חז"ל קנסו את העושה מלאכה בשבת בכך שלא יוכל ליהנות ממה שיצר תוך כדי חילול שבת (גיטין נג ע"ב), אך לאחרים, אפילו אלו שהמלאכה נעשתה עבורם, מותר כבר במוצ"ש ליהנות מהמלאכה (שו"ע, או"ח סי' שיח סעי' א). אומנם מוכרת תשובתו של ה'כתב סופר' (או"ח סי' נ) שאסר ליהנות מתבשילים שבושלו במסעדה בשבת (וראו תשובתי בעניין דומה: שימוש במעלית שבת שתוקנה בשבת, אמונת עתיך 134 (טבת תשפ"ב) עמ' 20; ובתגובות של הרב בוצ'קו ושלי בגיליון 136 (תמוז תשפ"ב), עמ' 157–158), אך שם נימוקו היה 'שמבשל הפונדק בקביעות מידי שבת בשבתו לאחרים', מה שאין כן בנידוננו שבו מדובר באירוע חד פעמי, ואין מדובר במרצה שנוהג כך באופן קבוע.
בנוגע להקלטה, או לכל פעילות של שמירה בזיכרון, כתב ב'שמירת שבת כהלכתה' (פרק סו הערה ריא). בשם הגרש"ז אוירבך שהזנת נתונים על גבי דיסקט יש בה מלאכת בונה, כיוון שלדיסקט ללא הנתונים אין כל ערך, 'ורק עם רישום האותיות האלקטרוניות נבנה הדיסקט'. דברים אלו אינם ברורים דיים, שהרי זה כממלא קופסה במזון, ואין בהכנסת המזון לקופסה משום בניית הקופסה. כן תמה פרופ' זאב לב (מערכי לב, עמ' רצה). על דברי הגרש"ז אוירבך. ייתכן לייחס מלאכת בניין לאתחול (Formatting) הדיסקט, ואם כן האיסור כלל אינו רלוונטי במציאות ימינו (שנת תשפ"ג). כמו כן נראה שהגר"ע יוסף חולק על כך, שהרי כתב (יביע אומר, ח"ד סי' מו) שאין בהקלטה במכשיר חשמלי בשבת משום מלאכה, מלבד חשש הבערה במגבר הזרם. ואם כן, הוא הדין בשמירה בכל זיכרון מגנטי או חשמלי. אין נפקא מינה אם איסור הפעלת מכשיר ההקלטה הוא מדאורייתא או מדרבנן, מאחר שמה שכתבנו לעיל להתיר תקף אף אם הפעולה אסורה מהתורה