלת הרבים', היפכתי 'בזכות' והעליתי במצודתי להיתרא מן הטעמים הבאים.

העליתי את טיעוניי דלהלן על שלחנם של ארבעה פוסקים חשובים והסכימו להיתרא. הלא המה הרב יהושע נויבירט, הרב זלמן-נחמיה גולדברג, הרב אשר וייס והרב אביגדר נבנצל.

1.   מבחינת ה'תוצאה'

תוצאת הפעולה החשמלית היא הישארות השסתום פתוח. בהקשר זה הכח החשמלי שנוצר ע"י חיישן הטמפרטורה לא מחולל שום דבר חדש אלא רק שומר על המצב הקיים, שבו השסתום שנפתח מיכנית ע"י האדם נשאר על עמדו ולא נסגר. תוצאה כזו איננה בכלל 'בונה', 'מכה בפטיש' או 'מוליד' (שהם המלאכות הרלבנטיות לפעילות חשמלית) שמשמעותן עשייה חיובית, ולא שמירת מצב נוכחי.

ראיה להגדרה עקרונית זו, ששמירת מצב אינה כלום מבחינת הל' שבת, יש להביא מן המשנה (שבת קנא,ב): "קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה, לא שתעלה אלא שלא תוסיף". וכן מן המשנה המתירה צידת צבי ע"י המשכת מצב כליאתו. וראו באריכות במאמרי בתחומין כז (עמ' 63 ואילך) 'המשכת מצב במלאכות שבת'.

2.   מבחינת יצירת הכח החשמלי

הנקודה היותר בעייתית איננה התוצאה אלא עצם יצירת הכח החשמלי. לכאורה יצירתיות זו יכולה להיחשב מלאכה כלשהי.

נלע"ד שיש מקום להתיר זאת בצירוף הנסיבות הבאות:

• יצירת הכח החשמלי היא בדרך 'גרמא' בלבד. כל תוצאה המתרחשת ע"י שינוי טמפרטורה, והאדם רק איפשר זאת ע"י פעולה כלשהי שגרמה בסופו של דבר לשינוי בטמפרטורה, נחשבת גרמא. כך נפסק בקשר לדלת מקרר (ושאר אמצעי חימום וקירור שיש בהם תרמוסטט), שהרי האדם פותח דלת ומחמם את חלל המקרר, והתרמוסטט יחוש בכך לאחר זמן ויבצע פעולה חשמלית.

גם בחיישן הגז שלפנינו האדם אמנם מבעיר בידים את הלהבה, וזו פעולה המותרת ביו"ט (בדרך של העברת אש מאש). ע"י העברת הבערה זו מתחמם חיישן הנמצא בסביבה. כאשר הטפרטורה תעלה, בתוך זמן קצר, ייוצר הפרש טמפרטורה בין שתי מתכות ומצב זה ייוצר מתח חשמלי לפי חוקי הפיסיקה.

הוי אומר: מבחינת האדם אין כאן פעולה ישירה ביחס ליצירת החשמל (כמו למשל אילו היה מסובב דינמו בידים או ברגלים), ואין כאן אפילו מצב של 'אשו משום חציו', שהרי בעת ההבערה אין שום כח חשמלי אפקטיבי שהאדם יצר, ו"מיפסק פסיק גיריה". הוי אומר, לפנינו תוצאה המתרחשת בדרך הגרמא בלבד.

• המדליק את הלהבה מתכוון להבערה ולבישול המותרים ביום טוב. חימום החיישן ויצירת הכח החשמלי היא תוצאת לוואי, היכולה להיחשב לכל היותר כפסיק-רישא (בדרבנן) דניחא ליה. ומכיון שמדובר בצורך יו"ט יש לדון לקולא מצד פסיק-רישא בדרבנן.
• אם כל איסור חשמל הוא רק גדר 'מוליד' (ולא בונה, כדעת החזו"א) פעולת האדם מותרת מצד נוסף, שכן אין איסור 'מוליד' כשנעשה ממילא, מעין מה ששנינו (שבת נא,ב) "אין מרזקין לא את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו מימיו, אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש". הגדרת 'מוליד' קשורה לפעולה ישירה בידים ולא ממילא. 23הערת יצחק ברט: לענ"ד, קשה לומר שסגירת המעגל היא גרמא, שהרי אין הפרש זמן משמעותי בין פעולת האדם (הבערת האש) לבין סגירת המעגל. ועוד, הדרך הרגילה לסגירת המעגל החשמלי היא באמצעות הבערת האש, וכבר כתב הרש"ז אוירבך שגרמא מותרת בשבת רק בצירוף שינוי כלשהו, ומעין הדלקת הנורה במקרר באמצעות פתיחת הדלת שאיננה נחשבת לגרמא (ראו: שו"ת מנחת-שלמה ח"ב סי' כה אות א; שם סי' כו אות ו; מאורי-אש עמ' 144). מאותה סיבה, קשה גם לראות בזה פסיק-רישא, ומעין מה שכתב הרש"ז אוירבך על הדלקת הנורה שבמקרר, "הרי זה חשיב כעושה בבת אחת שתי פעולות - פותח דלת וגם לוחץ ממש על כפתור שמדליק נורה" (שו"ת מנחת-שלמה ח"א סי' צא אות ט).         תשובת הרב ישראל רוזן: אכן אין כאן הפסק זמן, אבל יש דרך עקיפין הנחשבת לגרמא, כי התחממות המתכת הגורמת אח"כ ליצירת חשמל היא תוצאה תהליכית, מעין כוח כוחו 'מסדר שני'. ההשוואה להדלקת הנורה במקרר אינה נכונה, שכן בפתיחת דלת המקרר, המשחררת מתג ומדליקה נורה, זו פעולה ישירה בידים ואין בה אפילו 'ריח גרמא'. לעומת המצב בענייננו, שבו יש תהליך פיסיקלי שאיננו נעשה ע"י האדם אלא בגרמתו. פתיחת דלת מקרר היא גם לא פסיק-רישא אלא מעשה בידיים שיש לו שתי תוצאות; הדלת נפתחת והנורה נדלקת. לעומת זאת, הפעלת השסתום החשמלי היא בודאי רק בדרגת פסיק רישא ביחס למכוון העיקרי של האדם - פתיחת ברז הגז לצורך הדלקת הלהבה.