תוכן בנושא Uncategorized

אין כרגע מאמרים בנושא הזה

שאלות ותשובות לUncategorized

רכשתי נורת לד שמתקינים על פתח של ברז. כשפותחים את הברז, זרם המים גורם להדלקת האור. האם מותר להשתמש כך בברז בשבת? אציין שאין שם סוללה או דינמו, אלא הפעילות של המים גורמת ללד לדלוק.

תשובה

בדרך כלל, מערכות כאלה פועלות כמו דינמו, כך שזרם המים בפתח הברז מניע גלגל קטן שיוצר זרם. בכל מקרה, על פי התיאור הכללי שתיארת, נראה לי שהדבר אסור. אתה גורם באופן ישיר ליצירת זרם במעגל, למטרת הדלקת הלד, שהיא מטרה שרצויה לך.

האם מותר להזיז תריס של מזגן בשבת, כאשר התריס נמצא על מצב קבוע ולא זז הלוך ושוב על ידי המנוע? הרי ברמת העיקרון, כאשר אנו מזיזים את התריס, גם המנוע החשמלי זז ואנו יוצרים בתוכו זרם (כמו דינמו), ולכאורה יש איסור לעשות זאת בשבת.

תשובה

הדבר מותר. הזרם הוא חסר משמעות בעבורך. הוא אינו מורגש כלל בחושים, אין לך כל רצון בו, וזו גם לא הדרך הרגילה ליצור זרם במנוע. אם נאסור דבר זה, נצטרך גם לאסור אכילת מרק חם בעזרת כפית מתכת ,כי הדבר יוצר בה זרם רגעי של אלקטרונים מהחלק החם לחלק הקר.

ישנם מכשירי שמיעה שנטענים באמצעות מטען אלחוטי. מניחים את המכשיר על המטען, והטעינה נעשית ללא מגע חשמלי ישיר. במקרה שסוללת המכשיר התרוקנה לפני שבת, והניחו את המכשיר על המטען מעט לפני שבת, האם יהיה מותר להשתמש בו בשבת, או שהוא נחשב כמוקצה, כי לא היה ראוי לשימוש בכניסת שבת?

