שאלות ותשובות

חז"ל קנסו את העושה מלאכה בשבת בכך שלא יוכל ליהנות ממה שיצר תוך כדי חילול שבת (גיטין נג ע"ב), אך לאחרים, אפילו אלו שהמלאכה נעשתה עבורם, מותר כבר במוצ"ש ליהנות מהמלאכה (שו"ע, או"ח סי' שיח סעי' א). אומנם מוכרת תשובתו של ה'כתב סופר' (או"ח סי' נ) שאסר ליהנות מתבשילים שבושלו במסעדה בשבת (וראו תשובתי בעניין דומה: שימוש במעלית שבת שתוקנה בשבת, אמונת עתיך 134 (טבת תשפ"ב) עמ' 20; ובתגובות של הרב בוצ'קו ושלי בגיליון 136 (תמוז תשפ"ב), עמ' 157–158), אך שם נימוקו היה 'שמבשל הפונדק בקביעות מידי שבת בשבתו לאחרים', מה שאין כן בנידוננו שבו מדובר באירוע חד פעמי, ואין מדובר במרצה שנוהג כך באופן קבוע.
בנוגע להקלטה, או לכל פעילות של שמירה בזיכרון, כתב ב'שמירת שבת כהלכתה' (פרק סו הערה ריא). בשם הגרש"ז אוירבך שהזנת נתונים על גבי דיסקט יש בה מלאכת בונה, כיוון שלדיסקט ללא הנתונים אין כל ערך, 'ורק עם רישום האותיות האלקטרוניות נבנה הדיסקט'. דברים אלו אינם ברורים דיים, שהרי זה כממלא קופסה במזון, ואין בהכנסת המזון לקופסה משום בניית הקופסה. כן תמה פרופ' זאב לב (מערכי לב, עמ' רצה). על דברי הגרש"ז אוירבך. ייתכן לייחס מלאכת בניין לאתחול (Formatting) הדיסקט, ואם כן האיסור כלל אינו רלוונטי במציאות ימינו (שנת תשפ"ג). כמו כן נראה שהגר"ע יוסף חולק על כך, שהרי כתב (יביע אומר, ח"ד סי' מו) שאין בהקלטה במכשיר חשמלי בשבת משום מלאכה, מלבד חשש הבערה במגבר הזרם. ואם כן, הוא הדין בשמירה בכל זיכרון מגנטי או חשמלי. אין נפקא מינה אם איסור הפעלת מכשיר ההקלטה הוא מדאורייתא או מדרבנן, מאחר שמה שכתבנו לעיל להתיר תקף אף אם הפעולה אסורה מהתורה

ראשית, יש כאן גרמא של כיבוי השעון, ולכתחילה אין להתיר כיבוי בגרמא, אך בנסיבות אלו של התייבשות וצער רב מהחום, ניתן להקל. שנית, בניסויים אחדים שקיימנו במכון צמת הבחנו שהעברת שעון שבת ממצב שעון פעיל למצב פעיל קבוע כרוכה בהפסקת המתח החשמלי לשבריר שנייה. הפסקה זו אינה ניכרת לחוש האדם, אך ניכרת במכשירי מדידה במעבדה. מסיבה זו כתבתי בעבר שיש להימנע מהעברה בין מצבים בשעון שבת (בתשובתי: שינוי במצב של שעון שבת, אמונת עתיך 126 (שבט תש"פ) עמ' 32.

אחד מהניסויים שערכנו זמין לצפייה בכתובת: https://drive.google.com/file/d/1y0RqzdOhicaSZfhAXiw6Ounx_p2YcYfD/view).

עם זאת בשעת דחק כמו נידון השאלה יש מקום להקל בזה, וזאת משום שהפסקת המתח אינה ניכרת לאדם, והיא מורגשת רק למכשירי מדידה, ומקובל שההלכה נקבעת לפי חושי האדם ולא לפי בדיקות מעבדה. לדוגמה: 'ערוך השלחן' (יו"ד סי' פד סעי' לו) ביחס לאכילת שרצים שאינם נראים לעין; 'ציץ אליעזר' (ח"ח סי' טו פרק יד אות י) ביחס לזריקת אינסולין שיוצרת חבורה שאינה ניכרת לעין, שמותרת בשבת; 'יביע אומר' (יו"ד ד פרק יד אות כ-כא) בעניין קדושה בדברי תורה מוקלטים; 'שבט הלוי' (ח"א סי' ז אות י) בעניין נתק באות סת"ם שניכר רק בזכוכית מגדלת, ועוד. עם זאת, במקורות אלו הובאו גם דעות מחמירות, כגון: שאלת הכניסה לבית הכיסא עם תנ"ך המודפס באותיות זעירות שלא ניתן לקוראן ללא זכוכית מגדלת (שו"ת אבן יקרה, ח"ב סי' לג, הובא ביביע אומר שם), וכן כתב ה'ציץ אליעזר' שם, שראה את הגרצ"פ פרנק בודק סת"ם בעזרת זכוכית מגדלת, וכן כתב ב'קסת סופר' שיש לנהוג כך (הובא בשבט הלוי הנ"ל). בחומץ אין ניכרים השרצים הקטנים, ואם כן מובן ההיתר לשתותו. זריקת אינסולין היא פעולה ניכרת, אלא שהחבורה שנעשתה על ידה אינה ניכרת לחוש, ואעפ"כ התיר ה'ציץ אליעזר'. מאחר שרואים אנו שאין מחמירים כפי שראינו בדוגמאות הנ"ל, סבורני שניתן לנהוג כך גם בנדון דידן, שבו מדובר בצער רב.

כיריים אינדוקציה פועלות באמצעות השראת שדה מגנטי, שגורם לזרמים חזקים מאוד בתוך המתכת של הסיר. זרמים אלו מחממים את הסיר, וכך האוכל שבתוכו מתחמם. בשבת אין להניח סיר מתכתי על האינדוקציה, כי בכך נוצר זרם. ישנה אפשרות תיאורטית – להניח פלטת מתכת העשויה מחומר שמושפע מאפקט האינדוקציה, וכך היא תישאר חמה כל השבת. על הפלטה הזו אפשר להניח סירים שעשויים מחומר שלא מושפע מהאפקט של האינדוקציה, והם יתחממו מחומה של פלטת המתכת, ולא מאפקט האינדוקציה.
אך נראה ששיטה זו פחות טובה מבחינה הלכתית מפלטת שבת מכמה סיבות: א) בכיריים אינדוקציה, בשונה מפלטת שבת, יש אפשרות לשנות את מידת החום (וייתכן שאסור מצד 'שמא יחתה'). ב) כיריים אינדוקציה, בשונה מפלטת שבת, הן כן אמצעי מקובל לבישול, ויש לחשוש ל'מיחזי כמבשל' גם בשימוש בפלטה מתכתית על גבי כיריים אינדוקציה, כאשר הסיר אינו מותאם לאפקט האינדוקציה, מאחר שזה פתרון שלא הומצא בשביל שבת, אלא פתרון מקובל לכל יושבי תבל הרוצים לבשל באמצעות כיריים אינדוקציה בסיר לא מותאם. ג) בפלטת שבת מכוסה 'מקור החום', שהוא סלילי המתכת, בכיסוי החיצוני של הפלטה, ויש מקום להחשיבו כ'גחלים קטומות'. אך בפתרון המוצע מקור החום הוא הפלטה המתכתית, והיא גלויה לעין כול (בחזון עובדיה, שבת א, עמ' נב-נג, הוזכרו נקודות אלו בין הטעמים להתיר פלטה. אפשר שכששלושתן אינן קיימות, אין להתיר).
מכל מקום, עד כמה שידוע לנו, כיריים אינדוקציה מכבות את עצמן אחרי כמה שעות, בגלל הוראות בטיחות, וכמו כן הנחת פלטת מתכת על הכיריים למשך זמן רב עלולה לפגוע בהן. גם שימוש באינדוקציה על ידי הדלקה של שעון שבת אינו מעשי בדרך כלל, מאחר שלא די בחיבור מתח חשמלי, אלא צריך לכוון אותן בכל הפעלה מחדש. אם כן האפשרות הזו מעשית רק במקרה שהכיריים דולקות מערב שבת. יש לציין שבליל יום טוב אפשר להשתמש בפתרון זה, להדליק את הכיריים מערב יום טוב עד שהכיריים תיכבנה מעצמן או שתיכבנה באמצעות שעון שבת. אך יש לוודא שהשארת הכיריים דולקות כשעליהן מונחת פלטה למשך זמן לא תגרום להן נזק (ע"פ הוראות היצרן). כמו כן יש לוודא ששעון השבת שבו משתמשים מתאים להספק (watt) של הכיריים.