תשובה

מכיוון שיש הרבה דגמים, ו’המחדש בטובו בכל יום תמיד’ דעת לבני אדם לייצר דגמים חדשים, קשה לענות לגבי עצם הסרת המכשיר מעל גבי המטען תוך כדי הטעינה, משום שבחלק מהדגמים יכול להיות שנגרמת בכך פעולה חשמלית. אם הסרת המכשיר בשבת מעל גבי המטען גורמת לפעילות חשמלית כלשהי, צריך לבדוק מה היא, בכל דגם בנפרד, כדי לענות על השאלה. בכל מקרה, אפשר לפתור את הבעיה הזו אם מחברים את המטען לשעון שבת, והוא מכבה את המטען בשעה שמכשיר השמיעה טעון דיו. בנוסף, צריך לבדוק אם כדי להתחיל את השימוש במכשיר די להסיר את המכשיר מעל המטען, או שיש צורך ללחוץ על כפתור בגוף המכשיר בשביל להתחיל את השימוש. לפעמים זה לא כפתור רגיל אלא מכסה שנסגר, וצריך לברר אם סגירת המכסה מהווה סגירת מעגל. גם אם יש פעילות חשמלית או סגירת מעגל, אפשר שהדבר מותר בשעת הדחק, אך צריך לדון כל מקרה לגופו.
עתה אבוא לברר את דין הוצאת המכשיר מהמטען בשבת, מבחינת הלכות מוקצה. השאלה מתחלקת לשתי שאלות:
א. האם המכשיר הוקצה בין השמשות, משום שלא היה ראוי לשימוש והניחו להיטען, ואם כן לכאורה הוא מקיים את התנאים ‘לא חזי ודחינהו בידים’ (שו”ע, או”ח סי’ שי סעי’ ב)?
ב. האם המכשיר הוקצה בין השמשות, כי בזמן בין השמשות היה אסור לטלטלו, בגלל גרימת הפסקת הפעולה החשמלית של הטעינה?
אציין שבהשקעת מאמץ מסוים, יש אפשרות לעקוף את השאלות:
אפשר להניח את המכשיר רבע שעה לפני השקיעה, וכך הוא יהיה ראוי לשימוש בבין השמשות, כי גם עם סוללה טעונה חלקית אפשר להשתמש במכשיר לפרק זמן כלשהו. נוסף על כך אפשר לחבר את המטען לשעון שבת שישאיר את המטען דולק לפחות רבע שעה לפני השקיעה (בגלל מה שציינתי במשפט הקודם), יכבה אותו כל בין השמשות (כך שבבין השמשות לא יהיה שום איסור בהסרת המכשיר מהמטען), ויחזור להפעיל אותו אחר בין השמשות, עד שהמכשיר ייטען טעינה מלאה.
שיטה זו מתאימה רק למי שיכול לדייק בכיוון שעון השבת, אך נראה שלהלכה אין צורך להשתמש בשיטה זו, ויש מקום להקל גם בלעדיה.
לגבי שאלה א, ברור שהאדם מניח את המכשיר לפחות כמה דקות לפני השקיעה, כי הוא לא רוצה להיכשל בחילול שבת. אם כן יש להניח שבכניסת שבת המכשיר טעון לפחות ברמה כזו שהוא יכול לפעול זמן מה, וממילא כבר אינו בגדר ‘לא חזי’. כמו כן נראה שלא שייך לומר במקרה זה ‘דחינהו בידים’, כי האדם התכוון להשתמש בו במהלך השבת.
כמו כן נראה שהדבר דומה לדברים שמוגדרים כ’גמרו בידי אדם’ (ראה משנ”ב סי’ שי ס”ק יט; וראה בדומה לזה באגרות משה, או”ח ח”ה סי’ כב אות כו; יביע אומר ח”ז או”ח סי’ לט אות ד).
לגבי שאלה ב, נראה להוכיח שאין איסור מוקצה של ‘הואיל ואתקצאי בבין השמשות’ בדבר שסיבת איסור טלטולו היא שבטלטולו ייווצר איסור. זאת על פי מה שהביא ה’משנה ברורה’ (סי’ שי ס”ק ג) שמחובר נאסר הואיל ולא חשב עליו, ולא כתב הואיל והיה אסור בתלישה. אומנם אם מעיינים ב’בית יוסף’ (סי’ שי אות ב) רואים שטעם זה שהביא ה’משנה ברורה’ הוא טעמו של רש”י, אבל הרז”ה הקשה עליו ופירש שהמוקצה הוא מחמת איסור, ואם כן יש מקום להוכיח ממקרה זה שיש מוקצה מחמת איסור. אבל ה’בית יוסף’ מביא מחלוקת זו במקום אחר (ב”י, סי’ שיח אות ב), ושם הוא פוסק ב’שלחן ערוך’ שאין מוקצה מחמת איסור (כמו שציין המשנ”ב, סי’ שיח ס”ק ח; וראה כה”ח סי’ שיח ס”ק כג). אף שב’כף החיים’ (שם ס”ק כד) הביא שרש”ל החמיר במוקצה מחמת איסור, נראה שאין להחמיר כאן, כי מדובר על צורך גדול. המכשיר נצרך לכל השבת, וקשה לסדר שעון שבת כפי שהצעתי מקודם. זאת בפרט שדעת רש”ל היא דעת מיעוט בין האחרונים. כמו כן נראה שדעת הר”ן והרז”ה, שהיא הדעה המחמירה שהובאה ב’בית יוסף’, אינה דעת רוב הראשונים, וכך פסק להקל גם ב’שמירת שבת כהלכתה’ (פרק כב סעיפים ו, יא).
יש להעיר שבמקום אחר ב’שמירת שבת כהלכתה’ (שם סעי’ יד) פסק שמוקצה מחמת איסור חיצוני אסור בטלטול, גם אם הוסרה סיבת האיסור, אא”כ זו שעת הדחק או שהאיסור הוא דרבנן. אך נראה שאין קושיה מדבריו אלו על מה שכתבתי. ראשית, הסרת המכשיר מהמטען היא כנראה לא יותר מאיסור דרבנן, כי אין ניתוק מגעים ואין חוט להט, ולכן אין חשש של מלאכת בונה או מבעיר. שנית, הפעולה החשמלית היא ‘פסיק רישיה דלא ניחא ליה’ (אא”כ זו פעילות שבלעדיה אין אפשרות להשתמש במכשיר, כגון שהוא מתחיל לפעול רק כשהוא מרגיש שהפסיקה הטעינה). אבל הסיבה העיקרית שאין קושיה מדבריו שם על מה שכתבתי כאן היא שנראה שה’שמירת שבת כהלכתה’ הנ”ל מדבר דווקא על איסור שהאדם לא מתכנן שייפסק מעצמו. מקור דבריו הוא בדברי ה’משנה ברורה’ (שו”ע, סי’ תקיח סעי’ ט). שמדבר על מקרה שבו האיסור אינו מיועד להיפסק במהלך היום, ולכן הוא הוקצה מדעת בעליו, ואין לומר עליו ‘גמרו בידי אדם’, אבל בנידון השאלה שלנו האיסור עתיד להיפסק מעצמו.

עד כמה יש להשתדל להשתמש דווקא במוצרים עם התקן שבת, במערכות רפואה או ביטחון שפעילותן כרוכה בפיקוח נפש?