ברוב פלואורסצנטים, כולל T5, יש חוט להט. בנורת לד אין חוט להט. ההלכה המקובלת להורות שהדלקתה אסורה מדרבנן (כשיטת הגרש"ז אוירבך ופוסקים רבים אחרים). אמנם יש הסוברים שכל סגירת מעגל חשמלי אסורה מהתורה (כך דעת החזו"א ותלמידיו; הגר"מ אליהו, שו"ת מאמר מרדכי, ח"ד עמ' שעו אות ב, ועוד מקומות; שו"ת מנחת אשר, ח"א סי' ל).

כרגיל שינוי עוצמת מאוורר הוא כמו כיבוי והדלקה, כי לחיצה על לחצן מנתקת לחצן אחר ומחברת חיבור חדש. גם כפתור סיבובי במאוורר מנתק חיבור קיים ומחבר למקום אחר. אם כן יש כאן שאלה של לחיצה על מפסק של מכשיר בזמן ששעון שבת מנתק אותו מהחשמל.
יש בדבר זה שתי בעיות: א) גרימת הדלקה ב'גרמא'. ב) הזזת מוקצה בלחיצה על המפסק.
למעשה, דבר זה מותר רק כלאחר יד, משום טלטול המוקצה (מוקצה מותר בטלטול כלאחר יד; שו"ע, או"ח סימן שח סעי' ג וסעי' מג), ורק במצבים מיוחדים המתירים שימוש בגרמא. יש לשאול שאלת חכם אם הסיבה שבגינה אתה מבקש להדליק כך את המאוורר מתירה שימוש בגרמא (ראה שמירת שבת כהלכתה, פרק יג, סעי' לג).

לחיצה על מתג שאינה גורמת לפעולה חשמלית, גם לא לאחר זמן, אינה אלא טלטול מוקצה (שמירת שבת כהלכתה, פרק יג, סעי' לג). נראה שגם ה'חזון איש' (שבת סי' נ ס"ק ט), שסובר שסגירת מעגל פתוח נחשבת לאיסור 'בונה', סובר כך דווקא כשסגירת המעגל יוצרת זרם (ראה דברי החזו"א במכתבו לגרש"ז אוירבך, שהובאו בשו"ת מנחת שלמה, ח"א סי' יא, בתחילת התשובה. ומכל מקום יש שסוברים שהחזו"א החמיר אף בזה, בהם: חידושים וביאורים, לגרח"ש גריינמן, בני ברק תשס"א, שבת סי' יח, אות יד; שו"ת אור לציון, ח"ב פרק מא, הערה א; הגר"מ אליהו, שו"ת קול אליהו, פרק ד, שאלה ו, ומצוה ליישב). במקרה הנדון מדובר על טלטול מן הצד של המוקצה לצורך דבר המותר, וזה אכן מותר (על פי שו"ע, או"ח סי' שח, סעי' ג, ומשנ"ב שם, ס"ק יט וס"ק נז; ולגבי מה שהחמיר המשנ"ב בס"ק סד, מוכח מדבריו בס"ק נז, שחשש לשיטת האליה רבה רק כשאפשר, ובנידון השאלה אי אפשר אחרת).
אולי יש מקום לומר שזה לא טלטול מן הצד, כי הרי זו הדרך בכל השנה – לסגור ולפתוח את דלת המדיח ובכך להסיט מתג זה, ואין כמעט אפשרות להזיז אותו בפני עצמו, ואם כן – הזזתו באמצעות הדלת היא טלטול גופו. מאידך גיסא נראה כי מאחר שעיקר כוונתו היא סגירת הדלת או פתיחתה, ואין לו כלל שימוש במתג, וכן אינו מורגש טלטולו כשסוגר ופותח את הדלת – הדבר נחשב עדיין כ'מן הצד', ויש להתיר (וראה כעין זה בשמירת שבת כהלכתה, פרק כ, סוף הערה רעט). וכן המנהג רווח, בפרט כאשר מדובר במדיח אינטגרלי, שנראה מבחוץ כמו ארון ומשמש כארון בעת הצורך.