תשובה

אומנם פיקוח נפש דוחה שבת, אך לדעת הרמ”א (או”ח סי’ שכח סעי’ יב) יש למעט עד כמה שאפשר בחילול השבת. לגבי דעת ה’שלחן ערוך’ נחלקו האחרונים: יש אומרים שגם הוא סובר כך (בהם ביאור הלכה סי’ שכח ס”ק ד ד”ה כל שרגילים), ויש אומרים שדעתו היא שאין צורך למעט בחילול השבת (בהם הגרע”י בהליכות עולם, ח”ד תצוה א, ד; ראה הרחבה לדיון במנוחת אהבה ח”א פרק כא סעי’ ו הערה 21). המנהג הנפוץ בין עובדי החירום הוא להשתדל למעט בחילול שבת. ה’מגן אברהם’ (סי’ של ס”ק א) מביא בשם ‘ספר חסידים’ שיש לדאוג לפני שבת לכך שבשבת יהיה אפשר לעשות את כל צורכי הלידה תוך חילול שבת מזערי. יחד עם זאת הוא לא מציין כמה מאמץ או הוצאות כספיות יש להשקיע בזה. ב’מנחת שלמה’ (ח”א סי’ ז) האריך בסוגיה זו, וכתב שאין חובה להוציא ממון כדי למנוע חילול שבת בעבור פיקוח נפש. הוא הסביר שמה שכתב ה’מגן אברהם’ הנ”ל הוא רק ממידת חסידות. כן כתב גם בפשיטות ב’מנחת אשר’ (ח”א סי’ כה).
במערכות גדולות, כגון צבא, משטרה ובתי חולים, קשה להבדיל בין מקרי פיקוח נפש, ספק פיקוח נפש ומקרים שאינם פיקוח נפש כלל. לפעמים ההתלבטות לפני כל מקרה מה ההגדרה שלו יכולה להביא בעצמה לפיקוח נפש, כי היא מקשה על עובדי החירום ומאטה את עבודתם. מסיבה זו במקרים רבים נאלצים עובדי החירום לעשות שבתם חול. זאת ועוד, יש לזכור שבמערכות אלה יש עובדים שלצערנו אינם שומרים שבת, ולפעמים אף עושים את עצמם ‘גויים של שבת’ בשביל הדתיים. אם כן, מכיוון שכמעט בכל שבת יהיו חילולי שבת לצרכים שאינם אף ספק פיקוח נפש, יש מקום להחמיר יותר ולדרוש שימוש בהתקני שבת, כדי למעט את חילול השבת. מובן שכל זה בתנאי שהשימוש בהם לא יכול להביא לספק פיקוח נפש.

כשאני מוריד את מכשיר השמיעה שלי, נשמע צפצוף פידבק. הוא נגרם מקרבתם הרבה של המיקרופון והרמקול של המכשיר זה לזה, בלי חסימה אקוסטית ביניהם, וכך כל קול קטן שמגיע למיקרופון מוגבר ברמקול, חוזר למיקרופון ומוגבר יותר, וחוזר חלילה. מכיוון שהתהליך הזה קורה מהר, נשמע כמעט מייד צפצוף (תהליך דומה קורה כשמקרבים מיקרופון של מערכת הגברה לרמקול). האם אחרי שהורדתי את המכשיר אפשר להעביר את המכשיר למצב T המנטרל את המיקרופון של המכשיר? (מצב זה מיועד למכשיר שיכול לתקשר עם התקני תקשורת שונים כמו טלפון. הוא מכבה את המיקרופון של המכשיר, ומאפשר במקום זאת להגביר אותות המשודרים באל-חוט מהתקני התקשורת. כשאין התקן תקשורת שמתקשר עם מכשיר השמיעה, מצב זה למעשה משתיק את המכשיר).

תשובה

אין להעביר את המכשיר למצב T. בדומה לכך, אנו מורים לא להעביר ידנית תוכניות במכשיר השמיעה. גם אם היה מקום להתיר העברת תוכניות או שינוי עוצמה באמצעות לחצן, נראה שנידון זה חמור יותר, כי בהעברה למצב T יש כעין כיבוי של המכשיר.
לגבי צפצוף הפידבק, אני ממליץ להכניס משהו שיחסום את המיקרופון או את יציאת הרמקול, וכך יימנע הצפצוף. זו שיטה שרבים המשתמשים בה והיא מצליחה. אפשר להיעזר בקלינאי תקשורת להכנת מסתם ייעודי, אך לרוב די בהכנסת נייר טישו לפתח היציאה של רמקול המכשיר.

האם צריך לברך 'שהחיינו' על הדפסה במדפסת תלת ממד?

תשובה

על הדפסה שגרתית שלא הצריכה הכנה ארוכה בתוכנת התלת-ממד, ואין לך שמחה מיוחדת מהתוצאה, אין לברך. אם מדובר על הדפסה של פרויקט גדול, שיש לך שמחה מיוחדת בהדפסה שהיא סיום התהליך, הדבר תלוי במחלוקת מנהגים אם לברך על דבר חדש שאינו בגד (ראה שו”ע, או”ח סי’ רכג סעי’ ג-ד; בן איש חי, שנה ראשונה פרשת ראה א-ו; משנה ברורה סי’ רכג ס”ק יג).